יום חמישי, 27 בספטמבר 2012

נרי אבנרי, זה בשבילך


בס"ד
  נרי אבנרי, זה בשבילך / הרב אליהו קאופמן
     עקבתי באחרונה אחר חבטות ה"פינג פונג"  באתר שלנו - בין נרי אבנרי לדן אלון. לאבנרי (נרי, לא אורי ולא אריה...) יש סגנון ישיר וחריף שאני דווקא אוהב לקרא למרות הבדלי ההשקפות בינינו ולכן אני מאמין שהאיש ינסה להבין גם את המסר שאני עומד לשגר בשורות הבאות.
      במאמרו השני - מול דן אלון, הביא נרי מספר סרטונים ובשניים מהם רואים ושומעים מה חושבים תלמידים צעירים באום אל פחם על המדינה ה"ישראלית", מה היו רוצים להיות (או בכלל לא להיות...) כשיהיו גדולים ותמונת ענק של מושא הערצה שלהם: חסן נסראללה, מנהיג החיזבאללה. המראיין של אותם תיכוניסטים היה לא אחר מאשר בן כספית - עיתונאי מהשמאל, שבדרך כלל אינו שייך לקבוצת ההתייחסות הפוליטית  של נרי. אבל מה לעשות, כשמדובר באום אל פחם ובחסן נסראללה כולם מתאחדים, ואינני כותב זאת בציניות אלא בהבנה לקיר הציוני ההיסטורי של נרי, אלון ובן במזרח התיכון הזר להם כל כך. הצעירים הערבים מאום אל פחם אמרו גלויות כי מדינה פלשתינאית עבורם היא שחרור כל פלסטין מהכיבוש הציוני והצעירים הללו (בחור ובחורה) ראו בנסראללה את הגיבור שלהם. נרי רצה להוכיח לדן אלון כי הפלשתינאים אינם חפצים באמת בשלום כפי שהם מציגים זאת דיפלומטית , ואפילו אחד כבן כספית - איש השקפה שמאלית דומה לאלון, הזדעזע מהמציאות העגומה.
      אבל נרי תן לי לומר לך כי גם אני וחברי מ"מאה שערים" בירושלים ומבית שמש המתעוררת מרגישים בדיוק כמוך כשמדובר במערכת יחסים בין צבורים אחרים על רקע מלחמה אחרת שגם שם לדעתנו אין פשרות וסיכוי ל"דו קיום" זה לצד זה. גם אתה וגם אלון וכספית חיים באותה סירה גשמית שהקיום שלכם  תלוי  רק  בציונות ובמדינה ולכן מי שמניף תמונה של מי שרוצה לחסל את הכלוב הגשמי והרעיוני שלכם הינו בעצם אויב נחרץ שלכם. אני וחברי שייכים - מכוח השקפת התורה, לתפיסה הפוכה שגורסת שללא קיום הדת ומצוות התורה הרי שהשמדתנו - חס ושלום ודאית, וכל צרה הניתכת עלינו באה משום שאין אנו נאמנים לתורה הקדושה , ואת ההשקפה הזו הנחילו לנו רבותינו מהדורות הקודמים , מימי מתתיהו החשמונאי ועד הלמאות השנים האחרונות ושבראשם עמד האדמו"ר הראשון של   חב"ד, "בעל התניא", שהעדיף את הצאר הרוסי הרודני על פני ה"ליברל" האבסולוטי נפוליאון (שחפץ היה לשנות את פני היהדות ל"ליברלית"). אי לכך גם אנחנו לועגים ל"דני אלונים" שלנו - אותם חרדים מש"ס ו"יהדות התורה", כאשר הם באים לספר לנו כי צרי החינוך החילוניים בפרט ושאר השלטון החילוני בכלל, מעוניינים ב"דו קיום" עם היהדות ועם דת ישראל.
    בזמן שנתניהו נזכר - בגלל אחמניג'אד, ביום כיפור או בזמן שליברמן עורך "הבדלה" במלון בבאר שבע הם כבר חושבים על ה"פיתרון הסופי" ליהדות של ה"שולחן ערוך". אותם מנהיגים חילוניים - מהשמאל, אך באותה מידה מהימין הפרו- מיסיונרי, אומנם מדברים שוב ושוב על "פלוריאליזם עם היהדות" אך באותו זמן ממש הם יוצרים את "שוק העבודה" לחרדים כמו שהמצרים העבידו בפרך את בני ישראל כדי לשכוח מהתורה. ברגעים שהם מדברים על "דו קיום" עם החרדים הם מנסים להכניס תוכניות חילוניות לבתי הספר שלנו כדי להשכיח את התורה מהדור  הבא ולהופכו ל"לא חרדי". כשהם מדברים על "חברה שווה" - יחד איתנו, הם גם מתכננים להוריד את הילודה שלנו ולשמד את נשותינו דרך התועבות שלהם.
    נרי, אתה הרי אדם ישר אינטלקטואלית אז באמת חבל שתיתמם. המשמדים החילוניים-ציונים, תמיד אמרו את מה שהם חשבו לחילוניים שלהם ולדתיים ולחרדים הם מכרו "לוקשים". הרצל רצה לעקור דת מישראל - ולמזלנו הרב הוא הצליח רק במשפחתו. ז'בוטינסקי רצה לכלוא את הדת בגטו ולחרדים לא לתת זכות הצבעה ואילו בן גוריון רצה - רחמנא לצלן, להניח את התפילין שלנו במוזיאון, אבל לשמחתנו הוא  עצמו בלבד הגיע למוזיאון הנידח בשדה בוקר המדברית והרחוקה והתפילין רק חוזרים בגדול לזרועות יהודים רחוקים.
     ולכן מר נרי אבנרי היקר, הרשה לי לומר לך כי מאחר והיהדות והרוחניות הם העיקר שלי ושל חברי הרי כשאנחנו רואים את התמונות של הרצל, ז'בוטינסקי, בן גוריון, פרס ונתניהו אנחנו מרגישים כמוך וכמו בן כספית, כאשר אתם רואים את התמונה של נאסראללה...
      

הרפורמים החדשים


בס"ד
      הרפורמים החדשים/ הרב אליהו קאופמן
       לאן עומדים להוביל את היהדות  אנשי הארגון הרפורמיסטי "צוהר" אם וכאשר אנשיהם כדוד סתיו, יובל שרלו וחבריהם "יפסקו הלכות" וידרשו ב"דברי תורה" הזויים מליבותיהם, למדתי השבוע - בין כסה לעשור, מזעקת כאב של אב דתי מבירת ניו זילנד , אוקלנד.
      מאז הקמת תנועת ה"מזרחי" עניין המצוות והידורן - כבסיס ליראת חטא ושמים, לא היו עיקר התכלית של תנועה זו. הברית עם הציונים הפוקרים, כיבוש ארץ ישראל ולימים ההתנחלויות והמלחמות היו עיקר ההשקפה של אותן "כיפות סרוגות", שבתורה הקדושה השתמשו רק כדי לתרץ את לאומניותם,  וככאלה הם מוותרים מדור לדור על יותר ויותר עיקרי יהדות והלכות לשם אותה "ברית היסטורית" עם הפוקרים, וכיום עם הנוכרים הסלאבים ובעתיד אולי - רחמנא לצלן , עם העובדים הזרים מבולגריה, רומניה והפיליפינים. זו דרך הרפורמה היורדת מבית אל. התהליך הזה התאפיין כבר שנים רבות ב"פסיקות" משונות של עמי ארצות על הסכמה ל"רבות" (נשים "רבניות"), ויתור בענייני טהרת המשפחה, כשרות ירודה עד כדי טרפות ונבלות  ממש וכמובן קבלת "גרי החלומות" הסלאבים, ובעיקר אלה מהצבא. פה ושם היו אי אלה ריאקציות "חרד"ליות" אך הן הושתקו ע"י אלה שמזמן קידשו את האדמה והמלחמה כמטרה ואילו את התורה הפכו לאמצעי. אלה הם גם אלה שתמיד יעמדו לצד החילוני נגד הדת ונגד החרדים - גם כש"החילונים" שלצידם הם בכלל נוכרים ערלים.  אצל ה"דתיים" הלאומנים  הכל הותר ומותר כי הגאולה כבר הגיעה וגם כשהחילונים יורקים עליהם הם טוענים כי "ירד גשם".
      כשקמה תנועת ה"מזרחי" טענו גדולי ישראל כי לבסוף הם ימצאו עצמם בחיק הרפורמה.  ביטול שמירת השמיטה, ה"ליברליות" שלהם בחיי המשפחה , ההקלות בכשרות ועוד המחישו את הצדק שבחשש גדולי ישראל.  הלאומנים ה"דתיים" צפצפו כמו קטר דוהר כי לעבר הרפורמה הם דוהרים. ההקלות בשמירת השבת עד כדי הרמת טלפון בשבת רק האיצו את התהליך. אבל הזעקה מאוקלנד הרחוקה המחישה לי כי הללו חובקים את הרפורמים גם בחילול שבת.
      הלכה בישראל כי שבת מחללים רק על פיקוח נפש. גם הרבנים המודרניים ביותר - באורתודוכסיה היהודית, לא יורו רשמית לאיש לנסוע בשבת או בחג לבית הכנסת משום ש"תפילה בבית הכנסת חשובה יותר משמירת שבת". אבל מסתבר שאצל שליח "בני עקיבא" הדברים שונים. זו לא הפעם הראשונה ששמעתי על "הקלות שבת" שהן למעשה חילול שבת אצל אותם "סרוגים"  , אצל הקליפות הסרוגות , אלה המפעילים נשקים בשבת - ולאוו דווקא בצבא, ואלה ההופכים את מרכולתם של הערבים בשבת ובחג והופכים זאת ל"מצווה מהודרת". אבל כל הזעקה מאוקלנד היה צורמני יותר ומלווה בבכי.
    האב - ניצול שואה מרומניה ששמר (כפי יכולתו דאז...) שבת עוד  בהיותו ילד תחת השלטון הקומוניסטי בארצו דאז (רומניה), חינך בניו זילנד הרחוקה את ביתו היחידה לשמירת תורה ומצוות ואף דחף אותה ללכת ל"פעולות" "בני עקיבא" כי האמין שזו באמת מסגרת דתית ולא רפורמית , המסגרת הדתית המרכזית שם. השבת היתה הפנינה שבכתר עבור המשפחה. והנה השנה נפלה הבת - בגיל העשר'ה, לידיו של שליח "בני עקיבא" שם והלה התיר לבת הזו לנסוע ברכב לבית הכנסת - אף ביום הכיפורים, וכמובן בשאר החגים. הלה טען באוזנייה שמצוות "כיבוד אב ואם" אינן תופסות כאשר הרב (הוא עצמו...) מורה אחרת וכי ה"שולחן ערוך" "מיושן מדי" ו"צריך לערוך בו שינויים עפ"י רוח התקופה".
      תוסיפו לזאת גם את הצעת העבר של ח"כ זבולון אורלב, להעביר את יום המנוחה משבת קודש ליום ראשון, ותקבלו מה בדיוק חושבים וזוממים לעשות "פוסקי ההלכה" של ה"ציונות הדתית" כדוד סתיו, יובל שרלו ואפילו שמואל אליהו (חומץ בן יין) - ההוא מבאי בית התועבה ה"פתוח" בי"ם (שהביא לשם גם את ביתו ל"חינוך חופשי"...) , לכל נושא העיסוק בתורה ובמיוחד מה הם חפצים לעולל להלכה הפסוקה. הרפורמים לפחות אינם צבועים.

יום חמישי, 20 בספטמבר 2012

כן, אני מקנא במוסלמים


בס"ד
     כן, אני מקנא במוסלמים / הרב אליהו קאופמן  
       הסערה סביב אירן ה"גרעינית" איננה מותאמת רק נגד אירן. הויכוח על הגבלת הנשק הגרעיני הוא סיפור שכבר לאחר הפצצת הירושימה ונגסאקי היפניות - בידי ארה"ב, מתגלגל ככדור אשמה בין מעצמות ומדינות כשכל אחת מאשימה את רעותה באי רצון להגבלת האסון. מסתמא שבנוגע לסכנה פיזית כזו הרי שכל העולם שותף להסכמה להגביל כוח מדעי - גם כשהוא נחשב הטוב שבמדע הלחימה, וכמו כן הגבלת ניצול מודרני של אנרגיה חשובה. ההסכמה הזו - להגבלת כוח מדעי ומודרני, נובעת מההבנה כי אם לא יוגבל הכוח הזה, אזי, העולם יעמוד בסכנת קיום פיזית.
      אך כמו שהעולם מודע לסכנה הפיזית הזו הרי שעליו להיות מודע לצורך להגביל את האומנות - ובראשה סרטים , ספרים ומחזאות, במישור הרוחני בדיוק מאותה סיבה שיש להגביל את הגרעין: החשש מהשמדת העולם בנפש בגלל הטפות אי סובלניות נגד אמונת הזולת. הסרט האנטי מוסלמי שהוקרן בארה"ב, הספר של סלמן רושדי נגד האסלאם, הקריקטורה המזוהמת של העיתון הצרפתי, הסרט נגד הנצרות, הסרט האנטישמי של מל גיבסון (עם שחקנית יהודיה מרומניה במרכזו!) ועוד "יצירות אומנותיות" בשם "חופש הדיבור" או "חופש הבידור" הם הצד השני של מטבע אי הסובלנות.
     בישראל למשל מזדעזעים מכך שמישהו אינו עומד בצפירה ל"זכר הקורבנות" או כשמישהו שורף את הדגל ומביע אי הסכמה עם קיומה של המדינה אך ה"מזדעזעים" הללו מרשים לעצמם לא פעם ולא פעמיים לכפור בבורא עולם, לצאת נגד כל אמונה באל עליון ולכתוב על כך מחזות וסרטים וכמובן להתבדר על חשבון אמונת הזולת. מי שפוסל דרכי כפייה וחפץ שלא יפגעו ברגשותיו  הרי שהוא חייב לכבד גם את  רגשות האחרים. ההתפרצות של המוסלמים - נגד סרט ההתגרות,  הוא סימפתום של בעיה כזו. אילו ידעו בעולם ליצור אמנת סובלנות רוחנית ואילו היו נלחמים על קיומה כמו שנלחמים להגבלת הכוח הגרעיני הרי שהרבה עימותים היו נמנעים ודם רב לא היה נשפך. ההתגרות איננה של ה"פונדמנטליסטים" הדתיים החפצים להכתיב לעולם את דרכם אלא של הפונדמנטליסטים החילוניים הרוצים להכתיב למאמיני הדתות השונות כיצד לשחוט, לאסור מילה ולסוף לצחוק ולבזות את האמונה ואת נביאי האמונות. את הכוח ה"גרעיני" הזה - האנטי רוחני, יש להגביל חזק יותר מהכוח הגרעיני. אירן עדיין לא לחצה על  שום הדק הרס גרעיני אבל ארה"ב כבר שיחררה את הרצח והפיגועים בעקבות הסרט הנבזה הזה שהוצג אצלה ע"י  אותו שקרן מזוהם שהתחזה ל"ישראלי", והכל בשם "החופש התרבותי".
     אבל כדי להוסיף שמן פונדמנטליסטי למדורה האנטי דתית ואנטי תרבותית בא העיתון הצרפתי ובשם "חופש הדיבור" ירה את הרעל שלו במוסלמים אך גם ביהודים  כמתאמץ לשפוך דם נקי. אין ספק שהמלחמה של כל הזיהום הזה איננה רק נגד מהגרים אלא נגד האמונה והסדר של בורא העולם. זוהי מלחמתם של בני החושך  לבושי הבלויים וכל הסוטים בכל מה ששונה מהסטיות שלהם. העולם המוסלמי שמתעורר לחיים מפחיד את האנרכיסטים הללו בדיוק כפי שהסמרטוטרים בישראל פוחדים מה"התחרדות". זהו הפחד של אלה שהפכו את הזוהמה לדגל תרבותי מורם מעם , וזהו הקשר בין פריז המופקרת לבירת התועבות בעולם - תל אביב.
    לא לחינם המלחמה נגד האסלאם ו/או ברית המילה היהודית והמוסלמית אוחזים בשלוש קצוות - פריס שבצרפת, סן פרנציסקו בארה"ב ובגרמניה. אלה שלושת ביבי ההפקרות והרשעות הגדולים ביותר בזוהמת העולם המערבי ובסטיותיו . צרפת היא המדינה והסמל של ההפקרות והזנות  , פריס היא סמל זוהמת ההפקרות והפריצות הצרפתית וצרפת היא גם המדינה הלאומנית והבלתי סובלנית ביותר באירופה. שם שרפו את התלמוד וגרשו את היהודים. שם צמחו האריסטוקרטים המנוולים ביותר באירופה. שם עלה האימפרטור האכזר ביותר בעת החדשה - נפוליאון. שם - בימינו אנו, זו המדינה היחידה שבתוך האיחוד האירופאי גרשה את הצוענים הרומנים  כעם רק בגלל חטאי מתי מספר מהם. שם זו המדינה היחידה בעולם- אולי מחוץ לישראל, שהשמאל הינו לא פחות לאומני ואנטי סובלני מאשר הימין הקיצוני של משפחת לה פן. ולכן לא פלא הוא שזו המדינה היחידה בעולם שאסרה לבוש דתי בקואליציה מ"קיר אל קיר" - יחד עם ה"שמאל הליברלי" שלה. ומעל לכל הרי שעיתון "ליברלי" ו"שמאלי" כ"ליברסיון" אירח בשמחה את מערכת העיתון הפרובוקטיבי הזה שפגע גם בפעם הקודמת באמונת האסלאם.
      לא לחינם הניסיונות לכרות - חס ושלום, את ברית הקודש של המילה החלו בעיר התועבות סן פרנציסקו - משכנם של המעוותים הרואים בעיוותם משום מה מצעד של גאווה. בעיר הבהמות הדו- רגליות הזו רוצים להכרית כל דבר שיש בו סדר ואמונה המפריעה לאנדרלמוסיה שלהם לצמוח ולכלות כל חלקה אנושית טובה. ברית מילה לילד היא עבורם איסור אבל שני גברים או שתי נשים שיגדלו ילדים ויתסבכו אותם זה מומלץ!
      וגם מגרמניה - הרוויה בדם נקי וב"ניסויים מדעים" , אין לצפות לסובלנות יתרה. זו הארץ שעמה החריב את רומי , זה העם שערך ביהודי גרמניה פוגרומים והמציא עלילות דם, זה העם שהחריב פעמיים את העולם ושחט שישה מיליון יהודים ועוד כמאות אלפי צוענים והכל ללא סיבה  וזו המדינה  שמובילה בהפקת  סרטי ניאוף וזנות חולניים. אז למה באמת שהם לא יתנגדו לברית המילה ולא ישנאו מוסלמים? בסה"כ גם בפריס, בסן פרנציסקו ובברלין מעוניינים להמשיך את הפזמון "עולם ישן, עדי יסוד נחריבה".
      הייתי רוצה לראות את ה"ליברלים" הגדולים הללו מצרפת כשמוסלמים או  יהודים יפגעו באפיפיורים הרודנים שלהם או ביש"ו. הייתי רוצה לראות אותם כאשר נפוליאון או הדגל הצרפתי יבוזו. הייתי רוצה לראות את הגרמנים מגיבים לאחר ביזויים של היינה, ביסמרק ושאר אליליהם. והייתי רוצה לראות את האמריקאים מגיבים לנוכח ביזויים של גורג' וושינגטון , אברהם לינקולן ואחרים.
      ולמה אני מתקנא במוסלמים? כי יש להם מסירות נפש להגן על אמונתם כשפוגעים בקודשיהם. אני מתקנא בהם כי שנים רבות בישראל אנו סובלים השפלות של קדושי ישראל ואין היהדות המאמינה מגיבה כאיש אחד במיעוט הפושע הזה , כפי שעושים זאת כיום המוסלמים. רוצים דוגמאות? בבקשה: כבר שנים ששלישיית ליצנים (אחד מהם כמדומני כבר בעולם האמת...) עשתה צחוק וקלס משרה אימנו ב"מערכון" אידיוטי ונבער אך איש לא השיב אש. לפני כמעט שני עשורים פגע הנשיא הנוכחי - שמעון פרס, בכבודו של דוד המלך ואיש לא השיב מלחמה שערה. לפני יותר מעשור פגע הנשיא דאז - עזר ויצמן, במשה רבנו, ולא רק שלא הושבה מלחמה אלא שרב מטעם בשם מאיר לאו עוד נתן לו לגיטימציה ב"שפתיים ישקו". כל יום מושמעות גחמות נגד קדשי ישראל -ם בסרטים, אם בשירה , אם במאמרי בורות ואם בתיאטרון  ואילו באחד מערוצי הרדיו יושב מנבל פה מקצועי כנתן זהבי ומקלל בזוהמת הנחש הקדמוני שלו כל מה שיקר לאמונת ישראל. אילו ידענו אנו - מאמיני היהדות, להשיב חצי מהאש שהמוסלמים משיבים כיום יתכן ומנבלי הפה שלנו היו משתתקים מזמן.
     ולסיום, אותם  "ליברלים" ישראלים שאינם מבינים על מה ה"מהומה המוסלמית" ומרימים את דגל "חופש הביטוי" שיעצמו עיניים וינסו שוב לראות שריפת הדגל הציוני מול עיניהם, לחזות בסרט על הרצל שמת בגיל צעיר מכל מחלות המין שבעולם, לקרוא שוב מי היתה אותה "משוררת" רחל הטמאה  ולהתרגל לכך שלא יעמדו בצפירות הנוכריות שלהם. כן, אין כאן עניין עם פונדמנטליזם דתי בלבד אלא גם עם פונדמנטליזם חילוני שהפך לדת הקיצונית ביותר בעולם.
      

אמנת הסובלנות


בס"ד
     אמנת הסובלנות / הרב אליהו קאופמן
     הסערה סביב אירן ה"גרעינית" איננה מותאמת רק נגד אירן. הויכוח על הגבלת הנשק הגרעיני הוא סיפור שכבר לאחר הפצצת הירושימה ונגסאקי היפניות - בידי ארה"ב, מתגלגל ככדור אשמה בין מעצמות ומדינות כשכל אחת מאשימה את רעותה באי רצון להגבלת האסון. מסתמא שבנוגע לסכנה פיזית כזו הרי שכל העולם שותף להסכמה להגביל כוח מדעי - גם כשהוא נחשב הטוב שבמדע הלחימה, וכמו כן הגבלת ניצול מודרני של אנרגיה חשובה. ההסכמה הזו - להגבלת כוח מדעי ומודרני, נובעת מההבנה כי אם לא יוגבל הכוח הזה, אזי, העולם יעמוד בסכנת קיום פיזית.
      אך כמו שהעולם מודע לסכנה הפיזית הזו הרי שעליו להיות מודע לצורך להגביל את האומנות - ובראשה סרטים , ספרים ומחזאות, במישור הרוחני בדיוק מאותה סיבה שיש להגביל את הגרעין: החשש מהשמדת העולם בנפש בגלל הטפות אי סובלניות נגד אמונת הזולת. הסרט האנטי מוסלמי שהוקרן בארה"ב, הספר של סלמן רושדי נגד האסלאם, הסרט נגד הנצרות, הסרט האנטישמי של מל גיבסון (עם שחקנית יהודית מרומניה במרכזו!) ועוד "יצירות אומנותיות" בשם "חופש הדיבור" או "חופש הבידור" הם הצד השני של מטבע אי הסובלנות.
     בישראל למשל מזדעזעים מכך שמישהו אינו עומד בצפירה ל"זכר הקורבנות" או כשמישהו שורף את הדגל ומביע אי הסכמה עם קיומה של המדינה אך ה"מזדעזעים" הללו מרשים לעצמם לא פעם ולא פעמיים לכפור בבורא עולם, לצאת נגד כל אמונה באל עליון ולכתוב על כך מחזות וסרטים וכמובן להתבדר על חשבון אמונת הזולת. מי שפוסל דרכי כפייה וחפץ שלא יפגעו ברגשותיו  הרי שהוא חייב לכבד גם את  רגשות האחרים. ההתפרצות של המוסלמים - נגד סרט ההתגרות, הם סימפתום של בעיה זו. אילו ידעו בעולם ליצור אמנת סובלנות רוחנית ואילו היו נלחמים על קיומה כמו שנלחמים להגבלת הכוח הגרעיני הרי שהרבה עימותים היו נמנעים ודם רב לא היה נשפך. ההתגרות איננה של ה"פונדמנטליסטים" הדתיים החפצים להכתיב לעולם את דרכם אלא של הפונדמנטליסטים החילוניים הרוצים להכתיב למאמיני הדתות השונות כיצד לשחוט, לאסור מילה ולסוף לצחוק ולבזות את האמונה ואת נביאי האמונות. את הכוח ה"גרעיני" הזה - האנטי רוחני, יש להגביל חזק יותר מהכוח הגרעיני. אירן עדיין לא לחצה על  שום הדק הרס גרעיני אבל ארה"ב כבר שיחררה את הרצח והפיגועים בעקבות הסרט הניבזה הזה שהוצג אצלה ע"י  אותו שקרן מזוהם שהתחזה ל"ישראלי", והכל בשם "החופש התרבותי".
      

הגיור בכוח הזרוע עדיין כאן


בס"ד
    הגיור בכוח הזרוע עדיין כאן / הרב אליהו קאופמן
   קראתי את מאמרו של מר איתן קלינסקי - על כך שרחוב יוחנן הורקנוס בי"ם ניתן על שמו של מלך שגייר בכו הזרוע, ואני מסכים לרוב רובו של המאמר , להוציא בעיית השומרונים  משום שהאחרונים היו מפגע קשה ליהדות וליהודים לפחות כמו שהם  מציגים את האיבה נגדם. לא פלא הוא שגם חכמי ישראל דאז - הפרושים, לבד מנושא השומרונים דעתם לא היתה נוחה מיוחנן הורקנוס ובין השאר מגיוריו הכפויים, כדרך העולם הנוכרי שבו דבק האיש וכנגד ההלכה היהודית ולימים צמיחתו של הורדוס הוכיחה זאת. לא במקרה חנוכה מתואר בדף וחצי במסכת שבת ואילו לפורים ולשאר מועדי ישראל מוקדש סדר שלם בגמרא. מימי טיהור בית המקדש ע"י החשמונאים ועד לאחר חורבן הבית השני , ועד היום בכלל, דעתם של חכמי ישראל לא היתה נוחה מהקמת ישות מדינית לפני בוא המשיח ומכאן גם היתה ההתנגדות הפרושית לאחר טיהור בית המקדש לחשמונאים כיהודה המכבי עצמו, אחיו יונתן ושמעון וכל בני ונכדי שמעון החשמונאי עד לאותה משלחת פרושית לפומפיוס הרומאי (בשנת 63 לפנה"ס) שבקשה מהרומאים לא להכיר באף אחד משני בניו של אלכסנדר ינאי (הורקנוס ה-2 ואריסטובלוס ה-2) כמלכי ישראל אלא לתת לשלטון הרומאי את הכוח עם עצמאות דתית ליהודים.
     יוחנן הורקנוס - ולפני כן עד אביו שמעון בן מתתיהו, עוררו כעס אצל חכמי ישראל משום שלקחו מלכות ככוהנים ומשום שמלכות יהודית אינה אלא לבית דוד בלבד. כמו כן היתה גם טענה כי כבר שמעון החשמונאי נחשב כ"חלל" לאחר שאימו הושמה במעצר אצל חותנו תלמי בן חבוב. יוחנן הורקנוס לא רק גייר בכוח את האדומיים אלא גם את הערבים הקדמונים - הייטורים. היהדות תמיד התנגדה לגיור בכוח הזרוע, לקשירת מלכות וכהונה גם יחד ולימים גם להקמת מלכות עצמאית ככל העמים וככל התרבויות, לפני בוא משיח צדקנו.
    אבל הייתי מפנה את מר קלינסקי לדורנו אנו, שהרי לא צריך להרחיק עדות. התנועה הציונית דגלה -ועדיין דוגלת ב"גיור" בכוח, אך עפ"י מודל ושיטה הנוחים לה ושאינם בדיוק חופפים את ההלכה היהודית אך חפצים להטמיע לאומנית ופיזית נוכרית בתוך עם ישראל מסיבות לאומניות בלבד. כך למשל העלו דוד בן גוריון ויצחק בן צבי- עם קום המדינה הציונית, רעיון ל"גייר" את הבדויים והיה גם "רב" מטעם ו/או בלי טעם (ציטוט ממנחם בגין המנוח) שקפץ להיות האיש שיעשה זאת - ח"כ לשעבר מנחם הכהן ממפלגת העבודה. גם כיום הסיפורים הללו לא נגמרים ועוד "רב" הזוי כאליהו אביחיל, העלה רעיון- שמספר רבנים ציוניים רצו לאמצו, ל"גייר" את שבטי ה"פאתנים" מאפגניסטן ומפקיסטן ושאר נוכרים אסייתים בטענה שאלה הם "עשרת השבטים" כשהרעיון הוא להביאם כשכירי חרב נגד הערבים.
      עם בוא ההגירה מחבר העמים שוב ושוב עולות תלונות מהצבא של חיילים סלאבים כי מנסים ל"גיירם" בכוח ובמרמה במסגרת הצבאית. גם ה"סוכנות הציונית" בחו"ל מנסה שיטות מיסיונריות- ציוניות, ל"גיור" ציוני ואח"כ לשלחם לארץ ישראל ולהופכם בן לילה לאזרחים שווי זכויות.
      כל ה"גיור" הציוני הזה אינו אלא לצורך הרחבת ה"עם החדש" ברוח הרצל: אירופאי וחילוני, אך בעיקר גם כדי לגדול "דמוגרפית"  כנגד  המיעוט בישראל בפרט ונגד האומה הערבית בכלל. הייתי שמח אם גם רחובות שנקראו על שמם של בן גוריון, בן צבי, הרב שלמה גורן  וחבריהם היו מתבטלים מאותה סיבה שמר קלינסקי העלה נגד יוחנן הורקנוס.

העסק ביש: חריש או חנטריש


בס"ד
   העסק ביש: חריש או חנטריש / הרב אליהו קאופמן
     סליחה רבותי על הכותרת אבל ישנם מצבים שבהם צריך לומר את האמת בהתרסה מלאה כדי שמה שלא נכנס  לראש בשפה פשוטה יכנס באופן אגרסיבי יותר. כבר מספר שנים ש"בשר התותחים" הציוני, קרי - היהדות החרדית, עבר הסבה, מהיותו מוצב בשטחי הכיבוש מול הפלשתינאים הועבר "חיל החלוץ" הזה לאזורי הישוב הערביים בישראל שלפני מלחמת 1967.
     מאמצע שנות ה-80 - עת החלו לצוץ בעלי תשובה לא מעטים והגידול החרדי החל , ברוך ה', לתת אותותיו כבר סימנו חילוניי הימין הציוני את ה"בעיה הדמוגרפית החרדית" והחלו לשלוח את החרדים מחוץ  למרכז הארץ ומן הערים החילוניות , שפעם היו דווקא קינים דתיים. הליכוד הציוני - זה שהחרדים הציונים כל כך אוהבים , ויותר מכך נהנים לחטוף ממנו סטירות, החל ביוזמת הקמתה של העיר עמנואל ואח"כ צצו מעלה עמוס, ביתר ותל ציון. למרות התנגדותם המפורשת של גדולי ישראל -  ובראשם הרב שך המנוח, להפיכת החרדים למתנחלים בעל כורחם, הרי שעסקנים לאומנים בלבוש חרדי ובשליחות פוקרי הימין הצליחו להטות את לב נצרכי הדיור האומללים לצאת למקומות שאליהם שום חילוני לא חפץ היה לצאת ורק מטורפי המתנחלים הרהיבו עוז לצאת לשם. משנות ה-90 הצטרפה העיר מודיעין עילית לרשימת ההתנחלויות הציוניות - חרדיות ומי יודע איזה עוד "ערים חרדיות" -  בשטחי הכיבוש,  היו נכונות לנו אלמלא נפלה משמים על הציונים ה"הקפאה" בבניית ההתנחלויות.
   מה שהיה מוזר - בראשית ההתנחלות החרדית- ציונית בשטחים הכבושים, היתה שתיקת השמאל הציוני. האחרונים שאגו שוב ושוב נגד כל מאחז של שלושה מתנחלים בשטחי הכיבוש אך לפתע השתתקו הללו כאשר מאות ואלפי חרדים נחתו בעמנואל, בביתר ובמודיעין עילית. הסיבה לשתיקה היתה רווחתם של אנשי השמאל מטרנספר החרדים מערי ישראל אל עבר שטחי הכיבוש. ה"מיזרחיסטים" - לדידם של אותם אנשי שמאל, היו עבורם יריב פוליטי אך לא אויב דמוגרפי, החרדים כן היו כאלה עבורם. אנחת רווחה פרצה מגרונות שמלאני ישראל כשהימניים שלחו את החרדים לשטחים הכבושים עם סיסמת ה"ההתיישבות החלוצית" שבפיהם. כאשר השמלאנים דיברו על "פינוי המתנחלים וההתנחלויות" כאמצעי לשלום עם הפלשתינאים הם התכוונו לפינוי "הכיפות הסרוגות" ויישוביהם אך קיוו שהחרדים אולי יישארו במדינה הפלשתינאית העתידית. המזימה היתה קונצנזואלית - הימין והשמאל החילוני גם יחד רצו לטרנספר  כמה שיותר חרדים מחוץ ל"מדינת ישראל" הציונית. החילוניים - כקונצנזוס אנטי דתי, מעוניינים גם לשלוח את החרדים לעימות ולנישול הערבים במקום לשלוח את בניהם ובנותיהם לחיות בגבול המריבה , ואח"כ גם לעלוז ולשמוח  כשיטענו כי "הדת היא האסון הפוליטי במזה"ת".
   מאחר ועסקנים קטני קומה, נמושות פוליטיות ושתולי הציונות מנהלים כיום את חיי החרדים ומביאים ומוציאים לבתי הרבנים הגדולים הרי שהפקרתה וגרושה של היהדות החרדית לשטחי מריבה וספר מתאפשרת בקלות. בשנים האחרונות החלה מעין "הקפאה" בשטחי הכיבוש הציונים ואז - כשחשבו החילוניים לאן לטרנספר את החרדים, הם שוב נזכרו בשטחי המריבה עם הערבים והפעם ב"שטחי הקו הירוק" שלפני מלחמת 1967. או - אז קמו ועלו תוכניות הערים חריש וכסיף. למי שאינו יודע הרי שואדי ערה - הנקרא גם ה"משולש הצפוני", מאוכלס באופן צפוף ורצוף בכפרים, בערים ובישובים ערביים קטנים וגדולים כאחד. כך למשל אפשר לציין שם את העיר אום אל פחם ומסביבה את ערה, ערעארה, כפר קרע,  כפר מייסר, בקה אל גרבייה ,אום אל כתף, ברטעה ועוד ישובים ערביים לא מעטים. בקום המדינה הציונית "עוברת" שם האזור ל"ואדי עירון" ומושבים וקיבוצים התנחלו על אדמות הערבים ועל יערות הסביבה (אין מדובר ב"אדמת טרשים", כפי שמשרד השיכון מנסה להוליך שולל את הציבור החרדי, בפרסומיו). לימים הפקיעה המדינה שוב ושוב אדמות ערביות מהאזור "לצורכי ביטחון" ולעוד תירוצים מהסוג הזה. המגמה היתה ברורה - לצמצם את הציבור הערבי כמה שיותר. היתה זו מדיניות ציונית כוללת שלא רק בודי ערה יושמה אלא כללה גם את הגליל, ה"משולש הדרומי"(איזור כפר קאסם, ג'לגו'ליה, טייבה וטירה) ואת הנגב הבדווי. מהפקעה להפקעה עלה המתח בקרב הציבור הערבי ולאחרונה - עם עליית רעיון ישוב העיר חריש, המתח הגיע לשיאו כשסכנת פיקוח נפש ממש מרחפת על החרדים שיבואו לגור שם.
    חריש הוקמה כבר בראשית שנות ה-80 כ"היאחזות נח"ל" שלא הצליחה ולימים תכננו במשרד השיכון להפכה לעיר חילונית במגמה להצר את צעדי הערבים. התוכנית הזו עלתה על שירטון ומלבד מתי מעט- מחוסרי אמצעים, לא הגיע לשם איש. כיום הישוב מונה כ-1300 נפש בלבד עם קבוצה חרדית הזויה שגורשה מחיפה בגלל אלימותה. כאשר התייאשו הציונים מישובה של העיר ע"י חילוניים הם החלו להעלות את החרדים כאמצעי לכך וכאשר הגיעה ה"הקפאה" בשטחי הכיבוש או- אז הופשר הקרח, ובמיוחד בעזרת מר אריאל אטיאס - שהפך לשר השיכון, וכמסורת ש"ס בעשור וחצי האחרון , הוא ושמפלגתו משמשים "יס מנים" לציונות ולהנחתותיה על היהדות החרדית, וכך החלו לדחוף המון חרדי תמים ומחוסר אמצעים להרפתקאת ההתנחלות החדשה על אדמות הערבים, והפעם בשטח ה"קו הירוק".
     מי שמכיר את תוכניות הבניה  העתידיות יודע גם כי כבר בשלב הראשון ינשקו בתי החרדים לבתי הכפרים אום אל כתף וברטעה. בכפרים הללו ומסביב כבר מתכוננים הערבים לבוא ה"חרדים המסוכנים". קשה לומר שאין להם על מה להסתמך כשהם מפחדים ה"קיצוניות החרדית". מלבד כל ההקצנה הפוליטית ביהדות החרדית - במיוחד ב"זכות" עסקניה (מפרוש , אלי ישי  ומוזס ועד לאייכלר ההפכפך כשניצל) הרי ששר השיכון , אריאל אטיאס, וראש מועצת חריש (ממונה), הרב ניסים דהן, הספיקו להתלהם במידה שגם כהנא ההיסטורי לא היה מתבייש בהתלהמות זו. אטיאס - צעיר פוחז וחסר דעת והשקפה תורתית החנוט בחליפת מנהלים , חזר שוב ושוב והודיע כי בואם של החרדים לואדי ערה הוא "לחסום את הערבים". ברור שמוג לב זה לא היה מקשקש את קשקושיו אלמלא הימין הציוני , הבריוני והפרו - מיסיונרי -  נוצרי היה לא רק עומד מאחוריו אלא ממש מנווט אותו ואף שם בפיו את דברי ההשתלחות שלו. עצוב הוא שיהודים חרדים - האמונים על "דרכי שלום" עם הנוכרים ועל אי התגרות בנוכרים הם אלה המובילים התלהמות פוקרת ואילו החילוניים מסתתרים מאחור וכמו בתיאטרון בובות החרדי - בובה יוצא הרע והחילוני הפשיסט יוצא ה"מתון". נתניהו וליברמן ממש מחחכים ידיים כשהם שומעים את התלהמותו של אטיאס ובמיוחד כאשר הם שומעים את תגובות הערבים והשמאל נגדו. הליכוד הפוקר והפרו מיסיונרי תפס  פרחחים "פריירים" שמוציאים לו את הערמונים מהאש.
    אבל ניסים דהן עולה על אטיאס בהתלהמותו ובטימטומו. האיש היה פעם ח"כ ושר הבריאות אך לאחר פרשת השקרים וההונאה המילולית של ח"כ מש"ס, יאיר פרץ, החליט הרב עובדיה יוסף להפטר גם מסרח עודף זה, כדי שש"ס לא תצלול לעוד שערורייה כבדה. דהן נתפס ע"י עיתונאים חילוניים בענייני צניעות שמאמר זה אינו סובלן וכך הודח מצמרת ש"ס. כשש שנים וחצי הוא ממונה על חריש וכל כולו טמטום וחילול ה'. תשובותיו  הן אידיאוטיות, תגובתו אימפלוסיבית וכל מילה שלו משחקת לידי השמאל ומקוממת את הערבים נגד החרדים. כך למשל הוא נשאל ע"י התושבים החילוניים מה יהיה עתידם בעיר חרדית והוא ענה - "תלכו לאבו מאזן". כאשר הערבים ביקשו להידבר עימו הוא דחה אותם באומרו "אתם חייתם כאן 400 שנה ועכשיו אנחנו נחיה כאן 400 שנה". ואילו לאלה ששואלים אותו לגבי בחירות דמוקרטיות למועצת הישוב הוא עונה בלשונו ה"רהוטה":"עכשיו המרוקאים שולטים כאן". את הכסיל הזה רוצה ש"ס להמליך על העיר העתידית חריש, עוד מחטף של שררה בדומה לליצן אחר של ש"ס  השולט באלעד - מזור, יצחק עידן שמו.
      וגם בסביבות חריש יהום הסער , תרתי משמע, וכל החילוניים שמסביב (רובם אנשי שמאל) מתארגנים נגד העיר ומביאים עימם תחמושת מכל הארץ במלחמתם בחרדים. אילו עסקני השיכון החרדים היו נוהגים בשיקול דעת תורתי וגם לומדים ומשננים כיצד לגשת לאוכלוסיה באזור אולי הדברים היו נראים אחרת אבל עסקני הפרא והטמטום ביהדות החרדית כבר עשורים שאינם הולכים לאורה של תורה אלא לאורו של הימין הציוני ואלה התוצאות.
    והנה ממש בימים אלה נוספה צרה חדשה ואלה הם ה"קליפות הסרוגות" ששמעו כי העיר עומדת להיבנות ודרשו גם הם את חלקם ועוד בעידוד השמאל וחילוניי האזור. ועכשיו מתנוסס לו שלט של ה"איחוד הלאומי" שהנה שכונתם עומדת להיבנות שם. ואלה - ה "איחוד הלאומי", באים לשם רק כדי לעורר פרובוקציות כהניסטיות ידועות ויעשו הכל כדי שדם ישפך שם ואוי ליהודי חרדי שבג'ונגל כזה הוא רוצה לנטוע את אוהלו ולחנך את משפחתו. ומנגד מדובר ב"דתיים" קלים שבקלים ואשר ההגדרה "חילוני" מתאימה להם יותר.
    ומי שאינו יודע מוזמן לראות בתמונות המצורפות כי העיר הזו תיבנה על קברי ישראל של בני העיר היהודית  הקדמונית (מימי בית שני) נרבעבא , שברחו מפוגרום היוונים מקיסריה. הקברים הללו התגלו  כבר לפני כשנה וחצי כעשרות מטרים בחורשה סמוכה לחריש הוותיקה. למקום הוזעקו ארגוני קברים אך "רשות העתיקות" ומשרד השיכון והבינוי של אטיאס גנבו את דעת כולם בשיטה הבאה. באחד מלילות החורף התבקשו הפועלים ללכת הביתה ובמקומם הגיעו ראשי "רשות העתיקות" וערכו במקום חפירה מהירה ומכולה לצידם. תושב מקומי הצליח לחמוק ולראות את כל ה"חפירה" הזו. הארכיאולוגים והפקידים הבכירים העמיסו במהירות שיא את כל העצמות שהיו במערות הקבורה על המכולה אך בחופזם שכחו מספר עצמות אדם שהסקרן מקומי שומר אותם באמתחתו. למחרת טענו משרד הבינוי והשיכון ו"צדיקי" "רשות העתיקות" כי "אלה לא מערות קבורה אלא מערות לאכסון מזון". וגם אכסנו מזון הרי שמסביב חיו בני אדם. את ארגוני הקברים הזהירו מגבוה כי "כאן מדובר בעניין בטחוני שעניין הקברים חייב להידחות מפניו". העניין ה"ביטחוני" הוא כמובן "יהוד ואדי ערה" ודחיקת האוכלוסייה הערבית.
     אחת מהקבוצות החסידיות שהתעניינה (ואולי עדיין מתעניינת...) בפרויקט היא חסידות "תולדות אהרון". רק המילים "חילול ה'" יכולות לבטא מצב בו בעיר לאומנית - עם ה"קליפות הסרוגות" של ה"איחוד הלאומי" ושאר החרדים הלאומנים יסתובבו יהודים הלבושים בלבוש כתונת הפסים של יוסף הצדיק. על כך אפשר רק לשאול מה לכהן קדוש בבית עלמין טמא? האם חסידות זו מוכנה לחיות על קברי אבות?! האם חסידות זו מוכנה לחנך את ילדיה באוירת התגרות בערבים ולצד החצי חילוניים של ה"איחוד הלאומי"?! האומנם מחירי הדירות - הזולות יחסית, העבירו יהודים טובים על דעתם עד ששכחו את דברי ה"ויואל משה" על הכסף הציוני ? האומנם בני חסידות זו מעוניינים להיות מונהגים ע"י העסקנים הדלים והאומללים בתורה , ביראת שמים ובמיוחד בהשקפה יהודית, של ש"ס!! צאו מהר והבדלו מן העדה הרעה הזו!
      ולסיום, סיפורי האגדות על מחיר דירה שבין 370 אלף ש"ח לשש מאות אלף הם בדותא. מרגע שבית המשפט הציוני פתח את המכרזים גם לחילוניים עלה מחיר הקרקע מאפס ומי שיגיש את ההצעה הגבוהה ביותר ירויח. מכאן שמחיר דירה ינוע מעבר לשמונה מאות ש"ח עד למעבר למיליון ש"ח וכך אירע בפרוייקט החדש שניבנה ברמת בית שמש א' לא מכבר.
     המאבק החרדי חייב להיות לדיור זול אך בתוככי הערים והישובים במרכז הארץ או באזורים יהודיים אחרים. חסימת הערבים אינה מצווה בימינו אך דחיקת מספר הפוקרים והסלבים היא מצווה שבהידור לצנוע קטרוג על ישראל.
   
    

יונה מצא לו מנוח


בס"ד
    יונה מצא לו מנוח / הרב אליהו קאופמן
        בשבועיים האחרונים - בחודש התשובה ממש ולפני שטועמים מהדבש של ראש השנה, עולים קולות הקרב בין ארגוני הרבנים האירופאים בשל מאמר דעה של רבה של מוסקובה והיו"ר הפעיל של ועידת רבני אירופה , הרה"ג פנחס גולדשמיט שליט"א. המאמר פורסם באתר האינטרנט החרדי "כיכר השבת" ומעלה- דווקא אופן  ביקורתי מתון, שוב את שאלת ה"רבנים הראשיים" והאם אין צורך בשינוי הגישה אליהם , אל תפקידם האבסולוטי , אל דרך בחירתם ובמיוחד מה צריך היה  להיות היחס הפרופורציונאלי אליהם - ע"י הקהילות בחו"ל , כאשר הללו מגיעים לביקורים שם. בסוף מאמרו יוצא הרב פנחס גולדשמיט בביקורת דיפלומטית על ה"רבנים הראשיים" בישראל וטוען שלא פעם ביקוריהם גורמים נזק לקהילות המקומיות מול השלטונות והנוכרים. כדוגמא הוא מביא את הרב יונה מצגר שבביקורו האחרון  בברלין הגרמנית גרם נזק לקהילה המקומית בכלל ול"אלגמיינדא" (פדרציית יהודי גרמניה) כאשר התערב בויכוח בנושא ברית המילה והציע "פיקוח רפואי" על מנהג יהודי של אלפי שנים שמעולם לא התפשרו אבותינו עם הניסיון למוחקו או ל"מתנו". הרב גולדשמיט הוסיף וציין כי ראשי קהילת ברלין אינם כלל חרדים או דתיים אך מלחמתם למען ברית המילה כמסורת אבות היא לא רק דתית אלא עקרונית כנגד הרצון הגרמני הידוע לכפות "שינויים מדעיים" על אחרים. כמו כן הביא הרב גולדשמיט ראייה לנזק בכך שלפני בואו של מצגר כבר עמדו לחוקק חוק הגנה על קיום   ברית המילה - ללא תנאים מוקדמים, בפרלמנט הגרמני ומי יודע אם הופעתו של מצגר לא תזיק, חס ושלום, לכך.
    והנה לא חלפו ימים ספורים והארגון השני של "רבני אירופה" -  "מרכז רבני אירופה" (המסונף אבסולוטית לחב"ד) יצא להגנת מצגר ולהתקפה עקיפה על הרב פנחס גולדשמיט בשל "הפגיעה בכבודו של הרב הראשי יונה מצגר". כדי להבין ממה נובעת  המחלוקת - שבטח אינה לשמה, בין הארגונים צריך לציין כי ועידת רבני אירופה הוא ארגונם של הרבנים הרשמיים והראשיים במדינות  אירופה ואילו "מרכז רבני אירופה" הוקם לפני מספר שנים ע"י תנועת חב"ד כדי לשרת שליחיה באירופה ולנגוס במעמד רבני אירופה הרשמיים תוך כדי כך. לארגון החב"די צורפו גם רבנים אחרים כדי לשוות לו מעמד "חרדי" יותר מועידת רבני אירופה וגם כדי להציגו כ"כללי". אך לאחר זמן קצר יחסית פרשו מה"מרכז" רוב הרבנים ה"בלתי מזוהים" ובראשם הרב שלזינגר יפה מג'נבה השוויצרית והרב אליעזר ליבר שנייבעלג מבריטניה. מעט הרבנים האחרים (שהם באמת רבנים חשובים כשלעצמם), שנותרו כ"בלתי מזוהים" , יישרו קו עם תנועת חב"ד כדי לשרוד פוליטית.
     רשימת הרבנים שמחו על כבודו של הרב מצגר היא בעיקר חב"דית אך כוללת בתוכה גם כמה רבנים "בלתי מזוהים". המחאה על כבודו של מצגר איננה משום סיבות דתיות, שהרי אם כך הייתי רוצה לראות מודעה מפורשת מטעם ה"מרכז" וה"מוחים" שלו המסכימים לדעת מצגר -  כנגד דעת הרב גולדשמיט , יהודי גרמניה החילוניים וכנגד ההלכה כמובן  , כי יש להצמיד "פיקוח רפואי" לברית מילה. ה"מחאה" של החב"דנקים וגרוריהם היא רק על ה"פגיעה בכבודו של הרב מצגר". ראשית, הייתי רוצה להזכיר ל"מוחים" כי "כבודו" של מצגר פגוע מזה שנים רבות ולאוו דווקא על ענייני תורה והשקפה אלא בשל ענייני מרעין ובישין שהתקשורת הישראלית - ובראשה העיתון "מעריב" (עם כתב דתי וירא שמים בקלמן ליפסקינד), פרסמה עליו בגלוי. מאחר ואז היה מדובר בעובדות ולא בהשקפות או פובליציסטיקה הרי שה"מחאה על כבוד הרב" לא עלתה לכתב. להיפך , אני זוכר היטב כיצד אחד הרבנים (שאינו חב"די ), החתום בימים אלה על "עצומת המחאה", לחץ את ידי בחום לפני כשלוש שנים לאחר שקרא על עדותי ל"מעריב" על מעללי מצגר בחנוכה תשס"ב ברומניה, שנה לפני בחירתו של מצגר ל"רב הראשי". הרב האירופאי הפטיר בצער , תוך כדי ה"יישר כוח" שלו כלפי, כי "למרות הכל הוא (מצגר- א.ק.) יושב על הכיסא". היום הייתי עונה לאותו רב אנוס בכבלי האינטרסים של חב"ד כי "בגלל רבנים כמוך הוא ימשיך לשבת על כיסאות "רבניים" ויחלל שם שמים בפרהסיה עוד שנים רבות".
    אם כך מדוע בכל זאת חב"ד - כתנועה חרדית, מגוננת עליו? חב"ד - מאז פטירת אדמ"ורה האחרון איבדה לגמרי את הכיוון של "לשמה" ואינטרסים כלכליים ופוליטיים - להאדרת שמה ויוקרתה על פני שאר החרדים, הפכו לעיקריים בפעילויותיה הכיתתיות. באותן כתבות ב"מעריב", שלשנת 2009  -  של קלמן ליפסקינד  ובועז גאון , הורחבה היריעה על טיב הקשרים בין מצגר לחב"ד ועל הסיוע שהלה מעניק לחב"דניקים בעולם על פני אחרים מתוקף תפקידיו הרשמיים. אין ספק שההגנה על "כבודו האבוד" של ה"טוב והמטיב" הלה היא זה שהקפיצה את "מרכז רבני אירופה" לצאת להגנת האיש שבברלין רמס בדבריו את ההשקפה התורתית בכלל ושל אדמו"רי חב"ד בפרט , שבבריה"מ הקומוניסטית היה אדמו"רם דאז - הרהי"צ, לסמל של מסירות נפש על מצוות המילה ללא שום פשרה של "פיקוח רפואי" על המצווה הראשונה והעתיקה של העם היהודי.
      לא לחינם השמיע מצגר את דבריו בכנס הלה. האיש חושב קדימה על עתידו הפוליטי והכלכלי לאחר פסח תשע"ג - עת יפנה מקומו כ"רב מעללים ראשי" לישראל. ה"תיקווה הבריטית" - מינויו  ל"רב ראשי" בבריטניה, שקעה במצולות ובמיוחד לאחר שמישהו הבהיר לרבני בריטניה כי ה"סאן הלונדוני" יחגוג שעות ומהדורות נוספות על פרסום מעלליו הישנים וכנראה החדשים בבריטניה. גם קהילות דתיות, חרדיות ואף מסורתיות-חילוניות, נרתעות מהרעיון למנותו כ"רב" מטעמם. גרמניה הפכה בעשור האחרון לארץ מיושבת ביהודים רבים - עקב ההגירה מחבר העמים, שרובם ספק יהודים להלכה. בארץ זו רבים מ"רבניה" אינם יותר דתיים ממתבוללייה וכבר שנים מחפשים רב ראשי שישתלב ב"נוף" היהודי המקומי, ומי כמצגר ראוי יותר לכך?! מצגר מבין שבקרב הפדרציה היהודית בגרמניה יש אליו התנגדות פוליטית ומנגד לחב"ד אין דריסת רגל חזקה בארץ זו בגלל הפדרציה הזו. מצגר וחב"ד מבינים שרק השלטון הגרמני והחנופה אליו יכולים לממש את חלומותיהם הפוליטיים גרידא ולכן לא פלא שמצגר -"זיקית " רעיונית ידועה (בעד ונגד גיורי הצבא, בעד ונד שמירת שמיטה ב"רבנות הראשית" וכו') , נאם בברלין לא את מה שחשוב ליהודים אלא מה שחשוב למצגר ואילו חב"ד מגנה עליו לא משום מה שחשוב לתורה ולמורשת חב"ד אלא מה שחשוב להתעצמות הכוח הפוליטי בלבד של שליחי חב"ד בגרמניה על חשבון היהדות והיהודים שם. ולכן כשמצגר יהיה ה"רב הראשי" של גרמניה, אזי, שליחי חב"ד ירימו ראשם מעלה, מעלה על פני הפדרציה היהודית (אולי הם יהיו ה"פדרציה של יהודי גרמניה"...) המקומית ולכן למצגר  היה צורך לבצע "ברית מילה" בברית המילה היהודית ול"מרכז רבני אירופה" היה צורך להגן על ה"מילה" - תרתי משמע, של מצגר.
     
   

אין הקטגור נעשה סנגור


  בס"ד
   אין הקטגור נעשה סנגור / הרב אליהו קאופמן
         לא מכבר קראתי  על הכנס שנערך בפריס שבצרפת -  בין רבנים לקאדים מוסלמים, ל"הידברות בינדתית". לפתע שמתי לב לכמה "אותיות קטנות" שצוין  בהן כי לצד כוח השיטור הצרפתי נצפו גם "מספר אנשי שב"כ ישראלים". הכתוב אומר דרשני: מפגש ה"שלום" הבינדתי   היה תחת החסות  הישראלית. וכאן התחיל כישלון הכנס.  הידיעה הזו החזירה אותי שלושים שנה אחורה , ל"שלום" ש"נחתם" בין ישראל ללבנון - בשנת 1982, "שלום" שהחזיק חודשים ספורים משום שבאשיר גומאייל - הנשיא הלבנוני דאז , היה בעצם "בובה" ישראלית , וכעבור מספר חודשים ה"בובה" הזו - שחתמה על ה"שלום" עם יוצריה, נרצחה משום שכולם ידעו ש"שלום" כזה פירושו מתקפה ולא מנוחה . שלום אמיתי עושים בין שווים וללא שושבינים שיפריעו, במיוחד אם הם אלה גרמו למלחמה.
        המתח בין האסלאם ליהדות איננו מתח בינדתי.  ברוב ימי  ההיסטוריה בין היהדות לאסלאם אירועי קנאות  התקיימה סובלנות דתית, ובמיוחד  בימים  שרוב יהדות העולם חיתה  תחת האימפריה העו'תמנית. יתרה מכך,  גם כיום שוררת שם - באותן ארצות שמהן מגיע המתח המוסלמי  האנטי יהודי למערב אירופה - מרוקו ותוניסיה, מתינות ממלכתית ביחס ליהודים המקומיים ואפילו ארגוני דת יהודים קיצוניים  ולאומנים - כחב"ד למשל,  מורשים באותן ארצות לפתוח בתי ספר ליהודים המקומיים. אם כך מדוע נוצרה הבעיה הזו - בין האסלאם ליהדות?
          התשובה היא אחת: הציונות. הציונים גילו כי למען לאומניותם החילונית אפשר לגייס את ספר התנ"ך מבלי לקיים את מצוותיו. מיום הופעת הציונות החילונית נוצרה לפתע "בעיה דתית" בין האסלאם ליהדות. זה החל לאט, לאט. בימי שלוט הטורקים בא"י היתה עדיין האש קטנה וחכמי הדתות -  כולל היהודים ידעו  לבולמה , אך מיום בוא המנדט הבריטי והפיכת הציונים לגורם היהודי הדומיננטי - ואח"כ היחידי, בקרב היהודים עלה המתח פלאים ולאחר השואה המרה גבר מתח זה (משום קריסת המנהיגות הציבורית - חרדית כחילונית כאחד, שלא היתה ציונית) עד שהקמת מדינת ישראל ואח"כ הכיבוש של 1948 העלו מתח זה לשיא חדש. נוסיף לכך את בעיית הפליטים הפלשתינאים מה"נכבה" ואת אי הענקת העצמאות לפלשתינאים עד היום ונקבל כי כל הסכסוך הזה אינו אלא לאומני וללא קשר לדת. הפלגים הלאומנים - בכל צד, מנצלים את הדת כדי ללחום את מלחמתם החילונית - לאומנית אך למעשה אורח החיים, בין היהדות לאסלאם, הוא הקרוב ביותר בין אי אלה דתות בעולם.
         מכאן שבודאי שאם חפצים להגיע להבנה בינדתית אסור לתת לגורמים לאומנים וחילוניים להוביל את ההידברות - ובראשם לציונות. כמו ש"כידוני" המשטרים הערבים והמוסלמים - הפוליטיים, לא ינעמו לאינטגרציה של הידברות בין הדתות כך גם "כידוני" הציונות על שומרי השב"כ שלה לא מוסיפים להידברות.הקטגור הציוני - שהפך את הדת היהודית לדגל לאומני ריק ממצוות, בודאי שלא יחפוץ לקפל דגל זה ולהופכו ל"דתי בלבד" ולכן קטגור לאומני אינו יכול להוביל סנגוריה דתית אמיתיתית אלא מטרתו להמשיך לפקח פוליטית על הדת היהודית , שתיוותר לאומנית. יהדות אמיתית פירושה שחרור דתי מהלאומנות הציונית ולכל לא יסכימו ממשיכי הרצל וז'בוטינסקי.
        בצפון מזרח לונדון הבריטית - בשכונת "סטמפורד היל" שבעיר "הקני", מתקיימת הידברות אמיתית בין היהודים החרדים שם למוסלמים הרבים ומידי יום שישי נפגשים הצדדים במסגד המקומי להעשרת היחסים. היהדות החרדית שם עושה זאת ללא הנחיות ציוניות, חברת ה"שומרים" הציונים הוצאה משם וגם הקמתו של ארגון פרו ישראלי כ"איפ"ק" (כמו בארה"ב) נכשל, מאחר  והרבנים יצאו כנגדו. אי לכך לא פלא שההידברות מצליחה שם משום שהיא איננה בחסות אלה שגרמו לסכסוך במזרח התיכון.
      כדי שמפגשי שלום יצליחו באירופה -  נגד אנטישמיות ואסלאמפוביה, לא מספיק שרק אירן ואפגניסטן ינוטרלו אלא צריך גם לנטרל את ישראל ואת  רבניה הציונים מטעם או בלי טעם.

יום שלישי, 11 בספטמבר 2012

הידברות בינדתית ללא שושבינים מוקדמים


  בס"ד
   הידברות בינדתית ללא שושבינים מוקדמים/הרב אליהו קאופמן
           כמו רבים וטובים קראתי גם אני על הכנס שנערך בפריס שבצרפת -  בין רבנים לקאדים מוסלמים, להורדת המתח בין הדתות. אבל תמיד חשוב לקרא את האותיות הכי קטנות ושם היה רשום שבנוסף לכוח השיטור הצרפתי נצפו גם "מספר אנשי שב"כ ישראלים". בידיעה הזו לא נכתב על אנשי בטחון אחרים - מארצות אחרות, ובודאי שלא ממדינות ערב , האסלאם או המגרב. הכתוב אומר דרשני: מפגש ה"שלום" הבינדתי  הוא תחת השושבינות הישראלית. וכאן בעצם טמונה מלכודת הכישלון. זה הזכיר לי את ה"שלום" בין ישראל ללבנון - בשנת 1982, שהחזיק חודשים ספורים משום שבאשיר גומאייל היה בעצם "בובה" ישראלית שאריאל שרון הנחית על לבנון , וכעבור מספר חודשים ה"בובה" הזו - שחתמה על ה"שלום" עם יוצריה, נרצחה משום שכולם ידעו ש"שלום" כזה פירושו מתקפה. שלום אמיתי עושים בין שווים וללא שושבינים שיפריעו, במיוחד אם הם אלה שגרמו למלחמה.
            המתח בין האסלאם ליהדות איננו מתח היסטורי בינדתי. יתכן שהיו בהיסטוריה הבינדתית בין היהדות לאסלאם אי אלו אירועי קנאות או מלחמה אך לרוב היו אלה ימים של סובלנות דתית, ובמיוחד לאורך המאות הרבות שיהודי אירופה, המזה"ת וצפון אפריקה שכנו תחת האימפריה העו'תמנית של טורקיה. בודאי שהמתח הבינדתי - בעבר, בין האסלאם והערבים (על הנוצרים שבהם) ליהדות וליהודים  לא הגיע לפסיק מהמתח ששר בין הנצרות בכלל והקתוליות בפרט ליהודים או בין ההשכלה הלאומנית באירופה וברבריות מזרח אירופה ליהדות וליהודים. יתרה מכך, באותן ארצות שמהן מגיע המתח המוסלמי האנטי יהודי למערב אירופה בכלל ולצרפת ובלגיה בפרט - מרוקו ותוניסיה, דווקא שוררת שם מתינות ממלכתית ביחס ליהודים המקומיים ואפילו ארגוני דת יהודים קיצוניים כחב"ד למשל מורשים באותן מדינות לפתוח בתי ספר ליהודים המקומיים. אם כך מדוע נוצרה הבעיה הזו - בין האסלאם ליהדות, ומהי הסיבה לה?
          התשובה היא אחת: הציונות. מיום הופעת הציונות החילונית נוצרה לפתע "בעיה דתית" בין האסלאם ליהדות. זה החל לאט, לאט. בימי שלוט הטורקים בא"י היתה עדיין האש קטנה וחכמי הדתות -  כולל היהודים ידעו לבולמה , אך מיום בוא המנדט הבריטי והפיכת הציונים לגורם היהודי הדומיננטי - ואח"כ היחידי, בקרב היודים עלה המתח פלאים ולאחר השואה המרה גבר מתח זה (משום קריסת המנהיגות הציבורית - חרדית כחילונית כאחד, שלא היתה ציונית) עד שהקמת מדינת ישראל ואח"כ הכיבוש של 1948 העלו מתח זה לשיא חדש. נוסיף לכך את בעיית הפליטים הפלשתינאים מה"נכבה" ואי הענקת עצמאות לפלשתינאים עד היום ונקבל כי כל הסכסוך הזה אינו אלא לאומני וללא קשר לדת.הפלגים הלאומנים - בכל צד, מנצלים את הדת כדי ללחום את מלחמתם החילונית - לאומנית אך למעשה אורח החיים, המחייה והערכים בין היהדות לאסלאם הוא הקרוב ביותר בין אי אלה דתות בעולם.
         מכאן שבודאי שאם חפצים להגיע להבנה בינדתית אסור לתת לגורמים לאומנים וחילוניים להוביל את ההידברות - ובראשם לציונות. כמו ש"כידוני" המשטרים הערבים והמוסלמים - הפוליטיים, לא ינעמו לאינטגרציה של הידברות בין הדתות כך גם "כידוני" הציונות על שומרי השב"כ שלה לא מוסיפים להידברות. בצפון מזרח לונדון הבריטית - בשכונת "סטמפורד היל" שבעיר "הקני", מתקיימת הידברות אמיתית בין היהודים החרדים שם למוסלמים הרבים ומידי יום שישי נפגשים הצדדים במסגד המקומי להעשרת היחסים. היהדות החרדית שם עושה זאת ללא הנחיות ציוניות, חברת ה"שומרים" הציונים הוצאה משם וגם הקמתו של ארגון פרו ישראלי כ"איפ"ק" (כמו בארה"ב) נכשלה שם מאחר  והרבנים יצאו כנגדה. אי לכך לא פלא שההידברות מצליחה שם משום שהידברות זו איננה בחסות אלה שגרמו לסכסוך היהודי ערבי, והיהודי מוסלמי.
      כדי שמפגשי שלום יצליחו באירופה - נגד אנטישמיות ואסלאמפוביה ולקירוב הצדדים, לא מספיק שרק אירן ואפגניסטן ינוטרלו והאימאמים שלהן לא יובילו את ה"הידברות" הזו אלא צריך גם לנטרל את השפעתה הפוליטית של ישראל ושל  רבניה הציונים מטעם או בלי טעם.

יום רביעי, 5 בספטמבר 2012

חריש עמוק בערביי ואדי ערה


בס"ד
 חריש עמוק בערביי ואדי ערה / הרב אליהו קאופמן
    אין ספק שמה שקורה בפרשת העיר חריש – בואדי ערה, היא יותר משערוריה. בשיטת ה"סלמה" החליטו "קברניטי המדינה" לחתוך עוד חלק מאדמות הערבים – פרטיות כציבוריות, בדרך לעצירת התפתחותם כאזרחים שווי זכויות ב"דמוקרטיה היחידה במזה"ת". גם ה"פשרה" שהעיר החדשה חריש תהיה פתוחה לכל וקטנה מהתכנון גם היא בעצם איננה אלא מכה לציבור הערבי , מכה  אמנם קטנה יותר מזו שנתניהו וליברמן רוצים להנחית דרך אריאל אטיאס וש"ס ב"עיר הגדולה חריש". מאז 1948 מוקמים בגליל ובמשולש הצפוני רק "מאחזים" חדשים, "בסיסים בטחונים" וכמובן "התיישבות עובדת"  והכל על חשבון הערבים. כבר לפני שני עשורים רצו ל"ייהד" את האזור עם 30  אלף חילוניים בחריש אך הללו לא הגיעו – אם משום העדפתם ערים חילוניות גדולות ועם משום גזענות אנטי ערבית. אבל עכשיו נמצא ה"פיתרון":"פלישתים בפלישתים". הבאתו של הציבור החרדי התמים ע"י משת"פיו מש"ס ומ"יהדות התורה".
  אלמלא קולות הקרב והעליהום של אריאל אטיאס ושל ניסים דהן - על עצירת ההתפתחות הערבית באזור על ידי החרדים, אולי אפשר היה לדבר על דו קיום עתידי בין ערבים לחרדים באזור אבל אותם שני הלאומנים הטיפשים רק העמיקו את הפער ויצרו שנאה גדולה יותר לחרדים בקרב הערבים. אין ספק שאטיאס וש"ס אינם אלא אמצעי בידי הלאומנים החילוניים של רוב הממסד הציוני להמשיך ולהצר את צעדי ההתפתחות הערבית בארץ, צעדים שהחלו כבר לפני מלחמת העולם הראשונה, עת הציונים צעדו פנימה - לארץ האבות שלא היתה שלהם. חבל רק שיהודים חרדים - שהציונות לא הטיבה גם עימם , הם האמצעי להצר את צעדי המיעוט הערבי.
  ובאשר לניסים דהן מש"ס - ראש מועצה מקומית ממונה למעלה משש שנים וחצי, הרי שעל "מליצי ההידברות עם הציבור החילוני" ו"דרכי הנועם" של ש"ס לסתום את פיותיהם בנושא ובמקום זאת  להעיף  הביתה את הדהן הזה , שלא פיתח את הישוב מאז מינויו ושמייעץ לתושבים שאינם מסכימים איתו "ללכת לגור אצל אבו מאזן".

ה"הידברות" של ש"ס


בס"ד
ה"הידברות" של  ש"ס/ הרב אליהו קאופמן
  כאשר מדובר בלוחמה על קודשי ישראל כגרות להלכה, כשרות מהודרת , פגיעה בקברי אבות, מלחמת השבת וזכויות הציבור החרדי יודעת מפלגת ש"ס להתקפל היטב מהמאבקים  הללו עבור חופן ה"כופתאות" הפוליטיות של הממסד החילוני (ימני או שמאלי כאחד) בנימוק הכל כך סוחט דמעות של אהבת שלום:"הידברות". כך קוראים גם לארגון התועמלני של ש"ס - למטרות יחצ"נות פוליטית עבור המשך זלילת ה"כופתאות" הפוליטיות שלה. כל כולה – של ש"ס התועמלנית ומפקירת היהדות, נופת צופים של "אהבת ישראל","דו קיום" עם החילוניים וכו'.
   אבל השבוע - ביום שני (ה-3 לספטמבר 2012) נוכחתי , בעיר חריש, כיצד אלה המטיפים ל"עדה החרדית" ולשאר החרדים על "דרכי נועם" עם החילוניים , מתנהגים כאשר הם עומדים בראש שלטון מוניציפאלי אבסולוטי - שאליו לא נבחרו מעולם אלא לקחוהו לעצמם בכוח משרד הפנים שלהם, וכיצד האוכלוסייה החילונית שתחתם "נהנית" מ"דרכי נועם" ובמיוחד מ"הידברות".
   בעיר הקטנה חריש (1300 תושבים) שולט למעלה משש שנים וחצי יו"ר וועדה ממונה שמעולם לא עמד לבחירת התושבים. שמו של האיש ניסים דהן . פעם הוא היה שר הבריאות  מטעם ש"ס אבל הגר"ע יוסף שליט"א שם קץ לקריירה שלו בפרלמנט ובממשלה, לאחר שדהן נקלע לפרשה מביכה שהגר"ע יוסף לא רצה שתתפוצץ ותבאיש את כל ש"ס. רוב רובם של תושבי הישוב הם חילוניים אבל משנה לשנה מר דהן רק חותך להם בשירותים המקומיים. כך למשל הוא  סגר להם בתי תרבות, מועדונים ועוד. כל ימי כהונתו המקום לא פותח ורק מכולת קטנה היא ה"מבנה הציבורי" במקום. בית קפה , מסעדה , חנויות שונות וכו' הם מ"חוץ לתחום" והדרכים המשובשות מזכירות "שבילי חמורים". התושבים טוענים כי ה"ייבוש" הזה בא כדי לסלקם עם תחילת בניית ה"עיר הגדולה" חריש.
   אבל סגנון ה"הידברות" של האיש עם התושבים החילוניים הוא "מיוחד" באמת. כך למשל , כשהוא נשאל כיצד ישתלבו החילונים בעיר החרדית הוא עונה "מצידי שילכו לאבו מאזן". כשהוא מתבקש להסביר את אי קיום הבחירות הדמוקרטיות - מאז קום הישוב, הוא עונה בצורה המביישת את עדתו המפוארת:" עכשיו שולטים כאן המרוקאים". כשראשי המועצות המוניציפאליות הערביות מבקשים להידבר עימו בעניין העיר חריש לעתיד הוא עונה להם "אתם חייתם כאן 400 שנה ועכשיו אנחנו נחייה כאן במקומכם 400 שנה". וכל התשובות הללו מוטחות על ידו ברוגזה ויוצאות מפיו בצעקה.
   זו בודאי איננה "הידברות" של "דרכי נועם" והיא רחוקה מדרך תורה של "דברי חכמים בנחת נשמעים". בשתי מילים נקרא לכך: "חילול השם". עצוב שהאיש מכנה את עצמו "רב" ועצוב גם שלאיש בש"ס לא איכפת מכך , ועוד מתכוננים להמשילו על ה"עיר הגדולה חריש". לפני שרבני ועסקני ש"ס מטיפים לחוגים תורתיים ושורשיים כיצד להתנהג עם החילוניים או עם הסלאבים, לפני ש"מתק השפתיים" וגלגולי העיניים של זמיר כהן מרצים על "הידברות" ולפני שבש"ס לוקחים פטרונות על ה"יחס הנכון לציבור החילוני"  הרי שכל הללו צריכים להעיף בבעיטה את הניסים דהן הזה מכל תפקיד ציבורי בתנועתם, שהרי כמעט כל תושב חילוני הפונה אליו בבעיה זו או אחרת  נענה על ידו "מצידי שתעוף מכאן, אם המצב לא מוצא חן בעינייך". בקיצור - אנשי ש"ס, טלו קורה של "הידברות"  מבין עיניכם והוציאו קיסם של "דרכי נועם" מבין שיניכם.


יום שני, 3 בספטמבר 2012

בימים הנוראים מתעוררים האנשים הנוראים


בס"ד , אלול תשע"ב
בימים הנוראים מתעוררים האנשים הנוראים / הרב אליהו קאופמן
  עד לא מכבר בחרתי לשתוק ורק לרמוז בעניין של חוברת שקרית שעכשיו קבלתייה לידי. קיוייתי גם שלקראת חודש התשובה יתעוררו אי אלו "צאצאי קודש" ויכו על חטא על שקרים שפרסמו עלי ועל התעללות וביזוי דמויות קודש רבניות כהאדמ"ורים מויזניץ או הגאון המנוח מיכל ליפקוביץ ואף אחרים. אך כנופיית מיכל פנט - בנו השייגיץ שייע פנט וה"משמש" האומלל ישראל רובינשטיין לא חשבו לבקש מחילה וסליחה וכך נפתח על ידי מערך הגנה.
   ראשית, בראשית אלול תשע"ב נשלח לשלושת ה"צדיקים"  הללו מכתב מעו"ד התובע מהם להתנצל על פגיעתם המילולית במשפחתי וכמו כן אזהרה שאם לא יעשו תופנה המשטרה אליהם בנוגע לאיומים ברצח עלי (ההקלטות בדרך למשטרה) וכמובן פיצוי של 50 אלף ₪ ותשלום נוסף של 1500 ₪ לעו"ד.
   אך לאחר גילוי החוברת ששלושת הנוכלים הוציאו הרי שכבר בקרוב תוגש חוברת זו למשטרה בישראל על כתיבת שקר בתוכה ובניסיון להסתה בשקרים אלה.
   שלושת הנוכלים הללו הוציאו חוברת ובה – כביכול, קובץ מאמרים שלי. לצד מספר מאמרים אמיתיים היו שם מספר מאמרים שמעולם לא כתבתי אותם ואילו אדם אחר כתבם (הכל בכתובים ומוכן להוכחה). המאמרים הללו היו פגיעה במתים ונכתבו בלעג ובבוז על האדמו"ר מויזניץ ועל הגר"מ ליפקוביץ זצ"ל. כמו כן שורבב מאמר נגד האדמו"ר מבלזא שליט"א וכל אלה כאמור לא נכתבו על ידי מעולם. מאחר והיו אלה מאמרי "דעה" קשים ומשפילים הרי ששלושת העכברים מבני ברק השפילו שוב את החיים והמתים וגרמו לביזיונם הנוסף. מה שמעניין הוא שהחוברת הוצגה רק למתי מעט כדי להכפישני נקודתית אך לא הופצה כדי שלא תיפול ליותר מדי ידיים שיגלו כי שקר הם כותבים. אם באמת אנוכי כתבתי את אותם מאמרים הרי שהייתי שמח אם חוברת זו לא רק תופץ ברחבי הארץ אלא יחתמו עלייה אלה ש"ליקטו" את "מאמרי". המשטרה כבר- בע"ה, תחקור הלאה.
  אך אותם עכברים עם שטריימלים וזקני פרא הופכים לגיבורים על חלשים- גם כשמדובר על קרובי משפחותיהם. כך למשל נזרק מהכולל של הנוכל מיכל פנט בן של אחד מאדמ"ורי עש ואויים ברצח ע"י באי כוחו של מיכל זה אם הלה יראה בבני ברק בחברתי. בן דוד אחר של מיכל אויים אף הוא באלימות ובהכפשות ואילו חתונת בנו של אדמו"ר נוסף מדעש הוחרמה ע"י מיכל פנט שמכונה גם "האיש שמל את האינטרנט של בוסטון". על מנחם מנדל פנט - בן דוד אחר שבתחילה יצא נגד מיכל, הופעל לחץ משפחתי(חתנו השייגץ הוא שייע פנט- בנו של מיכל, הרואה מרה וזוהמה בראי האינטרנט...) והלה ניסה לספר כאילו חתמתי בשמו ובשם אחיו לראש עירית דעש נגד מיכל פנט. הללו ניסו להוציא בעורמה מכתב מאדמו"רי דעש  נגדי אך לא הצליחו משלא יכלו להמציא את המכתב הדמיוני שהעלילו עלי. שייע פנט מפעיל טרור על חמו והלה כניראה שכח כיצד המטיר אש וגופרית בפני ובפני האדמו"ר מ"פופא" י"ם (חמו) על מיכל פנט, שמלקה הלפרט וטוביאס החולב. ועוד לפרצוף הזה- מיכל פנט , קוראים "אדמו"ר"!
   
 

גרי החלומות של רומניה מתעוררים לתחייה


בס"ד , חודש הרחמים , תשע"ב
 גרי החלומות של רומניה מתעוררים לתחייה               / הרב אליהו קאופמן
    יותר משלושה שבועות שהיתי ברומניה והמצב שם הופך להיות רק יותר ויותר בכי רע , בכל הנוגע ליהדות. למרות שמבית הדין של הרב ניסים קרליץ טענו כבר לפני כחודשיים כי הם לא גיירו איש מרומניה מסתבר ששוב על הרב שריאל רוזנברג לבדוק את דייניו וכמובן את שמוליק קרליץ.
     זוג יהודים דתיים תיירים בארץ זו, הגיע אלי מזועזע. הללו שאלו אותי אם אני יודע על ה"גרים בבית הכנסת הגדול" בבוקרשט הבירה. חקרתי אותם למשמע השאלה והם סיפרו לי על "גרים מוזרים" שלבושים בפריצות, מצחקקים בעריות ממש בבית הכנסת ומנבלים את פיותיהם בקללות ברומנית. כמו כן הללו צוחקים ועושים מעשי לעג וקונדסות בזמן התפילות וקריאת התורה ואף מתבדחים על חשבון עצמם על "נפילתם" להיות יהודונים! כמו כן הללו - יחד עם יהודים אחרים, מפעילים פלפונים בשבת וכשמעירים להם הם מקניטים ועולבים באלה שמעירים להם. אחד ממושאי הבידור שלהם הוא מר רפאל שפר ( ה"רב הראשי" של פדרציית המתבוללים)- שלימדם ל"גרות" והביאם עד שוקת בית הדין של שמוליק קרליץ, להפוך ל"גרי חלומות".
    אין ספק שמא ווינר - המתבולל שמשמש יו"ר הפדרציה של המתבוללים הללו, צוחק כל בוקר מחדש כשהוא רואה את רפאל שפר הליצן מול עיניו או  כשהוא משוחח עם יואל טוביאס מבני ברק ובעבור עוד "ליטרת בשר" הוא שוב ושוב קונה את הסכמתו לעוד כרסום ביהדות.
    הבשר ב"חנות הכשרה" מגיע לרומניה ללא ליווי של משגיח ואפילו של איזשהו יהודי וכמובן ללא "פלומבה". בשר זה מגיע מהעיר אמסטרדם בחתימת הרבנים רלב"ג, וולף וספישס. למרות שהללו יודעים היטב מהי רומניה הם מזלזלים בדיני שליחת הבשר הכשר ואח"כ ממלמלים מתחת לשפמם - "עדיף שיאכלו כך ולא חזיר".
  גם הגבינה המגיעה מאנטוורפן איננה ארוזה כמו שצריך ויתכן שהמוכרים (שני "גרי חלומות"- שהאישה מעולם לא ביקרה במקווה) ממלאים מהשוק הרומני את הקופסא בגבינה מקומית ושמים עלייה חותמת. גם לאחר שהסברתי למשווקים החרדים מהי רומניה לא התרחש שם שינוי. יש לציין שה"}גרים" החדשים אינם קונים בחנות הזו והחנות ריקה ממש ומחוץ למספר תיירים איש אינו מגיע אלייה.
   אותם תיירים יהודים שהו גם בעיר ברשוב ואכלו- לדאבונם, ב"מסעדה הכשרה" שם. בתחילת הנסיעה לשם המליץ להם נפתלי דוייטש - שליח חב"ד בבוקרשט, על המסעדה בטענה ש"זו נמצאת תחת השגחתי" אך משחזרו הללו וסיפרו לו כי במשך שבוע לא היה שם משגיח הוא ענה להם כי "אמרתי לכם שזה לא בשביל אנשים דתיים"!
   בעיר סוצבה סיפחו לעצמם בני המשפחה הנוכרית ה"שומרת" על בית העלמין של העיר (לפנים בישראל היה שמה "שאץ") עוד 16 אלף דונם(!) - לעשרת האלפים של בית העלמין והעניין בערכאות. מדובר בשטח שבין בית הקברות לכביש הראשי , שאותו הם גידרו לא מכבר בגדר חדשה ובהסכמת הפדרציה המתבוללת בבוקרשט הבירה. בני המשפחה הרומנית הודיעו שאם יזכו במשפט הם ימכרו 26 אלף דונם , הכוללים את כל בית העלמין על קברות האבות! הנושא כבר פורסם על ידי לפני מספר חודשים ועלי רק לציין כי כל המכירה הזו נעשית תחת עיניהם ושתיקתם של משפחת שלזינגר מלונדון ( העסוקים ברומניה בהעברת נכסים של אומללים הזקוקים לעזרתם שם) ושל יואל טוביאס, שמואל הלפרט וחיים לייב דוייטש (מפ"ת).
   לרב מנחם מנדל פנט- המציג עצמו לא פעם כצאצא לשושלת שאץ (מצד אשתו), מוצע על ידי שבמקום שיולך שולל ע"י מיכל פנט ונו שייע (חתנו של הרב מנחם מנדל), שיצא להצלת בית העלמין של אבות אבותיו.
  

ועדת חקירה לפרשת אלי כהן


בס"ד
ועדת חקירה לפרשת אלי כהן / הרב אליהו קאופמן
    ספר חדש - ישן שיצא השנה צד את עיני ולא במקרה. תחת הכותרת "בודד בדמשק" מסופר שוב סיפורו ( "ועם תוספות"...) של המרגל הישראלי המנוח שניתלה בדמשק ב-18 במאי 1965. הספר הקודם יצא בשנת 1986 והנה הפצע נפתח מחדש. הרבה שאלות ותהיות מעלה פרשת אלי כהן הי"ד וגם עיתוי פרסום הספר שוב מעלה שאלות ותהיות.
    לא מעט טענות העלו בני משפחתו ויקיריו של המנוח וביניהן מדוע מיד לאחר השידורים לישראל - מצד המנוח, פורסמו שידורים אלה ברדיו הישראלי? שאלה אחרת היתה מדוע לאחר שכהן חשף בפני מפעיליו את החשש שנחשף דחפוהו הללו שוב לצאת לדמשק? ולמשפחה הקרובה בכלל היתה טענה  אחרת - מדוע דאג ה"מוסד" לפטר את אלי כהן ממקום עבודתו (ב"משביר המרכזי"), רק כדי לאלצו לשרתם כמרגל בסוריה?
   הגרסה הרשמית של ה"מוסד" ושל הספר היא שכהן פעל כבודד בדמשק אך קריאת הספר מעלה שאלה חדה - אם כהן פעל באופן בודד בדמשק מניין יודע הכותב (שמואל שגב – "איש המודיעין") את כל פרטי התככים, השמות וחייו הפרטיים של המנוח , שבודאי לא פורטו עד כדי כך ע"י המנוח עצמו למפעיליו? מכאן או שהיה שם עוד סוכן (ולא יהודי דווקא...) או שהכל בדותות, כולל שאר סיפורי הספר. ועל כך אגע בהמשך.
   למרות כל טענות משפחת וקרובי המנוח כנגד היחס לאיש הרי שהספר כלל אינו נוגע בהן. להיפך, מהקריאה השוטפת והפשוטה עולה שספר זה בא לטהר את הממסד בישראל מכל אשמה – ועוד מכוונת, בעניין. כל האשמות הקרובים והעובדות שנכתבו בתקשורת- על חשיפתו של כהן ע"י ישראל, אינם מתוארים בספר אלא במקום זאת נעשה לאיש מעין רצח אופי "מתקתק" והאשמה ללכידתו מוטלת עליו דווקא. כך למשל מסופר שהפסיכולוגים טענו מלכתחילה כי האיש הוא הרפתקן ואין לסמוך עליו בעת לחץ. אם כך מדוע גייסוהו?
   במקום אותן עובדות ידועות על שידורי  ידיעותיו בתקשורת הישראליות מעט זמן לאחר שהועברו ע"י כהן מופיע בספר המוטיב החוזר שכהן שידר בחופזה שוב ושוב למרות שמפעיליו ביקשו ממנו לא לעשות זאת בפזיזות. במקום העובדה שכהן טען – בחופשתו האחרונה בארץ, כי נחשף בדמשק וכי אינו רוצה לחזור מספר המחבר (מ"קהיליית המודיעין") כי אלי כהן עצמו רצה לחזור לשם. למי שמכיר מעט מהפרשה ברור מייד כי זהו ספר המעורר תחושות כספר טיוח בהזמנת "גורמים בטחונים". דוגמא להיות הספר חשוד כ"מסביר מטעם" היא בהתמודדות המחבר עם פיטוריו הכפייתיים של כהן מעבודתו - כדי שיגויס. הנושא הובא  שוב ושוב לעיתונות כעובדה ע"י בני המשפחה. ואילו המחבר אמנם נוגע בטענה הזו אך מיד מכחישה וכותב "לא נכון" אך ללא שום הסבר הפוך והגיוני.
   המהדורה הנוספת יצאה לא במקרה בשנה זו (2012) משום שעד 2010 העיתונות הביאה שוב ושוב את המירמורים של בני משפחת כהן ובראשם האישה נדיה, האח המנוח מוריס והבת הבכירה, שתחיה, הפסיכולוגית צופיה בן דור.
   סיפור אחד ממחיש כי בין הספר לעובדות המשפחתיות של משפחת כהן יש הבדל . זאת אנו מוצאים בסיפור על סצנת חזרתו של אלי כהן לישראל - באחת מחופשותיו. בעוד שהילדה הבכירה - צופיה, זוכרת כי משכה לאביה את המעיל ואז זיהה אותה והרימה על כתפיו מתוך הסכמתה (הזיכרון פורסם בשנת 2010) הרי שהמחבר מספר סיפור שונה ובו אלי כהן ניגש להרים את ביתו הבכירה אך זו סירבה  בטענה כי "אתה לא אבא שלי".
   אין ספק שלא במקרה יש שוני בסיפורים הללו. הספר מוגש כמו "נשיקת המוות של המאפיה". בצד מחמאות למרגל הרי שבאותה נשימה מתואר הלה כמי שמשפחתו אינה בראש מעייניו, כמי שהרס המשפחה נופל עליו (ולא על ה"מוסד" למשל...) וכמי שהיה ניכור בינו לילדיו גם כשהכירם ואין משבר המשפחה תלוי בחשיפתו.
  אחד מהדברים המכוערים הנעשים בספר לאיש הזה - שאיננו יכול להתגונן לאחר מותו, הוא עניין סיפורי רכילות מרושעים על התהוללויותיו , על נשים רבות בחייו הכפולים ועל "נשפי החשק" שערך ביוזמתו בדמשק. לכותב אין טאקט ומצפון. לא הייתי רוצה להיות בעורם של נדיה והילדים כשהם קוראים זוהמה כזו על ראש המשפחה. איזה טעם יש עוד למילה "גיבור" כשהם קוראים דברי חילול כבודו של האיש בחיי האישות הכפולים שלו?! ברור שמישהו כאן רצה לגמד את דמותו של כהן הי"ד כדי להרחיק מעצמו את האחריות למחדל לכידתו.
    אך כאן אני חוזר לרישא. מניין לשגב, ל"מוסד" ולכל גורם אחר בישראל פרטים אישים כה רבים שבודאי לא סופרו להם ע"י המנוח? מכאן או שהכתיבה היא דמיון פורה או שבדמשק היה באותה תקופה מרגל ישראלי נוסף שאלי כהן נשלח רק כדי להטות את תשומת לב הסורים ממנו ולהתרכז באלי כהן במקום  בסוכנן האמיתי. מספר עובדות מחזקות את הטענה כי לישראל היה שם סוכן אחד ויותר וכהן לא היה "בודד". ראשית, המחבר עצמו מספר על סוכן יהודי נוסף שחי בעיר חלב וחזר בשלום לישראל, ואף ידע על קיומו של אלי כהן. יתרה מכך, באותה תקופה נתפסה רשת ריגול אמריקאית עם שני סוכנים סורים שהוצאו להורג. מסתמא שסוכן ערבי שורשי היה יעיל יותר מיהודי שהגיע כ"תייר אלמוני" מארגנטינה ועל בסיס זה גם עורר את חשדו של ראש הביון הסורי - אל סודייאני, עד שנתפס. אך המחבר מביא עוד ידיעה מאוד תמוהה. לאחר לכידתו של כהן הציעה  ישראל עסקה ש"אי אפשר לסרב לה" ובה הציעה לסוריה- תמורת חייו של אלי כהן, מידע על הפיכה מתוכננת (שאומנם התרחשה במדויק שנה אח"כ!) נגד הנשיא אמין אל חפז. אם אלי כהן היה "בודד" בסוריה הרי שמידע כזה לעולם לא היה נודע לישראל.
   מסתמא שאומנם היה עוד סוכן אחד לפחות וכנראה ערבי שממנו ידעו בישראל הכל אך הפחד שייפול לידי הסורים- בימי ההפיכות   הצבאיות התכופות (כמו שלמשל אירע לארה"ב), הביא את ישראל למצוא "איש קש" שימשוך את תשומת הלב הסורית . אם כך היו הדברים הרי שקל יותר להבין  את כל ה"פשלות" שעשתה ישראל בחשיפתו של כהן.
  בעבר שמעתי מיהודי יוצא סוריה – שהיתה לו יד ורגל בביטחון הישראלי, כי אלי כהן ושכמותו (סוכנים אחרים בארצות ערב) הפחידו את הפוליטיקאים בישראל (אז הכל היה בידי מפא"י ההיסטורית והאירופאית) שעם חזרתם לישראל הם עלולים לתפוס את הגה השלטון לא מעט בזכות מוצאם המזרחי ו"שפשופם" בפוליטיקה הערבית. אך הכל הוא כמובן בע"מ.
    חבל וכואב שאדם כאלי כהן אולץ להישלח לסכנה הסורית במקום לעבוד כחשבונאי ב"משביר המרכזי" ולגדל משפחה לתפארת. האלמנה הדואבת והיתומים האומללים נשאו את מחיר ה"תהילה" והספר של שגב הוא בעצם תקיעת עוד מסמר כואב בארון המתים המדמם של משפחת כהן. כדי שבעתיד יפסק מעגל כאוב זה הייתי מציע וועדת חקירה בעניינו של המרגל שניתלה לאחר שנתפס באופן מוזר. לא רק שהסורים לא משחררים מידע בעניין אלא גם הישראלים ממלאים פיהם מים.