בס"ד
הרצח הכפול / הרב אליהו קאופמן
זה קרה בשנת 1997- שנתיים לאחר רצח רבין. באותם
ימים דרך "כוכבם" של ה"ערוצים הפירטים" בסקטור החרדי (עד ש"שר תקשורת חרדי" -
אריאל אטיאס שמו, גרם לסגירתם ב"חודש התשובה" לפני מספר שנים מועטות).
אל הכולל שבו למדתי הגיע נציג של הרדיו "מכל הלב" ( לימים הרדיו שיזם את
סיפור ה"דיבוק מדימונה") וביקש ממני להתראיין אצלו. כדי לשכנע אותי עד
כמה כדאי לי להתראיין פרס לפני הנציג
רשימה של "אישים מכובדים" מה"סקטור החרדי" וביניהם דודי
זילברשלג ה"אגדי" וישראל אייכלר - אז "כוכב עולה" בתקשורת
החילונית (ועם כל הויכוח שלי עם אייכלר יחי ההבדל ה"קטן" בין שניהם...). חייכתי בזוית פי והסברתי לצעיר
כי אני אמנם מוכן להיענות לבקשתו אבל אני אינני זילברשלג שהממסד הציוני כל כך אוהב
או אייכלר שאוהב ל"עגל פינות" עם "הסברה מודרנית"
ו"צנזורה סבירה". הסברתי שלי לא מכתיבים מה לומר, על איזה נושא לדבר
ומושג ה"צנזורה" אצלי אינו רשום. האיש הצעיר טען כי "אצלנו אין
צנזורה, הכל פתוח". או - אז אמרתי לו שאני מעוניין לדבר על שני נושאים בעיקר:
פרשת חטיפת ילדי תימן , המזרח והבלקן (באותם ימים הפרשה היתה בעיצומה והרב עוזי
משולם הי"ו וחסידיו ישבו בכלא) והנושא השני היה "רצח רבין". הבחור
התלהב מאוד וממש התחנן שאבוא. החלטתי לנסותו בעוד בעיה ואח"כ - אם לא יבהל
ממנה , אבוא. הסברתי לו ששני הנושאים הללו - אם ישמעו מפי בשידור ישיר , עלולים
להביא נזק לתחנה "פירטית" כשלהם עד לכדי סגירתה. האיש הרים את ראשו, שקל
ואח"כ הרהיב עוז:" אני לא מאמין בסגירת התחנה, בכל אופן נושאים כאלה
יביאו לנו "רייטינג"! קבענו תאריך - יומיים אח"כ, והתייצבתי שם במועד שנקבע כ"חייל ממושמע".
מרואיין נוסף באותו ערב היה הזמר עופר לוי - שבאותם ימים היה בן בית באותה תחנת
שידור.
לאחר שהרחבתי - בתחילת השידור , על פרשת
גניבת ילדי תימן , המזרח והבלקן ועל האמת סביב הרב עוזי משולם וחסידיו עברתי לפרשת
רצח רבין. כמובן שלא רק שהסתייגתי מהרצח (באותה תקופה כל חובש כיפה היה חשוד ברצח
למרות שיגאל עמיר כבר נתפס...) אלא תקפתי בחריפות כל אלימות פוליטית. אבל אז גם בא
ה"אבל" הגדול שלי. הפלגתי 73 שנה אחורה - אל אותו לילה חשוך של כ"ט
בסיוון תרע"ד, כאשר מספר יריות פילחו את השקט הלילי ביציאה מבית החולים
"שערי צדק" (אז ברח' יפו) בי"ם ואח"כ התבוסס בדמו ר' פר' יעקב
ישראל דה האן שלאחר דקות ספורות היה כבר בעולם הבא. הרוצחים - ובראשם אברהם תוהמי,
נמלטו לביתה של גב' ינאית בן צבי ב"שכונת הכורדים" הסמוכה (באיזור שוק
"מחנה יהודה" של היום). את ההוראה לרצח נתן בעלה של אותה ינאית - יצחק
בן צבי, לימים נשיאה השני של מדינת ישראל , שלאחר מותו נקראו רחובות, שכונות ומוסדות על שמו.
ה"אבל" שלי היה תנאי - גינוי רצח יצחק רבין באופן מוחלט לצד התנערותה של
מפלגתו של הרוצח, מפלגת העבודה, מרצח דה האן שיזמו היה איש בכיר ביותר במפלגת
העבודה , אותו יצחק בן צבי. באותם דברים טענתי כי רצח פוליטי באשר הוא צריך לגנות ואם לא יגנו
קברניטי מפלגת העבודה את רצח דה האן ע"י ראשיהם בעבר הרי שישנה כאן צביעות
המאפשרת לימין לטעון כי רצח רבין היה - חס ושלום, מוצדק כפי שבמפא"י היסטורית
ראו ברצח דה האן "רצח מוצדק". מצב כזה מזמין אנדרלמוסיה של דמים שכל דאלים
גבר יחליט את מי ולמה מוצדק לרצוח. סיימתי בכך שאם בכל זאת אנשי
ה"עבודה" עומדים במריים הרי שאני מבקש שרחובות , שכונות ומוסדות בישראל
יקראו ע"ש יגאל עמיר. בסיום דברי עלו לשידור המאזינים ואז החלה
ה"חגיגה" האמיתית.
ראשון העולים לשידור היה בעל תשובה ידוע בשם
ימין סוויסא - איש ה"פנתרים השחורים" ומקימה של תנועת
ה"אוהלים" לשעבר. האיש - איש דתי אז, עדיין השתייך למפלגת העבודה. הוא
זעם על ההשוואה ושאל אותי "כיצד אפשר להשוות נשיא מדינה לרוצח שפל"? אני
שאלתי אותו "כיצד רוצח שפל יכול להיבחר לנשיא המדינה"? כאן ימין גמגם
ונפרד מהשידור. כעבור שבועיים פגשתי בי"ם את הצעיר שהזמינני לשידור. כשנפגשו
מבטינו שמתי לב שהוא אינו שמח כל כך לפגשני שוב. הוא סיפר לי כי למחרת השידור פשטו מהמשטרה על התחנה וסגרו אותה
לכמעט שבועיים בטענה שהיא "לא חוקית"...
מאז אותו שידור עברו כמעט חמש שנה ומאז הרצח
עברו בדיוק 83 שנה. השבוע חל יום הזיכרון לרצח הפוליטי הראשון בישראל שה"שמאל
הסוציאליסטי" ומרים "דגל השלום והדמוקרטיה" ביצע בעזרת שכיר חרב שלימים הקים ופיקד על
האצ"ל הימני - אברהם תוהמי. פעמיים בשנה ניצבט ליבי בחוזקה. פעם אחת כאשר אני
מכין את סעודת המצווה לאימי המנוחה ול...פר' דה האן ומדליק עבורם את נרות הזיכרון
- לשניים ששבקו חיים באותו תאריך יומי בלוח העברי, ובפעם השנייה נצבט ליבי
חזק יותר כאשר נערך "יום השנה לרצח
רבין" ע"י המפלגה שנתנה את ההוראה לרצוח את פר' דה האן. בעוד שפרשת רצח
רבין עדיין מעורפלת (אולי הרופא מאבו כביר - היום כבר במעצר, ייתן סוף כל סוף את
התשובה לרצח...) הרי שרצח דה האן נחשף ע"י הרוצח עצמו - למרות שהרוצחים
ומפלגותיהם ניסו לטשטשן. אברהם תוהמ י- "ציוני דגול מרבבה", פתח את פיו
באמצע שנות ה-80 וסיפר את האמת מ"הארץ המובטחת " שלו, הונג קונג הרחוקה
שבסין.
מאז 1997 ועד היום לא שיניתי את דעתי. אם
אפשר לבחור ב"רצח פוליטי כשר" ולגנות "רצח פוליטי טרף", אזי,
צריך לשם איזון לשחרר מהכלא את יגאל עמיר ולקרא על שמו רחובות, שכונות ומוסדות אך
אם גב' יחימוביץ ודגלני ה"שלום" שלה - מיצחק הרצוג ועד עמיר פרץ ודני בן
סימון, באמת חושבים שכל רצח פוליטי הוא טרף הייתי מבקש מהם שבין השבוע הקרוב
ל"יום הזיכרון לרצח רבין" יעלו בפרלמנט הצעת חוק לקיים בשנה הבאה
בע"ה "יום זיכרון ממלכתי" לפר' יעקב ישראל דה האן ולהכניס את פרשת
הירצחו לתוכנית הלימודים של משרד החינוך. אם ההצעה תעבור או לא זה כבר לא משנה, את
שלהם הם כבר עשו - בתור נציגי המפלגה שנתנה את הוראת הרצח של שנת 1924 וזו המקוננת
על הרצח של שנת 1995. מישהו מהמפלגה הזו צריך להודות שהיה כאן רצח כפול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה