יום שלישי, 17 ביולי 2012

אם אין זכויות אין חובות


בס"ד
   אם אין זכויות אין חובות/ הרב אליהו קאופמן
   הטענות החילוניות- ל"שיוין חובות", כנגד הציבור החרדי (זה שמשתתף בפעילות המדינה ואינו מחרים את תמלוגייה) יכול להיות מובן והגיוני על פי השיטה החילונית- דמוקרטית , שחלק לא מבוטל מהחרדים הציונים בעצמם החליטו לחסות תחת גגו המרווח. אבל  כשהציבור הציוני - חילוני – סלבי זועק ל"שיוויון חובות" כלפי הציבור הערבי (ובמידה מסויימת כלפי  הדרוזים, הצ'רקסים וחלק מהבדויים - שכבר משרתים בצבא) זה לא רק לא מובן אלא זו פשוט צביעות.
   לא פעם ולא פעמיים נמנע מהציבור הערבי להתיישב או לבנות על קרקע זו או אחרת משום שייכותה לקק"ל ("הקרן הקיימת לישראל") וזו כמובן קרן שכל כולה "מיהודים בלבד למען יהודים בלבד". לא פעם נמנעים שירותי תרבות ומתנ"סים מהציבור הערבי "משום שהכספים נתרמו ע"י יהודים למען יהודים". למעשה ישראל איננה מדינה ממלכתית כמו ארה"ב , בריטניה או אפילו טורקיה. במדינות הללו כל אזרח - ללא הבדל צבע, מין, גזע או דת זכאי לרכוש בכספו קרקעות ממלכתיות של המדינה או להיהנות משרותייה החברתיים והתרבותיים והוא איננו תלוי בקבוצה אתנית מחוץ לאותה מדינה - קבוצה השייכת לרוב השולט, והמכתיבה את חוקי האפרטהייד המודרניים עפ"י שייכות לאומית.
   עניין אחר הוא החינוך. בבריטניה למשל חופשיים היהודים והמוסלמים ושאר המיעוטים השונים לפתוח לעצמם מוסדות חינוך אתניים או דתיים כאוות נפשם, והשלטון אף אינו מתערב בתוכן הנילמד כלל וכלל אם המימון הוא עצמאי. כך הם הדברים גם בשאר המדינות החופשיות - ואף ה"לא חופשיות" חוץ מ...ישראל. אוניברסיטה ערבית בנצרת או "מכללה אסלאמית" אינן בגדר "מוסדות חינוך" אלא "סכנה ביטחונית". וכך ממשיכים ילדי אום אל פחם ללמוד בשקידה "פרקי אבות" - מה שחבריהם מחדרה אינם מחויבים.
  תלמד מדינת ישראל ה"נאורה" וה"דמוקרטית" ממדינה "חשוכה" כתוניסיה או מ"מונרכיה ישנה" כמרוקו. הללו הן מדינות ערביות שבתחומן מורשה המיעוט היהודי הקטנטן לנהל מוסדות חינוך דתיים עצמאיים (כך גם באירן ה"אימתנית"...) ועוד ע"י אירגון יהודי -דתי זר המוביל בלאומנות האנטי ערבית ומוסלמית בעולם כתנועת חב"ד! באי ג'רבה שבתוניסיה מקיימת גם תנועת "אל המעיין" של ש"ס פעילות ענפה. ועכשיו תארו לעצמכם שאיזה ח"כ ערבי ידרוש להקים עבור המיעוט המוסלמי הגדול בישראל  "מיכללה מוסלמית" ופו אירנית , בישראל...
  ואסיים בעוד מבט שבו רואים במדויק כי מי שמייצג את ה"מדינה החופשית היחידה במזה"ת" איננו אביר הזכויות והשיויון למיעוטייה. מערכת הפירסום הישראלית בעולם מלאה בפירסומי תיירות ויחצ"נות אשר רק פרצופים לבנים ובלונדים ניבטים מהם. אין שם זכר ל"ישראלי" בעל חזות ערבית - מזרחית ובטח לא דתית או חרדית. לעומת זאת בבריטניה, צרפת, בלגיה, הולנד ואפילו שוויץ מביטים מבעד למודעת הפרסום – לצד פרצופים לבנים ובלונדים, גם קלסתרונים כהים יותר ואפילו שחורים ממש, המיצגים את מיעוטי אותן מדינות. בישראל הפירסום איננו אפילו שחור – לבן אלא לבן בלבד.
  אז רבותי היקרים, בואו נפסיק לדרוש "שיויון חובות" מהציבור הערבי - ועוד בגיוסם לצבא או ל"שרות הלאומי", וקודם כל נעניק להם שיויון זכויות מינימאלי.
 
 
  

יום רביעי, 11 ביולי 2012

?מאיזה "זכויות שוות" בדיוק נהנים הערבים


בס"ד
  מאיזה "זכויות שוות"  בדיוק נהנים הערבים?/  הרב אליהו קאופמן
     הסערה סביב "שיויון חובות מול שיויון זכויות" - שמעלה הציבור החילוני- ציוני , ביחס לשרות הצבאי של החרדים, הוא אולי הגיוני מבחינת קו המחשבה של  ציבור זה , וגם זאת בתנאי שלא כוללים בו את אנשי ה"עדה החרדית" שאינם נהנים - מרצונם והשקפתם היהודית, משום "זכות" של המדינה. אבל לכל הרוחות מאין שואבים אנשי הימין והמרכז הציוני- בשתיקת השמאל הציוני, את החוצפה לדרוש מהציבור הערבי "שיויון חובות" מול "שיוןיון זכויות" דמיוני?!
     בכל מדינה חופשית בעולם זכאי האזרח – באשר יהיה מוצאו אשר יהיה, לקנות קרקעות ולבנות עליהן. בכל מדינה דמוקרטית מתוקנת זכאית רשות מוניציפלית לשירותי עזר ממוסדות ציבור כמו מתנ"סים ו"מרכזי תרבות". אך מדינת ישראל איננה - עבור הערבים (ולא פעם גם עבור הדרוזים והצ'רקסים המשרתים אותה), מדינה של של "שיויון זכויות" בכל הנוגע ל"שירותים ציבורים" או זכות שווה לנדל"ן. ה"קרן הקיימת לישראל"- מוסד ציוני ארכאי וגזעני, מונעת זכות שיויון בנדל"ן ה"קרקעות הציבוריות" לערביי ישראל מאחר והאדמות של הקק"ל נרכשו "ע"י יהודים למען יהודים". כמדומני שבצרפת, בריטניה או בפפואה אין הגבלה כזו למיעוטים. גם שימוש בחלק מכספי וממבני התרבות והקרנות הציבוריות חסום בפני ערביי ישראל משום שחלקם "נתרמו ע"י יהודים עבור יהודים" . נכון אמנם שזכותם של יהודים או ערבים לתרום למען אחיהם בלבד אך אסור שדבר כזה יחרוג מרשות הפרט אל הכלל הציבורי של שיכון , פיתוח ותרבות ממלכתיים. כשהם חורגים לשם הם בבחינת הגזענות הדרום אפריקאית לשעבר.
   בבריטניה , בצרפת ובארה"ב יכולים יהודים ומוסלמים להקים לעצמם מוסדות חינוך – ואף אקדמיה, בהתאם לתרבותם ו/או לדתם. לעומת זאת בישראל הערבים מנועים מלהקים אוניברסיטה ערבית בנצרת והמוסלמים מנועים מלהקים "מכללות אסלאמיות", והכל במסווה של "סכנה בטחונית". ילמדו בישראל ה"דמוקרטית" מתוניסיה הערבית ה"חשוכה" פרק בזכויות אזרח ובסובלנות. בתוניסיה (עוד בימים שלפני ה"אביב הערבי" וכאשר אש"ף ישב שם) קיימים מוסדות חינוך דתיים למיעוט היהודי הקטנטן. לא  רק שהמוסדות הללו הם אוטונומיים לחלוטין אלה שהם שלוחה של אירגון יהודי מחוץ למדינה והמזוהה עם הקיצוניים שבין הלאומנים היהודים - אלה הם מוסדות החינוך הדתיים של  תנועת חב"ד (הקיימים גם בעוד מדינה ערבית – במרוקו)! האם מדינת ישראל תתיר להקים  "מכללה אסלאמית" למיעוט המוסלמי הגדול בישראל, שתנוהל למשל ע"י אירגון אסלאמי פרו- אירני?!
   בשילטי פרסומת וחוצות של מדינות אירופאיות מופעים גם פרצופים של בני המיעוטים השונים החיים שם  אך בישראל ה"נאורה" הפירסום הוא אפילו לא בשחור – לבן אלא בלבן בלבד. ישראל מוצגת בפרסומייה הממלכתיים והמסחריים כמדינה לבנה ללא זכר לקלסתר הערבי או אפילו הדתי והחרדי. בקיצור, כמו שנעמי שמר קשקשה:"כיכר השוק ריקה".
   אז רבותי היקרים, כיצד מעיזים במדינת האפרטהייד המתוחכם הזו  לבקש מהערבים להתגייס לצבא או לעשות "שרות לאומי" עפ"י "שיויון חובות" כשאין להם שיויון זכויות מינימלי?!

יום שלישי, 10 ביולי 2012

בין "שיחרור החרדים" ל"שיחרור בני הישיבות"


בס"ד
 בין "שיחרור החרדים" ל"שיחרור בני הישיבות" / הרב אליהו קאופמן
     סוגיית "גיוס החרדים לצבא" מתערבבת בחוסר הבנה חילוני - ובמיוחד מצידם של אלה המתקראים "אנשי שמאל" ואשר בחו"ל הם נושאי דגל השיחרור נגד כל  מיליטריזם , אך בארץ ישראל הם אלה המרימים אותו.
     אין – בשאלת גיוס החרדים, צד חרדי הומוגני שנגדו צריכה להיות התרעומת. אלה הטוענים ל"שיחרור בני הישיבות מהצבא", ומנסים לשכנע את החילונים כי בעזרת תפילותיהם ה"זכות" יצליח צבא תועבות וכיבוש זה להמשיך במעלליו, הם בעצם בשר מבשרה של המדינה הציונית ומייצגים לא פעם את קיצוניי הלאומנים. הציבור הלה אמנם נהנה מכספי המדינה, הציבור הלה מצביע בבחירות השונות - ולא פעם גם בעזרת אלו שהלכו לעולמם, והציבור הלה בונה את מוסדותיו החינוכיים מעטיני המדינה. את טרוניית החילוניים כלפי אותם אלה המאוגדים ב"יהדות התורה" ובש"ס אני בהחלט מבין. החילוני איננו חייב לקנות את סיפור ה"לימוד התורה לטובת המדינה", סיפור שגם אני וחרדים אחרים צוחקים ממנו. המטרה בתירוץ הזה הוא לגרום להשתמטות הבנים והבנות של אלה הדורשים לנקוט "יד חזקה" נגד הערבים ושולחים להיהרג בקרב את החיילים החילונים , הדרוזים והסלבים.
    אבל ישנו ציבור חרדי אחר שאיננו מדבר על "שיחרור בני הישיבות" ואיננו מספר ומאמין בבדותות של "לימוד התורה למען הצלחת הצבא". זהו ציבור המקביל בהשקפותיו ובהתנגדותו למיליטריזם הלאומני לציבור הערבי או לפציפיסטים. על ציבור כזה אמור כל שמאלן מתחיל להגן על זכותו להשתחרר מכל מסגרת צבאית. הציבור החרדי השני מרים סיסמא אחרת:"לשיחרור החרדים מהצבא". רבני הציבור הזה אינם מבדילים בין "בן ישיבה" לסתם חרדי והם אינם מקדשים את "לימוד התורה להצלחת הצבא" אלא להיפך, הציבור הזה רואה בצבא הישראלי צבא כובש שאיננו מיצג אותו ואת אבותיו שבאו לא"י לפני מאות בשנים. הציבור הזה מתנזר מכספי הממסד - מכספי ציבור ועד ל"ביטוח הלאומי". הציבור הזה אינו מצביע בבחירות השונות ולכן כשהציבור הזה מוותר על זכויותיו צריך כל שמאלן אמיתי להלחם למען ביטול חובותיו של אותו ציבור.
    כמו שלא יעלה על הדעת לגייס ערבי ישראלי נגד אחיהם  בשטחים הכבושים או בארצות ערב כך לא יעלה על הדעת לגייס חרדים - מאנשי ה"עדה החרדית", שהמדינה החילונית הכריזה על מלחמת שמד נגד יהדותם. אני בטוח שאם ציבור זהה בהשקפותיו לאנשי ה"עדה החרדית" ו"נטורי קרתטא" היה נלחם נגד בארץ אחרת (כמו במדינות דרום אמריקה למשל) על זכות השיחרור מגיוס לצבא הכיבוש במדינתו הרי שכל אנשי השמאל היו קמים בזעקה. אבל בישראל מסתבר שיש כאן בעיה כפולה- השמאל עצמו הוא  ברובו ציוני ומיליטריסטי , ושנית - הציבור הלוחם על זכויותיו להיבדל מהכיבוש הוא ציבור חרדי רדיקלי שחי כאן מאות בשנים לפני שהתנחלו בא"י אלה ששרו "על הגורן בליל חנייה".

"בין גיוס החרדים לגיוס "תלמידי הישיבות


בס"ד
  בין גיוס החרדים לגיוס "תלמידי הישיבות" / הרב אליהו קאופמן
    בלבה הרותחת של התגוננות היהדות החרדית נגד הניסיון לגייס את טובי בנייה עולה גם זיוף שמשמעותו "ריקוד של שתי החתונות". לציבור החילוני הכל ניראה כבדותא וניסיון להתחמקות אבל לאמיתו של דבר ישנו באמת חלק גדול היהדות החרדית שמטרתו להתחמק משירות צבאי ותו לא אך קיים גם חלק לא קטן שעבורו השרות בצבא איננו התחמקות אלא בבחינת "יהרג ובל יעבור" , לפחות בדיוק כמו שהערבים ילחמו לא לשרת בצבא הישראלי, ובצדק.
   הסיסמאות "לא לאפשר שרות חרדי בצבא" ו"לא לגיוס בני הישיבות" אינן בדיוק חופפות אלא דווקא מייצגות תרתי דסתרי שמאחוריו מסתתרים שני ציבורים חרדים שונים בהשקפותיהם על המדינה והציונות ושכרתו ברית לא קדושה "ועד הוק" כדי להמלט במשותף מהגזירה החדשה. בשכונת "מאה שערים" בירושלים מתנוססות בגאון כתובות מאירות עיניים בדיו שחור על רקע לבן :"הגיוס לצבא עבירה חמורה". הכתובות הללו מרגיזות כל ישראלי שעובר שם ורואה אותן אך הן נכתבו מלב שותת דם ובאמת עקרונית. האנשים שעומדים מאחורי הכתובות הללו נימנים על חוגי ה"עדה החרדית" ו"נטורי קרתא". הללו מחייבים את הבריחה מהגיוס לצבא הציוני משום שאינם מזדהים עם המדינה הציונית –  ובכלל זאת צבא, המנוגדים לדעתם ליהדות הצרופה שאבותיהם התישבו בגללה בארץ ישראל לפני מאות בשנים. היהודים הללו טוענים כי כל אחד מהם - בן ישיבה או סתם בחור עובד, עלולים לצאת לשמד רוחני בצבא זה וכי מלחמת הציונים בערבים איננה נחלתם ואין בה "ביטחון לעם ישראל". בהפגנה הגדולה ב"מאה שערים"- שאירגנו ראשי ה"עדה החרדית" נגד הגיוס לצבא, עמדו שם הסיסמאות הללו: נגד גיוס החרדים באשר הם. אך לאותם יהודים – מחוגי ה"עדה החרדית" וסביבותייה, אין גם דרישות של הטבות וזכויות מהמדינה שאותה הם לא רוצים לשרת. יש להם בית דין צדק מימי הבריטים ומערכת כשרות שברוך ה' איננה "ממלכתית". אותם יהודים אינם "סוחטים" את המדינה מכספי הציבור ומוסדות התורה והציבור שלהם ממומנים ממיסי חבר ובמיוחד מתרומות של יהודים חרדים כמותם , בעיקר בעולם. אותם יהודים אינם מנסים ל"השפיע" על הציבור החילוני והנוכרי בפוליטיקה ולכן הם אינם משתתפים בבחירות לפרלמנט הישראלי או לרשיות המוניציפליות. ועד כמה עקרוניים ואמיתיים הם אותם אותם יהודים שורשיים אפשר לראות בעצם הויתור שלהם על כספי ה"ביטוח הלאומי" – להם ולצאצאיהם! ולכן  כשהיהודים הללו שומעים את איומי החילונים "הנאורים" כי "יופסקו הכספים לחרדים" או "ימנע מהחרדים להצביע בבחירות השונות", הם פשוט תופסים את הבטן מצחוק כי בדיוק זו מטרתם: לגרום שגם החרדים הציונים יתנתקו מהמדינה ולמעשה עבורם "גזירות" הממסד הציוני מקבילות ל"חוקי נירנברג" שעבור היהודים האמיתיים הם היו דווקא חוקים רצויים שבאו לנתק את היהודי מהתבוללות עם הנוכרי.
   הסיסמא שמניפים היהודים החרדים הללו - מה"עדה החרדית" , היא מובנת , אמיתית ופשוטה והם ימלאו את בתי הכלא כאשר יבוא היום - וחס ושלום, תצא גזירת הגיוס הזו לדרך. עם יהודים אלה אי אפשר יהיה להתפשר על "כשרות מהודרת" בצבא או על "בסיסים בלי נשים". כדאי לממסד הישראלי לחשוב עשר פעמים לפני שהם מחליטים "לשלב בצבא" את בניהם של היהודים הללו, שלא לדבר – חס ושלום, על בנותיהם, שגם הן תהיינה מוכנות לשבת בכלא אפילו כנגד "שרות לאומי". כמו שלא הגיוני לגייס בנים ובנות מאום אל פחם לצבא הנלחם נגד אחיהם בשטחים הכבושים, בלבנון, סוריה וכו' כך לא הגיוני לגיים את בני ובנות "מאה שערים" ובית שמש  לצבא הלוחם נגד יהדותם ותורתם במסווה של "חינוך מחדש" או "מסגרות תרבותיות אלטרנטיביות". אבל ישנו ציבור חרדי אחר- גדול יותר ופלוריאליסטי, שמניף סיסמא אחרת ומנוגדת לשלטים הכנים של "מאה שערים"- זהו הציבור החרדי הציוני שחלק לא קטן ממנו עושה מעשה זימרי של ציונות ודורש שכר של שיחרור מהצבא, כפנחס הקנאי. הללו מניפים – "משום מה", את הסיסמא ל"אי גיוס בני הישיבות לצבא".
   הציבור החרדי ציוני רואה במדינה בסיס חיים רלוונטי ובמיוחד בנוגע למימון ציבורי ותורתי או בזכאות לכספי ה"ביטוח הלאומי". רוב רובו של הציבור הזה רואה בצבא הציוני אמצעי הגנה מפני ה"אוייבים הערבים שמסביב" וחלק לא קטן מציבור זה נותן עצות לקברניטים החילונים כיצד לנהוג ב"יד חזקה" נגד הערבים. מנגד אותו ציבור יודע היטב בליבו את צידקת ה"עדה החרדית" והאדמו"ר מסאטמר על כך שגיוס לצבא זה פירושו שמד ותו לא ולכן החרדים הציונים החליטו להמציא סיסמא חרדית - ציונית שדרכה יצליחו לשחרר את צאצאיהם מצבא טרף זה, והסיסמא היא :"נגד גיוס בני הישיבות לצבא". ע"י סיסמא זו הם גם לא פעם מצליחים להשמיט מהצבא גם כאלה שתורתם אינה אומנותם ומנגד בסיסמא זו הם פוסקים נגד  התורה - כי גיוס מי שאינו "בן תורה" הוא עניין מוצדק ולגיטימי. זו פשוט צביעות ושקר מעורבבת במעטפה "אידיאולוגית". כך צומחים "פטורים" מזויפים לצד ה"נח"ל החרדי".
   במסגרת אמתלא זו הופך שיחרור החרדים לא למרד בציונות אלא להיפך- לזכות שבה מזדכים החילוניים וצבאם הטמא מבורך ב"לימוד התורה" של "בני הישיבות". ובכן יקירי, את העוגה אי אפשר לאכול את כולה אך להשאירה שלימה. צבא שבו משרתות נשים - ועוד בתפקידי לוחמה ופיקוד, אסור מהתורה. מי שילמד תורה לזכות צבא זה עובר על עבירה חמורה יותר מברכה לבטלה. אם החרדים הציונים פוחדים שצבא זה יגרום לשמד צאצאיהם כיצד הם חושבים שממנו תבוא הישועה לעם ישראל?! הניסיון לשכנע את החילוני והנוכרי - המשרתים בצבא ושחייהם בסכנה, כי "בני הישיבות" לומדים עבור הצלחתם תורה לשמה הוא ניסיון סרק של "עבודה בעיניים" ויש עימו עבירת "לא תעמוד על דם רעך". ל"מזרחי" - ה"כיפות הסרוגות", יש כבר עמדה עקרונית יותר: מאמינים במדינה ומשרתים אותה, וזו היתה צריכה להיות עמדת החרדים הציונים, אילו באמת הם היו כנים וישרים. הסיפור של "שיחרור בני הישיבות" מטעמים ציוניים הוא עורבא הפרח שגם החרדי הציוני וגם החילוני אינם מאמינים בה ולכן לא במקרה החילוניים רואים בתירוץ זה השתמטות לשמה, ובצדק.
   אני מבין את הצורך –  של ה"עדה החרדית" ושאר "שלומי אמוני ישראל", במלחמה חרדית גדולה ככל האפשר נגד הגיוס לצבא השמד הציוני אך ברור לנו מהתורה הקדושה ש"אין חייב מזכה זכאי" וכי לדור ב"אהלי רשעים" אין לכך צמיחה של הצלחה במאבק תורתי , ולכן הייתי מציע ליהודים הנאמנים והישרים מ"מאה שערים", מבית שמש וממחנם לסור מאוהלי החרדים הציונים כי מה לנו ול"לימוד התורה" ל"הצלחת" כל אותם ערכים שהתורה שוללת? חייב וזכאי אינם יכולים לצעוד יחדיו.
   כאשר "בני הישיבות" וקהלם לא יקחו עוד כספים מהמדינה, כאשר הללו לא יעמדו בראש הלאומנות במדינה וכאשר הללו יחרימו את הבחירות השונות, או-אז, אני אזיל דמעה על גיוסם. בנתיים הללו צריכים ללמוד שעל המיטה שהם מציעים הם גם צריכים לישון עלייה, גם אם הפרעושים שם מרובים מדי.
  ולמדינה הייתי מציע שיעשו חושבים אם הם באמת מתכוונים לגייס את בני ה"עדה החרדית" שאינם צורכים מהם דבר וחיים על אדמה קדושה זו מאות בשנים לפני שהעולים הסלבים - על כל "עליותיהם" הדורסניות, חלמו על המילה "ציון".