בס"ד
"חנוך
לנער עפ"י דרכו" / הרב אליהו קאופמן
לפני כשנתיים – כאשר סגנית השר דאז
, גילה גמליאל מהליכוד, העלתה לראשונה את ההצעה לעלות את גיל הנישואין מ-17 ל-18
צחקה מדינה שלימה על הצעת הנגד של ח"כ הרב ניסים זאב מש"ס שביקש להגביל
את את גם את קיום יחסי האישות לגיל 18. ההצעה הוגדרה בהזויה החל מהבחינה העקרוניתשלה
, ובמיוחד מהבחינה הטכנית שלה– דרך אכיפתה. אבל מסתבר שבעידן אייל גולן (והוא לא
לבד...) הרי שהצעתו של הרב ניסים זאב הרבה יותר הגיונית למשל מהחוק שהתקבל והעלה
את רף הנישואין. פרשת אייל גולן נסחרת בישראל מנקודה פלילית בלבד ולא במקרה משום
שהסוחרים אינם רוצים להודות בכישלון הרוחני והחינוכי של ה"תרבות הישראלית
החדשה". מפעם לפעם עולים כותבים ומדגישים כי אותן נערות אינן כה
"תמימות" אבל גם זה עדיין היבט חצי פלילי. אפילו אלה שמבקרים את תופעת
המתירנות שהביאה למצב הזה , אינם ממשיכים בניתוחם עמוק יותר: כישלון החינוך
המערבי, שמדינת ישראל היא חלק בלתי נפרד ממנו. אבל לרוב האזרחים היהודים במדינה
הזו ובעולם היהודי בחו"ל - להבדיל מהעמים המערביים (שעד לפני כמאתיים וחמישים
שנה לא ידעו מהו חינוך חובה עממי...), ישנה אלטרנטיבה ברורה: החינוך היהודי שהוא
החינוך התורתי, "חנוך לנער עפ"י דרכו", וזוהי דרך התורה.
ישנו בישראל שר חינוך החובש כיפה שכל יום הוא מדבר על גיוס החרדים , כל
שבוע הוא מכין תוכנית ללימודים "ליברליים" ו"אלטרנטיביים"
ליהדות, וכל יום הוא גם אינו שוכח לדבר על "חינוך לדמוקרטיה". אבל
כשפרשה מרכזית כזו – מ"בית המדרש" של אייל גולן, יוצאת לה החוצה ומפרקת
תיבת פנדורה שכל כולה כישלון החינוך בישראל, הרי שמר שי פירון ירד למחתרת ומתנהג
כאילו כל הפרשה איננה כלל נוגעת לחינוך וכך עושים גם כל "שרי החינוך" לשעבר
, מימין ומשמאל. ויש לו – לפירון, מספיק סיבות טובות להבריח את הפרשה מה"מגרש הביתי" שלה: מערכת החינוך
הישראלית –החילונית , לתחנת המשטרה הכי קרובה.
חינוך איננו רק מערכת למסירת ידע. לחינוך צריך שיהיה תוואי ברור עם
היסטוריה ועם עתיד. במשך יותר מארבעים שנה "כור ההיתוך" הישראלי מפורר
את התא המשפחתי, מסלק כל גבול במלחמה נגד ה"שמרנות", ממריד נוער בהוריו ושולח
אותו להתלונן על הוריו מולידיו במשטרה(!), מעודד את המתירנות והופכה ל"דגל
תרבותי" , לועג למוסר היהודי ולבסוף גם מעלה את גיל הנישואין כדי
שה"חגיגה" הזו תימשך גם בצבא.
כשהתהוותה ישראל כמדינה עדיין להורים היו סמכויות. וגם לחילוניים ביותר
שבין אותם הורים היו חיי נישואין ממוסדים
של בעל ואישה עם כתובה, או לפחות עם מסמך רשמי ולא נקרא סתם "בני זוג"
בע"מ. בבתי הספר החילוניים מורה דאז היה גם מחנך ואורח חייו של אותו מורה
יכול היה לשמש דוגמא לדרישותיו מהנער והנערה. בני גילאי העשרה של העשרה של אותם
ימים היו לבושים בכמה טפחים שגילו אולי רק טפח (ולא בטפח שגילה למעלה מטפחיים...) והמסיבות
של אותו נוער היו בעלות גבולות של מותר ואסור. בכלי התקשורת של אז לא היתה כמעט
פורנוגרפיה ובודאי שלא קשה. הורים ידעו מתי לומר לילדים כי הגיעה שעת השינה. גם
ההבדל בין גיל השנים עשרה לשבע עשרה היה ברור, ומעל לכל אף הורה לא חשב לסחור
בביתו הקטנה ולהלבישה בגדי שחץ כדי שזו תהיה הדוגמנית של הדור הבא. אבל מאז עברו
מים רבים בירקון ותעלות ביוב חדשות נוקזו אליו.
הקב"ה ברא את גוף האדם ואת התפתחותו באופן מושלם עד שממש ברור אצל
הנער והנערה מתי הם הופכים לגבר ולאשה עצמאיים מהוריהם, ולכך נלווים סימני התפתחות
ממשיים. לא לחינם אומר האב בבר מצווה של בנו (גיל 13) "ברוך שפטרני מעונשו של
זה" ולא לחינם אישה ביהדות ניקראת כזו בגיל שנים עשרה חצי, חצי שנה לאחר
שהוגדרה כ"נערה". הכל מופיע עפ"י סימנים מוסכמים. גם הגמרא דנה
באלה שלא הביאו את אותם סימנים בזמנם ומאחרת את התבגרותם. ומהרגע שהסימנים והגיל
מופיעים אצל בני הנעורים הרי שההתפתחות הופכת לבוגרת, הרצון לבנות תא משפחתי קורם
עור וגידים והבגרות אוחזת בנער ובנערה. על מורשת זו התחנכו ילדי ישראל הכשרים אלפי
שנים לפני שהשבטים הפראיים הגרמנים כבשו את אירופה וגם לפני שהתרבויות מיוון ,
רומי, סין ודרום אמריקה הכו שורשים. יחסי האישות ביהדות הם דרך לבנות משפחה
עפ"י ערכים ולכן אברי האישות הם אינם קיימים לשם "שעשוע" וניסויי
בוסר וניאוף. עפ"י הקו הזה ידעו מחנכי ישראל – בכל הדורות, לנתב את החיים
היהודיים כדי שלא יגלשו בבלבול של "מה עושים"?
אבל לתשומת לב אלה שכרגע מעדיפים לכלוא את האב והבן גולן ולפתור את הבעיה
באופן נקודתי ופלילי, ולתשומת אלה שמבקשים (ובצדק...) מהורי הנערות הפוחזות לקחת
אחריות על בנותיהן, הרי שיש לערוך ניתוח מעמיק יותר של החברה הישראלית ולדאוג ששר
החינוך יתייחס לכך. כל זאת משום שמסתבר שתוכניות הליב"ה השונות, החינוך
ל"ערכים דמוקרטיים", הכנסת מחשבים ומדע לבתיה"ס, הכנה לגיוס העתידי
לצבא ועוד מיני "העשרות" שמר
פירון חפץ לכפות על החינוך החרדי המוצק לא עצרו מבעד הנוער הישראלי האומלל להידרדר
אל עברי פי פחת במהלך שך למעלה מארבעים שנה במקום החינוך היהודי שהביאו ההורים
דאז, ואפילו במקום החינוך השמרני שהביאו הורים חילוניים מהקומוניזם המזרח אירופאי
של אז.
חברה המחנכת לפריצות ולתועבות איננה יכולה לצפות מכל גבר בישראל שנתקל בנערה
חשופה לשאול גילה וגם לבקש ממנה שתציג תעודת זהות. חברה שאיסור שתיית משקאות
חריפים לקטינים רשומה רק על הנייר איננה יכולה לדרוש מצעירות שיכורות ל"עצור
באדום". החברה הישראלית צריכה להבין שלסרסר בילדים ולחשפם לסכנות אין פירושו של
דבר רק לאסור על הורים מסחר ממש בילדים , אין פירושו של דבר רק לאסור את הכאתם או לא מכרם
ממש בזנות , אלא יש גם לאסור את המסחר בקטינים (עד גל 18...) לצורכי
"דוגמנות" כשמלווה לכך חשיפת הילדות בעיקר לאבק פורנוגרפיה, והכל במטרה
ראשונית להרויח כספי עתק על חשבון השימוש בגוף הנערה. החברה בישראל חייבת להחליט
למה בדיוק היא קוראת "גיל של קטין", ובמיוחד מהי הגדרת המילה "קטינה".
אם "קטין" ו"קטינה" אינם רשאים להתחתן עד גיל 18 , אזי, כיצד
הם רשאים להפקיר את גופם ליחסי אישות שפתוחים שמובילים להפלות , לדיכאונות , לאונסים
ועד כדי התאבדדיות ורציחות אפילו? החברה הישראלית – ובמיוחד הורים ומורים, צריכים להחליט כיצד
יקרינו "דוגמא מוסרית" לצאצאיהם או לתלמידיהם בחייהם האישיים. חברה
מוסרית באמת צריכה להחליט עפ"י איזה מידות ואיזה חוגים היא מחנכת את צאצאיה והאם
יתכן שמי שחפץ להיקרא "בן תרבות" יבנה יותר ויותר "פאבים" של
שיכרות על תקן "פיתוח תרבות", כפי שלמשל עושים זאת ראשי הערים של
ת"א וחיפה?
חבל כל כל דאבדין שהרי איבוד המוסר והשליטה על הנוער ועל החברה מגיע
מהפורנוגרפיה הקשה וגם ה"עדינה", איבוד השליטה הזו בא בעקבות האלכוהול
והסמים (מה"קלים" לקשים...) – שלא מעט פרלמנטרים "מנוסים" בהם,
רוצים להפכם ל"חוקיים". איבוד השליטה הזו מגיע מהורים הצופים בזוהמות
ושאין בינם לבין ילדיהם גבול של אוטוריטה. איבוד השליטה מגיעה ממורים שאינם
מחונכים בדרך של מוסר ולכן אינם יכולים לחנך כראוי את ילדיהם. אותן מסיבות מטורפות הן פרי שחרורו של יצר
התועבה ושל מצעדיו השונים, לחופשי. מה שעשו גולן וחבריו הם אינם מעשים
"הזויים" בקוד החילוני הישראלי אלא "בילויים" של יום, יום שגם
ההורים הטובים ביותר אינם יכולים למנעם שמא יחשבום ל"פרימיטיביים". כדאי
להזכיר לקוראים כי כל התרבויות המפוארות של "חופש וקידמה" ללא
פרופורציות, ושהפכו את תאוותיהן ל"עיקר תרבותי", נחרבו מגלישת יתר של
המתירנות הזו ובראשן תרבויות יוון ורומי, שהתאווה והזימה החריבו אותן.
בפתח חג החנוכה הקדוש שלנו הרי שכאן טמונה התשובה לסוד המופלא של ניצחון
החשמונאים - בני האור, בבני החושך היוונים. בחג החנוכה ניצחה תרבות הסייגים לחינוך
שניתן משמים לתרבות הבשרים והתאווה שאיימה להרחיב את האי המונוטאיסטי היחיד של אז,
היהדות. ואם כיום הנצרות והאסלאם מכסים גם את העולם במונוטאיזם הרי שזו ההוכחה שחג
החנוכה הוא "חג החגים". ההלכה היהודית מדגישה שנס החנוכה איננו הניצחון
הצבאי על ההלינסטים (שלאחריו באו גם כישלונות חשמונאים) אלא פח השמן הקטן שהספיק
להאיר שמונה ימים באור יקרות את הנס הרוחני, טיהור העבודה הזרה ע"י היהדות של
השם יתברך.
ולכן מומלץ להפסיק לחפש את האבידה הרוחנית על יד הפנס המאיר של המשטרה ,
ומומלץ גם לאנשי החינוך ולשרם פירון
להפסיק להילחם להכנסת מקצועות של "שטיפת מוח" לחברה ערכית שעומדת על הבל
פיותיהם של תינוק של בית רבן למעלה משלושת אלפי שנים, אלא מומלץ לאחוז במסורת אבות
של חינוך לטהרה עפ"י מה שהניחו לנו אבותינו לפנינו. ועכשיו , אם אומנם הציבור
החילוני חושב שהמושג "קטינים" צריך לטפל בו באופן כה חמור , עד שצריך
לאסור נישואין עד גיל 18 הרי שבודאי שהצעתו של ח"כ הרב זאב מש"ס , עדיין
רלוונטית: לאיסור יחסי אישות בין הקטינים הכל כך לא אחראיים, או מנגד להוריד את
גיל ה"קטינות", כדי לאפשר למסד משפחות במקום אסונות של "מסיבות
החשק" והתועבה שכבר החריבו את יוון ורומי. לא במקרה פירוש המילה
"אהבה" כל כך שונה כשהוא נאמר אצל חילוניים מול יהודים מאמינים.
"אהבה" חילונית וגויית הנאמרת בעברית היא ביטוי לתאוות הגוף ואילו המילה
"אהבה" עפ"י דת ישראל, שנאמרת בלשון הקודש, פירושה חיבור נפשי ורוחני
עד כדי הענקת מסירות הנפש לאחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה