בס"ד
למחות את זכר עמלק / הרב אליהו קאופמן
מעשהו
האחרון של ח"כ ניסים זאב מש"ס - היותו אורח הכבוד הממומן
של מפלגת ה"חרות" הניאו-נאצית מאוסטריה, הוכיח לכל ירא שמים עד
לאן התרחקה המפלגה המכונית "ש"ס" מן התורה ובמיוחד מהשקפתם של
גדולי ישראל מן הדורות הקודמים. ניסים זאב מוחזק כ"רב" וכמי שהעמיד את
רעיון עצמאות הספרדים בני התורה עוד לפני שקמה ש"ס. מאיש כזה - שבאמת עשה
למען התורה ובמיוחד להעלאת קרן בנות ספרד , הייתי מצפה שיעלעל בכתובים התורתיים
עמוק לפני שהוא מתחבר ליורשיו של היידר ימ"ש מאוסטריה ההיטלריסטית. לא הייתי
"מטפל" בו שוב אלמלא הסחף והנזק הבלתי הפיך שהאיש ומעשהו עלולים לעולל
לעולם התורה ולדרדורה של היהדות החרדית במורדות הלאומנות הנוכרית הזרה שממנה כל כך
זעקו חמס גדולי ישראל כהרבי מבריסק האדמו"רים הקדושים של לובאביטש, בלזא ,
מונקש, סאטמר ובובוב , ה"חפץ חיים", הגר"ח זוננפלד, ה"בן איש
חי", ה"כף החיים" והסבא קדישא" אלפנדרי. אי לכך - למרות מאמרי
שכבר פורסם גם במקומות לא דתיים, הייתי מעוניין לעסוק במיוחד בצד התורתי משום שניסים
זאב איננו עבורי איוב קרא הדרוזי , רוני
פרשוואר החילוני או פר' הלל וייס החצי מיזרוחני'ק. להם אין ולא היתה מורשת אבות
ומהם אין לצפות שיעמיקו במה שהתלמוד כתב ורש"י הקדוש פירש. אבל מניסים זאב יש
לצפות שייזכר שפעם - לפני שהוא ניכנס לבוץ של עיריית י"ם החילונית ולרפש של הכנסת,
הוא למד ושנה וגם ידע להבחין בין פאן זה
או אחר של ההשקפה וההלכה היהודית. יתכן
מאוד שכניסת ש"ס ל"כיס" הרויזיוניסטי סימאה - חס ושלום, את עיניו
התורתיות לגמרי.
ניסים זאב יכול לספר עד אין קץ את מה שעברה
יהדות חלב (ממנה צמח) מהפוגרום הערבי נגדה לאור העימות הציוני- פלשתינאי, אך כל
זאת אינו מתיר לאיש הזה למחות את זכר הנאציזם שניצוליו חיים עוד בימינו אנו. בעוד
שהפוגרום הערבי בסוריה בא לאחר התגרות הציונים הרי שהחיה הנאצית פגעה ללא רחם
ביהודי אירופה מבלי שאומללים אלה יעיזו פניהם נגדם. אין זאת כי כאן טמון גם דבר
תורה בסיסי - "עשיו שונא לישראל זו הלכה". עשיו ולא ישמעאל. על ישמעאל נאמר אמנם "פרא אדם"
ו"ידו בכל ויד כל בו" אך המסקנה היא דווקא שבעת שמשיח צדקנו עדיין נחבא הרי שדווקא משום ה"פרא" הזה יש להיזהר מהתגרות באומה הערבית ובאסלאם
העולה. אך מנגד בפירוש לא נאמר בישמעאל מה שנאמר בעשיו- שונא כהלכה. יתרה מזו, השם
ישמעאל איננו מוקצה אצלנו ואילו לשם עשיו אין דריסת רגל לשם יהודי. ישמעאל - אומר
המדרש, זכה לתשובה אך לא עשיו.
אין זה המקום לפתוח דיון היסטורי אך גלות
ישמעאל - עם כל הקשיים שבה, לא היתה קשה (ובמיוחד רוחנית) כזו של עשיו ואפילו
הנוצרים במזה"ת ובמצרים לא הציקו ליהדות וליהודים כמו שעשו זאת עמיתיהם
הנוצרים באירופה. האימפריה העותמני'ת היא הדוגמא הגדולה ביותר ליחס הגון מוסלמי
מול אותם אלה שמימנו את נסיעתו ושהותו של
ניסים זאב, ושרק לפני פחות מדור שפכו את דם אבותינו. המפלגה הניאו נאצית
מאוסטריה - שניסים זאב היה אורחה ויקירה, היא ראש לפורעים הרוחניים ואף הפיזיים
ביהודי וביהדות אירופה. הם גם מנהיגים את שאר מפלגות הימין המובילות האנטישמיות
האירופית. נכון, ישנן מספר מפלגות ימניות באירופה שאינן אנטישמיות אך האוסטרית היא
ראש פורה ולענה בנושא ובאחרונה הניאו נאצים הצרפתים וההונגרים צועדים עימה עקב בצד
אגודל.
זאב, איש קיצוני, תר אחר לבבו וכמובן עקשן לא קטן, לא שעה לתחינות הרב חיים
אייזנברג (רבה של אוסטריה) ומר דוייטש (ראש הקהל היהודי באוסטריה) ולא ויתר על
ה"תענוג" להתחכך וללחוץ את ידי הניאו נאצים שגם באוסטריה הם מוקצים מחמת
מיאוס, וממשלת אוסטריה מנעה מהם - רק לאחרונה, פרסים משום הגדרתם בפיה "מפלגה
נאצית". לניסים זאב לא היה איכפת כיצד תובך הממשלה האוסטרית ואיזה כאב ואסון
הוא גורם ליהדות אוסטריה. הפיקוח נפש - שכל יהודי שומר תורה ומצוות מצווה עליו,
רחוק מהאיש הזה כרחוק מזרח ממערב.
אז מה קרה בכל זאת לניסים זאב? ובכן, מי שהולך
לישון עם כלבים מתעורר עם פרעושים. חבריו של זאב- ושל יתר אנשי ש"ס, הם אותם
רויזיוניסטים אנטי דתיים המעוניינים לשמד את היהדות ובמקומה לנטוע את הלאומנות
הפשיסטית של ז'בוטינסקי שתמך במוסוליני ימ"ש ואת אהדת האנטישמיות של הרצל כמכשיר
לגרום ליהודים בעולם "עליה ציונית" כפויה לא"י. באחרונה מסתובבים
סביב נתניהו (שאביו רצה להקים מזנון "דבר אחר" בכנסת המינים) פרחחים
לאומנים אנטי דתיים אשר חוברים לכל זב ומצורע רק כדי להמשיך את מדיניות הכיבוש
וההתגרות הציונית. חבירתם של הללו (אופיר אוקוניס, יריב לוין,דני דנון , ציפי
חוטובלי, מירי רגב, זאב אלקין, גלעד ארדן ואחרים) לשונאי ישראל הניאו נאצים או
למיסיונרים איננה רק לשם "ביטחונה של המדינה", כפי שהם מציינים אלא גם
כדי להצטרף לכוחות לאומנים ופשיסטים מעצם הרעיונות של אבותיהם ז'בוטינסקי, אחימאיר
ואחרים וכן כדי למצוא "אלטרנטיבה רוחנית" ליהדות האורתודוכסית
ב...מיסיונרים הנוצרים!אומללים אלה גדלו והתחנכו ב"ישראל המודרנית" שבה
סילפו מוריהם את התנ"ך והיהדות והכניסו להם את ה"ברית החדשה" ואת
ה"עם הציוני החדש" כ"אלטרנטיבה חילונית". לא לחינם הזהיר
הרמב"ם שיש לחוש ולא לגור בסביבה של פוקרים שמא יהפכו כמותם. ניסים זאב הוא
הדוגמא לכך וכך גם חבריו מש"ס ואף במידה זו אחרת גם עסקני "יהדות
התורה". ההתחברות לרשעים גורמת לביטול בפניהם וליצירת רגשי נחיתות בפני אותם
לאומנים כוחניים שאבותינו הזהירו מהם. זאב ,ש"ס וגם אנשי "יהדות
התורה" אימצו - במסגרות חברותם עם רשעי ישראל מימין, את ההשקפה המסוכנת
שמקומו של יהודי בא"י הוא גם במחיר
דמו ע"י אנטישמים בחו"ל. זוהי ההשקפה ה"הרצליאנית" שהביאה
לשיתוף פעולה בין התנועה הציונית לנאצים ימ"ש וניסים זאב עלה על ה"שטיח
החום" הזה ברקיעת מגפיים מגושמות המזכירות משטרים אפלים. ולכן לא מקרה הוא
שהלה לא שעה לבקשת הנהגת ויהודי אוסטריה - מולדתו של אדולף היטלר ימ"ש,
ושברחובות וינה הבירה מאיימים באלימות נגד כל מי שיש לו חזות יהודית. זאב הצטרף
למטורפים הציונים שדבקים בהמרצת הסכנה האנטישמית כדי להפוך את יהודי הגולה
ל"בשר תותחים" נגד הערבים.
לא לחינם עוטים הנשרים הניאו נאצים על
הציונים ולפתע הם נהפכים ל"נופת
צופים" ומצהירים נאמנות לציונות. ראשית, לפני שנים רבות חי עיתונאי ישראלי
חילוני בשם אהרון בכר - איש שמאל אמנם אך בעל השקפות פתוחות שידע לכתוב גם את מה
שחשב ולא רק את מה שהיה צריך לחשוב, כאיש שמאל. באחד הימים הוא ביקר בבתי המרזח
האפלים והניאו נאצים בעיר הגרמנית מינכין. שם - תוך כדי לגימת בירת שיכורים, הוא
שמע מ"ידידיו" הגרמנים את מה שבאמת גרמני חושב על יהודים. לאחר דקות
ארוכות של "אנטישמיות מדוברת" פנה בכר אל "ידידיו" והזכיר להם
כי הוא עצמו "ישראלי". ה"חברים" לא התבלבלו והחלו לטעון כי
"זה משהו אחר לגמרי - זה לא היהודים השפלים והפחדנים, הישראלים הם דוגמא עבורנו
כיצד מכים אחרים. מה שהם עושים לפלשתינאים זו עבורנו דוגמא למה שאנחנו צריכים
לעשות לטורקים וליוגוסלבים". בכר כתב אח"כ כי הזדעזע עד עמקי נשמתו
מהדימוי ה"ישראלי" החיובי בעיני הנאצים הללו ימ"ש. לדעתי הרויזיוניסטים
החדשים של הליכוד, "ישראל בתינו" ו"חרדים חדשים" כמו ניסים
זאב דווקא היו לוחצים ידיים חמות לאותם נבלות סרוחות על שתים. הניאו נאצים הללו
אוהבים את הציונים כי הציונים דומים להם ולאכזריותם וניסים זאב - עם הכיפה השחורה
והזקן הלבן, ממשיך לדרדר בדרך "חדשה" זו את היהדות החרדית - ובמיוחד
הספרדית, מהליכה על דרך השקפת "סבא ישראל" לדרך העולה תל אביבה.
אך מה שניסים זאב וחבריו הפוקרים
מ"השטן העומד לימינו", אינם יודעים היא העובדה כי לניאו נאצים האלה יש
עוד סיבה להיהפך ל"ידידי מדינת ישראל". בהיותם ניאו נאצים ואנטישמים
חסמה ארה"ב את כוחם באירופה וה"לובי היהודי" בארה"ב לחץ חזק
בנושא. היום הבינו החיות הדו רגליות הללו כי עליהם לשבור את החרם הזה ולפתוח
באסטרטגיה פוליטית חדשה, ולכן פתאום הפכו
הללו ל"ידידי מדינת ישראל" כדי שהימין הציוני יסייע להם לשבור את
החרם, בדרכם לשלטון בארצם - כביכול נגד האסלאם, אבל "עשיו שונא ליעקב - הלכה
היא" והמובילים הגרמניים הם מזרע עמלק ולכן משיעלו לשלטון או יתחזקו הרי שהיהודים יהיו השעיר הראשון שלהם לעזעזל .
השאלה אם אז ניסים זאב ופוחזים שכמותו- שחל עליהם דין רודף ממש, יאמצו בגלוי את
ההשקפה ה"הרצליאנית" ויראו באותה אנטישמיות "ברכה למפעל הציוני
בא"י"...
אבל מה שניסים זאב הזה שכח היא הצוואה של
הגה"צ אלחנן ווסרמן הי"ד - ללמוד תורה וש"ס עם מפרשים מהדור הקודם.
אילו ניסים זאב היה באמת נתון
ב"אוהלה של תורה" הוא היה יודע שהגרמנים הם עמלק ונגדם אין פשרה. זאב היה מבין אז שגם בין אויבים יש לעשות הפרדה
ואין להתחבר לעמלק נגד ישמעאל. מסכת "מגילה" מדברת בגלוי ובנבואה כי
"גרממיא של אדום" היא עמלק ורש"י הקדוש מפרש שהכוונה לשבטים
הגרמניים בני זמנו - שבימים ההם עוד היו
מפוצלים ל-360 נסיכויות , שכנבואת אותה גמרא הפכו לגרמניה תחת המנהיג הפרוסי אוטו
ביסמרק ואח"כ הביאו לשתי מלחמות עולם ולרצח ששת המיליונים תוך כדי התחברותם
עם "הקיסרות הרומית" של מוסוליני ואיטליה.
אם הזאב ה"חרדי"- רויזיוניסטי ,
הזה היה באמת הולך אחר גדולי ישראל בשאלת
המפלגה הניאו נאצית האוסטרית (גרמנים בני גרמנים עם השקפה גרמנית לכל הימין
האירופאי) הוא היה מגיע לסיפור עמדתו של הגר"ח זוננפלד זי"ע לפני מלחמת
העולם הראשונה , ואולי הביזיון שהוא עולל היה
נימנע. בימים ששלטו בא"י הטורקים הגיע לביקור הקיסר הגרמני וילהאם השני. היו
אלה ימייה ה"מפוארים" של ה"רפורמה" היהודית בגרמניה ושל
ההסכלה היהודית שם. יהודים היו בכל דרגות השלטון הקיסרי ובצבא הגרמני. גם מה שנותר
מהיהדות הדתית והחרדית בגרמניה חלק כבוד מובן לשלטון הגרמני. בא"י יצאו לקראת
בוא הקיסר הזה - ידידם של השליטים הטורקים, גם ראשי היהודים , קרי הרבנים (בימים ההם
היו שומרי התורה והמצוות רוב רובם של יהודי א"י). היו אלה ה"ראשון
לציון"- ה"ישא ברכה" (הרב אלישר) , והגאון הישיש הרב שמואל סלנט ,
רבם של בני הישוב האשכנזי בא"י והם עמדו בראש מקבלי פניו של הקיסר הלה..
באותו ביקור חי בארץ ישראל רב גדול נוסף בשם הרב יוסף חיים זוננפלד - ארי שעלה
מ"בבל" ההונגרית. הגר"ח זוננפלד - בהסתמכו על אותה גמרא במסכת
"מגילה", סירב להשתתף באותה קבלת פנים והסתגר בביתו. הוא טען בלהט כי
"לא יוצאים לכבד מלך מזרע עמלק". לא עזרו תחינות שאר הרבנים כי מדובר
ב"דינא דמלכותא" ואף בפיקוח נפש, הרב זוננפלד - רחוק להיות מתגרה
בנוכרים, סירב הפעם להשתתף בקבלת הפנים לקיסר הגרמני. עשרות שנים אח"כ - בראשית
שנות ה-30 של המאה ה-20, הבינו כולם למה הגר"ח זוננפלד התכוון. דרך אגב,
הגר"ח זוננפלד היה חסיד שיטת "דרכי שלום עם הגויים" ונגד ההתגרות
באומות העולם וכדוגמא ניתן להביא את פגישתו ההיסטורית (שנים לאחר פרשת הקיסר
הגרמני) עם האמירים הערבים פייסל וחוסיין (בעבר הירדן) ועם שי'ח אמין אל חוסייני,
פגישה שר' פר' יעקב יראל דה האן ארגנה, והגר"ח זוננפלד עמד על דרך שלום זו עד
יום מותו ממש.
מוצע ל"רב" ניסים זאב ללמוד מגדול
ישראל כהגר"ח זוננפלד פרק מעשי ב"הלכות המלחמה בעמלק" ולא ללמוד
מהמרעים הרויזיוניסטים פרק ב"הלכות" ההתחברות לרשעים ולשונאי ישראל
הקיצוניים ביותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה