בס"ד
הסנונית הראשונה ? / הרב אליהו קאופמן
אם אומנם הדברים הכתובים בשורות הבאות יתאמתו לגישה פוליטית – תורתית ממשית
, אזי, לדידי הבחירות לעיריית ירושלים יכולות לקבל את הכותרת: מעז יצא מתוק.
מפלגתו של המועמד החרדי לראשות עיריית ירושלים – מפלגת "בני תורה" שמה, לא רק שזכתה במנדט
עירוני והמועמד הלה יהיה כנראה מ"מ או סגן ראש העיר אלא שמפלגה זו (פורשי
"דגל התורה") הניפה במהלך הבחירות שלט פוליטי ברור ותורתי, שאומנם היה
קיים מאז ומתמיד בתורת ישראל אך המפלגות
החרדיות שהתמודד לפרלמנט הישראלי מעולם לא הניפו אותו מפחד הקהל הלאומני
שחלק ממנו שייך אליהן , ורק בחדרי חדרים
או בהופעה נשכחת גמגמו עסקניהן משהו בנושא ואח"כ סתמו את פיותיהם וקהל
הבוחרים שלהן נהג להיפך, ללא הערה גוערת מהן.
מפלגת "בני התורה" והרב חיים אפשטיין שבראשה (מנהיגה הרוחני של המפלגה
הוא הרב שמואל אוירבך מירושלים) יצאו בהודעה כתובה וברורה כי הם מתנגדים ויתנגדו
לכל בעלות יהודית בהר הבית ולכל שינוי בסטאטוס של הבעלות על האתרים הקדושים לשלושת
הדתות , כשכל דת רשאית להמשיך להחזיק בבעלותה את קודשיה. כמו כן הבהירו "בני
התורה" כי הם מגנים את הפרובוקציות של המתנחלים ושל ה"כיפות
הסרוגות" בעליה להר הבית ויאבקו כנגד זאת. הכותרת של גילוי הדעת , כתעודת
הזהות שלהם, היתה: "מפלגת שלום". הם הדגישו את המושג "שלום"
בתוך היהדות הצרופה ועפ"י ההשקפה החרדית – תורתית. כמו כן הבהירו הללו כי
ילחמו גם לרווחת התושבים הערבים בירושלים.
זו הפעם הראשונה שמפלגה חרדית – המתמודדת
לבחירות השונות במדינה (בשונה מה"עדה החרדית", נטורי קרתא" וחסידות
סאטמר שאוחזות אומנם בדרכי השלום אך נמנעות
מלהתמודד לפרלמנט ולעיריות), מכריזה בריש גלי על האיסור לעלות להר הבית
כדרך למימוש אקט דתי אך גם פוליטי וכמאבק המחייב את המפלגה להלחם נגד עלייה להר
הבית של אותם המתנחלים ודומיהם. עד היום
פחדו המפלגות החרדיות הנבחרות לצאת נגד העלייה להר הבית בריש גלי – על אף שמבחינה דתית הציויי הזה חייב אותן ואת
הציבור שלהן. באחרונה עלו שוב ושוב חרדים שוליים להר הבית אך המפלגות הנבחרות שתקו
על כך.
גם אדם מתון כאריה דרעי לא גינה מעולם את העלייה להר הבית – לא זו של ה"כיפות הסרוגות" , ואפילו
לא זו של החרדים התימהוניים שהצטרפו ל"סרוגים". אחת מהסיבות שהניעו את
דרעי לוותר על מועמדותו לראשות העיר
בירושלים היתה בין השאר אי הרצון שלו לעמוד במבחן דעותיו הפוליטיות היוניות
והמתונות לבין הצורך לרסן את הלאומנות של ה"כיפות הסרוגות" ואף של חלק
מהחרדים בירושלים, משום שחלק לא מבוטל מהציבור של ש"ס נוטה לכיוון הלאומני
הזה. כמו כן חשש להיות ראש העיר שיאלץ להסכים על חלוקתה מחדש.
אם אומנם יתמיד הרב חיים אפשטיין בהשקפתו זו מבחינה פוליטית – מעשית, ולא
יפחד להתייצב עם השקפת התורה הצלולה הזו נגד הרחוב הסואן (שאומנם לא פעם לבוש
כחרדי אך מגיב כלאומני) הרי שזו תהיה הפעם הראשונה מאז קום המדינה שמפלגה חרדית
נבחרת פונה לדרך השלום נגד הזרם הלאומני העכור, ומי יודע איזה חיבור ניתן לייצר
מדרך זו בהקשר לדיאלוג חרדי- ערבי ישיר ועוד בעיר ירושלים. אני תקווה שהפעם לא
אתבדה וכי הישירות , הבהירות והשקיפות של הצהרות "בני התורה" בתחום
המדיני והפוליטי יהיו באמת הסנונית הראשונה למפץ פוליטי חרדי אפשרי תוך ניתוק סופי
מהלאומנות ה"סרוגה", שרק רודפת את היהדות החרדית אך יודעת לבקש סיוע
מהחרדים בכל רגע של התנחלות , לאומנות וכיבוש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה