יום שלישי, 25 בפברואר 2014

...אם לא לעת כזאת הגעת למלכות

בס"ד
אם לא לעת כזאת הגעת למלכות.../ הרב אליהו קאופמן
    קולות פרוק ה"עדה החרדית" נשמעים למרחוק. נכון אמנם שהראב"ד – הגאון הרב משה שטרנבוך, שוכנע ע"י אחד מאדמו"רי סאטמר לחזור בו מהתפטרותו,אבל הכל שאלה של זמן מתי יארע ה"תקר" הבא בגלגלי ה"עדה החרדית" כשהגאון והקדוש – רבי יוסף חיים זוננפלד, הקים עם חבריו הקנאים את ה"עדה החרדית", הם רצו שהיא תאריך ימים עד בוא גואל צדק. המטרה היתה להמשיך לשמור על הקודש לאחר שהציונים נכנסו לארץ הקודש ובחסות כידונים בריטים – יהודים – ציונים, ניסו להעלים את היהדות ואת קולה ובמקומה להעמיד את אותו קוק כצלם בהיכל. באותם ימים הרימו ראשי ה"עדה החרדית" את כל הדגלים האפשריים נגד הציונות: 1) לבצר את חומת הכשרות.2) להיבדל מחיי הכפירה והתועבה הציוניים.3) להודיע לאומות העולם ולאומה הערבית על התנגדותם למרידה באומות העולם ונגד המדינה הציונית המתוכננת ע"י הציונים.4) להילחם נגד הפרובוקציות הציוניותת בערבים. 5)להילחם נגד ה"רבנות הראשית" הציונית ונגד כל מסגרת ציונית בתחפושת "דתית". 6) להילחם נגד חילולי השבת וה"תרבות" הציונית ה"לאומית" שבאה להחליף את הדת.7) להגן על קברי קדמונינו והמקומות הקדושים מפני הפיכתם ל"נכסים לאומיים".8) להילחם נגד "צבא יהודי" מטעם הציונים. אבל לאחר כמעט 100 שנה , הרי שה"עדה החרדית" הפסיקה להילחם על העקרונות הללו וגם בשטח קברי הקדמונים היא מתחילה לזייף. ה"עדה החרדית" הפכה לממסד של "ועד כשרות" שרחוק מלהיות מהודר השקפתית כפי שציוו גדולי ישראל שהקימוהו, ומחוץ לזאת שאר העקרונות הפכו לעורבא פרח.
   כאשר החרדים הציונים של "יהדות התורה" וש"ס מנסים לרצות את ראש ממשלת הציונים ואביו של מתבולל , ולא לנהל הפגנות המוניות בעולם מול השגרירויות הציוניות נגד הגיוס , הרי שקול ה"עדה החרדית" נדם. הם אינם מארגנים עוד הפגנה המונית נגד הגיוס מעצם היות הצבא טמא והם אינם קןראים להפגנות המונים יהודים חרדים בעולם מול השגרירויות הציוניות. בקום המדינה הציונית קיבל על עצמו ועד ה"עדה החרדית" ללכת בדרכו של האדמו"ר מסאטמר זצ"ל. לימים כתב באדמו"ר מסאטמר – בעל ה"ויאל משה", את הקונטרס "על הגאולה ועל התמורה", ובו אסר על שומעי ליקחו להיכנס לשטחים הכבושים שלאחר שנת 1967 כדי לא לתת הודייה לציונים על כיבושיהם. לועד ה"עדה החרדית" זה לא מפריע להעניק את כשרותם באותם שטחים כבושים להמוני המתנחלים הלאומנים והציונים.ולשלוח את משגיחיהם לאותם מקומות אסורים.יתרה מכך, מזמן הפכה ההשגחה של ה"עדה החרדית" ללא מהודרת ולמסתמכת על משגיחי ה"רבנויות" הקלים ביותר ולפעמים על בעל הבית עצמו! על המאבק נגד ה"גיור" הציוני והצבאי ויתרו ב"עדה החרדית" מזמן לאחר שהוסיפו חטא על פשע והם יוצאים לשחיטה בחו"ל בחותמת ה"רבנות הראשית" שנגדה קם בשעתו הגר"ח זוננפלד זצ"ל. בכל הנוגע למעללי הציונים נגד אומות העולם בכלל ונגד הערבים בפרוט הרי שפי ה"עדה החרדית" הפך ליותר מנצור. אפילו בימים שהימין הציוני החל לנהל מגעים עם הפלשתינאים ל"דרכי שלום" הרי שב"עדה החרדית" עדיין פוחדים מלדבר עם ערבי ברחוב ומשאירים לציונים את כל הלכות פיקוח הנפש! ה"עדה החרדית" מוציאה כיום עיתון מודרני והסכלתי ןברמת שוק ירודה ואנלפבתית שמבייש את הימים של הרב אלימלך בלויא וחבריו. ההסכלה הציונית חדרה גם לשורות ה"עדה החרדית" וכך גם ערוצי הרדיו החרדים ציוניים. ובאחרונה גם קברי ישראל הפכו הפקר אצל חלק מאנשי ה"עדה החרדית" והללו החלו להתחבר לקבלנים ציונים ולחרדים המודרניים.
     את המסמר האחרון בארון המתים של ה"עדה החרדית" ושאר ספיחי ה"קנאים" המדומים  עומד כנראה לתקוע לאומן ציוני וברנש מפוקפק שגם חבריו קוראים לו "פרחח". הפעם לא מדובר בבשר מבשר ה"עדה החרדית", כבמקרה יהודה משי זהב שיצא משורותיה והניף את הדגל הציוני מול שריד בית מקדשינו בטקס ציוני כופר. הפעם מדובר באחד שמסמל את הפרחחות וההתלהמות הציונית נגד הערבים – ובתוך כך מסכן את היהדות החרדים וכל יהודי. זהו העורך דין שאנשי ה"עדה החרדית" –  על שני פלגיהם, מצאו בו מזור. ויש גם שמועות שהאיש הזה עלול להפוך גם לאחד מאנשי ועד הכשרות של ה"עדה החרדית". לאיש הזה קוראים איתמר בן גביר והלה – יחד עם אשתו, היו מעורבים כבר במקרים רבים של פרחחות , התגרות בערבים ומנגד לא מעט טוענים שמוזר כיצד האיש קיבל את תואר העו"ד לאחר המעללים הפליליים הרבים שעולל, ודי לחכימא ברמיזא. בשנה שעבר הצטרפו הוא ושאר חבריו הכהניסטים למפלגת "עוצמה לישראל" של הח"כ לשעבר מיכאל בן ארי ושיכנעו את האחרון לפרוש מה"בית היהודי". כישלון המפלגה הזו היה צפוי מראש והממסד הציוני הרויח את בן ארי מחוץ לפרלמנט. בן גביר , ברוך מרזל ועוד כמה כהניסטים סהרוריים עשו לשלטון את מה שייחל. ושוב די לחכימא ברמיזא. מישהו כנאה מכוון את בן גביר ל"עדה החרדית" כדי להבאיש סוף כל סוף את ריחה, אחת ולתמיד. כנראה שיש להניח את אבן הגולל על קבר ה"עדה החרדית" שהרי ההליכה עם הלאומן בן גביר – שלא רק לא נסוג מדעותיו הכוזבות אלא רק מחזקן, היא בעצם סיום ההשקפה היהודית שלמענה הוקמה ה"עדה החרדית". אבל אלה ששנים כבר אינם נלחמים בלאומנות ובמודרניות הציונית הרי שגם אינם עוד מבינים מה פסול באיש מדנים מהמתנחלים המסוכנים והמפוקפקים שקמו לישראל. איש אשר הורתו בציונות המיזרוחניקית ורחוק מחיי צניעות וטהרה.בילבולי המוח של השנים האחרונות – רק בנושאי קברים ולא במים חיים, הותירו את ה"עדה החרדית" נטולת השקפה שבין טוב לרע ועם חסידות של מתנחלים כמו "תולדות אברהם יצחק" ועם החסידויות המודרניות החדשות של "תולדות אהרון" וחוג דושינסקיא. יסתכלו אנשי ה"עדה החרדית" וה"קנאים" הגדולים בפרצופו המגולח של אותו בן גביר ובכיפתו הסרוגה ויראו את שם את פרצופם החדש.
    ואם כבר נאמר ע"י מרדכי היהודי "אם לא לעת כזאת הגעת למלכות" ומסתבר שה"עדה החרדית" חורקת בעניין הרי ש"רווח והצלה יקומו ליהודים ממקום אחר" ואילו על ה"עדה החרדית" עלול להתקיים "ואת בית אביך תאבדו".
   


יום שני, 24 בפברואר 2014

על השחיטה

בס"ד
       על השחיטה / הרב אליהו קאופמן
      בשבוע שעבר נחשף כי ה"רב של פולין" הודה כי בארץ זו היממו את הבהמות לפני השחיטה – כלומר הטרפה מלאה, כפי שהמדינה הורתה (ובגלל זאת הכשרים יהודים רבים הפסיקו לשחוט שם (ובראשם ה"עדה החרדית"). מי שקצת מצוי בענייני אירופה יודע שה"רב הראשי של פולין" איננו אלא אותו מייקל שודריך הידוע לשימצה שהיה ה"ראביי" של הקונסרבטיביים ביפן, שהפך ל"רב של ורשא" ואח"כ ל"רב של פולין" לאחר סילןוקו של הרב יוסקובי'ץ שהתנגד להנחת צלב באושוויץ. שודריך היחה לפני כן הנציג של עמותת לאודר בפולין. יש עימו תמונות תועבה שבו הוא מצולם מחבק נשעים, לוחץ יד לאישה מעורטלת בכנסיה קתולית באיטליה ומהלל את "מורו ורבו", האפיפיור הפגר ימ"ש. זהו האיש ש"גיוריו" נפסלו ע"י הרב שרמן לאחר שחיים דרוקמן חתם עליהם אך לא היה נוכח בהם. ועוד מיני מעללים.
    לא הייתי מתעכב על האיש הטרף וההולל הזה אלמלא "כשרותו" היתה מוכרת במטוסי חברת התעופה הפולנית ("לוט", מסדום...) כ"כשרות למהדרין". הזקן הממרה ששמו אליקים שלזינגר מלונדון הבריטית הוא זה המכשיר את השרץ הזה לבוא בקהל ולאחר שהשרץ הזה נתפס שוב ושוב בעוונותיו הרי ששלזינגר מעניק לו שוב ושוב "מכתבי המלצה" להיותו "צדיק שאפשר לאכול מכשרותו". חבל להכביד מילים אבל מסתבר שגם שלזינגר הזה אינו רחוק ממנו ובאחרונה הוא שוב ושוב מצטלם ליד נשים, כמו תלמידו שודריך. מנגד לא הפריע לשלזינגר זה להתבדח על חשבון גרושיו של שודריך ולטעון כי "אשתו היתה יותר חילונית ממנו". הזרזיר והעורב...


הציונים החדשים

בס"ד
      הציונים החדשים / הרב אליהו קאופמן
      סיפורם של האנוסי ספרד ופורטוגל הפך לימים לסיפור הירואי של שמירת עקרונות דת גם בתנאי מוות ממש. היהודים – על כל גווניהם, רואים באנוסים מוסרי נפש ואילו הדתיים רואים בהם מקדשי שם שמים. הסבל האינקויזיטורי – שאנוסי חצי האי האיברי עברו, הביאו לאהדתם אצל כל היהודים , ואף בקרב אומות העולם. אבל האמת ההיסטורית ואף הדתית היא הרבה יותר שונה. התהליך האנוסי אמנם נימשך והסתיים שוב ושוב בהירואיות אבל תחילתו ב"פסיחה על שני הסעיפים" ובויתור על הדת היהודית תמורת האופורטוניזם והקונפורמיזם.
     החלפתו של השלטון המוסלמי בחצי האי האיברי הביא כבר בתחילת המאה ה-14  לספה"נ לגזירות דתיות קשות מצד האינקויזיציה הקתולית ששמה שם את רגלייה ואת ידייה לאחר יציאת המוסלמים ותחילת שלטון הנוצרים. כל זאת הרבה , הרבה לפני גזירת הגרוש (1492 בספרד ו-1497 בפורטוגל) של סוף המאה ה-15. הנוצרים חפצו להבליע את מאות אלפי היהודים בתוככם ולכן יצאה –  בתחילת המאה ה-14, גזרה נוצרית המדירה מתפקידי הממשל והיוקרה בחצי האי האיברי כל מי שהוא יהודי. רוב היהודים עמדו בגזרה הזו וסרבו להמיר את דתם תוך בחירה בחיי פשטות כחלק מהניסיון האלוקי שהתורה מצווה לעמוד בו. היהודים הללו ויתרו על פרנסות "מכובדות" ועל "יוקרה" ודבקו בתורת אבותיהם כסוחרים פשוטים, בעלי מלאכה וכו'. אבל היתה גם שכבה אחרת של יהודים – רובם כבר היו משודרגים במעלה השלטון הספרדי, והללו החליטו "לפסוח על שני הסעיפים". מחד גיסא – כדי להיוותר במרום תפקידם, הם קיבלו למראית עין את הנצרות, אך מנגד הם הם קיימו בבתיהם מנהגים יהודים, שעם הזמן הפכו למעטים יותר ויותר ולא היו כבר  קשורים ממש ליהדות הגלויה. הרמאות הזו לא הצליחה לעמוד לצידם של ה"נוצרים החדשים" (הכינוי שהודבק להם ע"י הנוצרים הספרדים והפורטוגזים) וכשלמוסדות השלטון התגלה הדבר עברה מלאכת החקירה לאנשי הכנסיה הקתולית וכך נוסד האמצעי ששמו היה "אינקויזיציה". האינקויזיציה לא נוסדה –  כפי שרבים חושבים בטעות , נגד היהודים אלא כנגד אלה שהיו גם נוצרים וגם יהודים ולימים כונו "מרנוס" (חזירים – על כי היתלו בשלטון). האנוסים הללו לא היו כמו אנוסי משהד למשל (בפרס) – שם אי התאסלמותם נועדה למוות, אלא הם החלו כאנוסי אופורטוניזם ממשלתיים  כשלימים הולידו סכנת מוות על ראשם.
    ההתנהגות ה"אנוסית" הזו הולידה גם אופי רעיוני חדש – טרום זמנו, מעין יהודים במוצאם וללא דת של ממש. השקר שאפשר להיות נוצרי בחוץ ויהודי בבית הולידו את הכפירה היהודית עוד לפני שמנדלסון וההסכלה הברלינאית צצו. אוריאל דקוסטה , בנדיקוס שפינוזה וחואן דה פררו היו כבר בתחילת ובאמצע המאה ה-14 לאלה שהקדימו לא רק את מנדלסון וגייגר אלא את גם את לוק , מונטסקייה וולטר אצל הגויים. מי שלמד לשקר על דתו לנוצרים ומנגד התפרק מיהדותו הפך לימים לחילוני ממש עוד לפני שהרפורמה של מרטין לותר הופיעה ולפני שההסכלה כירסמה באירופה. הקהילות שיצרו אלה שברחו מחצי האי האיברי לאירופה בלבד, בהיותם "אנוסים", היו קהילות דלות מיהדות של ממש , הם התקיימו על סמך מנהגים סימליים וקשר של דם ומסחר ביניהם עד שרובם התבוללו ומיעוטם שב ליהדות הצרופה. וכל זאת כאמור יותר ממאה שנה לפני גרוש היהודים מספרד ומפורטוגל. לעומתם הרי שקהילות מגורשי ספרד ופורטוגל יצאו לאירופה, למזרח ולצפון אפריקה עם מטען יהודי כה חזק שגם העשיר את הקהילות הקדומות לשם הגיעו ומתוכם יצאו גדולי תורה ובראשם הרב יוסף קארו בעל ה"שולחן ערוך".
    בדרך הקשה למדו האנוסים כי דרך הפסיחה על שני הסעיפים איננה דרך התורה וכי היא מזקת באופן נוראי. לא מעט מהפוסחים הללו הוסגרו בידי כאלה שהיו כמותם – ולא במקרה יש הטוענים שגם טורקמדה (ראש האינקויזיציה) היה מן ה"מרנוס". כדי להרחיק עדות השתמשו בכירי ה"מראנוס" בהסגרת אחיהם כדי להרחיק עדותם מהם. לימים מאוד יתכן שכל גרוש יהודי ספרד ופורטוגל התרחש בגלל חוסר האימון של הנוצרים ביהודי באשר הוא בגלל התנהגותם של האנוסים.
    את כל הסקירה ההיסטורית הזו הבאתי משום "זעקת הגיוס" של החרדים הציונים. לאנשי "יהדות התורה" ולאנשי ש"ס נוח להיות "ציונים חדשים" כאשר מדובר בקבלת תקציבי ענק להסכלה חילונית בקרב החרדים – גם כשזה סותר את התורה, כי משם גוזרים "קופונים". לאנשי שתי המפלגות הללו טוב להתערות במנעמי השלטון הציוני כאשר תפקידי השררה והממון מגיעים לפיתחם כזכויות ללא חובות.לאנשים הללו קל להתחפש ל"ציונים יותר מהציונים" כשהם הם מסיתים מפי ח"כיהם ותקשורתם ל"יד חזקה" נגד הערבים. אבל כאשר הם נדרשים לשלם את בדם החיילים שלהם את לאומנותם הם פתאום נזכרים ביהדות וכמו אצל האנוסים גם הם מגלים "סמלים יהודיים" שהם צריכים לשמור עליהם, כמו "לימוד התורה" וה"ישיבות" וכך הם הופכים ל"אנוסים" בעיני עצמם כאשר גזרות השלטון חושפות את פרצופם ההפכפך. אם אמנם לפיד הוא טורקמה (שבטח אבותיו היו פעם חרדים...) וה"בית היהודי" היא המחלקה יהודית באינקויזיציה הזו, הרי שראשי "יהדות התורה" וש"ס הם ה"מראנוס" שמתחפשים לציונים רק כשנוח להם וחוזרים יהדות כשצר להם , ולבסוף מסתבר לכולם שהם בכלל אינם מאמינים, לא בציונות ולא ביהדות. אלה הם ה"ציונים החדשים".


יום רביעי, 19 בפברואר 2014

.סיפורו של ו.פ

בס"ד
      סיפורו של ו.פ. / הרב אליהו קאופמן
     זה קרה לפני כ-11 שנה. מול חגיגות "יום העצמאות" שנערכו בבנין רב הדר בשכונת "וומלי" שבלונדון, הפגינו עשרות מחברי "נטורי קרתא" לצד מאות ערבים ומוסלמים.  ו.פ. היה אז צעיר באמצע שנות השלושים שלו. העלם הצעיר היה שימש אז אחראי השמירה של הארגונים הציוניים בבריטניה שהגנו על כל חגיגה רשמית של מדינת ישראל או של ההתארגנויות הציוניות שם. הוא עשה זאת בהתנדבות מלאה. כסף לא היה חסר לאיש הזה שהיה הגביר הצעיר ביותר של שכונת "הנדון" החרדית. הוא היה בן ליהדות לוב וממחזיקי ישיבה וקהילה ספרדית בלונדון, דור שני למחזיקי התורה מלוב. כבר ברגעים שאנשי "נטורי קרתא" ירדו לעבר רחבת ההפגנה הרי ש-ו.פ. זיהה אותם ואת חברו הספרדי א.ש. ולחש לו כי "אני לא אדבר איתך לעולם"! אח"כ מיהר אותו אחראי שמירה בעקבות אנשי "נטורי קרתא" – שזכו למחיאות כפיים , מהערבים הרבים. כשהחלה ההפגנה לא חשש ו.פ. להיכנס לתוכה ממש ומול אחיו החרדים הוא החל להטיף להם מוסר על מעשיהם בסותרו את טענתם כי היהודים חיו ברווחה בארצות ערב. ו.פ. הוסיף ועטן כי בלוב עונו והושפלו היהודים וזו היתה מנת הפגיעה שספגנה גם משפחתו. הוא הילל ושיבח את המצב בו ליהודים יש מדינה משלהם ותקף את אלה המחברים עם הערבים נגד ה"מדינה היהודית". בסיון דבריו – שנאמרו באמוציונליות בולטת אך ללא שינאה לאנשי "נטורי קרתא", הוא עלה חזרה לרחבת הבנין ששם הופקד על שמירת האירוע של "יום העמצאות". יום אח"כ פגשתיו בבית רב הקהילה הספרדית ב"הנדון" והוא רותח. "החברים שלך הפגינו נגדינו"! כך הוא קרא לעברי וגם טענותי שלא אני שלחתים וכי אפילו חסידות סאטמר לא השתתפה שם, לא הועילו. מרב הקהילה הוא ביקש למנוע מלאפשר את כניסתו של א.ש. לבית הכנסת בעתיד. לפני מספר שנים פגשתי את א.ש. בישראל ותוך השחתו לתומו הוא סיפר לי כי פגש את ו.פ. בעיר צפת וכמה הלה שמח לראותו. הרמתי שתי עיניים בוהות , שהרי ו.פ. הבטיח שלעולם לא ידבר יותר עם א.ש. , אבל לא הוספתי לשאול בעניין.
    ביום חמישי – ערב "יד באדר א' תשע"ד (ה-13 לפברואר 2014), ישבתי לתומי על כיסאי בטיסה מת"א ללונדון הבריטית. פתאום –  ממש כבחלום שמעתי "שלום עליכם" חם ואוהב, ואז מה נדהמו עיני לראות כי לידי ממש מתיישב לא אחר מאשר ...ו.פ.! שמחנו זה לצד זה ותיארתי לעצמי שעוד מעט יעלו שוב ויכוחים בין לאום לדת בעניין היהדות האמיתית וגם שמו של א.ש. לא יאחר מלבוא. אבל מה רבה היתה הפתעתי כש-פ. החל לספר לי חוויות מליל האתמול , בחתונה של בן תורה ספרדי מלונדון שנערכה עירה"ק בי"ם, ומיד עבר לספר לי כמה טוב וסוחף הוא חש בחברת חסידי "תולדות אהרון" ו..."נטורי קרתא" שנכחו אף הם שם! עיני כמעט , חס ושלום, יצאו מחוריהן. חשבתי שהאיש מתבדח איתי כדי לנסותני. אבל ההמשך היה מדהים יותר. ו.פ. תיאר בפני את המציאות העגומה בישראל שלפיה רודפים את החרדים ולכן על החרדים לחבור לערבים! לומר את האמת , בעבודתי הרבנית, הספרותית והעיתונאית אני רגיל ללא מעט מהפכים פוליטיים ורעיוניים אבל המקרה של ו.פ. היה באמת מעל ומעבר. ו.פ. לא השתנה חזותית – הוא לא הפך מיהודי מודרני חובש כיפה סרוגה או קלה לחרדי של ממש ונראה שלא עבר מהפך דתי של ממש מבחינהת שמירת מצוות. הוא נשאר גלוח זקן עם בגדים ססגוניים אבל דעותיו היו חריפות יותר אפילו מכמה מותיקי "נטורי קרתא". אם כל מה שפלט כבר היה מספיק להמם אותי הרי שההמשך ירק אש ממש. ו.פ. טען שמדינת ישראל משקרת בלימודי ההיסטוריה שלה ואיננה מספרת כי יהודי ערב חיו בשלום ובכבוד במדינות ילדותם עד שהובאו לישראל כדי להעבירם על דתם. לידינו עמד רב הדור פנים וזקן מזיקני י"ם ו-ו.פ. הבטיח לפני האיש כי ששת בנותיו לא תעלינה לישראל כדי לא להיטמע בחילוניות. אני הבטתי בו וצבטתי את עצמי. אח"כ הבטתי קדימה , לראות מתי כבר מגיע משיח צדקינו.
     לאחר ההלם הראשוני שאלתי את ו.פ. כיצד חל המהפך והוא השיב לי שכבר שמונה שנים הוא הוא בשלב למידה אמיתית של המצב בארץ הקודש ולפני כשלוש שנים הוא הבין סופית איפה הוא ובני דורו טעו. בכל דבר אחד לא הבנתי – ושאין לו קשר להשקפה אלא לעובדות. מול "נטורי קרתא" ב"וומלי" הוא זעק כי בלוב הושפלו אבותיו ע"י הערבים ועכשיו הוא מדבר על כך ששם חיו אבותיו ב"כבוד". זה כבר לא עניין של מהפך אלא שאלה של אמת או שקר. בשלב זה השפיל ו.פ. את עיניו, הביט עלי בבושה ופלט בשקט כי "בגלל שהייתי אחראי השמירה והספרדי שבחבורה, אז המארגנים ביקשו ממני שאדבר נגד הערבים ונגד עברינו בארצות ערב , ואומר את מה שאמרתי"...
     ו.פ. איננו היחיד שעבר מהפך כזה אבל הוא איננו מפחד לומר את האמת – על המהפך שעבר. להבדיל מנתניהו, בנט , ליברמן , ליבני, אולמרט ואחרים הוא איננו פוליטיקאי שצריך למשוח את הסבריו בסיפורים על "זמנים שהשתנו" או על "תנאים חדשים". הוא איש עסקים מצליח ויהודי עם לב אוהב חסד שאינו מתבייש להודות כי טעה לאורך כל דרכו. ו.פ. אפילו ביקש ממני להיות שותף למפגשי שלום עם הערבים. ו.פ. הוא יהודי דתי מודרני עם אהבת מוות לחרדים ורצון לשלום עם הערבים. כנגד כל הסטיאוטיפים. כיום הוא חי במרכז הארץ , בישראל, אבל עד גיל שנות השלושים לחייו הוא חונך עפ"י מנטליות יהודית – אנגלית, להיות נאמן לדעותיו ואמיתי לרגשותיו. נפרדנו ממש בבכי של שמחה. ו.פ. היה כך כך אמיתי שגם לא חסך את ביקורתו מ"רבנים" שאיכזיבו ושהוא תרם להם כל חודש עשר אלף ליש"ט! המהפך של האיש היה שלם.
     בהגיע ללונדון הייתי נרגש. את האלפון הראשון שלי בבירה הבריטית עשיתי לחבר שהשתתף באותה הפגנה – מצד "נטורי קרתא", וזכה להשתלחות של ו.פ.. סיפרתי לאיש מה ששמעתי ומה שגם ראיתי והאיש פשוט נדהם. לאחר שהתעשת מעט ולאחר ששיחתינו קלחה הוא פתאום הוסיף הערה שנונה וכל כך נכונה:" חבל רק שכל כך הרבה שנים צריכות להתבזבז בהבלים ובשקרים עד שהיהודי מבין מהי האמת הצרופה שלו"...


יום שישי, 14 בפברואר 2014

החטא ועונשו

בס"ד
      החטא ועונשו / הרב אליהו קאופמן
        אחד העונשים הקשים ביותר הוא כאשר הקב"ה גורם למען דהוא להוציא לפועל את כל מה שהוא התנגד לו כל חייו, ואף נלחם נגדו. רבים הסיפורים על אותם מתנגדי החסידות שלבסוף הפכו   לחסידים , אך שם לפחות הם עשו זאת מתוך שכנוע פנימי. העונש הוא כאשר המציאות כופה עליך לפעול נגד השקפותיך ועוד בגלוי,  ומתוך  מסיבות אופורטוניסטיות וקונפורמיסטיות. במצב הזה חזיתי במו עיני בהיותי רב ברומניה. משנפל הקומוניזם האימתני של צ'אושסקו (היחיד מבין השליטים הקומוניסטים של מזרח אירופה שסירב להתפרק ולבסוף פורק בדם), בסוף שנת 1989, נפלו עימו גם רבים מנאמניו. הפדרציה היהודית המתבוללת היתה אף היא מהגופים שהיו נאמנים לו אך רבים מהם –  ובראשם הרב משה דוד רוזן, עשן זאת למען הישארות הניצוץ היהודי. אבל לעומתם היו לא מעט יהודונים         קומוניסטים – סטליניסטים שעד נפילתו ממש,  של  צ'אוסקו הם הסתירו את יהדותם וטענו להיותם רומנים ואפילו גרמנים! עם הנפילה של צ'אושסקו נזכרו הללו –  שהיו מהלוחמים הגדולים ביותר נגד הציונות, ובמיוחד נגד דת ישראל, במוצאם היהודי והפכו להיות ציונים נלהבים וחלקם חיים עד היום ומשמשים ראשי הפדרציה היהודית המתבוללת של רומניה ובראשם היו"ר דהיום אאורל ווינר (ה"גרמני" לשעבר...). הללו מיד הצטרפו לפדרציה היהודית לאחר מות רודנם האהוב והחלו גם לזמר "זמירות שבת" בערבי "עונג שבת" ברומניה. הרב רוזן אמנם צירפם ברחמנות אבל הותירם כחפ"שים (חיילים פשוטים). לאחר מותו של הרב רוזן –  שכיהן לא רק כרב ראשי של יהודי רומניה אלא גם כיו"ר הפדרציה היהודית שם, לפתע הרימו הללו את ראשם וניצלו יפה את ניסיונם הפוליטי ואת קשריהם הפוליטיקאים הרומנים (שחלק מהם –  ובראשם הנשיא דאז, יון איליאסקו, היו אף הם מנאמני צ'אושסקו לשעבר) והשתלטו סופית על רוב הקהילות היהודיות ברומניה ועל ראשות הפדרציה היהודית המתבוללת  . בין השאר היו אלה ניקולאי קאז'ל, יוליאן סורין ואוסי לזר בבוקרשט, פינקו קייזרמן ובוריס שוולב ביאסי, פרדי דק בביסטריצה –  נסוואד , מירצ'ה רונד (נכרי ממש!...) בבוזאו (ואח"כ גם בפוקשני וברימניקו סרט) ועוד רבים אחרים.
     מילא המעבר שאותו עברו מקומוניזם לציונות –  מעבר לא כל כך מדהים כמו שרבים חושבים (שהרי בריה"מ הקומוניסטית לשעבר היא זו שהקימה את מדינת ישראל ובתחילה אף נגד רצון האמריקאים...), אבל אותם קומוניסטים יהודים אנטי דתיים הפכו בתפקידיהם החדשים לאחראים על ה"דת היהודית" ועל ההקדש היהודי. הנושא חרא לי ולאחרים , כשראינו כיצד הללו מתעמרים ברכוש הציבורי היהודי ומוכרים ומשכירים אותו ( באישור "רבניהם הראשיים") לכל גוי עד הפיכת בתי כנסת למועדונים מפוקפקים. אבל אז לפתע קלטתי אייך שהקב"ה שם לצחוק את אויביו ומהתל בהם, עוד לפני שהם עולים לישיבה עליונה בעליית הגג ובמרתפי הגהינום. הפוליטרוקים האנטי דתיים הללו –  שחלקם עוד שרדו מימי אנה פאוקר היהודייה הסטליניסטית מרומניה, שהביאה אותם מבריה"מ כמורי דרך לסטאלינזם עבור קומוניסטים רומנים, החלו לא רק לנהל את חיי הדת היהודים אלא ממש להשתתף בם! הפוליטרוקים הללו ידעו שללא חיי דת יהודיים הפדרציה שלהם וקהילותיהם לא יקבלו מימון מהגוי'נט היהודי ומשאר הארגונים היהודיים בעולם. אותם פוליטרוקים ידעו כי  ללא מינימום של דת יהודית –  אפילו ב"נדמה לי" , לא יהיו להם חברים בקהילות והם ישלחו הביתה לפנסיה ארוכה עד לזימונם לישיבה של מעלה. ואז החלו אותם שונאי הדת האנוסים להופיע לתפילות –  שנגדן נלחמו בעבר, לפתע הם עלו לברך על התורה, אותה גידפו וקיללו רק שנים מועטות קודם לכן, והעיקר שגם לא מעט יהודים מקומיים –  שזכרו את אותם כאתאיסטים, החלו לצחוק עליהם במעמדם ובהתנהגותם החדשה. עבורם זה היה העונש הגדול ביותר –  לירוק על כל מה שהאמינו בו ולאמץ את כל מה שנלחמו נגדו. הקב"ה הענישם ב"דבר אשר בו זדו" כדי שיהיו הם וחלומותיהם הסטאליניסטים למשל ולשנינה וידע העולם כמה היו שקר וכזב. ממש נפלאות דרכי ה'. בתמונה הזו אני נזכר בכל רגע שאני קורא או שומע על המו"מ המדיני שממשלת הימין הקיצונית ביותר שהיתה  לישראל הולכת ליישם, וגם להקים מדינה פלשתינאית בראשות אש"ף.

     המציאות חזקה מכל דמיון , וגם מהדמיון  הסוריאליסטי עבור לא מעטים. את החתימה על הקמת מדינת פלסטין ואת ההזמנה הראשונה שלהם לפרלמנט הישראלי לא עשו אורי אבנרי , מתי פלד , מאיר פעיל, רן כהן יוסי שריד ושולמית אלוני. את ההקמה המעשית של מדינה פלשתינאית ריבונית עם בירה , דגל והמנון לא יעשו יצחק רבין ושמעון פרס (היום הוא כבר בגדר בובה...) אלא אלה שאבותיהם הקיזו דמם על "שתי גדות לירדן –  רק כך". הם יהיו גם אלה שיחתמו על ההסכם שהרב הבית ומסגדיו יוותרו בידי ה"וואקף" המוסלמי, לאחר שהם כרויזיוניסטים חוללו את מהומות שנות ה- 20 לעליה פרובוקטיבית לאותו הר, והמשיכו בהן במיוחד בימי האינתיפאדה השנייה. אלה שמתדיינים היום עם אבו מאזן  על הפרטים האחרונים בהסכם להקמת פלסטין העצמאית הם אלה שרק תמול שלשום חוקקו את חוק איסור המפגשים עם אש"ף. אלה שהמשלחות שלהם נוחתות ברמאללה כל שבוע הם גם אלה שכינו "בוגד" כל מי שדיבר על פשרה עם פלשתינאים בכלל. אלה שיושבים כיום עם ראשי הפת"ח הם גם אלה שתמול שלשום דברו על "ירדן הפלשתינאית" וניסו להקים "אגודות הכפריים" כתחליף לאש"ף.  בין אלה נמצא בנימין נתניהו –  שהבטיח לא לוותר על שום שעל והיום הוא מדבר על "שתי מדינות". בין אלה נמצא איווט ליברמן שמיום עלייתן לארץ –  ועוד לפני שידע לדבר עברית , הוא טען בעזרת "מפות אסטרטגיות" כי כל מטר שיוחזר יהיה כאסון לתושבי המדינה מבחינת "עומק אסטרטגי", ואילו כיום הוא מוכן להחזיר אפילו את ה"משולש הצפוני" ולהישאר בטווח של פחות מ- 9 ק"מ מעתלית שעל חוף ימים! בין אלה נמצאת לימור לבנת שעבורה כל מי ששוחח עם אש"ף היה "שונא ישראל". איתם יחד נוסעים ב"עגלת השלום" אותו משה זלמן פייגלין שהיה סמל הימין הקיצוני ונתניהו מנע פעמיים את כניסתו לפרלמנט למרות שנבחר בליכוד כחוק , ולצידו יושבים מקסימליסטים כיריב לוין, ציפי חוטובלי, דני דנון , גלעד ארדן , זאב אלקין וכמובן סמלי שנות ה- 80 נגד כל פשרה ומלווים בשרשראות כנגד מי שרק יחשוב אחרת ועטורים  בפרובוקציות על האנדרטה בימית –  צחי הנגבי וישראל כץ. ואת  כל חבורת ה"פטריוטים" הזו מסוככים נפתלי בנט , שהיה האסטרטג הקיצוני הימני ביותר  של נתניהו, ואורי אריאל, שעד לקדנציה האחרונה היה במשך מספר קדנציות מהאופוזיציונרים הקבועים בימין הקיצוני נגד כל ממשלות הימין. אינני –  חס ושלום, מבקש מהם לחזור בם מהדרך השפויה שפנו אליה עכשיו, אבל לכל הרוחות הגיע הזמן שהם , ושאר חבריהם בימין ההזוי, יודו כי כמו שהקומוניסטים היהודים של צ'אושסקו טעו כל השנים כשהתנכרו לדת ישראל כך גם הם , כרויזיוניסטים הזויים, התנכרו למציאות הפשרה המדינית ושלחו קרבנות תמימים להזויות המקסימליסטיות שלהם , שהחלו בשתי גדות לירדן, אח"כ קיצצו את חלומם "רק" ל"ארץ ישראל השלימה" (במערב הירדן) ולבסוף הם מוכנים גם לוותר על ה"משולש הצפוני" מישראל של קווי 1967. אני בטוח שהממשלה הימנית ביותר שקמה למדינת ישראל חשה היטב כיצד הקב"ה מעניש אותה וכדי לשרוד היא פועלת כממשלה השמאלית ביותר שמישהו דמיין, ואילו אנו רואים כיצד הקב"ה הותיר את החלום הרויזיוניסטי עירום ועריה כפי שהסוכנים היהודים לשעבר של צ'אושסקו הותירו את הקומוניזם האנטי דתי שלהם בבית כשהחלו לבקר בבתי הכנסת ברומניה. מה נפלאות דרכייך  השם...

שני עמים בעם אחד

בס"ד
      שני עמים בעם אחד / הרב אליהו קאופמן
      השבוע יצא לי לשמוע הקלטה מתוך ריאיון שהושמע בערוץ הרדיו של ש"ס – "קול ברמה", בה מראיין מרדכי לביא , את הרב דוד זיכרמן, ממרביצי התורה היותר חשובים ונעלים בימינו והיוצק מים על ידי הגר"ש אוירבך. השיחה נסובה על הפגנת ציבור בחורי , אברכי ורבני "בני תורה" כנגד הגיוס הכפוי לצבא. כבר בתחילת השיחה "נפל לי האסימון" בכל מה שקורה בימים אלה ביהדות החרדית. פשוט מאוד: אין יהדות חרדית אחת –   יש שתיים. והחמור הוא שהשתיים הללו אינן נחלקות באופן ברור בין מפלגה זו לאחרת , בין ספרדים לאשכנזים, בין ליטאים לחסידים או בין בני תורה ורבנים ל"בעלי בתים". היהדות החרדית חתוכה כיום –  בתהליך מאיץ וממאיר, בין כל הקטגוריות הללו כשמשני צידי השסע קיימים ספרדים ואשכנזים, ליטאים וחסידים , אברכים ו"בעלי בתים" ובכל מפלגה וחוג חרדי קיימים שני הסוגים. שני הסוגים הללו נחלקים  ליהודים חרדים באמת שחפצים להמשיך במסורת אבותינו ורבותינו שמלפני השואה המרה ומלפני הקמת המדינה הזו וכאלה שחפצים לשנות את דרך התורה ההיסטורית ו"להשתלב" בחברה החילונית אך להמשיל ללבוש שחורים ולאכול קוגל כי "זו מסורת". החלק השני –  ה"רפומאטור", מסתייע בראשי עולם החילוני הכי קיצוניים ובתקשורת ובממסד שלהם לשנות דרך אבות,  וכשמישהו מבין שלומי אמוני ישראל קם כדי לשמור את מה שציוו ה"חזון אי"ש", הרבי מבריסק, האדמו"ר מסאטמר , ה"כף החיים" והצדיק הגאון הרב יעקב מוצפי זצ"ל, מיד נזרק עליהם בוץ עם  הכינוי "סיקריקים", מושג שאינו קיים באמת אלא הומצא כשם רע כנגד כל מי שנקעה נפשו מהמניפולציות המודרניות.
     ונחזור לריאיון. מוטי לביא – שדרן מודרני שכל הווייתו לחקות את החילוניים ואת התקשורת הסהרורית שלהם, ניסה שוב ושוב לנציג שאלות רדודות לרב זיכרמן שנסובו סביב "מה חושבים החילוניים עלינו כשאתם מפגינים וזועקים". כל זאת משום שעולמו של לביא כבר איננו מסתובב באמות המידה של החיים היהודיים שאחרי עבודה מגיע היהודי לבית המדרש ללמוד ב"עיתים לתורה" ושומע שיעור מוסר השקפתי מרב עצמאי. חייהם של ה"לביאים" מסתובבים כיום סביב מקצועות "אינטלקטואליים" נכרים וחילוניים שמנתקים את היהדות מהיהודי ומקסימום נותרים הבגדים בשחור לבן בבחינת "ובגדיו פרומים". האנשים הללו כבר לא שופטים כל צעד שהם עושים עפ"י התורה אלא התורה עבורם היא – כמו אצל החילוניים , "עוד ספר חשוב בארון הספרים היהודי" (לכן לא הבין אותו לביא את מה שהזכיר לו הרב זיכרמן על מה שאמר הרבי מבריסק, כי הרבי מבריסק וכמותו אינם עוד מעצבי החיים של ה"לביאים" אלא בבחינת סיפורי עבר כמו ש"סיפורי המקרא" הם עבור החילוניים) , וכשיש קצת זמן מעיינים בו וחושבים מה נותר רלוונטי ומה צריך להתחדש. זו גם הסיבה מדוע אותו מוטי לביא –  שהרדיו שלו קם ע"י הממסד החילוני עבור ש"ס (ועל חשבון סגירתם של ערוצי תורה ומעצרו של רבי שמואל בן עטר בעצם "חודש התשובה" ובהוראת הש"סניקים ישי ואטיאס!) כדי לנווט את החרדים אחרי החילוניות, לא הבין את זעקותיו של הרב זיכרמן ואת זעקתו של הבחור הקדוש שזעק בהפגנה "עד המוות". הדברים של הרב זיכרמן לא התחברו למר לביא כי עבורו זה כבר לא סם חיים אלא "המלצות" ואף גרוע מכך -  "מליצות". הזעקה של הבחור נשמעה לו "הזויה" כי לביא ושכמותו כבר הוזים בחילוניות ומבקרים את אלה שהם חיים ב"אוהלה של תורה" –  ולא רק ב"לימודה". והעיקר , לביא ושכמותו מפחדים כיצד יגיבו חבריהם החילוניים מהאוניברסיטאות , מהתקשורת החילונית המזוהמת, מהפאבים ומהמפגשים המשותפים. להם לביא ושכמותו מחויבים כדי "להתקדם" בעולם שמנגד.
       כבר למעלה מחמש עשרה שנה שהקו של "מה יאמר החילוני" הוא הניגון שעולה ביהדות החרדית ע"י ה"חרדים החדשים", והקו הזה בא להשתיק את הקו של "ישראל סבא", שהוא "מה יאמר על כך אבינו מלכינו". הרבי מאונגר חידש לפני שנים כי הדוגמא לכך שכל מילה לועזית יש לה פרוש בלשון בקודש היא המילה "מודרני" שפירןשה "מודרני אני ממך". "מכללות חרדיות" עם מקצועות של משפטי עכו"ם , ספרות חילונית , היסטוריה ציונית – סוציאליסטית , חטיפת ילדים דרך "עבודה סוציאלית" וכמובן "תקשורת" זולה וחקיינית עם ערוצי ממסד לחרדים יצקו את העם השני בתוכנו שלביא ודומיו שייכים אליו. הדור השני שלהם בסכנת נטישת המצוות והשלישי בסכנת התבוללות. אלה הם המסכלים של ימנו , ממשיכי מנדלסון הארור אך  להבדיל ממנדלסון וגייגר, נותרו הללו ב"תלבושת האחידה" של השחור לבן כדי שלא יזהו אותם בשינויים, כעצת השטן ממש. ולצערנו הרב אין שם רק שדרנים זולים ומפלגתיים שמיעזים פנים מול מרביצי תורה ומציגים את הרבנים האמיתיים כ"הזויים"  אלא ישנם שם גם "רבנים", "אברכים" , "בחורי ישיבה" וכדומה.
      ואילו במחנה השני –  זה התורתי, לא כולם רבנים אבל כולם רוצים לחיות כמו שחיו אבותיהם במזרח אירופה , במזה"ת,בקדמת אסיה , בצפון אפריקה ובדרום חצי האי ערב. הרב זיכרמן עשה טעות גדולה כשהתראיין אבל איני מאשימו משום שהוא עדיין לא קולט –   בתמימותו התורתית, שבין ירון לונדון החילוני למוטי לביא לא רק שאין הבדל אלא הראשון משמש לשני מודל חיקוי והתבטלות. לא במקרה לא הבין –  תוך כדי השידור , הרב זיכרמן , כיצד "מראיין חרדי" שואל ותוקף אותו כמסורת החילוניים. הרב זיכרמן חי בתוך יהודים יראים ושלמים כמותו וגם "בעל בית" בסביבתו הוא חרד לתורת אבותיו,  ואשר מרעי החילוניות והתקשורת לא חדרו אליו. הרב זיכרמן לא יוכל להבין לעולם את לביא (כפי שהרבנים שלום כהן ושמעון בעדני לא הבינו את מנהל ה"חינוך התורתי" של ש"ס, כשקיבל על עצמו ועל החינוך שלו את כל תוכנית הליב"ה עבור "תקציב"...) וכך גם להיפך , משום שמושגיו של הרב זיכרמן הם תורתיים ושל לביא ודומיו הם פחות ממסורתיים משום שהשדין , רוחין ןלילין התעברו במחשבתם ובהווייתם מזמן. הרב זיכרמן ובני העם החרדי האותנטי יבינו מה קורה רק כשהם יבינו כי ליהודי קדוש –   עם סגולה ואור לגויים, אין קשר לא רק ל"תקשורת הכללית" אלא בעיקר לא לתקשורת בכלל וכי את ההסכלה ה"חרדית" יש להעביר מן הארץ. למעשה היהדות החרדית באמת הרבה יותר קטנה ממה שאנחנו רואים והקרע הוא כל כך גדול שבכל מוסדות הלימוד לומדים ילדי החרדים עם ילדי אלה שהווייתם חילונית. כך זה במגורים, בשידוכים וכו'. אחת הדרכים להגדיל את ה"עם שמנגד" היא ל"עודד" את הנשים החרדיות למרוד בבעליהן ובעצם המרידה הזו ("נגד הדרת נשים") הן מורדות בתורה, יולדות פחות ילדים ומחנכות את צאצאיהן ברוח הרפורמה וה"פמניזם" המתועב.

    כדי לסבר אוזניים הרי שאני רק רוצה להביא לפניכם עובדות מצמררות. בעיר בני ברק מקיימת מר"צ האנטי דתית בין שני חוגי בית לשלושה עבור ה"חרדים החדשים", ואילו הנשים החרדיות המגיעות לשם עולות במספרן על נשות מר"צ שמגיעות אף הן לשם לשם "הדרכה". את היוזמה הזו החלו כבר לפני יותר משנה אנשי מר"צ כשהתכנים המוגשים שם הם לא בעניינים מדיניים אלא נגד הצניעות , ביקורת על התורה ומפרשייה וכו'. את הצד השני מארגנים "אקדמאיים" חילוניים – ששום רב לא הכינם (כבחו"ל –  בין הגויים) , מה תהיה תוצאת המפגשים הללו. האיש ה"חרדי" האמון על כך הוא אדם בשם משה פרידמן וישנם שם גם אנשים מה"עדה החרדית" שהתקלקלו. גם ח"כי "יש עתיד" מקיימים קשר על הללו. לתשומת לב כל היהודים החרדים שעדיין רוצים לפסוע בדר "ישראל סבא" ולהימנות על החרדים האמיתיים.

בת סוררת ומורדת

בס"ד
  בת סוררת ומורדת / הרב אליהו קאופמן
כבר מספר שנים שאני זועק מרה כי הגב' זכייה בר שלום היא הלוחמת האנטי דתית הכי גדולה בימינו ויתרונה הוא שהיא עושה זאת מתוך היהדות עצמה ועם כתר קוצני של "נסיכה" –  ביתו של הגר"ע יוסף. שנים שהיא הקימה מכללה לימודי מדעי הרוח והגשם כתירוץ ל"פרנסה" אבל כל יומרותיה היו והן להפוך את היהדות החרדית על פיה ולהצליח במקום שמדיחי דרך המלך הרפורמים – כמנדלסון וגייגר לא הצליחו, דרך ההסכלה הנוכרית-הברלינאית. היא רתמה למרכבת השמד הזו בעל תשובה חסר השקפה שהפך לסוכן השמאל הציוני ביהדות החרדית ושמו דני נשיא, והכתירה אותו ל"רב" של מכללת ההסכלה הזו. לימים היא הקימה רשימת נשים בעיר אלעד ואפילו התנהגה כ"גדולת הדור" שלהן, של אותן נשים שהנשים החילוניות הכי רחוקות מיהדות הן לידן נשות מוסר ומצוות. באחרונה עלה לזכייה הזו השתן לראש והיא החלה לחתור לכוון כיסא ה"נשיאות" של המדינה למרות שעמדתו של אביה – נגד נשיא דתי, היתה ידועה מפרשת העדפתו את פרס על הרב ישראל מאיר לאו. היא גם לא התביישה לתמוך ברב עמר נגד אחיה הרב יצחק יוסף, והיום הכל מובן – ה"גיורים" של עמר והרפורמיזם שלו הביאו אותה ללחום נגד בית אביה.
והנה עכשיו הודיעה הגב' שהיא מצטרפת בגלוי להיות חוד החנית האנטי דתי של שר החינוך" שי פירון מ"יש עתיד" האנטי דתית. עכשיו יצא המרצע מן השק וגב' בר שלום הצטרפה ל"יש עתיד" ול"דון" הבלתי מוכתר שלה , יאיר לפיד! על זה כבר נאמר "חומץ בן יין". אבל כאן באה סידרת שאלות קשות.
     לאורך כל השנים –  כאשר הגב' הזו הכניסה יותר ויותר טומאה וכפירה בתוך היהדות החרדית ואפילו בתוך החרד"לים, כולם שתקו. ו"כולם" הווי אומר רבנים, דיינים , ראשי ישיבות ועוד. הללו העדיפו לצאת נגד פלפונים מסכנים או נגד קווי "נייעס" תמימים ולא נגד האישה שבונה את ההסכלה בתוך דת אש למו והורסת את הבית היהודי בהמרדת אישה נגד בעלה. הטיעון הרשמי ל"שתיקת הכבשים" הזו נעוצה באב אבל כבר היו מקרים רבים בעבר הקרוב והרחוק שגדולים וקטנים יצאו נגד חומץ בן יין ועוד בחייו של היין. יתרה מכך, בפרשיות פחות בוערות יצאו חוגים חרדיים –  ובמיוחד הליטאים, נגד הגר"ע יוסף עצמו. מכאן שלא זו הסיבה ל"שתיקת הכבשים".
      ראשי המדינה החילונית הזו אינם ישנים בלילות מפחד ה"דמוגרפיה" ולכן מערכות ה"ביטחון" כאן אינן רק כנגד הערבים והמדינות השכנות אלא מדובר בראשים פוליטיים אנטי דתיים שכל "עליה בדמוגרפיה החרדית" גורמת להם יותר מ"אי נוחות". הללו עושים ימים כלילות להשתיל סוכנים בדמות  "רבנים" ועם "קריטריונים" חדשים שלא שיערום אבותינו , שיטו את קדושת היהדות החרדית וישנו את טהרת המשפחה היהודית אל "ככל הגויים מחנה ישראל" ולשם כך מסתבר שצריך "קתות עץ" לגרזני השמד, שיובילו את היהדות החרדית מהגמרא הפתוחה ומסדר נשים אל מקצועות ה"בלה ...בלה"... כמו סוציולוגיה , פילוסופיה , פסיכולוגיה, הספרות הכופרת , השירה הפוחזת , לימוד התנ"ך כספר "היסטורי" עם "טעויות" – רחמנא לצלן , וכמובן לימוד משפטי העכו"ם כנגד חוקי היהדות. המהפכה הזו – להעביר חרדים ודתיים על דתם , והכל נחוץ לשלטון הכופר כאן משום שכמעט נגמר לו מלאי חלקי החילוף האנושיים מחבר העמים . לכן הם פחו ב"שינויים בחברה החרדית" לצד "גיורי החלומות" של כל הגויים שמגיעם לכאן אפילו כתיירים. גב' עדינה בר שלום זוהתה לפני שנים כחוליה חלשה ובהיותה הבת הבכורה של הגר"ע יוסף היא התאימה יותר מכולם לתפקיד. בימים שקדמו נוסה העניין ע"י העברתו של השר לשעבר – משה ניסים (בנו של ה"רב הראשי" לשעבר יצחק ניסים), לליברלים שבגח"ל (לימים הליכוד) אבל התוצאות היו עלובות. בבר שלום , כסוכנת, משיגים הפוקרים כמה הצלחות כמו מהפיכה אצל החרדים, מרד האישה החרדית בדתה ובבעלה ולגיטימציה "רבנית" מבת רב. אי לכך הרי שבכל פעם שעמדו להתקומם נגד הגב' , ואפילו מבית אביה , ידע השלטון החילוני להפעיל את "רבניו" בתוך היהדות החרדית כדי לסוכך עלייה בשיטת ה"גזר" ובשיטת ה"מקל" אוימו המתנגדים בקיצוץ מזומנים. מותו של האב הגדול הוציא את הנמרה מהשק, יציאה שכבר החלה בימי חוליו וזקנותו של האב. לאישה הזו אין קהל ואין כוח פוליטי אמיתי שתוכל לדרוש להיות נשיאה או יועצת מיוחדת במפלגת השלטון. כל כוחה הוא בכוחו של הממסד האנטי דתי ביותר העומד מאחוריה כבר שנים רבות וכוחו הוא בקוסמו פוליטיות שלו, והחפץ להפוך את היהדות לרפורמה. בכך שונה "יש עתיד" ממר"צ. האחרונים הם חילוניים קיצוניים ואנטי דתיים ותו' לא אבל לפיד עם קלדרון , פירון , עליזה לביא (חברה ל"נשק" של בר שלום) דב ליפמן ואפילו מאיר כהן הם רפורמים במסכה חילונית המעוניינים להכרית דת מישראל ולהחליפה ברפורמה שלה הם סוגדים ומשתמשים בתורה כדי להרסה. אבל מסתבר שגם ליפמן וקלדרון ואפילו פירון היו חתולי מחמד בעניין "קת העץ של הגרזן" מול גב' בר שלום. וגב' בר שלום –  ה"יועצת" המיועדת לפירון ב"חינוך", עשתה את הנבלה בישראל בימים הכי קשים ליהדות החרדית ולתורה מבני בריתה של בר שלום – החדשים והישנים. היא באה כדי ל"ייעץ" כיצד יצליח לפיד לחסל סופית את החינוך החרדי שהרי "בלי גדיים אין תיישים".הייעוץ שלה לא יגמר בפירון והיא עתידה עוד להיות הח"כית הבאה ה"חרדית" וה"ספרדית" של "יש עתיד" החילונית והלבנה כ"דתיית החצר" שלהם..
      השתיקה החרדית מול אשת התככים הזו איננה אלא צרה צרורה. כבר כאשר מינו אישה פוחזת כרבקה פאלוך ל"יועצת ראש הממשלה בענייני חרדים" , בימי שרון, היו צריכים רבנים אמיתיים להבין כי זהו פרץ בחומת הצניעות. מי שדיבר בענייני ארץ ישראל על "מוסר" ו"רודף" צריך להבין שהמושגים הללו קשים הרבה יותר כשהם באים כנגד תורת ה' ומיגור שמירת המצוות ולגב' ברש שלום בהחלט אפשר להדביק את המושגים הללו ולו משום בריתה שלה עם לפיד ועם מפלגתו. הברית הזו תעיד על כך יותר מאלף עדים. חס ושלום, אין כוונתי לתת לגיטימציה לאלימות שהיא ממני והלאה ועוד בדור שהוא יתום מסנהדרין ומבתי דין אמיתיים ברוח ישראל סבא אבל מלחמת קודש עפ"י התורה והחוק יש לנהל נגדה, וביתר שאת. ידעו כולם כי מי שלא נלחם בפאלוך קיבל את בר שלום. מאחר ופורים מתקרב הייתי שולח מכאן  למפלגת "בני תורה" –  שנותרה הסנונית היחידה בקרב אלה שמשתתפים  כחרדים במערכת המדינה אך עדיין לא מכרו את נשמתם התורתית, כי עליהם לשנן את המשפט שבו הזהיר מרדכי היהודי את אסתר המלכה לגשת לאחשוורוש המלך בכל תנאי . המשפט מתחלק לשלוש: "אם לא לעת כזאת הגעת למלכות, רווח והצלה יהיה ליהודים ממקום אחר " ו"את ובית אביך תאבדי". מפלגת "בני תורה" קמה כדי לשמר השקפות אחרות שפיעמו פעם ב"אגודת ישראל" והיום , בפרשת בר שלום,  זה מבחנם. אם לא יעשו זאת ויחרישו כמו כולם הרי שרווח ליהודים –  מלפיד ומשת"פתו בר שלום, יבוא מכיוון אחר אבל אז יגמר תפקידה וזכות קיומה של מפלגת "בני תורה".


הגיס החמישי

בס"ד
     הגיס החמישי / הרב אליהו קאופמן
       ההנחתה הזו –  של עצירת כספי הישיבות בגלל אי גיוס החרדים, איננה צריכה להפתיע איש. גדולי ישראל הזהירו מפני ה"חתונה הקתולית" בין החרדים לדבר הכסף לבין המדינה הציונית אבל עסקני    הקש –  רש החרדים עושים עצמם כלא מבינים על מה מדובר. גם בין התיכוניסטים החילוניים ישנם לא מעט סרבנים ועריקי צבא אבל להם לא יקצצו בתקציב כי הגיוס הוא רק תרוץ לסגור את הישיבות ולהעביר את הבחורים לאוניברסיטאות . גדולי ישראל הזהירו מהתלות הכספית בציונים אבל הדברים נפלו רק על חלק קטן מהאוזניים שהפכו לקשובות. לא במקרה מכים הציונים כיום בכל עוזם דרך הבג"ץ העכו"מי ואילו בעבר הם פחדו לעשות זאת. למפלגות השמאל לא היו בעבר כל כך הרבה משת"פים חרדים כפי שישנם לימין הציוני, וכיום אפילו לשונאי הדת משמאל כ"יש עתיד" ומר"צ. באותם ימי עבר פחדו הממשלות הציוניות מתגובת היהדות החרדית. אף אם אז היו סוכני חרש ציונים ביהדות החרדית, ואף אם גם אז חלק מהרבנים החרדים היו ציונים וכך גם הציבור עצמו הרי שזה לא היה בממדים של היום. גם מי מהרבנים או העסקנים ששיתפו פעולה עם הציונים עשה זאת לא ממש למשעי אלא לשליש ולרביע. הציונות פחדה שיתר לחץ ישחרר יותר מדי קיטור אנטי ממסדי. באותם הימים ה"עדה החרדית" ו"נטורי קרתא" היו יותר בעלי משקל מימין ביהדות החרדית. אבל מאז שנות ה-90  החלו לזלוג לימין הציוני יותר ויותר משת"פים חרדים שהיהדות היתה מהם והלאה ובמקומה באה הלאומנות. עליית הימין לשלטון  – משנת 1996, מצאה יותר ויותר חרדים בתוכו והם ידעו להעביר לחילונים הפוקרים מתי אפשר להנחית מכה על היהדות , איזהו מבין הרבנים הוא החוליה החלשה ואיזה עסקן יכול להיות משת"ף טוב יותר. לכן לא פלא ש"מכללות חרדיות" , ה"נח"ל החרדי" וכל גזירות צרי החינוך (לבנת לימור חבלה, מאיר   שטרית –  "אורח כבוד" בויזניץ ע"י שמלק'ה הלפרט, וכמובן גדעון סער הבור שגובה ע"י בור אחר בשם מנחם מוזס...) באו מימי בנימין נתניהו הראשון ועד היום. פתיחת שוק ההפקרות וההתפקרות ברחוב החרדי הולידה מציאות חדשה וקשה יותר –  חרדים במפלגות השמאל ותיאום עם הימין החילוני נגד דת אש למו. כיום למר"צ ול"יש עתיד" ישנם סניפים בבני ברק וה"סטודנטים החרדים" הם כלי המשחית של אותם זבים ומצורעים. בבני ברק למשל קיים פרחח בלבוש "חרדי" בשם משה פרידמן (לא ההוא מ"ועידת רבני אירופה", לא המשב"ק של האדמו"ר מסאטמר וגם לא ההוא שהיה באירן ועכשיו הוא באנטוורפן...) והלה ארגן בשנה האחרונה קבוצה של "חרדים לייט", ובמיוחד "אידישע שיקשעס" שנפגשים עם אנשי מר"צ מספר פעמים בשבוע בבני ברק עצמה ( ולא על נושאים מדיניים...) ושם בולטות ה"יידשע שיקשעס" אף יותר מנשות מר"צ ו"יש עתיד" , בניסיונן להיות "ליברליות" יותר. שם מקרינים סרטים חילוניים ושם מופיעים "סופרים" ו"משוררים" חילוניים לצד ה"מתלמדים החרדים". לא במקרה הופכים ה"סטודנטים החרדים" לחיל החלוץ שנלחם נגד תורת אבותיהם. בכך מקוים המפעילים החילוניים להחליף תורה באומנות ההסכלה והתישקורת. אותו פרידמן כבר יצא לארה"ב –  בשליחות המרעים, להציג את ה"חרדים החדשים" ולהביא לאמריקאים את ה"בשורה" כי "יש חרדים אחרים ונעימים יותר". האוניברסיטאות החולניות (כולל זו של "בר מינן") מטפחות את היהודונים החדשים הללו והסרטן הזה נכנס גם לחוגי ה"עדה החרדית" שעדיין לוחמת עם סוסים ופרדות דוברי אידיש בימים שהציונים מפציצים אותנו ממטוסים ויורים עלינו בטנקים. ולכן לא פלא הוא שהבג"ץ העכו"מי קיבל את האיתות להנחית את גזירותיו כדי לדלל את הישיבות ופליטי המכה הזו יאלצו בלית ברירה לגשת "ללמוד מקצוע" באוניברסיטאות הטמאות. אין ספק שבעצה הזו היו גם המשת"פים החרדים שחלק מהם מולבשים בדמות "רבנים". אותם צוררים הם המסיתים את המלחמה בגאון רבי שמואל אוירבך וב"בני תורה" ולא בציונים. אותם מרעים ארורים הם אלה המדליפים לתישקורת ה"חרדית" כי ה"הפגנות מזיקות" . להיפך, לולא פחד ההפגנות של ה"עדה החרדית" ו"בני תורה" הרי מזמן שגזירת הקנטוניסטים ברוסיה היתה מחוירה לעומת ה"דילים" של משה גפני, מאיר פרוש ויענקל לצמן. ההפגנות מפריעות לסמרטוט הזה – ששמו משה גפני,  להמשיך לפלטרט עם ה"מטרוניטות" הרומאיות בפרלמנט הציוני כדוגמת מירב מיכאלי (נכדתו של הארור רודולף  קאסטנר, ידידם של הנאצים ימ"ש) ושלי יחימוביץ הסוררת והמורדת בדרך עולם.
      עצוב לראות את היעלמם של רבנים אמיתיים כשלום כהן ושמעון בעדני מאחורי מחיצת הצחוק של אריה דרעי. כואב לראות כיצד הרבנים הספרדים מפחדים למחות בצוררת זכייה בר שלום שהפכה בגלוי
 ליד ימינם של צוררי הדת מ"יש עתיד". אבל צביעותם של העסקנים ורבים מ"רבני" החלבה והמרגרינה מתבטאת שהם מכסים עיניהם למעלה מחמש עשרה שנות מעלליה של הסוררת בר שלום ואף בימים אלה ממש ומעדיפים למקד את המלחמה באמסלם, דב ליפמן (ה"חרדי" של "יש עתיד") , ב"נייעס" וכמובן ברב הגאון שמואל  אטירבך ולא בביתו הסוררת של ה"רב הראשי" לשעבר. את הזכייה הזו היה צריך להחרים ואת המכללה שלה היה צריך לנדות ולפרסם שבני תורה לא יתחתנו עם בנות ההסכלה של בר שלום ומצורעי קריית אונו –  אור יהודה. את ההפגנות נגד הגיוס צריך להמשיך ביתר שאת ולו כדי לקלקל את היחסים בין הציונים וצבאם לעסקנים החרדים של "מה יפית". ביטול הנסיעה לארה"ב – של האדמו"רים והרבנים, היה צריך לאותת לנו כי אנו חיים בדור שאין בו איש וכידוע שאם אין בדורנו איש, אזי, אנחנו מצויים להיות האיש.

     ולסיום לגבי הבכיין –  המשת"ף ששמו ישראל אייכלר. זה האיש שהביא את לפיד האב הצורר לגדולה, זה האיש ששימש משת"ף עבור הטמבלויזיה הציונית, זה האיש שעומד מאחורי ההסכלה ב"בלזא החדשה" ומאחורי הפיכת חסידים תמימים לשוטרים ו"אנשי ביטחון ישראלים" וזה האיש שאחראי למלחמה נגד קנאת ה' צבאות ביהדות החרדית. אז בבקשה ממשת"ף בזוי זה שלא  יקלל את מפעיליו כמו עושים זאת משת"פי החמאס נגד קצינים ישראלים כדי לנקות את עצמם מהמשת"פות שלהם. כך עושה זאת  האייכלר הזה למשל  כשהצדיע כמו מפגר במועל יד נגד טומי לפיד בכנסת המינים ואח"כ קרא מעל גבי ה"מחנה החרדי" לשבת עימו בקואליציה! האייכלר הזה -  ואחיו ה"שייגיץ" שמשדר נשים   מעורטלות , הוא ממובילי השיטה הפרו חילונית ביהדות החרדית ומנותני העצות נגד דת אש למו לראשי החילונים. עוד חבר טוב שלו הוא שונא החרדים עם הקליפה הסרוגה , אורי אורבך. אייכלר הוא  דור שני לציוני הלח"י בתחפושת "חרדית".

מי שמחלל שם שמים בסתר נפרעים ממנו בפרהסיה

בס"ד
       מי שמחלל שם שמים בסתר נפרעים ממנו בפרהסיה /
                                  הרב  אליהו קאופמן
         לפני מספר שנים הלך לעולמו יהודי בשם ראובן דלל ז"ל, שחי למעלה מחמש עשרה שנה ברומניה , משם ניהל עסקי נפט חובקי עולם. האיש היה ראש הקהל בקהילה אותה ניהלתי כרב בין השנים 1998 ל- 2005. הוא היה יד ימיני בכל דבר וסייע כספית להחזקת התורה , לסיוע במצרכים ליהודים מקומיים עניים ולקשישים , נתן מהונו לכאלה שנזקקו לפדיון שבויים או לסתם עזרה ודאג לסייע בקשריו הענפים לכל יהודי וישראלי שרק נקלעו לצרה ברומניה. פסגת פעילותו הרוחנית היתה מראש חודש התשובה ועד לאחר סוכות והפסגה שבפסגה היה יום הכיפורים. דלל לא רק סייע בכספים –  באותם ימי קודש נוראים, אלא דאג להביא עימו עשרות חברים וסתם מכרים יהודים שלא שמעו ולא ידעו שנים רבות על מגע הקודש של חודשי התשובה והאיתנים. בבוקרשט הבירה היו אז שלוש קהילות יהודית –  הקהילה המרכזית המתבוללת , חב"ד וקהילתי , "אוהל שרה" שהוקמה לפני בוא חב"ד. הקהילה שלי נחשבה לדתית יותר וכזו שהיתה עצמאית מכל גורם זר, כולל שגרירות ישראל. אבל דלל –  ישראלי שהיה מהפעילים המרכזיים בליכוד , ושמחוץ לבית הכנסת לא חבש כיפה למרות שהיה שומר שבת וכשרות כהלכה, העדיף להיות יו"ר הקהילה שלי ולקבל את האוירה וההלכה שנפסקה על ידי. לא עזרו הלחצים של ראשי הקהילה המתבוללת , לא עזרו הלחצים של הסוכנות , הגוינט והשגרירות הישראלית  ולא עזרו ניסיות ההתקרבות של שליח חב"ד. דלל נותר הכוח האנרגטי של קהילתי –  "אוהל שרה", ולשם הוא שלח את חבריו ומיועדיו , הרחוקים והקרובים לדת ישראל, ובמיוחד בחודשי התשובה והאיתנים ואילו ביום הכיפורים הוא העמיד את משרדיו המרווחים לרשותי מפאת המוני המתפללים , ברוך ה'. באחד הימים החלטתי לשאול אותו ישירות –  מדוע הוא עומד כצוק איתן דווקא מאחורי הקהילה והרב שנחשבים הכי חרדים והכי רחוקים משאר הזרמים בחילוניות הישראלית , ובראשם הציונות. דלל חייך ואז הוא סיפר לי סיפור שחווה אותו אישית. מלבד התחזקותי לאחר אותו סיפור הרי שבסיפור עצמו נזכרתי כשהבג"ץ שוב הכה ביהדות החרדית ובעקבות בעיות ה"חיול" עצר את כספי הישיבות.
      שנים רבות לפני הגעתו לרומניה פתח ראובן דלל סוכנות נסיעות בעיר לוס אנג'לס שבארה"ב , שם הכיר יהודי שומר תורה ומצוות בן עדתו, יוצא עירק. דלל סיפר לי כי היה זה יהודי יוצא עדות המזרח מהדורות הקודמים. איש עסקים גדול שהתורה קדמה לביזנס. אדם שהיה משכים קום לתפילת וותיקין מידי יום ביומו, מקפיד על כשרות גם כשהגיע למקום נידח מיהדות, אדם שחבש כיפה ולא התבייש לפני שום נוכרי ויהודי שתמך באחיו היהודיים והיה למשענת  התורה בעירו בפרט אך גם בארה"ב ובישראל. דלל – שאף הוא חונך בבית יהודי שומר תורה ומצוות, התפעל כיצד הגויים הוקסמו מרוחניותו של האיש ובמיוחד היה זה מנהל הבנק של האיש. מה רבה היתה פליאתו של דלל כשנוכח כי המנהל הינו אמריקאי הולל שאינו מחמיץ לההנות מתאוות באשר הן. אבל אותו הולל –  כשהיה רואה לפניו את היהודי הדתי יוצא עירק, הוא היה קם לכבודו ביראה , מרחיק מהסביבה כל פקידה בלבוש שחץ ואח"כ מאשר כל בקשה כספית של היהודי ואף מוסיף עליה מה שלא ביקש היהודי.
      ליהודי הדתי הזה היה בן יחד שארה"ב סיבבה את ראשו והוא עזב כל קשר עם התורה והמצוות. לימים התוודה הבן כי דווקא היחס של מנהל הבנק לאביו עודד אותו לכך. הוא האמין שאם אביו זוכה ליחס כה נדיב בעסקיו ממנהל הבנק , הרי שבודאי שליחס מכופל בטובו יזכה הוא אם יתחבר לכל ההוללויות של אותו מנהל ולא יהיה רק "לקוח רחוק" אלא חבר ממש. כך קשר הבן את קשריו שלו עם המנהל ויצא להוללויות משותפות עימו ועם פמלייתו בראותו בעיני העתיד שלו את הרווח המסחרי שאותו יקצור כשימלאו ימי אביו להחזיר נשמתו לבוראו. והיום הזה הגיע. לאחר ימי האבל ותקופת עסקים קצרה –  שלוותה בהפסדים של קלות דעת, ניגש הבן עם ביטחון עצמי מופרז לחברו המנהל וכמובן בקש אשראי מיוחד, בהאמינו כי המנהל יוסף עליו אלף פעמים. אך מה רבה היתה אכזבתו המרה כאשר המנהל סירב סירוב מוחלט לכך ואפילו לא התיר לו להמשיך לשהות בחדר , לעוד ניסיון שכנוע. ממש ביציאה המרה מהחדר שאל בכאב הבן את המנהל מדוע לאביו אישר ללא גבול כל בקשה כספית ואילו לו , שהוא חברו הטוב והצמוד, הוא אינו מאשר דבר? הביט בו המנהל בחצי חמלה ובחצי תוכחה ואמר: "אביך היה אדם דתי שלא התחבר איתנו חברתית מעולם. הוא לא בילה איתנו במקומות מפוקפקים ולא השתכר איתנו. ידענו שהוא עולה בכמה דרגות מעלינו ומאחר ואנו קלי דעת הבנו שהוא , ההפוך מאיתנו, כל כולו בקרה ומחשבה ולכן כל סכום שביקש אישרתי לו בביטחון שלא יכשל. אבל אתה אחד מאיתנו ומאחר שאני יודע מהי קלות הדעת שלנו וגם שלך כמובן הרי שאני פוחד שתסבך אותי כבר בהלוואה או בקרדיט הראשון שבו אחרוג לטובתך".
      לאחר שסיים דלל את סיפורו הוא חייך אלי ואמר לי כי ה"יהדות וההחמרות שלך הם הדת של אבא שלי. אבל בעיקר אני מוסיף לטובתך כי אותך –  להבדיל מ"רבני" וראשי הפדרציה המתבוללת, ואף משליח חב"ד אני לא פוגש בשום קזינו , קניון או מועדון ברומניה , גם תחת תירוצים של "קרוב לבבות", ואתה גם לא צופה בטלויזיה בביתך ,  בסתם מקום ציבורי או אצל אחרים, ולכן אני גם בטוח שמה שאתה דורש דתית אתה מאמין בו ואילו ממי שמטייל ומבקר במקומות שהדת לא נוחה מהם הוא אינו יכול להיות אמין באמונתו ובדרישותיו  הדתיות".

       את הסיפור של דלל לא סיפרתי לגאוותי אלא פשוט נזכרתי בו כאשר הבג"ץ יצא חוצץ נגד המשך הזרמת הכספים לחרדים. מלבד הצביעות של אלה הקוראים ל"יד חזקה" נגד הערבים אך דורשים שחרור מהצבא, הרי שישנה כאן סיבה נוספת להנחתה הזו שבאה מהבג"ץ. היו שנים רבות שגם אז המפלגות החרדיות נקטו בעמדה ניצית אך הממשלה והבג"ץ לא נקטו בצעדי גיוס וסנקציות כה רדיקליים. והיו אלה הימים ששמאל אנטי דתי היה בקואליציה כמפ"ם, ולימים מר"צ ושמאל מפלגת העבודה. החרדים טענו אז לא רק ל"תורתם אומנותם" אלא נימקו זאת בהיותם מתפללים ולומדים תורה לטובת קיומה של המדינה. לא אכנס לדיון עם ההשקפה הזו והאם באמת היא בוטאה מתוך "פיו וליבו שווים" אך לפחות היה מדובר אז ביהדות חרדית מתבדלת שבחורי הישיבות שלה לא נראו בפרלמנט הישראלי כשהם משוחחים בשחוק עם כל פקידה שניקרת בדרכם או מתפעלים מכל ח"כ זוטר , והם לא נצפו באירועים לא דתיים. היתה זו יהדות חרדית שרק נציגי הציבור  שלה הופיעו בתקשורת החילונית ולצורך הבעת עמדה ותו' לא, בעוד שכיום העיתונות החרדית , עסקני הציבור החרדים וחרדים אחרים מנסים לחקות את החילוניות בסגנון "חיקוי והתבטלות". היו אלה ימים שיהודי חרדי –  ובמיוחד אישה חרדית , הקרינו צניעות ופשטות ואילו כיום הלבוש, השיחה והרצון להשתלב בחיי ההוללות החילוניים גורפים לא מעט חרדים. לא במקרה התזוזה החילונית בעניין הצבא והחרדים החלה בראשית שנות האלפיים, אז צצו ה"מכללות החרדיות" ובמיוחד ה"חרדים החדשים". וכך, כשהממשל החילוני והבג"ץ רואים לנגד עיניהם את ה"חרדים החדשים"  – ובמיוחד את "בחורי הישיבות החדשים", הרי שהם מחייכים בזלזול לגבי הטענה של "תורתו אומנותו" ו/או "קדושת התורה ולומדייה, שמגנים על המדינה". לאנשים שמשתלבים בתקשורת של לשון ושם רע , לבחורי ישיבה שממלאים את הפרלמנט כאילו היה זה מקומם הטבעי , ובכלל לחרדים שנדחפים לסרטים ולפאבים קשה לייחס ולהאמין כי בקדושתם הם מצילים את עם ישראל.

פרשת "כי תשא" תשע"ד

בס"ד
      פרשת "כי תשא" תשע"ד / הרב אליהו קאופמן
        פרשת "כי תשא" היא מוסר לדורות, כיצד צריך יהודי ירא שמים באמת להיזהר בעבודת ה' שלו. הפרשה מתחילה וכוללת מצוות נשגבות בתורת ישראל אך סופה הוא בחטא העגל. לא במקרה הסדר הוא כזה , ועוד לאחר פרשיות בניית המשכן ובגדי הכהן. בפרשת "כי תשא" מדובר בהקרבת הקורבנות – דהיינו, עבודת התפילות , בכיור הנחושת , במצוות מחצית השקל וכמובן בשמירת השבת, ורק בסופה של הפרשה מגיע  כאמור , חטא עגל הזהב , שגם אותו לא עשו בני ישראל אך הרעש בשמים הוא אדיר ולא מעט ניסי עתיד נמנעו משום כך מעם ישראל עד לפרשת נפילת חומת הר הבית והמקדש ביום חטא העגל, י"ז בתמוז. כיצד מדרדרים ל"בירא עמיקא" מאיגרא רמה"?
       ובכן, הדברים מחרידים אך הפרשה מוכיחה כיצד יהודי ששומר באדיקות תורה ומצוות ומקיים תפילות כהלכתן, מקפיד בצדקה ובמעשים טובים ושומר שבת כהילכתא, בסופו של דבר מדרדר לעבודה עבודה עם כל המצוות שעדין איתו, וכתוצאה מכך ששמע לערב רב שבתוכו. "אלה אלוקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים". בני ישראל רואים עגל זהב שנעשה מזהבם ומאמינים לערב הרב שאלה –  רחמנא לצלן, אלוקי ישראל שהוציאום ממצרים! במעמד הזה כושלים אהרון הכהן וכל זקני ישראל מול חדלי האישים מהערב רב ומול דתן ואבירם, אלה שבמצרים היו משת"פי פרעה הרשע! המציאות הזו באה ללמדנו רבות לגבי הניסיונות שנכונים לנו בעתיד אך ספק אם בכל דור ודור מבינים את המוסר השכל הזה. בטוחני כי כאשר בני ישראל עבדו את עגל הזהב בשמחה הם לא תכננו לרגע להתיר לעצמם מהמצוות המהודרות שפרשת "כי תשא" ציוותה קודם לכן. כלומר, התורה מעבירה לנו הודעה ברורה כי בהחלט יתכנו –  בכל דור ודור, יהודים ואף רבנים המהדרים בכל המצוות אך גם עובדים עבודה. ועבודה זרה ליהדות הוא הפולחן סביב השקפות ואישים פוקרים –  יהודים כנוכרים, שכביכול העבודה סביבם "תחזק" את עבודת ה'. מעין תרתי דסתרי שכל כולו כפירה. ובדור שלנו –  הדור החלש והעלוב שלפני הגאולה ממש, הרי התמונה הזו קיימת במלוא עוצמתה וממש מול עיננו התמהות.
     הרב אלחנן ווסרמן הותיר צוואות תורתיות לא מעטות לביאור הבעיה הזו –  לערוך בורר בין העבודה הזרה וכוהניה ה"חרדים" לבין עבודת ה' נקייה וצחה. הגר"א ווסרמן העמיד כיוון ברור שבו מי שלומד תורה  –  על כל מקצועותיה, חייב ללמוד אותה ואת מקצועותיה עם פירושים של חכמי ישראל מהדורות הקודמים. דהיינו, לא מספיקה למידה עם חכמי ישראל בדור שבו חי הלומד! ומדוע? מסתבר ששלוש סיבות חוברות להוראתו: 1) ניסיונם של חכמי הדור הקודם גדול מחכמי הדור הזה ומסתמא שמורשתם בעלת ניסיון חזק יותר ומגיעה מדורות שקדמו להם. מכאן שכל דור קודם הוא מוצק יותר ובבחינת "אנחנו לעומתם כחמורים". דהיינו, שכל דור שקדם לדור אחר היה בו פחות חומר ויתר רוחניות ולכן שפיטת מצבים נבנתה בו לא עפ"י צרכים גשמיים ו"אינטרסים של עולם התורה" אלא עפ"י דרישת ה' יתברך למסירות הנפש עבור קיומה של התורה ללא הבדל בין דור למשנהו. ומאחר וחלה מידי דור בדורו ירידת הדורות הרי כדי לשמור על ההמשך הקיומי של הרוחניות היהודית ואי הסטייה לצרכים גשמיים (שזוהי בעצם "ירידת הדורות" – התאמת הרוחניות לגשמיות החדשה) הרי שכל אחד ואחד חייב ללמוד את התורה ומקצועותיה על פי פרושי חכמי הדורות הקודמים. 2) בכל דור ודור הרי שחכמיו חוזים מה יקרה בדור שאח"כ אם לא ילך הדור הנוכחי בדרך ה' הסלולה ללא סטייה. מנגד חכמי כל דור ודור חיים בתוכו ולא פעם הם נעולים בחומות הצרכים והאינטרסים של הדור כשרק יניקה מחכמי הדורות הקודמים תצילם משקיעה בבוץ הגשמי של הדור הנוכחי.3) ומסתבר שישנה סיבה שלישית והיא נסתרת. "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם". לא לחינם נכנס המשפט הזה ל"הגדה של פסח" וכמו כל מילה ומשפט בתורה הקדושה כך גם למשפט הזה חישנם 70 פנים שאינם מסתיימים רק בפירוש כי מדובר באויב נוכרי –  בין גשמי לבין רוחני. ראשית, "בכל דור ודור" הוא הרמז לעמלק שבפרשת "בשלח" נצטווינו על חיסולו "כי לא שלם כי כיסא יה" אלא אם נכה את האויב העמלקי שבא עלינו "מדור דור". ומדוע חסרה הלמד של "מדור לדור"? משום שזהו הקשר בין הסב לנכד ועמלק בא לקטוע זאת. כלומר , אותו עמלק הוא אויב רוחני וממש לפני שמתוארת ביאתו נגד ישראל ב"בשלח" נאמר  כי הקב"ה כעס על אשר העם ניסה לבדוק את קיומו של הקב"ה. ומכאן שכאשר עולה הכפירה בעם ישראל , אזי, מגיע עמלק כעונש, וזה קורה בכל דור ודור ובעצם מתוך ישראל הם אלה היוצאים ומנסים לכרות את האמונה והקשר בין הסב המאמין לנכד הרך שחי בעולם ההולל. זהו עוד פירוש למשפט "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו" ועצם המשפט "והקב"ה מצילנו מידם" פירושו התורה הקדושה. ומשום הניסיון הקשה הזה  הזה –  בכל דור ודור, הרי שעל בני הדור ללמוד את דברי חכמי הדורות הקודמים כדי שרמאים ולבלרים לא ישקרו אותם ויספרו להם שקרים מפי הדורות הקודמים, כדי להוליכם אל עברי פי פחת במצוות עמלק. בדורות הקודמים היו שליח השטן העמלקי אותם לבלרים ו"סופרים" פוקרים שגדולי ישראל דאז יצאו נגדם בחנית ובכידון כדי להוכיח כי מה שנכתב על ידם כ"יהדות" אין לו אחיזה בקודשי ובדברי ישראל. בדור שלנו אלה הם הלבלרים בעלי ה"חזות החרדית" שבעצם היום הם חלק מלבלרות ציונית וכן מעצם היותם משתמשים בדרך הלבלרות הנוכרית והפוקרת הרי שגם עיטם ומקלדתם –  כמו פיהם הזרזירי , הפכו לכלי שקר והמה מצטטים שקרים  בשם גדולי ישראל מהדורות הקודמים כדי לקדם את מטרתם ולהוליך את היהדות החרדית אל תוך ביטנו של האריה הציוני בטענה ש"יש להציל מלוע הארי", כשהכוונה לדחפנו לתוך בטן הארי וכדי שאותם לבלרים ורבניהם (אותם הם ממציאים וממליכים עלינו כ"גאונים" ו"מרנים"...) ישלטו בנו כמצוות שרו של עמלק. והרי כשעם ישראל חוטא לעגל הזהב אפשר בקלות לקטרג עליו ולמנוע ממנו זכויות לעתיד.
     לא במקרה אני מדגיש את הנקודה השלישית – שיקרי הלבלרים ה"חרדים" , אלה שמתניעים את ה"עיתונות החרדית" של המפלגות "יהדות התורה" וש"ס. לעומת אותם "שבועונים" ו"אתרי תקשורת" חרדיים (כולל ערוצי הרדיו ה"חרדים") , הרי שלבלרי העיתונים המפלגתיים באים בלבוש מסוכן יותר – כאילו שהם שופרי ה"גדולים" ומוסרי ה"השקפה החרדית הטהורה", אבל למעשה אלה הם שופרי העסקנים האפורים והם (הלבלרים) עושים ככל יכולתם לשקר את הציבור החרדי ולהפוך כל רשע מתוכם ל"שלוחא דרבן" או כל "רב" כושל ל"מרא דאתרא". וכך על ימין הם אומרים שמאל ועל שמאל הם אומרים ימין והציבור באמת מאמין שזו המצווה התורתית. באחרונה –  בגלל לחצי השלטון הציוני בענייני גיוס הציבור החרדי ובעניין הכנסת ההסכלה לתוכו, החלו המזיקים הללו לשקר בשמם של גדולי הדור הקודמים מאחר והם הבינו כי חלק גדול מהציבור החרדי כבר תפס כיצד לבלרים ו"שייגיצים" מסתירים את האמת מרבני הדור הזה. כך למשל –  בעניין הבחירות לכנסת המינים ואח"כ לרשויות המקומיות, לא טמנו לבלרי העיתונים הללו את ידם בשקרים והגדיל לעשות זאת "יתד נאמן". לפני הבחירות לרשויות המקומיות כתבו בעיתון הזה כי ה"חזון אי"ש" הורה למכור תפילין כדי שיהיו לכל המשפחה דמי נסיעות לאוטובוס שיסיע אותם לבחור! כדאי לשאול את הלבלרים שפרסמו זאת באיזה כרך ובאיזה סימן מופיעה ההוראה הזו. ברור שהכל שקר אבל מרוב שטיפת המוח על העבודה הזרה ששמה "בחירות" הרי שרבים וטועים יכולים להאמין לבדותא הזו, ועוד כשהיא נכתבת ב"עיתון של הגדולים" שלאחרונה החל גם להעניק "דרגות מרן" לנאמניו ומנגד להכפיש גדול בישראל שכל לבלרי העיתון לא נכנסים לסוליית נעליו. שקר אחר היא פרשת הכתיבה בעיתון הזה על כך שהגאון רבי חיים גורודז'ינסקי ראה בציונים "אומה מאומות העולם שאין להתגרות בה". לא מיניה ולא מקצתייה. יש לבקש מלבלרי העיתון הזה שיוכיחו את המקום הכתוב המדויק בו הגאון הזה אמר כך וכאילו נתן    הכשר –  רחמנא לצלן, לציונות. הלבלרים הללו –  שמתוכם כבר יצאו "גדולי עולם" ( וגם "גדולות עולפ"...) שמחטיאים את ישראל ברעיונות כפירה ובמעללים שאין כאן המקום לפרטם , מנהלים שנים רבות קשר עם הציונות על משרדי הפרסום המזוהמים שלה ולאחרונה עלה הכורת שלהם על "דרך המלך" של העברת בני תורה על דתם לצבא הציוני, על הלגיטימציה שיש מצידם להעניק להסכלה החרדית ועל מלחמתם המזוהמת בשאר בשרם ממש ובגדול הדור שבירושלים, ואם לא יפרעו לציונים את מבוקשם הרי שכבודם , כספם ותענוגותיהם בסכנה וכך הם בדו מליבם עוד שקר בהרחיקם עדות לדור הקודם והפיכתם רועה נאמן לציונותת הכופרת! אם –  חס ושלום, היה הרב הגאון הזה רק רומז לכך הרי שלא רק שהיה עושה זאת בכתב אלא גם קנאי גדול כהגר"א ווסרמן היה מגיב כנגד באופן לוהט ובכתב. על דברים פחות קשים –  כמו לשקול נציגות חרדית ב"סוכנות היהודית", נזעק הגאון הקנאי ווסרמן הי"ד ואף כתב על כך למהרי"ץ דושינסקיא שבים, כדי אפילו למנוע שיחה רשמית עם הציונים, שהיתה יכולה להתפרש כפשרה עימם. אותם לבלרים גם מעזים להיכנס לפולמוס עם ה"חפץ חיים" זי"ע  שלחם נגד הציונים ולמרות היותו הסמל כנגד לשון הרע הרי שציונים הוא ירה בליסטראות ולימים טען כי חוסר מסירות הנפש שהיתה בדורו –  כאשר לא לחמו בגופם בני דורו ב"ייבסקציה" הקומוניסטית ברוסיה ובציונים בכל מקום ומקום, עלולה להביא לירידת דורות גם בעניין צמיחת גדולי ישראל לדורות הבאים משום שלאחר כל דור ששפך דמו ממש נגד גזירות רוחניות הושפענו בשפע של גדולי ישאל. והמה , לבלרי "יתד נאמן" חולקים על ה"חפץ חיים" והופכים את הגאון גרודזי'נסקי לבר פלוגתא שלו ועוד לטובת הציונים! כדי להבין כי דברי הלבלרים הללו שקר הרי שציוונו הגר"א ווסרמן ללמוד את דברי גדולי הדור הקודם ומתוך כתבי הקודש שלהם ולא מתוך קולמוסם של לבלרים שקרנים שהציונות עומדת מאחוריהם.

      ועכשיו באשר לטענה הכפרנית כי נצטווינו לא למרוד בציונים ועל היותם מ"אומות העולם". הכרה בציונים כאחת מ"אומות העולם" בעצם מכירה בכך –  רחמנא לצלן, שהיהדות איננה אש דת למו אלא הדת היהודית היא חטיבה קטנה וירודה בתוך "עם יהודי" חדש שסממניו "ככל הגויים מחנה ישראל" ובעצם הרשע הרצל צדק ולא היו אלה חכמי ישראל שיצאו כנגד. הכרה בהם כ"אומה" איננה אלא הכרה במדינתם כ"אתחלתא דגאולה" ואולי אף כ"משיחיות" יהודית במקומו של מלך המשיח, רחמנא לצלן. נהפוך הוא, מאז ימי החשמונאים ועד היום היתה תמיד דעת חכמי ישראל הפרושים כי אמנם יש לפוף את ראשינו לפני אומות העולם אבל בסוררים מתוכנו יש ללחום בכוח ואף למוסרם לידי אומות העולם כדי שמשיחיות השקר שלהם לא תפגע בנו ותוריד עלינו , חס ושלום כליה. כך לחמו הפרושים נגד יהודה המכבי ושאר בני חשמונאי לאחר שהאחרונים יצאו לכונן מלכות עצמאית, כך נלחמו 25 שנה הפרושים באלכסנדר יננאי (שלהבדיל מנתניהו ברך ברכת המזון ולא התגאה בשמד של צאצאיו...), כך ביקשו הפרושים מפומפיוס הרומאי לבטל את דרישת בני ינאי להמשך מלכות חשמונאי , כך מסרו את עצמם לרומאים יוסף בן מתתיהו ורבי יוחנן בן זכאי כנגד הבריונים , כך נמסרו מדור לדור נביאי שקר בכל תפוצות ישראל לגויים –  ובראשם שבתאי צבי ימ"ש וכך נמסר לתורכים אליעזר בן יהודה ע"י ה"ישא ברכה" ורבי שמואל סלנט (לאחר שבן יהודה קרא ל"מרד חנוכה" בתורכים). לא לחינם מצווה הרבי מסאטמר בספריו הקדושים לצאת בהפגנות נגד ראשי הציונים כדי להוכיח לעולם שהם אינם מיצגים את עם ישראל. והנה חבורת פרחחים מודרניים הולכים וממציאים שקרים כדי לטהר את השרץ הציוני שדבק בם ואותו הם עובדים כעבודה זרה. לאור כל זאת הרי שלא ייפלא אם יהודים תמימים לא מעטים – המאמינים כי עיתוני הלבלרים הם "שופרם של הגדולים", נופלים לעבודה הזרה הזו, שפרשת "כי תשא" מזהירה אותנו ממנה. עבודה זרה של אנשים יראים ושמים , מהדרים המצוות ולבושים כדת אש למו. בעבודה הזרה הזו הם בעצם מוציאים את כל מרצם ומצוותיהם לטובת הטומאה הציונית שבא לשמדינו –  חס ושלום, רק משום שלבלרי העיתונות והתקשורת ה"חרדית" מציגים את הסוגיה לה כתנאי להצלחת התורה ולהמשך כוחו של הקב"ה. הסימן הוא שבלבלרי התשחורת ה"חרדית" התעברו ניצוצות מאותם מלאכי חבלה ציוניים שאיתם הם מתרועעים ועל כך כבר כתבו גדולים וענקים מהדורות הקודמים כמו ה"אור החיים" הקדוש שזי"ע, שנתן סימן בערב הרב הבא אלינו מדור לדור בכך שאותם זרעי הערב הרב הם אלה הדוחפים אותנו להיות בברית עם מרעי ה' ועם הסיטרא אחרא האנטי תורתית. לבלרי התקשורת ה"חרדית" הם בדורנו ה"ערב הרב" המניפים את הציונות ומגנים עלייה כ"אומה" ואח"כ כותבים בקולמוסם ומצהירים במיקרופונם כי "אלה אלוקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים". ומאחר ולציונים ישנה אשמה כבדה ברצח ובשואת יהודי אירופה הרי מי שדבק בם ומגן עליהם כ"אומה" הינו כדין מכחיש שואה.

יום שבת, 8 בפברואר 2014

חינוך כושל

בס"ד
     חינוך כושל / הרב אליהו קאופמן
        הפסטיבל סביב הילדונת מקרית טבעון עוד יתהפך וכשהגלגל יסתובב הרי שאנשי הימין שממפיקים אותו –  חלקם קיצוניים כהניסטים הזויים וחלקם סתם צבועים כשרת ה"תרבות" גב' לימור לבנת, עוד יתפסו את ראשם בשתי ידיהם ויבינו איזה כדור שלג הם גלגלו ואיזה בומרנג הם עוד יחטפו.
       קראתי בעיון את מאמרו של דר' צלו רוזנברג באתר שלנו ("מחלקה ראשונה – ניוז 1") ולצערי הרב רק מעטים יכולים להבין איזה "סוף מעשה במחשבה תחילה" טמון במאמר הפיקח הזה. רק אנשי חינוך וותיקים שבאמת ההוראה והחינוך חשובים להם יכולים להבין כי הפסטיבל הפוליטי הזה סביב הילדונת סבח –  שלפתע גם הפכה לפוליטיקאית מבוקשת באוהלי המחאה של הימין הסהרורי, רק מביא לחציית קווי האוטוריטה שבין אנשי החינוך , המורים ואף המנהל לבין התלמידים, שעד סיום כיתה י"ב חייבים להישאר בסטאטוס התלמיד. ועל כך נוספה ה"חוצפה ישגה" של הילדונת , לשכור עו"ד נגד ההחלטה לא להשעות את המורה. צודק דר' רוזנברג בטענו כי מחר ישכרו בני התשחורת עו"ד נגד כל מורה ש"ירגיז" אותם על לא מאומה. צריך גם לבדוק אם לא אותם מפיקי הערב למען הילדונת הם גם אלה שמממנים את העו"ד. בעשרות השנים כבר נפלה מערכת החינוך החילונית (אני כולל בה גם את ה"ממלכתי –  דתי") לנפלי נפלים ולעברי פי הפחת כאשר מורים מוכים ע"י תלמידיהם והורי תלמידיהם, ועכשיו יתווסף גם הכורת של העו"דים שכל ילד וילדה יזמינו נגד המורה בטוענות שונות ומשונות, ולא רק שלא יהיה עוד חינוך אלא שגם חומר לימודי לא יוגש בבתיה"ס. בהחלט יש מקום לחוקק חוק שימנע מתלמידי תיכון לפנות לערכאות אלא ע"י הוריהם ולא בנושא סתימת פיות וקביעת השקפת עולם או קביעת מוריהם. אם המחוקק קבע שעד גיל 18 הנוער לא בשל לנישואין (עוד חקיקה הזויה כדי לגייס מקסימום בנות , ובעיקר דתיות ולהפכן אח"כ חילוניות...) הרי שהוא גם לא בשל בשביל עצמאות יתר בניהול הפדגוגי של ביה"ס. והחוצפה הגדולה ביותר של הילדונת הזו היא האי רצונן שלה לחזור ללימודים אלא אם היא תקבע את גורלו המקצועי של המורה. רק על כך היו צריכים להעיף את הסוררת מביה"ס.
     פרשת המורה אדם וארטה עברה כל פרופורציה ומי שאשם בכך הוא מנהל רשת "אורט" שחשב כי אפשר לסתום פיות ע"י מחטף. החלטה מתונה יותר –  בשימוע למורה, היתה משקיטה את העניין. דבריו וארטה על הצבא הישראלי הם בהחלט לגיטימיים לאמירה בדיוק כמו "הטפות המוסר" החולניות של מורים אחרים שצורחים  ומנסים לשטוף מוחות צעירים בעניין היותה של הציונות ערך של עבודה זרה עליונה  וראיית כל היוצא כנגד הציונות כאויב ובוגד. וארטה חשוב כמאזן מול המורים הציונים הבכיינים והאמוציונאליים. את פרשת הילדונת ההזויה הזו אפשר עוד לסגור כמו שצריך. ממה שפורסם הילדונת פירסמה בכתב ידה את הרעיון הגזעני והפלילי "להרוג את הערבים". מישהו צריך באמת לקחת עו"ד ולתבוע אותה על הסתה לרצח ולגזענות ולפתוח לה תיק פלילי ואילו את ביה"ס יש לחייב לזרקה.
     ונחזור לבומרנג. ל"תיבת הפנדורה" שפתחו מיכאל בן ארי , איתמר בו גביר וחבורת הפרובוקאטורים המקצועית הזו יש גם צד שני. מחר ומחרתיים יקומו תלמידים מהשמאל וינסו לגרש את מורי הימין ואם לא יצליחו יביאו עו"ד כדי להצליח ואח"כ יהפכו את עצמם לעוד "קרבן פוליטי" שיסייר מהפרלמנט ועד הפגנות הרחוב של השמאל בנוסח הילדונת מקריית טבעון אך רק מן העבר השני. ויבואו ימים שגם תלמידים מהשמאל יחליטו פוליטית –  או אפילו מסיבות אחרות, לא להופיע לביה"ס עד שסגל המורים לא יקבע עפ"י השקפתם הפוליטית ואולי עפ"י נטיות ששייכות לעולם התועבה. מי שמגלגל כדור אש צריך לדעת מהן הסכנות שבגלגול הזה. אבל שר חינוך חסר ניסיון ואובד עצות –  שכל מאווייו הם אנטי חרדיים בלבד ורק בגלל זאת הוא הובא ע"י מפקדו לפיד למשרד החינוך, בודאי שלא יוכל בעתיד לצאת מהבוץ הזה.
        ולסיום כמה מילים על ה"לייקים" המומלצים של שרת ה"תרבות" –  לימור לבנת. המלחמות של בן ארי וחבורתו, ואפילו של ח"כים אחרים מהימין, מובנים לי כי אלה עקרונותיהם אבל הגב' הזו ששמה לימור לבנת שייכת לאלה העושים מעשה זמרי ודורשים שכר כפינחס. היו כבר שהזכירו לה כי את המורה שהשמיע טענות ימיניות נגד הפינוי מגוש קטיף פיטרו בימייה כשרת החינוך  ועכשיו היא עוד מעזה לבוא בטענות נגד הפיטורין הללו ולהציגם כ"פוליטיים"! באותם ימים היא פחדה שאם היא לא תעמוד מאחורי פיטוריו, אזי, היא תפוטר ע"י שרון. אבל אני רוצה להזכיר לגב' הזו כי תחנת הרדיו הימנית ערוץ 7 לא נסגרה בימייה של שולמית אלוני ששימשה תקופת מה כשרת תקשורת אלא בתקופתה של לימור לבנת שכיהנה כשרת  תקשורת. כך שעדיף ל"צלופחית" הזו לא להעמיד פני "צדקת אידיאולוגית" אלא להודות כי היא לא יותר מ"צדקת כיסאולוגית".  


חופש הצביעות

בס"ד
        חופש הצביעות /  הרב אליהו קאופמן
       כותב שורות אלה מזמן זנח את הסגידה לכל תרבות יוון ה"ישראלית" –  ובכללה הטירוף שאחר "כוכבי הזמר" , התיאטרון והקולנוע הריקים מתוכן. מאמר זה אינו בא להצדיק כל מעורבות  ונתינת לגיטימציה ליהודים חרדים ולבעלי תשובה להשתלב בעולם השקר של הסגידה ל"תרבות" שנגדה מסרו את נפשם החשמונאים הקדושים. זמר הוא דבר מקסים כל עוד נהנים מיפי המילים והמנגינה ולא מהרגעים שהופכים את הזמר/ת ל"ערך עליון". אבל כשהתרחשה שפיכת הדם של הזמר אריאל זילבר – במסגרת פרסי העכו"ם (עובדי כוכבים ומזלות), נחרדתי גם אני. אם יכולתי לייעץ משהו לאריאל זילבר הייתי מציע לו לפרוש מכל הסגידה למוסיקה הזו , סגידה שהקימה לעצמה גם מחלקת עכו"ם חופפת  בחברה החרדית עם כוכבי עכו"ם בעלי פאות וזקנים. מקומו של יהודי עם כיפה , זקן ופאות הוא בין מקום עבודה יצרני או רוחני יהודי לבין הבית ובית המדרש. אבל אסור גם לתת לשפוך את דמם של אותם יהודים הפונים לדרך התחרות בזמר הישראלי כפי שנשפך דמו של זילבר.
       דעותיו של זילבר –  בכל הנוגע להתבטאויותיו הלאומניות והאנטי ערביות הן בחלק הקוטבי ממני והלאה. אני חושב שעצם ההסתה האנטי ערבית שלו –  בחזות חרדית, מסכנת חיי אדם יהודים בכל העולם. אבל לכל הרוחות , מה לזאת ולתחרות של מוסיקה במסגרת מה שהעכו"ם קוראים , "מפעל חיים"?! הפרסים הישראלים במוסיקה ובשאר ה"תרבויות" חולקו בשנים הרבות כל כך לא פעם ללא מעט זבים ומצורעים , ללא מעט אלכוהליסטים וצורכי סמים וגם ללאומנים קיצוניים, כשהלאומנות היתה חלק מ"תנועת העבודה הסוציאליסטית" של המדינה הזו. לא מעט גזענים –  ובמיוחד נגד דתיים וחרדים, זכו באותם פרסים ונקראו "סמלי התרבות הישראלית". אבל כשהפרס נפל בחלקו של חובש כיפה ועטור זקן הוא נעצר , משום שישנה גזענות לגיטימית וישנה גזענות לא לגיטימית בדיוק כמו שישנם רוצחים פוליטיים לגיטימיים המאושרים ע"י הממסד וישנם רוצחים פוליטיים שהממסד לא אישר אותם. זהו למשל ההבדל בין יצחק בן צבי ואברהם תוהמי מפרשת רצח דה האן (1924) לבין יגאל וחגי עמיר מפרשת יצחק רבין (1995).
     אמת מידה לפרס חייבת להיות שווה ולא צבועה אבל בשפת ה"מאפיה" של ה"תרבות הלבנה – חילונית" הרי ש"חופש הביטוי" מתורגם לחופש הצביעות. ממתי צריך לבחון דעות פוליטיות וחברתיות במתן פרס למוסיקה? יתרה מזאת, מהם הקריטריונים לתחם פרס של "מפעל חיים" ועפ"י איזה אמות מידה מחשבתיות?ואם בכל זאת ישנם "קווים אדומים" להתבטאויות של "אומן" הרי צריך להגדירם. קראתי את מה שה"פה הגדול" של אריאל זילבר פלט ומלבד מה שהתריס כלפי הערבים הרי שהשאר אינם בגדר גזענות אלא זו פשוט הבעת דעה ותו לא. אריאל זילבר לא הסית נגד כל מרימי דגל "גאוות" התועבה אלא רק הסתייג מדרכם ואיחל לכולנו שזו תחלוף מן העולם. אמן סלה. מה רע בהתבטאות של אדם שפוי נגד בלבול החברה הנורמאלית? מנגד , כיצד מרשים לעצמם הצבועים הללו לקשקש סרה כאשר הם עצמם מעניקים פרסים למסיתים פרו נאציים ממש כמו הפסל יגאל תומרקין שטען כי הוא מבין את הנאצים ימ"ש כאשר הוא מביט בחרדים (זו כנראה "מורשתו" מאביו הנכרי הגרמני...)?! קראתי את דבריו של זילבר על החילוניים והם לגיטימיים כהבעת דעה בדיוק כמו ש"אומני ישראל" מרשים לעצמם לפגוע ביהדות ובהשקפות החרדיות ומייחלים בע"פ ובכתב להיעלמם תוך כינויים כ"פרימיטיביים". נכון שזילבר התגייס לחנינה עבור הרוצח יגאל עמיר אבל את זה הוא כנראה למד מאביה של דליה רבין – פילוסוף – מיצחק רבין וגם מיוסי שריד, שהמליצו לחון את רוצחו של אמיל גינצוויג, יונה אברושמי . דמו של לרבין אינו  יותר כחול משל גרינצוויג, ואילו אברושמי עשה את מעשהו באופן מנוול יותר, כנגד חף מפשע ונטול השפעה ציבורית. עפ"י ה"קריטריון" שבו פסלו את זילבר הרי שהיה צריך יותר לפסול את אריק לביא שהביא לעולם שיר של סכנת חחים והתגרות כמו שירו "הסלע האדום". ובודאי שעפ"י "ערכים הומניסטים" ו"כנגד הכיבוש" צריך לפסול את השיר "ירושלים של זהב" ואת שאר שירי הכיבוש של מלחמת ששת הימים על כותביהם , מלחיניהם ומבצעיהם. אלה שירי שמחה לכיבוש ודיכוי של עם אחר בעוד ששיאיו של זילבר הינם תמימים ורכים לעומתם. אבל מה שמותר היה במקסימום למניפי הלאומנות השמאלית של מפלגת העבודה ומפ"ם אסור במינימום למי שעטור בזקן וחובש כיפה שחורה.
       את האקו"ם – העקום –  העכו"ם יש לפרק מיד מאחר שאם אחת כמו דליה רבין –  פילוסוף יכולה להטות את כובד משקל הנוצה שלה ולשנות את תוכנו של הפרס עפ"י הזיותיה הרי שהאגודה הזו איננה ברת קיום ציבורי. ובכלל, מי היא אותה זמרת (ולא יותר מזה...) ששמה אחינועם ניני (ושכל כישוריה נעים בין פיה לנענועי גופה המעורטל), שמעזה להחליט מי יקבל פרס זה או אחר?! על זה בדיוק כתבתי בתחילת המאמר. זו רמת העבודה הזרה לכל קול של עורב וזרזיר רק משום שירתם. אותם זמרים וזמרות הופכים בזכות ציוציהם לברי סמכא רעיוניים גם אם רמת ידיעותיהם, השכלתם ואופקיהם נושקים לאפס. האישה שהתרפסה בפני האפיפיור עם הכתם הנאצי לא תלמד אותנו מוסר.

    כמי שסבל וסובל לא פעם ולא מעט מהצרת חופש הביטוי אני מזדהה עם אריאל זילבר עד תום ורק אצטט מתוך הזדהותי עימו , לו ולצבועים -  שמנעו ממנו את מה שהגיע לו , את הפילוסוף הצרפתי וולטר שאמר כי "אני מתנגד לכל מילה מדבריך אבל אלחם עד טיפת דמי האחרונה כדי שתאמר את כל דבריך". חבל רק שזילבר הגיע לטקס ונטל את הפרס הליצני של אגודת העכו"ם העקומה.

יעמוד לוי

בס"ד
      יעמוד לוי / הרב אליהו קאופמן
       הדבר האחרון שמדיר שינה מעיני היא בחירת הנשיא הבא של המדינה. בכלל, כל התפקיד ה"יוקרתי" וחסר התוכן הזה מזמן נמאס על ה"קונצנזוס הלאומי". כספים לרוב נשפכים על לא כלום, אירועים פרטיים הופכים למימון נחלת הציבור ולא פעם סתם עסקנים אפורים או פוליטיקאים שכשלו להגיע לכס ראש הממשלה או הרבה פחות מזה מקבלים פרס ניחומים ואילו בעיני העולם התפקיד ניראה חשוב ויוקרתי ממשרת הפעילות האמיתית ששמה "ראש הממשלה". אבל תמיד ישנם אי אלו שעדיין חפצים בהנצחת המשרה הזו. מסתבר גם שרוב הציבור בישראל חפץ בעצמו לבחור את הנשיא –  האיש שלא עשה או כן עשה ולא יעשה דבר. אבל אם כבר נגזר בקדנציה הבאה להמשיך לסבול את המשרה הזו ואת נושאה העתידי הרי שבכל זאת צריך להציע למי שרוצים לבחור באיש , את מי שבכל זאת צריכים לבחור כדי לרענן את דמותה של החברה הישראלית.
       מאחר והמדובר בתפקיד כבוד בלבד אך צריך לבחור אליו את המתאים ביותר מבין הפוליטיקאים המאוכזבים שמירוצם הופסק, או בסתם מישהו שיציג "קבלות מעשיות", הרי שבהחלט אפשר לנדב הצעה שבעטייה אולי נצא מהשיממון הפרסונאלי שקיים אצלנו. כדאי לבחור באישיות שגם בעולם יראו בה "משב רוח רענן" לעומת האפרוריות הישראלית. לא במקרה טוענים כי לנשיא צריך לבחור "איש בעל עשייה בכל התחומים". יש המדגישים כי האיש צריך להיות "דמות קונצנזואלית". אחרים מבקשים "דמות וסמל עם ערכים" וכו' וכו'. מבין השמות המועלים כיום לבחירה יש אולי רק אחד שבאמת מסמל "מפץ" פוליטי וחברתי עם עשייה מגוונת ושזרח כנגד כל הסיכויים, עם כל הביקורת כלפיו, הרי שילוד אישה הוא. זהו סגן ראש הממשלה לשעבר , דוד לוי. זהו האיש שגם בימי זוהרו לא התבייש לספר בספרו את קשיו לטיפוס הקשה שלו ואת הקשיים שעבר בקליטת העלייה שלו עד שהגיע לפסגת השלטון הישראלי ולולא חוסר הסבלנות שלו , בפרישתו ממפלגת האם שלו, הליכוד, יתכן שכבר מזמן היה ראש ממשלה. וזהו האיש היחיד –  מבין שלל המועמדים, שהעולם הכללי והיהודי יראו בבחירתו רוממות נשיאותית וסמל לנשיאות.
      עם כל הכבוד לרובי ריבלין הרי שמלבד יושרו ופעילותו הפרלמנטארית הוא לא עמד במרכז עשייה ונסיקה וכבר שלוש קדנציות הוא מבקש להיות נשיא כדי "לצאת לפנסיה בכבוד" ומסיים כ"לוזר". אל נשכח שריבלין זה היה אחד מחייליו הנאמנים של דוד לוי ומשם נסק. פר' דן שכטמן הוא בבחינת המועמד שצץ על המשבצת של "אם הללו מתאימים , אז למה לא אני"?  סילבן שלום הוא ממועמדי ה"פנסיה המוקדמת" שעשה הרבה רוח אבל בלי גשם של עשייה מעשית. ולמה מגיע לו להיות נשיא? כי הוא בעלה של גו'די ה"צבעונית", תרתי משמע, והיא כבר תהיה הנשיאה בפועל, גם כן תרתי משמע. בנימין בן אליעזר הוא אמנם "פוליטרוק" מעשי יותר מסילבן האפור  -  שלולא השר המנוח מודעי איש לא היה שומע עליו, אבל גם מעשיותו של בן אליעזר עדיין אפורה וזקנותו מביישת את צעירותו. עוד איש צבא בכיר לשעבר שנחת למערכת הפוליטית כ"מנהג ישראל" בלבד. על דליה איציק חבל להכביד מילים, טובה שתיקה לחכמים. גב' זכייה בר שלום בודאי לא היתה זוכה לברכת אביה , הגר"ע יוסף, ולא רק משום היותה אישה אלא בעיקר משום שאביה התנגד ל"נשיא חרדי" והרב ישראל מאיר לאו יעיד על כך. ובכלל, מה לגב' בר שלום ולעשייה ? ואם יופיע שוב הרב מאיר לאו כעני בפתח לקבץ את נדבת תפקיד הנשיא הרי שאני כבר סומך על ח"כ שלי יחימובי'ץ ממפלגת העבודה כי היא תפתח לו איזה "תיבת פנדורה" בסדר "נשים", שאח"כ הוא יעדיף להיבלע באדמה מאשר להמשיך את התמודדותו.
      יכול להיות שהסיפור על פועל הבניין שהפך לסגן ראש ממשלה , למספר שנים כמעט נצחי במפלגת השלטון ששמה הליכוד וגם כיהן כשר חוץ די מוצלח, הוא סיפור בנאליי מדי אבל הוא גם סיפור אמיתי שאין רבים כמותו בפוליטיקה הישראלית ועם רגשות לא מעטים, ולו בגלל הגזענות שעבר ועליה התגבר כארי וללא סימני שנאה עדתיים או פילוג בנוסח הזה. לוי הוא סיפור הצלחה לא רק בעשייה מגוונת - מקליטה דרך שיכון ועד לחוץ, אלא שמדובר גם בסיפור של אדם שלא פחד לומר את דברו במחלוקות מפלגתיות עוד בהיותו ח"כ זוטר. האיש שצמח בבית שאן כפועל בניין ושרכושו "נעלם" עם עלייתו לארץ, ידע ללחום מאבקים פועליים בהסתדרות , היה פרלמנטר בולט ושר מעשי ויצירתי. לוי הוא גם הסמל לשפיות מדינית ולמתינות ולאינטגרטיביות עם הציבור הערבי. מי שיעז להאשימו בכלנתריזם יצטרך לצרף לרשימת הכלנתריסטים הישראלים לא מעט ח"כים , שרים ואפילו ראשי ממשלה שפשעו בכך הרבה יותר ממנו , אבל את דוד לוי תמיד היה קל לתקוף כי עליו בנו תמיד בדיחות מזוויעות ומכוערות ללא שום סיבה אמיתית אלא עפ"י גזענות ישראלית קלאסית.
      אבל דמות ייצוגית צריכה להימדד גם בחייה היום יומיים כדוגמא להצלחה ומתינות. לוי היה האיש שחיבר בין חילוניים למסורתיים, דתיים ולחרדים. הוא טיפח משפחה של שנים עשר ילדים מוצלחים שמהם צמח דור המשך של ראשי ציבור ורשויות מוניציפאליות ואפילו "נסיכה" בדמות ח"כית. שערויות אישיות ומשפחתיות היו ממנו והלאה ועל נוות ביתו איש לא ידע ממדורי הרכילות. הוא תמיד נודע בעממיותו ובחדוות החיים וההומור שלו. אם האיש הזה יבחר יביט בו העולם בהערכת יתר ואת הפירות תקצור המדינה שח"כיה יבחרו בו. שני נשיאים יוצאי עדות המזרח כבר נבחרו. אחד היה ספרדי "כמו שהאשכנזים רוצים לראות ספרדי" והשני הי ירחם. דוד לוי הוא באמת עלייתה של "ישראל השנייה" לליגה הראשונה וללא "העדפה מתקנת". אם מישהו יעז לומר שדוד לוי הוא מועמד עדתי הרי שפר' שכטמן הוא המועמד האשכנזי הקלאסי.
     יעמוד לוי.

      

כוכבים יש רק בשמים

בס"ד
  כוכבים יש רק בשמים / הרב אליהו קאופמן
     כל הרעם הגדול שיצא השבוע בשם "מהפיכת הכשרות" יסתיים בקול דממה דקה. וכל זאת משום שהבעיות העיקריות של הכשרות לא נדונו שם ולא הותאמו להם תיקונים. נכון אמנם שאי תלותו של המשגיח במושגח חשובה מאוד אך בסיטואציה הישראלית היא איננה היחידה ואפילו לא העיקרית. בנט – איש כלכלה שעולם הדת והכשרות נפתח לפניו לפני תקופה קצרה בלבד, אינו יכול להוביל שינוי אמיתי בבעיית הכשרות בישראל. גם הרב לאו – שעיקר התבלטותו היתה בעניינים תיאורטיים והומניסטים ואשר בעירו מודיעין מחלקת הכשרות לא היתה מהזוהרות בישראל, איננו המוביל הדתי והמקצועי בנושא וכך אמורים הדברים על צרכן הכשרות הממוצע ששמו הרב אליהו בן דהן. מהפיכה אמיתית בכשרות היתה צריכה להקיף מספר נושאים, לשנות ארגונית מספר דברים ולהעמיד בראשה את הטובים שברבני הכשרות בארץ, שחלקם אפילו מכהנים ברבנויות , אבל זה לא נעשה וחבל.
     מערכת הכשרות היהודית התנהלה מזה אלפי שנה ללא צווחות אימה וללא בעיות כפי שזה קורה בשישים וחמש שנות המדינה. כיום בחו"ל קיימות מערכות כשרות –  מהודרות יותר ומהודרות פחות, אך יציבות יותר משל רוב הרבנויות בארץ. הבעיה בישראל איננה רק תלותו של המשגיח במושגח. עצם קיומו של החוק הכופה את הכשר הרבנות המקומית ורק אח"כ הזכות להוסיף הכשר אחר, הוא מכשול בפני עצמו. הבעיות העיקריות של כשרויות הרבנויות נעוצות בקיומן של רבנויות רבות ללא משגיחים יראי מים ואף לא דתיים , קיימות רבנויות רבות ללא רבים יראי שמים אלא כאלה שנבחרו ע"י מחטף פוליטי זה או אחר, וחלקם הם אף משום כך מושחתים ואף חילוניים ממש. במיוחד אמורים הדברים ברבנויות   האזוריות , ששם רב מנין הרבנים ממספר הישובים משום המנויים הלא פרופורציונאליים. ולכן יצרן שמפעלו נמצא באותם אזורים נצרך להביא עוד הכשר מעל הכשר הרבנות המקומית או האזורית , דבר שמייקר את המוצר בעוד שלא פעם מדובר גם במשגיח אחד למספר הכשרים. ביטול חובת רבנות האזור של היצרן על היצרן היתה מביאה לכך שכל יצרן היה בוחר באמת את ההכשר הטוב ביותר ומגיע בקלות לציבור יעד גדול מבלי לשלם לעוד רבנות קטנה שקיימת רק על הנייר. אבל בנט, לאו ובן דהן אינם מוכנים ללכת לקראת מהפיכה אלא רק לקראת "שינוי קוסמטי". כשבודקים מעשית את המצב מגלים שגלל החוק הקיים –  המאלץ יצרן לקחת את רבנות אזורו או ישובו כחובה מלכתחילה  , הרי שנוצר מצב בו לא מעט רבנויות חיות על חשבון ההשגחה הנוספת של הבד"ץ ומנגד בדצ"ים לא יוצלחים חיים על חשבון הרבנויות המוצלחות יותר. ביטול חוק החובה הזה יבטל את הטפיליות הזו וההכשר הטוב יבחר ע"י היצרן.  אם משרד הדתות היה חושב היטב על מהפיכה ארגונית הרי שהכל היה מתוקן הרבה יותר טוב וביעילות אמיתית.
     כשבודקים מיהן הרבנויות הטובות מגלים שהבעיה איננה רק תלותו של המשגיח במושגח –  תלות הקיימת בכל המדינה (אולי להוציא רחובות ששם הרב רובין כבר פתר את הבעיה בהקמת חברת כוח אדם). הרבנויות המובילות הן רחובות , ירושלים , צפת וחדרה וכמובן מערכת הכשרות של הרב משה לייב לנדא בבני ברק (שהיא לא רק בד"ץ אלא גם רבנות עיר). המשותף לכל אותן רבנויות הוא בעומדים בראשה –  רבני כשרות יראי שמים ומקצועיים וקיומן של קהילות חרדיות ודתיות המספקות קהל משגיחים דתי וחרדי ירא שמים שממנו באים משגיחיו שמתעמתים לא פעם עם מושגחיהם, גם אם משכורתם באה מאותם מושגחים באופן ישיר. מנגד, גם אם חברת כוח אדם תשלם למשגיחים ויתלו בפתח העסק עשרה כוכבי מגן דוד אך הרבנים והמשגיחים שם יהיו בדרג דתי ומקצועי נמוך הרי שכשרות אמיתית לא תהיה שם. לא פעם נתלית מודעה בפתח מסעדה בישוב רחוק ועזוב  שעלייה רשום "מהדרין מן המהדרין" אך הלקוח לא יכנס אליה אלא יעדיף לאכול ב"כשרות רגילה" בעיר כמו צפת או רחובות. ישנן בכלל מועצות דתיות ואזוריות שעדיף לפרקן ולהעביר את צרכניהם למועצה דתית גדולה יותר, כדי לפתור את בעיית הזלזול והחוסר מקצועיות בכשרות, לא מעט משום חיסרון בכוח אדם דתי ומקצועי. על הבעיות הללו לא שמו ליבם האדונים בנט, לאו ובן דהן ובעצם כמעט ולא שינו מאומה. השינוי שלהם יביא אולי להטיב עם הכשרות במקומות ובישובים ששם היא היתה בלאוו הכי טובה יותר אבל בשאר הישובים לא ישתנה דבר וצרכני הבדצי"ם ימשיכו להזמינם כמהודרים והכפילות והיוקר ימשיכן אף הם להתקיים כמלפנים.

       הייתי חפץ לדעת מדוע לא ישבו ע"י "שולחן הכבוד" של בנט – לאו – בן דהן  רבני כשרות ידועים וטובים כמו הרב אברהם רובין מרחובות , הרב בורשטיין מי"ם, הרב משה לייב לנדא מבני ברק , הרב ביסטריצקי מצפת והרב דוד ורנר מחדרה?...

חרדים לייט" אין וחרדים להשם אאוט"

בס"ד
  "חרדים לייט" אין וחרדים להשם אאוט / הרב אליהו קאופמן
                                    תחת קורת הגג של מכחישי השואה
       הנסיעה המתוגברת של כנסת המינים הציונית לאושוויץ –  בשבוע שעבר (סוף ינואר 2014), מעוררת יותר מתמיהה. מדוע מארגנים משלחת של 54 ח"כים (כמעט חצי פרלמנט) ובתוכם 4 שרים  דווקא בשנה ה-69 לסיום מלחמת העולם השנייה ולא מחכים לשנה ה-70, לתאריך עגול וסמלי יותר? התשובה היא פשוטה: הלחץ הפוליטי על ישראל להכיר במדינה פלשתינאית וכדי לעצור את הלחץ הזה ולהציג לפני העולם שוב את ה"יהודי המסכן", הרי שאין מנוס מלהקדים את ה"חגיגות" לסיום המלחמה העולמית השנייה לתאריך פחות עגול והעיקר לחזור לתפקיד ה"קורבן". ברור לכל כי היהודים האומללים היו הקורבן אבל האומנם גם הציונים והמדינה, שאותה הולידו אח"כ, שייכים לעניין ה"קרבנות"?...
         זה אירע לפני מספר שנים. קבוצה קטנה של "נטורי קרתא" טסה לטהרן לעוד פגישה בחסות נשיא אירן דאז, מחמוד אחמדניג'אד. הפגישה הפעם לא היתה עם ערבים או מוסלמים אלא עם ארגונים ניאו נאציים שהכינו שם ועידה של מכחישי השואה. בעוד שהפגישות הקודמות של הקבוצה הזו היו עם מוסלמים וערבים ובטענה כי יש להציג עמדה יהודית עצמאית מהציונים הרי שהפעם הפגישה יועדה עם ארגונים ניאו נאציים שבראשם ה"קוקס קליין" האנטישמי מארה"ב והנאצים מאוסטריה ומגרמניה. אבל לקבוצה היהודית –  של "נטורי קרתא" היה גם הפעם תרוץ של "הצלה" וניסיון להציג את הציונות כמי שגרמו לשפיכת דם היהודים בשואה ולכן אין למדינה הציונית זכות לסחור ולהשתמש כיום בדם הזה למעלליה נגד יהודים ופלשתינאים גם יחד. באותו ערב שהללו נחתו בטהרן והתקשורת בישראל ובעולם עסקה בכל הפרשה –  כמובן מההיבט של ניאו נאצים שמכחישים שואה (ולא מההיבט ש"נטורי קרתא" רצו להציג), התקיים בת"א רב שיח של אנשי שלום בדו קיום בין ישראל לפלשתינאים, שגם אני הוזמנתי אליו. פרשת טהרן היתה באויר ואז עלה לבמה ח"כ חנא סוויד מחד"ש ובקול בוטח הצהיר כי לשמחת ליבו אין בכנס מכחישי השואה בטהרן אף נציג ערבי. ואז מישהי חילונית צעקה שם "אבל יש שם יהודים, אורתודוכסים"! המבטים הופנו אלי – כאילו שאני שלחתי את הקבוצה לטהרן, אבל בכל זאת השתרר שקט והדיון חזר לסורו. אני רציתי לקבור את עצמי באותם רגעים למרות שלא השתייכתי ל"נטורי קרתא". באותו רגע הפכו כל החרדים לתואמי "נטורי קרתא" שהגיעו לאירן.  באותו רגע קלטתי את המלכודת שהונחה לפתחם של אנשי "נטורי קרתא". הם אמנם הוזמנו כלאחר כבוד לועידה הזו ואפילו נתנו להם לומר את דבריהם אבל הם לא היו אלא תפאורה יהודית להכחשת השואה של כל הארגונים הניאו נאציים בעולם, כאשר לתקשורת העולמית לא הוגשו נאומי אנשי "נטורי קרתא" אלא דמותם בלבד וכך חשבו בעולם כי הללו משתתפים אף הם בכנס כיהודים שמכחישים את השואה. הכנס לא דן במניפולציה הציונית על השואה המרה אלא הציג את טענות היהודים וניצולי השואה על קיומה של השואה כמניפולציה בפני עצמה. זה כבר לא היה עוד כנס אנטי ציוני ופרו ערבי רגיל ולכן הערבים , בחוכמתם, הדירו רגליהם מהכנס. כל זאת לא מנע מיהודים תמימים –  מובלים ע"י מניפולאטור יהודי מסוכן, להגיע ולשמש תפאורה בכנס האנטישמי הזה. למחרת שלחתי את מאמר הפובליציסטיקה שלי לעיתון ה"עדה" של ה"עדה החרדית" ובו תקפתי את הביקור הזה מהנקודות שכבר ציינתי. המאמר הוכתר תחת הכותרת "בכנס אלופי עמלק". שם גם ציינתי שאותו מניפולאטור יהודי עלול עוד לחזור בו מהשקפתו האנטי ציונית ולהפוך לציוני וזאת מתוך חשדי כי האיש הזה משרת אינטרסים זרים שמטרתם להפוך את תדמית החרדים לשלילית ופרו נאצית, כדי לטרפד בעתיד לגיטימציה למגעים עצמאיים בין חרדים למוסלמים וערבים , וכשהאיש הזה יצליח בזאת מטעם הציונים הוא יהפוך לציוני בסיימו את תפקידו. אינני נביא ולא בן נביא ואינני יכול להצביע בוודאות כי אומנם צדקתי לחלוטין אבל מספר שנים מעט אח"כ שינה אחד מבני הקבוצה הזו, אותו מניפולאטור, את דעותיו והצהיר על ציונותו...
     במקרה הזה –  של הפיכת של "נטורי קרתא" לתפאורת מכחישי השואה, נזכרתי השבוע ממש כשעשרות הח"כים הציונים טסו לפולין ובאמתכתם מספר ח"כים חרדים אומללים וחדלי אישים... אינני בא בטענות לח"כים החילוניים או ה"סרוגים". להללו יש נאמנות לעבודה הזרה הציונית וגם אם זו תדרוש קרבנות אדם לאין ספור הם יהיו נאמנים לה יותר מיהודי האדוק לתורת ה', שהרי כבר נאמר שהלוואי שמסירות הנפש של נאמני ה' תהיה כמו זו של עובדי העבודה הזרה. אבל מה עם הח"כים החרדים – ובמיוחד אלה היודעים היטב כי בני משפחותיהם לא ניצלו משום מדיניותה של התנועה הציונית , שמנעה סרטיפיקטים מיהודים חרדים? מה עם חברי הכנסת החרדים שמכירים בע"פ את "שרופי הכבשנים מאשימים", את "אות קין" , את "מן המצר", את "קראתי ואין עונה" ואת "כחש"? לא כאן המקום להרבות במילים על כך שהתנועה הציונית וראשיה מנעה הצלת יהודים מלכתחילה ומתוך אינטרסים פוליטיים להשתמש בדם היהודי השפוך להקמת מדינה. והנה הח"כים החרדים –  שחלקם אף איבדו את בני משפחותיהם בשואה בגלל אותה מדיניות, מצטרפים למשלחת הזו , של אלה המכחישים את חלקם בצרת השואה, כאילו היו סטטיסטים בתפאורת פלצות.
     אבל ישנה נקודה כואבת עוד יותר –  נקודת הכפירה נגד ה', שחסרי אישיות כהח"כים אשר, אייכלר, מוזס, אטיאס, יצחק כהן, מיכאלי (אם הוא בכלל חרדי...) וניסים זאב (זה שיוצא לכנסים של ניאו נאצים באירופה בחסות הנאצים האוסטריים!) מוכנים לדרוך עליה משום חוסר השקפה תורתית. כל המסע ה"ממלכתי" -  ציוני הזה בא גם הפעם להדגיש ש"זה לא יקרה יותר", ומדוע? משום שהפעם קיימת מדינת ישראל! ויותר מכך , הם רצו לומר שוב שאילו היתה קיימת אז מדינת מכבי ת"א  הרי שהשואה לא היתה מתרחשת! זו היתה , זו הינה וזו תהיה ההצהרה הציונית בעניין השואה שכל כולה פקרות והפקרות , כאילו אין מנהיג לבירה. זו ההצהרה שפוסלת את ההשקפה התורתית כי השואה היתה העונש של הקב"ה אלא ההשקפה הזרה הזו מעלה –  רחמנא לצלן, את הכפירה בקב"ה ואת הימצאו בשואה המרה. זו ההצהרה שבאה להכניע את הדת היהודית תחת הכפירה. אלה שהיו הרוב שם בשבוע שעבר באושוויץ –  הממסד החילוני הציוני וגרוריו מה"סרוגים", הם אלה שמבזים קדושים , רבנים ואדמו"רים בטענות שווא כי האחרונים אשמים בטבח וזאת בזמן שהציונים חסמו את הבריחה מאירופה לארץ ישראל ואף לארצות ערב.  לא לחינם הובאו הח"כים החרדים למחנה אושוויץ בשבוע שעבר –  הם הובאו לשם כדי לשמש תפאורה לכפירה החילונית בקב"ה ובמיוחד כדי לרומם את מושג העבודה הזרה שללא מדינה חילונית ואנטי דתית אין קיום, חס ולשלום, לעם ישראל. בטהרן של לפני מספר שנים התכנסו מכחישי השואה ואילו באושוויץ שלפני שבוע התכנסו מכחישי השיתוף פעולה של הציונות עם הנאצים ואלה שהם גם , רחמנא לצלן, מכחישיו של הקב"ה בכל אתר ואתר. כשישראל אייכלר צעד כמו גולם עם ספר התורה על פסי הרכבת בברקינאו צפו בו מאות מיליונים ברחבי העולם ומה שהם הבינו מהתמונה היה שהנה רק המדינה הציונית מסוגלת לתת ביטחון ליהודים לשמור את ה"פולחן הדתי" שלהם, של החרדים שצעדו בצל הפוקרים. העולם לא שמע את הנאומים של אייכלר או של מוזס אלא את נאומי הכפירה של השרים והח"כים הפוקרים , בדיוק כמו שלפני מספר שנים העולם שמע מכחישי שואה אנטישמים בטהרן ולא שמע את דברי אנשי "נטורי קרתא". אולי הם –  הח"כים החרדים, רצו לומר משהו אחר אבל בפועל הם שרתו את הכפירה הציונית בדיוק כמו ש"נטורי קרתא" שרתו את הניאו נאצים בהכחשת השואה. רק ההבדל הוא ש"נטורי קרתא" נפלו לפח בטיפשות תמימה ואילו הח"כים החרדים נפלו לפח מתוך עוד ניצול ציני של הציונים בגלל הכספים והמדינה שלה השתעבדו "יהדות התורה" וש"ס מתוך הכרה.
      הרבה דובר בכנס על ה"אנטישמיות המתגברת באירופה". הליצנים החרדים היוו גם בדיון זה תפאורה של ניצבים ותו' לא. ההשקפה התורתית מזהה שנאת גויים כאשר הקב"ה מכה בנו בגלל ירידתנו מקיום המצוות. הגוי נקרא "אשור שבט אפי" , "מקל חובלים" וכו'. אין ביהדות מושג של "אנטישמיות", זוהי כפירה גסה באמונה של שכר ועונש. הציונים –  בהיותם כופרים, מצאו תרוץ להקים מדינת כופרים על נימוק ה"אנטישמיות" ולא רק זאת אלא שההוזה שלהם , הרצל שר"י, ראה בשפיכת הדם היהודי ע"י האנטישמים את ה"ידיד הטוב ביותר לציונות". והנה באים אלה שהם ראשי מדינת מכבי ת"א ושאר טומאותיה ושוב מתגרים בעולם על עניין האנטישמיות ועל אדמתה של מדינה אנטישמית שטקס כזה רק מעלה שם את מפלס האנטישמיות. הציונים –  בהיותם פוקרים, הם אינם מקשרים את המכות הפיזיות שהשם הטוב מכה בנו  משום התפקרותנו מהמצוות, אלא הם מיחסים זאת עפ"י "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה" וחושבים כי המכים בנו עושים זאת משום "היותנו חלשים" ולכן צריך להתגרות בם ועל אדמתם, וכך הם עורכים "קונגרס יהודי" של כופרים בהונגריה, הצגות כמו הטקס באושווי'ץ בפולין ואת "ועידת רבני אירופה" של ה"רבנים" הציונים בגרמניה, והכל כדי להכעיס ואח"כ הם מתפלאים ש"רמת  האנטישמיות" עולה פלאים. כמצוותו של אותו ארור בשם הרצל שר"י כך הם סומכים שהאנטישמיות שהם יוצרים תביא לעוד "עליות." של מומרים, מתבוללים וסתם יהודים תמימים לישראל כדי שהעם הלבן והחילוני שלהם יגדל במסגרת צו'לנט ה"גיורים". הליצנים החרדים שהשתתפו בטקס הציוני באושווי'ץ העניקו לפוקרים הציונים לגיטימציה לכל מרדם בהשם הטוב.
      והיתה עוד נקודה כואבת. בטקס ה"דתי" הרפורמי שם קראו בפולנית את פרקי התהילים כומרים של עבודה זרה נוצרית לצד מי ששימש ראביי הקונסרבטיביים ביפן והיום הוא ה"רב" של פולין , מייקל שודריך, עם רקורד של תצלומי תועבה עם נשים, נאומים בכנסיות ומחמאות שהעניק לאפיפיור הקודם (זה שעם ה"רקורד" מהשואה המרה...). ואח"כ אותם ח"כים עוד "ילחמו" נגד הרפורמים בישראל...
      למעשה ה-27 לינואר הוא יום השנה בו ה"צבא האדום" של בריה"מ שיחרר את מחנה אושוויץ מהנאצים ימ"ש. במקום לצעוד עם אלה שמכחישים את קיומה של ההשגחה העליונה ומסתירים את מעללי הציונות בהכשלת ההצלה מהנאצים היה כבר עדיף להדגיש את הטקס הקומוניסטי –  שגם הוא בנוי על כפירה באלוקים (אך לא ישירה מהבחינה היהודית ושאיננה מלווה בהסתה נגד האל וראשייה הקדושים של  היהדות החרדית), אבל במרכזו עומדת פרשת הצלה אמיתית של יהודים מגיא ההריגה.
                                   הכוורת והדבורים של השבבניקים    
        אין סוף לירידת הדרך של אלה ש"מודרני אני ממך" הפך לדרך החיים שלהם ושהם קוראים לעצמם לא במקרה "מודרניים".  אלה הם ה"חרדים לייט" שה"לייט" כבר מכסה מזמן את המונח "חרדים". עוד נפילה ועוד נפילה וכבר מדובר בחילוניים ממש שעורכים קידוש , קצת שומרים "מסורת" והדור הבא שלהם מי ישורנו. בשבועות האחרונים "התבשרנו" כי מידי יום חמישי החלה להיות מוצגת מהדורת "חדשות" באינטרנט וכמובן זו תהיה "מהדורה חרדית" בשם ה"כוורת". מדובר בעוד תעלול של יהודה גרובייס שהכניס את הסרטים וההבלים לתוך היהדות החרדית ועכשיו ממהדורה אלקטרונית באינטרנט אל תתפלאו אם הוא יעבור גם ל"טלויזיה חרדית", שהרי "לפתח חטאת רובץ". מיותר לציין איזה ליצנים מגולחי זקן משתתפים במהדורה הזוועתית הזו –  שגם המקצועיות ממנה והלאה. ויש שם איזה עוד "זמר" מגולח למשעי ולעת מצוא שהפך ל"מטיף מוסר" ו"ערכים". בין ה"מרואיינים" של ה"כוורת" הרוחשת רע הזו נמצאים עיתונאים פוקרים ואנטי דתיים שהתוכנית בזו הופכת אותם ל"בעלי דעת" ואת הנושאים המצחינים שהם מביאים ל"ענייני מעלה". לא פלא הוא שיותר ויותר צעירים חרדים פונים להבלי עולם ורואים בדמויות הסדום והעמורה החילוניות את דמויות החיקוי ה"תרבותיות" שלהם. הבדיחה היתה שבמסגרת הבלי ה"סיקור" שלהם  הם גם הביאו את המאבק של העיתונים החרדים נגד קווי ה"נייעס". ומי יביא את המאבק נגדם ונגד האינטרנט ה"חרדי" המקרין תמונות נשים ופרסומות של תועבה?
        הסרטים ה"חרדיים" שגרובייס ודומיו מובילים הם בעצם תרבות יוון של ימינו אבל מסוכנת הרבה יותר. היא באה ממקור טמא עם תכנים טמאים וכל מטרתה להטות יהודי צעיר מלימוד התורה ושהייה בקודש לתוך הבלי העולם הפוקר והתמזגותו בחברה החילונית , והכל בחותמת של "תרבות חרדית", שמזמן אין למושג הזה מובן ותוכן תורתי. אחת הסיבות שהזוהר אוסר אי הסתכלות בפני רשעים זו העובדה שההסתכלות הזו גורמת לקרירות באמונה והיסחפות מנטאלית למעשי הרשע דרך הקרנת מבטיו של הרשע והקרן היוצאת מפניו אל פני המביט בו. קרוב לעשור שגרובייס ודומיו מביאים פרצופים טמאים לתוך בתי ישראל –  בדמות השחקנים החילוניים שעובדים עבורם, והללו הופכים ל"גיבורי" הצאן הרך של שלומי אמוני ישראל. גם אגדות המרמה לגבי היותן של הדמויות הללו מציגות "דמויות מקראיות" הינן לעג וקלס שהרי פנים נוראות של הוד וקדושה כמו של משה רבנו, מלכי ישראל, צדיקים וקדושים מוצגות לנו כפני גויים, פוקרים או סתם יהודים שעדיין נאבקים במעלה המצוות. התהליך הזה מקרר יותר ויותר את בני התשחורת עד שהם אינם חפצים להיות דווקא כדמויות ההוד של הסיפורים אלא רצונם להיות שחקנים –  ליצנים מהסוג שגרובייס ודומיו מציגים להם.
        לא לחינם העסקונה החרדית –  ציונית הרדודה מעלימה את האמת מרבניה , שהרי עפ"י התעלולים של הגרובייסים למיניהם נכונו עוד במות ריקניות וליצניות לעסקנים הללו שיתקוטטו זה עם זה כמו דרעי נגד ישי , פרוש נגד ליצמן וגפני נגד ליצמן ועוד ועוד.
                                      עת הזמיר הגיע ?
          הכספים הציונים, קלות הדעת בחברה החרדית, הרצון ל"חרדים חדשים" וקלים שיאותו רק להצביע למפלגות החרדיות וכמובן השטחיות ותאוות הפרסום מביאים לכך שכל מרצה "מודרני" שמשתחווה ל"מדע" הנכרי הופך לרב ומקיים "ברבירב" גם אם בסיס הרצאותיו לקוחות מהכפירה ממש. ה"תרבות החרדית" הפכה מזמן לעסק ולמרמה ומה שקדוש ביהדות הוצא ממנה "כדי לא להפחיד אחרים". לארגון "הידברות" של השעטנז ששמו ש"ס –  בלזא החדשה, חלק נכבד בקירור היהדות ושינוי תכנים קדושים להרצאות רפורמיסטיות פוקרות כמו השוואה והקבלה בין המדע הטרף לתורה הקדושה והטענה כי הם "לא סותרים זה את זה" , והצגת תכני דבריהם ופרצופיהם של רשעי כולם ומומרי ישראל כדוגמא ל"הרבצת יהדות" ול"אמונתם באמיתות היהדות", תוך הצגת דברי הבלע של אותם מומרים כדברי "סנגוריה על היהדות". ספרי חולין כפרניים של הארגון הזה –  המביאים השקפות פסולות וסגידה ל"מדע הכפרני", מצאו מקומם בבתי כנסת במקום ספרי קודש. בראש פירמידת התועבה הזו עומד איש צר ואויב מש"ס הרפורמיסטית ושמו זמיר כהן. איש שהגאווה והכסף הציוני בלבלו את דעתו ורק דברי כפירה וסגידת ל"מודרנה" הוא מוציא מפיו וכותב אח"כ בספרי משליו שהכסף הציוני מממן את הוצאתם. אבל עכשיו –  משנכנס אדר א' תשע"ד, נכנסה בו רוח שטות חזקה יותר ובאוירה פורימית מקדימה החליט הלה לכתוב "פרוש למגילת אסתר" ועוד קראהו "נזר הקודש". שהרי כיום בתי הדפוס רבים, המחשבים מצויים וכשהציונים מזרימים כספים הרי שכל זב ומצורע יושב וכותב "אראנו נפלאות".
      לא אדוש רבות בדברי ההבל והשטות שהלה כתב –  ועוד לצד הביאו את פרוש רש"י לצידו, אבל כאשר תמונת הגולם קטן הזקן עוטה את ה"מגילה" הרי שאין להתפלא מה עשתה הגאווה לכל זב ומצורע. עיון קטן ב"פרוש" מביא לנו תמונה ברורה כיצד אדם שכל כולו בגשמיות נכרית ב"מדעי" השטן מפרש גם את הקדושה בגשמיות, שהרי ממקור טמא לא יכולה לינוק פרשנות קדושה. כך למשל בפסוק ההתחלתי במגילת אסתר –  המזכיר את המלך אחשוורוש וחוזר ואומר "הוא המלך אחשוורוש המולך מהודו ועד כוש" מביא הלבלר הזה הסבר "היסטורי" נכרי שהזכרת שמו של אחשוורוש פעמיים היתה משום שהיו שני מלכים בשם זה , ואז הוא מעתיק את כל שמות השולשת של מלכי מדי כ"מובאה היסטורית" ומסביר מי מהם מלך על מדינה או שתיים ומי מלך על מאה ועשרים מדינות וזה כל המובן של הפסוק, בלי רוחניות ופנימיות של קדושה יהודית. זה מה שקורה כשגולם כופר כמותו כותב "פרוש", והוא לא היחיד שעושה זאת מתוך עמארצות שאין בה קדושה ופנימיות. פרוש לתורה ונ"ך נכתבים על דרך הפנימיות ולא עפ"י  "שלשלת היסטורית" נכרית. לא לחינם הודגש שמו של אחשוורוש פעמים –  לא כדי ללמד את בני ישראל הקוראים במגילת קודש זו, היסטוריה גויית שאיננה נוגעת לנו אלא כדי להגדיש שזהו האחשוורוש הרשע והאיום שנלחם נגד הגאולה ויותר מכל האחשוורושים האחרים ,  ובימיו רצה זרע עמלק לחסל , רחמנא לצלן , את עם ישראל. ואת המילה "מולך" יש לפרש לא כמלוכה אלא שעשה עצמו כ"מולך" אלילי         ( ומכאן גם נבע המשתה שעשה נגד הגאולה ) על כל העולם, ברשעותו, עולם שמנה 120 מדינה כמניין שנות  האדם. אבל מה לנו לבקש פנימיות והבנת קודש מאחד שחי בסחי של "מדעי ההיסטוריה" הנוכרים ולמד ומלמד ש"לא לפגוע באגרסיביות בגויים" , כי "זו לא דרך תרבות מודרנית"...
                                           להחזיר   עטרה ליושנה
      מאז מותו של הגר"ע יוסף נותרו החרדים הספרדים עוד יותר יתומים משהיו. שערי ההשקפה התורתית העצמאית של גדולי המזרח וספרד נעולים בפניהם למלחמת קודש בכל מה שנעשה מסביב ע"י הפוקרים. "מועצת חכמי התורה" הפכה לגולם שעסקן ערום כשועל –  ששמו אריה דרעי , שולט בו ותלמידים חכמים וזקני הדור כהרבנים שלום כהן ושמעון בעדני יראים להמרות את פיו של האיש שכל הווייתו חילונית וחולנית. מאחר ומאז ה"ראשון לציון" שלאחר בוא הבריטים תלו בני עדות המזרח את משענתם בנבחר "רבני" ציוני הרי שהיום הם נותרו כמעט ללא רועה. רוב רובם של גדולי ישראל מעדות המזרח בדורות האחרונים היו קנאים ל- ה' ולתורתו אך השלטון הציוני שמם בצד וטיפח בכספים ובפרסים את מעט הנאמנים לו. מנגד השתלט העולם הליטאי בעיקר על תלמידי החכמים של עדות המזרח והורה לו לא פעם עניינים שאינם ממורשתו וביניהם גם ההצבעה לכנסת המינים, בניגוד לרוב רבותיו. כך נשתכחה קנאותם האנטי ציונית ולימים האנטי בחירות של ה"כף החיים", הגאון צדקא חוצין, ה"בבא סלי" הקדוש ובנו "בבא מאיר" . המקובלים הקדושים יעקב וסלמן מוצפי ועימהם המקובלים יוצאי תימן חיים סינואני ומרדכי שרעבי , ראשי ישיבת "פורת יוסף" – הרבנים הגאונים עזרא עטיה  ויהודה צדקא, הפוסק הגאון והגדול בו ציון אבא שאול ועוד רבים אחרים. כך מציירים הציונים את בני עדות המזרח כ"מתונים" ו"ציונים" ולכל ההידרדרות הזו הרי שלש"ס הרפורמיסטית יש חלק גדול ואדיר בה.
      המודעות האחרונות של הספרדים –  נגד הגיוס והליב"ה, נעשו מחוץ לש"ס הרפורמיסטית כדי שהציונים לא יכחידו –  חס ושלום, את החרדים הספרדים לגמרי, שח"כים דלים ואומללים של ש"ס אחראים להנהגתה לאחר שהרבנים הספרדים האמיתיים הוקאו ממנה. אבל אחי היקרים זה הרגע האמיתי להחזיר עטרה ליושנה –  את עטרת ה"בן איש חי." שנרמסה בעשורים האחרונים ע"י פקידי השלטון הציוני ו"רבניהם". על הציבור הספרדי לבחור את רבניו –  ומחוץ ל"רבנות" הציונית, כדי באמת להחזיר עטרה ליושנה. על הציבור הזה לחדש מסורת אבות ולהינתק מה"נוסח האחיד" שפקידי השלטון הציוני הדביקו לו ע"י "רבנים" מטעם ובלי טעם, שהרי רק עם בוא משיח צדקנו תישבי יתרץ קושיות. ומנגד, היניקה והעמדת העטרה צריכה להיות עצמאית –  בלי הציונים אמנם אך גם לא מתחת לכפכפי הליטאים המודרניים או החסידויות של מזרח אירופה. ויפה שעה אחת קודם לכן.
                                                    דין אחד לכולם
         "חוזר המנכ"ל" האחרון של ה"רבנות הראשית" מתרה נגד רב ששמו יוסי בן הרוש ומזהיר מהכשריו וסידור הקידושין שלו. יצא לי לשוחח עם האיש והוא טען בסה"כ כי אמנם יתכן שפרטי האשמות לגבי דרך וזמן סידורי הקידושין שלו נכונים וכך גם לגבי הכשרויות שהוא מעניק אבל שאלתו היא מדוע לאחרים –  ובכללם "רבנים ראשיים", מותר לסטות מההלכה ולו אסור? וגם אני שואל את השאלה הזו כבר שני עשורים עוד משנודע לי בין השאר כיצד הרב ישראל מאיר לאו חיתן חיתן בערב שבת בקיבוץ כופר זוג שאורחיו שאכלו שם בשר לצד גלידות חלביות, כיצד לא יצא חוזר מנכ"ל נגד חברי "מועצת הרבנות הראשית" וכנגד "רבנים ראשיים" שחיתנו זוגות רבים בערב שבת ולאחר החופה ממש נכנסה השבת ועוד מיני פקרויות והפקרויות כאלה. אז בבקשה , אל תהיו גיבורים על יוסי בן הרוש בלבד ועד אז החוזרים הללו מקומם באשפה וכתחליף לנייר השירותים.
                                                  תחת גפני וליצמן    
       המתגוששים התורנים ב"יהדות התורה" הם הפעם ליצמן וגפני. ליצמן הוא "ברבירב" וותיק ולאחר שנדמו צלילי מלחמתו במאיר פרוש הוא יוצא בקולות מלחמה במשה גפני. יש בהחלט מה לתמוך במלחמתו של ליצמן שהרי גפני לא רק הפך לידידו של לפיד אלא שכבר זמן רב הוא חובר לנשים מופקרות ופוקרות כהח"כיות שלי יחימובי'ץ , מירב מיכאלי (שמאל מפלגת העבודה) וזהבה גלאון ממר"צ, אם כל התועבות. גם הצעות החוק -  צחוק וה"אי אמון" בין "יהדות התורה" למר"צ הפכו לשם דבר בהנהגת גפני, שאפילו הזמין את הפוקרת וההוללת מירב מיכאלי להצטרף ל"דגל התורה"! ואת כל זאת עושה ה"שייגיץ" גפני בשמו הקדוש של הרב שך זצ"ל...!

       אבל כשליצמן עונה ומתפלמס עם גפני הערמומי והדי שנון הרי שליצמן עוד צריך ללמוד לדבר שהרי אוצר המילים שלו הוא מתחת לאפס, ובמיוחד כשהוא מתריס כלפי גפני "שיחפש את החברים שלו". אני בטוח שבחסידות גור קיימים אישים יותר מוצלחים ורהוטים מליצמן, שהרי גם שפה עילגת היא חילול ה'.