בס"ד
פרשת
בעלותך / הרב אליהו קאופמן
פרשת הערב רב שהתאוו לבשר איננה רק
"סיפור מקראי" אלא כמו ש"מעשה אבות סימן לבנים" כך גם מעללי
הערב רב בדור הראשון ליציאת מצרים הם הצד האחורי של הסיטרא אחרא בכל הנוגע
ל"מעשה האבות" של דרך הטומאה והשפעתם על הדורות הבאים. כך זה בפרשת
העגל, כך זה מרידה ב-ה' וכך זה בשאר הנושאים שהערב רב ניסה להחטיא את ישראל ו/או
לקררו בעבודת ה' וכך זה גם באלה שהתאוו לבשר.
וכיצד הדברים משתקפים בדורנו? שלוש תאוות מביא
רבי נחמן מברסלב כבסיס התאוות של האדם ווהן גם חודרות- דרך הסיטרא אחרא, למחנה
ישראל.1)תאוות הממון. 2)תאוות תועבות הבשר והפריצות. 3)תאוות האכילה. מוסיף רבי
נחמן מברסלב כי מי שבידו המון והשיג תאווה זו קל - רחמנא לצלן, ליפול לשתי התאוות האחרות. אך תאוות
האכילה היא הקשה והמסוכנת ביותר - כי גם יראי ה', הגודרים עצמם מן העריות יכולים
ליפול לתאווה זו ואף אם לא תמיד הם העשירים שבעולם. ביהדות - ברוך ה', ישנן שמחות
וישנן שבתות וכמובן חגים, ימים טובים, מועדים וזמנים לשמחה וששון שבהם האכילה לא
רק מזדמנת אלא הופכת למצווה מהודרת שיש בה תיקונים ממש.
ה"בן איש חי" מקדיש רבות
בדרשותיו לעניין ההבדל בין תיקון באכילה - לעניין הקודש, לבין תאוות האכילה ,
להבדיל. גם בסעודות שמחה האכילה והשתייה חייבת להיות בדרכי ישראל , בנעימות ובלי
להפגין תאוות חיצוניות לאוכל ואז גם הקודש מיתעבר באכילה. השימוש בכלי אוכל ושמירה
על אכילה בשקט ובלי ."ברקים ורעמים" היא אחת הדרכים להבדיל בין קודש
לחול. ידועים לנו מנגד האכילות המכוערות של הגויים ומורי דרכם כמלכים וולגרים
ובראשם מלך אנגליה - הנרי השמיני, או הפילוסוף היווני אריסטו, שנתפס ע"י
תלמידיו בקלקלתו והם שאלוהו למעשיו , שהרי הרצה הלה בפניהם על "נימוסי
השולחן" שהיו הפוכים מהתנהגותו הוולגרית. הלה לא התבלבל וענה להם -"עשו
את מה שאני אומר ולא את מה שאני עושה". ביהדות זה ההיפך - "נאה דורש
ונאה מקיים". פעם שמעתי דבר תורה יפה ב"סעודה השלישית" בבית הכנסת
המרכזי בעיר התורה האנגלית - גייסהד, מפי יהודי חסידי מהעיר. האיש - מכניס האורחים
של העיר, הרב בינדניגר, דרש כי "האיד
עסט אנד הגוי פרעסט. האיד טרינקט אנד הגוי זופט" ( "יהוד אוכל וגוי
זולל, יהודי שותה וגוי מערה אל קירבו").
אך בדורנו היצר הרע הוא מתוחכם הרבה יותר.
תאוות האכילה יכולה לא רק להתקיים בזמן של שבתות קודש וימים טובים אלא אפילו עם
"נימוסי שולחן" למהדרין וכיצד? באופן די פשוט - התרחקות ממעטפת הקודש
המשפחתית של הבית היהודי החם ויציאה ל"חיק הטבע" של ההמוניות ששם נסדקת
אוירת השבת והחג ומקבלת לא רק טומאת החול אלא לא פעם טומאת הגויים ואז המים החיים
מתערבבים בשמן הנוכרי ו"שלום על ישראל" תרתי משמע.
וכאן הגענו לשורש הבעיה: היציאה של רבים
וטובים למלונות בארץ, ובמיוחד בעולם עד איי הים. כאן השטן מתלבש בדמות המצווה של
השבת והחג ומרוקן את אוירת הקודש מהם ומאלה המתפתים לכך. כשעומדים בפתח הקיץ , הרי שמתרבות המודעות
המפתות על "נופש באוירת קודש" תוך שמיעת פיוטים ו"דברי תורה"
בעבירה. הרבה מכשלות קיימות באותם "מלונות נופש מהודרים" - מהכשרות הפשוטה ועד האוירה הקלוקלת ביותר.
ואתחיל ביצר הרע ובהצלחתו לגרור את היהודים החרדים לשם. יתכן מצב שבו יהודי מגיע
למלון כשר משום שהוא חי באזור שבו האוירה הנוכרית איננה מאפשרת לחוג בשמחה ובקדושה
את מועדי ישראל אך רוב רובם של אלה המגיעים ל"נופש החרדי" באים מסביבה
יהודית טובה עם בתי כנסת הומים ועם קדושה של שבת וחג במקומותיהם. אז כיצד מצליח
היצר הרע לפגוע בהם? באופן מאוד פשוט: המושג "להתפרק" הוא מושג נוכרי - חילוני
והוא טומן בתוכו רצון להתהולל ולא לציית לחוקי היום יום. בעוד שאצל היהודים החגים
והמועדים הם חרדת קודש - גם אם השמחה היא המצווה, הרי שאצל הנוכרי והפוקר כל "חג"
הופך לחגא ובמיוחד לסיבה להתהוללות. אי לכך אצל היהודים המאמינים בשתות ובחגים
עולה מדד הציות להלכה ולחוקים היהודיים בעוד שאצל הנוכרים וגרוריהם החילונים הרי
ש"שמחה" של חגא פירושה להתיר את החוקים וכך אנחנו מקבלים את ההתהוללות.
להיות יהודי זה לא קל ולא פעם חודרת
"רוח קרירה" למחנה ויהודים יראים צרה עינם בכל ה"חופש" הנוכרי
ואז הם מחליטים לערבב "קצת" חול בקודש ולנהוג ב"התפרקות".
האנשים הללו אינם מוותרים על המצוות ממש אלא יוצאים- כאילו ביחד, להיות במסגרת "פחות מחמירה"..שם, מאחורי הרי החושך
של הקרפטים, האלפים ואף של הגליל הם כבר יורדים מטה , מטה ובקצב של אט, אט אך מאחר
והם נמצאים בחברת רבים כמותם - לבושים שחור לבן ואף חבושים "שטריימלים",
הרי שהם בטוחים כי בקודשים הקודשים עסקינן.
ליצר הרע הזה שני שלוחים המוסרים נפש כדי
להחטיא יהודים תמימים אלה. השליח הראשון הם בעלי העסקים המעוניינים לנפח את כיסם
בכספי הנופשים ואז שוכרים מלון ומתחילים להציע את "מרכלותם" המפוקפקת.
מאחר והמלונות החרדיים ממש כ"גלי צאנז" בנתניה , מלון "המרכז"
בי"ם , מלון "בורנמות" באנגליה ואחרים כפופים לסטנדרטים "יותר
מדי שמרניים" ו"לא אטרקטיביים" הרי שהללו מרחיקים לכת לערים חילוניות
כטבריה, אשקלון, באר שבע , אזור ים המלח ואפילו לעיר התועבות אילת. כיוון אחרים הו
א בהתפשטותם לחו"ל כמו לחוף הים הטורקי, לחופי בולגריה ואלבניה הנידחת, לאיי
יוון , להרי איטליה , רומניה, צרפת , אוסטריה, מדינות יוגוסלביה לשעבר וכמובן
לשוויץ המקסימה.
השליח השני של יצר הרע הוא מטעה יותר ולבוש
ב"פראק" , כובע רבני ולא פעם ב"שטריימל". אלה הם הרבנים
המעניקים הכשרים לכל מלון ובכל אזור ועם כל צוות שעובד שם. לא פעם אותם רבנים כלל
אינם יודעים איפה המלון והאזור נמצאים על הגלובוס אך שולחים שם משגיח חסר ניסיון.
היה מקרה לא מזמן שרב חשב שמלון ההכשר שלו נימצא באי היווני כרתים אך למעשה היה
המלון ה"מושגח שלו אי יווני אחר בשם רודוס! אותו רב גם לא ידע אם מלונו הוא
לחוף הים או על גב ההר... אותם רבנים הם בדרך כלל כאלה הזקוקים ל"פרנסה"
נוספת כדי לחתן ילדים". אט, אט הם הופכים ל"קרטל" של הענקת כשרות
למלונות וממלון אחד עד שניים הם מתחילים לנוע בכל רחבי ישראל וגם בגלובוס. מי
שמפאר את שמם הם ה"עיתונים החרדים" שתחת מסווה של "כתבה
עיתונאית" הם מעניקים להם פרסום בתשלום אך "מתחת לשולחן". וכך הסיר
של "בעל עסק הנופש" מכוסה היטב במכסה המתאים לו - ה"רבנים
המכשירים". זרזיר ועורב כבר אמרנו?
המכשלות היוצאות משם נוראיות. ונתחיל בתחום
השרות נטו.בישראל למשל רוב המלונות הנלקחים לעניין ה"נופש" הם מלונות
שבדרך כלל בימות השנה הם תחת השגחת כשרות גילה ואף למטה מכך. ברוב רובם של המקרים
ה"רבנים המכשירים" סומכים בבסיס הכשרות לאותו "נופש" על
הכשרות המקומית - בנוגע לכלים וכו', ואולי רק הבשר המוכנס לאותו "נפש"
הוא משרות טובה יותר. אך הנה ולא פעם הבשר
הזה מתערבב בבשר הרגיל של השנה משום שה"השגחה הצמודה" עם ה"משגיח
ירא השמים" אינם מכירים את רזי המלון ותחכום העובדים והמנהלים שם. למרות
ההצהרות של ה"רבנים המכשירים" כי החומרים הם מ"השגחות
המהודרות" הרי שלא כך קורה בשטח והבישולים נעשים עם חומרים מהמלון- אשר הוא
או מי שמארגן את ה"נופש", רוצים לחסוך ב"הוצאות מיותרות". לא
פעם מבשלים בשבת ממש וה"רב המכשיר" כמובן אינו שם ואילו המשגיח פוחד
ממפיקי ה"נופש".הדברים כבר קרו באזור ים המלח, בטבריה, בצפת, בבאר שבע במיוחד
באשקלון ובאילת.
בעיה שכיחה היא של מלונות שהינם בכשרות רגילה
ואף נמוכה ממש ולפתע נוחת עליהם אירוע "מהדרין". בחיפזון השורר שם שום
דבר אינו מוכן ואז מסתבר שה"מהדרין" לא היה אפילו כשר ! דוגמא לכך אביא
את סיפור מלון "בלוביי" בנתניה.המקרה אירע בסוף שנות ה-90 כאשר הרב שפירא מבית הכרם בי"ם - "יו"ר רבני השכונות בישראל", שכר
את המקום ל"כנס רבנים", שבו נכח גם ה"רב הראשי" דאז, הרב
אליהו בקשי - דורון. הרב שפירא הבטיח "כשרות מהודרת" וסמך על צוות המלון
הרגיל ועל רבנות נתניה. פחות משעתיים לפני תחילת הכנס (בערב שבת) ניגשו הרבנים
שמחה קוק מרחובות ומשה ראוכברגר מחיפה לבדוק מה קורה באמת במטבח. היתה להם הרגשה
שהכשרות שהרב שפירא הבטיח איננה בדיוק מה שמתחש שם. ואז הסתבר להם שמבחינת שעוני
השבת ואף סדרי הכשרות האחרים הרמה היתה אף פחות ממה שנדרש לכשרות רגילה. בין השאר
הסתבר שהאיש שהופקד להדליק את האש הוא נוכרי מחבר העמים ואילו ה"גוי של
שבת" היה...יהודי! הדברים תוקנו מיידית ועשרות הרבנים ובני משפחותיהם אפילו
לא חשדו בבעיות הללו. לאורך השבת "הנעימה" להקה רוסית את שירייה ממועדון
על שפת הים - עשרות מטרים מהמלון. כשהרב שפירא נשאל על כל זאת הוא ענה - "מה
אתם רוצים, שעוד פעם נצא למלונות עלובים כ"גלי צאנז"? הפעם מצאתי מלון
ברמה של חמישה כוכבים"!
בעיה שכיחה היא כאשר ה"רב המכשיר"
מבטיח הכשר של מוצרים מ"מבד"ץ ה"עדה החרדית" או של ה"רב
לנדאו מבני ברק" אך בפועל אין הדברים כך ולא פעם מדובר במוצרים ואפילו בשר ,
יין ומצות "עבודת יד" המגיעים מהשגחות מפוקפקות ונוחתים על שולחן
ה"נופשים". מי שיותר ירא שמים בודק (לפחות את היין) אך הרוב סומכים על
ההשגחה גם אם הם מגלים כשרות לא מוכרת על בקבוק היין. "רב מכשיר" ידוע -
הנחשב ל"מומחה כשרויות של נופשים" (אך בעירו סולק מתפקיד האחראי על
הכשרות), מצהיר שוב ושוב כי ב"נופשים" שלו (בארץ ובחו"ל) המוצרים
הם של "בד"ץ ה"עדה החרדית". אך הנה ומפיקי חלק גדול מהמלונות
שלהם הוא מעניק כשרותו הם ראשי בד"ץ אחר, הנלחם בבד"ץ "עדה
החרדית". ה"רב המכשיר" כמובן טוען שהמוצרים הם עפ"י רצונו אך
המפיקים לועגים מאחורי הגב וטוענים כי "אם זה היה באמת כך אנחנו לא היינו
מפיקים את הנופשים הללו". אותו רב כבר נתפס בעירו כשהוא מעניק "כשרות
מהדרין" למסעדות ואולמות אירועים ללא חיובם בקניית ירק ללא תולעים כדוגמת
"גוש קטיף". פרשיות אחרות אירעו אצלו כאשר הוכנסו לעירו טריפות ונבלות
ממש למקומות שהבשר הוגדר כ"כשר". ואילו ב"נופשים" שלו מבשלים
בחילול שבת. "רב" מכשיר אחר
נתפס בשעת מעשה כאשר מוצריו היו ללא כשרות כלל אך גם הוא טען כי "הכל בהכשר
ה"עדה החרדית".
בעיירת הנופש הרומנית -
"פויאנה ברשוב", נערכים כל שנה "נופשים" בימי הפסח וקרוב
לשלושה חודשי הקיץ. את ההכשר נותן הרב חיים לייב דויטש בשם "חוג חת"ם
סופר פ"ת". הלה מבטיח שוב ושוב כי ה"מוצרים הם של הרב לנדאו"
אך למעשה הדברים שונים בשטח. בשנת 2006 למשל סמכו כל המשתתפים על כך שהבשר, המצות
ובמיוחד מצות "עבודת היד" יהיו באמת
תחת השגחתו של הרב לנדאו מבני ברק. והנה במהלך ליל הסדר הסתבר כי המצות
("עבודת יד") לא רק שלא היו של הרב לנדאו אלא של השגחה אמריקאית (ה"וולעווא")
שחודשים קודם לכן נתפסה בקלקלתה והסתבר כי תקופה של שבועות ארוכים לא היה בכלל
משגיח במפעל ("שבר את רגלו") ואח"כ "השגיחה" אשתו של
ראביי רפורמי וכמו כן ה"מכניס לתנור" ושאר העובדים היו נוכרים. כל
ההזמנות החרדיות - בארה"ב , באירופה ובישראל ביטלו את הזמנותיהם משנודע להן
הדבר וגם הרב דוייטש עודכן בדבר והבטיח לא להכניס מצות אלה שהוכנו ברומניה. אך
מפיק ה"נופש" התעקש על מצות אלה בגלל זולותן (במיוחד לאחר שההזמנות
האחרות שלהן בוטלו...) והרב דוייטש אישרן. האנשים הוכשלו למרות המשגיח שהיה באמת
ירא שמים. כשהתגלה העניין ניסה המשגיח לחפות על רבו בטוענו כי מי שחשף את התרמית
הוא "חוזר בתשובה" שאינו מבין בעניין. האנשים לא רק שהוכשלו בהכשר
מפוברק אלא הונו בשקר הראשוני שאלה מוצריו של הרב לנדאו מבני ברק. מכאן מסתבר
שאמנם רק המצות נתפסו בהונאה זו אך מי יודע אלו איזה מוצרים אחרים אף הם עברו
"פברוק". דרך אגב, כאשר נשאל הרב דוייטש מדוע לא שאל את הרה"ג שלמה
מחפוד לפשר היין שזויף ברומניה ענה הרב דוייטש כי "פרענק ששם ידו על היין
הופכו לנסך"! אח"כ הסתבר לי כי הרב מחפוד הפסיק שותפות עם הרב דוייטש
לאחר שהאחרון נתפס - עם הכשרו מפ"ת, בבישולי עכו"ם גם לדעת
הרמ"א...
בכלל, בנוגע לכשרות מלונות בחו"ל -
ובמיוחד באזורים שכשרות לא מגיעה בכלל, אין לסמוך על דברי המארגנים ובכללם
ה"רב המכשיר" ואפילו ה"משגיח ירא השמים". הסיבה האובייקטיבית
לכך נעוצה בעובדה שהמוצרים הכשרים מגיעים ל"נופש" לא רק ע"י המארגנים
אלא ע"י ה"נופשים" עצמם כדי לחסוך בעלות המשלוח. אי לכך מוצרי יסוד
רבים - בכשרות מהודרת, אינם מגיעים כלל ואחרים לא פעם נשכחים ובמקומם משתמשים
במוצרי יסוד נוכריים (כתבלינים, תמציות ואפילו שימורים) כאשר ה"רב
המכשיר" סומך על "שעת הדחק","הפסד מרובה" או "ביטולים"
וכו'. הציבור ה"נופש" אינו יודע מכל זאת ואוכל שם אוכל
"מהדרין". במלון נופש רומני - בעיירה אולנשטי, נתפס המארגן (חובש כיפה
כל השנה - ולא ע"י ה"משגיח הצמוד", שלא היה נוכח בשעת הכנת האוכל)
בהכנת "געלה" מג'לטין" טרף! ב"נופשים" לא מעטים המארגן
מביא "משגיח פרטי" שאינו כפוף לרב אלא לבוס (כמו ה"משגיח
הצבאי" לרס"ר הצבאי) והמשגיח -"מטעמי
פרנסה" עושה את דבר הבוס , גם בכשרות. הבוס כמובן מציג שהמשגיח הינו נציג
כשרות זו או אחרת אך לבסוף מתברר שאין הכשרות אחראית עליו בזמן ה"נופש"
עצמו אלא זו עבודה פרטית שלו. כך אירע מספר שנים במלון בעיירת הנופש "סינייה" ברומניה. למקום הגיעו
משגיחים חרדים שהמארגנים טענו כי הללו באים מטעם "חוג חת"ם סופר בני
ברק". לאחר מספר שנים התגלה לאחד ה"נופשים", בדרך אגב של שיחה עם
ההכשר הלה , כי ההכשר מתנער מאחריותו ורבניו טענו כי אמנם המשגיחים הללו עובדים
אצלו רוב ימות השנה אך ברומניה הם אינם תחת פיקוחו של החוג אלא זו "עבודתם
הפרטית".
בעיה אחרת היא הפיקוח על עובדי המלון בנוגע
לכשרות. לא פעם - במיוחד בארצות מזרח אירופה בעיקר (כרומניה, בולגריה, ומדינות
יוגוסלביה לשעבר) מדובר באוכלוסיית עובדים שהשקר שם היא נורמה מקובלת ולמרות
שאומרים להם לא להכניס מוצרים משלהם למטבח הכשר ו/או לא להשתמש בכלים שלהם בזמן
עבודתם הרי שהם מרמים מתוך הסיבה שאם יביאו את כליהם (צלחות וסכו"ם) , להכנת
סוגי המאכלים, יהיה להם יותר נוח לעבוד ואילו אם יביאו תבלינים ,
"סירופים" ושאר "נותני טעם" , אזי, המאכלים יהיו טעימים יותר
וכך אולי ישכרו ע"י ה"נופשים" לעבוד מחוץ לארצם. משגיחים רבים אינם
מודעים לבעיה ולא פעם עוזבים את העובדים לנפשם והללו "קופצים הביתה" (במרחק
נסיעה ואף הליכה קצר) ומביאים את "כלי המשחית" ואת "נותני
הטעם" למשחית.
פרשה אחרת היא פרשת העובדים בשבת בישראל. עם
כל ההבטחות ההקפדה על שרות שאיננו בחילול שבת הרי שהבטחה זו אינה מתקיימת אפילו
במלונות "מהודרים" שכל השנה הם ב"הידור" ותחת פיקוח "חרדי".
קחו לדוגמא מלון כמו "גלי צאנז" בנתניה. במלון זה -"מהדרין מן
המהדרין", עובדים כל השבוע ערבים והנה לשישי שבת או לחגים מגיעים עובדים
יהודים , ולא רק שהם עובדים שם בשבת אלא הם מוסעים ומובאים לאורך השבת בחילול שבת גמור
ע"י קבלן יהודי! כמובן שינסו לטעון לעניין ה"הבלעה" אך
ה"הבלעה" תופסת כשמדובר בעובדים קבועים ולא בכאלה המובאים במיוחד לשבתות
ולחגים משום שהאורחים מחו"ל הם כל כך "מעודנים" שחשוב להם שיהודי
ישרת אותם ולא נוכרי! חוץ מזה הרי שמדובר בחילול ה' לשמו משום שהעובדים עצמם
מתרחקים מהיהדות כשהם מנוצלים ע"י "אנשים חרדים". וכמובן שאין לדבר
כלל על כל אותם בתי מלון שפקידים יהודים עובדים שם בשבתות ובחגים גם אם אין צורך
בהם לשרת מתאכסנים בשבת או בחג עצמו,מעצם אי קיומם.
ועכשיו - רק בנושא הכשרות, חישבו היטב לאחר
מה שקראתם על ימות השנה האם אפשר לסמוך על הכשרות במלונות הללו (בארץ ובחו"ל)
בתקופה מורכבת ומהודרת באמת כחג הפסח?! התשובה היא אחת: בוודאי שלא! בפסח מהדרים
בחומרים ובמוצרים, בפסח בוחנים כשרויות ב"זכוכית מגדלת" ובפסח בוררים
בכלים ובהכשרתם ואם במשך השנה לא מצליחים המלונות הללו - על שלל ה"רבנים
המכשירים" שלהם וה"משגיחים" הנעלים שלהם , להשתלט על מה שקורה,
אזי, בפסח הדברים חמורים פי כמה ואין ספק שמגיעים גם לאכילת חמץ ממש.
אך בעיית הכשרות איננה הבעיה היחידה הבאה בכל
עוצמתה ב"נופשים" המפוקפקים האלה. ב"נופש" כזה נפגשים יהודים
חרדים עם כל מיני ארחי פרחים ב"חזות חרדית" או ב"חזות דתית"
והרמב"ם כבר כתב שסביבה רעה - אפילו של מעטים ואפילו לזמן לא ממושך מקלקלת את
הטובים ולכן האחרונים חייבים להדיר עצמם מסביבה כזו. הקשר ה"חברתי"
שנוצר שם בין הטובים למקולקלים עובר גם ל"עקבי הצאן" ואינו מסתיים
ב"נופש" אלא ממשיך בהחלפת טלפונים ואח"כ ב"בילויים"
משותפים וה' הטוב יודע לאן - חס ושלום, עלולים להידרדר יהודים תמימים.
ב"נופשים" הללו מגיעים לא מעט קלי
דעת היורדים לתפילה - אפילו בשבת ובחג (!) לבושים עם מכנסים קצרים , סנדלים וכו'
וה' ירחם כיצד התפילות נראות. מנגד, נשות הליצנים הללו מופיעות בלבוש פרוץ ולא פעם
מלגלגות בפנים ממש על ה"דוסיות החנוקיות". אין ספק שקרור עבודת ה' הוא
המתכון של "נופשים" אלה.
ויש גם את ה"פאן התרבותי" של
"נופשים" אלה - ובמיוחד בחו"ל. הרצאות של כפירה , טיולים למקומות
אסורים (לא פעם נכנסו למנזר או לכנסיה אך המדריך טען כי "היום זהו
מוזיאון" וה"נופשים" נותרו שם מאי רצון להיות
"פרובןקטיביים") והופעות "אמנותיות" לא צנועות. כך למשל
מגיעים מרצים מהאוניברסיטה- מקולקלים בחזות "חרדית", ונותנים הרצאות על
אלילים ועבודות זרות של הנוכרים המקומיים והקהל החרדי קונה בשקיקה את השטויות הללו
וכל זאת כביטול תורה של הגברים, הכנסת תרבות רעה לנשים וחילון הילדים. הטיולים
נעשים בשווקים עם פריצות והתרועעות עם מחטיאים מקצועיים. ואילו ההופעות נערכות
ע"י רקדנים גברים בלבוש פרוץ ובתנועות פרוצות וגסות וכל הנשים היהודיות
מתבוננות ב"התפעלות" על
ה"פולקלור המקומי". לא פעם ולא פעמיים (וזה אירע ברומניה, בצ'כיה,
באוסטריה וכו'...) נוכחים במקום רבנים נשואי פנים - ש"באו לנפוש", ואף
דיינים אך הם פוחדים להעיר למארגן על הצרות שארגן "כדי לא לעורר
מהומות".
בגלל קלות הדעת והשחוק ב"התפרקות"
הזו הרי שהלבוד הפרוץ והקל הופך למה בכך עד שמלונות לא מעטים עולים מתרחצים וזוגות
מבריכות מעורבות עד לחדרם ממש בלבוש הפרוץ ביותר שהנייר אינו סובל את תיאורו.
אך למי שחושב שבכל זאת "אפשר לתחום את
הגבול" טועה. הסיפור שלהלן יבהיר הכל. לפני כשנתיים נערך "נופש"
בחג הפסח באי היווני רודוס. ראשית, ה"רב המכשיר" לא ידע - עד לאחר
ה"נופש" , את שם האי וחשב כי מדובר באי כרתים ורק בקבלות מהמלון גילה
ששמו של האי רודוס. אותו "רב מכשיר" ביקר פעם אחת במלון וזאת רק לאחר
ששאלוהו היכן הוא נמצא באתו אי ומשלא ידע
לענות פחד שהשמועה תעשה לה כנפיים. המלון , ה"נופש" וה"רב
המכשיר" הכריזו כי מדובר ב"פסח
למהדרין מן המהדרין" ו"ללא מצה שרויה". והנה ב"נופש" זה
רבו זוגות השבבניקים המחופשים ודרדרו עימם גם אחרים עד שלבסוף - באמצע "חול
המועד" ירדו כולם ל"התפרק" במסעדת טריפה יוונית המכונה
ה"טרבנה" וכל המקפידים על "מצה לא שרויה" אכלו טרפות ונבלות
ושתו יין נסך תוך התהוללות שהנייר לא סובל. חילול ה' היה נורא עד כדי כך שהיוונים
המקומיים עשו צחוק וקלס מדת ישראל! אבל מה שההוללים הללו לא ידעו היא העובדה כי
אחד מבעלי המלון הוא יהודי מישראל שומר מצוות ושותפיו הנוכרים צילמו עבורו את כל
ה"אירוע" ואח"כ הוא העביר את הפרטים הלאה...
ועכשיו רבותי היקרים, חישבו עוד אלף פעמים
לפני שאתם נרשמים ל"נופש חרדי".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה