בס"ד
בממלכת הפראבדות / הרב אליהו קאופמן
כשאני קורא את הביקורת על מה שמתרחש
בתקשורת החילונית אני צוחק. לומר לכם את האמת, אלה "צרות של עשירים",
הלוואי עלינו בסקטור החרדי. יתכן שהמבקרים את העיתונות החילונית צודקים כשהם
מאשימים חלק לא מבוטל מהעיתונאים החילונים בחוסר איזון פוליטי. מסתמא שיש אמת בכך
שעיתון זה או אחר נוטים לצד פוליטי מסוים אבל אלה הן צרות של עשירים בעולם התקשורת
בישראל. מהמחצית השנייה של שנות ה-90 נעלמו ה"פראבדות" - אותם עיתונים
שהיו כלי ושופר תעמולתי של מפלגות והדרך להכנסת ביקורת נעלמה אצלם. זו היתה העתקה
של העיתון "פראבדה" מבריה"מ לשעבר - בימי הזוהר הקומוניסטים. מדינת
ישראל לא הוקמה כמדינה נורמאלית - עם איגודי עובדים אותנטיים, עם ספורט תחרותי ועסקי,
עם קופות בריאות לכל העם עפ"י מפתח ממלכתי ועם עיתונות נורמאלית וחופשית. בישראל
של בן גוריון , בן צבי , יצחק שדה , משה חיים שפירא ושני הזרקורים המאירים דאז - יעקב חזן ומאיר יערי,
הכל התחלק בצורה מפלגתית ובדרך זו נסחפו גם שאר הגורמים הפוליטיים.
נכון אמנם שעיתונים כמו "הארץ",
"מעריב" ו"ידיעות אחרונות" כבר אז האירו עצמאית את העיתונות
ההיסטורית אבל לשופרים המפלגתיים היה הרבה
מאוד מה לומר בעניין. כספי מדינה הועברו למפלגות דאז והן השתמשו בהם כדי לתמעל את
עצמן מעיתונים שרמת ריוחיותם לא היתה קיימת בשטח. כך פרחו להם "דבר" של
מפא"י ולימים של המער"ך וכך שלט בשמאל "על המשמר" של
מפ"ם והיו גם "קול העם" ,"זו הדרך" ו"צופה" שהחרו אחריהם. גם ה"עיתונות החופשית"
היתה זרועה ב"פוליטרוקים" מטעם המפלגות השונות . דרך אגב, זה היה הרקע
להקמתו של "העולם הזה" - שלבסוף גם הוא מצא את עצמו בתוך מפלגה שהוקמה...
על ידו! אבל מאמצע שנות ה-80 הגלגל החל לדרום את העיתונות הזו - כמו שהספורט למשל שוחרר מכבלי ה"מרכזים
הפוליטיים". באמצע שנות ה-90- עם עלייתה של התקשורת האלקטרונית הפתוחה, נעלמה
המחלה התקשורתית הזו כמו שנעלמה לפני כן
דגם השראתה - בריה"מ הקומוניסטית.
היום המאבק הוא לשפר יותר ויותר את חופש הדיבור ומגוון הדעות הפלוריאליסטי בתקשורת
החילונית ותבוא הברכה על מי שנלחם למען זאת, דווקא בעידן "משבר
התקשורת".
אבל ברחוב החרדי כאילו הזמן עמד מלכת. עד
שנת 1981 שלטו שם שתי "פראבדות" באופן מוחלט: 1) ה"מודיע" של
"אגודת ישראל" - שהיתה עד אז המפלגה החרדית הגדולה. 2) עיתון
"שערים" של מפלגה חרדית נוספת (שבנתיים התאדתה...) בשם פא"י.
אג"י ופג"י רצו לסרוגין בנפרד וביחד לפרלמנט ולאיש בסקטור החרדי דאז לא
נפל האסימון של "תקשורת חרדית חופשית". עסקנים ארכאיים - ומושחתים לא
פעם, תוארו באותם עיתונים כ"מלאכי שרת" ותמיד קיבלו את השראתם מכך שהם
"שלוחי דרבנן". אחרי צמד מילים כאלה מי כבר יכול היה להתעסק איתם?! בשנת
1981 קרא עיתון חדש תגר - ביהדות החרדית, על שני ארכאים אלה (ועל הירחון "דגלינו"
- שהיה בשליטת הליטאים החרדים) , היה זה העיתון
"המחנה החרדי" ובמקביל יצא באזור "מאה שערים" העיתון "העדה".
אבל גם שני אלה היו עוד שתי "פראבדות" ("העדה" של ה"עדה
החרדית" וה"מחנה החרדי" של חסידות בלזא) ולא שופר תקשורתי אמיתי.
בלונדון חי כיום יהודי זקן ימים בשם ירחמיאל
ישראל יעקב דאמב שכבר בשנות ה-70 ידע למקד את ביקורתו לעניין, בנוגע לעיתונות
החרדית. היום - כשה"פלס" הוקם עבור מודחי "יתד נאמן" ורבם
שמואל אוירבך, ניתן לומר שהאיש דאמב היה לא היה רק גאון אלא גם נביא. באחד מספריו ("העתקות")
ישנו פרק בשם "העיתונים והגדולים" ושם הוא מסביר כי בסקטור החרדי קיים
אומנם צורך שלעל עיתון יהיה "גדול" שיפקח מעליו רוחנית אך יחד עם זאת
קיים גם צורך הפוך - כדי שידעו מיהו "גדול הדור" צריך שיהיה לו עיתון
שיכריז עליו כ"גדול הדור". בדור שלפני השואה המרה והקמת המדינה גדולי
ישראל כה"בן איש חי" ,
ה"חפץ חיים", ה"כף החיים", האדמו"רים הקדושים וכל שאר
חכמי ישראל נודעו למרחקים משום בקיאותם בתורה ואוי לו למי שניסה להביא את העיתונות
כדי ש"תכתיר" רבנים. אבל בדור עיקש ופתלתול שאח"כ - ותחת השלטון
הציוני, הכל השתנה , ובמיוחד כשה"רבנות" הפכה לתפקיד פקידותי או לאמצעי
לגרוף קולות בוחרים חרדי. בבני ברק חי גאון אדיר בשם מיכל פיינשטיין שרבים וטובים
לא ידעו משום שדעותיו לא התאימו לעינונות
החדית ובמיוחד לאלה שהוכתרו על ידייה בשמות תפארת שונים ורבים.
באמצע שנות ה-80 היה ניסיון חרדי ליצור
עיתונות חדשה וביקורתית באמת והעיתון "יום השישי" היה החלוץ לפני המחנה (אבל
בגלל הרבנים הליטאים וחסידות גור הוא נעלם). כך צצו גם "משפחה"
ו"השבוע"(ששינה את שמו ל"בשעה טובה") אבל הכל היה במתכונת
שבועית ולא יומית. בעיתונות החרדית היומית עדיין שלטו (ושולטים...) בלעדית
ה"פראבדות" המפלגתיות שאליהן נוספו "יום ליום" של ש"ס (בנתיים
הוא הפך לשבועון),"ארבע כנפות" (שופר תעמולתי שבועי - שבנתיים נעלם, של
הרב אמנון יצחק), "המבשר" של מאיר פורוש (שהוקם "לכבודו" כדי
שלא ימחק שמו מהמפה הפוליטית כמו שפא"י נעלמה) ו"הפלס" של הרב
שמואל אוירבך - לאחר שב"יתד נאמן" הכתירו את הרב שטיינמן ל"גדול
הדור".
לימים גם על עיתון "משפחה" השתלטה
מגמה פוליטית ואנטי ביקורתית, "בשעה טובה" הוא שופרו של הליכוד בסקטור החרדי ואילו הרדיו
ה"הממלכתי" של "קול ברמה" הוא רדיו מפלגתי למהדרין של
ש"ס. רדיו "קול חי" ואתרי
האינטרנט ה"חרדיים" נמצאים בשליטה חילונית . בסקטור הדתי לאומי המצב לא
יותר טוב ועל אף שה"בראבדה"
ששמה "הצופה" (שופר המפד"ל לשעבר) נעלמה" הרב ש"מקור
ראשון" הינו "פראבדה" מסוג אחר - עם קו "אידיאולוגי" -
מילה מכובסת היטב, של המתנחלים והימין הקיצוני.
מה שהיתה באמת עיתונות דתית וחרדית צריכה
לעשות - לערוך תחקירים נגד שחיתויות בחלוקת כספי המוסדות התורתיים, נגד אפליית בנות עדותהמזרח בסינריונים ובמיוחד
כל מה שמתרחש ב"כשרויות" המפוקפקות - של ה"רבניות"
והחרדיות" ביחד ובנושאי גרות או לשמש פתחון פה לחרדי הנאנק תחת נעלי עסקנים
ורבנים חסרי יראת שמים, לא רק שמוזנח אלא מטואטא היטב וב"הוראה מלמעלה".
העיתונות החרדית משמשת לא רק אמצעי להכתרת רבנים והלבנת עסקנים אלא גם להשתקת
ביקורת ואמת כדי לחפות על עבריינים עם כובע וחליפה וזאת במקום לחשוף את עברייני
האמת. לאחרונה שוחחתי עם עיתונאי חרדי וותיק בשבועון מוביל ושחותר ל"אובייקטיביות",
ובקשתי מאותו עיתונאי לצאת כבעבר נגד שחיתות של רבנים ישראלים בארץ מזרח אירופאית.
העיתונאי טען שלאחר שנלחם מספר פעמים בנושא הובהר לו ע"י בעל העיתון והעורך
שלא רק שעליו להפסיק לחקור בנושא אלא שאם ידבר על כך שוב הוא ייזרק כי אותם רבנים
עוזרים למימון השבועון. אינני מדבר כבר על עיתונים חרדים - בעיקר שבועונים,
הכותבים כתבות עפ"י הזמנה כספית, שהרי אחרת אין סיכוי כלכלי לקיומם. העיתונות
החרדית חיה מעיקר מכספי אינטרסנטים השייכים לחוג זה או אחר או מתאבי פרסום
שהעיתונים הללו מפארים אותם כדרך המשפט "על ימין תאמר שמאל ועל שמאל תאמר
ימין".
אז חברים יקרים זו הסיבה גם שעד היום אני מסרב
למזור באופן קבוע לאחד מהעיתונים הללו- שמהם פרשתי בשיא כוחי, כי אינני מוכן לעבור
בשתיקה על עוולות ולעבוד במערכת שהמו"ל והעורכים הם לא רק מטעם המפלגה או
המניפולאטור אלא גם בלתי מקצועיים עד כדי עילגות ממש. לדוגמא , קחו למשל את העיתון
"בשעה טובה" ותגידו לי כמה מילים ללא שגיאות מצאתם שם וכמה משפטים לא
מחוברים הבנתם שם...
מכאן שאני מחייך שוב ושוב במרירות כשאני קורא
את הביקורת על "הארץ", "מעריב", ידיעות אחרונות" וערוצי
הטלויזיה השונים". הלוואי עלינו , שנצא מימי הביניים של ה"מודיע" ,
"המבשר" , "המחנה החרדי" , שני היומונים ה"ליטאיים"
, יום ליום" , "קול ברמה" ושאר הרפש הזה ש"שטיפת מוח"
היא מילה עדינה לעומתו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה