בס"ד
על סובלנות בינדתית / הרב אליהו קאופמן
שמחתי לקרוא כי שר
האקדמיה הרומני אישר ראשון – באירופה, להכליל את החגים היהודיים כחלק ממועדי פטור
לבחינות וללימודים עבור סטודנטים יהודים. כמי שהחל את המהלך המבורך הזה לפני כשבע
עשרה שנה, ברומניה, הרי שחשתי כי המעגל נסגר לפחות במדינה אירופאית אחת. הפנייה
הזו – להכיר במועדי ישראל באופן שווה למועדי המדינות שבהן לומדים הסטודנטים
היהודים, היא ברוכה ואני גם שמח שארגוני הרבנים באירופה מובילים את המהלך הזה. אבל
לשם ההגינות הרי שמבקשי הסובלנות חייבים להפגין בעצמם סובלנות כשהם עצמם הופכים
לרוב, מול מיעוטים דתיים אחרים.
לפני כשנתיים אישר נשיא
אוניברסיטת חיפה דאז – מר שפירא, להכליל בחוברת המידע האוניברסיטאית של
האוניברסיטה, להכליל את המועדים הדתיים של הנוצרים, המוסלמים והדרוזים כחלק ממועדי
חגים מוכרים של האקדמיה החיפאית. לא מעט יהודים קמו כנגד ההכללה הזו, ובכללם אנשי
אקדמיה ואף אנשי דת יהודיים. כשהעניין עלה אז לכותרות כתבתי מאמר בזכות ההחלטה
החיובית הזו, של הנשיא החיפאי. במאמר גם הצעתי לתנועת חב"ד – כזו שנהנית
ולוחמת למען הדת היהודית באקדמיות ובמשרדי החינוך במדינות העולם (ובכללן גם מדינות
מוסלמיות כתוניסיה ומרוקו ששם קיימים מוסדות חינוך חב"דיים), להרים את קולה
לטובת מה שנעשה בקמפוס החיפאי. והנה, אחד האנשים שפעלו ופועלים ליישום זכויות הדת
של הסטודנטים היהודים באירופה הוא מנחם מרגולין איש חב"ד, מ"מרכז רבני
אירופה", המסונף לחב"ד. גם מרגולין וגם אחרים כמותו חייבים להבין כי מי
שמבקש סובלנות דתית ליהדות במדינות לאומיות זרות איננו יכול, ואסור לו, להתנגד
לדרישות זהות של מיעוטים דתיים במדינת ישראל בנימוק ש"זו מדינה יהודית",
שהרי הרומנים למשל יכולים היו לענות כי "זו מדינה רומנית ונוצרית" ובכך
לא להיענות לתביעה היהודית. יתרה מכך, אותם חוגים יהודיים חייבים גם להיות רגישים
ופוזיטיביים כאשר מיעוטים, כמוסלמים באירופה ונוצרים בארצות האסלאם, מבקשים זכויות
דומות. "אור לגויים" פירושו גם להיות מאיר הסובלנות כלפי הדתות האחרות.
המאבק האמיתי של יהודי צריך להיות כנגד הכפירה, ועל כך כבר גרסו חכמינו שאתאיזם
גרוע מעבודה זרה.
ונחזור לרומניה. גם
נפילת הקומוניזם במדינה זו – בשנת 1989, עדיין לא מחק את הרושם המוטעה כי מדובר
במדינה שהאנטישמיות בה היא מהגבוהות באירופה. ההיפך הוא הנכון. אותי לא מפתיעה
העובדה שרומניה הייתה לראשונה באירופה להכרה במועדי ישראל כשווים בזכויותיהם
האקדמיות למועדים הנוצרים במדינה זו. כבר בימי הקומוניזם האפל של הרודן הרומני –
ניקולאי צ'אושסקו, הותרו ברומניה הזכויות לשמירת דת יהודית יותר מאשר בכל מזרח
אירופה הקומוניסטית (להוציא הונגריה שבה התקיימה גם בימי הקומוניזם הקהילה החרדית
היחידה של מזרח אירופה הקומוניסטית). ברומניה של אז התקיימה שחיטה כשרה, שם התקיימו
חתונות, בר מצוות ובריתות ליהודים וגם ענייני הקבורה היהודיים זכו ללגיטימציה. על
ההישגים הללו פיקד הרב משה דוד רוזן, שנפטר בשנת 1994, כמעט ארבע שנים לאחר נפילת
הקומוניזם שם.
לאחר נפילת הקומוניזם
ברומניה קמה התעוררות דתית – נוצרית ולצידה החלה הטלויזיה הרומנית לפרסם סרטים על
יציאת מצרים מהנקודה היהודית, ואף הוצגה בטלויזיה הרומנית סידרה על התנ"ך ועל
ארץ הקודש, בשם "הישראלים". להבדיל ממה שרבים טועים הרי שברומניה שלאחר
הקומוניזם לא היו שום אירועים אנטישמיים נגד לבוש יהודי ונגד מקומות דת יהודיים.
מנגד, הרי שההכרה במועדים היהודיים כשווים בזכויותיהם באקדמיה הרומנית התעכבה דווקא
משום היהודיים המקומיים שם, ובראשם הפדרציה היהודית המתבוללת של מדינה זו.
כבר בשנות ה-90 המוקדמות ביקשו סטודנטים ישראלים
לרפואה באוניברסיטת בוקרשט לפטרם מבחינות בשת ובמועדי ישראל אך האיש החזק
באוניברסיטה זו – פר' ניקולאי קאזל, יהודי קומוניסט אנטי דתי, סירב לבקשה הזו
בנימוק ש"כאן זו רומניה ולא ישראל". הוא עשה זאת גם לאחר שנבחר
ליו"ר הפדרציה היהודית ברומניה ועד מותו, בשנת 2004, הוא מנע זאת. הפדרציה
היהודית המתבוללת מנעה שנים רבות – מאז נפילת הקומוניזם, מיהודים דתיים וחרדים
ללבוש לבוש דתי מלא בטענה שזה יביא לאנטישמיות", בזמן שכל מטרת ראשייה האנטי
דתיים והקומוניסטים לשעבר הייתה למנוע החדרת יהדות של ממש לרומניה. אבל הניצוץ
הראשון – של סובלנות רומנית אמיתית, היה בעיר האקדמית הצפונית, ביאסי.
משנת 1998 החלה שם מהפיכה
שקטה שלימים הבשילה להיות חוקית בכל רומניה. קבוצת סטודנטים ישראלית לרפואת שיניים
בעיקר, יוצאת אוזבקיסטן, החלה לפעול שם בחיי דת יהודים. כשהגעתי לשם בשנת 1998
נפגשתי עם הדיקן של הפקולטה לרפואה באוניברסיטת יאסי- פר' ואסילי בורלוי (לימים
נשיא האוניברסיטה), ונוכחתי כי מדובר באדם פילושמי מדהים ובעל הבנה יוצאת דופן
לסובלנות דתית בכלל ולמען היהדות בפרט. האיש העניק לסטודנטים הישראלים שלי חדר
לימוד תורה ובית כנסת בתוככי האוניברסיטה הרומנית, מקום שבו חגגנו את כל חגינו ועם
שיעורי תורה. ואז הגיע יום הכיפורים של שנת תש"ס. בחינת הבקיאות לרפואת
השיניים – לאחר שבע שנות לימודים, נפלה ביום הכיפורים. הטלפון בביתי בבוקרשט הבירה
צלצל ועל הקו היה סטודנט צעיר מיאסי שביקש ממני לפנות לפר' בורלוי לדחות את הבחינה
לחבריו, שהרי עפ"י החוק הייתה אי הגעתם במועד הנקוב מחייבת לדחותם בשנה לפחות,
אם לא לפסילת שבע שנות הלימוד! הסטודנט ידע על קשרי עם פר' בורלוי אך מנגד הרי שכישלונות
הבקשות בבוקרשט הציבו אותו בעמדה די פסימיסטית. שוחחתי עם פר' בורלוי והנה הרומני
הנכרי מיאסי נענה מיד למה שהיהודי מבוקרשט סירב שנים קודם לכן לאשר! מאז אותה
דחייה הפכנו את הדחיות הללו לקבע באוניברסיטת יאסי, ולפני מספר שנים ננזפה שם
מרצה, ע"י הנשיא החדש של האוניברסיטה,
שחפצה לא להיענות לבקשת הישראלים. לצערי הרב דווקא יו"ר הקהילה
היהודית לשעבר ביאסי (שבנתיים הלך לעולמו...), פינקו קייזרמן שמו, הוא היה האיש שניסה
ביאסי לטרפד את פעילות בית הכנסת באוניברסיטה, ובמיוחד את קביעת המזוזה שם, בטוענו
לפר' בורלוי כי "זה יביא לאנטישמיות". פר' בורלוי כמובן שלא שמע לו...
ההצלחה והסובלנות ביאסי
פתחו צוהר להבנה ולסובלנות רומנית בכל רחבי רומניה. גם מותו של אותו ניקולאי קאז'ל (ב-2004)
סילקה מכשול יהודי אנטי דתי, ואילו דר' אאורל ווינר, יו"ר הפדרציה היהודית
שבא במקום קאז'ל, היה פתוח יותר לדת היהודית בעצם אי הערמת קשיים בכיבוד ההיענות
לסטודנטים הישראלים והיהודיים.
