חיים שכאלה

בס"ד

     חיים שכאלה / הרב אליהו קאופמן

     הרעש האחרון סביב הנסיונות לפגוע פיזית בעיתונאי  החרדי חיים שאולזון - ע"י גורמים פסדו- חרדים, חייב לא לעבור בשתיקה . אין זו הפעם הראשונה שהאיש נתון לאיומי רצח ואין זה היהודי החרדי הראשון והיחיד שסובל מאיומים ומעשים דומים. ביהדות עניין האלימות ופיקוח הנפש הם מעל לכל. גם בימי הסנהדרין - שזכותה היתה לדון עונש מוות, נאמר על סנהדרין שדנה עונש כזה, ואפילו אחת לשבעים שנה, שהיא "סנהדרין קטלנית". בגמרא נאמר במפורש כי "המרים יד על חברו נקרא רשע". והיום אין לנו  אפילו סנהדרין ובתי דין שיהיו רשאים לדון דיני נפשות. אבל מנגד ישנם חוגים, אנשים ופושעים באצטלא של "רבנים" ו"אדמו"רים הלוקחים "את החוק לידיים" ומחליטים מי לשבט ומי למוות. הטיפוסים המפוקפקים הללו נהנים בעיקר מהעובדה שהמוכה לא "ימסור" אותם לשלטונות מפחד שיוכרז ""מויסר". רוב ההתנפלויות הן על עיתונאים או יהודים שנקעה נפשם מן השקר וחפצים ללכת בדרך תורה באמת. כך אירע לפני שנים ליצחק נחשוני - שהיה אז עורך "יום השישי", כך זה אירע לרב אמנון יצחק - בגלל מאמר שפורסם בעיתונו נגד האינטרסים הכלכליים של ה"פלפונים הכשרים" וכך אירע לאשר צוקרמן מהעיתון "השבוע" ששינה את שם העיתון משום כך ל"בשעה טובה" , וגם כותב שורות אלה הספיק לעבור  איומים דומים.

    בגמרא כתוב שצריך להתפלל "לשלומה ל מלכות שאלמלא   היא הרי שזה את זה חיים בלענו". מכאן שפיקוח הנפש צריך וחייב להביא את המאוימים להתלונן לפני שלטונות החוק כמצווה ממש. רוב המאיימים הם אנשים שפלים ופחדנים המנצלים את ה"מוסכמא" החרדית שלא לערב זרים אך משהם מגלים כי כלתה אליהם הרעה מפני החוק הם משתתקים לעולמים. כך זה אירע לי לפני מספר חודשים עם מיכל פנט מבני ברק - שמכריז על עצמו כ"האדמו"ר מדעש". למעלה משלוש שנים לא ידעתי כי האיש - שקצפו יצא עלי משום שסייעתי לבני דודיו להציל את בית הכנסת של אבותיהם ברומניה (בעיר דעש) מלהפוך למקום תועבה, טען שיש בידו "כתב מרב חשוב" שמותר להורגני. לאחר שהסיפור נודע לי מיד הוצא לו מכתב מעו"ד ובע"ה בביקורי הקרוב בישראל הוא יוזמן למשטרת ישראל בנושא. מבני דודיו נודע לי כי לאחר שהוא, בנו וגבאו קיבלו את מכתבו של העו"ד הם הפכו ל"נופת צופים" וביקשו מחילה על כל מה שאירע ביניהם וביקשום גם לקשר ביני לבינו.

   אחד האשמים העיקריים במצב הזה זו התקשורת החרדית. להבדיל מהתקשורת החילונית הרי שהיומונים החרדים נשלטים ע"י מפלגות פוליטיות עם אינטרסים שחופפים את אלה ששולחים את הבריונים נגד כל מי שמערער על ישרותם  וזאת כדי שהציבור החרדי ימשיך להאמין כי מדובר ב"צדיקים". גם השבועונים והערוצים האלקטרוניים החרדים שבויים בידי המפלגות ו/או אינטרסנטים כלכליים ופוליטיים חרדים שבינם לבין עולם הפשע זה עניין של פסיעה. התקשורת החרדית מרוממת "אינשי דלא מעלי" אלה בסופרלטיבים שאינם מגיעים להם ובתמונות שווא צבעוניות. בתמורה כמובן שהצד השני "נהנה ולא חסר".

     בלונדון חי יהודי זקן וירא שמים בשם הרב ישראל ירחמיאל דאמב שבספרו "העתקות" ( שנכתב למעלה מארבעים שנה) הקדיש פרק בשם "העיתונים והגדולים" לנושא ה"עיתונות החרדית" - עוד כשזו היתה ב"חיתוליה". בפרק זה הוא מסביר כי הצרה הרוחנית והתורתית היא שכמו שכל עיתון חרדי זקוק לאישור מ"גדול בתורה" כדי שיקבל לגיטימציה בציבור  החרדי כך צריך גם ה"גדול בתורה"   עיתון חרדי שיכריז עליו כ"גדול בתורה". וכאן  מתחילה הבעיה. הלבלרים החרדים הם ממליכי המלכים וקובעי ה"גדולים" ומי שחושף ש"המלך הוא עירום" נידון על ידם למיתה. פתאום החרדים הציונים-  חסידים ,ספרדים וליטאים  כאחד  הופכים ל"אנטי ציונים" כשמדובר בתלונה המוגשת במשטרה או בבית המשפט נגדם ואז הם "נזכרים" כי ה"מדינה הציונית נשלטת ע"י חוקי עכו"ם". זהו המוח העקום של אלה שמאיימים באלימות נגד תלונות במשטרה לאחר שפשעו וסרחו.

     גם "בתי דין חרדיים" לא מעטים  נוהגים באיומים, חרמות ונידויים כאשר איש מהישוב פונה לערכאות נגד עוול ליתום ואלמנה. כזה היה סיפורו של יהודי שביה"ד בבני ברק (בשליטת שמולי'ק קרלי'ץ - אחיו של ראש עיריית בני ברק לשעבר) שרצה לפנות לערכאות לאחר שביה"ד לה היתל ורימה אותו.

     המלצתי היא לכל ירא מים שכאשר התנהגותם  של "רבנים ואדמו"רים חרדים" סותרת את דרך ודין התורה לא רק לא לפחד  ודווקא אז לצאת נגדם אלא לפנות מעד לערכאות המדינה ושידעו  כולם שזהו קידוש ולא חילול ה'.

זו לא סנדי, זה יצחק

בס"ד

     זו לא סנדי, זה יצחק / הרב אליהו קאופמן

    מאחר ואנחנו - ראשית דבר, יהודים מאמינים בני מאמינים ששרדו עד היום אך ורק בזכות האמונה בקדוש ברוך ובתורתו, הרי שכל מה  שניתן לנו כמו כל מה שפוגע בנו  הרי שאנו צריכם להפנות את  עינינו לשמים ולהודות או מנגד לחקור "בשל מה באה עלינו הרעה הזו". בגמרא כתוב במפורש ש"אין באה פורענות לעולם אלא בשל ישראל". ה"הוריקן" האחרון בניו יורק - מושבם של מיליוני יהודים, לא "נפל מהשמים" בלי סיבה. בכל צרה יהודי צריך לשאול את עצמו מה חטא ומה פשע, ואח"כ לערוך חשבון נפש על מה לא מחא ועל מה עבר לסדר היום -  בדברים שאחרים חטאו ואילו הוא עמד מהצד ושתק, שהרי "ישראל ערבים זה לזה" ו"זה בזה".

    ה"הוריקן" הנוכחי נפל בשבוע שבו חל "יום השנה" - עפ"י המסורה היהודית, למבול ובשבוע שחלה  פרשת "וירא" שהיא, היא פרשת ברית המילה של "מעשה אבות סימן לבנים" ו"נעשה ונשמע". ברית המילה של לך לך היתה של אברהם אבינו, ישמעאל ועבדו "דמשק אליעזר" וכל אחד מהם עבר אותה בגיל אחר  כאשר חלק  עשו זאת רק כמילה ללא פריעה וללא מציצת דם. אבל הברית של "וירא" היתה הברית מילה של עם ישראל עפ"י ציווי הקב"ה ולכן יצחק אבינו עבר אותה בגיל שמונה ימים ועם הפריעה ומציצת הדם. מי שמנסה לפגוע בציווי הזה - כלומר, להטיל ספק "רפואי" במצוות ברית המילה על כל שלביה, מטיל ספק בציוויו של בורא העולם, ואת זאת עשה ראש עירית ניו יורק. מילא, אם היה נוכרי מעולל לנו זאת   הרי שהקטרוג לא היה עולה לשמים אבל מאחר וביהודי עסקינן - מייקל בלומברג שמו, הרי שיש כאן "ערבות ישראל" וקול המלחמה של מקיימי המצוות לא היה מספיק רם ונישא. וכשאין ענות גבורה באה הפורענות על העיר שראש פרנסיה - יהודי, מפקפק במצווה אלוקית וגוזר גזירה להכריח יהודים לכתוב על קרן השור שאין להם חלק באלוקי ישראל. בניו יורק יודעים יהודים אמריקאים להשתולל נגד נשיאם אובמה על נגד הקמת מדינה פלשתינאית אך כשמדובר בגזירה על דת ישראל - גזירה שרק עמים השטופים בעריות  ובזימה גוזרים ( יוון הרשעה, רומי האכזרית ועכשיו ארה."ב עם עיר התועבה סן פרנציסקו) הרי שהיהדות החרדית יושבת על קול דממה דקה. על כך כבר כתבו רבותינו שהקב"ה מקונן על  כך שעל כבודה של פילגש מחיתם ועל כבודי מחלתם"!

     הרב פינקוס זצ"ל כתב - לאחר השואה המרה, כי "חוקי נירנברג" היו ההזדמנות האחרונה להבין ברמז מהשם הטוב כי יש לעשות תשובה. ומדוע? בסה"כ החוקים הללו די זהים לחוקי התורה. החוקים הללו באו להפריד בין ישראל לגויים - להתרחק מלימודי הנוכרים, לא להיכנס לתרבות הגרמנית, לא להתעסק בספורט הגרמני ובעיקר האיסור להתבולל עימם. אם היהודים היו מקבלים על עצמם את ה"גזירות" הללו בהבנה ואף בשמחה ויודעים כי מהשם נעשה הדבר הרי שהרב פינקוס סובר שגזירת השואה לא היתה יוצאת מהמדינה שהרפורמה וההסכלה אכלו מבשר דת אש למו. אבל כאשר היהודים יללו שם כי רצונם בהטמעות נפל הפור וניזרה הגזירה ולא רק על "גרממיה של אדום".

    המילה - על כל שלביה, שמרה על עם ישראל בכל הדורות וכאשר באו מגיפות על אירופה של ימי הביניים או על המזרח ואפריקה היהודים היו אלה שדתם חיסנה אותם יותר מכולם ונפגעיהם היו כאפס לעומת האומות בתוכן חיו. מחלות הפריצות משתוללות בעולם אך בנתיים איש עוד לא חוקק למשל חוק שמאלץ את אנשי התועבה לחתום  על כך שבהיפתח מועדוניהם הם חייבים להצהיר כי הם יודעים שיחסיהם יביאו את ה"אידס" ושאר המחלות הנוראיות. אבל מפני ברית המילה האלוקית  כולם דואגים1

      לא לחינם בפרשת וירא נכתב על  ברית המילה של יצחק אבינו לצד חורבן סדום ועמורה. "מרעיבו שבע ומשביעו רעב". זהו  כל ההבדל בין סדום ועמורה לצאצאי אברהם, יצחק ויעקב אבותינו. בכל פעם שעלתה בעולם מעצמה שהתירה את העריות והפריצות באה גזירה על המילה - יוון ותרבותה ההלניסטית, רומי המושחתת שחרבה מעריות וזימה ועכשיו ארה"ב המתירנית אך כשיהודי עומד בראש הגזירה המכה כפולה ומכופלת. כך זה היה כשהקומוניזם הכפרני הועלה ע"י יהודים כקרל מרכס, ליאון טרוצקי ורוזה לוכסמבורג וכך זה היום עם מייקל בלומברג שצריך להבין בימים אלה כי עושרו ומעמדו הם כאפס לעומת ה"הוריקן" ששלח ה'. אצל רודולף  גו'ליאנו זה לא היה קורה.

    אינני יודע מאין בא השם "סנדי" אבל "הוריקן" שמגיע בשבוע של פרשת וירא - בה ברית  המילה נלחמת נגד סדום ועמורה. צריך להיות שמו בישראל : יצחק.

   

"פרשת "לך לך

בס"ד

     פרשת "לך לך"/ הרב אליהו קאופמן

    "לך לך מארצך, ממולדתך ומבית אביך". זהו הציווי של הקב"ה לאברהם אבינו מיד עם הפיכתו של אברהם אבינו לבל תשובה. בסדר הזה בדיוק צריכה להיות מורשת "מעשה אבות סימן לבנים". דהיינו, זו היתה צריכה להיות דרך ההוראה לבעלי התשובה בעולם מהרגע שבאו להצטופף תחת כנפי השכינה. ראשית עוזבים את מקום הישוב הרע - בין חילוניים וחצאי "דתיים", אח"כ מיד מנתקים קשר עם חברים וידידים מהעבר ובסוף לא פוסחים על הניתוק מהמשפחה - כולל ההורים החילוניים והחצי "דתיים".

    הרמב"ם כותב במפורש כי "מעט מהרע משפיע על הרבה מהטוב" , ולכן הוא מורה לעזוב את סביבת המגורים השלילית , מבחינה רוחנית. אבל הניתוק מהסביבה הגשמית הרעה איננו סוף הצרות. הקשר עם חברים שליליים - מבחינת שמירת מצוות התורה, גם אם הוא "רק" טלפוני" או ע"י תקשורת כתובה הרי שהוא פסול מעיקרו. כבר בהשכמת הבוקר אנחנו מבקשים מהקב"ה לשמרנו מ"חבר רע".  "חבר רע" איננו דווקא רוצח או סתם טיפוס פלילי אלא אחד שמצוות ה' אינם בסדר העדיפות הראשון שלו, אף אם הוא מקיים חלק מהן. החבר הרע - על קו הטלפון או באופן כתוב, עלול לשאול את היהודי הדתי "מה לכם העבודה הזו"? וההגדה של פסח הרי אומרת שבאומרו "מה לכם" הוא הפך לרשע שהוציא עצמו מהכלל. שיחה עם אדם שאינו מדקדק בשמירת מצוות היא מתכון לקרור והכנת חבל שמכינים אותו לגרדום של העולם הבא. יבואו ויטענו כי לפי השקפה זו אסור לבוא בשום קשר כללי עם עכו"ם או חילוניים. התשובה לקושיא היא שבכך שכשנאמר "מולדתך" לא נאסר על בעל התשובה לנהל מסחר או שיג ושיג נצרך עם העכו"ם או החילוני אלא  האיסור הוא דווקא עם החברים שהיו בבחינת "מולדת הנעורים" שלו. וכל זאת למה? משום שעם העכו"ם והחילוני הרגיל צריך אמנם להיזהר אך בסיס הקשר הוא מסחרי או רשמי ולא יותר מכך ולכן אם נשמרים לשוחח ולנהל מ"ומ רק על הבסיס הכללי הרי שלא מגיעים לנזק אבל עם החברים "של פעם" זהו קשר רגשי ואותו חבר "של פעם" יודע כי בקיום המצוות של חברו הוא איבד חבר לכל החיים  הפוקרים  שלו ולכן הסיטרא אחרא תשלח את ה"חבר" הזה שוב ושוב להפיל את החוזר בתשובה. היצר הרע ממציא סיבות שונות ומשונות לקשר עם "מולדתך" כמו "החזרת החילוני בתשובה", "ישראל שחטא ישראל הוא", "אהבת ישראל" ושאר מיני סיבות שלבסוף בעל התשובה עלול - חס ושלום, להתקרר בעבודת ה' , עד לתוצאות קשות יותר.

   לא לחינם ה' הטוב מעמיד את ניתוק הקשר - לבעל התשובה, בסדר של קודם ארץ וסביבה רעים (ללא תנאי יהדות ככשרות, מקווה, בתי כנסת של יראי ה' וישיבות קדושות) ואח"כ הניתוק מהחברים ורק לבסוף מ"בית אביך". אין  גוזרין גזירה  על הציבור אלא אם יכול לעמוד בה". קל יותר להתנתק מאזור המגורים, וכשהיהודי  כבר נמצא באזור מגורים   תורתי , אזי, הוא יכול למצוא לעצמו חברים חדשים בסביבתו החדשה ולכן קל לו עכשיו להתנתק מהישנים. אבל הקושי החזק ביותר הוא להתנתק מ"בית אביך". פה נפלו רבים וטובים. פה יעצו רבנים לא מעטים עצות אחיתופל. האבא, האימה, האחים והאחיות ועד למשפחה מורחבת יותר - כדודים ודודנים, הם הכלי שממנו קשה להתנתק. הם ה"בשר מבשרו" של החוזר בתשובה. לא לחינם העמידו חז"ל את עניין שבט לוי מעל לכל -"אשר את אביו ואת אימו לא הכיר". לא לחינם דרשו חז"ל שבין אבינו שבשמים לאבינו דארעה צריך לדבוק באבינו שבשמים. כאשר עוברים לסביבה טובה ומנתקים קשר עם החברים עדיין "חטאת לפתח רובץ" בדמות "כיבוד אם ואם"- על דרך האחוריים. ההורים - גם אם אינם מתנגדים ממש, הם מנסים לקרר את החוזר בתשובה "לא להיות כל כך קיצוני". ההורים - שירדו מדרך ה' או שנולדו לעולם פוקר, מנותקים מהקדושה וחיים בעולם אפל של בני החושך. אותם הורים אינם מבינים בין טוב לרע גם אם נאמר שאלה "תינוקות שנישבו" ולכן  הורים כאלה  ינסו בכל כוחם - אך בשלבים, להחזיר את החוזר בתשובה לחילוניות שלהם. הם יטענו כי "שטפו לכם את המוח", "העולם כיום התקדם" וכו'. גם בחינוך הילדים הם ינסו להתערב , שהרי הם אינם מעוניינים בנכדים עם פאות ובנכדות צנועות אלא בנכדים ונכדות "ח'ברמנים" שיסעו עימם לים או לסרט פרוץ והכל בחילול שבת. ישנם אמנם מקרים ש"לב אבות" הושב ע"י הבנים אבל זה כבר תלוי ברקע של ההורים (מדור לדור החילוניים - כהורים, מתרחקים מהיהדות, לעומת זמנים עברו) , בכוח בבעלי התשובה  ובסביבה של החוזרים בתשובה ולכן "על המחמיר תבוא הברכה" ו"בין המחמירים למקלים יש לחוש לדעת המחמירים".

    לא מעט בתים נהרסו בגלל חברים רעים אך יותר נהרסו בגלל המשפחה החילונית - כולל בגלל ההורים החילוניים. גם אם ההורים הללו תומכים בכספם בראש המשפחה כדי שילמד  תורה  הרי שבגלל השפעתם על הבית ועל הנכדים עדיף להפסיק ללמוד וללכת לעבוד ולא להפקיר את הילדים לסבים ולסבתות הפוקרים ששדין , רוחין ולין התעברו בנשמתם. היו לא מעט מקרים שהסב לעג - בפני נכדיו הרכים, על האב האברך ה"לומד שטויות" , והביא את עצמו כדוגמא ל"מדען". התהליך נמשך משום שהאברך היה תלוי בכספי אביו עד שרחמנא לצלן  הפכו הנכדים לחילוניים ופרקו את סמכות ההורים. היו מקרים שהאם הפוקרת העבירה כספים לבנה כדי שלא ישמור מצוות, במקרים אחרים הגיעו ההורים הפוקרים ל"סטאטוס קוו" עם צאצאיהם בעלי התשובה ש"לא  יהפכו ליותר מדי קיצוניים". היו מקרים שהורים פוקרים הכתיבו לבת/כלה איזה כיסוי ראש תחבוש אם בכלל ולבן איזהו כיפה ישים על ראשו.והיה ם מקרה שהסב - יהודי שונא דת ולוחם נגד המילה(!) ביקש ברמאות "שלום" עם בנו (לאחר שניהל נגדו ונגד תנועת התשובה מלחמה עקובה) וזאת כדי להשפיע שלילית על נכדיו עד ששנים מהם התפקרו והרסו את משפחתם ואילו על השלישי הלשין לצבא הציוני כי "ברח מהארץ כדי לא לשרת בצבא" ונכד הזה  אינו יכול כיום לחזור לארץ ישראל.

     אך מאחר וזו מלחמת בני החושך בבני האור הרי שהשטן מצליח להכניס את שליחיו למחנה האור בטוענות של "מתינות" , "אהבת ישראל" ולגייס את כלי ההסכלה כמו הפסיכולוגיה האיומה וכו' ולהמשיך את הקשר בין החוזרים בתשובה לעולמם הישן. "ארגוני התשובה" הציוניים - בארה"ק וגם בחו"ל, דואגים להמשך הקשר הלזה הזה,  הללו דואגים גם להמשיך ולהזרים לחוזרים בתשובה מעולמם הטמא שנעזב על ידם - כמו  מושגי ההסכלה ה"חרדית" וכך לא רק שלא   הופכים מושגים כמו "מרצים" ו"מדע" לטרפים אלא  הם מומלצים ע"י שליח השטן לאהל  שרק תמול שלשום  ברחו מהחילוניות. בראש המזיקים הללו עומדים ארגון "ערכים" (לוח שנה עם "יום העצמאות" הציוני כחג ), זמיר כהן מש"ס הרפורמיסטית (עם חוברות ה"מדע" האפיקורסיות שהלבלר העילג הזה העתיק ( והללו חודרות לכל בית מדרש ובית כנסת, ואשר צמח מש"ס  כפרויקט משותף עם בלזא ועם הממסד הציוני  כדי לקרר את היהדות ) , ארגון "שורשים" - המביא קטעי תרבות יוון וכיום גם אמנון יצחק שמ"אנטי ציוני" ו"חסיד סאטמר" הפך לציוני מושבע ול"משיח" החפץ להיות ראש הממשלה ו"למלוך על עם ישראל". המנוע לזרוע קרור בבעלי התשובה ולשמור  את קשריהם עם העולם החולני מפעילה תנועת ש"ס הרפורמיסטית אשר היא - וגם "יהדות התורה", אינן מעוניינות במלחמת ה' אמיתית וחיזוק התורה והיהדות, אלא מעוניינות במנוף  לקבלת קולות לפרלמנט הציוני, ולכן ניתוק מיותר של בעלי התשובה מחבריהם וממשפותיהם הרחבות יפגע אלקטוראלית בשתי הכנופיות הללו.

                                                   פרפראות

                                בלזא מתעוררת שוב לחיים

     כבר שבועיים מכחישים בחסידות בלזא - ובראש המכחישים ישראל אייכלר, כי אי פעם ביקשו הללו מש"ס שריון לח"כ מטעמם. אז בשורות הבאות לא רק שאני עומד להזים את ההכחשות אלא להוכיח שכעשרים שנה מתנהלת  הברית הסמויה בין ש"ס ובלזא כשהשורה התחתונה היא  הענקת מקום לבלזא בפרלמנט הציוני ברשימת ש"ס ולשם איום על "יהדות התורה" כי לבלזא יש לאן לברוח.

    בבחירות 1992 התחברו שוב אגו"י ודגה"ת והפכו לרשימת "יהדות התורה" . חסידות בלזא נעדרה משם. האימון בחסידות - כשותף רצוי ונאמן, אזל מאגו"י כבר ב-1988 ומדגה"ת הוא אזל הרבה לפני בחירות 1992. אלו היו הימים שש"ס החלה לקבל "גט כריתות" פוליטי מהרב שך על מעלליה והתחברותה עם השמאל ב"תרגיל המסריח" של שנת 1990. ואז נוצר הקשר הראשון של אלה שהתחילו ללכת יחדיו בלתי אם נועדו: ש"ס ובלזא. כבר בשנת 1992 הוכיחו הקלפיות בקריית בלזא בי"ם כי מסתמן באופק חיבור פוליטי חדש במערכת החרדית - ציונית. לש"ס היה אינטרס חזק לקבל לגיטימציה אשכנזית ולבלזא היה אינטרס כלכלי חזק להתחבר לכוח פוליטי עולה שינתק אותם מהתלות בכיס האגודאי ובהשקפה הליטאית. באותם ימים לש"ס עוד לא היה עיתון משלה , שבועונים חרדים עצמאיים בקושי צצו - ומה שצץ גונה ע"י הליטאים והפך ל"מחוץ לתחום". ה"מחנה החרד" של בלזא הפך להיות הדובר של ש"ס. והיה עוד חיבור נוסף. לשתיים היו חברים חילוניים משותפים. להבדיל מאגו"י ודגה"ת שהיו מחוברות לימין הרי שש"ס החלה את קשריה עם מפלגת העבודה ואף עם מר"צ האנטי דתית ואילו בלזא הפכו ל"חב"דניקים של שמעון פרס ושל מפלגת העבודה". ככל שעברו השנים היחסים בין השנים רק התהדקו. האדמו"ר מבלזא עצמו גם גילה אהדה לטיפוח בעלי התשובה הספרדים (שגדלו בישיבת "תורה ואמונה" של בלזא) ולדרכם העצמאית ואפילו הורה להם להצביע לש"ס - גם בשנת 1996, כאשר בלזא לבסוף נחתה ב"חיק החם" של "יהדות התורה". לצד דרכו העקרונית של האדמו"ר מבלזא - בנושא הספרדי, הרי שלישראל אייכלר היתה דרך אחרת. הוא אמנם צידד בהליכה עם ש"ס אך לא ממניעי אהבת ישראל של אדמו"רו אלא מתוך "כורח המציאות" ושנאת אגו"י ובמיוחד דגה"ת ומנהיגה הרוחני, הרב שך. "השור הזועם" הוא נהג לקרא לרב שך. את הספרדים הוא לא הפסיק לכנות "פרענקים עלובים שלא ידעו לקנח את האף". אבל ברדיו הוא היה מהלל את ש"ס על "עבודתה" הדתית. פעם - כשמישהו חיבר כתבה אוהדת לספרדים בקרית ספר, הוא שאל אותו בלעג:"אמא שך היתה ספרדיה"?! לאחר בחירות 1996 הוא מעד בלשונו, אז  איכלר סיפר, יום לאחר יום, סיפור הפוך ממה שסיפר יום קודם לכן. בתחילה התפאר כי ש"ס הציעה לו מקום שביעי ברשימתה (בבחירות 1996 נבחרו עשרה ח"כים מטעם ש"ס) אך הוא התפאר כי סירב לכך משום ש"אני לא הייתי מוכן להשתרך אחרי הפרענקיאדה הזו". יום אח"כ סיפר - לאותו אדם, את ההיפך. הוא טען כי "ש"ס גזענים". לשאלה מדוע הוא השיב כי הללו סרבו לתת לו - כנציג בלזא, מקום ברשימתם. האמת היתה הגרסה השנייה - אריה דרעי סירב לתת לש"ס מקום ברשימה מסיבה פשוטה ורחוקה מגזענות:"יום אחרי הבחירות הם היו לוקחים את המנדט ובורחים איתו למפלגת העבודה". זו באמת היתה הסכנה האמיתית.

     בין 1992 ל-1996 השקיעה בלזא בש"ס רבות. הם היו ה"גב" החרדי- אשכנזי של ש"ס בכל הנוגע לעצרות פומביות עם הגר"ע יוסף ,  שהליטאים החרימו אותן. הם היו ה"גב" של ש"ס להסכמי אוסלו ולקואליציה של ש"ס  -  בהסתדרות עם מר"צ האנטי דתית. בלזא הגנה על ש"ס וש"ס סייעה לבלזא. היו ערים ש"יהדות התורה" ניסתה לדחוק את הישיבות או את ארגוני התשובה של בלזא אך ש"ס נחלצה לעזרתם ברשות המוניציפאלית. גם ברמה הארצית זה הגיע לסיוע כספי ממשרדי ש"ס ובראשם משרדי הפנים  והדתות. בלזא התחברו אז גם למפלגת העבודה שהיתה בשלטון. בבלזא ידעו כי בקדנציה הבאה הם צריכים להיות בפרלמנט ויהי מה. כל האופציות היו פתוחות. בבלזא דברו וכתבו (אייכלר כתב את בטורו "בשער המחנה" ב"מחנה החרדי") כי לא צריך עוד מפלגות דתיות אלא יש לנהוג בשיטה האמריקאית: להשפיע מתוך המפלגות החילוניות. הקריצה היתה לכוון מפלגת העבודה ואברהם בריסק נשלח לשם. כדי "לא  לשים את הבצים בסל אחד" שלחה בלזא את אחיו של אברהם - מוטי, לליכוד. בבלזא היו מוכנים גם להיפגש עם דוד לוי - כשהלה פרש מהליכוד והקים את "גשר".  דוד לוי עצמו לא היה מוכן לשמוע על ההתחברות של בלזא אליו כי הוא ידע שהוא חוזר לליכוד. בבלז נפגשו גם עם הרב יוסף עזרן המנוח, מייסד הרשימה  הספרדית- ליטאית "תלם אמונה", אייכלר ביקש ממנו לקבל את המקום השני ובתמורה למקום הראשון היה על עזרן להכריז כי הוא מקבל את אדנות האדמו"ר מבלזא. עזרן סירב בנימוס וטען כי "הרב שך הוא נר לרגלי, כך זה היה כשהייתי בש"ס וכך זה יהיה כיום". במיוחד ניסו הבלזאים לשריין לעצמם מקום במפלגת העבודה דרך השרים שמעון שטרית ואפרים סנה (אז יו"ר ה"פורום הדתי" במפלגת העבודה). כל הניסיונות והמו"מים הללו היו רק כדי להשיג דבר אחד: לאלץ את "יהדות התורה" לתת לבלזא מקום ריאלי ברשימתם. והתרגיל הצליח בחלקו - רוטציה לאייכלר בחלקה השני של הקדנציה. ח"כ המנוח של אגו"י - מסיעת ויזני'ץ, הרב יעקב גרוס, פלט אז בדיחה ש"אגו"י הם יותר צדיקים מ ר' לוי יצחק מברדיצ'ב אם הם היו יכולים לתת לאייכלר מקום ריאלי ברשימתם לאחר כל הצרות שעולל להם וכתבי הפלסתר שכתב נגדם ב"מחנה החרדי".

    אבל מאז ועד היום לא הסתיימו הצרות של בלזא. האמון של "יהדות התורה"- על שני פלגיה, בבלזא לא חזר. נהפוך הוא , בלזא בפרלמנט, ב"יהדות התורה" ובעיתונה התנהגה כאילו שהיא באופוזיציה. לימים החליטו ב"יהדות התורה" לחסל את ה"שידוך" עם בלזא בעורמה ובשקט. בתחילה היתה זו חסידות ויז'ני'ץ- בהשפעת השועל  הרומני שמלק'ה הלפרט שהפר את הרוטציה השנייה עם בלזא , ואח"כ היה זה ח"כ ליצמן שב-2006 הותיר את בלזא מחוץ לחיים הפוליטיים.

     באותן לא ישבה בלזא על המדוכה. הקשרעם עם ש"ס טופחו ועליית הימין לשלטון העבירה את בלזא משמאל לימין עם שיעורי "בטחון" מעיתונאי חצר של המוסד הציוני בישיבות של בלזא, ועד ההתגייסות למשטרה. אבל הקשר ה"בלתי נועד" נותר עם ש"ס. ש"ס ובלזא הפכו ל"תאומים סיאמיים". ש"ס - כמו בלזא,עברה גם היא לימין המפה  לאחר שאריה דרכי עזבה וכשהימין הציוני השתלט על המדניה. בלזא וש"ס רקמו גם תוכניות "תשובה" משותפות והקימו את ארגון "הידברות" תוך הענקת לגיטימציה להשתמשות בטמבלויזיה הארורה,  והעמידו איש קש אפור מש"ס - זמיר כהן, בראש,. הארגון וגיוס כספיו בעולם האשכנזי בחו"ל ע"י הסתרתו של העילג. דברי כפירה ו"מגע" נוכרי שימשו בעירבוביה בברית זו. "לליטאים ישאת "ערכים" ולנו יש את הידברות", כך התגאו בש"ס ובבלזא. בש"ס נהנו כיצד בלזא הוציאו אותם מהבידוד ובבלזא עדיין בנו על מנדט בש"ס, ובמיוחד לאחר שדרעי היה בחוץ.

    ב-2006 אמנם טענו בבלזא  כי הם  סרבו לקבל מקום ריאלי בש"ס אך הדברים לא מדויקים, בלשון המעטה. הגר"ע יוסף השהה את תשובתו ומשקרבו ימי הבחירות הבינו בבלזא כי לא יקבלו מקום ריאלי בש"ס אלא אם יתחייבו לשמוע בקול הגר"ע יוסף, ואז לפתע יצאו בהכרזה כי מעולם לא בקשו מש"ס מקום בפרלמנט.

    לקראת הבחירות הקרובות עמד אלי ישי להמליץ על מקום לבלזא ודובר אמנם על המקום השלישי ברשימה אך אז דלף המידע לעיתון "משפחה" ע"י גורם בש"ס המקורב לאריאל אטיאס ולאריה דרעי ואייכלר היה שוב צריך לשקר ולהכחיש. חזרתו של דרעי למפת ש"ס חיסלה לבלזא את הסיכוי אפילו להשתמש בסיפור כקלף מיקוח תיאורטי  במאבק  עם "יהדות התורה".

       היום הקרב הפך לגלוי - בלזא מול ויז'ניץ. מותו של האדמו"ר מויזני'ץ חיסל ענייני סנטימנטים רגשיים בין החסידויות הללו. ה"שווער" כבר לא בחיים ועם הגיס הסיפור שונה. גם ה"סולחה" עם חסידות מונרו היתה אמורה להיות איתות בלזאי ל"יהדות התורה" כי יש לבלזא אלטרנטיבה וכמו כן היה זה מהלך בלזאי למוטט את ויזני'ץ במשפחה המורחבת, והמבין יבין דבר מתוך דבר. השלום עם מונרו הותיר ויותיר את האדמו"ר ממנרו "על הגדר אם בלזא תצא לרב איימים עם "יהדות התורה". גם בחסידות מונרו השתעשעו ברעיון להיכנס למערכת הבחירות הציונית אבל האדמו"ר ממונרו הבין לבסוף כי צוואת הבעל "ויואל משה" מחייבת עדיין את אלה שראו ושמעו מלאך אלוקים חיים. הבלזאים זוכרים להלפרט את שבירת הרוטציה מהעבר ולמוזס הם זוכרים  את דחיקתם ממשרד החינו לא מכבר. בקרב בין ויז'ניץ לבלאזא יש לאחרונים כמה "קלפים ארגוניים" שאין לראשונים. בלזא בנו - בהיותם במדבר הפוליטי, מערכת כשרות עצמאית עם קופה שמנה של כסף ועם מקומות עבודה לחסידיה, בלזא בנו עיתון משלהם שבו הם יורים חיצים בלי צנזורה, בלזא שלחו את אייכלר ואת האחים בריסק לעולם החילוני כדי לקבל עוד עוצמה ובלזא בנו "ארגוני תשובה"  גםכדי להגדיל את אוכלוסייתם ולסדר עוד מקומות עבודה ליקיריהם. ויז'ני'ץ היתה רדומה כל השנים. חסידות עם עבר מפואר וקדוש ועם תשתית רחבה ורצינית בחו"ל כאשר ראשי הקהל שלהם בארה"ב ובבריטניה הם יהודים משכמם ומעלה. אבל בארה"ק הכל היה רדום. הקרב בויז'ני'ץ בין האדמור"ים רק מסייע לארגון הבלזאי לעמוד על רגליו האחוריות במלחמה לדחיקת ויז'ני'ץ ברשימת "יהדות התורה".אבל יש כאן עוד נקודת רועץ לויז'ני'ץ. אפשר לומר ביקורת קשה על בלזא אבל עסקניה אינם אידיאוטים אלא ברנשים פיקחים שגם יודעים ליצור יחסי ציבור  חוץ לעולם החרדי. מישהו טען בבדיחה כי ויז'ני'ץ מקבלת מידי בחירות בבחירות את ה"משבצת" של האידיאוט ב"יהדות התורה". יש בבדיחה הזו יותר ממשהו .אייכלר, אלבאום, האחים בריסק חבריהם בבלזא  הם "קצת" יותר מעורים ורציניים מגרוס, הלפרט וכיום מוזס (שניפלט מבלזא וכאשר היה בבלזא סיכוייו להיות ח"כ היו פחות מאפס). בויזנ'יץ צריכים - אם הם רוצים להציל את המערכה נגד בלזא, לזרוק את מוזס העילג (שגם ביתו הכופרת כבר עשתה לו "יחסי ציבור" מעוותים...)  הביתה ובמקומו להביא יהודי רציני - ושיהיה גם ירא שמים, כדי להראות  לכל כי ה"סחורה" שלהם יותר טובה מאייכלר הבלזאי. ואילו בבלזא צריך לחשוב על החלפתו של הבכיין- בליין אייכלר שצורתו והילוכיו דומים יותר לעולם החילוני - בו הוא שוחה מאז "ימיו היפים" עם לפיד ודנקנר החשוכים,  מאשר ליהודי חרדי אמיתי ומשכמו ומעלה. אבל  כפי שאנו  הרי  יודעים  עסקני הקש והתבן הם , הם היום המובילים בפוליטיקה החרדית- ציונית שעליבותה גדולה פי כמה מזו הפוקרת.

                                    כל ליצן מלך (המשיח)

   היו ימים שגם כותב שורות אלה החזיק כבוד לרב אמנון יצחק. היו אלה הימים שהאיש עמד בלי פחד נגד הציונות . גם בחסידות סאטמר טעו בו והזמינו אותו לדבר בבתי המדרש שלהם בארה"ב ובבלגיה. אבל כדי להיות תלמידו של הרבי מסאטמר צריך יהודי להיות מסור בנפשו ליהדות ובמיוחד לדעת לעמוד בלחץ הציונות והרחוב גם אם "פופולאריותו" תרד. אבל לימים הסתבר כי האנטי ציונות של אמנון יצחק היתה גימיק  תקשורתי כמו שכל השפה הזולה שלו היא גימיק. זו היתה אנטי ציונות שבאה להרשים את הקהל ושחפצה  היתה להביא את הציונים להכיר בערכו ולשבת עימו ל"שולחן הדיונים" כדי שיוכל אף הוא להשתלב במדינה הציונית.

    ככל שעברו השנים החלו להתגלות סדקים באיש וב"מורשתו". בארה"ב ובבלגיה הוא נאם בפני חסידי סאטמר נגד "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה" ונגד "התגרות באומות העולם"  אבל בארה"ק הוא הסית נגד הערבים באופן שלוח רסן שלא היה מבייש את מאיר כהנא בימיו הטרופים. אבל  כבר אז היו לאיש הרבה מעידות וחשיפות פרצוף שמהן היינו צריכים מזמן להסיק מיהו, מהו ושאין תוכו כברו.

   עבודת ה' היא זו המעצבת כל יהודי ויהודי. תפילה לשמה, ברעדה ומעומק הלב ועם שפה נקייה בכל מצב וללא תירוצים. זוכרני לפני כעשרים שנה - ואני בראשית דרכי היהודית,  הגעתי להרצאתו של אמנון יצחק בשכונת רמת אליהו בראשל"צ. לפני האיש הונחה כוס מים - לפני כן הוא לא שתה ולא אכל דבר, ואז הוא הרים את הכוס והערה אותה לקרבו ללא ברכה. לידי עמד יהודי חילוני שמלמל:"מה , הוא לא מברך"? שנים אח"כ הזדמן לי להתפלל עימו ועם העו"ד שעבד עימו אז - חיים כפיר שמו. התפללנו בבית כנסת קטן בבני ברק ע"י המשרדים המסחריים של אמנון יצחק. אני וחיים התפללנו בתוך בית הכנסת ועל אף שחיים אינו חובש כיפה הרי שתפילתו היה בכוונה מלאה וכך גם כל המתפללים שהתפללו שם. כשסיימתי את תפילת הלחש של העמידה הצצתי בסקרנות היכן מתפלל אמנון יצחק. לרגע חשבתי כי הוא שקוע בשרעפי מעלה. אמנון יצחק לא היה בחדר, הבטתי לכיוון המדרגות ומה רבה היתה הפתעתי לגלות כי האיש עומד בטור הממשיך של מתפללי בית הכנסת, ואינו נע וזע. אין סידור תפילה בידו ובודאי שאינו מכוון לשום מקום. החלה תפילת החזרה של ה"מנחה". כולם עונים אמן בקול, כולם דרוכים בתפילה ורק אמנון יצחק דורך על המדרגות ולא זע ולא נע ואין ה"אמן" יוצאת מפיו אפילו כיתומה. משנסתיימה התפילה הוא עזב באדישות את המקום ופנה למשרדו. שאלתי את חיים האם כך מתפלל "מושיען של ישראל". חיים חייך ופלט: "עזוב, זה כלום. אתה תמים, אתה לא יודע מיהו בכלל".

   לחיים כפיר זה - שמאז כבר הספיק לעזוב את אמנון יצחק, סיפורים מצמררים על הימים שעבד שם וכמעט הוא עצמו הסתבך בפרשה פלילית בגלל קרוב משפחה של אמנון יצחק. ישנו פסוק בתורה שמתרה כי "בת כהן  כי תחל לזנות את אביה היא מחללת". פירוש קדוש מסביר זאת שאם - חס ושלום, לרב גדול יש ילד מקולקל,  שיניח ל"זיכוי הרבים" , יסגור את הש"ס ויגש לחנך את עולליו שאם לאוו הרי זהו חילול ה' נוראי כשהאב מוכיח את הרבים ובביתו מתרחשת מהפיכת סדום ועמורה. זהו הרמז למה שאמנון יצחק צריך לעשות בימים אלה במקום לפרסם באתר הליצנות שלו שהוא מלך המשיח. די לחכימא ברמיזא על מה שמתחולל רוחנית במשפחתו של הלה.

   בפעם אחרת יצא לי לשוחח עם הרה"ג שלמה מחפוד - רב כשרות משכמו ומעלה ואב"ד בעירו בני ברק. האיש שרבני העיר גומרים עליו את ההלל. לפני שנים פרסם אמנון יצחק בעיתונו דאז "תחקיר" על כשרות הבד"ץ של הרב מחפוד ("יורה דעה") והשמיצו לכל עבר. רבני בני ברק עמדו לצידו של הרב והוציאו מכתב להגנתו. לבסוף סיפר לי הרב מחפוד כי אמנון יצחק ניסה פשוט לסחוט אותו ואת "תנובה" לאחר שסירבו לשלם לו דמי לא יחרץ על כתבה שהרב מחפוד מעולם לא הבטיח לו תמורה כספית עלייה.

   לפני שנים פגשתי את האיש שמטפל בבעיות החרדים במע"מ. זהו יהודי יקר ושומר תורה ומצוות משכונת פרדס כץ בבני ברק. האיש אמנם מתפרנס משתדלנות זו אך ליבו ופיו שווים והוא עושה את עבודתו ביושר ובנאמנות. לפני שנים - כשאמנון יצחק היה ב"פוזה" האנטי ציונית שלו הרי שהציונים החליטו למצוא רבב בעסקיו, וסיבות לכך לא היו חסרות. מע"מ קיבל הוראה לא להתפשר עימו. אמנון יצחק קרא לשתדלן בבהלה לסייע לו והשניים סיכמו על סכום כסף בנושא כתמורה לסיוע. הסיכום היה בנוכחות עדים ובתקיעת כף אך כמובן ללא רישום. השתדלן ניגש למלאכה ואז הסתבר לו  כי פניותיו נענות בשלילה. מראשי מע"מ נרמז כי ההוראה באה מהצינורות האפלים במדינה. ואז לפתע הוא הגה רעיון ותוך כדי כך עירב את יו"ר וועדת הכספים דאז - אברהם רבי'ץ. רק שר האוצר דאז - מי שהיום הוא שר המשפטים, יעקב נאמן, היה יכול לבטל את רוע הגזירה. רבי'ץ הצליח לתפוס את נאמן דקות ספורות לפני שיצא מהארץ וזאת כשעה קלה לפני שחוקרי מע"מ היו אמורים להתניע את רכבם לכיוון אמנון יצחק. נאמן מיד צלצל למי שהיה ממונה על החקירה וביטל את העניין. כשהגיע השתדלן לאמנון יצחק האחרון הרעיף עליו את כל השבחים והברכות שבעולם אך משהגיע הלה לכיסוי תשלומו   הוא גילה כי שליש מהסכום המוסכם אינו מועבר אליו. על שאלתו מדוע זה כך ענה אמנון יצחק כי "זו תרומה לעולם התשובה. הרי אין לנו הסכם חתום שאתה יכול להוכיח ההיפך"? אח"כ פרף בצחוק לעיניו הנדהמות של השתדלן. זה יושרו של האיש וזו "מילת הכבוד" שלו.

   מסעותיו של אמנון יצחק לחו"ל מלוות בטקסיות אדירה וגביית ממון כמובן. רב יוצא תימן בלונדון סיפר לי כי ביושבו עם אמנון יצחק הוא נדהם מכך שהלה כלל אינו מדבר עימו על יהדות , הלה לא ניסה לגעת בנקודות הרוחניות של התשובה ועל טיפול המשך למי יתחזק אלא כל השיחה קלחה מאמנון יצחק לכיוון כמות קלטות, רווח מסחרי מהן וכיצד עשירי לונדון יגיעו לישראל כדי לחתום לו הוראת קבע בנקאית. באותו זמן ממש הסתובב בלונדון בנו הפוקר של אמנון יצחק ולעג לכל עניין הדת וה"תשובה".

     גם שם העיתון ה"פראבדאי" שאותו הוציא בא לו במרמה. בעיר אנטוורפן חי בעל תשובה יוצא העדה הגרוזינית המתפרנס ממסחר בזהב ואח"כ - אל תוך הלילה, הוא יושב בבית המדרש שהקים ועוסק בזיכוי הרבים ובהוצאת צעירי עדתו ואחרים מהחיים החילוניים. שמו של האיש יסף דגן. לבית מדרשו העניק האיש את השם "ארבע כנפות". לימים- בתמימותו, הזמין אליו את אמנון יצחק.מיד אח"כ גנב אמנון יצחק את השם של המקום עבור עיתונו. לא עזרו תחינותיו של דגן שיצחק יפרסם לפחות מאין השם. יצחק דרש ממנו לשנות את השם "אם אחרים חושבים שאתה העתקת ממני".

      אבל לאמנון יצחק היה ויש שיגעון גדלות שבא לא רק לבכות ממנו אלא גם להקיא. אבל זו אשמתנו - שאנחנו לא הקאנו אותו. עפ"י ההשקפה הסדורה והאותנטית  של הגמרא הרי שמי שפיו מלוכלך הוא עצמו מלוכלך. הדור החלש הזה - על "גדוליו"  , שהעיתונים החרדונים קובעים מי יהיו אלה, הוא דור שלא רק שופט את שופטיו כדור השופטים אלא  גרוע מכך - מחליט עבורם מהי "דרך התורה" ומה יאמרו בהקשר

 לכך , ולכן כדי להגיע לפסגת הדור הזה כבר לא צריך להיות "יושב אוהלים", קדוש ותלמיד חכם ענק אלא מספיק להוציא את ההמונים לרחוב ע"י בדיחות קרש , לדעת קצת "רטוריקה" והרבה, הרבה "סלנג"  עם דיבור ציוני ואז אתה כבר "גדול", "עוקר הרים וסיני" ועוד מיני קלישאות הלקוחות מהטינופת של החרדונים או מאותן חוברות מלאות תמונות שמסתובבות מסביב ל" כל העולם כולו" ומראות אדמו"רונים ב"שיראין  של חג" ומי שנכנס לתמונה כזו הופך ל"צדיק". אלה הם כיום ה"גאונים ו"צדיקים" שעליהם היתרה בשנות ה-70 הרב ירחמיאל ישראל דאמב מלונדון בפרק "הגאונים והצדיקים" בספרו "העתקות".

    אמנון יצחק , אריה שכטר, איפרגן מלוד, משי זהב שקורא בכף ידן של נשים ולגופו "כתונת הפסים" הירושלמית, אבנר קוואס ולסרי הם היום ה"רבנים המובלים" ב"סקטור החרדי" משום שהם יודעים ומכירים את שפת הרחוב, הם שוחים בסחי הזה כמו דג במים ולשונם נוטפת זוהמה. הזוהמה הזו היא היום דגל של  ה"רבנים החדשים".  אלה מדברים בלשון רכה וחילונית עם הרבה כפירה כמו כל למשל  "מרצי התשובה" ובראשם זמיר כהן שכל השקפתו ופיו מלאים כפירה. אבל המטרה היא אחת: הבחירות לכנסת המינים ולכן כל הזוהמות המילוליות מקדשות את המטרה הזו. מי בקללות ומי ברוך והעיקר שכמה שיותר יחזרו בתשובה - אבל לא בשביל לשמור מצוות, אלא להצביע לכנופיות של ש"ס ו"יהדות התורה". על רקע המצב הזה ועל רקע ההידרדרות הזו צמחו "גדולי המחזירים בתשובה"  - אמנון יצחק, ואריה שכטר, שאותו אפשר לכנות "גדול המחזירים בתשוקה". עולם הפוף: את מה שהגמרא אסרה וקראה להתרחק מעל לשון הזוהמה  שלו הפכו היום ל"קדושה" ומנגד גדולים באמת נדמו מפחד הלמות ואלמות הרחוב. והרחוב הזה מקנה לליצן ו"לסטנד אפיסט" כאמנון יצחק להתל  בנו למרות שכל הסימנים התורתיים מראים שמקומו בדיוטה התחתונה של הסיטרא אחרא.

     האיש הלזה  הזה הפך לציוני אגרסיבי הקורא לכל יהודי לעלות לארה"ק משום שחו"ל עומדת להישמד. יש לא מעט טיפשים המאמינים ל"נבואות" של השוטה הזה. הראי"ה קוק הטיף בכל הלהט לישוב א"י כנגד גדולי ישראל בימיו אך מעולם לא עשה עצמו נביא, הוא לא איים באסונות על אלה שלא ישמעו את לקחו ובטח לא קילל ולא ניבל את פיו. ישנה דרך לדבר בדברי תורה אבל למי שנשאר בהווייתו החילונית זה לא מובן גם אם הפך עם השנים לחמור - תרתי משמע, נושא ספרים, קלטות, דיסקים , "אייפונים" ועוד מיני זוהמה - אלה אביזרי העבודה הזה שלו. הסיבה הפשוטה מדוע אמנון יצחק קורא לעלול לארץ היא רצונו בקהל מצביעים כדי שירוץ לכנסת הציונית. בסאטמר צריכים לאכל את המגבעות והשריימלים על שהתירו לפרחח הזה לשאת דרשות בבתי המדרש הקדושים של החסידות.

    הציונות של האיש הזה היום ברורה וידועה. המקורבים אליו טוענים שמתמיד הוא היה לאומני אבל האנטי ציונות היתה עבורו גימיק כיכרות . שקרנים רעיוניים כמונו לא חסרים בעולם החילוני. יש האומרים כי הציונים הצליחו לקנות ולשנות אותו. אבל לא משנה מה היא הסיבה הרי שהיום ברור כי  האיש מכר את נשמתו לשטן הציוני והבטיח לא מכבר "לעבוד עם הסוכנות לעליה לא"י". מיהו הפרעוש הרעשני הזה שיחלוק בעניין ישוב א"י על הרבי מסאטמר ועל אחרים, ויאיים באסונות?!

     אבל לאחרונה השטן והשתן  עלו לליצן לראש ובאתר האינטרנט שלו - שהרי לו מותרת כל טומאה וזוהמה כמנהג משיחי השקר ובראשם הש"ץ ימ"ח, הוא הוכתר ל"משיח". אינני אוהב את ההשוואות שעושים כיום בינו לבין האדמו"ר האחרון של חב"ד. אמנם כל דרכה המשיחית של תנועת חב"ד היא  אסון בפני עצמו - על המודרניזציה שלה, אבל מה יש להשוות בין יהודי קדוש ומורם מעם שהתורה היתה מעיינו הנובע  , כהאדמו"ר האחרון זי"ע מחב"ד, לפרחח כיכרות ו"אייפונים"?! ההשוואות הללו רק מחדדות את ההוכחה על הבדלי הדורות שאירעו ועל הבלבולים של דורנו. כששומעים מהחב"דניקים שאדמו"רם הוא המשיח מיד מתקוממים בזעזוע אבל כששומעים שאמנון יצחק הוא המשיח תופסים את הבטן מצחוק ואח"כ ממררים בבכי עד לאן כשל דורנו זה, שכל ליצן הופך למלך המשיח כמו שמוכרים מלפפון בשוק.

     חבל להוסיף ולהכביד מילים אבל לגבי החזקת ה"אייפון" האסור הרע שאמנון יצחק טוען כי הרב שטיינמן התיר לו , האם גם לגבי פרסום "משיחיותו" הותר לו מהרב שניימן? כדאי שרועי ישראל יצאו בקול - עם חנית וכידון , נגד חילול ה' הזה שאם , חס ושלום, תימשך השתיקה, מי יודע עוד מה יקרה ויארע לנו בדור עלוב ומסכן כשלנו.

                                                  סיום הש"ס

     התהפוכות במפלגת ש"ס הפכו באחרונה - בעולם החרדי, למרכז ההוייה. הכל נראה כאילו שבאמת עולם התורה והיראה תלוי ב"טריומוורט" של דרעי- ישי-אטיאס. על פי התנהלותם יישק דבר ותיפול ההכרעה. אבל בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו. ואמנם החרדים שכל הווייתם התורתית היא הפוליטיקה של החרדים הציונים הופכים  למעשה למקקים מסוממים בתוך בקבוקי ש"ס ו"יהדות התורה". החרדונים המופיעים מידי ערב שבת בשבתו - כמנהג ש"ד ממש, מפארים תלות ותפאורה זו ואז כל החלטה של הטבחית יהודית יוסף הופכת עבורם יותר מנאמנות לתורת משה. משה רבנו מוחלף אצל הנבערים הללו במשה יוסף.

      כל הסיפור הזה - שמתרחש בש"ס, הוא "קונייקטורה" פוליטית עלובה של בבואת העולם הנוכרי והפוקר. בסך הכך נלחמים שם על "שטיקים" ו"פוילישטקים". אין שם תורה ואין שם "זיכוי ברבים" וכו' . המצב שם גרוע מהפוליטיקה של הנוכרים והפוקרים. "מבשלת השיכר" לכל הדרמה הזולה זו היא אישה משוללת השקפה ואשר לא כאן המקום להללה בתור "גיטה בוחרתה" שהצניעות ממנה והלאה. הכל נעשה שם במסתרים , בין שטיפת הכלים בכיור לבין שפיכת האשפה והתוצאות נראות ומדיפות כך.

      אבל מה שמקומם אותי היא הבכיינות והאהדה לעילג הלאומני שלו ולתורה אין כנראה בסיס משותף: אלי ישי שמו. לאומן ציוני שהפך ל  עסקן ה"חרדי" הראשון שמצהיר בלי בושה על ציונותו. את עטרת התורה היהודית - מזרחית לקח העילג הזה והעביר ל"חטיבה הרויזיוניסטית" האנטי דתית בסוכנות הציונית. בהתלהמויותיו נגד הערבים ובפרובקציות שארגן בקבר יוסף הוא הכניס יותר ויותר יהודים בעולם לסכנת פיקוח נפש. איש נבער מדעת תורה שההסכלה הציונית והנוכרית הפכה בימי כהונתו בש"ס ל"עמוד האש"  של מפלגה זו, שראשית ימייה ברבנים מעוטרים. האיש שבהיותו יו"ר איפשר לח"כ תנועתו ה"חרדית" לצאת נגד שפת האידיש ולנסות להעלימה כמנהג האנטי דתיים משמאל לפני כמאה שנה! זה האיש שקידש את ה"גיור הצבאי" ומרים על נס את ה"גיוס לחרדים". ישנם "דתיים" לא מעטים ההולכים בדרכים נלוזות אלה אבל לפחות מבינים מדוע והשפעתם איננה בבשר החרדים אך ה"למך" הזה מבין תורתית בסוגיא כמו שחמור  מבין במרק פירות,  וגורם נזק בלתי הפיל ליראי ה', צעירים ותמימים.

      אלה המבכים אותו ואת מה ש"עוללו" לו הם לא לחינם אנשי הימין הציוני האנטי דתי ובראשם אנשי הליכוד. ה"סמרטוט ריצפה" שלהם נלקח בעודו באיבו. ישי הוציא לימין את ה"ערמונים מאש". הוא התלהם בערבים, לחם נגד מי שהימין רצה לחסלו אל לא בגלוי ומנגד אפשר לימין לעשות במשרד הפנים כבשלו כולל הבאת מהגרים מאוקראינה ונתינת לגיטימציה  בקביעת כללי היהדות לאנשי ה"סוכנות הציונית" ולא לאלה שבדקו עפ"י דת משה וישראל! הימין אהב את ישי ולא לחינם. ישי החזיר את ש"ס ל"כיס של הליכוד" ושוב העניק לה את התדמית של "ימנים - לאומנים - מסורתיים" ולא יותר מכך. גם סיפור מלחמתו ב"מסתננים" היה שקר. כשר פנים הוא אפשר לסודנים ולאריתראים להיכנס באופן חופשי לישראל (וזאת בפקודת ליברמן והליכוד),  ורק כאשר הציבור התעורר נגד  ההצפה הנוכרית הזו הוא החל ל"צייץ". עד היום הוא לא גרש באמת כמות גדולה של "מסתננים" וזאת משום שנתניהו וליברמן מסרבים לאשר זאת. הציונים לוחמים בסודן ותומכים במדינה חדשה בדרומה וכן באריתריאה (עוד אוייבת של סודן) ולכן הם מאפשרים לבני בריתם האפריקאים להגר לישראל בתמורה למלחמתם בדרום סודן.

     ישי בוכה על כך שהכל נעשה מאחורי גבו אבל הוא שכח שגם הןא  לא היה מעולם  מ"ל"ו צדיקים"  ובמיוחד כאשר בראשית שנות ה-90 שימש ככלבלב של גב' יהודית יוסף ובעלה מושון נגד דרעי ודוד יוסף. אז מר ישי צריך להפנים שמי שהתיר לו את המנהיגות במקום דרעי הוא גם מי שאסרה: "הפה שהתיר הוא הפה שאסר".  ובכלל מי היה הישי הזה? הוא היה מרים הטלפונים של ניסים זאב - אז סגן ראש עיריית י"ם והיום ח"כ ואוהד המפלגה הניאו נאצית האוסטרית. דרעי חשב שישי יישאר כל החיים "אהבל" וישמור לו על ה"פיקדון". כאן דרעי טעה בגדול , הוא לא ידע שהפליטה מרמלה - גב' יהודית יוסף, עם אחיה השבבני'ק סודרי, הם  חזקים ממנו  והללו הפכו את ישי ל"מנהיג". דרעי סה"כ שלה אותו מזאב הערבות והביאו לשולחן מנכ"ל "אל המעין" ואח"כ  הפכו למנכ"ל ש"ס. גב' "יודיטי" יוסף היא זו שהפכה אותו ל"מנהיג" ואת דרעי שלחה לשנות גלות ארוכות. עכשיו הכל חזר חזרה - הגלגל פשוט ממשיך להסתובב.

   עד כמה מדובר באיש רדוד אפשר היה ללמוד  היה להיווכח כבר במערכת בחירות של 1992. הדי ה"תרגל המסריח" והחבירה לשמאל הביאו אז לשאלות פרובוקטיביות נגד ש"ס בקרב עדות המזרח של הליכוד ואף של אגו"י. באחת האסיפות נשאל ישי על כך שש"ס הצהירה כי תתמוך בויתורים על  שטחים  כבושים תמורת שלום. במקום להסביר את עמדת רבו - עובדיה יוסף, הוא ענה בצורה עילגת שמתאימה לו:"אנחנו כולנו ימנים, אבל זה הרב עובדיה, הוא אומר לנו מה לעשות, אנחנו לא מבינים".לא פלא שהימין הציוני אוהב את ה"טמבל" הזה.

    ישי האמין שסטייה ימינה תביא לו כוח אלקטוראלי והוא טעה בגדול. ישי האמין שפניה למתנחלים - שבעבר חשבו גם לרצוח את הרב עובדיה , תביא לו קולות מהם. לשם כך הוא מינה  לדובר ליצן "סרוג" בשם רועי לחמנובי'ץ. הסוף היה שגם כאן הוא נוכח שאיש לא הצטרף לש"ס מהמתנחלים אבל לעומת זאת מש"ס ערקו לשם.

      מי שמאמין ששלושת ה"רועים" החדשים של ש"ס ישכנו יחדיו לבטח פשוט תימהוני. אטיאס צורף לשלישיה כדי שלדרעי יהיה רוב של שני שליש נגד ישי. ישי עצמו יודע שהוא עומד לתלות את נעליו ואילו ש"ס בקדנציה הבאה לא תהפוך פתאום לתורתית אלא תמשיך להיות אותה ש"ס רפורמיסטית אבל עם תקציבים וכבוד גדול יותר בעידן אלי ישי.  השאלה היא אם אריה דרעי יעצור וימוטט את הסחף של מצביעי ש"ס ללאומנות קיצונית שגם כהנא לא היה מתבייש בה. מקסימום אולי ש"ס תמתן את התלהמויותייה  והתגרויותיה בערבים וגם זה דיינו...

                                                      סוחר הקברים

      ביום שישי האחרון , ממש בערב שבת  -  נחתו עיני על מודעה, בלוח המודעות של  אחד מבתי המדרש ב"סטמפורד היל" הלונדונית,  ובה טנא ברכות לאדם בשם אברהם גינסבורג לרגל נישואי בנו. הכל טוב ויפה וכאלה מודעות שבועיות אנו רואים למכביר מידי שבוע ובלי עין הרע שירבו בישראל. כמו כן מזל טוב לזוג הצעיר והוריהם ובכללם אותו אברהם גינסבורג ואשתו.

      אבל מה שמשך את עיני היו שלל הילולים לאב החתן - אברהם גינסבורג, מהמאחלים. הלה כונה על ידם בשלל מחמאות ובראשן "עסקן חשוב היודע להביא את בשורת הצלת הקברים לפני אומות העולם". גם הילולים אחרים היללו ההלו  בשורות שאח"כ את פעילותו של הלה ב"הצלת קברי ישראל". החתומים היו "הוועד להצלת קברי הקדמונים באירופה" , קרי - משפחת שלזינגר מלונדון ועוד כמה מעושי דברה שאברהם גינסבורג הלה נימנה עליהם ומשמש "המנכ"ל" של הוועד הלזה הזה.

     יתכן שלא יפה שמעיבים על שמחת נישואין אך כשהשקרים כה צורמים ויש עניין של לפקוח עיני עיוורים הרי שאין לי ברירה אלא לבוא ולתקן את התמונה ובדך אגב לומר שה"הילולים" הללו הם שקרים גסים ללא בסיס. גינסבורג הוא ההיפך מכל אותן "מחמאות" שקיבל בחינם. זהו נער השליחויות של הרב  אליקים שלזינגר מלונדון היוצא למדינות אירופה לאשר מכירות וחילולי בתי עלמין. כשהוא מגיע למדינה מסוימת ומבקר בבית חיים יהודי שם הוא מבין  היכן המקום נמצא ומהי העיר שבה הוא דורך  בערך כמו שחתול יודע לעיין בלוח ששנה  כשהוא מביט בו. כך זה אירע למשל ברומניה. מתבוללי רומניה הזמינו את האפס הזה - הנראה יותר כשודד (עם חליפה קצרה מעופשת, עם זיפי זקן של טרוריסט ופרצוף שיצא ישר ממודעת "מבוקש") מאשר כיהודי דתי, לאשר מכירת חלקים בבית העלמין של העיר רומן. משחזר השמנדריק הזה ללונדון הוא אפילו לא ידע היכן היה. בזאת גינסבורג אינו לבד - גם שאר המריונטות של האיש שלורנץ גנב לו את כיסא הח"כ הציוני, הם כאלה בדיוק כמו הרשפט, אדרי, שטראו ועוד מיני כאלה שאינם יודעים להבדיל בין אבן למצבה. אבל גינסבורג הוא ה"מנכ"ל" ובתור שכזה הוא "אלוף האלופים" של הרמאויות מ"בית המדרש" של השלזינגלדים. עם הפדרציה הרומנית של המתבוללים - כמשל, הוא סוחר בפספורטים רומנים לכאלה שהבטיחו את רכושם הפרטי בעתיד לכנופיה שלו  אם יעזרו להם בעניין הדרכון. בפעם האחרונה סירב מר וקסלר - מאותה פדרציה, להיענות לבקשתו גינסבורג אבל זה לא הפריע לאחד מבניו של שלזינגר להמשיך להציק ליהודי בצרות בעניין רכושו ברומניה (משנפגשו השניים במשנסתר). גינסבורג זה הוא נמוך קומה עם קול צעקני כשל מסור ויש אומרים שקולו דומה יותר לחריקת רכבת על פסים חלודים. אבל הוועד של שלזינגר פרסם אותו  כ"שתדלן לפני אומות העולם" כאילו היה לפחות ר' ישראל דה האן או דר' וואלך. חבל להמשיך בסיפורים כי המסר הובן. אבל יהודי נשאר יהודי - גם אם הוא רשע הסוחר על עצמות המתים שלנו, ומזל טוב מגיע לו ולבנו. אז שיהיה במזל טוב ובהשיב  "לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם".

       

היורש

בס"ד

   היורש/ הרב אליהו קאופמן

       התרגיל המבריק והחשאי של נתניהו וליברמן (אולי בסדר הפוך...) לא היה אמור לשרת שום "מטרה לאומית" או "אלקטוראלית". התרגיל הזה - שלא במקרה נשמר בסודיות מרבית ע"י שני ה"מנהיגים הבלעדיים" בדמוקרטיה החדשה שלנו, אמור להצניח בעתיד את ליברמן כראש הליכוד וראש הממשלה הבא ולתת לנתניהו הפורש (מי יודע מתי - חוץ מהשניים...) גישה חופשית למה שיקרה בליכוד ובישראל גם לאחר שיתלה את הנעלים ויסיר את החליפה.

       נתניהו וליברמן כבר צועדים יחד כמעט שני עשורים, הם מתואמים היטב למרות אי אלו חילוקי דעות שהיו וישנם ביניהם. ליברמן יודע היטב כי הפונטנציאל האלקטוראלי הלאומי- עדתי של יוצאי חבר העמים מוצה על ידו כמעט לגמרי. מהבחירות הקרובות תהיה לו רק ירידה. ראשית, הרי שבשלוש וחצי השנים האחרונות לא עלתה עוד כמות רצינית של מהגרים מארצות אלה ושנית הדור החדש של המהגרים הישנים כבר התחנך בארץ ועלול להצביע עפ"י נטיות פוליטיות ולאוו דווקא עדתיות. כלומר, אם פעם מר ליברמן ירצה להיות ראש ממשלה - וזה סביר שהרצון הזה כבר מכרסם בו מזמן, הרי שממפלגה עדתית שמדברים בה רוסית ועם קישוטים "ישראליים" מהדרג השלישי (אולי חוץ מעוזי לנדאו) הוא לא יבחר לראש ממשלה. רוב פורשי הליכוד הגיעו תמיד למסקנה ש"הליכוד זה הבית". לא משום שהללו השתכנעו בכך תיאורטית אלא משום שמה שלא מבינים דרך הראש נכנס דרך הרגלים. כך למשל הבין השר דן מרידור שחזר מ"מפלגת המרכז" המפורקת וכך הבינו בסוף הקדנציה הזו רוב רובם של אנשי "קדימה" שמקורם בליכוד (אולי חוץ מגב' ציפי ליבני ששינתה את השקפותיה הרעיוניות). פורשי ליכוד שלא חזרו "הביתה" גמרו את הקריירה.רוצים דוגמאות? אוקיי, מישהו עוד זוכר את השר לעבר דוד מגן? וגם יצחק מרדכי ודוד לוי כבר מזמן יצאו לגמלאות. ליברמן יודע שהליכוד לא יהיה כל כך מהר תואם  מפלגת העבודה - אפילו לנתניהו הכל יכול, היה קשה להכניס שני שחקני רכש ביוסי פלד ובוגי יעלון לשימת הליכוד האחרונה. ליברמן גם יודע שיתכן שזו תהיה הקדנציה האחרונה של נתהיהו כראש הליכוד וכראש הממשלה ואח"כ כבר יהיה מאוחר לזנק לפריימריס של הליכוד,  משום שאז הוא ייתפס כ"חוצניק" וכמי ש"כבר אינו משלנו".

     הקפיצה של ליברמן - עם "רשימתו העצמאית" , לברית עם הליכוד היא בזמן. כולנו יודעים היסטורית שרוב רשימות הבחירות - המכילות מפלגה מרכזית עם רשימות שוליות, נבלעות בתוך המפלגה המרכזית. כך זה קרה לכל ה"לוויאנים" שהצטרפו ל"חרות" ההיסטורית - ה"ליברלים", המרכז החופשי", ה"מרכז העצמאי", התנועה למען א"י השלימה" ולע"ם". כך זה קרה לאלה שדבקו במפא"י ההיסטורית- "אחדות העבודה", רפ"י  ו"פועלי ציון". כך זה קרה לאלה שהתחברו לר"צ- מפ"ם הגדולה, של"י ו"שינוי" של פעם. וכך זה קרה לאלה שהתחברו לרק"ח הקומוניסטית - ערבים ויהודים מ"חוגים עצמאיים". ועוד הרשימה ארוכה. ומי שהתחבר לגוש  גדול  אך לא התמיד בו נעלם - כמו למשל "צומת ו"גשר". ליברמן יודע שהקפיצה לגוש עם הליכוד תהפוך בעתיד לאיחוד ממש בתוך בטן הליכוד. נכון אמנם שהייחודיות של "ישראל בתינו" תיעלם ותיבלע אבל את  ליברמן זה פחות העניין כי הוא הקים אותה עבור...ליברמן , וכיום היא הרועץ להפוך אותו לראש ממשלה עתידי. הוא חפץ להפוך מראש מפלגה של מקסימום 15 מנדטים ומטה  לראש מפלגת השלטון ומשם לרוה"מ.

     ליברמן קורא נכון את המפה הפוליטית - לנתניהו אין יורש או יורשים בעלי קומה בליכוד. נתחיל ב"נסיך העל" בני בגין. למרות הקורקטיות בין השניים הרי שמשפחות נתניהו ובגין לא חיו מעולם בהרמוניה. הראשונים היו רויזיוניסטים חילונים באופן קיצוני והאחרונים היו עממיים ומסורתיים. גם האיש עצמו - בני בגין, אינו האב. ישרות והגינות אינם עדיין תחליף למנהיגות. בליכוד לא רואים בבגין יורש וגם נתניהו אינו רואה בו ממשיך. גם הנסיך השני - דן מרידור , הוא עדין מדי למנהיגות ועל אף שבקדנציה האחרונה ניסה לשנות את תדמיתו השמאלית (אולי משום שאין יותר שמאל...) הרי שהליכודניקים האמיתיים רואים בו שמאלני ותו לא.  השר הוותיק מיכאל איתן (אולי וותיק ח"כי הליכוד) הוא אולי באמת הדמות של ה"ליכודניק האמיתי" שהסמל עבורו הוא העיקר אבל בעשור האחרון הוא פשוט לא התקדם ונותר שר של ה"ספסלים האחוריים". גדעון סער ,ישראל כץ ואחרים רחוקים מלהיות דמות המנהיגים בראש ועל אלה שחזרו ויחזרו מ"קדימה" לא יסמכו בליכוד (דיכטר, הנגבי וכו'). הצעירים דנון , לוין ואלקין עדיין  בבחינת פרי בוסר ואילו פייגלין הוא לא יותר מקוריוז. ליברמן היה פעם בשר מבשר הליכוד ועוד מנכ"לו. לליברמן יש רקורד של עשייה ומעל לכל עקביות כאיש ימין עוד מימיו הסטודנטיאליים. למרות הצלחתו ה"רוסית" הגדולה הרי שבקרב הליכודניקים הוא נתפס יותר כישראלי מאשר "רוסי" לעומת שצ'ראנסקי ואדלשטיין למשל. הוא בא מהליכוד וחזר לליכוד. הם באו מבריה"מ לשעבר ומ"ישראל בעלייה" ואח"כ נחתנו בליכוד. הוא היה איש ימין תמיד - בראש "ישראל בתינו" וב"איחוד הלאומי", ואילו שצ'ראנסקי ואדלשטיין ישבו שנים רבות עם אנשי שמאל כמו רומן ברונפמן (לימים מר"צ) ב"ישראל בעליה" וייצגו קודם כל תפיסה עדתית - לאומיות ורק אח"כ דעות ביטחוניות ימניות.

    ויש עוד סיבה שליברמן יכול לפתור בעתיד לליכוד בעיה אלקטוראלית. כאשר ואם יפרוש נתניהו הרי שההמונים בליכוד עלולים לנוע למפלגה פחות "לבנה" בהנהגתה( תלוי גם מי ימוד בראש מפלגות אחרות...). זו גם הסיבה לירי ה"קטיושות" של הימין באריה דרעי למשל. הליכוד מתחיל להידמות לאותה רק"ח שלפני קריסת בריה"מ: המצביעים היו 95 אחוז ערבים וההנהגה יהודית- אשכנזית-רוסית. סילבן שלום כמנהיג מזרחי הוא אולי בגדר בדיחה וגם ה"עיתון של המדינה" לא יעזור לו בפריימריז של הליכוד, ששם הכללים שונים. אשתו - גב' גו'די מוזס- ניר- שלום וכו' רק יכולה להזיק. ליברמן האשכנזי הוא התחליף העממי למנחם בגין הפולני שהמרוקאים העריצו אותו.

    ולמה לו - לנתניהו , כל הרעיון הזה? נתניהו עצמו יודע שלא לעד הוא ינהיג את הליכוד ואת ישראל. השלב הבא שלו הוא אולי להיות הנשיא. נתניהו צריך להשאיר את הליכוד מאוחד , חזק ועם איש שמחר אפשר להרים אליו טלפון ולסכם עימו דברים משותפים מבלי שאחרים יתערבו בעניינים . לנתניהו - ה"בוס האולטימטיבי", לא כל כך נוח שאיזה דני דנון עם תואר פוליטי חצי פיקטיבי (ה"יו"ר העולמי של הליכוד") או גב' חוטובלי יעשו לו שרירים. נתניהו יודע ששלום, מרידור ובמיוחד בגין לא יעשו לו חשבון דקה אחת לאחר שיפרוש. בכל זאת, הוא וליברמן עברו יחדיו דרך ארוכה. הם אכלו מאותו "מסטינג" ושתו מאותה מימייה. עליו אפשר לסמוך קצת יותר מאשר על האחרים שהם גם רחוקים מבשלות פוליטית של "מספר אחד" ויכולים לאבד את בכורת הליכוד למפלגה מזדמנת חדשה.

     להליכה המשותפת של נתניהו וליברמן יש הפעם גם צד חיובי במבט סוציו- חברתי. שלא כמו "ישראל בעליה" , הרי שליברמן מקפל את הדגל הלאומי- עדתי- סקטוריאלי מרצון ולא מאונס (חוסר מצביעים). הוא מוריד את ה"שאלטר" על הכיתתיות הרוסית, על תביעות עתיות- סקטוריאליות כמו שפת מהגרים כשפה ממלכתית (מה שמעולם לא ביקשו עדות יהודיות אמיתיות כולל יוצאי בריה"מ לשעבר שעלו לארץ לפני פירוקה של האימפריה הסובייטית)  ומחסל את ה"משבצת" שדרכה הרבה כוחות אפלים בנו את עסקיהם הלא פחות חשוכים. קיפול הדגל האתני הזה אולי ישחרר את ליברמן מלהיות הסמן האנטי דתי בימים שיאיר לפיד וחבורתו נושפים בעורפו.

חוק נגד בחירת עבריינים

בס"ד

   חוק נגד בחירת עבריינים / הרב אליהו קאופמן

      מאמרי ה"בלוג" מלאים בימים אלה, בביקורת נגד חזרת עבריינים לכהן בפרלמנט ובממשלה. פה ושם מככב שמו של מר  אולמרט בנושא ופעם ראיתי גם חצי מילה על אחד ששמו צחי הנגבי - שמי שלא יודע, כל נידוני ש"ס, "קדימה" וה"עבודה" ההיסטורית יכולים ללמוד ממנו פרק באלימות פיזית , מילולית ובכלל בפלילים, ובדך אגב הוא כיהן כבר כשר המשפטים וכשר המשטרה!אבל רוב מטחי הביקורת נורים אל מטרה אחת: אריה דרעי, אריה דרעי ושוב אריה דרעי. האיש הזה היה השודד היחיד של המדינה, לפניו ואחריו יהום הסער. אפשר לחשוב שהוא המציא את השיטה - פוליטיקה ומזומנים הקשורים זה לזה בגומי. לפניו לא היו לשום שר שום תיקים במשטרה - כולל אותו "תיק אפרסק" שהתייבש, לפניו כל השרים והפקידים הבכירים היו "טליתות שכולן תכלת" ממש ורק הוא קלקל להם את הצגה הישרה והתמימה.  לפניו איש משרי הפנים לא ניצל את המשרד הזה להיא קולות למפלגתו וכספים לעמותות המקורבות אליו. המער"ך - של מפא"י ומפ"ם , היה תמיד כליל השלמות, בן ציון מ"בנק א"י בריטניה" שוחרר באמת מסיבות רפואיות מכלאו, המפד"ל וגרורותיה  החרדיות הקטנות (אג"י ופאג"י) לא גנבו אגורה לכיסם. במקרה של אולמרט למשל אני זוכר שעוד באמצע שנות ה-70 פיארה כותרת מאירת עיניים את עיתון "העולם הזה": "אהוד אולמרט, זו הזמנה למשפט דיבה". בתוך הכתבה ירו אז כנגדו אש וגופרית וכינוהו על ימין ושמאל "שוחת אך הח"כ הצעיר דאז לא העיז לתבוע את "אותו השבועון". אבל כולם איכשהו התגלגלו והמשיכו הלאה- כולל אהוד אולמרט, ורק דרעי זו הבעיה.

   לומר לכם את האמת אני דווקא בעד חוק שיחסום את העבריינים מלהיבחר. אבל התנאי שלי הוא אחד: חוק כללי וללא שום  משוא פנים. חוק שלא ייעצר בפרלמנט אלא יחול גם על תפקידי הנבחרים ברשויות המונציפליות , ושלא יחכו עד שמישהו יגנוב במהלך  כהונתו  אלא יכלול סגירת שערי בתי הנבחרים לפושעים ועבריינים שגנבו ואף רצחו לפני הגשת מועמדותם. זה לא יהיה חוק עפ"י ה"מידות" של דרעי- כמו שהח"כיות חוטובלי ויחימובי'ץ רצו לחוקק. בחוק הזה לא יחכו ל"אות הקלון" שתחסום סופית את השור המועד אלא מספיק שנבחר ציבור יורשע  פלילית ואנו כבר לא נהיה זקוקים לפירושי רש"י ותוספות. אם היה קיים חוק כזה הרי שעשרות ח"כים לא היו נבחרים מאז הקמת המדינה. אם היה חוק כזה  קיים אורי ניצן- ראש עיריית ר"ג לשעבר, לא היה עובר מפלגות כמו שמחליפים גרביים, כדי להיבחר לפרלמנט או לסרוגין שוב להיבחר לראשות עיריית ר"ג. חוק כזה לא היה מאפשר למאיר ניצן להיות כיום ראש הוועדה הקרואה בלוד. וחוק כזה היה גונז לאולמרט , להנגבי וגם לבניזרי את התקוות לעתיד. חוק כזה היה  מביא לכך  שמי ש איים ברצח , מי שהורשע במרמה ומי שמעל בכספי ציבור לא יבחר  להשתתף מעולם בישיבות של פרלמנט או רשות מוניציפאלית בישראל.

     הבדיחה הטראגית כיום היא שלתפקיד של פקיד בכיר לא יכול להיבחר מי שהורשע בפלילים אבל הח"כ והשר של אותו פקיד יכולים להיות כאלה שלפני  היבחרם ל"תפקידם הבכיר" הם הורשעו בפלילים לא פעם ולא פעמיים. היגיון עקום אך ממשי.

     קראתי פה שיש כאלה שמבוהלים מהעובדה שדרעי עלול להיות שר המשפטים, חס ושלום. זה באמת לא מצב "מהודר" אבל היה כבר יותר גרוע מכך ובשלטון הליכוד - שאנשיו יורים את האש חזיתית במטרה ששמה אריה דרעי: היה זה צחי הנגבי שלא רק היה שר משפטים אלא גם שר המשטרה ויו"ר וועדת החוץ והביטחון ושאם נעלעל בתיקיו מימי היותו יו"ר התאחדות הסטודנטים ועד היום נגלה שם האשמות וחשדות שכל אישי הציבור שנאשמו אי פעם לא  "זכו" להן.יש גם את ליברמן שכעשור ומעלה מתמשכת חקירתו והוא שר חוץ ואף מינו את שרי המשטרה והמשפטים עפ"י הזמנתו!

    בשביל  לבדוק את הצעתי - מה היתה תועלתה אילו חוק כזה היה קיים, אני מציע לקוראים לבדוק את כל 120 הח"כים כיום על עברם וסיפרו לכם מכמה ח"כים ואף שרים היינו נפרדים אילו החוק שלי היה קיים מזמן...

רוצים לשבור לנו את המילה

בס"ד

     רוצים לשבור לנו את המילה / הרב אליהו קאופמן

     המאמר הזה נכתב כחודש לאחר  החלטת עיריית ניו יורק (סוף שנת תשע"ב)  לחייב הורים לחתום על כך שהם מודעים ל"סכנה" במציצת דם המילה והמאמר הזה מפורסם לאחר שהארגונים האורתודוכוסים היהודיים יצאו למלחמה בזירה הזו מול העירייה וראש העיר ה"יהודון" שלה שאינם חפצים לחזור בהם מההחלטה. לא לחינם נאמר כי "מהרסייך ומחריביך" ממך יצאו". אצל רודולף גו'ליאנו זה לא היה קורה. הרבנים והעסקנים החרדים חייבים שוב לשנו בדרש את פירושו של רש"י הקדוש במסכת כתובות על עניין "מלכות הזילה" שפירושה שאסור לישראל ולא המלכות הקטנה ביותר לפני בוא משיח צדקנו. ראש העיר של המטרופולין ניו יורק הוא דוגמא ברורה לאיסור הזה ולתוצאות של העוברים עליו. הגיע גם הזמן שיהודים חרדים יבינו כי עדיף לבחור גוי מאשר יהודי פוקר או כזה העונה על "לשליש ולרביע" מה"מזרחי" ומטה. 

       במאמר זה  ניסיתי להסביר במעט את הסכנה הרוחנית המגלמת את מצבו הרוחני של הדור האחרון הזה.  מאמר זה מוקדש גם לכל נושא המילה ומשמעותה - שאותה קבע לנו הקב"ה בפרשת "לך לך". המובן "לך לך" אינו אלא רוחני. "לך לך" מבית אביך הטמא והתקדש ביצירת עם הסגולה. ומה שמבדיל בין טוהר וסגולה לטומאת העולם היא ברית הקודש ביום השמיני. מצבינו הרוחני -  כעם ה', נמצא בשפל המדרגה. הקרב על המילה הוא הקרב בין תורת ה' התמימה - שלה כל המדע והידע , לבין עולם הערלות שהדמיון והכפירה הם העיקר. לא לחינם יצאה תמיד גזירת המילה מהמעצמות הרשעיות ביותר של הדורות - מעצמות שהעמידו את האדם וה"ידע" שלו  מעל פני האל הגדול והנורא, רחמנא לצלן, בגלל הצלחתן המעצמתית הרגעית. ההצלחה של האדם על פני רעהו - ובמיוחד בין העמים, מביאה לגאווה כוחנית, לרצון למרוד ב-ה' ובכל אמונה מגבילה וליצור כאלטרנטיבה השקפה חדשה המתאימה את בעלי הגאווה לבני אלמוות. אח"כ כבר באה התרת כל החוקים והמוסכמות כדי לממש את כל התאוות והתועבות עלי אדמות. כאלה היו היוונים הארורים - ראשי העבודה הזרה,  בעלי פילוסופיית הכפירה ותאוות הגוף, כאלה היו הרומאים מרימי נס הדגל של "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה" ואשר תלו בעצמם בלבד כל כוח צבאי וגשמי  וכאלה הם האמריקאים  כיום המאגדים את שתי הטומאות גם יחד: תרבות הכפירה והתאווה עם רעיונות  "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה" וה"אומרים הן למעשי ידיהם". ובדורנו הגיעה המלחמה בברית הקודש גם מארצו של עמלק - מ"גרממניה של אדום", וגם שם עולים קולות רופסים של "רבנים" מטעם ובלי טעם מארה"ק  המציעים "פיקוח רפואי" לברית מילת הקודש. והכיוון השלישי הוא מא"י - מאותם רופאים ציונים שאין בליבם חמלה  לאיש, מ"זקן ועד נער", כשהם עושים בהם "ניסויים רפואיים" וגם את אותם רשעים ארורים  מגבים ה"רבנים" מטעם ובלי טעם, בנתינת הסכמה ל"פיקוח רפואי" או ל"ערכת פלסטיק" בדם המציצה. למעשה  בא"י מתחוללת מלחמת השמד הגדולה ביותר נגד ה' ומשיחו ומי יודע אם לא רשעים אלה הם אלה הדוחפים בנכליהם את רשעי אומות העולם להכרית - חס ושלום, ברית הקודש.

     לא לחינם היתה המילה ראשית המצוות, עוד לפני שהיינו לעם. המילה היא ההבדל בין ישראל לעמים והיא הכלי שדרכו יכולות להתבצע כל שאר המצוות. כל עוד העורלה קיימת המתחם להגיע לנשמה היהודית הוא גדול. המילה איננה רק המילה אלא הפריעה ומציצת הדם,  כל זאת עפ"י מה שצווינו ישירות  ע"י בוראינו וכל סטייה מכך מוציאה את השורש לקיומה האמיתי של המצווה. מי שמקבל את הרעיון של  "פיקוח רפואי" ו/או התחכמויות במציצת הדם הרי מטיל ספק באמת האלוקית - מדעית ומעלה את הבנת בן התמותה - רחמנא לצלן, על  המדע  האלוקי ובכך עובר על "תמים תהיה עם ה' אלוקייך". מי  שמקיים  את המצווה באופן חסר -  בגלל גזירת העכו"ם או עקב  השפעת הכפירה הציונית הריהו פוגם במילה האלוקית. ואילו אותו אחד שאמנם מקיים את כל סדרי המילה אך אינו מוחה ב"ייהרג ובל יעבור" - עבור האחרים שאינם מקיימים אותה כהלכה ממש, הרי הוא  עובר באותם לאווים ובקושי רב  מקיים "ואני את נפשי הצלתי".

     כדי להיות עם קדוש ל- ה' הרי שחייב זרע הקודש להיות נקי מכל רבב ופסול , וגם ל"יום השמיני" יש מה לקבוע במילה זו. "מל" פירושו להסיר. הערלה היא הפסולת המשוקצת המגבירה את התאווה על  מחשבת הילודה. החטא הקדמון הטיל זוהמה במחשבת הילודה וגם בחיי האישות המלאים במשפחה - פסול  של מחשבה לקיום דורות ישרים להמשך, ומכאן  שהתאווה שולטת על הרצון הזך לקיים דור ישרים. הסרת העורלה וכל שאר תהליך המילה הינו לבנות את עם קודשינו כדור המשך קדוש וטהור ומכאן גם האיסור הכבד לבעול ארמית ולערבב קודש בטומאה. מכאן שכבר במצווה הראשונה ביהדות ניבנה בסיס ההבטחה שקיומה הוא מעבר לגדר הטבע הרפואי ומי שיקיימה במלואה לא יזוק  בדיוק כמו שמי שיעשר יהיה עשיר,  כמו מי שישמור שבת וחג לא יינזק כלכלית וכו'. מי שמתפתה ומהרהר ומערער לכיוון של "פיקוח רפואי" ו/או "צינורית פלסטיק למציצת הדם כדי שהעולל לא ידבק במחלה" הרי הוא כמורד באמונת ה', עובד לעבודה הזרה הנוכחית ויש להכריז עליו כאפיקורוס. פשרה עם אחד ממרכיבי המילה מוריק את כל תוכנה ולכן בדורות ובגזירות הקודמות לחמו היהודים במסירות נפש לשלמותה של המצווה ללא "לשליש או לרביע".

     מאחר ומצווה זו  היא הראשונה וכל כולה כלי לקיום שאר המצוות , הרי שלא לחינם השטן נלחם בה בעזרת רשעי העולם ומכאן ההיפכא מיסתברא: מי שגוזר נגד המילה הרי הוא שליחו הישיר של השטן ומטרתו לעקור את כל מצוות העם בעזרת שבירת כלי המצווה. התערבות בפריעה, במציצת הדם וב"פיקוח רפואי" על המילה הינה שבירת הכלי מזוית זו או אחרת ומכאן שאין עוד כלי המילה שלם להמשך קיומן של שאר המצוות. ומי שמישראל מסנגר - ואף בפשרה, על רשעים אלה הוא מזרע עמלק, כדברי הגאון מוילנא.

     אברהם אבינו עבר בגיל 99 את ברית הקודש כדי שמחשבתו תהיה נקייה להוליד את זרע הקודש. לא לחינם נאמר "כי ביצחק יקרא לך זרע". ישמעאל לא רק שנולד מרחם השפחה הגר אלא שאברהם לא היה נימול אז , כשהולידו. אי לכך לא רק שישמעאל הוצרך למילה בפני עצמו אלא שלא היה זכאי לרשת את אברהם אבינו מאחר ולא היה זרע הקודש. לא לחינם נאמר לישמעאל - יוצא חלציו של אברהם אבינו, לשבת "עם החמור" , יחד עם דמשק אליעזר הכנעני. על שניהם נאמר "עם הדומה לחמור" ושניהם משולים לחומריות הגוי ולא לרוחניות הישראלי,  וכל זאת רק משום שאברהם הוליד את ישמעאל לפני שהוא עצמו נימול ומכאן שגם בריתו של ישמעאל לא עזרה לאחרון  להיות  בבחינת זרע הקודש. מכאן שמי שלא יעבור את המילה כפי מצוותה ספק אם הוא יכול להיקרא "זרע הקודש".

    יצחק אבינו היה הראשון שנימול לאחר שמונה ימים וממנו המצווה - עם כל מרכיביה , עברה לכלל ישראל. ישנם לא מעט מינים ואפיקורסים - בלבוש "חרדי" ובשם "ארגוני התשובה", המנסים לתרץ את היום השמיני למילה בתירוץ האפיקורסי שניסמך על הרפואה האנושית, כאילו רק מהיום השמיני בנויים נימי הדם למילה. מי שחוזר על נימוק זה הרי תולהו במדע האנושי ומכאן גם תולה את המשך הברית בהמשך התפיסה הרפואית הזו. ואם הרופאים ישנו דעתם האם הסיבה ליום השמיני מתמוטטת, חס ושלום?! בודאי שאין כך הדברים וגם אלה הטוענים כי   הם  אומרים סיבה "רפואית" זו,  רק משום להרבות "חוזרים בתשובה"  בישראל , הרי הם בונים "תשובה" זו על פיגומים רעועים ועל הבנה לקויה לדורות ובמקום דור ישרים לדורות הם בונים דורות של שומרי מצוות שמחשבת מצוותם איננה תלויה בקידוש ה'  אלא על המדע האנושי ועמידה על  אותו "מדע" כדי לקיים ולהבין את ברית קודש ואח"כ את שאר המצוות. גם אם נימי הדם מתאימים ליום השמיני הרי שהאמונה הצרופה אינה רואה בכך סיבה אלא אמצעי אלוקי שברא ה' הטוב להתאים את גוף הילוד לסיבה האמיתית  של קיומה ביום השמיני. את החוברות ההסכלתיות של "ערכים", "שורשים" ו"הידברות" - בנושא סיבת המילה והיום השמיני, יש לשרוף לגווילים עשנים.

     האדם הראשון גורש מגן עדן לאחר שבת. היום השמיני הזה היה שונה משבעת ימי הבריאה. לא רק  משום שהאדם הראשון ירד מגן עדן לעולם חומרי אלא משום שה"יממה" (יום ולילה) הפכה ל-24 שעות ותו' לא. החטא ביטל את היות יום אחד "אלף שנה בעינייך". ביום השמיני דבק חטא הדעת באדם הראשון ומתמימות גן עדן ירד לפיגול ה"דעת" והראשון שנולד מפיגול זה היה הרוצח קין, ולא לחינם. ולכן, כדי לחזור להיות זרע הקודש חייבת היתה לבוא המילה כתיקון לעתיד - על כל מרכיביה, וכבר ביום השמיני לתקן את חטא האדם הראשון. ולכן יצחק אבינו  לא רק שנולד מזרע קודש אביו לאחר המילה, אלא אף לא חיכה - כישמעאל, 13 שנה להיטמע, חס ושלום, וכך היה יצחק אבינו לעולה התמימה הראשונה מאז בריאת העולם.

    ויש כאן קשיא - והרי נולד ליצחק אבינו עשיו, ולכאורה היה צריך להיות כשר בבריתו ובזרע קודשו אך מאחר ונאמר "הרוצה לשאת אישה יבדוק באחיה" , ולבן הארמי היה אחי רבקה , אזי, היה צריך לחכות עוד דור כדי שהנשים שישא יעקב תיוולדנה לפני אחיהן הרשעים ואז תתפוס ברית הקודש.

    וישמעאל לא רק שנימול בגיל 13 אלא שלא הוריש את הפריעה ומציצת הדם לזרעו אחריו ולכן אין שלימה מילתו. ומי שחושש - בזמן מציצת הדם, למעשה הרי הוא כבועט במצווה ובמחשבה עולה לו רק מילתו של ישמעאל ולא  של יצחק. ומי שמבקש "פיקוח רפואי" על המילה כולה הריהו מעמיד את המילה ההיא אף במדרגה נמוכה משל מילת ישמעאל.

      נאמר בכתבי הקודש והסוד כי מילתו של ישמעאל תעמוד לו לפני בוא משיח צדקנו. המסירות נפש המוסלמית עבור המילה הפשוטה שלהם  מול  ההתפשרות של לא מעט גורמים יהודים עם הגזירות באירופה ובארה"ב מעמידות את עם ישראל בקטרוג והשטן מציג את הפגנות המוסלמים מול "רבני צעצוע" יהודים המוכנים ל"פיקוח רפואי" וכו'.

     העמים שנלחמו נגד המילה היו - כאמור,  היו עמים ערלים שרצו ורוצים להכרית אמונה מהארץ ובידיהם דגל התועבות והעריות והרי ידוע לנו, מקללת בלעם,  את מה  יותר מכל שונא הקב"ה. לא בכל דור ודור מזדמנת אומה כה טמאה רוחנית שתוכל לגזור נגד המילה. מי היתה "יוון הרשעה"? היא  היתה חוד החנית של מרידה רעיונית בהשגחה העליונה. מרידה שכל כולה במחשבת פיגול מלכתחילה ולא רק מיצר הרע של תאוות הגויים. לא לחינם נזעקו גדולי ישראל נגד הפילוסופיה היוונית ואח"כ גם כנגד התעתיק האפיקורסי של הסכלת ברלין - "מחשבת ישראל". לא לחינם נאמר בגמרא כי אם יאמר מישהו שראה שאתונה וי"ם קיימות שתיהן הרי אין להאמין משום   שדרך ה' שאם אחת קיימת השנייה חרבה. ובלשון הרוח הרי פירושו שאין מים ושמן שרויים יחדיו ואסור לערבבם. כל המשלב דברי חולין ואפיקורסות של תרבות יוון עם תורת ישראל הרי הוא ממית - חס ושלום, את תורת ישראל והופכה לכלי אפיקורסי. דרכם של שליחי האפיקורסות לצוד במחנה ישראל את עוזריהם לדבר העבירה שהרי כבר ציטטה הגמרא את הגרזן האומר לעצים שלא יוכל לחטוב בהם ללא קת העץ מתוכם. וכך עשה האויב הראשון והתמידי של ישראל, עמלק שמו, כשצד את החלשים בזנבו אחריהם וכבר הסבירו קדושי ישראל כי הזינוב בחלשים היא האפיקורסות משום שעמלק נלחם  בישראל משום היותם עם ה' ורצה לקרר את האמונה ומשום כך יש עימו מלחמה "מדור דור" עד שתימחק האפיקורסות ולימים המן וגרמניה היו נציגי האפיקורסות נגד דת ה' ואל עליון גם בקרב אומות העולם. ולכן מי שחומל על עמלק אינו אלא נלחם ב-ה' ומרבה אפיקורסות.

   והנה בימי הבית השני לא היתה יוון רק עבודה זרה אלא אפיקורסות ממש. פילוסופי יוון בנו השקפה נגד ההשגחה העליונה ונתנו לגיטימציה "תרבותית" לעריות באותם ימים . לא מדובר היה בעוד יצר הרע שלחש שכולם ידעו תודעתית שיש להתבייש בו ( כבדור המבול למשל) אלא העריות לדרך חיים ממש מתוך מחשבת פיגול של הפיכת התאווה והעריות לדרך חיים חיובית שעלייה פירש ה"אור החיים" הקדוש את הפסוק בבראשית - "בשגם בשר הוא", שהאדם לוקח את תאוותיו וחולשותיו והופכן לדגל של תרבות חיים. ובכך עסקו פילוסופי יוון ולשם כך בנו בתי ספר, עבור כך הקימו תיאטראות להמחשת תאוות הגוף והפכו  את תחרויות הגוף כאמת מידה חומרנית כנגד הרוחניות והסגידה לאל עליון. ניפוץ עניין האל העליון היתה עבור היוונים מדרגה להחזיר ימיהם לימי העולם שקדם לאברהם אבינו, וכל זאת בעצת השטן להחריב  את העולם. ומאז הועמדה ההשקפה ההרסנית הזו ע"י השטן לבוא מדור לדור ובמסווה של "השכלה" ו"מודרניות" להמשיך להמריד בדרך יוון את העולם. ומאחר ועם ה' היה היחיד כאבן הנגף בפני היוונים הרשעים הרי שעניין המילה היה הראשון שעמד על הפרק לעקירה. ידעו היוונים היטב שללא עקירת המילה הרי   שהסימן  היהודי  לא ייכנע וימשיך קיים את  תורת ה' ומכאן שסופה של תרבות יוון החומרית להיעלם. וידעו הם שבמחיקת המילה יסחפו בני ישראל - רחמנא לצלן, לעריות והרי כבר בלעם הוריש ליוון שאלוקי ישראל שונא עריות, ורק בביטול המילה והכרעת ישראל בעריות ינצחו כוחות החושך. ובצר להם בחרו היוונים את קת העץ שלימים נודעו כ"מיתיוונים". ואמנם כמעט שעלה בידם הדבר אלמלא מסירות הנפש של החשמונאים שהיו "מעטים מול רבים". וכשנאמר "מעטים מול רבים" הרי הכוונה איננה יהודים מול אומות העולם אלא בתוך העם היהודי. ומכאן שבתחילה היו מתתיהו ובניו מעטים מאוד מול רוב העם שניסחף בעצת המתיוונים, ורק מסירות הנפש החשמונאית הביאה לניצחון הגדול ולבסוף להתמוטטות האימפריה היוונית. כי כשלא עולה בידי אומת השטן להחטיא את ישראל היא נמקה, כי כל חיותה של אותה אומה ארורה באה מעצת השטן וכשזו מופרת הרי שהמדינה הזו - הכלי השטני, מאבד את חשיבות קיומו ונמוג.

   ואם בדרך האור נאמר "לא שקעה שימשו של זה עד שלא זרחה שימשו של זה" הרי שגם ב"פרצוף אחורי" ניתן לומר כך. שהרי השטן משליך את כליו הישנים ומחליפם בחדשים. ולאחר מלכות יוון הרשעה שנמוגה עלתה מלכות רומי הרשעה. והרומאים קיבלו על עצמם רעיונית את פילוסופיית תאוות יוון והעלו נקודה חדשה שהנביא מזהיר ממנה: "האומרים הן למעשי ידיהם". זו דרגת עבודה זרה המעמידה את האדם עצמו כאליל וזה כל כוחה האימתני של הרפובליקה הרומית. כפועל תיאורטי יוצא מהשקפה זו בא לעולם ה"משפט הרומי" שהוא עד היום היסוד הכפרני של חקיקת חוקים בידי אדם במקום חוקי שמים. הסנט  הרומי והקיסרים שלה שאבו את כוחם מאמרה זו ותלו את עוצמתם בעצמם. ורש"י הקדוש מפרש כי "אלוף מגדיאל" - צאצא אחרון לאלופי אדום, היא רומי. ומכאן שהרומאים ירשו את תאוותיו של עשיו ושל צאצאו אליפז - אבי הממזרות,  וכל כולה של רומי היה בנוי על שיכרות והוללות עד שבימי נירון קיסר ואשתו פומפיאה מרדו נשים רומאיות רבות באלילות הרומאיות והתייהדו. הרומאים העמידו את הכיבוש והאכזריות יחד עם ההוללות והתועבות בפסגת מעייניו של האדם בימי שלטונם תחת הבסיס של "האמרים הן למעשי ידיהם". רק העם הקטן שביהודה - שהחל להיות נפוץ בימיהם לכל עבר בעולם דאז, הפריע להם במימוש השקפתם. החיים היהודיים היו הלעג לכל השקפת הדמים וההוללות הרומאית. גם חורבן בית המקדש לא הביא לסיומה של היהדות הרוחנית ולכן שליח הס"מ דאז - הקיסר אדריאנוס ימ"ש, קם בגלוי ללחום נגד ברית המילה. הלה גם בנה עיר אלילית במקומה של  י"ם (איליה קפיטולינה) כדי שתשמש מרכז שמד ליהדות ובצד זאת מרכז הוללות שיקלוט את היהודים שיפסיקו לשמור מצוות ובמיוחד, יפסיקו את המילה, רח"ל. גם כאן מסרו בתחילה את נפשם מעטים - רבי עקיבא ותלמידיו, על מצווה זו עד שהצליחו להציל את עם ישראל מהגזירה ושכשזו תמה עברה מהעולם גם מלכות רומי הרשעה.

    המאבק בין בני האור לבני החושך נמשך מדור לדור  כמו שנאמר "מלחמה לה' בעמלק דור דור". לא לחינם נעלמה האות ל' מלפני המילה השנייה של "דור". האויב הרוחני מנסה לנתק את הקשר בין "ישראל סבא" לנכדו בכל דור ודור וחסרונה של האות ל' במשפט התורתי נגד עמלק היא רמז לכך. בכל דור ודור היה לעם ישראל מאבק רוחני נגד גזירות שמד אך המילה הועמדה בסכנה בדורות שבהם שליח השטן ריכז בתוכו כפירה רעיונית יחד עם הוללות ותועבה והפך את האחרונים לדרך חיים מועדפת.

    בימים שבאירופה התחוללו שוב ושוב ניסיונות לשמד את העם היהודי מדת ה' עמדו גדולי ישראל כמצוקים מול הניסיונות הללו. לפני מעט יותר ממאתיים שנה עלתה באירופה שאלה בסיסית שהתשובה עלייה היתה צריכה - עפ"י היהדות הצרופה, להיות פשוטה: איזה אויב קשה יותר, הגשמי או הרוחני? התשובה היא אמנם פשוטה: האויב הרוחני קשה יותר. אך לצד העריצות הגשמית שממנה סבלו היהודים ירד השטן לבלבל את היוצרות ושלח "ישועה" נוכרית בדמות רעיון  "רוחני" להקמת מלכות ישראל,  לחידוש הסנהדרין ולבניית בית המקדש ע"י נוכרי שהבטיח גאולה לישראל , ובאמת הדבר סימא גדולים וטובים מקדושי ישראל עד שכמעט  כולם הלכו אחרי אותו רשע בשמחה. אך תמיד קם מיעוט קדוש אשר ממשיך את נצח ישראל , ומסירות נפשו מצילה מסימוא עיניים סופי. היו אלה הימים שנפוליאון בונפארטה - הקיסר הצרפתי, הפך לכובש הגדול של אירופה והבטיח ליהודים כי אם יתמכו בו הרי שיחדש להם את הסנהדרין ויבנה את בית המקדש בי"ם ומעל לכל יעניק להם "זכויות שוות" כלשאר העמים. מולו עמד אז הצאר הרשע של רוסיה - אלכסנדר הראשון, שבימיו נבנה "תחום המושב" ליהודים ואשר הצר את חיי ישראל וגייס בכוח את בני הנעורים לצבא הרוסי. ואמנם גדולים וקדושים באותו דור היו לישראל כרבי אלימלך מליזשסק, רבי זושא מאניפולי, המגיד מקוזני'ץ , ה"חתם סופר" ועוד רבים אחרים שרוב רובם נקעה נפשם ממעשי האימפריה הרוסית שהיתה אז שליטה גם על פולין ( המרכז היהודי  התורתי באירופה דאז)  ואיימה לפנות מערבה ולכבוש עוד ועוד עד שכל יהדות אירופה היתה אמורה להיות תחתיה. השטן סימא עיניים באופן מחריד. לנוכח המצוקה הגשמית האיומה ברוסיה הצארית - שפגעה גם ברוחניות (ובמיוחד באלה שגויסו לצבא הרוסי ) , לפתע קם מנהיג נוכרי רב כוח והבטיח ליהודים "גאולה רוחנית" והיו בין גדולי ישראל אף שהשוו את נפוליאון לכורש ההיסטורי.

    אך היה אז גדול בישראל שעמד כחומה בצורה מול הסחף ואף התגייס בעצמו ללחום לצד הצאר הרוסי- שרק קודם לכן היה אותו גדול עצור אצל אותם רשעי רוסיה שבהם קרא לתמוך, ואף אותו גדול נהרג בשדה הקרב , ולימים  אמנם הודו כל שאר חכמי ישראל בראייתו הנכונה את המצב. היה רבי זלמן מלאדי - "בעל התניא", האדמו"ר הראשון של חסידות לובאביטש. הרבי מלובאביטש הראשון טען כי עד בוא משיח צדקנו הרווחה הגשמית נלקחה מאיתנו על חשבון הרווחה הרוחנית ועל כל יהודי תמיד לבחור ברווחה הרוחנית. "בעל התניא" טען כי דווקא משטר האימים הגשמי של הצאר וסגירתם של היהודים ב"תחום מושב" הוא זה ששומר אותם מהתבוללות בנוכרים ומחזיק את אימת הרבנים עליהם כמנהיגי הדור. מנגד טען "בעל התניא" כי כל עניין הפקרת היהדות והגאולה בידי נוכרי - ללא הופעת אליהו הנביא וחידוש הנבואה, היא צעד כפרני ואין להאמין בגוי ערל  שכאילו חפץ בטובתו הרוחנית של עם ה'. "בעל התניא" הביא גם את דבריו של המהר"ל מפרג שטען כי גם אם אומות העולם יכפו עלינו חידוש עצמאות הרי שיש ל"ההרג  ובל יעבור". "בעל התניא" גם גרס כי "שיויון הזכויות" שיעניק נפוליאון בא להפריד את היהודים מרבניהם ולבסוף - חס ושלום, לבוללם בין הנוכרים. לימים - כשנפוליאון אומנם הובס , הסתברה כוונתו האמיתית ובמיוחד כאשר ניסה ליצור "סנהדרין יהודית" עפ"י טעמיו.

    והנה הניסיון של לעקור הכל - ובראשם את המילה הקדושה , הגיע שוב והפעם  עם עליית הקומוניסטים ברוסיה והקמת בריה"מ. ה"ייבסקציה" - המחלקה היהודית (אנשי מפלגת ה"בונד" היהודית- מרכסיסטית  לשעבר) בקרב הקומוניסטים, היו ל"קת העץ של הגרזן" הקומוניסטי וברוסיה הם שמדו רבים וטובים. ה"חפץ חיים" זי"ע טען אז  כי יש לצאת בכוח הזרוע נגד יהודים מומרים אלה וכשלא יצאו -  כך קונן , גרם חוסר מסירות נפש זו עלולה  לפגיעה בצמיחת רועי ישראל בעתיד. להבנת העניין הביא ה"חפץ חיים"  מספר דוגמאות של גדולי ישראל שקמו מיד לאחר שיהודים מסרו עצמם גשמית נגד שמד רוחני. אך גם באותם ימים היה ברוסיה הקומוניסטית עמוד ימיני  שנלחם עם חסידיו נגד השמד האדום. היה עוד אדמו"ר מחסידות לובאביטש - הרהי"צ צזקו"ל. לא במקרה ניצל הרב הקדוש לבסוף מן התופת הקומוניסטית ועוד בעזרת קצינים נאציים ימ"ש!!! הקומוניסטים ניהלו דיאלוגים רבים עם האדמו"ר הרהי"צ וניסו להוציא ממנו את מה ש"רבנים" ליצנים כיום מפטפטים - עריכת המילה הקדושה תחת הרופאים הקומוניסטים. הרהי"צ כמובן סירב. באותה תקופה - שבין עליית הקומוניזם לעליית הנאציזם סברו כל גדולי ישראל שהקומוניזם והשמד האדום גרועים מהנאציזם והגה"צ חיים פינטר מבוקובסק אף אמר זאת בגלוי לקומוניסט אוסטרי שלימים הפך האחרון לנאצי והציל את הגה"צ פינטר ובנו שמלק'ה מהתופת הנאצית באוסטריה, עקב אותם דברים ישרים וישירים שהיו בפיו!

    לא במקרה הקומוניסטים היו אלה שנבחרו ע"י הס"מ ללחום בברית הקודש, בדור ההוא. הקומוניזם היה היסוד ממש של הפסוק "מהרסייך ומחריבייך" ממך יצאו. עם ישראל סבל רבות מכך שקומוניסטים יהודים הביאו את הטומאה הזו גם לנוכרים. הסבל היה לא רק במישור הגזירות אלא גם במישור ההשפעה שהיתה להתקוממות האנטישמית נגד היהודים על שהקומוניזם הועלה והובא ע"י לא מעט יהודים וכתיבת בסיסו ורעיונותיו  היתה ע"י יהודי מומר בשם קארל מרכס. האנטישמיות במזרח אירופה בעיקר היתה רוייה בשנאה ליהודים ש"הביאו את הקומוניזם". קארל מרכס הביא טומאה זו לעולם וממשיכיו היהודים עמדו בראש טומאה רעיונית זו ברוסיה בפרט ובאירופה ובעולם בכלל. לאון טרוצקי, רוזה לוכסמבורג, בוכרין, קמינייב, זיגונייב ורבים אחרים היו השמות הרעיוניים של יהודים מומרים שמסרו נפש להכרית את המילה מן הארץ.

     לא לחינם "זכה" הקומוניזם להיות - לאחר דורות, נושא דגל השמד נגד המילה. הקומוניזם מרד ב- ה' כמו שאף טומאה לא מרדה בו. דור המבול היה בעל תאווה אך הכיר ב- ה', דור ההפלגה ועמלק נלחמו ב-ה' אך הכירו בו, הפילוסופיה היוונית טענה אומנם שאין התערבות השגחה עליונה - רחמנא לצלן,   אך האמינה בכוח עליון. הרומאים האדירו את עצמם מעל הכל אך לא פסלו קיום בורא לעולם. אך הקומוניזם בעט בכל מכל. ה"מניפסט הקומוניסטי" של קארל מרכס  ופרידריך אנגלס שלל כל קיום של כוח עליון ותלה את העולם ובריאתו ב"תהליכים כלכליים" וב"מפצים" דמיוניים. אם יש בעולם תיאוריה של "אשר בדו מליבם" הרי זה הקומוניזם , ובמיוחד ההתייחסות לדת ולבורא העולם. הקומוניזם העמיד את פרוק המשפחה מעל לכל , לחם להסרת כל הסמלים של קיום משפחה תחת דת ולימים הגביל את הילודה ע"י חוקים נוקשים עד לעונש מוות ממש! זו היתה הקריאה להלחם ב"פרו ורבו" האלוקי. והגרוע מכל - אלה שהעמידו את ההשקפה המרדנית ביותר שבאה לעולם היו יהודים! לא לחינם דרשו רבותינו כי כש"ישראל יורדין" הם יורדין מתחת לאומות העולם! המלחמה הקומוניסטית - בברית הקודש, היתה מלחמת המומרים היהודים בסדר האלוקי של "פרו ורבו" ולמען חברה פרוצה ומכאן שברית הקודש שוב הפריעה לבעלי התועבות שהפעם לא רק רצו לתת דרור לתועבותיהם אלא לערוך צנזורה על הילודה והמשך הבריאה. והקומוניזם הביא בארסו להרס וניוון וידוע כבר המשפט כי "אין באה פורענות לעולם אלא בשל ישראל".

    והנה שוב , בימינו אלה, יורדת לעולם הגזירה נגד ברית המילה - ומשלושה כיוונים :1) ממלכת הזוהמה והפריצות וכל "אופנות" ההפקרות - מארה"ב.2) ממדינתו של עמלק - גרממניה של אדום.3) מארץ הקודש עצמה - מארגונים ציוניים נגד ברית המילה. לא לחינם שוב ירדה "זכות" שטנית זו - ללחום נגד ברית הקודש , לאותם גורמים מאותן ארצות. וראשית לארה"ב. בשנים האחרונות הפכה העיר סן פרנציסקו למרכז ההסתה נגד ברית הקודש ושם היו גם הניסיונות הראשונים בארה"ב, לבטלה. עיר זו היא עיר התועבה מספר אחת בארה"ב. בעיר הזו חיים בני  האדם חיי תועבה רשמיים כ"משפחות" שדינם עפ"י התורה אחד: מוות!  גם כאן זרע הקודש מפריע לשטן להשתלט סופית על המקום, שהרי בכל מקום שחיים יהודים הם מתקנים את מעללי החוטאים ואם היהודים שם אינם שומרים את דת ה' הרי בעטיים באה הפורענות. סן פרנציסקו איננה העיר היחידה בארה"ב המופקרת שבה התועבות משתוללות אך היא ה"ראשונה במעלה". בדור האחרון חדרה סופית ההרגשה - למוחות וללבות היהודים בעולם בכלל ובארה"ב, כי מדינה זו היא ערש הטוב והאידיאלי לכל שומר תורה וצוות. מסתמא שהדברים אינם בדיוק כך. יהודי צריך לדעת שאין לשום גוי - גם ה"תרבותי" ביותר, זכות לשפע אלא עפ"י מידת יחסו של הגוי ליהודי ועפ"י מידת ההשפעה היהודית בארץ הגוי. ההיסטוריה רצופה בהודאות הנוכרים - מחד גיס, על שזכו לשפע בזכות היהודים ומאידך גיסא, על שנמנע מהם השפע לאחר שגירשו או דיכאו את היהודים. היהודים לעומת זאת צריכים לדעת כי לא בזכותם הדבר אלא בזכות המצוות שהם שומרים. מצב אחר הוא שאומנם היהודים ם הם נותני השפע אך משפושטים הם את המצוות הנוכרי מתייחס אליהם עפ"י "מלך שלא ידע את יוסף" , שהרי אחרי העבודה ב"פה רך" (של העברת היהודי לתרבות הגוי) מביא הקב"ה את הגוי להעבידו ב"פרך". על כך פירש ה"אור החיים" הקדוש בפרשת "ראה". ה"אור החיים" הקדוש מבהיר כי ה"ברכה" והקללה" ש- ה' הטוב נותן לעם ישראל כבחירה, חד הם. ה"אור החיים" מסביר שם כי ליהודי יש רמת הבנה, כישרון ויכולת העולים על הגוי וכשהיהודי שומר מצוות הרי שתוצאות כישוריו מביאים לברכה והוא מוערץ  ע"י אומות העולם  -  משום ששם ה' נקרא עליו, אך כאשר אינו שומר את המצוות , אזי, התוצאות היפות של כישרונו הופכות לרועץ לו בשנאת הגויים אליו מתוך קנאה ,  משום שכישוריו לא באים  לביטוי בקידוש ה' אלא ב"כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה" ואז הכישרון וההצלחה הופכים לחילול ה'.  ולראיה  היא שכל ההנהגות היהודיות הפוקרות של יהודים קומוניסטים , מסכילים וציונים רק הביאו אנטישמיות ולימים את השואה המרה. אילו רבנים היו יודעים ללמוד בקודש השקפות אלה וחוזרים עליהם השכם והערב בארצות הגויים - ובמיוחד בארה"ב, אולי ההשקפה היהודית- דתית- חרדית היתה ניראת אחרת. אבל בארה"ב מרגישים יותר ויותר יהודים חרדים - ובכללם גם החסידים, כי הם חיים לא רק ב"מלכות חסד", אלא גם ב"מדינה מתקדמת" שכל השפע בה בא מן הנוכרים , רחמנא לצלן, ואינם מיחסים זאת לעצמם ולמצוות שהם מקיימים. בדור הירוד שלנו גם הדגל שהרים "בעל התניא" לפני כמאתיים שנה - להיזהר ממדינות "חסד" שהרוחניות שלהם ירודה ולהעדיף צוררים גשמיים שאין תועבותיהם מדביקות את היהודים, הרי שהוא בבחינת "דגל מקופל", לדאבוננו. המודרניים שבין יהודי ארה"ב הם אלה הנושאים לא מעט בעוון סימוא עיניים זה אך למעשה יש לציונות כיום תפקיד עיקרי בסימוא עיניים זה, הגורר את המודרניים שביהודי ארה"ב להשתעבד להבל ורוח ולא להיפך.

     ארה"ב היא בעצם הגרסא החדשה של מלכות התועבות היורדת לעולם לנסות את העולם - ו במיוחד את  ישראל בראש, בהעדפת חיי החומר והוללות על חיי הסדר האלוקי. לצד סמלים כמו הכיתוב על הדולר האמריקאי- לבטוח באל, או רעיון ה"סובלנות הדתית" קיימים גם חוקים שאוסרים "סמלים דתיים" במקומות ציבוריים. הסיבה היא - כביכול, "סובלנות", אך האמת היא הפוכה: דחיקת הדת , האמונה והסדר העולמי האלוקי לקרן זוית והפנמתו בבית הפרטי ובדלתות סגורות ואילו בציבור  אמור לשלוט הרעיון של "האומרים הן למעשי ידיהם". כך גם אמרו מומרים יהודים בגרמניה של מנדלסון שר"י : "היה יהודי בביתך וגרמני בצאתך". זוהי היווניות, הרומאיות והבונפארטיזם, ואפילו  משהו מדעת הקומוניזם על הדת  אך  רק בעידון ובניסוח אחר. זהו  גימוד האמונה בכוח עליון מול האדרת מעללי בן האנוש. לא לחינם נובטים בארה"ב זרעוני הצמיחה ה"תרבותית" שאפיינו את מלכויות אויבי ה' מימי יוון ואילך: ההפקרות והפריצות של יוון , המשפט היהיר האמריקאי בנוסח האבסולוטי הרומאי והרצון לשלוט תרבותית ורוחנית - דרך כוח הזרוע האימפריאלי, על חיי הרוח של שאר העולם כפי שנפוליאון הצרפתי, הקומוניזם הסובייטי והנאציזם הגרמני חפצו. "שיויון הזכויות" וה"הזדמנויות" האמריקאי הוא מהדורה חוזרת - לעם היהודי, של הבונפארטיזם של נפוליאון. "בעל התניא" היה יוצא חוצץ - בימים אלה, נגד המעצמה הזו והיה מורה לתמוך במעצמות "חשוכות" שמנהלות נגדה מלחמה כמו אירן למשל. דבר אחד היה בטוח - "בעל התניא" היה נלחם בכל כוחו ועוזו נגד ההשפעות התרבותיות - נוכריות של מדינה זו על שומרי המצוות שלה , והיה מארגן מלחמת קודש נגד חוקי השמד של המילה בסן פרנציסקו ובניו יורק , ורואה בהם סימנים להתפשטות   גזירות - חס ושלום, במקומות אחרים בארה"ב ואף בעולם.

     הסימוא עיניים האמריקאי הוא מתוחכם יותר משל צרפת של נפוליאון למשל. בארה"ב, יש "דמוקרטיה", "חופש דיבור" וכו' ואין דיקטטורה ולכן השטן מסמא עיניים שכאילו יש ליהודים - ב"כלים הדמוקרטים" של ארה"ב, אפשרות להתגונן מפני גזירות מאשר במדינות אבסולוטיות למשל. אך הכל - כאמור, עורבא פרח וסימוא עיניים, ותו לא. ה"כלים הדמוקרטים" נועדו להפנים את המחאה נגד הגזירות והאבסולוטיות המתוחכמת של יוון - רומי החדשה ולנתב את מסירות הנפש היהודית כמה שיותר לדרגת אפס. ה"דרך התרבותית" הזו היא הדרך להעלים מיעוטים דתיים בתוך הרוב החילוני ומנגד לגרום ליהודי למשל להשיל את אש הקודש של מסירות הנפש שלו מימים ימימה בהלכות "תרבות" ו"נימוס" שהם בעצם בור קבורתו. ארה"ב היא המנחה של הקו השטני- אבסולוטי החדש לכל ה"עולם המערבי" וכיהודי שומר תורה ומצוות קושר את גורלו ב"עולם המערבי" הרי הוא מכריז מלחמה על דת ה'.

     אבל - כאמור, לציונות יש השפעה מכרעת יותר על מה שמתחולל בקרב יהדות ארה"ב - הפיכת התורה ללימוד "אינטלקטואלי" והבלגה על מעללי המלחמה האמריקאית בברית הקודש, ממה שאנו מדמיינים לעצמנו. הקמתה של הציונות - ע"י הרשע הידוע הרצל שר"י, היתה מלווה בהבטחה לאומות המערביות כי המדינה הציונית תהיה "מחסום מערבי בפני הברברייה במזרח". "מערבי" בלשון הציונית חופף גם לכניעה רוחנית , להתיוונות והתבוללות. זה היה המוטו הציוני מול הבריטים , זה היה המוטו של חלק מהימין הציוני ב"ברית" המשונה שהם רצו לחתום עם הנאצים , זה היה המוטו של הציונות הקומוניסטית (מפ"ם , "אחדות העבודה" וכל רסיסי "פועלי ציון") בפנותה לתמיכת בריה"מ ב-1948 במדינה הציונית וזה היה המוטו של בן גוריון - ולימים כל ממשיכיו עד היום, כאשר התחברו לארה"ב והציעו לפנייה את השירותים הציוניים במזה"ת. מאז ועד היום הציונות מחוברת לטומאה המערבית ואף דואגת לנסות להיות קיצונית ממנה וכל זאת על חשבון היהדות. להבדיל מכל מדינות הנוכרים הטמאות הרי שהציונות היא סרטן בבשר היהדות ואין היהדות יכולה להישמר ממנה כמו משאר הגויים בקיום הפסוק "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". הציונות כרתה על דיגלה להקים "עם אחר" וכזה היא מנסה לעשות זאת תוך החרבת היהדות. הרבי מבריסק כבר דיבר על כך שהמדינה איננה מטרת הציונות אלא האמצעי שלה לעקור מעם ישראל את המצוות ולכן לאן שכל קבוצה יהודית תברח הרי שהציונים ידלקו אחריה לשמדה. המלחמה בדת ישראל היא העיקר של הציונות וגם המלחמות נגד הערבים או השלום עימם מיועדים להעניק "שקט תעשייתי" לציונות במטרתה האמיתית: לשמד את עם ישראל. על כך כבר אמר ה"חז"ן אי"ש" שכשהציונים ישבו לבטח הם יתחילו באמת ובתמים במלחמתם ביהדות.

     להבדיל מלפני המלחמה העולמית השנייה הרי שכיום הציונות שולטת על כל העולם היהודי החילוני וגם על רוב רובו של העולם התורתי. ההשפעה הציונית מנווטת היטב את העולם התורתי להשקיע את עתידו עם הערב ועם כל מה שרק מריח לבן ולא שחור או כהה. נכון שכל עוד בארה"ב ובאירופה ישנן מלכויות חסד הרי שאין להתגרות בהן אך מנגד כאשר גוזרים שם גזירות יש להתקומם נגדן כי רק על גזרות דת מותר להיהרג ואין לערוך חשבונות פוליטיים מוטעים כמו "זהו העולם המערבי לו אנו שייכים". מלחמת הציונים באומה הערבית והיותם של הציונים סוכני המתייוונים ממערב ומרצון רק זורעת פחד אצל שומרי התורה והמצוות להתקומם נגד גזירות שמד במדינות המערב. כיום יש לציין שהציונים שולטים על רוב רבנות העולם - אם במישרין ואם בעקיפין, ולא מעט רבנים לפני שהם מעיינים ב"שולחן ערוך" הם קודם כל מרימים טלפון למשרד החוץ הציוני או לשגרירים הציונים, כאשר צרה ניחתת על היהדות והציונים כמובן מעדיפים שהשמד ינחת על היהדות מאשר היהדות החרדית תילחם על המצוות נגד המערב.

      אבל יש להבין כי המצב חמור יותר מאשר הוא נראה - בצד הציוני. מסתמא שלא רק שהציונים מונעים את ההתקוממות הדתית - יהודית נגד הגזרות במערב אלא שיתכן מאוד שהם, הם גם היוזמים לא פעם ופעמיים את אותן גזירות מערביות באמצעות כוחם הדיפלומטי ואח"כ בעזרת "רבני הבובה" שלהם. הציונות היא האויב הגדול ביותר לדת הקודש. את הנוכרי אפשר עוד לשכנע לחזור בו מגזרותיו הדתיות כי היהדות איננה מסכנת את קיומו אך הציוני רואה בקיום הדת היהודית סכנה יומית לקיומו. כבר בקום המדינה הציונית - ועוד לפני שהנוכרים חשבו לגזור גזרות כאלה בעת הזו ממש, הרי שחוגים ציונים הקימו "תנועה נגד ברית מילה" ו"תנועה נגד השחיטה". התנועות אומנם דעכו מפעם לפעם אך הן עלו שוב ושוב וה"תנועה נגד ברית המילה" פעילה שוב מסוף שנות ה-80  ועד היום. גם להם - לציונים, שמורה ה"זכות" הזו, ה"זכות" של השטן, לגזור ולהתנגד למילה. כבר עם פרוץ הציונות עניין העריות והפריצות עמדו בראש המרד הציוני ביהדות. הנשים הציוניות שמשו - עם בוא המנדט הבריטי לארה"ק, אמצעי להעברת ה"אהדה" הבריטית מהערבים לציונים. ה"משוררות" הציוניות היו נשים מופקרות בימים שהעולם הנוכרי היה עדיין שמרני. התרבות והשירה הציונית- לפני ואחרי, קום המדינה הציונית היו על בסיס ההפקרות, העגבים והזנות. ההמשך ידוע וגלוי וחבל להרחיב בשורות אך כיום ההפקרות והתועבות אצל הציונים הפכו ל"תנועה עממית". תל אביב - העיר הציונית הראשונה, הוכתרה לא מכבר, כעיר התועבות מספר אחת בעולם ומקדימה את סן פרנציסקו, ניו יורק, פריס ומינכיין הידועות לשמצה בנושא. הציונות היום מובילה בהפקרות ובתועבות מול עמי העולם - במיוחד לאחר גל המהגרים הסלאבים מבריה"מ לשעבר ש"פיתח" את התחום הזה. לא פלא הוא שברית הקודש מפריעה  למלאכתם של הוללים אלה, שבנוסף לתועבותיהם, גם מקדשים את המלחמה בדת אבותיהם יותר מכל נוכרי בעולם. הניסיון של "פיקוח רפואי" ו/או "מציצת דם דרך צינורית" היא עוד דרך להשכיח את ברית קודשינו כאמצעי מקדם לפני ה"מטרה הסופית" ולא פלא שרעיון זה אומץ ע"י ה"רבנים מטעם" הציוניים (כמו ה"רבנות הראשית" למשל...) ומשווק מהציונים לנוכרים.

     לאחרונה החלו הרופאים הציונים - שחלק גדול מהם הם רוצחים להלכה, לצאת בהצהרות נגד "מציצת הדם" ורתמו לנושא את ה"רבנות הראשית"  הציונית בהמלצה ל"צינורית". בכך נתנו שני ה"רבנים הראשיים"  הציונים גושפנקא תעמולתית לשונאי דת ישראל להפוך את מסורת "מציצת הדם" ההיסטורית ביהדות ל"מוטעית" ולתקנה ב"צינורית" עפ"י רוח הזמן וההסכלה העולמית והציונית. הרופאים כמעט הצליחו  לגרום שמשרד הבריאות הציוני יעשה זאת רשמית ע"י הצהרה אך כאן מנע זאת ר' יעקב ליצמן, סגן שר הבריאות. מחר - כשליצמן לא יהיה שם , הרופאים יצליחו בזאת ואם משרד הבריאות של "ישראל" יצא בקריאה כזו מדוע שארה"ב וגרמניה לא תצאנה אף הן בדרישה כזו?! השם "ישראל" מנוצל ע"י הציונים כ"עמוד האש" לכל דבר שבטומאה. קשה לי להאמין שמשרד בריאות  במדינה מוסלמית -  או רופאים מוסלמים, יצאו בקריאה כזו. למעשה אם במקום  ר' ליצמן היו היום מכהנים שרי הבריאות לשעבר מש"ס (שלמה בניזרי וניסים דהן) מסתמא שהציונים היו מאלצים אותם להוציא הצהרה כזו.

    כל ההוכחות מוליכות לכך ש"מדינת ישראל" החילונית היא בעצמה סרסור לדבר עבירה בכל הנוגע לרדיפת מילת הקודש והיא זו המלבה את האש גם בארצות אחרות. אי לכך אינני יודע אם להתפרץ בצחוק פרוע או לבכות בכי תמרורים כשאני צופה בתמונותנותיהם של רבני האיגודים האירופאים כשהללו מציגים לגאווה את השגרירים הציונים באירופה  המצולמים לצידם בועידות השונות לענייני דת באירופה. מילא שרואים שם את שר הדתות מש"ס או ה"רב הראשי" הזה או האחר אבל חילול ה' מתעצם כאשר איזה פוקר "ישראלי" רשמי מככב באותן תמונות.  מילא, ל"רבני הצעצוע" האירופאים כחליבה מטורקיה, הרפורמים מהונגריה, שודריך מפולין , מנחם הכהן מרומניה וחבריהם אין לי טענות , אלה "שייגצים" עם חותמת אך מה  עם הרבנים החרדים של הקהילות האירופאיות , האם הם כל כך ריקים מתוכן ועד כדי כך התרוקן שיכלם מלימוד שהם לא מבינים כי ה"נציג הישראלי" לצידם איננו בא לסייעם אלא לפקח עליהם שלא יציגו יהדות אמיתית?!

     הציונים השתלטו היטב על ה"רבנות היהודית" העולמית ופועלים לנווטה מכמה כיוונים:1) נציגים ציוניים רשמיים.2) יהודים חרדים מודרניים שהם איילי הון היכולים להתוות בכספיהם ל"רבנים החרדים" מה לפסוק.3) עסקנים "חרדיים" ואף "חסידיים" פרו ציונים המטעים את גדולי הרבנים ומסתירים את האמת מפניהם ומנגד גורמים להחטאת הרבים. 4) עסקנים חרדים ישראלים הכבולים לכסף ולכוח הציוני בפרלמנט הציוני ועושים את דברי הציונים לפני קיום מצוות התורה.5) הכלים ה"רבניים" הרשמיים של המדינה הציונית:"הרבנות הראשית" וכל מערכת ה"רבנים" בערים , באזורים החקלאיים ובכל בית חולים נידח או מפעל מסכן. דרך כל הכלים הללו הציונות עושה כל אשר ביכולתה להפוךאת הדת יותר ויותר רחוקה מתורת ה', דרך כל הכלים הללו מנווטת הציונות את הדתיים והחרדים להתבולל בתרבות יוון המערבית וכיום "מיתון" ברית הקודש הוא אחד מהפרויקטים הללו.

     באחרונה הופיע ה"רב" יונה מצגר - איש תועבות וספק אם בכלל מדובר באדם האוכל כשר ושומר שבת, בפני ציבור יהודי בברלין ושם המשיך את שירותו לציונות הפוקרת בהוצאת התוכן מברית הקודש , כפי שהוא משרת תהליך זה בישראל. אין פלא שגרמניה היא הצלע השלישית של  המשולש הלוחם מפעם לפעם נגד ברית הקודש ובו , כאמור, כבר נמצאות , ארה"ב וישראל. גרמניה היא מדינת הזוהמה של עמלק עם היסטוריה של שמד אנטי יהודי רוחני ופיזי מימי פוגרומי הצלבנים, עבור דרך עלילות דם , ההמשך בעליית הרפורמה הטמאה ועד לשואה המרה. בארץ זו חיה כיום יהדות ההולכת וגדלה עפ"י יסודות ה"עם החדש". מדובר בישראלים רבים שעברו לארץ זו ועובדים שם בשרות עסקים אפלים ומיני תועבות  ומדובר ביהודים אירופאים שהגיעו לשם חילוניים לגמרי (או ששרדו את השואה המרה) וכל "יהדותם" אינה אלא בליל של ציונות דלה עם מנהגי נוכרים (נוצרים) ועם תרבות גויית מופקרת ובעשרים שנה האחרונות הגיע לשם גם הערב הרב - המתבוללים מחבר העמים.  יהודי "גרמניה החדשה"  כמובן שבחרו לעצמם "רבנים" כאוות נפשם שלא פעם הם פחות "דתיים" מהציבור החילוני שלהם. ברית הקודש נישאר אולי הסימן האחרון ממש להבדיל בין יהודי ונוכרי, והנה גם זאת רוצה השטן לשמד, רחמנא לצלן.

    לא לחינם בחר השטן בארצו של עמלק כהצלע השלישית במשולש המלחמה העולמי בברית קודשינו. גרמניה היא מדינת התועבות ה"תרבותיות". שם מיצרים סרטים וחומר כתוב להוללות ולפריצות המתועבת ביותר. ברית הקודש היהודית שוב עומדת למכשול לשטן החפץ לשמד את ישראל ולהפסיק ברית זו. ולכן  לא פלא הוא ששופט עכו"ם עקום גזר נגד ברית המילה. למרות הכל קמה צעקה גדולה מאותם יהודים שבעבר לא ידעו כלל ממוצאם. המדינה הגרמנית החלה אמנם  ליסוג ואף  הוכן חוק גרמני להחזיר את המילה לחוק. והנה מופיע המצגר הזה - כמוזמנה של תנועת חב"ד, ומצנן את ה"התלהבות" היהודית להחזיר את המילה כבימים ימימה. הלץ הזה מדבר - מעל בימת חסידות חב"ד (!), על "מיתון" המילה והוצאת הקודש מתוכה: "פיקוח רפואי" יפקח על המוהל היהודי! בעצם המצגרון הזה מביא את ה"בשורה הציונית" שרופאי השטן הישראלים דוגלים בה  ואשר ר' ליצמן מנע בכל כוחו מלתת לכך תוקף של משרד הבריאות הציוני. המילה - ללא "פיקוח רפואי", משולה אצל הכופרים הציונים לעישון, רחמנא לצלן , ולכן לדעת הפריץ הזה  צריך להזהיר את הציבור מאי "פיקוח רפואי" על המילה כמו שצריך להזהיר ממחלת הסרטן את מי שמעשן וקונה חפיסת סיגריות!

    לא פלא הוא שמצגר הוא האיש המבצע את שליחות השטן בנושא המילה וברית הקודש. מי כמותו מתאים יותר להילחם נגד המשפט היהודי "משביעו רעב ומרעיבו שבע". לא לחינם טוענים נוכרים רבים במחקריהם כי הברית מקטינה את התאווה הבהמית - זו באמת מטרתה היהודית, ומי כיונה מצגר מתאים יותר להילחם נגדה! כבר בימים שכיהן כ"רב שכונה" בת"א הוא נודע בהתנהגותו הפרוצה ולימים רקד עם כלות חשופות בחתונותיהן מתוך הנימוק ש"רציתי לשמח יתומות". בשנת תשס"ב הכרתי מקרוב הולל וזולל זה. הייתי אז רב ברומניה , בקהילה שהקמתי בעשר אצבעות ומידי פעם בפעם הזמנתי רבנים לחיזוק. הקו שלי היה להזמין רבנים מגוונים- לא רק חרדים ממש אך היתוותי להם את הקו. בדרך כלל הדברים עבדו יפה וגם הרבנים, ציבור היהודים ואני היינו מרוצים. ואז הגיע חנוכה תשס"ב. את מצגר הכרתי במחצית הראשונה של שנות ה-90 עת נלחם נגד ה"רב הראשי" דאז ישראל מאיר לאו (על ה"תכשיט" תקראו בהמשך המאמר) משום שלאו מנע ממנו להיבחר ל"רב הראשי" של העיר ת"א. כעיתונאי חרדי סייעתי בידי מצגר על אף שידעתי כי הוא משתייך לזרם ה"דתי לאומי" . את לאו מעולם לא החשבתי חרדי ובהמשך תבינו גם מדוע. לתומי האמנתי שהזמנתו של מצגר לרומניה תסייע לחזק יהודים חלשים וישראלים מתחזקים. האמנתי כי מדובר ברב הנע בין הכיפה הסרוגה לשחורה. אבל הופעתו של הלה ברומניה היתה לכולנו יותר ממפח נפש.

    האיש הגיע לבוקרשט הבירה - תחת הכותרת "רבה של ת"א", בלילה שבין יום רביעי לחמישי שלפני שבת חנוכה. יחד עימו הגיע עוזר (כיום בתפקיד אדמינסטרטיבי בכיר במסגרת "שירותי הדת" הציוניים) עם כיפה סרוגה וללא ציצית קטנה. השניים הובאו על ידי לחדרים נאים מעל בית הכנסת שלנו בעיר. עם הגיענו הבנתי שטעיתי בבחירה. מצגר חקר ודרש אם בחדר ישנה טלויזיה. מאחר וזה היה גם חדר שהושכר מידי פעם למבקרים יהודים מחוץ לרומניה הרי שהיה בו מכשיר טלויזיה. משחשבתי שהאיש מרוצה הרי שלפתע  הוא החל לחקור אותי אם אפשר לצפות  בטלויזיה  הזו גם בשידורים מישראל. ובמיוחד  לצפות ב"ערוץ השני". משעניתי לו בשלילה הוא כעס מאוד ולא הבין כיצד מזמינים אותו למקום שאי אפשר משם לצפות בשידורי טלויזיה מישראל. למחרת - ביום חמישי, יצא מצגר עם עוזרו (הוא טען וביקש מימון לעוזר בטענה ש"אם אגיע לבד יטענו כלפי שהייתי עם נשים") לטייל בריכבו של נהגי בבוקרשט. הנהג הנוכרי נדהם לאן התבקש לקחתם - היה זה חילול ה' נוראי. מצגר טייל בכל מקומות הזוהמה בבוקרשט, הוא עצר מול כל בית הימורים ("קזינו") מפוקפק ומדד במבטיו  את הנכנסים והיוצאים ולא חסך מלחקור את הנהג על "חיי הלילה" ועל הבארים המפוקפקים של העיר. לקראת ערב היתה לו פגישה עם זוג שהאישה רצתה להתגייר ולכן ה"טיול" נפסק. כשהגענו לבית המיועד עדיין האיש לא הגיע והיתה רק האישה הנוכריה (היום היא גרת צדק בישראל וגוירה לבסוף כדין בבריטניה) שהגישה לנו פירות. מול עינינו תחב מצגר לפיו בננה מבלי אפילו למלמל ברכה. אח"כ הוא ביקש מהאישה הנדהמת - שסגרה את הטלויזיה כדי לכבדנו, לפתוח אותה שוב ולהעביר לערוץ שישבו סרט מתח! הבנתי כבר שחילול ה' הזה עלול להתגלגל למחוזות בלתי צפויים והודעתי לאישה בשם שנינו כי אנחנו נזוז וכשיגיע האיש נחזור. יצאנו לכיוון בית הכנסת ושם השארתי את מצגר כשהוא צופה במופע לא צנוע בטלויזיה הרומנית. מנגד שמתי לב שהעוזר עדיין לא הגיע. בבואי הביתה שאלתי את הנהג היכן הוריד את העוזר והנהג השיח לפי תומו כי הוריד אותו בקזינו המרכזי בעיר- ששייך היה לישראלים מפוקפקים, שניהלו בו גם עסקי תועבה. בבוקר שאלתי את העוזר לפשר העניין והוא טען כי "במטוס לכאן סיפרו ישראלים כי זהו המפגש של כל הישראלים, אז הלכתי לשם". אח"כ הוסיף לפי תומו כי "לא אכלתי שם בשר , רק דגים וסלטים". הסתכלתי על מצגר והאחרון טען כי " טוב , הוא השתעמם אז הוא הלך למפגש של ישראלים. זה לא עדיף מבאר של גויים"?! הבהרתי לשניים כי אם באו לבלות ברומניה מיסתמא שטעו בקהילה וכי הקהילה המתבוללת של מנחם הכהן נמצאת מספר רחובות משם.

      כבר בסוף הלילה שבין חמישי לשישי קיבלתי טלפון בהול מאותו האיש שרצה בגיור הנוכריה, וכל כולו סערה: "מה הבאת לנו רב שלא מברך על מה שהוא אוכל"?! ניסיתי ל"המתיק" את הגלולה בהסבר שאולי הוא ברך בלחש, אבל האישה היתה נחרצת וטענה כי "כשמברכים בלחש אז רואים את השפתיים זזות, אצלו לא זז שום דבר והוא הכניס את הבננה לפה בבת אחת". ידעתי שהיא צודקת - כי במו עיני חזיתי גם אני ב"פלא" הזה, ולא המשכתי להתווכח עימם. קבעתי איתם ואיתו   בביתי במוצאי שבת קודש חנוכה.

    ביום שישי שאל אותי מצגר היכן יש בעיר בוקרשט  מכון עיסוי ("מאסג'") , ואח"כ הסביר לי שהעיסוי ביום שישי הוא עבורו התחליף למקווה! באמת שעד אז לא ידעתי, לא הכרתי ולא רציתי להכיר מקום כזה ויעצתי לו לשאול את הנהג על כך, אך לא לידי. הנהג אומנם מצא לשניים מקום עיסוי פרוץ בבוקרשט ומצגר חזר מלא התפעלות ממושב פריצים זה!

    מליל שבת עלתה הצגת חילול ה' וההפקרות לדרגה גבוהה יותר. בתיחלה - בדברי התורה שהלה נשא, עוד היו דברי טעם אבל מסיום התפילה החלו ההצגות. קרוב לשישים איש שמעו לאחר "עלינו לשבח" קולות משונים כ"מיייייי?" חוזרים ונשנים בצמד. הסבנו ראשינו והנה מצגר ועוזרו מצחקקים ומשמיעים קולות אלה כמעשה ליצנות ובכלל אינם מתביישים מהנוכחים. הישראלים שבחבורה , ואף היהודים הרומנים הצעירים קלטו כי יש כאן רב ליצן ועד מהרה החל מצגר להחליף עימם בדיחות מכוערות, דבר שמעולם לא קרה בבית הכנסת שלנו גם מצד הפשוט שבמתפללים. כשפסענו מבית הכנסת לסעודת השבת בביתי הבחנתי כי הכפפות  של מצגר תחובות בכיסי מעילו. כל זאת בעיר שאפילו הקל שבקלים יודע שאין בה עירוב. ואומנם משחזרתי עם השניים לחדריהם בבית הכנסת לפתע שלף העוזר את המפתחות לשער מכיסו ואילו מצגר כבר היה חבוש בכפפות והורידן עוד לפני פתיחת השער. משהסבתי את ליבם שאין במקום עירוב טען מצגר כי "אנחנו לא רגילים לחו"ל". כמובן שמדובר בשקרן עלוב, שהרי ימים ולילות הוא מבלה בחו"ל על חשבון אחרים.

   בתפילת הבוקר היה מצגר בשיאו. הוא לא התפלל אלא התנהג כ"רבאיי רפורמי" לחלוטין. הוא שוחח וצחק עם המתפללים ותוך כדי התפילה הכיר אדם בשם חיים צוצ'שווילי ותוך כדי טפיחות על השכם הבטיח מצגר לצו'צשווילי זה לגייר את הנוכריה שלו וקבע עימו למוצאי שבת. כשחיים זה סיפר למצגר כי ברשותו חנות נעלים ביקש מצגר להגיע לשם ולקבל תשורה ראשונה בהסכם -  נעליים איטלקיות ל"רבנית" מצגר. חיים כמובן שנענה בשמחה. לקהל כבר לא היה ספק מי האיש. הוא צבט את הישראלים בלחיים והם טפחו לו על השכם וכו'. לאחר סעודת היום של שבת חזרנו לבית הכנסת ומצגר - במקום להעביר דברי תורה, הוא  צפה ב"תחרה" של  עוזרו עם יהודי מקומי , מי מכבה ומדליק את אורות החדר ב"שינוי" - ע"י זריקת הנעל למתג האלקטריק! אבל שיא חדש של בושה וחילול ה' התרחש כשעה קלה אח"כ. כשהגענו לתפילת מנחה חיכתה לנו הפתעה לא נעימה, האורחים - קרי, מצגר ועוזרו, שהו בקומה העליונה , ספונים בחדריהם ונחירותיהם נשמעות על פני כל הבניין. המתפללים - שהגיעו זה אחר זה, הבליעו חיוכם מתוך נימוס. שלחתי מיד אליהם את ר' שמעון ליבובי'ץ - יהודי יוצא רומני ובעל תשובה , ששימש כעוזרי (היום הוא חי באנטוורפן החרדית) , וביקשתיו להעיר את השניים. כעבור כמה שניות חזר שמעון והוא הבליע חיוך. הוא טען כי השניים סילקוהו מהחדר, בטענה כי הם רוצים לישון. תוך כדי השיחה בינינו נשמעו קולות משונים שעלו שוב מכיוון חדרי השניים וקולו של מצגר מנצח:"מייייייינ.....חה........!" הוריתי לשמעון לעלות לחדרם עם דלי מים ולהעיר אותם. בתחילה חשש הלה לעשות זאת אך משחידדתי את הוראתי הוא עלה. משראו השניים את הדלי הם הבינו שכלתה אליהם הרעה וחיש קל התלבשו וירדו לתפילה. תוך כדי הקדושה פיהקו השניים בקול והמתפללים לא יכלו לעצור את צחוקם. תוך כדי הסעודה השלישית ניראה מצגר מאוד לחוץ. הוא החליף לחישות עם צו'צ'שווילי, הביט בשעון ונע בחוסר רגיעה בכיסאו. לפתע התלחשש עם מתפללי בית הכנסת ושאלם ב"איזה שעה יוצאת שבת"? המתפללים היפנו אותו אלי ואני שאלתיו מדוע לא שאל אותי בתחילה. מצגר השיב כי "בטח אתה מחמיר" . אמרתי כי כ"שאני אודיע לך שהשבת חלפה , אז, תדע מכך".משנסתיימה השבת הענקתי למצגר את הזכות להדליק את הנר השמיני של חנוכה. אז ראיתי מול עיני מופע קוסמות שספק אם אי פעם "אזכה" לראותו שוב. בהינף יד נשלח  נר ההדלקה אל הנרות ובשנייה ממש הוא הדליק תשעה נרות - שמונה עם שמש. מצגר פשוט מיהר ל...חנות הנעלים של צו'צ'שווילי.

      לאחר שהחבורה חזרה מחנות הנעליים של צו'צ'שווילי נפגש מצגר עם אותו ישראלי שבביתו אכל בננה בלי ברכה. גם האישה נכחה בפגישה שהתקיימה בביתי. השניים דיברו עם מצגר ברצינות גמורה על כך שהאישה תשמור תורה ומצוות ושאלו ממנו פרטים היכן תשהה וכו'. מצגר לא אהב את האוירה הזו, הוא העדיף לסגור עם חיים (ואח"כ עם בן דודו של חיים - שלמה טרשווילי) ושכמותו בעסקאות כספיות על גרות פיקטיבית מאשר להתחיל תהליך גיור אמיתי ללא תמורה כספית הגונה בצידו. לאחר זמן קצר קם מצגר ממקומו - חסר סבלנות, והבטיח כלאחר יד , כי "אתן לכם תשובה דרך אלי". הסתכלתי על האיש והאישה והם הביטו עלי חליפות והבנו כי דבר לא יצא מהפגישה. הם היו יותר מדי יראי שמים עבורו והתכוונו לגרות לשמה.

       מדירתי יצא שוב מצגר - מלווה בעוזרו (שהיה ללא ציצית קטנה) לטיול בחנויות הנעלים והבגדים של  של צו'צו'שוילי וטטראשוילי , כדי לסיים עבור אשתו את ה"קניות" , כביכול. לימים העידו השניים בפני חבריהם כי הכל היה חינם! בבוקר שאלתי את שמעון ליבובי'ץ - עוזרי באותם ימים, באיזו שעה חזרו השניים והוא טען כי "השעה היתה בערך 04 לפנות בוקר". מיו"ר הקהילה שלי דאז - ראובן דלל ז"ל, נודע לי כי הישראלים החילוניים - עימם שהה במושב"ק חנוכה, לקחו אותו ל"קזינו" בבוקרשט ואף נתנו כשלוש מאות  דולר  כדי להשתתף בהימורים. הוא ירד למקום ההימורים ללא כובעו וחליפתו אבל עם כיפה לראשו וחולצה לבנה. לאחר ה"בילוי" במקום התועבה הזה - המשמש לא רק להימורים אלא לגרוע מכך, ירדה החבורה לביתו של חיים צו'צו'שולי וסעדה מלוא בטנה התאוותנית טרפות ונבלות - כולל עופות ובשרים, שהכינה החברה הנוכריה של אותו חיים. שם סיכם המצגרון הזה גם על "גיורן" של שתי  החברות - של חיים ושל בן דודו שלמה טטרשוילי. מחרושת השמועות שהגיעה אח"כ שמעתי שמדובר היה בתשלום של כחמשת אלפי יורו לכל "ראש". גם דלל המנוח וגם עיתונאי ישראלי ברומניה אישרו לי זאת אבל בעצמי לא התעמקתי על גובה הסכום. מצגר לא הסתיר את הכוונה שלו ל"גייר" את חברתו של חיים וגם יידע אותי בכך אבל הבטיח כי כי "היא תעבור תהליך גיור בישראל עם בחינות לא קלות". חודשיים אח"כ - בפברואר 2002 , יודעתי ע"י ישראלים בבוקרשט כי חים וחברתו "נישאו" במזל טוב בישראל וכי עורך החופה היה לא אחר מאשר ...יונה מצגר! כשצלצלתי אליו לפשר ה"גיור המזורז" הוא טען כי "הגב' ידעה היטב את הבחינות, היא ממש עברה  אותן בצורה מעולה ". על משפט אידיוטי זה הוא חזר מספר פעמים. סגרתי את השיחה כי הבנתי שכל ה"גיור" הזה היה בצחוק אבל לא הבנתי עד כמה הצחוק הזה היה יותר  עצוב משחשבתי , מה שהבנתי מספר שנים אח"כ. מצגר חזר לרומניה לאחר פסח תשס"ב לחנות נעלים חדשה של חיים צו'צו'שוילי וגם אז התאכסן בחדר שמעל בית הכנסת שלי. לימים סיפרו חיים ושלמה לכתב "מעריב" כי חברותיהן "גוירו". בהמשך שורות אלה תגלו איזה "גיור" זה היה.

   פרשת מצגר -  מבחינתי, נפתחה שוב בסוף 2007. טסתי לרומניה יחד עם העיתונאי הדתי קלמן ליפסקינד מ"מעריב" לשם הכנת כתבה על הסחר בבתי העלמין  היהודיים שם , מטעם הפדרציה המתבוללת של יהודי רומניה. תוך כדי שיחה הגענו לשמו של מצגר. חזרתי לאמצע שנות האלפיים - עת "מעריב" פרסם כתבה על היותו של מצגר איש תועבות, שדינן עפ"י תורה מיתה. מצגר כמובן שאיים על "מעריב" בתביעת דיבה וכמובן שלאחר הפרסום נאלם כלא היה. תוך כדי השיחה סיפרתי לליפסקינד על מעללי מצגר ברומניה והוא ביקשני לשמור עימו קשר בישראל כי יתכן שיעזר בי אם יחודשו הכתבות על מצגר. הבטחתי לו שאהיה לו לעזר בנושא מתי שיחפוץ. כעבור פחות משנתיים הגיע הטלפון המיוחל. על הקו היה ליפסקינד שהיה בתחילתו של תחקיר נוסף על מעללי מצגר - והפעם גם  על מעלליו  תחת כהונתו כ"רב ראשי". הכתבה לבסוף התפרסמה כשבועיים רצוף - זה אחר זה, ובמסגרתה התגלו אירועים חמורים של תועבות ופריצות של   מצגר - כ"רב ראשי" , בכנס "בין דתי" בספרד. כמו כן היו בכתבות הללו גם סיפורים על מעלליו של המצגרון הזה גם במקומות אחרים בעולם ובתוכם ה"סיפור הרומני" שלי. יום לאחר ששוב הכתבתי לליפסקינד את החומר הוא צלצל אלי בדחיפות. באותה שיחה טען הלה כי עפ"י שם ה"מתגיירת" שמסרתי הרי שמדובר אומנם במי שהתחתנה בתאריך זהה לזה שמסרתי לו עם חיים צו'צ'שוילי והמחתן אומנם היה מצגר אך הכלה היא יהודיה - ישראלית מת"א. מתימהון עברתי מהר לצחוק והבטחתי לקלמן עשרות עדים שראו ושמעו שהגב' היא בעברה נוכריה מרומניה. מצגר טען בתגובה כי הוא אומנם המחתן אך לא הכיר את ה"זוג" לפני כן. גם כאן הבטחתי לקלמן את כל הקהילה שלי כעדים להכרות הזו. קלמן החל לחקור וגילה כי ע"י אנשים במועצה הדתית ת"א - שאחד מהם כבר הודח בגלל עבירות "אבן העזר", הביא  מחזן לעת מצוא מהעיר דיז'ו בצרפת (אחד שאינו רב אך אצל ה"רבנות הראשית" דאז היה "רב מוכר" ל"אישורי יהדות"!) "אישור יהדות" לחברתו של חיים. קלמן צלצל לאיש אך בפעם הראשונה טען הלה כי "עכשיו אתה מפריע לי, אני באמצע משחק כדורגל". למחרת טען כי הגב' היתה בכלא צרפתי על עבירות פליליות ואימה העידה בפניו על יהדותה. בירור העלה כי בשנת 2002 מעולם לא נסעו האישה הזו ו/או אימה לצרפת . ה"אישור" היה מפוברק ותו לא. הסיפור פורסם לבסוף ב"מעריב". לאחר הפרסום פניתי למספר "גורמי חוק" ישראלים נגד מצגר אך כולם הגנו עליו בשתיקה. בסיפור הזה כבר לא היה שום עניין של ויכוח על "מהות הגיור" אלא פשוט רמייה פלילית. הרב שלמה משה עמר (בזמן ה"חתונה" שימש כ"רב ראשי" בת"א) היה חתום על התעודה משום שהאמין למצגר כי ה"כלה יהודייה". ח"כ אילן גילאון  ממר"צ - "לוחם חוק" ידוע, ברח מהעניין כמאש בזורקו "אני לא אצא נגד גיוריו של הרב מצגר". גם התנועות השונות ל"זכויות האזרח" קיבלו ממני את הנושא ואת הכתבה מ"מעריב" אך ברחו מהעניין. רב בכיר מ"מרכז רבני אירופה" לחץ לי יד חמה של "יישר כוח" ובאירוניה מרירה טען כי "האיש עוד בתפקיד"...

      על כך שגילאון ומר"צ יחד עם ה"חוק הציוני" האנטי דתי מגינים על מי שנוח להם כ"רב ראשי" אין לי שאלה אבל אותו רב חרדי מ"מרכז רבני אירופה" (שהוא עצמו אינו איש חב"ד - מה שה"מרכז" הזה מהווה ברובו) מעורר בי כאב. לפני  פחות מחודשיים היה  אותו רב חתום - עם עוד כמה רבנים חשובים באמת מה"מרכז" הזה, על עצומת תמיכה במצגר והתרסה נגד הרב גולדשמיט ממוסקובה שיצא נגד ה"עצה הרפואית" של מצגר לברית המילה , כאשר מצגר ביקר בגרמניה תחת הזמנת חב"ד (ואני יודע ששליח חב"ד לברלין - שהזמין את מצגר, הוא פעיל יהדות חשוב ועולה בכמה מונים על ה"רב" ארנברג של ברלין) וכמעט הפיל בדיבוריו האיומים את המאבק היהודי לחופש המילה בגרמניה. ראו עד לאן הגיעה הצלחת השטן. אנשי חב"ד - צאצאים  לחסידותו של  האדמו"ר הזקן שלהם שלחם לרוחניות טהורה ונגד גשמיות וצאצאים לאותה חסידות של האדמו"ר הרהי"צ שלחם על המילה בבריה"מ לשעבר בחרוף נפש, הם אלה המטפחים את  המוסד  של ה"רבנות הציונית" גם במחיר פגיעה במלחמה למען ברית הקודש, ועוד מרוממים  את איש התועבה והפרוץ שמבין ה"רבנים הראשיים" הציונים שהיו עד בה!

    היחיד שלא נפל לפח של מצגר - כבר לפני כעשור (עם היבחרו של המצגרון ל"רב ראשי" ציוני) היה הגרי"ט וייס, אז אב"ד אנטוורפן שבבלגיה והיום גאב"ד ה"עדה החרדית". נחש הקש הזה - יונה מצגר, הגיע מיד לאחר היבחרו ל"רב" הציוני הראשי לאנטוורפן וניסה להיפגש עם הגרי"ט וויס. מצגר ידע כבר אז כי הגרי"ט וויס עומד להתמנות לגאב"ד ה"עדה החרדית". הרב וויס סירב להיפגש עם מצגר גם כשהועלה לפניו הטיעון כי "הרב יוסף שלום אלישיב עומד מאחורי בחירת מצגר". מצגר קיפל את המצלמות של נושאי כליו - שעמדו לצלמו עם הרי"ט וויס, אך לא התייאש מגניבת הדעת. מצגר שם את פעמיו ל"סעודה השלישית"  בביתהמדרש של  הרב וויס בשבת קודש אך כאשר לרב  וויס נודע מכך הוא ביטלה והעבירה מבית מדרשו לביתו. במושב"ק פנה מצגר "לשמוע הבדלה" לבית הגרי"ט וויס - עם צלמים כמובן, אך הגרי"ט וויס הודיעו בתוקף לקפל את מצלמות ובתום ההבדלה לעזוב את הבית, וכי אין לו על מה להחליף עימו אפילו שתי מילים. גם בנוגע ל"מרכז רבני אירופה" לא ניכשל הגרי"ט וויס. לפני מספר שנים - והוא כבר גאב"ד ה"עדה החרדית", פנו רבני ה"מרכז" להיפגש עימו. תשובת הגרי" היתה ברורה - מוכן להיפגש עם הרבנים בפרטיות אך לא להזמין פגישה רשמית עם ה"מרכז", שעלולה להתפרש כהכרה בו.

    לימים, משחזרתי לארץ וסיפרתי לחברים וידידים על ביקורו של מצגר ברומניה היה אחד מהם - רב ישוב ממרכז הארץ, שכשרק סיפרתי לו  על ביקורו של מצגר אצלי הוא קטע את דברי ושאל:"תגיד לי, הוא אכל ברומניה כשר? הייתי המום, האיש היחידי שכיוון לאמת! כל שאר אלה שסיפרתי להם על הביקור ידעו שמדובר בקל שבקלים, בליצן ועוד "מעלות" זוטא  אבל קשה היה להם להאמין שמדובר במחלל שבת בפרהסיה ובאוכל טרפות ונבלות, רק אותו רב שאל - עוד לפני שמיעת העובדות, את השאלה הנכונה. לא הצלחתי להוציא ממנו מאין הוא יודע על מצגר אינפורמציה  כל כך טובה שהרי זה ממש להכיר  את "נפש בהמתו", אך הרב ההוא הבטיח לי שאם פעם אזדקק לעדות רשמית הוא יבוא ויאמר את מה שראה במו עיניו...

    יהיו לא מעט נאיביים - או סתם נוכלים, שיתלו בעניין ה"תשובה" את הצורך ב"קירוב" רשעים כמו מצגר. אם כך הרי לפניכם תשובתי המעשית בנושא. שנה לאחר פרסום הכתבה ב"מעריב" הגיעה אלי בקשת שלום ממצגר ע"י "פקיד בכיר" ב"רבנות ת"א". האיש טען כי מצגר פגוע ומתחרט על עברו וכי לפני ראש השנה תשע"א יש לעשות "סולחה". הסברתי לאותו "שליח מצווה" כי אין לי שום  דבר אישי נגד מצגר וכל מלחמתי בו היא לשמה. מצגר טען כי קרא ושמע על מצב בתי הכנסת ברומניה - ובמיוחד זה שבדעעש , והוא רוצה לכפר על מעשיו במכתב חריף לפדרציה אך ביקש שאדמו"רי דעע ש יבקשו ממנו רשמית זאת. הדבר אומנם נעשה ולאחר מכתבם של אדמו"רי דעעש כתב מצגר מכתב חריף נגד הפדרציה המתבוללת ברומניה  והמכתב נשלח ופורסם ברומניה , בישראל ובעולם. כמו כן הבטיח מצגר "לעמוד על חומת היראה נגד מעללי הפדרציה ברומניה ורבניה המפוקפקים". כאן רק אציין שעל מכתבו של מצגר סירב לחתום הרב עמר משום קשריו היותר מדי "חמים" עם  ה"רבה הראשי" של מדינה זו באותה תקופה, השמלאני מנחם הכהן. אך תקופת ה"תשובה" של מצגר בקושי החזיקה מעמד שנה. לפני הבחירות ל"רב ראשי" לאותו קן צרעות דתי ששמו רומניה , העניק מצגר "מכתב המלצה" ל"שייגץ" בשם אהרון מרדכי רבינובי'ץ שה"רבנות הראשית" עצמה הביאה אותו למשפט פלילי על סחר ב"טופסי כשרות" , זיופם ומכירתם תמורת שוחד. מהאיש נשללה הזכות להיות רב ושוחט ולבסוף אפילו הפדרציה ברומניה התביישה לבחור בו כ"רב" עם עבר פלילי כזה ובחרה את הלץ רפאל שפר מבני ברק במקומו. למצגר כל זה לא הפריע והוא הסביר כי בעבר רבינובי'ץ סייע לו (למצגר) נגד ליצן אחר בשם ישראל מאיר לאו, ולכן מצגר נישאר חייב טובה לרבינובי'ץ. זו גם הסיבה ששוב החל מסע המלחמה שלי נגד מצגר וחשיפתו כשקרן ובדאי. יצוין כי חלק מהרבנים שחתמו לטובתו מטעם "מרכז רבני אירופה" ידעו גם על פרשה זו.

      פרשת "מרכז רבני אירופה", המסייע לטיפוסים מפוקפקים כמצגר , לאו וכו' נובעת מהיות ה"מרכז" מרכז סיוע של חב"ד לנציגי חב"ד באירופה , ולא פעם נגד הרבנויות המקומיות שם מתוך ההשקפה החב"דית שהעיקר הוא ארגון חב"ד כמטרה ולאוו דווקא  היות העיקר הכנסת היהדות  בעוד שחב"ד היתה צריכה להיות רק האמצעי.  האדמו"ר האחרון של החסידות הפיץ את שלוחיו בעולם כדי להיות אמצעי להפצת היהדות גם בקרב אלה שהיו רחוקים ממנה כמטחווי קשת. עם הזמן, ובמיוחד בשמונה עשר'ה שנה האחרונות - שלאחר מות  האדמו"ר , הפך האמצעי למטרה בפני עצמה. הפצת יהדות כמטרה אינה חוסכת שבט ממי שנשלח כאמצעי לבצעה ובמקום להרביץ יהדות הוא מעד לכיוונים קלוקלים. אך אם המטרה היא השתלטות חברי מפלגת חב"ד על כל מקום בעולם, ואם  המסקנה מכך היא שאם קיים שם שליח יהדות אחר  מלבדם הרי שזה פסול ויש לסלקו, אזי, משתנה התמונה והופכת לצורבת וכך מתחילים בחב"ד ובגרורותיה (רבני "מרכז רבני אירופה שאינם חב"דניקים) להגן על "שייגץ" חב"די מעצם היותו שייך למפלגת חב"ד,  והצגתו ה"קדושה" כ"שליח הרבי", למרות שהרבי נפטר מזמן.

   "מרכז רבני אירופה" הוקם למטרה הזו - לקדם חב"דניקים ברחבי היבשת האירופאית על חשבון הקהילות הרשמיות אך גם על חשבון קהילות ומוסדות דתיים וחרדים אחרים שאינם שייכים למפלגת חב"ד. כדי לקיים היטב את השיטה הזו ולנצח בה את ועידת רבני אירופה הרשמית והוותיקה - כולל עם הקשרים הבינלאומיים שלה באירופה, היה על חב"ד לבצע "הבה ונתחכמה". הרעיון החב"די נלקח - לא פחות ולא יותר,  מהמרכסיזם הקומוניסטי: הקמת "חזית כללית" לרעיון מוגדר עם ארגונים רבים אבל כל זאת כדי לסמא עיניים ולהסתיר כי מאחורי ה"חזית הפלוריאליסטית" הזו עומד ארגון רעיוני דוגמאטי ואנטי קונזזואלי  אשר כדי שלא יכירוהו וכדי שיצליח להחדיר את רעיונותיו השנויים במחלוקת לרוב הדומם הוא הסתתר מאחורי "ארגוני קש" אך מנגד  הוא זה המהווה שם את הרוב ונעזר לשם כך בכסף גדול שהוא מפעיל  באמצעותו את "ארגוני הדממה" של ה"חזית" שלו. בריה"מ הקומוניסטית לשעבר השתמשה בגניבת דעת זו במשך 70 שנות קיומה. כך למשל הוקמו ע"י המפלגות הקומוניסטיות בעולם - בהיותן זרוע הביצוע הסובייטית, ארגוני חזית בשליטה קומוניסטית  כ"ארגוני הידידות " של אותן מדינות עם בריה"מ. לכאורה העטיפה היתה תמימה ולא מחייבת - ידידות פוליטית בין מדינה זו או אחרת למעצמה הסובייטית אבל מאחורי הרעיון , הכסף והכוח עמדו קומוניסטים וכל מטרתם היתה שבעזרת ארגון "ידידות" זה הם ישפיעו על דעת הקהל ועל המדינה אח"כ לפנות לכיוון הסובייטי ולעזוב את המערב, ובעתיד אולי לכונן משטר קומוניסטי ממש. סוג אחר של ארגון "חזית" סובייטי היו ה"ארגונים האנטי נאציים" - ובמיוחד בישראל ובאירופה, שדרכם הפעילה בריה"מ את הקומוניסטים שלה נגד כל ארגון לאומי - מערבי וסימנה אותו כ"פרו נאצי" כדי לקדם את אנשי השמאל הקומוניסטים שלה באותה מדינה. גם ה"ארגונים להגבלת הכוח הגרעיני" שימשו את בריה"מ במלחמתה במערב כדי לשוות תוקפנות גרעינית למערב והסתרת מעללי בריה"מ וגרורותיה בתחום הגרעיני. וכך היו לבריה"מ ולמפלגות הקומוניסטיות עוד עשרות סוגי "חזיתות" שלא היו אלא רמייה ממש. להעלמת היות הארגונים הללו -  "ארגוני קש" , העמידה בריה"מ בראשם "איש קש" שלכאורה לא היה קומוניסט רשמי, ולצידו עוד כמה "בובות" שהופעלו כולם (עם היו"ר) ע"י קומוניסטים במשרה מלאה. היו גם מדינות קומוניסטיות שהורתן היתה כזאת: בתחילה "בלתי מזדהות" -  כדי שהמערב ימנע מלהפריע להן להתבסס בשלטון, ולבסוף הוכרזו הללו ע"י "עצמן" כקומוניסטיות  ל"מהדרין" . כך זה אירע בצ'כוסלובקיה של אדוארד בנש ויאן מסריק  לאחר המלחמה העולמית השנייה, כך זה אירע ביוגוסלביה של טיטו לאחר המלחמה העולמית השנייה, כך זה פעל בקובה של פידל קסטרו בסוף שנות ה-50 וכך זה אירע ל"רפובליקות העצמאיות" של אוקראינה , ליטא ולטבייה בשנות ה-50 (עד שהתאחדו עם בריה"מ באופן גלוי). את השיטה הזו - כולל רעיון הארגון הקומוניסטי (ה"צנטראליזם הדמוקרטי"), למדה תנועת חב"ד ובו היא משתמשת כיום בכל העולם היהודי.

    נקודה נוספת המעלה יותר מדמיון בין הארגון של חב"ד לשקפה המיסיונרית - פוליטית שלה לקומוניזם העולמי היא רעיון ה"אנטריזם". ה"אנטריזם" הוא מושג קומוניסטי שלא רק בריה"מ לשעבר השתמשה בו אלא כל החוגים הקומוניסטים השתמשו - ולפעמים אחד כנגד השני. המושג הלה קיים בטרמינולוגיה המרכסיסטית ומהווה אמצעי ארגוני להחדיר את הרעיון המרכסיסטי לכל חוג ליברלי , ובמיוחד לחוגים הקרובים יותר למרכסיזם. השיטה עובדת כך - הגורם הקומוניסטי שולח חבר לחוג או קבוצה מסוימת, וזה הופך שם לחבר מהמניין, ואף אם לא מהמניין הרי שתפקידו לקרב את החוג לקומוניזם ב"דרכי נועם" כשהמטרה היא בעיקר לשלות מהחוג הלה בודדים לכיוון הקומוניסטי. הפעיל הקומוניסטי מתואם עם בסיס האם שלו והם מנחים אותו בכל בעיה. מלבד הקומוניזם המרכזי הרי שגם הטרוצקיסטים הקומוניסטים היו חסידי השיטה ולא פעם הם השתמשו בה נגד הקומוניזם העולמי.

    וישנה הנקודה השלישית המאחדת בין חב"ד למנגנון הקומוניסטי והנאמנות הארגונית אליו. לנקודה הזו קוראים ה"צנטראליזם הדמוקרטי". בעוד שבחוגים המערביים כל ויכוח הוא לגיטימי גם אם הוא פורץ החוצה - אף מחוץ למסגרת המשותפת לארגון או למפלגה, הרי שהמרכסיזם בנה שיטה אחרת לקומוניסטים שלו. הקומוניסטים הבינו כי נקודת התורפה של הליברליזם היא הויכוח החופשי , וכשהוא פורץ מיד יכול יריב מבחוץ לסכסך ולהשתלט על ארגון זה או אחר, הרי שהמרכסיזם יצר חומת הגנה ארגונית לארגונים קומוניסטים מול האחרים. הויכוח התיאורטי והמעשי אמנם מותר במרכסיזם אך בחוגים סגורים ואסור שידלפו החוצה. יתרה מכך, ה"צנטראליזם הדמוקרטי" כופה על בעלי דעת המיעוט להגן כלפי חוץ על דעת הרוב.

     מאז מותו של האדמו"ר האחרון חב"ד איבדה את ראשה תרתי משמע. ההתרחקות מהשיטה היהודית של "שמע בני מוסר אביך" הביאה אט, אט גם לנטישת "תורת אימך", ובמיוחד בכל הנוגע לפעולות ארגוניות יהודיות שגדולי ישראל הורישו לנו כדי להיבדל מהנוכרים. ולכן לא פלא הוא שכשמשתמשים בשיטות נוכריות , אזי, לוקים גם בנוכריות "רוחנית" עד כדי התרחקות מהבסיס היהודי וראיית יתר הקבוצות היהודיות הדתיות והחרדיות כפחות קרובות השקפתית לחב"ד מאשר מחללי שבת וכו'. ההתעברות היומית בין "שליחי" חב"ד- ואפילו רבנייה, לטמאים שבין הפוקרים(שמעורבים בהם נוכרים ממש) מביאה אותם ליניקת טומאה ואף אבק עריות שהם חושבים שהפכוהו ל"קדושה", ולכן לא פלא יהיה שאח"כ יגנו על זב ומצורע נגד הטוב והקדוש.

     חב"ד-  ע"י שליחיה וראשייה הנוכחים, החלה לאמץ את הדוקטרינה הארגונית של הקומוניסטים על שלושת ספיחייה. מאחר וחב"ד הפכה אצל החב"דניקים מאמצעי ליהדות למטרה בפני עצמה הרי שהעמידה על רמת יהדות גבוהה וקשיחה ירדה לטובת ההישרדות החב"דית באשר היא. בעקבות זאת - כדי לחזק את חב"ד באשר היא חב"ד, הרי שחב"ד הקימה ארגוני "חזית" כדי לסייע לעצמה לגדול והיא ממנת ארגונים אלה שבעזרת המסכה הלא חב"דית ניתן יהיה לגייס יותר חב"דניקים. כזה הוא "מרכז רבני אירופה". חב"ד משופעת בניסיונות השפעה "מבחוץ" ומ"בפנים" ובמיוחד ע"י הקמת  "חזיתות" שבמרכזן היא עומדת  ודרכן  מסתייעים העומדים בראשה. כדי להעלים כי "מרכז רבני אירופה" אמור להיות בעיקרו צינור לעידוד צמיחת מרכזי חב"ד באירופה על חשבון האחרים ולהסוות את העניין , עשו החב"דניקים כמו מוריהם הקומוניסטים - מציאת סיבה "כללית" להקמת ה"מרכז" הזה. בקרב רבני אירופה החרדיים לא היו מרוצים מהפעילות הדלה של ועידת רבני אירופה, ובמיוחד בארצות שבהן הקהילות המרכזיות אינן שונות מהרבה מהרפורמיות או שאין שם רפורמים כי הקהילה המרכזית היא כזו, כרומניה, בולגריה, טורקיה ויוון למשל. או אז הראו החב"דניקים את פרצופם הכביכול "חרדי" והציעו להקים אלטרנטיבה לועידת רבני אירופה. חב"ד הביאה את המימון , יצרה את הארגון וגם נהנתה מנהירת רבנים חרדים לא מעטים שלא השתלבו דתית ו/או פוליטית בועידת רבני אירופה, וכן מקהילות שאינן חרדיות אך אינן המרכזיות בארצן. אך עד מהרה גילו רבים מאותם הרבנים כי כוכם רופס ב"מרכז" החדש וכי הם מהוים רק "בובות" ראווה לחב"ד ולשליחיה וכמו כן הם גילו כי מאחורי חב"דניקים לא מעטים - על ה"פרקים" , הזקן והכובעים שלהם, עומדת פעילות "תרבותית" שאין עימה ועם היהדות דבר וכי לא מעט מאותם "שליחים" מספקים "שירותי גיור" כלכליים, "כשרות" פושרת וסמלית ועוד עניינים שהרפורמים לא היו מתביישים בהם.

       אט, אט החלו אותם רבנים ועסקנים לחוש כיצד שלושת סעיפי הארגון הקומוניסטי - שחב"ד שאלה מהמרכסיזם, פועלים את פעולתם עליהם. חב"ד השתמשה ברבנים החרדים הללו כקישוט חרדי להציג את כף רגלה במקומות שרגל חב"דית אמיתית לא היתה דורכת שם ובמקום להפיץ יהדות הם החלו להפיץ את "דבר חב"ד".. חב"ד החלו לחדור לקהילות חרדיות ודתיות לאוו דווקא במטרה לשיתוף פעולה ממשי או כדי להופכן לחב"דיות וכמו כן דאגו בחב"ד שגם הרבנים החדשים לא יוציאו את הויכוחים עם חב"ד - במסגרת "מרכז רבני אירופה", לחוץ כמנהג ה"צנטרליזם הדמוקרט" בקומוניזם . הדבר הביא לכך שרבנים ועסקנים חשובים - שלא היו מה"גוש החב"די" יפרשו מ"מרכז רבני אירופה". בראש קבוצה זו עמדו הרבנים אלחנן הלפריין מלונדון (נשיא התאחדות החרדים בבריטניה- "כדתיא"), הרב אליעזר שנייבלג מעדשווער הבריטית, הרב פרנקפורטר מפאריס , הרב שלזינגר - יפה מג'נבה , הרב שמרלה משטרסבורג שבצרפת ועוד רבנים חשובים אחרים שלא מצאו את מקומם בארגון "מטעם". אי לכך אין פלא בעיני שהרבנים החרדים הלא חב"דים שעוד נותרו ב"מרכז רבני אירופה" - חשובים כשלעצמם, נאלצו לחתום נגד הרב גולשמיט ולצאת לטובת אותו פרעוש בשם יונה מצגר.

     עצוב להיווכח כי רק עשרות שנים מפרידות בין לובאביטש הלוחמת מלחמות ה' בבריה"מ ולמעם זרע הקודש לבין חב"ד הרפורמיסטית התומכת ביריבים  רוחניים, מגנה על שליחי הסיטרא אחרא בדמות "רבנים" ואומרת "על ימין תאמר שמאל ועל שמאל תאמר ימין" ועוד מכריחה טובים ויראים ללכת בדרך הלא סלולה הזו. חב"ד של היום היא ההוכחה הטובה ביותר לאמיתות הנוראה של דברי רבותינו בסוגיא "אל תאמין לעצמך עד יום מותך". אין ספק שמה שנכתב ב"זוהר הקדוש" - על התעברות נשמת הרשעים גם ב"צדיק בן צדיק", כשנפגשים שומרי מצוות עם רשעים (ואין חילוק אם הרשע עושה זאת בכוונה או שמא "נישבה") מתקיים להלכה ברוב רבני, שלוחי וחסידי חב"ד (על שני הפלגים) עד כדי כאב ממש. ההתעברות הזו נוטעת גם זרעי קרירות בכל מושג הצניעות , שהרי יסוד הרשעים מסדום ועמורה ותועבותיהן. ההתעברות הזו מולידה אצל יראי ה' העדפה לרשע על פני הצדיק בתירוץ של "קירוב" ובמקום קרוב נשמות בעם ישראל נוצר , רחמנא לצלן, כאן קרוב גופות. חב"ד היא גם זו המהללת ומיחצ"נת את ה"רב" ישראל מאיר לאו - עוד שליח מזרע פסולת הנחש הקדמוני. כאשר האמצעי נהפך למטרה הרי שהמטרה נשכחת וכך אירע - לצערנו הרב, בחב"ד. מצגר ולאו מקדמים יפה מטרה ששמה חב"ד אבל לא את המטרה שהאדמו"ר האחרון הציב לחב"ד:התורה.

      אבל חב"ד לא לבד. היום לא רק רבנים חשובים בחב"ד מקיימים את "קרוב" הרשע , את הילולו וביזוי ים של יראים ושלמים אלא גם קבוצות חרדיות אחרות שבחרו בדרך זו - למרוד בגדולי ישראל מהדורות הקודמים ולהמציא דרכים "חדשות", ב"רוח הזמן", ל"קרב רחוקים", אף בלי לבדוק מוצא ייחוסם. כך פוסעים בתלם הזה "ערכים", "שורשים", הידברות" , ה"צוהרים" למיניהם (תרתי משמע...) ו"ארגוני קרוב" אחרים. לכן גם קורה שהבידול מהרשעים איננו בנמצא, ואזי, המלחמה על קודשי ישראל - ובכללם על ברית הקודש, איננה עוד והשטן מצליח דרכו.

     ההליכה עם הטומאה המערבית של ארה"ב - זו שממשיכה את יוון, רומי ונפוליאון, גיבשה בארה"ב חוד "חרדי חדש". זה שמחליט לרבנים מה ומי מהם יתנשא וביד החוג הזה מקל וגזר שהם אחד: הכסף. ב"סיום הש"ס השנה , בארה"ב, נוכחנו בכוח הטומאתי החדש הזה כאשר סכום של בסביבות מאתיים אלף דולר הכריע את הכף שישראל מאיר לאו - עוד "רב" ציוני מפוקפק מזרע קללת הנחש הקדמוני, יעמוד על הדוכן וישא את דבריו לפני כמאה אלף איש שמאותו רגע נכנס הלה למחשבתם כ"גדול ישראל"! ישראל מאיר לאו הוא בעצם "מורה הדרך" של יונה מצגר למרות השנאה והיריבות ביניהם. שנאה ויריבות זו באו לעולם דווקא בשל היותם "תאומים סיאמיים" של החרפה הסדומית. שניהם משתבצים יפה על "משבצת" הפסולת שהותיר הנחש הקדמוני מפרי עץ הדעת. השניים רק מתחרים ביניהם מי יהיה הפריץ ה"דתי" ה"מוכשר" יותר לנפץ תורת השם מבפנים ומתמודדים על "קהל מעריצים" משותף - אנשי תועבה וזנות. לאו הקדים את מצגר אך להבדיל מן האחרון הוא פיקח יותר ויודע להסתיר את עצמו ברגע שצריך בעוד שמצגר טיפש יותר ותאוותו בידו ממש.

     ההיסטוריה של לאו רצופה בסיפורי תועבה מוכחים שרבנים ואחרים - בשמותיהם המלאים , מסרו על מעשיו ומעולם לא נתבעו על ידו. את כל פרשיות הטינופת הללו עשה לא במסווה של "אהבת ישראל". כך למשל העיד רב גדול בישראל שלאו נתפס לאחר חצות הלילה בייחוד עם נוכריה וכשנשאל על כך טען לתומו כי "הגב' היא ידידה שלי ושל אשתי וברשות אשתי אני מתייחד עימה". לקראת מערכת הבחירות ל"רבנות הראשית" ב-1993 נפתחה "תיבת הפנדורה" שלו. מסתבר ש"כל עוונו" אינו מסתכם בלחיצת יד לנשים אלא הרבה מעבר לכך. הרב אבידור דאר מהעיר ביתר הוציא לפני שנים ספר על ההתחרויות ל"רב הראשי" ובין השאר כתב גם נגד לאו. בין שאר דבריו הזכיר אבידור דאר את פרשת "חגית בנקובסקי". בידי עותק  כתב היד  של הספר ומסתבר שלא כל מה שכתוב בעותק זה אמנם הודפס לבסוף. בפרשת בנקובסקי למשל כותב הרב דאר כי בתעודת הגירושין של גב' בנקובסקי רשום שהיא "אסורה לבעלה ולרב לאו". בספר עצמו הכתוב הזה נעדר. הסיפור הוא שבין סיום כתיבת הספר להוצאתו לאור פיזר דאר העתקים מצולמים עם התוכן ואז נבהל  לאו וגייס את  מחותנו ה"מפואר" - יצחק רלב"ג מי"ם, ללחוץ על דאר למנוע את  פרסום אותו משפט מביך עם צילום תעודת הגירושין של גב' בנקובסקי. רלב"ג - בעזרת המשטרה, הצליח להפחיד מעט את דאר והמשפט הזה נמחק מהספר ואילו תעודת הגירושין המקורית של הגב' הזו נעלמה באופן מסתורי מ"רבנות חיפה". אבל סיפור גב' בנקובסקי תועד בעיתונות הכללית וקיצורו הוא שבעלה - בעזרת בלש פרטי, הגיעו למלון באילת בו התייחדו הגב' וישראל מאיר לאו בחדר סגור אך לבסוף נמנעו  הבעל והחוקר מלפורצו. אח"כ ירדה הגב' ל"לובי" המלון והרב לאו (ישנה תמונה מתועדת על כך) הגיש לה מרק חם. משניאל הלה על מעשהו הוא טען ב"תמימות" מעושה "וכי אם מישהו חולה בישראל,  מדוע  שאמנע מלהגיש לו מרק חם"?

     אבל פרשת בנקובסקי איננה היחידה שפרצה אז - ב-1993. גב' אחרת - בשם טלילה סטן, הציגה לעיתונות מכתבי זימה של מר לאו וזה לא הכחישם אלא טען ש"אלה מכתבי אהבה שלי לכל בת ישראל". אח"כ סיפרה הגב' כי לאו עשה בה מעשה תועבה ותוך כדי כך הוסיף פסוק מספר "שמות": "ויפן כה וכה וירא כי אין איש, ויך את המצרי". לאו עצמו - בעצת יועציו, הבין שאם לא יכחיש האשמה זו (שהגב' נמצאה בה דוברת אמת בבדיקת פוליגרף), הרי שבחירתו ל"רב ראשי" אבודה. לאו ערך הצגה של "נפגע אמת" ומיד הוציא נגדה "תביעת דיבה" במעמד מצלמות ועיתונאים. אך מיד לאחר הבחירות הסיר שחקן התיאטרון הזה את התביעה באומרו ש"עם עלייתו לגדולה" ובחירתו ל"רב ראשי" הוא "מוחל וסולח לכל עם ישראל".

   לא לחינם כתבתי כאן כל היותו "שחקן תיאטרון". זו איננה פראזה אלא אמת עובדתית. הרב המנוח - שלמה יגאלי מראשל"צ, למד עם לאו בישיבת פונוביז' בבני ברק והוא סיפר לי כיצד היה ידוע לכל התלמידים שם מתי לאו חומק משיעורי התורה ויוצא לשחק תיאטרון בתיאטרוני ה"בימה וה"קמרי" בת"א. סיפור מעניין אחר הוא של הרב גרינוולד מהמושב "נחלים" שע"י פ"ת. הרבנית גרינוולד - אשת הרב, למדה בצעירותה בתיכון עירוני ב' בת"א (צייטלין"- של ה"מזרחי") שבו לאו היה מורה. הגב' סיפרה לבעלה כי לאו היה "מחמיר" באיסור של ענידת צמדים על ידי הבנות שם וכדי להיות בטוח שהן אמנם את מצוותו הוא היה ממשמש את ידיהן לבדוק זאת...

   סיפורי הפריצות של האיש אינם נגמרים וגם לאחר שנבחר ל"רב ראשי" לא חדלו הסיפורים הללו לזרום- אך לא באופן כה גלוי , כפי שמצגר נוהג בארה"ק ובכל רחבי בגלובוס. הרב אשר זמל היה נוכח - לפני בחירות 1993, בפרץ בכי של לאו כשרב צעיר בשם צוריאל (כיום "רבה" של נס ציונה") נזף בלאו בפני עשרות נוכחים וטען כי הוא היה צריך לנהל את המו"מ עם אותן נשים הרוצות דמי לא יחרץ מלאו כדי שהן תשתוקנה ולא תספרנה לעיתונות על מעלליו עימן.  בידי נמצא מכתב תלונה מהרב משה ראוכברגר - רב שכונה בעיר חיפה, מהימים שלאחר שלאו נבחר ל"רב הראשי" ובמכתב זה מאשים הרב ראוכברגר (ומביא עובדות ממשיות) את לאו בזיוף הבחירות ל"וועדת הכשרות של הרבנות הראשית". הרב ראוכברגר מוכיח כי הוא האיש שנבחר בין חברי הוועדה אך לאו זייף את הבחירה והכניס במקומו את אותו רלב"ג, מחותנו ה"מפואר".

     יכולתי להמשיך הלאה והלאה אך העובדות הללו מספיקות כדי להוכיח שהאיש טמא בכל מובנה של המילה. והנה הלה מוזמן לכל הכנסת ספר תורה אצל היהדות החרדית (בדיוק כמו שמצגר כבר הוזמן להכנסת ספר תורה בבית הכנסת של הרב ניסים קרלי'ץ ע"י הפרחח שמולי'ק קרלי'ץ) ובכלי התשחורת ה"חרדית" היא מהולל לחינם וממלאך חבלה הוא הופך למלאך שרת. השאלה היא כיצד יתכן משוא פנים כזה? הרי רק לפני כמאה שנה זרק המהרי"ל דיסקין את מיכל פינס מחוגי יראי ה' על עבירות פחות חמורות. ה"מזרחי" הראשונים נאשמו ע"י גדולי ישראל דאז על דברים פחות קשים, והם היו באמת שומרי מצוות עם משפחות כשרות. והנה עכשיו פוגמי ברית הקודש מוכתרים בכבוד מלכים במרומי ה"חברה החרדית"! התשובה לכך נמצאת אצל אלה שפרשו ושנו את עומקה וסודה של התורה, ולא לשם "פרנסה" ויוהרה. ההתעברות של פריצי ישראל ו"רבניהם" מתעברת הלאה כאשר הללו נפגשים עם יראים ושלמים עד שהתקררות הרוחנית עושה שמות. לא לחינם הסתיר ה"חזון אי"ש" מעיניו את פרצופו של בן גוריון שר"י, שהרי ההיתר לראותם ולקבלם הופך למנהג. מי יודע אם לא הבאתו של לאו לכנס הגדול לא הביאה לקיטרוגו של השטן על ברית הקודש בארה"ב ואז נפלה גזירת עיריית ניו. שהרי מי שמביא איש תועבות ש"ברית הקודש" שלו מעורערת מביא קטרוג וניסיון מיותר עד כדי גזירה ממש.

     בארה"ב שוכן מרכז הטומאה של פסולת הנחש ולכן ה"אינטגרציה" של יהודים חרדים על הנוכרים שם- והערצתם את "מלכות החסד" האנטי רוחנית, מביאים לטשטוש בין הטוב לרע עד שהתורה ואפילו מרכזייה הופכים מתורת קודש של "תורה לשמה" ל"מרכזי למידה" של "מצוות אנשים מלומדה". הנוהג של "תלמיד חכם" בלי חתימת  זקן יש בו את השורש של "היה יהודי בביתך וגרמני בצאתך", שאותו זרע הרשע מנדלסון שר"י. בארה"ב השתלט הפרסום הנוכרי גם על נשמת התורה וה"לגיטימציה" החולנית שלאו מביא מהפוקרים עושה רושם על מתיווני ה ה"חרדים" של ארה"ב, שעגל הזהב שלהם הוא הכסף. יודע השטן להמליך על עולם התורה בארץ שהכריזו מלחמה על ברית השם - ובכנס שהיה אמור להיות קדוש,  איש אשר פגם בבריתו והכל תמורת מאתיים אלף דולר בלבד! הכנס מצא מקומו לא בישיבה קדושה שהתורה נמצאת בה 24 שעות ביממה. הכנס נערך ולא באולם יהודי ספוג אוירה והודית אלא באולם נוכרי תועבתי שהרוח האלילית מתעברת בו, וזו דרכם של כל ה"כנסים התורתיים" כיום. הדגשת הראווה הנוכרית על פני התוכן היהודי העמוק. יהיו שיאמרו כי נאמר כבר ב"זוהר הקדוש" כי באחרית הימים בתי הקירקסאות יהפכו למרכזי תורה אך אנו עדיין איננו נמצאים באחרית הימים ומעשים ראוותנים אלה יש בהם גם דחיקת הקץ ממש.

    ולכן לא פלא הוא שדווקא בארה"ב הצליחו הבדאים לנצח את התורה ולהעמיד צלם וליצן בהיכלה. עם כל הנפילה בנוגע ללאו הרי שבארה"ק לא היו מעיזים להביא את לאו למרכז התורה אבל בארה"ב - שם הכריזו מלחמה על המילה באופן "תחוקתי" וזו יון דימינו , הרי שהאיש הזה הוא כמו "כפפה" ליד הזדונית הרוצה לעצור  את המילה. מלבד האדמור"ים מויזני'ץ מונסי ובובוב ועוד מספר חוגים יראים ושלמים שנותרו הרי ששאר ה"רבנים" הגיעו למחזה המביש הזה והונהגו על ידי נערים קטנים שהפכו כנס תורתי לעוד כנס בעל תוכן נוכרי לחלוטין. אחרי המחזה הזה הרב מלכיאל קוטלר וחבריו צריכים למסור לעצמם שיחות מוסר ו"חיזוק" ולא לאחרים.

    אין לי גם ספק שהיתה שם גם  יד הציונים לרומם את שליחיהם ולא במקרה הם דחפו את לאו לארה"ב דווקא. שם - בארה"ב, הוא יקבל לגיטימציה של כל הקהל החרדי וכך גם יקטן כוחם של הרבנים החרדים האמיתיים. לאו יהיה ה"זרם המרכזי ביהדות" ואילו היהדות החרדית הגואה והמרכזית  תחזור להיות ה"שוליים הסהרוריים". ה"חרדים החדשים" של ארה"ב הם היום שליחי הציונות בממשל האמריקאי ואילו הציונים הם שליחי השטן ומי שמוכשר על ידם מוכשר גם להיות סיטרא אחרא בגלוי. לא ייפלא מעיני אם הציונים הם אלה שדאגו שמצגר יגן על "הפיקוח הרפואי" לברית המילה כדי לקרר את המאבק לטובת ברית מילה טהורה (שהרי רופאי הציונים עצמם מעדיפים לפגום במילה ואם מדינות זרות יחוקקו נגדה הרי שתהיה לרשעים הללו סיבה "לשנות את אופי המילה") והם אלה שלחצו על ה"נובורישים" ה"חרדים לייט" להעמיד את הצלם לאו בהיכל הש"ס.

    בהקרבינו לחג החנוכה הקדוש אנו מצווים להתפלל ל-ה' כי ישלח לנו את "חשמונאי ובניו" במהרה בימינוובמאוד, כאלה שלא יפחדו משום שאגה נוכרית הזרה לקודש מקדשינו והצבועה בצבעים "חרדיים".