בס"ד
כיוון חדש / הרב אליהו קאופמן
מה שהתרחש ביום ג'- ה-4 בדצמבר
2012, חייב להביא סוף כל סוף להחזרת גלגל ההיסטוריה ביהדות הנאמנה, בכל האמור והנוגע
להשקפה המדינית של "דרכי השלום" והגישה לנוכרים ובמיוחד בארץ ישראל. רק המחשבה
שאחד מגדולי ישראל – הרה"ג דוד שמידל שליט"א, נעצר (בגיל שמונים...) ע"י
פרובוקציה משטרתית – ששוטרת ניגשה לעוצרו (כנראה בעצת ה"חרדים החרדים" ברוטו...)
ואח"כ נכנס מיד למעצר עם סיפורים שדיברו על פגיעות פיזיות ואף עסקן "חרדי"
(חוץ מהח"כ לשעבר מאיר פרוש), צריכה לעורר פלצות וצמרמורת בכל גופו של ירא שמים
שנשמתו עמדה בהר סיני.
אין ספק שהסיפור הזה צריך ללמד
לקח את אלה שעדיין יונקים מדברות הקודש של הגר"ח זוננפלד והאדמו"ר מסאטמר
– בעל ה"ויואל משה", כי דרך ההסתמכות על אנשי "יהדות התורה" וש"ס
ברגעי המלחמה על קודשי ישראל ובמיוחד בעיתות פיקוח הנפש מפני הציונים , אינה אלא עורבא
פרח ואשליה מסוכנת. דינם של אנשי "יהדות
התורה" וש"ס בימינו הוא כדין ה"מזרחי" בראשית המאה - משת"פים
ציונים העושים קודם כל רצון שולחיהם הציונים ולא רצון בוראם. בשבוע בו למדנו וקראנו
בפרשת "וישב"- על נפילתו של יוסף הצדיק לבור המצרי, לא זכרו אותם עסקנים
את הקשר בין המעצר הזה לפרשת כליאתו של יוסף הצדיק, בדיוק כפי ששר המשקים המצרי שכח
מיוסף הצדיק לאחר ששוחרר מהכלא.
אין זו הפעם הראשונה שיהודים הנלחמים
על קודשי ישראל - ובהנהגת ה"עדה החרדית", מופקרים בדמם ממש ע"י ה"חרדים"
הציונים. כך זה אירע בעבר הרחוק כאשר המשטרה פרעה בבית מדרש של חסידות "תולדות
אהרון" וכך זה אירע בעבר הקרוב כאשר אותה המשטרה פרעה בבית המדרש של חסידות סאטמר
בירושלים. כך זה אירע בהפגנות השבת ובמחאות על חילולי הקברים וזה מה שקרה כאשר אם מסורה
איבדה את ילדה לשלטונות הציונים. העסקנים של המפלגות ה"חרדיות" הציוניות
מחויבים רק לציונות ולהנהגתה וכל טיפול אמיתי במאבק למען קודשי ישראל רק יסכן את מעמדם.
אבל רווח והצלה היה ליהודים ממקום
אחר. את "פדיון השבויים" הזה ביצע חבר פרלמנט ערבי בשם שי'ח איברהים צרצור
– יו"ר התנועה האסלאמית הדרומית, בישראל. הסיפור הזה אולי הפתיע רבים - שהמפלגות
ה"חרדיות" ציוניות על עסקניהן והתקשורת הציונית והפרו חילונית שלהן מסיתות
לכיוון ההתגרות בנוכרים, אך האירוע הזה לא הפתיע לא מעט אחרים הזוכרים שלפני בוא הציונות
הכל היה אחרת גם ביחסים עם הוואקף המוסלמי. אותם יהודים גם זוכרים כי זו היתה דרכו
של הגר"ח זוננפלד והללו למדו מהרבי מסאטמר כי יש לומר לאומות העולם ולאומה הערבית
שהציונות איננה מייצגת את היהדות. אותם יהודים זוכרים כי עד מותו ממש שלח האדמו"ר
מסאטמר את גדודיו להפגין נגד ראשי הציונות שהגיעו לארה"ב.וכמו שיהודים המשיכו לשמור מצוות גם לאחר שאחיהם נהרגו בשל כך
על קידוש ה' בגרמניה , ספרד ופורטוגל כך מותו של רבי יעקב ישראל דה האן לא היה צריך
להוציא את הרוח היהודית ואת מסירות הנפש ממפרשינו בהשתדלות עם הערבים בארץ ובעולם.
לפחות 14 שנות ניסיון חיובי קיימות בקשרים בין גורמים חרדים משלומי אמוני ישראל לתנועה
האסלאמית ולגרמים חרדים אחרים מצביעים כי הניסיון לא רק שהוא חיובי- בכל הנוגע לענייני
קודשי ישראל כמלחמה על קברי הקדמונים וכנגד התעמרות הציונים ביהדות הנאמנה אלא שמנגד
הללו סייעו ליהדות הנאמנה במקום שהמשת"פים ה"חרדים" ברחו ממנו. כבר
לפני 14 שנה הושגה ההבנה בקבר שמעון בן יעקב (ליד כפר סבא) לעצירת התנגשויות בין לאומנים
ציונים לערבים ובמקום הכנסת יין למתחם הוכנס מיץ ענבים. אז היה זה ח"כ לשעבר תאופיק
חטיב שסייע בנושא מצד התנועה האסלאמית. לאורך כל אותן שנים מסייעת התנועה האסלאמית
לפעילי קברים – בלוותה אותם לשטחי הכיבוש הפלסטינים, לבצע עבודות שמירה נגד חילולי
קברים כאשר הפלסטינים המקומיים מבינים שאלה אינם מתנחלים פרובוקטורים. גם עמדתו של
הגר"ד שמידל - שאינו מבדיל בין קבר לקבר עפ"י מוצא הנפטר ושתמך באי חילול
בית העלמין המוסלמי לשעבר בי"ם, סייעה רבות לשיתוף פעולה זה. שיתוף פעולה זה פרץ
גם בשמירה על קברי האבות ברשות הפלסטינית ואפילו בארצות ערב. בימי ההפגנות על השבת
– בשנות ה-90 של המאה ה-20, כאשר יהודים חרדים הוכו ע"י המשטרה ללא סיבה ומשרד
המשפטים הציוני סגר לשוטרים תלונות נגדם, העלה את הנושא בפרלמנט הציוני ח"כ לשעבר
עזמי בשארה והישווה בין פגיעת המשטרה בשני הציורים – הערבי והחרדי. אותו ח"כ התנגד
גם לעמדת השמאל שרצה לגייס בפרלמנט את הערבים נגד דת ישראל. לפני כשנתיים אירעו שני
מקרים שחידדו את העניין כי ה"רווח וההצלה" אמנם באים מהכיוון הערבי ולאוו
דווקא מאותם "שלוחא דרבנן" של "יהדות התורה" וש"ס. המקרה
הראשון אירע בעיר הערבית נצרת , שם נערכו חפירות באתר בניה של הקבלן הערבי עפיפי שגם
בסקטור הערבי טענו כי "האיש אינו קל".לאחר שעורכי הדין של הקבלן – אחד מהם
"חובש כיפה", לא הסכימו להגיע לפשרה היתה סכנה הן לעצמות הנקברים אך במיוחד
לאותם אברכים שעמדו להגיע לעיר ולמחות על חילול הקברים. כאן נכנס לתמונה ח"כ מוחמד
ברקה מחדש ומיתן את תגובתו של עפיפי ושל העירייה לכל עניין הקברים והמחאה. לצד התערבות
זו הגיע לשטח החפירות אחד מאנשי התנועה האסלאמית – בן למשפחת זועבי הידועה מנצרת, וממש
בגופו סוכך על האברכים שהפגינו מפני שבבניקים ערבים שחיפשו לפגוע בהם. אח"כ סיפר
לי הלה כי אותם מתפרעים לא היו אלא ...מש"פי המשטרה! בסופו של היום הקשה אף הוחזרו
חלק מהעצמות לארגוני הקברים\ לקבורה. המקרה השני אירע בעיר יפו- מספר חודשים מעטים
בלבד אח"כ. מחד גיסא, הגיעו באופן יומי אנשי ה"עדה החרדית" להפגין באתר
הבניה ששם נערך חילול קברים המוני אך מנגד הציבור הערבי המקומי החל להתנגד לכך משום
שבאותה תקופה ממש הגיעו ליפו מתנחלים פרובוקטורים והתנחלו בבתים נטושים שהיו בבעלות
ערבית. המשטרה עטה על העניין כמוצאת שלל והציגה את האברכים מי"ם ומבית שמש כמתנחלים.
בשלב זה הוסבר לראשי הציבור הערבי כי האברכים אינם מתנחלים וכאשר הללו שוכנעו בכך הרי
שהם עצמם הגיעו להפגנה הגדולה והביעו תמיכה בפני גאב"ד ה"עדה החרדית"
ובפני הגר"ד שמידל. היו אלה עומר סיקסיק – נציג ערביי יפו בעיריית ת"א, סמי
אבו שחדה מחליפו ונציג הוואקף. האוכלוסייה הערבית יצאה בהמוניה לתמוך במוחים והאברכים
קיבלו במחיאות כפיים את הנציגים הערבים. במקום נכחה כל התקשורת החילונית אבל רק עיתון
מקומי אחד מת"א דיווח על כך.הציונים פוחדים מהשיתוף פעולה הזה שמוריד את אשמת
המלחמות ושפך הדמים מהאמונה בקב"ה.
הדרך הזו – של להסתייע בנציגות
הערבית הלא ציונית במדינה שכל כולה משטמה ציונית נגד היהדות, היא כיוון חדש - ישן שרבותינו
אחזו בו תמיד. ח"כ צרצור – שהתראיין לכלי התקשורת האלקטרוניים החרדים( העיתונות
ה"חרדית" הרי כולה בידי לבלרי המפלגות ה"חרדיות"- ציוניות העובדות
כבימי העיתונות הסטליניסטית שהיתה מטעם ובלי טעם), הסביר אח"כ כי הופתע מחביבותם
של המראיינים ומפתיחותם. אין ספק שדרך זו – בה ישתמשו שלומי אמוני ישראל בח"כים
הערבים, תביא גם להורדת המתח בין הצבורים הללו והערבים יבינו שלא כל החרדים הם לאומנים
ומנגד הסתת השמאל היהודי ברחוב הערבי תנחל מפלה. גם השלטונות יזהרו בכבוד החרדים האמיתיים
מפחד התחברות הצבורים הללו יותר ויותר , מבחינה פוליטית. אין לך עניין של הצלה ופיקוח
נפש ממש כמו הצורך בכיוון חדש של קשרים הערבים שיוריד את תלות החרדים בציונים וישפיע
גם בחו"ל וגם על לחימה דתית משותפת.
ולסיום, בימים אלה ממש אנו רואים
מה עוללה ל"ישוב הישן" מירושלים ה"מטרייה" של פרוש האגודאי. מאות
משפחות דורשות ממנו את "דמי הקדימה" ששילמו לו על "פרויקט חריש"
לאחר שגילו כי הישוב חהיה בתוך אזור ערבי ועל אדמותיהם, ובסמוך לרשות הפלשתינית ובמחירים
נמוכים אך הכל להד"ם. אילו אנשי ה"עדה החרדית" היו נוקטים בהדברות ישירה
עם הערבים הם בטח לא היו נופלים לפח הזה והערבים היו מבינים כי יש להם עסק עם ציבור
מתון ואילו כאשר פרוש הוא הנציג הרי שהקונפליקט רק תופס תאוצה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה