בס"ד
פרשת "וישלח" / הרב אליהו קאופמן
"מעשה אבות סימן לבנים" –
זוהי תמונת המרכז של הפרשה. מעשיו של יעקב הם בבחינה פסוק זה לבניו, ולהבדיל מזקנו אברהם ומאביו יצחק הרי שהצוואה
הזו מחייבת רק את בני ישראל שהרי רק הם יצאו ממנו ולא אומות אחרות כבמקרה רבותיו,
ולכן לא פלא שהוא נקרא ה"בכיר שבאבות". ושתי דרכים ערכיות ורוחניות
הוריש לנו יעקב אבינו:1) בהשתחוותו לעשיו.2) בפרשת ביתו דינה.
ההשתחוות של יעקב לעשיו הותירה את עולם
ההנהגה הגשמי לאומות העולם בכל הנוגע למלכות העולמית ולחומר, עד בוא משיח צדקנו.
יאמרו כי הנה בימי דוד המלך , שלמה המלך ואח"כ גם בימי אחאב ואפילו ירבעם השני,
שהיו מלכי ממלכת עשרת שבטי ישראל , עברה בכורת העולם לעם ישראל. יתרה מכך, יהושע בן נון – ועוד משה רבינו בעצמו לפניו,
הכניעו בשני עברי הירדן אומות חזקות ובני ענקים. וכמו כן עד חורבן בית ראשון עוד
ידעו מלכים ביהודה כאסא, יהושפט, אמציהו, עוזיהו , חזקיהו ואף מלכי ישראל כעומרי,
יהוא ויואש ניצחונות על גויים עצומים. ההסבר הוא פשוט ורשום בתורה ובנ"ך: מעל
גדר הטבע. עוד לפני הכניסה למערב הירדן מביא משה רבנו את דברי ה' כי עם ישראל ניצח
וינצח ויירש "גויים עצומים ממך" משום תועבות אותם גויים ומנגד עם ישראל
צריך להתעלות לדרגת על רוחנית כדי לנצח עמים כאלה. גם לימי אחאב וירבעם השני – שהחטיאו את ישראל, ישהסבר לנצחונותיהם בהיותם
שומרים עצמם ומלכותם מלשון הרע וקבלת נביאי ה' בהכנעה ( אחאב בפרשת אליהו הנביא ופרשת
ירבעם השני והנביא עמוס). דוד המלך היה מעל כל דרגה רוחנית של מלך בישראל ובכוחו
וזכותו הוא הוריש זאת לשלמה ולמי מצאצאיו שהלכו בדרכו עד המלך חזקיהו. אבל הטבע – ולא דרך הטבע, היא העובדה שהנוכרי שולט בממלכה
ואילו ישראל מתפנה להאיר את הרוחניות כעם סגולה. מימי החורבן הראשון ועד בוא גואל
צדק נלקחה מאיתנו גם הזכות לרדות בגויים במצב של "מעל גדר הטבע" ומלחמת
הפרושים במלכי חשמונאי מעידה על כך.
שלטון הציונים – ועוד מימי תקומתם
התיאורטית, הם ההיפוך לצוואת יעקב. הציונות דבקה במעשי עשיו ומרימה ראשה למרוד
בגויים כגויים עצמם, ומאמינה שבכך תיפסק רדיפת היהודים. מאחר והגשמיות והרוחניות
הם תרתי דסתרי הרי שהציונות לועגת לרוחניות היהודית ובמקומה היא מדברת על
"רוחניות" נוכרית חדשה של ישראל שתצדיק את הבהמיות הגשמית שבה הציונות
דבקה. ככל שהגשמיות הבהמית גדולה יותר כך הציוני דומה יותר לגוי ועוד מנסה לעלות
עליו ברשעותו ובשנאת דת אש למו. מכאן שאין דרכי "פשרה" ו"סטאטוס
קוו" על הציונות ועם הציונים, שהרי דרכם של הציונים היא להביא בסופו של דבר
רק להרס ושמד רוחני וגם פיזי משום שכוחם בא מהשטן המנסה אותו ולא מהקב"ה.
גם פרשת דינה וצוואת יעקב הופכת את בני ישראל לשונים מהגויים ורוח הנוכריות
בכל הנוגע להתנהגות מוסרית ורוחנית. הגיוני שיעקב אבינו כעס על בני – במעשה השמדת העיר שכם, בכל הנוגע לפחד מהגויים
אך לפני שהוא נוגע בפחד מתגובת הגויים הרי שיעקב אבינו מדבר על "הובשתם אותי
בבני הארץ", זאת אומרת שהבושה המוסרית
מבני הארץ קודמת לפחד הגשמי מהם. ואותה בושה היא בהתנהגותם הפראית של בניו –
בהשמידם עיר חפה מפשע ולמרות הסכם הפוך,
ומכאן שבניו עשו נבלה רוחנית. יהיו אשר יאמרו כי גם העמים הללו עצמם- ובמיוחד העיר
שכם שמקורה מתנע ובנה עמלק, היו רשעים שהפרו דיניהם אך כאן ההבדל בין בן ישראל
לנוכרי. המוסריות, המילה שבהבטחה וההבדל בין האשם ללא אשם הם שמבדילים בן ישראל
מגוי ומכאן שעניין ה"עם הסגולה" מתאפשר לישראל רק אם הם נוהגים בשונה
מהגוי , ואז הגוי מקבל אותם ביראה מעליו אך אם ישראל נוהגים בגוי כגויים עצמם הרי
שהגוי אינו רואה בהם דוגמא וסגולה ויחס היראה לישראל סר מהגויים. במצב כזה הרי
שלישראל עצמו אין זכויות מעל הגוי ולכן נפילתו מובטחת מראש. גם כאן טבעה הציונות
יחס הפוך וחפצה להשתוות לגוי. להיות כמותו הרסנית וארסית, לשבור כמותו הסכמים
וכמותו לפגוע בחפים מפשע. המדינה הציונית גוררת את היהדות החרדית להיות ולחוש
"ככל הגויים מחנה ישראל".
כי מצפון תפתח הרעה
במאמרי הקודמים דיברתי רבות על הידרדרות מעמד האישה היהודייה וצניעותה
ביהדות החרדית ואף הבאתי דוגמאות לכך וקטלגתי זאת כהשפעת הציונות בארץ הקודש וכחלק
ממטרותיה. והנה מסתבר שגם בגלות עשיו מתפוררים הדברים כשהאשמה לכך איננה רק
בציונות (שמתוללת גם שם) אלא גם בטומאת הגויים שאוכלת כל חלקה טובה. הסיפור הפעם
מגיע מהעיר מונטיריאול שבקנדה ודווקא חוגים חסידיים, ובראשם חסידות ויזני'ץ
המהוללה, נפלו בפח ההפקרות הנשית הנוכרית שחודרת לשורותינו כאילו היתה "בשורת
קידמה". דווקא בקהילת מונטריאול החסידית הצליחה ליצנית להיבחר למועצת העיר
וחסידים תמכו בה כאילו לא קרה דבר! יש לציין שרק חסידות סאטמר בעיר לא היתה מוכנה
לבלוע את הגלולה המרה הזו והציבה מועמד שלא נבחר. האישה הזו – צעירה פוחזת ומטופשת, התראיינה לכל כלי התקשורת
הנוכריים והציונים, ועם פאתה הארוכה – כ"מנהג השחקניות הפרוצות", כשהיא מהללת
את עצמה ואת סטיותיה מדרך הצניעות ועוד קוראת לפוחזות כמותה לעשות וללכת בדרכה
הנלוזה. בישראל הדגישו עיתונים ואתרים חילונים את הפרצה הזו וסימנו אותה
כ"פריצת דרך" ביהדות החרדית ו"ביכו" שהדבר עדיין לא התחולל
בארץ. לאותה מורדת ממונטריאול יש כבר רקע קודם של סוררות שאינו אלא שותפות עם
נוכרי טמא ב"ערוץ אוכל" באתרי האינטרנט האסורים, ורק השם הטוב יודע מה מכיל ה"אוכל"
הזה. מעניין מיהו הבעל האידיוט והטיפש –
החבוש במסכת השריימל, שמתיר לאשתו את כל הפרצות הללו ונוהג ככלבלב מחמד מזן
ה"פודל"?
חסידות ויזני'ץ המהוללה נוסדה וכוננה על מערכת צניעות האישה . בספרי
"צדיק כתמר יפרח" הבאתי סיפור היסטורי – מלפני המלחמה העולמית השנייה, בו מספר פוקרים
יהודים בורחים בבהלה ממקום המסתור שלהם , כדי שלא ימשיכו לראות את עריכת השולחן של
ה"אהבת ישראל" מויזני'ץ, שמא יחזרו בתשובה רק מאוירת הקודש ששרתה שם.
ויזני'ץ ההיסטורית מחולקת כיום למספר חסידויות שראשיהן מעמידים את צניעות האישה
בראש וכך גם את המלחמה ב"חדש מפני ישן תוציאו". בראש האדמו"רים
הללו עומד האדמו"ר מויזני'ץ מונסי שעמד וגרר אחריו את גדולי החסידות והתורה
בארה"ב להחרים את "סיום הש"ס האחרון בניו יורק רק משום
שה"דובר המרכזי" היה הפוחז ישראל מאיר לאו בעל התואר ה"רב הראשי
לישראל". יתכן מאוד שבחירתה והתנהגותה של הפוחזת ממונטריאול נעלמה מידיעת
אדמו"רי ויזני'ץ ולכן טוב היה אם הריקה מתוכן הזו היה נבעטת בהקדם לביתה משום
שהמשך דרכה איננו רק הרס ביתה או פגיעה בשמה הטוב של חסידות ויזני'ץ אלא בהמשך הרחבת
הפרצה לבנות ישראל לחבל בכרם צניעותן ולהצטרף למעללי הפוליטיקה המלוכלכים תוך
הזנחת הבית והפיכת הבעל למשני בדרגתו. בפרשת "בראשית" מופיע הפסוק
"ואל אישך תשוקתך" ורש"י הקדוש מפרשו בעניין צניעות האישה אך הרמב"ן
חולק עליו בטוענו שצניעות האישה איננו עונש ולכן הרמב"ן מסביר את הפסוק בכך
שאסור לאישה להיות חלק מענייני ציבור ומעסקנות אלא בדברים הללו היא צריכה להיות
תלויה בבעל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה