בס"ד
חיים שכאלה / הרב אליהו קאופמן
הרעש האחרון סביב הנסיונות לפגוע פיזית בעיתונאי החרדי חיים שאולזון - ע"י גורמים פסדו- חרדים,
חייב לא לעבור בשתיקה . אין זו הפעם הראשונה שהאיש נתון לאיומי רצח ואין זה היהודי
החרדי הראשון והיחיד שסובל מאיומים ומעשים דומים. ביהדות עניין האלימות ופיקוח
הנפש הם מעל לכל. גם בימי הסנהדרין - שזכותה היתה לדון עונש מוות, נאמר על סנהדרין
שדנה עונש כזה, ואפילו אחת לשבעים שנה, שהיא "סנהדרין קטלנית". בגמרא
נאמר במפורש כי "המרים יד על חברו נקרא רשע". והיום אין לנו אפילו סנהדרין ובתי דין שיהיו רשאים לדון דיני
נפשות. אבל מנגד ישנם חוגים, אנשים ופושעים באצטלא של "רבנים"
ו"אדמו"רים הלוקחים "את החוק לידיים" ומחליטים מי לשבט ומי
למוות. הטיפוסים המפוקפקים הללו נהנים בעיקר מהעובדה שהמוכה לא "ימסור"
אותם לשלטונות מפחד שיוכרז ""מויסר". רוב ההתנפלויות הן על
עיתונאים או יהודים שנקעה נפשם מן השקר וחפצים ללכת בדרך תורה באמת. כך אירע לפני
שנים ליצחק נחשוני - שהיה אז עורך "יום השישי", כך זה אירע לרב אמנון
יצחק - בגלל מאמר שפורסם בעיתונו נגד האינטרסים הכלכליים של ה"פלפונים הכשרים"
וכך אירע לאשר צוקרמן מהעיתון "השבוע" ששינה את שם העיתון משום כך
ל"בשעה טובה" , וגם כותב שורות אלה הספיק לעבור איומים דומים.
בגמרא
כתוב שצריך להתפלל "לשלומה ל מלכות שאלמלא
היא הרי שזה את זה חיים בלענו". מכאן שפיקוח הנפש צריך וחייב להביא את
המאוימים להתלונן לפני שלטונות החוק כמצווה ממש. רוב המאיימים הם אנשים שפלים
ופחדנים המנצלים את ה"מוסכמא" החרדית שלא לערב זרים אך משהם מגלים כי
כלתה אליהם הרעה מפני החוק הם משתתקים לעולמים. כך זה אירע לי לפני מספר חודשים עם
מיכל פנט מבני ברק - שמכריז על עצמו כ"האדמו"ר מדעש". למעלה משלוש
שנים לא ידעתי כי האיש - שקצפו יצא עלי משום שסייעתי לבני דודיו להציל את בית
הכנסת של אבותיהם ברומניה (בעיר דעש) מלהפוך למקום תועבה, טען שיש בידו "כתב
מרב חשוב" שמותר להורגני. לאחר שהסיפור נודע לי מיד הוצא לו מכתב מעו"ד
ובע"ה בביקורי הקרוב בישראל הוא יוזמן למשטרת ישראל בנושא. מבני דודיו נודע
לי כי לאחר שהוא, בנו וגבאו קיבלו את מכתבו של העו"ד הם הפכו ל"נופת
צופים" וביקשו מחילה על כל מה שאירע ביניהם וביקשום גם לקשר ביני לבינו.
אחד האשמים העיקריים במצב הזה זו התקשורת
החרדית. להבדיל מהתקשורת החילונית הרי שהיומונים החרדים נשלטים ע"י מפלגות
פוליטיות עם אינטרסים שחופפים את אלה ששולחים את הבריונים נגד כל מי שמערער על
ישרותם וזאת כדי שהציבור החרדי ימשיך
להאמין כי מדובר ב"צדיקים". גם השבועונים והערוצים האלקטרוניים החרדים
שבויים בידי המפלגות ו/או אינטרסנטים כלכליים ופוליטיים חרדים שבינם לבין עולם
הפשע זה עניין של פסיעה. התקשורת החרדית מרוממת "אינשי דלא מעלי" אלה
בסופרלטיבים שאינם מגיעים להם ובתמונות שווא צבעוניות. בתמורה כמובן שהצד השני
"נהנה ולא חסר".
בלונדון חי יהודי זקן וירא שמים בשם הרב
ישראל ירחמיאל דאמב שבספרו "העתקות" ( שנכתב למעלה מארבעים שנה) הקדיש
פרק בשם "העיתונים והגדולים" לנושא ה"עיתונות החרדית" - עוד
כשזו היתה ב"חיתוליה". בפרק זה הוא מסביר כי הצרה הרוחנית והתורתית היא
שכמו שכל עיתון חרדי זקוק לאישור מ"גדול בתורה" כדי שיקבל לגיטימציה
בציבור החרדי כך צריך גם ה"גדול
בתורה" עיתון חרדי שיכריז עליו כ"גדול בתורה".
וכאן מתחילה הבעיה. הלבלרים החרדים הם
ממליכי המלכים וקובעי ה"גדולים" ומי שחושף ש"המלך הוא עירום"
נידון על ידם למיתה. פתאום החרדים הציונים-
חסידים ,ספרדים וליטאים כאחד הופכים ל"אנטי ציונים" כשמדובר בתלונה
המוגשת במשטרה או בבית המשפט נגדם ואז הם "נזכרים" כי ה"מדינה
הציונית נשלטת ע"י חוקי עכו"ם". זהו המוח העקום של אלה שמאיימים
באלימות נגד תלונות במשטרה לאחר שפשעו וסרחו.
גם "בתי דין חרדיים" לא מעטים נוהגים באיומים, חרמות ונידויים כאשר איש מהישוב
פונה לערכאות נגד עוול ליתום ואלמנה. כזה היה סיפורו של יהודי שביה"ד בבני
ברק (בשליטת שמולי'ק קרלי'ץ - אחיו של ראש עיריית בני ברק לשעבר) שרצה לפנות
לערכאות לאחר שביה"ד לה היתל ורימה אותו.
המלצתי היא לכל ירא מים שכאשר התנהגותם של "רבנים ואדמו"רים חרדים"
סותרת את דרך ודין התורה לא רק לא לפחד ודווקא אז לצאת נגדם אלא לפנות מעד לערכאות
המדינה ושידעו כולם שזהו קידוש ולא חילול
ה'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה