בס"ד
ה"שד העדתי" קיים ויתקיים, אבל את
דרעי צריך להחזיר לבקבוק / הרב אליהו קאופמן
השבוע נערכה סערה כוס המים של התקשורת
החרדית היבשה בעטיה של נזיפתו של אריה דרעי בשני עיתונאים חרדים שאחד מהם – יעקב ריבלין, טען כי "השד העדתי כבר לא
קיים", ובכך הוא פגע ב"פרנסה" הפוליטית של אריה דרעי ושל ש"ס,
שהם הבעלים של הרדיו ה"פראבדאי" ששמו "קול ברמה". לא כאן
המקום להאריך אך העיתונאים החרדים הינם רדודים בהשקפתם ובמיוחד בהבנתם את החברה
הישראלית בכלל והחילונית בפרט. "פרשן
חרדי" הוא לבלר נמוך קומה היודע להסביר כיצד דרעי וליצמן אלופים בתככים ומנגדהעיתונאים
הללו יודעים מקסימום להעביר מסר של מסכנות חרדית ב"עולם חילוני עוין".
אין להם – לרוב רובם של הלבלרים האומללים
האלה, הבנה בהשקפת עולם תורתית שמסבירה את כל מה שהקב"ה מסובב על ישראל משום
ניתוקם מהתורה הקדושה , שהרי ברגע שאותם לבלרים הפכו למה שהם הרי שהם נותקו מבאר
המים החיים של התורה וכל מחשבתם בפיגול חילוני היא ורק הבגדים השחורים מזכירים את
מקורם בחברה החרדית. מנגד אין לאותם לבלרים את הידע וההבנה
האינטלקטואלית שיש לעיתונאי חילוני. הסיבה היא מאוד פשוטה – העיתונאי החרדי הוא בדרך כלל פליט ישיבתי לא
יוצלח שהרכילות קנתה את עולמו, ואילו העיתונאי החילוני הוא בדרך כלל מהאליתא
בחברתו. לא פלא הוא שרגשי הנחיתות של הלבלרים החרדים גדולים המה כאשר הם פוגשים את
עמיתיהם החילוניים ומשם לחילול השם הדרך קצרה. ומעל לכל , היוותרותה של העיתונות החרדית כהעיתונות האחרונה בעולם שהיא "עיתונות מטעם" ושמשרתת
את הפוליטיקה החרדית הנמוכה ביותר - בחלקה הגדול ובמיוחד היומי, ובחלקה האחר (ה"שבועוניים")
"עיתונות מטעם" של "טייקונים" חרדים חסרי תורה
ואינטלקטואליות, הרי שמצב זה אינו יוצר עלייה אינטלקטואלית ברמת העיתונאים החרדים
אלא רק ירידה ברמתם התורתית והאינטלקטואלית. ומכאן שלא פלא שכל הויכוח הרדוד – בין הצדדים, על ה"שד העדתי", לא גלש
באמת לבעיית הדיכוי והניכור התרבותי והדתי של מזרחים בישראל או לעבר שאלת היותה של
המדינה הציונית מוצב מערבי במזה"ת והשפעתו על יוצאי ערב היהודיים, אלא היה זה
ויכוח בין טיפשים לשועל פוליטי על הרווח המיידי והפוליטי שיכולים אלה או אחרים
להפיק מה"שד העדתי" או מכיבויו.
המלחמה בין מזרח למערב בישראל קיימת מאז ומעולם - במקרו הנוכרי ובמיקרו היהודי. הניכור בין
הציונות המערבית למזה"ת גבה מחיר כבד מיהודי ערב שעברו בישראל דיכויים
והשפלות כפולות . ה"שד העדתי" הוא כינוי שלא במקרה הודבק ע"י
האליתא הציונית – מערבית השלטת, למתקוממים
המזרחיים נגדה וה"שד" הזה ימשיך לרקד כל עוד המדינה הציונית קיימת
כמדינה מערבית – חילונית במזה"ת מזרחי , שהדת רק עולה ועולה בתוכו. ה"שד
העדתי" ימשיך לרקד כל עוד מנסים החילוניים "לתרבת" את צאצאי
המזרחיים ובמקביל האשכנזים החרדים ממשיכים בגזענותם המבישה, שגם בחברה החילונית
אין לה אח רע ברישעות. ישנם חוגים אשכנזים – ובעיקר חסידיים, שאילו לא היתה קיימת ש"ס
ואילו היה להם השלטון על המזרחים, הרי
שדרום אפריקה ורודזיה היו נחשבות "ליברליות" לידם.
אבל הלבלרים האומללים – בשחור לבן,
ושרק בגדיהם נותרו "פרומים", לא ידעו להציג את הדיון האמיתי אלא התמקדו
סביב השאלה ה"עדתית" רק בפאן של כמה קולות תרויח ש"ס מהמשך ה"ריקוד
של השד העדתי" וכמה קולות יעברו ל"יהדות התורה" אם
ה"ריקוד" הזה יפסק. הכל היה חולף ועובר – בדיוק כמו שכל ה"סימפוזיונים" הרדודים
והעילגים בין הפוליטיקאים והלבלרים החרדים עוברים מסדר היום משום עליבותם, אלמלא
יצא קצפו של אריה דרעי על ריבלין האפרורי אך הסורר. נכון אומנם שהבעיה העדתית – תרבותית – דתית חיה , נושמת ובועטת חזק בכל כוחה
אבל הניסיון של דרעי לשים עצמו כמיצגה איננו אלא פלסתר בלבד. האיש הזה אוהב שהבעיה
הזו תימשך משום שעצם קיומה בדמה עסקנית וירודה נותן לו להמשיך לנהל את ש"ס ולפנות לעצמו ולמבקשי
טובתו האשכנזים עוד ועוד שררה ופרסום. ולכן לא פלא הוא שיצא קצפו על לבלר אפור
שהשקפתו הרעיונית והבנתו האינטלקטואלית היא שולית , רק משום שהלבלר הזה איים
בפליטת הקולמוס הרדיופונית שלו לשלוח את דרעי ללשכת העבודה. דרעי הוא לא גאון כל
כך גדול כמו שמציירים אותו אבל מנגד הוא בטח לא טיפש ולכן מאוד לא מובן מדוע הוא
נפל לפח הרקוב של ריבלין. או שמא דרך ההצלפה שלו בריבלין הוא שוב עורר את
ה"שד העדתי" כדי להסיח את דעת הכל מכישלונותיו האלקטוראליים מאז ששב
לש"ס, וכדי להשכיח את השם אלי ישי, ששוב עלה לכותרות.
המלחמה העדתית בחברה הישראלית , הקרב התרבותי בחברה החילונית והרצון
לשיויון דתי בחברה החרדית ימשיך להיות במוקד קיומה של המדינה שהוגדרה כ"החלוץ
המערבי מול הברברייה במזרח", אבל כדי באמת לסייע להבנת הבעיה ולהעלאתה בכל
מצוקתה צריך להכניס לבקבוק את האיש שכל השקפתו
מערבית ואשכנזית וכל חבריו ומלחכי פינכו הם אשכנזים חרדים וחילוניים ורק משום
שנולד בטעות במרוקו הוא החליט לטפס על הבעיה הזו ולשחק בה לאינטרסיו האפלים ולא לפעול
לפתרונה לשם שמים ו/או שיויון אמיתי. אבל את שום לבלר לא יכתוב ולא יאמר לו בתקשורת החרדית, שכל כולה תחת השרלטנות
המפלגתית וה"טייקונית" שדרעי שולט עליהם. זהו בעצם מגרשו הפרטי של אריה
דרעי, חברם הטוב של ליברמן , ליבני, נתניהו , חיים רמון ועוד סוררים אשכנזים רבים
אחרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה