בס"ד
אין מנוח מהיונה / הרב אליהו קאופמן
על אף שעדיין אין כתב אישום הרי שהכתובת כבר נרשמה על הקיר ובאותיות
שחורות, תרתי משמע, ועל רקע לבן בוהק. חילול ה' זועק מכל פינה והנזק ליהדות ולדת
הוא בלתי הפיך. את הבושה הזו אפשר היה למנוע עוד הרבה לפני תחילת העשור האחרון.
אבל בישראל הכל הוא הפוך על הפוך. במקום שפקיד בכיר היה מועף בבעיטה בלתי חוזרת הרי
שמותר ל"רב ראשי" לעשות כרצונו ועוד לקבל גיבוי למעלליו מהתנ"ך עד
לפלמ"ח. אם פקיד ראשי או שר היה מואשם ברבע מהאשמות שמיוחסות למצגר הרי שמזמן
הוא מועף מתפקידו מבלי שיתבקש להסביר עוד כמה הסברים נוספים. פרשת הרב יונה מצגר בכל זאת לא השפיעה כהוא זה ,
לעריכת בדק בית, גם לא על מערכת הבחירות האחרונה ל"רבנות הראשית", שהיתה
שוב טעונה בפוליטיקה זולה וב"דילים" דבילים.
שני צדדים שותפים לבושה הזו – ובאופן שווה. האיש הזה – שכולם ידעו על עלילותיו, גובה היטב מחד גיסא,
ע"י רבנים חרדים ששאבו את המידע שלהם מעסקנים חרדים זוטרים ונמוכי קומה,
ומנגד היו למצגר גם אישים פוליטיים,
מהימין ועד השמאל, שהעניקו לו את הלגיטימציה להמשיך ולפגוע בחוק ובתדמית היהדות.
חזקה עלינו שמי שמחלל שם שמים ב"מדים" של דת ואין לו זיק של יראת שמים
הרי שבודאי שלא ייקח ברצינות את חוקי האדם הפשוטים. את זאת כולם יודעים אבל איש
אינו יודע לעגנם בחוק. יתכן שללא מעטים משועי הפוליטיקה טוב יותר כאשר ה"רב
הראשי" אינו דתי, כדי שיוכלו להשפיל ולהשפיע עוד יותר על ריסוק תדמית היהדות
כתחליף לחיי חילון. במדינה אחרת זה לא היה קורה – לא עם כהן דת נוכרי וגם לא עם כהן דת יהודי, וצרפת
היא הדוגמא לכך. הרב הראשי שם לא נחשד בפלילים של ממון והוא לא הואשם בהטרדה מינית
או בזיוף מוצאם של אלו או אחרים, אלא הוא פשוט הואשם כ"פלגיאטור". זה
הספיק עבורו כדי שיתפטר.
עוד לפני שמצגר נבחר ל"רב הראשי" הוא נתפס לא פעם בסיטואציות
שהדת ממנו והלאה כמו למשל בריקוד פרוץ עם כלה חשופת מראה ושהיו שהעידו כי נראה
אוכל במקומות שהכשרות היא משם והלאה. היתה גם הוראה – שהוא עצמו נאלץ לחתום עלייה, שאסור לו להתמודד
על רבנות העיר ת"א. והנה מי שהוא עצמו הודה באי התאמתו ל"רב עיר"
נבחר מספר שנים אח"כ כ"רב ראשי לישראל"! כל זאת משום שבענייני הדת
החוק הוא צחוק וכל פרצה קורצת לגנב. אבל מסתמא שללא מעטים האיש הזה – שאינו שולט על תאוותיו, היה נוח ברמה הדתית
הנבחרת הגבוהה ביותר. ישנם בישראל כאלה – ביהדות החרדית, שאוהבים לפסוח על שני הסעיפים.
מחד גיסא הם חשים בוז ל"רבנות הציונית", אך מנגד היא מהווה עבורם צינור
תעסוקה למקורביהם ואמצעי קידום לאינטרסיהם. אז בכל זאת כיצד חוצים את הגשר מבלי
לעבור עליו? מצד אחד הגורמים הללו משתתפים בכל מאודם במערכת הבחירות ל"רבנות
המאוסה" עליהם כל כך , אך מצד שני הוא דואגים בכל מאודם שמי שיבחר שם יהיה
אדם שכל כולו אפרוריות וגיחוך כדי שמישהו , חס ושלום, לא יחשוב שה"רבנות
הראשית" היא באמת "רבן של כל בני הגולה". משנת 1993 החל המשחק הזה
ושיאו הגיע בשנת 2003 , כאשר הרב יונה מצגר נבחר. מנגד, בקרב "יפי הנפש"
החילוניים קיימים פוליטיקאים לא מעטים שאוהבים להצטייר כ"מגיני החוק" אך
כשזה מגיע למימוש אמיתי ויש לטהר "רב ראשי" שסרח, הרי שהם מעדיפים לכסות
עיניים, לסתום אוזניים ולסגור את הפה כדי שבראש ה"רבנות הראשית" יוותר
אותו העבריין בזכות היותו הקל שבקלי הדת , ורק שלא יבחר אדם דתי אמיתי שלא ייתן
להם להפוך בדת כרצונם. וכך התחברו אנשי "יהדות התורה" וש"ס לאנשי
"שינו" , מר"צ , העבודה והליכוד ואח"כ יצא הגולם הזה.
כמעט עשור שלם מנסה כותב שורות אלה להאיר בפנסים על מה שהרב יונה מצגר הוא
באמת – אישיות מפוקפקת שהדת ממנה והלאה, אבל רק האתר הזה, תנועת "אומץ"
(בראשות העיתונאי אריה אבנרי) והעיתון "מעריב" היו מוכנים להקשיב לי
ולנסות לטאטא את המצגר הזה ולא מתחת לשטיח. והנה כמה דוגמאות שנחשפו על ידי לפני
אלו ואחרים אך רוב אלה ששמעו עליהן העדיפו להתנהג כשלושת הקופים. כבר בשנת 2002
למדתי כי יונה מצגר ושמירת מצוות הם תרתי דסתרי. בביקורו אצלי ברומניה ראיתי
ושמעתי דברים שלא הותירו בי ספק שלא רק שהאיש אינו ראוי להיקרא רב בישראל אלא
שאינו ראוי להיקרא אדם דתי. זה החל היה בחנוכה תשס"ב. כבר עם הגיעו לדירת
השרד בבוקרשט הרומנית, שסודרה לו , הוא החל להתלונן על כך שלא סידרנו לו
"צלחת" מיוחדת לצפייה בלויין הערוץ השני. אח"כ הוא נצפה בזמן שלא
ברך על מה שאכל. כבר בלילה הראשון תפסתי את מלווהו (כיום ראש מועצה דתית מהמרכזיות
בישראל...) כשהוא חומק לקזינו של בוקרשט הבירה. רק איומי כי אזרוק את שניהם לרחוב
ביטלו להם את הערב השני באותו קזינו. בערב שבת הוא נעלם ל"מסג'" בהפטירו
בפני כי "זה המקווה שלי". ביום שבת החך ה"תיאטרון" האמיתי לעובדה
, ובין השאר נתפסו על ידי מצגר ומלווהו כשהם מחללים שבת בטלטלם מפתח בעיר שאין בה
עירוב, ולאחר שיודעו על ידי בנושא. בשבת עצמה סרב מצגר לקום לתפילת המנחה ורק
ב"איומי" שפיכת מים עליו הצלחתי "לשכנעו" להתייצב לתפילה.
תוך כדי שהותו ברומניה הכיר מצגר שני ישראלים שסיכם עימם ל"גייר"
את חברותיהם. לימים גילינו שבאחד המקרים הוא בכלל זייף את מוצאה של הרומנייה ורשמה
ב"יהודייה", ואח"כ הוא חיתן אותה עם חברה כשהוא מחתים במרמה על
תעודת הנישואין את רב העיר ת"א דאז, הרב שלמה עמר. הסיפור נחקר ע"י
עיתון "מעריב" ופורסם עם עוד "פנינים" כמו הטרדה מינית של צלם
צרפתי ע"י מצגר וכו'. מצגר מעולם לא הגיש תביעה נגד
העיתון "מעריב". במוצאי אותה שבת ברומניה קיבל אכל מצגר בשולחנם הלא כשר
של מספר ישראלים וזאת לאחר שבילה עימם בקזינו בבוקרשט (כעדותו של הישראלי ראובן
דלל). לימים – משחזרתי לחופשה בישראל, שאלני
רב עירוני (ששמע ממני על ביקורו של מצגר אצלי) "האם הוא אכל כשר"? מסתבר
שזו לא היתה הפעם הראשונה שמצגר נהג בהפקרות וללא יראת שמים.
למרות שהדברים פורסמו על ידי וע"י העיתון "מעריב" הרי שרבים
ולא טובים התחמקו מלמצות עימו את הדין. לימים סיפר לי הרב יצחק פרץ – המנהל לשעבר של לשכת הרב עמר, כי ללשכתו של הרב
עמר זרמו לא מעט סיפורים דומים ועם עדויות מוכחות בנושא. גם במהלך כהונתו המשיך
מצגר בכל ה"שטיקים" הללו כמו הענקת מכתב המלצה לכהונת ה"רב
הראשי" של רומניה, לאדם בשם אהרון
מרדכי רבינוביץ שבית המשפט הרשיעו שנתיים קודם לכן בגניבה , בשוחד ובזיוף מסמכים
לאחר שה"רבנות הראשית" עצמה העמידה אותו לדין! גם לאחר שפג תוקפו החוקי
של מצגר מלכהן כ"רב ראשי" (אפריל 2013) הרי שהוא ניסה – בניגוד לחוק, להעניק תוארי סמיכה
ל"רבנות" למספר אנשים וללא העברתם במבחנים.
לא פלא שמצגר נמלט שוב ושוב ממיצוי הדין עימו. ב"רחוב החילוני"
הוא נהנה מגיבויו של השר לשעבר יוסי שריד, שבין השאר מצגר חיתן את בנו. מצגר עצמו
נהג להתפאר כי בין אלה שהיו רשומים בבית הכנסת שלו היו השרים לשעבר יוסי שריד
ויוסי פריצקי. גם ח"כ אילן גילאון ממר"צ – ששמע ממני על ההונאה ברישום הרומנייה כיהודיה
ופרסום הפרשה ב"מעריב", טען כי "אני לא רוצה להתערב בגיורים של הרב
מצגר". מנגד – ברחוב החרדי, לא חסרו
עסקנים קלי דעת וקלי דת שאימצו את מצגר הדתי לאומי כדי למנוע מרב דתי לאומי אמיתי
כיעקב אריאל , להיבחר ל"רב הראשי". בראש כל אותם עסקנים עמד הרב אפרתי ולצידו
"כיכבו" האחים אברהם ומרדכי בריסק מחסידות בלזא. כל "מסמיכיו"
של מצגר ידעו מיהו, כל אלה שהביאוהו לפני גדולי ישראל ידעו שהם מכשילים רבנים
גדולים. כל אלה שהעלוהו בכבוד על שולחנות הכבוד או גררו אותו לעלייה לספרי תורה בבתי כנסת החרדים
ביותר, ידעו היטב על מעלליו ולעגו לו מאחורי גבו. ב"חילולה'" הזה היה
משתלם למלחכי פינכא ולאינטרסנטים לא מעטים לחגוג , וכך הפך אדם קל ופוחז ל"רב
חשוב". במיוחד זקוקים אנשי חב"ד ולייב לבייב לערוך תשובה על אשר רוממו
אחד שאסור היה לו אפילו לנגוע בספר התורה שאותו הכניס שוב ושוב לבתי כנסת מפוארים
וחשובים.
לומר את האמת – וגם אם יהיה לאי
אלה אנשים קשה להאמין לי, הרי שליבי דואב וכואב כאשר אני חושב שהאיש הזה חולק את
תאו בכלא עם כל "אנשי דלא מעלה", ועוד ימיו לפניו בריצוי המאסר הזה. יש
לי מספיק עדים שטענתי בפניהם כי לבסוף הוא יגיע לאן שהגיע, וזאת משום שהוא בעל
תאווה ומי שהיו אמורים להתרות בו על מעלליו ולהצילו מגורלו דהיום לא העירו לו דבר
על כך ורק ניצלוהו למטרותיהם האפילות. הם "הגנו"
עליו בפניו ומאחורי גבו הם לעגו לו. גם העיתונות והתקשורת החרדית – שידעה את האמת
עליו, אך פיארה אותו והגנה עליו תוך הסתרת מעלליו, הרי שידה בשפיכת הדם הזה
ובחילול השם הנורא הזה. תקשורת כזו היה עדיף לסגור ולנעול על בריח. ולאחר כל זאת
הרי שללא מעט שופטים אין גם כיום את הבושה לטעון כי הם מאמינים רק ל"הסכמות
התורתיות" ו"לסמיכות הרבניות" של ה"רבנות הראשית לישראל"...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה