בס"ד
פרשת "לך לך"/ הרב אליהו קאופמן
"לך לך מארצך, ממולדתך ומבית
אביך". זהו הציווי של הקב"ה לאברהם אבינו מיד עם הפיכתו של אברהם אבינו
לבל תשובה. בסדר הזה בדיוק צריכה להיות מורשת "מעשה אבות סימן לבנים".
דהיינו, זו היתה צריכה להיות דרך ההוראה לבעלי התשובה בעולם מהרגע שבאו להצטופף
תחת כנפי השכינה. ראשית עוזבים את מקום הישוב הרע - בין חילוניים וחצאי
"דתיים", אח"כ מיד מנתקים קשר עם חברים וידידים מהעבר ובסוף לא
פוסחים על הניתוק מהמשפחה - כולל ההורים החילוניים והחצי "דתיים".
הרמב"ם כותב במפורש כי "מעט מהרע
משפיע על הרבה מהטוב" , ולכן הוא מורה לעזוב את סביבת המגורים השלילית , מבחינה
רוחנית. אבל הניתוק מהסביבה הגשמית הרעה איננו סוף הצרות. הקשר עם חברים שליליים -
מבחינת שמירת מצוות התורה, גם אם הוא "רק" טלפוני" או ע"י
תקשורת כתובה הרי שהוא פסול מעיקרו. כבר בהשכמת הבוקר אנחנו מבקשים מהקב"ה לשמרנו
מ"חבר רע". "חבר רע"
איננו דווקא רוצח או סתם טיפוס פלילי אלא אחד שמצוות ה' אינם בסדר העדיפות הראשון
שלו, אף אם הוא מקיים חלק מהן. החבר הרע - על קו הטלפון או באופן כתוב, עלול לשאול
את היהודי הדתי "מה לכם העבודה הזו"? וההגדה של פסח הרי אומרת שבאומרו
"מה לכם" הוא הפך לרשע שהוציא עצמו מהכלל. שיחה עם אדם שאינו מדקדק
בשמירת מצוות היא מתכון לקרור והכנת חבל שמכינים אותו לגרדום של העולם הבא. יבואו
ויטענו כי לפי השקפה זו אסור לבוא בשום קשר כללי עם עכו"ם או חילוניים. התשובה
לקושיא היא שבכך שכשנאמר "מולדתך" לא נאסר על בעל התשובה לנהל מסחר או
שיג ושיג נצרך עם העכו"ם או החילוני אלא האיסור הוא דווקא עם החברים שהיו בבחינת
"מולדת הנעורים" שלו. וכל זאת למה? משום שעם העכו"ם והחילוני הרגיל
צריך אמנם להיזהר אך בסיס הקשר הוא מסחרי או רשמי ולא יותר מכך ולכן אם נשמרים
לשוחח ולנהל מ"ומ רק על הבסיס הכללי הרי שלא מגיעים לנזק אבל עם החברים
"של פעם" זהו קשר רגשי ואותו חבר "של פעם" יודע כי בקיום
המצוות של חברו הוא איבד חבר לכל החיים
הפוקרים שלו ולכן הסיטרא אחרא תשלח
את ה"חבר" הזה שוב ושוב להפיל את החוזר בתשובה. היצר הרע ממציא סיבות
שונות ומשונות לקשר עם "מולדתך" כמו "החזרת החילוני בתשובה",
"ישראל שחטא ישראל הוא", "אהבת ישראל" ושאר מיני סיבות שלבסוף
בעל התשובה עלול - חס ושלום, להתקרר בעבודת ה' , עד לתוצאות קשות יותר.
לא לחינם ה' הטוב מעמיד את ניתוק הקשר - לבעל
התשובה, בסדר של קודם ארץ וסביבה רעים (ללא תנאי יהדות ככשרות, מקווה, בתי כנסת של
יראי ה' וישיבות קדושות) ואח"כ הניתוק מהחברים ורק לבסוף מ"בית
אביך". אין גוזרין גזירה על הציבור אלא אם יכול לעמוד בה". קל יותר
להתנתק מאזור המגורים, וכשהיהודי כבר נמצא
באזור מגורים תורתי , אזי, הוא יכול למצוא לעצמו חברים חדשים
בסביבתו החדשה ולכן קל לו עכשיו להתנתק מהישנים. אבל הקושי החזק ביותר הוא להתנתק
מ"בית אביך". פה נפלו רבים וטובים. פה יעצו רבנים לא מעטים עצות
אחיתופל. האבא, האימה, האחים והאחיות ועד למשפחה מורחבת יותר - כדודים ודודנים, הם
הכלי שממנו קשה להתנתק. הם ה"בשר מבשרו" של החוזר בתשובה. לא לחינם
העמידו חז"ל את עניין שבט לוי מעל לכל -"אשר את אביו ואת אימו לא
הכיר". לא לחינם דרשו חז"ל שבין אבינו שבשמים לאבינו דארעה צריך לדבוק
באבינו שבשמים. כאשר עוברים לסביבה טובה ומנתקים קשר עם החברים עדיין "חטאת
לפתח רובץ" בדמות "כיבוד אם ואם"- על דרך האחוריים. ההורים - גם אם
אינם מתנגדים ממש, הם מנסים לקרר את החוזר בתשובה "לא להיות כל כך
קיצוני". ההורים - שירדו מדרך ה' או שנולדו לעולם פוקר, מנותקים מהקדושה
וחיים בעולם אפל של בני החושך. אותם הורים אינם מבינים בין טוב לרע גם אם נאמר
שאלה "תינוקות שנישבו" ולכן
הורים כאלה ינסו בכל כוחם - אך
בשלבים, להחזיר את החוזר בתשובה לחילוניות שלהם. הם יטענו כי "שטפו לכם את
המוח", "העולם כיום התקדם" וכו'. גם בחינוך הילדים הם ינסו להתערב
, שהרי הם אינם מעוניינים בנכדים עם פאות ובנכדות צנועות אלא בנכדים ונכדות
"ח'ברמנים" שיסעו עימם לים או לסרט פרוץ והכל בחילול שבת. ישנם אמנם
מקרים ש"לב אבות" הושב ע"י הבנים אבל זה כבר תלוי ברקע של ההורים (מדור
לדור החילוניים - כהורים, מתרחקים מהיהדות, לעומת זמנים עברו) , בכוח בבעלי התשובה
ובסביבה של החוזרים בתשובה ולכן "על
המחמיר תבוא הברכה" ו"בין המחמירים למקלים יש לחוש לדעת המחמירים".
לא מעט בתים נהרסו בגלל חברים רעים אך יותר
נהרסו בגלל המשפחה החילונית - כולל בגלל ההורים החילוניים. גם אם ההורים הללו
תומכים בכספם בראש המשפחה כדי שילמד תורה
הרי שבגלל השפעתם על הבית ועל הנכדים עדיף להפסיק ללמוד וללכת לעבוד ולא
להפקיר את הילדים לסבים ולסבתות הפוקרים ששדין , רוחין ולין התעברו בנשמתם. היו לא
מעט מקרים שהסב לעג - בפני נכדיו הרכים, על האב האברך ה"לומד שטויות" , והביא
את עצמו כדוגמא ל"מדען". התהליך נמשך משום שהאברך היה תלוי בכספי אביו
עד שרחמנא לצלן הפכו הנכדים לחילוניים
ופרקו את סמכות ההורים. היו מקרים שהאם הפוקרת העבירה כספים לבנה כדי שלא ישמור
מצוות, במקרים אחרים הגיעו ההורים הפוקרים ל"סטאטוס קוו" עם צאצאיהם
בעלי התשובה ש"לא יהפכו ליותר מדי
קיצוניים". היו מקרים שהורים פוקרים הכתיבו לבת/כלה איזה כיסוי ראש תחבוש אם
בכלל ולבן איזהו כיפה ישים על ראשו.והיה ם מקרה שהסב - יהודי שונא דת ולוחם נגד
המילה(!) ביקש ברמאות "שלום" עם בנו (לאחר שניהל נגדו ונגד תנועת התשובה
מלחמה עקובה) וזאת כדי להשפיע שלילית על נכדיו עד ששנים מהם התפקרו והרסו את
משפחתם ואילו על השלישי הלשין לצבא הציוני כי "ברח מהארץ כדי לא לשרת בצבא"
ונכד הזה אינו יכול כיום לחזור לארץ
ישראל.
אך מאחר וזו מלחמת בני החושך בבני האור הרי
שהשטן מצליח להכניס את שליחיו למחנה האור בטוענות של "מתינות" ,
"אהבת ישראל" ולגייס את כלי ההסכלה כמו הפסיכולוגיה האיומה וכו' ולהמשיך
את הקשר בין החוזרים בתשובה לעולמם הישן. "ארגוני התשובה" הציוניים -
בארה"ק וגם בחו"ל, דואגים להמשך הקשר הלזה הזה, הללו דואגים גם להמשיך ולהזרים לחוזרים בתשובה
מעולמם הטמא שנעזב על ידם - כמו מושגי ההסכלה
ה"חרדית" וכך לא רק שלא הופכים
מושגים כמו "מרצים" ו"מדע" לטרפים אלא הם מומלצים ע"י שליח השטן לאהל שרק תמול שלשום ברחו מהחילוניות. בראש המזיקים הללו עומדים
ארגון "ערכים" (לוח שנה עם "יום העצמאות" הציוני כחג ), זמיר
כהן מש"ס הרפורמיסטית (עם חוברות ה"מדע" האפיקורסיות שהלבלר העילג
הזה העתיק ( והללו חודרות לכל בית מדרש ובית כנסת, ואשר צמח מש"ס כפרויקט משותף עם בלזא ועם הממסד הציוני כדי לקרר את היהדות ) , ארגון
"שורשים" - המביא קטעי תרבות יוון וכיום גם אמנון יצחק שמ"אנטי
ציוני" ו"חסיד סאטמר" הפך לציוני מושבע ול"משיח" החפץ
להיות ראש הממשלה ו"למלוך על עם ישראל". המנוע לזרוע קרור בבעלי התשובה
ולשמור את קשריהם עם העולם החולני מפעילה
תנועת ש"ס הרפורמיסטית אשר היא - וגם "יהדות התורה", אינן מעוניינות
במלחמת ה' אמיתית וחיזוק התורה והיהדות, אלא מעוניינות במנוף לקבלת קולות לפרלמנט הציוני, ולכן ניתוק מיותר
של בעלי התשובה מחבריהם וממשפותיהם הרחבות יפגע אלקטוראלית בשתי הכנופיות הללו.
פרפראות
בלזא מתעוררת שוב
לחיים
כבר שבועיים מכחישים בחסידות בלזא - ובראש
המכחישים ישראל אייכלר, כי אי פעם ביקשו הללו מש"ס שריון לח"כ מטעמם. אז
בשורות הבאות לא רק שאני עומד להזים את ההכחשות אלא להוכיח שכעשרים שנה
מתנהלת הברית הסמויה בין ש"ס ובלזא
כשהשורה התחתונה היא הענקת מקום לבלזא בפרלמנט
הציוני ברשימת ש"ס ולשם איום על "יהדות התורה" כי לבלזא יש לאן
לברוח.
בבחירות 1992 התחברו שוב אגו"י
ודגה"ת והפכו לרשימת "יהדות התורה" . חסידות בלזא נעדרה משם.
האימון בחסידות - כשותף רצוי ונאמן, אזל מאגו"י כבר ב-1988 ומדגה"ת הוא
אזל הרבה לפני בחירות 1992. אלו היו הימים שש"ס החלה לקבל "גט
כריתות" פוליטי מהרב שך על מעלליה והתחברותה עם השמאל ב"תרגיל
המסריח" של שנת 1990. ואז נוצר הקשר הראשון של אלה שהתחילו ללכת יחדיו בלתי
אם נועדו: ש"ס ובלזא. כבר בשנת 1992 הוכיחו הקלפיות בקריית בלזא בי"ם כי
מסתמן באופק חיבור פוליטי חדש במערכת החרדית - ציונית. לש"ס היה אינטרס חזק
לקבל לגיטימציה אשכנזית ולבלזא היה אינטרס כלכלי חזק להתחבר לכוח פוליטי עולה
שינתק אותם מהתלות בכיס האגודאי ובהשקפה הליטאית. באותם ימים לש"ס עוד לא היה
עיתון משלה , שבועונים חרדים עצמאיים בקושי צצו - ומה שצץ גונה ע"י הליטאים
והפך ל"מחוץ לתחום". ה"מחנה החרד" של בלזא הפך להיות הדובר של
ש"ס. והיה עוד חיבור נוסף. לשתיים היו חברים חילוניים משותפים. להבדיל
מאגו"י ודגה"ת שהיו מחוברות לימין הרי שש"ס החלה את קשריה עם מפלגת
העבודה ואף עם מר"צ האנטי דתית ואילו בלזא הפכו ל"חב"דניקים של
שמעון פרס ושל מפלגת העבודה". ככל שעברו השנים היחסים בין השנים רק התהדקו. האדמו"ר
מבלזא עצמו גם גילה אהדה לטיפוח בעלי התשובה הספרדים (שגדלו בישיבת "תורה
ואמונה" של בלזא) ולדרכם העצמאית ואפילו הורה להם להצביע לש"ס - גם בשנת
1996, כאשר בלזא לבסוף נחתה ב"חיק החם" של "יהדות התורה". לצד
דרכו העקרונית של האדמו"ר מבלזא - בנושא הספרדי, הרי שלישראל אייכלר היתה דרך
אחרת. הוא אמנם צידד בהליכה עם ש"ס אך לא ממניעי אהבת ישראל של אדמו"רו
אלא מתוך "כורח המציאות" ושנאת אגו"י ובמיוחד דגה"ת ומנהיגה
הרוחני, הרב שך. "השור הזועם" הוא נהג לקרא לרב שך. את הספרדים הוא לא
הפסיק לכנות "פרענקים עלובים שלא ידעו לקנח את האף". אבל ברדיו הוא היה
מהלל את ש"ס על "עבודתה" הדתית. פעם - כשמישהו חיבר כתבה אוהדת
לספרדים בקרית ספר, הוא שאל אותו בלעג:"אמא שך היתה ספרדיה"?! לאחר
בחירות 1996 הוא מעד בלשונו, אז איכלר
סיפר, יום לאחר יום, סיפור הפוך ממה שסיפר יום קודם לכן. בתחילה התפאר כי ש"ס
הציעה לו מקום שביעי ברשימתה (בבחירות 1996 נבחרו עשרה ח"כים מטעם ש"ס)
אך הוא התפאר כי סירב לכך משום ש"אני לא הייתי מוכן להשתרך אחרי הפרענקיאדה
הזו". יום אח"כ סיפר - לאותו אדם, את ההיפך. הוא טען כי "ש"ס
גזענים". לשאלה מדוע הוא השיב כי הללו סרבו לתת לו - כנציג בלזא, מקום ברשימתם.
האמת היתה הגרסה השנייה - אריה דרעי סירב לתת לש"ס מקום ברשימה מסיבה פשוטה
ורחוקה מגזענות:"יום אחרי הבחירות הם היו לוקחים את המנדט ובורחים איתו
למפלגת העבודה". זו באמת היתה הסכנה האמיתית.
בין 1992 ל-1996 השקיעה בלזא בש"ס
רבות. הם היו ה"גב" החרדי- אשכנזי של ש"ס בכל הנוגע לעצרות פומביות
עם הגר"ע יוסף , שהליטאים החרימו
אותן. הם היו ה"גב" של ש"ס להסכמי אוסלו ולקואליציה של ש"ס - בהסתדרות עם מר"צ האנטי דתית. בלזא הגנה על
ש"ס וש"ס סייעה לבלזא. היו ערים ש"יהדות התורה" ניסתה לדחוק
את הישיבות או את ארגוני התשובה של בלזא אך ש"ס נחלצה לעזרתם ברשות המוניציפאלית.
גם ברמה הארצית זה הגיע לסיוע כספי ממשרדי ש"ס ובראשם משרדי הפנים והדתות. בלזא התחברו אז גם למפלגת העבודה שהיתה
בשלטון. בבלזא ידעו כי בקדנציה הבאה הם צריכים להיות בפרלמנט ויהי מה. כל האופציות
היו פתוחות. בבלזא דברו וכתבו (אייכלר כתב את בטורו "בשער המחנה"
ב"מחנה החרדי") כי לא צריך עוד מפלגות דתיות אלא יש לנהוג בשיטה
האמריקאית: להשפיע מתוך המפלגות החילוניות. הקריצה היתה לכוון מפלגת העבודה ואברהם
בריסק נשלח לשם. כדי "לא לשים את
הבצים בסל אחד" שלחה בלזא את אחיו של אברהם - מוטי, לליכוד. בבלזא היו מוכנים
גם להיפגש עם דוד לוי - כשהלה פרש מהליכוד והקים את "גשר". דוד לוי עצמו לא היה מוכן לשמוע על ההתחברות של
בלזא אליו כי הוא ידע שהוא חוזר לליכוד. בבלז נפגשו גם עם הרב יוסף עזרן המנוח,
מייסד הרשימה הספרדית- ליטאית "תלם
אמונה", אייכלר ביקש ממנו לקבל את המקום השני ובתמורה למקום הראשון היה על
עזרן להכריז כי הוא מקבל את אדנות האדמו"ר מבלזא. עזרן סירב בנימוס וטען כי
"הרב שך הוא נר לרגלי, כך זה היה כשהייתי בש"ס וכך זה יהיה כיום".
במיוחד ניסו הבלזאים לשריין לעצמם מקום במפלגת העבודה דרך השרים שמעון שטרית
ואפרים סנה (אז יו"ר ה"פורום הדתי" במפלגת העבודה). כל הניסיונות
והמו"מים הללו היו רק כדי להשיג דבר אחד: לאלץ את "יהדות התורה"
לתת לבלזא מקום ריאלי ברשימתם. והתרגיל הצליח בחלקו - רוטציה לאייכלר בחלקה השני
של הקדנציה. ח"כ המנוח של אגו"י - מסיעת ויזני'ץ, הרב יעקב גרוס, פלט אז
בדיחה ש"אגו"י הם יותר צדיקים מ ר' לוי יצחק מברדיצ'ב אם הם היו יכולים
לתת לאייכלר מקום ריאלי ברשימתם לאחר כל הצרות שעולל להם וכתבי הפלסתר שכתב נגדם
ב"מחנה החרדי".
אבל מאז ועד היום לא הסתיימו הצרות של בלזא.
האמון של "יהדות התורה"- על שני פלגיה, בבלזא לא חזר. נהפוך הוא , בלזא
בפרלמנט, ב"יהדות התורה" ובעיתונה התנהגה כאילו שהיא באופוזיציה. לימים
החליטו ב"יהדות התורה" לחסל את ה"שידוך" עם בלזא בעורמה ובשקט.
בתחילה היתה זו חסידות ויז'ני'ץ- בהשפעת השועל הרומני שמלק'ה הלפרט שהפר את הרוטציה השנייה עם
בלזא , ואח"כ היה זה ח"כ ליצמן שב-2006 הותיר את בלזא מחוץ לחיים
הפוליטיים.
באותן לא ישבה בלזא על המדוכה. הקשרעם עם
ש"ס טופחו ועליית הימין לשלטון העבירה את בלזא משמאל לימין עם שיעורי
"בטחון" מעיתונאי חצר של המוסד הציוני בישיבות של בלזא, ועד ההתגייסות
למשטרה. אבל הקשר ה"בלתי נועד" נותר עם ש"ס. ש"ס ובלזא הפכו
ל"תאומים סיאמיים". ש"ס - כמו בלזא,עברה גם היא לימין המפה לאחר שאריה דרכי עזבה וכשהימין הציוני השתלט על
המדניה. בלזא וש"ס רקמו גם תוכניות "תשובה" משותפות והקימו את
ארגון "הידברות" תוך הענקת לגיטימציה להשתמשות בטמבלויזיה הארורה, והעמידו איש קש אפור מש"ס - זמיר כהן,
בראש,. הארגון וגיוס כספיו בעולם האשכנזי בחו"ל ע"י הסתרתו של העילג.
דברי כפירה ו"מגע" נוכרי שימשו בעירבוביה בברית זו. "לליטאים ישאת
"ערכים" ולנו יש את הידברות", כך התגאו בש"ס ובבלזא. בש"ס
נהנו כיצד בלזא הוציאו אותם מהבידוד ובבלזא עדיין בנו על מנדט בש"ס, ובמיוחד
לאחר שדרעי היה בחוץ.
ב-2006 אמנם טענו בבלזא כי הם סרבו לקבל מקום ריאלי בש"ס אך הדברים לא
מדויקים, בלשון המעטה. הגר"ע יוסף השהה את תשובתו ומשקרבו ימי הבחירות הבינו
בבלזא כי לא יקבלו מקום ריאלי בש"ס אלא אם יתחייבו לשמוע בקול הגר"ע
יוסף, ואז לפתע יצאו בהכרזה כי מעולם לא בקשו מש"ס מקום בפרלמנט.
לקראת הבחירות הקרובות עמד אלי ישי להמליץ על
מקום לבלזא ודובר אמנם על המקום השלישי ברשימה אך אז דלף המידע לעיתון
"משפחה" ע"י גורם בש"ס המקורב לאריאל אטיאס ולאריה דרעי
ואייכלר היה שוב צריך לשקר ולהכחיש. חזרתו של דרעי למפת ש"ס חיסלה לבלזא את
הסיכוי אפילו להשתמש בסיפור כקלף מיקוח תיאורטי במאבק עם "יהדות התורה".
היום הקרב הפך לגלוי - בלזא מול ויז'ניץ. מותו
של האדמו"ר מויזני'ץ חיסל ענייני סנטימנטים רגשיים בין החסידויות הללו.
ה"שווער" כבר לא בחיים ועם הגיס הסיפור שונה. גם ה"סולחה" עם
חסידות מונרו היתה אמורה להיות איתות בלזאי ל"יהדות התורה" כי יש לבלזא
אלטרנטיבה וכמו כן היה זה מהלך בלזאי למוטט את ויזני'ץ במשפחה המורחבת, והמבין יבין
דבר מתוך דבר. השלום עם מונרו הותיר ויותיר את האדמו"ר ממנרו "על הגדר
אם בלזא תצא לרב איימים עם "יהדות התורה". גם בחסידות מונרו השתעשעו
ברעיון להיכנס למערכת הבחירות הציונית אבל האדמו"ר ממונרו הבין לבסוף כי
צוואת הבעל "ויואל משה" מחייבת עדיין את אלה שראו ושמעו מלאך אלוקים
חיים. הבלזאים זוכרים להלפרט את שבירת הרוטציה מהעבר ולמוזס הם זוכרים את דחיקתם ממשרד החינו לא מכבר. בקרב בין
ויז'ניץ לבלאזא יש לאחרונים כמה "קלפים ארגוניים" שאין לראשונים. בלזא
בנו - בהיותם במדבר הפוליטי, מערכת כשרות עצמאית עם קופה שמנה של כסף ועם מקומות
עבודה לחסידיה, בלזא בנו עיתון משלהם שבו הם יורים חיצים בלי צנזורה, בלזא שלחו את
אייכלר ואת האחים בריסק לעולם החילוני כדי לקבל עוד עוצמה ובלזא בנו "ארגוני
תשובה" גםכדי להגדיל את אוכלוסייתם
ולסדר עוד מקומות עבודה ליקיריהם. ויז'ני'ץ היתה רדומה כל השנים. חסידות עם עבר
מפואר וקדוש ועם תשתית רחבה ורצינית בחו"ל כאשר ראשי הקהל שלהם בארה"ב
ובבריטניה הם יהודים משכמם ומעלה. אבל בארה"ק הכל היה רדום. הקרב בויז'ני'ץ
בין האדמור"ים רק מסייע לארגון הבלזאי לעמוד על רגליו האחוריות במלחמה לדחיקת
ויז'ני'ץ ברשימת "יהדות התורה".אבל יש כאן עוד נקודת רועץ לויז'ני'ץ.
אפשר לומר ביקורת קשה על בלזא אבל עסקניה אינם אידיאוטים אלא ברנשים פיקחים שגם
יודעים ליצור יחסי ציבור חוץ לעולם החרדי.
מישהו טען בבדיחה כי ויז'ני'ץ מקבלת מידי בחירות בבחירות את ה"משבצת" של
האידיאוט ב"יהדות התורה". יש בבדיחה הזו יותר ממשהו .אייכלר, אלבאום,
האחים בריסק חבריהם בבלזא הם
"קצת" יותר מעורים ורציניים מגרוס, הלפרט וכיום מוזס (שניפלט מבלזא
וכאשר היה בבלזא סיכוייו להיות ח"כ היו פחות מאפס). בויזנ'יץ צריכים - אם הם
רוצים להציל את המערכה נגד בלזא, לזרוק את מוזס העילג (שגם ביתו הכופרת כבר עשתה
לו "יחסי ציבור" מעוותים...) הביתה ובמקומו להביא יהודי רציני - ושיהיה גם
ירא שמים, כדי להראות לכל כי
ה"סחורה" שלהם יותר טובה מאייכלר הבלזאי. ואילו בבלזא צריך לחשוב על החלפתו
של הבכיין- בליין אייכלר שצורתו והילוכיו דומים יותר לעולם החילוני - בו הוא שוחה
מאז "ימיו היפים" עם לפיד ודנקנר החשוכים, מאשר ליהודי חרדי אמיתי ומשכמו ומעלה. אבל כפי שאנו
הרי יודעים עסקני הקש והתבן הם , הם היום המובילים
בפוליטיקה החרדית- ציונית שעליבותה גדולה פי כמה מזו הפוקרת.
כל ליצן מלך (המשיח)
היו ימים שגם כותב שורות אלה החזיק כבוד לרב
אמנון יצחק. היו אלה הימים שהאיש עמד בלי פחד נגד הציונות . גם בחסידות סאטמר טעו
בו והזמינו אותו לדבר בבתי המדרש שלהם בארה"ב ובבלגיה. אבל כדי להיות תלמידו
של הרבי מסאטמר צריך יהודי להיות מסור בנפשו ליהדות ובמיוחד לדעת לעמוד בלחץ
הציונות והרחוב גם אם "פופולאריותו" תרד. אבל לימים הסתבר כי האנטי
ציונות של אמנון יצחק היתה גימיק תקשורתי כמו
שכל השפה הזולה שלו היא גימיק. זו היתה אנטי ציונות שבאה להרשים את הקהל ושחפצה היתה להביא את הציונים להכיר בערכו ולשבת עימו
ל"שולחן הדיונים" כדי שיוכל אף הוא להשתלב במדינה הציונית.
ככל שעברו השנים החלו להתגלות סדקים באיש
וב"מורשתו". בארה"ב ובבלגיה הוא נאם בפני חסידי סאטמר נגד
"כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה" ונגד "התגרות באומות
העולם" אבל בארה"ק הוא הסית נגד
הערבים באופן שלוח רסן שלא היה מבייש את מאיר כהנא בימיו הטרופים. אבל כבר אז היו לאיש הרבה מעידות וחשיפות פרצוף שמהן
היינו צריכים מזמן להסיק מיהו, מהו ושאין תוכו כברו.
עבודת ה' היא זו המעצבת כל יהודי ויהודי.
תפילה לשמה, ברעדה ומעומק הלב ועם שפה נקייה בכל מצב וללא תירוצים. זוכרני לפני
כעשרים שנה - ואני בראשית דרכי היהודית, הגעתי להרצאתו של אמנון יצחק בשכונת רמת אליהו
בראשל"צ. לפני האיש הונחה כוס מים - לפני כן הוא לא שתה ולא אכל דבר, ואז הוא
הרים את הכוס והערה אותה לקרבו ללא ברכה. לידי עמד יהודי חילוני שמלמל:"מה ,
הוא לא מברך"? שנים אח"כ הזדמן לי להתפלל עימו ועם העו"ד שעבד עימו
אז - חיים כפיר שמו. התפללנו בבית כנסת קטן בבני ברק ע"י המשרדים המסחריים של
אמנון יצחק. אני וחיים התפללנו בתוך בית הכנסת ועל אף שחיים אינו חובש כיפה הרי
שתפילתו היה בכוונה מלאה וכך גם כל המתפללים שהתפללו שם. כשסיימתי את תפילת הלחש
של העמידה הצצתי בסקרנות היכן מתפלל אמנון יצחק. לרגע חשבתי כי הוא שקוע בשרעפי
מעלה. אמנון יצחק לא היה בחדר, הבטתי לכיוון המדרגות ומה רבה היתה הפתעתי לגלות כי
האיש עומד בטור הממשיך של מתפללי בית הכנסת, ואינו נע וזע. אין סידור תפילה בידו
ובודאי שאינו מכוון לשום מקום. החלה תפילת החזרה של ה"מנחה". כולם עונים
אמן בקול, כולם דרוכים בתפילה ורק אמנון יצחק דורך על המדרגות ולא זע ולא נע ואין
ה"אמן" יוצאת מפיו אפילו כיתומה. משנסתיימה התפילה הוא עזב באדישות את
המקום ופנה למשרדו. שאלתי את חיים האם כך מתפלל "מושיען של ישראל". חיים
חייך ופלט: "עזוב, זה כלום. אתה תמים, אתה לא יודע מיהו בכלל".
לחיים כפיר זה - שמאז כבר הספיק לעזוב את
אמנון יצחק, סיפורים מצמררים על הימים שעבד שם וכמעט הוא עצמו הסתבך בפרשה פלילית
בגלל קרוב משפחה של אמנון יצחק. ישנו פסוק בתורה שמתרה כי "בת כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת". פירוש
קדוש מסביר זאת שאם - חס ושלום, לרב גדול יש ילד מקולקל, שיניח ל"זיכוי הרבים" , יסגור את
הש"ס ויגש לחנך את עולליו שאם לאוו הרי זהו חילול ה' נוראי כשהאב מוכיח את
הרבים ובביתו מתרחשת מהפיכת סדום ועמורה. זהו הרמז למה שאמנון יצחק צריך לעשות
בימים אלה במקום לפרסם באתר הליצנות שלו שהוא מלך המשיח. די לחכימא ברמיזא על מה
שמתחולל רוחנית במשפחתו של הלה.
בפעם אחרת יצא לי לשוחח עם הרה"ג שלמה
מחפוד - רב כשרות משכמו ומעלה ואב"ד בעירו בני ברק. האיש שרבני העיר גומרים
עליו את ההלל. לפני שנים פרסם אמנון יצחק בעיתונו דאז "תחקיר" על כשרות
הבד"ץ של הרב מחפוד ("יורה דעה") והשמיצו לכל עבר. רבני בני ברק
עמדו לצידו של הרב והוציאו מכתב להגנתו. לבסוף סיפר לי הרב מחפוד כי אמנון יצחק
ניסה פשוט לסחוט אותו ואת "תנובה" לאחר שסירבו לשלם לו דמי לא יחרץ על
כתבה שהרב מחפוד מעולם לא הבטיח לו תמורה כספית עלייה.
לפני שנים פגשתי את האיש שמטפל בבעיות החרדים
במע"מ. זהו יהודי יקר ושומר תורה ומצוות משכונת פרדס כץ בבני ברק. האיש אמנם
מתפרנס משתדלנות זו אך ליבו ופיו שווים והוא עושה את עבודתו ביושר ובנאמנות. לפני
שנים - כשאמנון יצחק היה ב"פוזה" האנטי ציונית שלו הרי שהציונים החליטו
למצוא רבב בעסקיו, וסיבות לכך לא היו חסרות. מע"מ קיבל הוראה לא להתפשר עימו.
אמנון יצחק קרא לשתדלן בבהלה לסייע לו והשניים סיכמו על סכום כסף בנושא כתמורה
לסיוע. הסיכום היה בנוכחות עדים ובתקיעת כף אך כמובן ללא רישום. השתדלן ניגש
למלאכה ואז הסתבר לו כי פניותיו נענות
בשלילה. מראשי מע"מ נרמז כי ההוראה באה מהצינורות האפלים במדינה. ואז לפתע
הוא הגה רעיון ותוך כדי כך עירב את יו"ר וועדת הכספים דאז - אברהם רבי'ץ. רק
שר האוצר דאז - מי שהיום הוא שר המשפטים, יעקב נאמן, היה יכול לבטל את רוע הגזירה.
רבי'ץ הצליח לתפוס את נאמן דקות ספורות לפני שיצא מהארץ וזאת כשעה קלה לפני שחוקרי
מע"מ היו אמורים להתניע את רכבם לכיוון אמנון יצחק. נאמן מיד צלצל למי שהיה
ממונה על החקירה וביטל את העניין. כשהגיע השתדלן לאמנון יצחק האחרון הרעיף עליו את
כל השבחים והברכות שבעולם אך משהגיע הלה לכיסוי תשלומו הוא
גילה כי שליש מהסכום המוסכם אינו מועבר אליו. על שאלתו מדוע זה כך ענה אמנון יצחק
כי "זו תרומה לעולם התשובה. הרי אין לנו הסכם חתום שאתה יכול להוכיח
ההיפך"? אח"כ פרף בצחוק לעיניו הנדהמות של השתדלן. זה יושרו של האיש וזו
"מילת הכבוד" שלו.
מסעותיו של אמנון יצחק לחו"ל מלוות בטקסיות
אדירה וגביית ממון כמובן. רב יוצא תימן בלונדון סיפר לי כי ביושבו עם אמנון יצחק
הוא נדהם מכך שהלה כלל אינו מדבר עימו על יהדות , הלה לא ניסה לגעת בנקודות
הרוחניות של התשובה ועל טיפול המשך למי יתחזק אלא כל השיחה קלחה מאמנון יצחק
לכיוון כמות קלטות, רווח מסחרי מהן וכיצד עשירי לונדון יגיעו לישראל כדי לחתום לו
הוראת קבע בנקאית. באותו זמן ממש הסתובב בלונדון בנו הפוקר של אמנון יצחק ולעג לכל
עניין הדת וה"תשובה".
גם שם העיתון ה"פראבדאי" שאותו
הוציא בא לו במרמה. בעיר אנטוורפן חי בעל תשובה יוצא העדה הגרוזינית המתפרנס ממסחר
בזהב ואח"כ - אל תוך הלילה, הוא יושב בבית המדרש שהקים ועוסק בזיכוי הרבים
ובהוצאת צעירי עדתו ואחרים מהחיים החילוניים. שמו של האיש יסף דגן. לבית מדרשו
העניק האיש את השם "ארבע כנפות". לימים- בתמימותו, הזמין אליו את אמנון
יצחק.מיד אח"כ גנב אמנון יצחק את השם של המקום עבור עיתונו. לא עזרו תחינותיו
של דגן שיצחק יפרסם לפחות מאין השם. יצחק דרש ממנו לשנות את השם "אם אחרים
חושבים שאתה העתקת ממני".
אבל לאמנון יצחק היה ויש שיגעון גדלות שבא
לא רק לבכות ממנו אלא גם להקיא. אבל זו אשמתנו - שאנחנו לא הקאנו אותו. עפ"י
ההשקפה הסדורה והאותנטית של הגמרא הרי שמי
שפיו מלוכלך הוא עצמו מלוכלך. הדור החלש הזה - על "גדוליו" , שהעיתונים החרדונים קובעים מי יהיו אלה, הוא
דור שלא רק שופט את שופטיו כדור השופטים אלא גרוע מכך - מחליט עבורם מהי "דרך
התורה" ומה יאמרו בהקשר
לכך , ולכן כדי להגיע לפסגת הדור הזה כבר לא צריך
להיות "יושב אוהלים", קדוש ותלמיד חכם ענק אלא מספיק להוציא את ההמונים
לרחוב ע"י בדיחות קרש , לדעת קצת "רטוריקה" והרבה, הרבה
"סלנג" עם דיבור ציוני ואז אתה
כבר "גדול", "עוקר הרים וסיני" ועוד מיני קלישאות הלקוחות
מהטינופת של החרדונים או מאותן חוברות מלאות תמונות שמסתובבות מסביב ל" כל העולם
כולו" ומראות אדמו"רונים ב"שיראין של חג" ומי שנכנס לתמונה כזו הופך
ל"צדיק". אלה הם כיום ה"גאונים ו"צדיקים" שעליהם היתרה
בשנות ה-70 הרב ירחמיאל ישראל דאמב מלונדון בפרק "הגאונים והצדיקים" בספרו
"העתקות".
אמנון יצחק , אריה שכטר, איפרגן מלוד, משי
זהב שקורא בכף ידן של נשים ולגופו "כתונת הפסים" הירושלמית, אבנר קוואס
ולסרי הם היום ה"רבנים המובלים" ב"סקטור החרדי" משום שהם
יודעים ומכירים את שפת הרחוב, הם שוחים בסחי הזה כמו דג במים ולשונם נוטפת זוהמה.
הזוהמה הזו היא היום דגל של ה"רבנים
החדשים". אלה מדברים בלשון רכה
וחילונית עם הרבה כפירה כמו כל למשל "מרצי התשובה" ובראשם זמיר כהן שכל
השקפתו ופיו מלאים כפירה. אבל המטרה היא אחת: הבחירות לכנסת המינים ולכן כל
הזוהמות המילוליות מקדשות את המטרה הזו. מי בקללות ומי ברוך והעיקר שכמה שיותר
יחזרו בתשובה - אבל לא בשביל לשמור מצוות, אלא להצביע לכנופיות של ש"ס
ו"יהדות התורה". על רקע המצב הזה ועל רקע ההידרדרות הזו צמחו
"גדולי המחזירים בתשובה" -
אמנון יצחק, ואריה שכטר, שאותו אפשר לכנות "גדול המחזירים בתשוקה". עולם
הפוף: את מה שהגמרא אסרה וקראה להתרחק מעל לשון הזוהמה שלו הפכו היום ל"קדושה" ומנגד גדולים
באמת נדמו מפחד הלמות ואלמות הרחוב. והרחוב הזה מקנה לליצן ו"לסטנד
אפיסט" כאמנון יצחק להתל בנו למרות
שכל הסימנים התורתיים מראים שמקומו בדיוטה התחתונה של הסיטרא אחרא.
האיש הלזה הזה הפך לציוני אגרסיבי הקורא לכל יהודי לעלות
לארה"ק משום שחו"ל עומדת להישמד. יש לא מעט טיפשים המאמינים
ל"נבואות" של השוטה הזה. הראי"ה קוק הטיף בכל הלהט לישוב א"י
כנגד גדולי ישראל בימיו אך מעולם לא עשה עצמו נביא, הוא לא איים באסונות על אלה
שלא ישמעו את לקחו ובטח לא קילל ולא ניבל את פיו. ישנה דרך לדבר בדברי תורה אבל
למי שנשאר בהווייתו החילונית זה לא מובן גם אם הפך עם השנים לחמור - תרתי משמע,
נושא ספרים, קלטות, דיסקים , "אייפונים" ועוד מיני זוהמה - אלה אביזרי
העבודה הזה שלו. הסיבה הפשוטה מדוע אמנון יצחק קורא לעלול לארץ היא רצונו בקהל
מצביעים כדי שירוץ לכנסת הציונית. בסאטמר צריכים לאכל את המגבעות והשריימלים על
שהתירו לפרחח הזה לשאת דרשות בבתי המדרש הקדושים של החסידות.
הציונות של האיש הזה היום ברורה וידועה.
המקורבים אליו טוענים שמתמיד הוא היה לאומני אבל האנטי ציונות היתה עבורו גימיק
כיכרות . שקרנים רעיוניים כמונו לא חסרים בעולם החילוני. יש האומרים כי הציונים
הצליחו לקנות ולשנות אותו. אבל לא משנה מה היא הסיבה הרי שהיום ברור כי האיש מכר את נשמתו לשטן הציוני והבטיח לא מכבר
"לעבוד עם הסוכנות לעליה לא"י". מיהו הפרעוש הרעשני הזה שיחלוק
בעניין ישוב א"י על הרבי מסאטמר ועל אחרים, ויאיים באסונות?!
אבל לאחרונה השטן והשתן עלו לליצן לראש ובאתר האינטרנט שלו - שהרי לו
מותרת כל טומאה וזוהמה כמנהג משיחי השקר ובראשם הש"ץ ימ"ח, הוא הוכתר
ל"משיח". אינני אוהב את ההשוואות שעושים כיום בינו לבין האדמו"ר
האחרון של חב"ד. אמנם כל דרכה המשיחית של תנועת חב"ד היא אסון בפני עצמו - על המודרניזציה שלה, אבל מה יש
להשוות בין יהודי קדוש ומורם מעם שהתורה היתה מעיינו הנובע , כהאדמו"ר האחרון זי"ע מחב"ד, לפרחח
כיכרות ו"אייפונים"?! ההשוואות הללו רק מחדדות את ההוכחה על הבדלי
הדורות שאירעו ועל הבלבולים של דורנו. כששומעים מהחב"דניקים שאדמו"רם
הוא המשיח מיד מתקוממים בזעזוע אבל כששומעים שאמנון יצחק הוא המשיח תופסים את הבטן
מצחוק ואח"כ ממררים בבכי עד לאן כשל דורנו זה, שכל ליצן הופך למלך המשיח כמו
שמוכרים מלפפון בשוק.
חבל להוסיף ולהכביד מילים אבל לגבי החזקת
ה"אייפון" האסור הרע שאמנון יצחק טוען כי הרב שטיינמן התיר לו , האם גם
לגבי פרסום "משיחיותו" הותר לו מהרב שניימן? כדאי שרועי ישראל יצאו בקול
- עם חנית וכידון , נגד חילול ה' הזה שאם , חס ושלום, תימשך השתיקה, מי יודע עוד
מה יקרה ויארע לנו בדור עלוב ומסכן כשלנו.
סיום
הש"ס
התהפוכות במפלגת ש"ס הפכו באחרונה -
בעולם החרדי, למרכז ההוייה. הכל נראה כאילו שבאמת עולם התורה והיראה תלוי
ב"טריומוורט" של דרעי- ישי-אטיאס. על פי התנהלותם יישק דבר ותיפול
ההכרעה. אבל בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו. ואמנם החרדים שכל הווייתם התורתית
היא הפוליטיקה של החרדים הציונים הופכים למעשה למקקים מסוממים בתוך בקבוקי ש"ס
ו"יהדות התורה". החרדונים המופיעים מידי ערב שבת בשבתו - כמנהג ש"ד
ממש, מפארים תלות ותפאורה זו ואז כל החלטה של הטבחית יהודית יוסף הופכת עבורם יותר
מנאמנות לתורת משה. משה רבנו מוחלף אצל הנבערים הללו במשה יוסף.
כל הסיפור הזה - שמתרחש בש"ס, הוא
"קונייקטורה" פוליטית עלובה של בבואת העולם הנוכרי והפוקר. בסך הכך
נלחמים שם על "שטיקים" ו"פוילישטקים". אין שם תורה ואין שם
"זיכוי ברבים" וכו' . המצב שם גרוע מהפוליטיקה של הנוכרים והפוקרים.
"מבשלת השיכר" לכל הדרמה הזולה זו היא אישה משוללת השקפה ואשר לא כאן
המקום להללה בתור "גיטה בוחרתה" שהצניעות ממנה והלאה. הכל נעשה שם
במסתרים , בין שטיפת הכלים בכיור לבין שפיכת האשפה והתוצאות נראות ומדיפות כך.
אבל מה שמקומם אותי היא הבכיינות והאהדה
לעילג הלאומני שלו ולתורה אין כנראה בסיס משותף: אלי ישי שמו. לאומן ציוני שהפך ל עסקן ה"חרדי" הראשון שמצהיר בלי בושה
על ציונותו. את עטרת התורה היהודית - מזרחית לקח העילג הזה והעביר ל"חטיבה
הרויזיוניסטית" האנטי דתית בסוכנות הציונית. בהתלהמויותיו נגד הערבים
ובפרובקציות שארגן בקבר יוסף הוא הכניס יותר ויותר יהודים בעולם לסכנת פיקוח נפש.
איש נבער מדעת תורה שההסכלה הציונית והנוכרית הפכה בימי כהונתו בש"ס
ל"עמוד האש" של מפלגה זו,
שראשית ימייה ברבנים מעוטרים. האיש שבהיותו יו"ר איפשר לח"כ תנועתו
ה"חרדית" לצאת נגד שפת האידיש ולנסות להעלימה כמנהג האנטי דתיים משמאל
לפני כמאה שנה! זה האיש שקידש את ה"גיור הצבאי" ומרים על נס את
ה"גיוס לחרדים". ישנם "דתיים" לא מעטים ההולכים בדרכים נלוזות
אלה אבל לפחות מבינים מדוע והשפעתם איננה בבשר החרדים אך ה"למך" הזה
מבין תורתית בסוגיא כמו שחמור מבין במרק
פירות, וגורם נזק בלתי הפיל ליראי ה',
צעירים ותמימים.
אלה המבכים אותו ואת מה ש"עוללו"
לו הם לא לחינם אנשי הימין הציוני האנטי דתי ובראשם אנשי הליכוד. ה"סמרטוט
ריצפה" שלהם נלקח בעודו באיבו. ישי הוציא לימין את ה"ערמונים מאש".
הוא התלהם בערבים, לחם נגד מי שהימין רצה לחסלו אל לא בגלוי ומנגד אפשר לימין
לעשות במשרד הפנים כבשלו כולל הבאת מהגרים מאוקראינה ונתינת לגיטימציה בקביעת כללי היהדות לאנשי ה"סוכנות
הציונית" ולא לאלה שבדקו עפ"י דת משה וישראל! הימין אהב את ישי ולא
לחינם. ישי החזיר את ש"ס ל"כיס של הליכוד" ושוב העניק לה את התדמית
של "ימנים - לאומנים - מסורתיים" ולא יותר מכך. גם סיפור מלחמתו
ב"מסתננים" היה שקר. כשר פנים הוא אפשר לסודנים ולאריתראים להיכנס באופן
חופשי לישראל (וזאת בפקודת ליברמן והליכוד),
ורק כאשר הציבור התעורר נגד ההצפה
הנוכרית הזו הוא החל ל"צייץ". עד היום הוא לא גרש באמת כמות גדולה של
"מסתננים" וזאת משום שנתניהו וליברמן מסרבים לאשר זאת. הציונים לוחמים
בסודן ותומכים במדינה חדשה בדרומה וכן באריתריאה (עוד אוייבת של סודן) ולכן הם מאפשרים
לבני בריתם האפריקאים להגר לישראל בתמורה למלחמתם בדרום סודן.
ישי בוכה על כך שהכל נעשה מאחורי גבו אבל
הוא שכח שגם הןא לא היה מעולם מ"ל"ו צדיקים" ובמיוחד כאשר בראשית שנות ה-90 שימש ככלבלב של
גב' יהודית יוסף ובעלה מושון נגד דרעי ודוד יוסף. אז מר ישי צריך להפנים שמי שהתיר
לו את המנהיגות במקום דרעי הוא גם מי שאסרה: "הפה שהתיר הוא הפה
שאסר". ובכלל מי היה הישי הזה? הוא
היה מרים הטלפונים של ניסים זאב - אז סגן ראש עיריית י"ם והיום ח"כ
ואוהד המפלגה הניאו נאצית האוסטרית. דרעי חשב שישי יישאר כל החיים "אהבל"
וישמור לו על ה"פיקדון". כאן דרעי טעה בגדול , הוא לא ידע שהפליטה מרמלה
- גב' יהודית יוסף, עם אחיה השבבני'ק סודרי, הם חזקים ממנו
והללו הפכו את ישי ל"מנהיג". דרעי סה"כ שלה אותו מזאב
הערבות והביאו לשולחן מנכ"ל "אל המעין" ואח"כ הפכו למנכ"ל ש"ס. גב' "יודיטי"
יוסף היא זו שהפכה אותו ל"מנהיג" ואת דרעי שלחה לשנות גלות ארוכות. עכשיו
הכל חזר חזרה - הגלגל פשוט ממשיך להסתובב.
עד כמה מדובר באיש רדוד אפשר היה ללמוד היה להיווכח כבר במערכת בחירות של 1992. הדי
ה"תרגל המסריח" והחבירה לשמאל הביאו אז לשאלות פרובוקטיביות נגד ש"ס
בקרב עדות המזרח של הליכוד ואף של אגו"י. באחת האסיפות נשאל ישי על כך
שש"ס הצהירה כי תתמוך בויתורים על שטחים כבושים תמורת שלום. במקום להסביר את עמדת רבו -
עובדיה יוסף, הוא ענה בצורה עילגת שמתאימה לו:"אנחנו כולנו ימנים, אבל זה הרב
עובדיה, הוא אומר לנו מה לעשות, אנחנו לא מבינים".לא פלא שהימין הציוני אוהב
את ה"טמבל" הזה.
ישי האמין שסטייה ימינה תביא לו כוח אלקטוראלי
והוא טעה בגדול. ישי האמין שפניה למתנחלים - שבעבר חשבו גם לרצוח את הרב עובדיה ,
תביא לו קולות מהם. לשם כך הוא מינה לדובר
ליצן "סרוג" בשם רועי לחמנובי'ץ. הסוף היה שגם כאן הוא נוכח שאיש לא
הצטרף לש"ס מהמתנחלים אבל לעומת זאת מש"ס ערקו לשם.
מי שמאמין ששלושת ה"רועים"
החדשים של ש"ס ישכנו יחדיו לבטח פשוט תימהוני. אטיאס צורף לשלישיה כדי שלדרעי
יהיה רוב של שני שליש נגד ישי. ישי עצמו יודע שהוא עומד לתלות את נעליו ואילו
ש"ס בקדנציה הבאה לא תהפוך פתאום לתורתית אלא תמשיך להיות אותה ש"ס
רפורמיסטית אבל עם תקציבים וכבוד גדול יותר בעידן אלי ישי. השאלה היא אם אריה דרעי יעצור וימוטט את הסחף של
מצביעי ש"ס ללאומנות קיצונית שגם כהנא לא היה מתבייש בה. מקסימום אולי ש"ס
תמתן את התלהמויותייה והתגרויותיה בערבים
וגם זה דיינו...
סוחר הקברים
ביום שישי האחרון , ממש בערב שבת - נחתו
עיני על מודעה, בלוח המודעות של אחד מבתי
המדרש ב"סטמפורד היל" הלונדונית, ובה טנא ברכות לאדם בשם אברהם גינסבורג לרגל
נישואי בנו. הכל טוב ויפה וכאלה מודעות שבועיות אנו רואים למכביר מידי שבוע ובלי
עין הרע שירבו בישראל. כמו כן מזל טוב לזוג הצעיר והוריהם ובכללם אותו אברהם
גינסבורג ואשתו.
אבל מה שמשך את עיני היו שלל הילולים לאב
החתן - אברהם גינסבורג, מהמאחלים. הלה כונה על ידם בשלל מחמאות ובראשן "עסקן
חשוב היודע להביא את בשורת הצלת הקברים לפני אומות העולם". גם הילולים אחרים
היללו ההלו בשורות שאח"כ את פעילותו
של הלה ב"הצלת קברי ישראל". החתומים היו "הוועד להצלת קברי
הקדמונים באירופה" , קרי - משפחת שלזינגר מלונדון ועוד כמה מעושי דברה שאברהם
גינסבורג הלה נימנה עליהם ומשמש "המנכ"ל" של הוועד הלזה הזה.
יתכן שלא יפה שמעיבים על שמחת נישואין אך
כשהשקרים כה צורמים ויש עניין של לפקוח עיני עיוורים הרי שאין לי ברירה אלא לבוא
ולתקן את התמונה ובדך אגב לומר שה"הילולים" הללו הם שקרים גסים ללא
בסיס. גינסבורג הוא ההיפך מכל אותן "מחמאות" שקיבל בחינם. זהו נער
השליחויות של הרב אליקים שלזינגר מלונדון
היוצא למדינות אירופה לאשר מכירות וחילולי בתי עלמין. כשהוא מגיע למדינה מסוימת
ומבקר בבית חיים יהודי שם הוא מבין היכן המקום
נמצא ומהי העיר שבה הוא דורך בערך כמו
שחתול יודע לעיין בלוח ששנה כשהוא מביט
בו. כך זה אירע למשל ברומניה. מתבוללי רומניה הזמינו את האפס הזה - הנראה יותר
כשודד (עם חליפה קצרה מעופשת, עם זיפי זקן של טרוריסט ופרצוף שיצא ישר ממודעת
"מבוקש") מאשר כיהודי דתי, לאשר מכירת חלקים בבית העלמין של העיר רומן.
משחזר השמנדריק הזה ללונדון הוא אפילו לא ידע היכן היה. בזאת גינסבורג אינו לבד -
גם שאר המריונטות של האיש שלורנץ גנב לו את כיסא הח"כ הציוני, הם כאלה בדיוק
כמו הרשפט, אדרי, שטראו ועוד מיני כאלה שאינם יודעים להבדיל בין אבן למצבה. אבל
גינסבורג הוא ה"מנכ"ל" ובתור שכזה הוא "אלוף האלופים" של
הרמאויות מ"בית המדרש" של השלזינגלדים. עם הפדרציה הרומנית של המתבוללים
- כמשל, הוא סוחר בפספורטים רומנים לכאלה שהבטיחו את רכושם הפרטי בעתיד לכנופיה
שלו אם יעזרו להם בעניין הדרכון. בפעם
האחרונה סירב מר וקסלר - מאותה פדרציה, להיענות לבקשתו גינסבורג אבל זה לא הפריע
לאחד מבניו של שלזינגר להמשיך להציק ליהודי בצרות בעניין רכושו ברומניה (משנפגשו
השניים במשנסתר). גינסבורג זה הוא נמוך קומה עם קול צעקני כשל מסור ויש אומרים
שקולו דומה יותר לחריקת רכבת על פסים חלודים. אבל הוועד של שלזינגר פרסם אותו כ"שתדלן לפני אומות העולם" כאילו היה
לפחות ר' ישראל דה האן או דר' וואלך. חבל להמשיך בסיפורים כי המסר הובן. אבל יהודי
נשאר יהודי - גם אם הוא רשע הסוחר על עצמות המתים שלנו, ומזל טוב מגיע לו ולבנו.
אז שיהיה במזל טוב ובהשיב "לב אבות
על בנים ולב בנים על אבותם".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה