בס"ד
רבותי, ההיסטוריה חוזרת! / הרב אליהו קאופמן
אינני מבין על מה המהומה על לא מאומה.
ההתגרות של נתניהו בארה"ב של ברק אובמה היא פועל יוצא מתהליך היסטורי שהחל כבר אי שם בסוף שנות ה-70 ובשנת 1996
הבשיל אותו תהליך. היתה זו זריעה ארוכת שהעלתה פרי בשל שאת מרוריו אנו אוכלים
כיום. הזריעה הזו באה לא במקרה אלא אף היא הגיעה כתוצאה מתהליך היסטורי שקדם לכך.
נתניהו - שבועט בימים אלה באובמה, איננו בועט מ"אינטרסים ישראליים", או
אפילו משום ה"סכנה האירנית". נתניהו בועט בברק אובמה מתוך תהליך פנימי בארה"ב
- לחזק את רומני בכלל ואת הרפובליקנים השמרנים, בפרט נגד הדמוקרטים הפשרניים יותר. ובימים
שהנשיא האמריקאי הדמוקרטי הוא שחור, הרי שקל יותר לבעוט בגלוי נגדו גם אם זו ניראת
התערבות חצופה של ראש ממשלת רפובליקת
התפוזים במזרח התיכון.
ובמה דברים אמורים? מיהו בנימין נתניהו
, כיצד נסק כל כך מהר וגבוה - למרומי הדיפלומטיה הישראלית וצנח בגיל צעיר על כס
ראש הממשלה? כיצד נסביר שיורד צעיר הפך
בגיל 35- בגיל בו רק מתחילים פוליטיקאים
ישראלים לצמוח ( ועם ניסיון דיפלומטי ופוליטי השואף לאפס), לשגריר ישראל
באו"ם, תפקיד יוקרתי שרק בעלי "ראשים לבנים" זוכים בו לאחר קרבות
מאסף לא קטנים ולאחר שהוכיחו ניסיון דיפלומטי ופוליטי רב שנים? כיצד הצליח
ה"חוצניק" נתניהו להתקדם כה מהר ולגבור על אריות ונמרים ממולחים מהליכוד
- מיום היותו הנציג באו"ם, דרך היותו
סגן שר החוץ ועד לבחירתו ליו"ר הליכוד ומיד אח"כ לרוה"מ? מלבד דוד
לוי איש לא עמד בדרכו וגם לוי , ראו כיצד
סיים את הקריירה שלו. מאוחר יותר - בשנות
האלפיים, היה הליכוד מרוסק (בהקמת "קדימה" של שרון) והנשיא דאז - משה
קצב, הבטיח שבסיום תפקידו כנשיא יתחרה על תפקיד יו"ר הליכוד מול ...נתניהו.
קצב כמובן לא זכה לסיים את הקדנציה שלו כנשיא וכולנו יודעים כיצד והיכן הוא סיים את הקריירה הפוליטית שלו...לפני
הבחירות האחרונות לפתע נפתחו לראש הממשלה המכהן מספר תיקים פליליים ונתניהו נותר
יחיד בזירה הפוליטית עם רוב הסיכויים לנצח. יהיו יאמרו שמה שניכתב כאן הזוי, מיקרי
וכו' אבל כולנו יודעים שאין מקריות בפוליטיקה, כולל ערוץ התקשורת החדש:"ישראל
היום".
אין ספק שנתניהו איננו "סופר
סטאר" כפי שחושבים. מישהו עזר לו להגיע לאן שהגיע ולנצח את מי שניצח. משפחת
נתניהו היא חידה לא קטנה ובמיוחד בנה השני - בנימין. משפחה רויזיוניסטית שנעה בין
ישראל לארה"ב, הלוך ושוב. האב - פר' בן ציון, היה מקורבו האישי של ערי
ז'בוטינסקי ולאחר ה"כנסת הראשונה" קיבלה כל קבוצת הרויזיוניסטים
האותנטית מכה פוליטית: מנחם בגין - איש ימין אומנם אך מסורתי ומנוגד להשקפה
החילונית והליברלית של זאב ז'בוטינסקי,שהשתלט על התנועה החדשה ומלבד ניצולי שואה
עממים החל לגרוף אליה את יהודי המזרח , שתרבותם ודתם לא נעמה מעולם לז'בוטינסקאים
המקוריים. בן ציון ומשפחתו טסו לארה"ב אך עם כרטיסים דו כיווניים. היתה
להם את התקווה כי הרויזיוניזם האמיתי עוד
יושב על כנו בתנועת ה"חירות" האבודה.
מגיל צעיר - עוד בהיותו בתיכון האמריקאי
בעיר פילדלפיה, כבר עסק הנער בנימין ב"דיבייט". הוא למד לנאום , התחרה
בנואמים אמריקאיים וכל זאת בימים שבישראל הכל היה עדיין בוסר מבחינה פוליטית
ודיפלומטית - מקצועית והמינויים היו עפ"י ההשתייכות למפלגת מפא"י
ההיסטורית ולא עפ"י כישורים "אובייטיביים" מקצועיים. לא במקרה מגיע
נער ישראלי להתמחות ב"דייבייט"- בימים שבישראל מילה כזו הוא בבחינת
קללה. מישהו צריך היה לכוון אותו לכך ועם מטרה בסוף המנהרה. לימים חזר נתניהו
הצעיר (1967) לשרת בצבא ואח"כ שוב לארה"ב ושוב לישראל וחוזר חלילה.
בשנות ה-70 הפך לפתע - כצעיר בסוף שנות ה-20 שלו, לפרשן בענייני טרור וייצג עמדות
ישראליות אקטיביות באופן רשמי. מעט לפני כן נודע בשם "בנג'מין ניתאי" (או
"בן ניתאי"). אחרים קישרו בין שמו החדש לבין משמועות "אמינות" שפרחו , כי האיש הינו איש אף.בי.איי ו/או
סי.איי.אי. נתניהו עצמו טען כי ל"אמריקאים קל יותר להגות את שמי כך ולכן
שיניתיו".עליית הליכוד לשלטון הביאה שוב את נתניהו לביקור בישראל ואף הוקם
עבור הצעיר הזה מכון "לחקר הטרור". כך פגש הלה את משה ארנס - אז פעיל
מרכזי בליכוד ושר בכיר אח"כ ומי שכולם האמינו כי הוא יהיה יורשם של מנחם בגין
ויצחק שמיר כראש הליכוד וכראש ממשלה. והנה - הפלא ופלא, נתניהו קודם על ידו של
ארנס להפוך לציר ישראל בוושינגטון והוא עודנו בן פחות ש-33! שנתיים מאוחר יותר -
בשנת 1984, הפך נתניהו לשגריר ישראל באו"ם. בליכוד לא רטנו ולא נלחמו כנגד
המינויים וגם השותפים ב"ממשלת האחדות"(מ-1984 ואילך), במפלגת העבודה, לא
צייצו על המינוי היוקרתי לאיש ימין שחי
בחו"ל - לתפקיד השגריר באו"ם. המינויים של נתניהו ע"י ארנס עברו
יותר מדי ב"שקט תעשייתי" בגו'נגל הפוליטי בישראל. יותר ממוזר...
נתניהו הוא הפוליטיקאי הישראלי היחיד שעלה ממטאור
עד לראש ממשלה, אח"כ חזר ל"הרצאות" ואח"כ חזר לכס ראש הליכוד
וראש הממשלה כאילו לא קרה דבר. וכל זה קרה וקורה בליכוד שהיה אומנם - מאז שנות ה-80 , "בית ספר לדמוקרטיה" אך במקביל היה
הסמל לכוחניות של כל עסקן קטן. שם לא חסו קבלני הקולות על כבודו של איש - מאז
שמנחם בגין הלך הביתה. שם קיללו את משה ארנס , שם הפכו שולחנות על יצחק שמיר
(זוכרים את גסטון מלכה ה"אגדי"?) ושם צחקו על דוד לוי עד שגרשוהו
בביזיון והחזירוהו בכלימה. אפילו שרון הכל יכול נאלץ לפרוש מהליכוד ועוד בשיא כוחו
ועוצמתו הפוליטית כראש ממשלה בלתי מעורער . אבל נתניהו עושה בליכוד כרצונו, מפטר את מי שהוא
רוצה ומכניס לרשימה את מי שהוא צריך. והנה בליכוד הזה פילס לעצמו נתניהו את דרכו
בקור רוח ודרך באלגנטיות על גופות פוליטיקאים שכביכול, קידמו אותו כיצחק שמיר ומשה
ארנס - ש"זזו הצידה" לכבודו. לפעמים אף אחד אינו חושב על מה מסתתר
מאחורי דבר זה או אחר אבל אם תתעמקו במה שאני כותב תבינו גם אתם שלא מקרה הוא
הדבר.
לאיש הזה היה ויש לו "גב" . יש
לו "אח גדול" שמיירט אותו לאן שצריך ומתי שצריך. נתניהו הוא כל כולו
אמריקאי ויתר ממה שהוא ישראלי. נאמנותו
היא לרפובליקנים , האמריקאים תמיד ירצו איש שלהם בימין הישראלי דווקא - כי רק משם
אפשר לקבל החלטות של פשרה מדינית בישראל
ולהכניע את התנגדות הימין הקיצוני ע"י "קונצנזוס". את יועץ הבחירות
הראשון - לראשות הממשלה, ארתור פינקלשטיין, הביא נתניהו מארה"ב ואת נגיד בנק
ישראל הנוכחי הביא נתניהו משם. הקשר בין נתניהו לארה"ב איננו דומה לקשר הסתמי
שבין דוד לוי למולדתו מרוקו או בין מנחם בגין למכורתו פולין. ומכאן שלא פלא
שנתניהו משתלח באובמה הדמוקרטי ותומך בגלוי ברומני הרפובליקני. בארה"ב זה מקובל שויכוח בין מפלגות ואישים גולש החוצה
ובמיוחד לתקשורת, מה שלא מתאים למשל לתרבות הרוסית ששם מטאטאים את המחלוקות מפני
זרים - אם בגלל מושג קומוניסטי היסטורי שנקרא "צנטרליזם דמוקרטי" ואם
בגלל אוירת הלאומנות הרוסית, מפני זרים, השלטת שם היום וששלטה בימי הצארים וזו גם הסיבה
שליברמן, שגדל וחי עד היום בתרבות ובמנטאליות רוסית, איננו בעד ההשתלחויות של
נתניהו. את המחלוקת שלו עם פוטין לא במקרה ליברמן סיכם ב"מחלוקות בין ידידים",
שהרי עפ"י התרבות האמריקאית פוטין וליברמן לא היו נשארים "ידידים"...
מאז בוא התנועה הציונית למזה"ת -
ובמיוחד לאחר הקמת מדינת ישראל ב-1948, היו לאמריקאים ולרוסים אינטרסים לתמוך
ברעיונו של הרצל - "מחסום של המערב בפני הברברייה במזרח". עם הקמת מדינת
ישראל שתיהן תמכו במדינה החדשה כמומן מסיבות שנות אך עם בסיס אחד: היותה של המדינה
החדשה מושבה לבנה במזרח דתי ומוסלמי. האמריקאים חשבו על "קידמה" של דמוקרטיה מערבית (שבאמת כך היה לימים) ואילו
הסובייטים רצו "קידמה" של תרבות סוציאליסטית אדומה - לבנה. ב-1967 נאלצו
הסובייטים להרים ידיים מכוונתם אך בסוף ימי בריה"מ לשעבר (במיוחד בשנים שיצחק
שמיר שימש רוה"מ ושר החוץ) שוב חזרו התקוות של "אמא רוסיה" לגבי
השפעתה על ישראל, ולאחר נפילת בריה"מ ועם ההגירה הסלאבית לישראל חזרה רוסיה
למחשבתה על "קידמה" לבנה בישראל (אך ללא הצבע האדום...) מול מזרח תיכון
ערבי ומוסלמי. ארה"ב ממשיכה באותה תמיכה היסטורית ומאותן סיבות היסטוריות
בישראל ומי יודע אם נתניהו וליברמן אינם נציגים "רשמיים" ממש של שתי
המעצמות הללו. נתניהו - בהשתלחויותיו אולי רצה גם יותר מלרמוז לאובמה כי עפ"י
אינטרסי ארה"ב - מימים ימיה, הרי שהוא זה שמייצג את האינטרס האמריקאי הלבן ,
תרתי משמע, במזה"ת ולא אובמה.
אבל ליהודים ההשתלחויות של נתניהו הן הרות אסון.
גם בגרמניה ה"נאורה" הרשו היהודים המתבוללים לעצמם להרגיש "חופשיים" בביקורתם נגד
הנכרים וראו לאן זה הוליך. גם הקומוניסטים היוהדים בבריה"מ לשעבר ובמזרח
אירופה הרשו לעצמם לפגוע בנכרים לא קומוניסטים בארצותיהם אך לבסוף חבריהם הקומוניסטים הנוכרים חברו ליריבים הלא
קומוניסטים וביחד טיאטאו את היהודים
הקומוניסטים ע"י אנטישמיות ברוטאלית ועונשי דמים. יהודי צריך לדעת שעד בוא
גואל צדק אסור לו להתגרות בנוכרי אלא רק לשמש דוגמא רוחנית בשמירת מצוות. נתניהו
הוא ההיפך הגמור מהיהודי האמיתי - נתניהו
הוא ריק מתוכן יהודי , משרת נוכרים בהשקפתו ובתרבותו ואולי גם בדברים אחרים ומעל
לכל מביא לסכנת אנטישמיות בהתגרותו בנוכרים , כולל פרשת ההשתלחות באובמה , כפי
שעשו זאת בעבר מסכילי גרמניה אירופה , ראשי הציונות - בין שתי המלחמות העולמיות , או הקומוניסטים
היהודים במזרח אירופה ובעירק. כל אותן השתלחויות הסתיימו בשפיכת דם נקי כתוצאה מהאנטישמיות שהם זרעו ושאת
"פירותיה" אנחנו קוצרים גם היום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה