יום זיכרון ממלכתי לקרבן השלום

בס"ד

        יום זיכרון ממלכתי לקרבן השלום / הרב אליהו קאופמן

      בכ"ט בסיוון חל יום השנה לרצח הפוליטי הראשון בארץ ישראל. הקרבן דאז היה ר' פר' יעקב ישראל דה האן - דוברה של היהדות החרדית בא"י. חבל להיכנס כאן לדיונים והשמצות - שהם רצון המטייחים, אבל אם השמאל הישראלי באמת עומד על עניין ההתנגדות לכיבוש והלחימה למען השלום הרי שהוא חייב להרים את הכפפה: ליזום יום זיכרון לאיש שנרצח ע"י בריוני המלחמה ובפקודת אלה שרצו לדחות את השלום "עד שיהיה בא"י רוב יהודי". השאלה העקרונית על  "רצח פוליטי" עומדת באויר  - האם יש להתנגד לכל רצח פוליטי באשר הוא או שאפשר למצוא הצדקה לרצח זה ולגנות רצח אחר? מי שאוחז בפסילת כל רצח פוליטי  באשר הוא חייב ליזום יום זיכרון ממלכתי או "אלטרנטיבי" (כמו "הדלקת המשואות האלטרנטיבית") לזכרו של האיש שדמו נשפך רק משום שמסר נפשו נגד שפיכות הדמים. מי שיטען כי רצח זה או אחר "היה מחויב המציאות" שידע כי גם לאוהדי יגאל עמיר ולימין הסהרורי יש זכות לטעון את אותה טענה ולבקש לקרא על שמו של עמיר רחובות ומוסדות כפי שלמשל הם קיימים על שמם של יצחק בן צבי שנתן את הוראת רצח דה האן, ועל שמה של  רעייתו  ינאית - שהחביאה את שני הרוצחים (שהראשי שבהם - אברהם תוהמי, הפך לימים לראש האצ"ל הרויזיוניסטי).

       ר' יעקב ישראל דה האן היה דיפלומט ומשפטן שגם כיום לא קם שכמותו. בכ"ט בסיוון תרע"ד (1924) הוא מצא את מותו לאחר ששני רוצחים בני בליעל ירו בו מאחור כדי להמשיך את שפיכות הדמים בארץ ישראל. דה האן יזם שנה קודם לכן (בשנת 1923) מפגש שלום היסטורי ראשון בין יהודים לערבים לאחר שמד הדמים עלה לממדים מסוכנים בעקבות "הצהרת בלפור". המפגש התקיים בירדן בראשות האמירים חוסיין ופייסל (מהצד הערבי) ורבה  של ירושלים - הרב יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, מהצד היהודי. דה האן היה המתווך והרוח החיה בפגישה שבה השתתפו עוד מספר נציגים משני הצדדים. הצדדים הסכימו להתנגד ל"הצהרת בלפור" והצהירו על דו קיום אפשרי ובכבוד בין יהודים לערבים ובין היהדות לאסלאם. כמו התנגדו שני הצדדים לכל התערבות  מערבית זרה. הצד הערבי הסכים להתיישבות יהודית - חרדית בעבר הירדן המזרחי תחת השלטון האשמי. באותה פגישה השתתף גם המופתי הירושלמי - שיח אמין אל חוסייני, ובכנות מדהימה הצהיר כפי הגר"ח זוננפלד כי "עם יהודים כמוך אני מוכן לחיות לעד". שנה אח"כ - לאחר שההסכם התגלה לתנועה הציונית (לאחר שהערבים סירבו לחתום עם חיים ויצמן משום שכבר חתמו עם החרדים), נרצח דה האן, יום לפני טיסתו ללונדון. אילו היתה מתקיימת הטיסה ללונדון הכל היום  היה נראה אחרת. בבריטניה עלתה מפלגת ה"לייבור" במקום  מפלגת השמרנים וראשייה הצהירו כי אין להם מחויבות ל"הצהרת בלפור", זו שסיבכה את חיי שני העמים בארץ ישראל, שעד היום אנו נושאים בתוצאות  נזילת הנוזל האדום מקרב כולנו. כאן יש גם לציין כי פר' דה האן לא היה אמור להיות רק נציג  החרדים, במפגש בלונדון - לביטול "הצהרת בלפור", אלא גם נציגם של אנשי ה-פ.ק.פ. (הקומוניסטים בישראל-פלסטין) ואנשי "ברית שלום" היהודיים, בראשות פר' יהודה מאגנס, נשיא אוניברסיטת י"ם, שהיה בסוד העניינים מראשית המו"מ.

    יום זיכרון ממלכתי (או "אלטרנטיבי") לקרבן השלום הראשון יוכיח כי בישראל באמת מתנגדים לכל רצח באשר הוא ולאוו דווקא ממחנה פוליטי זה או אחר. למשרד החינוך מומלץ להכניס את פרשת הרצח ואת הפרטים העובדתיים לתוכנית הלימודים של בתי הספר היסודיים והעל  יסודיים. ולהוכיח בגרות היסטורית.