בס"ד
כי
מצפון תפתח הרעה / הרב אליהו קאופמן
פרשת 12 הקולות הנעלמים של חיילי נצרת
תחתית נוצלה יותר לניגוח פוליטי ולפרודיות פוליטיות על ראש עיריית נצרת – מר ג'רייסי,
מאשר לבדיקה עצמית מדאיגה של המנגנון הדמוקרטי במסגרת הצבא הישראלי. אחרי שכולם
צחקו וקטרוגו על גורלו המר של ראש עיריית נצרת –
שבאופן אירוני הוא תלוי בחיילים
שלהם הוא מתנגד, הרי שהגילוי עצמו איננו כלל בעל היבט פוליטי רעיוני אלא בעל היבט דמוקרטי
של עתיד סכנת אי נאמנותו של הצבא הישראלי לדמוקרטיה הפרלמנטארית. קבוצה של חיילים
הצביעה בבחירות המוניציפאליות האחרונות לעיריית נצרת וקולותיהם לא הגיעו לבסוף לאן
שהיו צריכים להגיע. מלבד בדיחות סרקסטיות על מר ג'רייסי הרי שאיש אינו דש בשאלות
החשובות:1) כיצד קרה הדבר והאם יש צורך בוועדת חקירה מחוץ לצבא?2) האם זו באמת
הפעם הראשונה שהדבר קורה בצבא, ואם לאוו מהי ההשפעה של המעשים הללו על הדמוקרטיה
הישראלית? 3) האם אפשר לתת אמון דמוקרטי במערכת צבאית – דיקטטורית?
אין ספק שהכרעת בית המשפט הישראלי - בסוגיית הבחירות בנצרת, איננה נוגעת כלל לבעיה שהעליתי כתוצאה מהעובדה שקולות
חיילים לא הגיעו ליעד הספירה. הבעיה הזו איננה תלויה במערכת המוניציפאלית האזרחית
של נצרת או כל מקום אחר שהדבר היה מתרחש (כפי שזה קורה בדרך כלל כשתוצאות בחירות
מגיעות לבית המשפט) אלא שכאן הכל תלויים בסיפור הצבאי שעד היום כולם האמינו
ב"כשרותו", בתוך מאבקים הפוליטיים הקשים מלאי המהמורות שהתרחשו בישראל, מזה 65 שנה. הסיפור של
נצרת תחתית מגלה לנו כי יש להסתייג מהאימון המלא באנשי הצבא – שהם מלאי השקפות פוליטיות כרימון, בזמן שסמכות
ספירת הקולות נתונה בלעדית בידם מתוך מערכת דיקטטורית וללא משקיפים אזרחיים , כנגד
מה שנהוג בכל ישוב ומקום בישראל. גם ליווי הקלפיות ממקום ההצבעה ועד למקום הספירה
המרכזי – בידי נציגי מפלגות , נשלל משום
ה"אי פוליטיזציה" של הצבא , אבל מסתבר ש"אי פוליטיזציה" זו
איננה אלא לרועץ מעצם היותה לעג לרש. .בחסות ה"אי פוליטיזציה" הזו יכול
קומץ פוליטי אקראי – לבוש מדי קרב, להכריע
ב"פוטש" חשאי בחירות בין ימין לשמאל או "משאל עם" הרה משמעות
לאומית. הלקח שצריך להילמד מפרשת נצרת הוא
שצריך ל"אזרח" את המערכת הצבאית בזמן בחירות ולעשות זאת עם נציגי
המפלגות שתרצינה בכך. על האינטרס הזה חייבים לשמור אנשי ימין ושמאל, חילוניים
ודתיים ובמיוחד ערבים וחרדים כי הרי איש איננו יכול להיות בטוח שמאחורי מדי הקרב
יש באמת "איזון פוליטי" וייצוג אמיתי לזרם זה או אחר. אי הגעתם של קולות
חיילים היה יכול להתרחש גם בת"א ,
בקרית שמונה, בסביון או באיזה קיבוץ או באיזה מושב. ראשית דבר, יש לבדוק על העבר – ובמיוחד בעתיד, אם אירעו אירועים דומים, ואם כך
הדבר הרי שנורה דמוקרטית אדומה חייבת להידלק במערכת האזרחית.
מהיכרותי את המערכת הפוליטית ברומניה הרי
שדברי אינם מבוססים על דמיון פורה. מידי מערכת בחירות שם – בין לפרלמנט ובין לנשיאות, שוב ושוב האופוזיציה
שם מאשימה את השלטון הקיים באותה עת ב"אי
סדרים", בהטעיות , בהטיות ובזיופים.
לא לחינם באות הטענות הללו משום שעפ"י החוק הרומני הרי שנציגי המפלגות אינם
מלוים את הקלפיות שנספרו ממקום הצבתן למרכז הספירה המרכזי אלא מי שעושה זאת הם אנשי
הצבא והמשטרה, שלמנגנון הפוליטי השליט יש עליו חזקה ובעלות ישירה חזקה יותר משל
האופוזיציה. הגיע הזמן לבדוק אם ה"שיטה הרומנית" איננה זהה לבחירות בצבא
הישראלי, ולשם כך חייבים להסיר את הפקודות והדרגות כשסופרים קולות, כי בחסותם יכול
להתנהל מסע הטייה והטעייה פוליטי במסווה "א- פוליטי".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה