בס"ד
הרהור (וערעור...) מקומי / הרב אליהו
קאופמן
אודה ולא אבוש אך לא אצביע בבחירות המוניציפאליות הקרובות , ולא בדיוק משנה
לי היכן אני גר והיכן אהיה ביום הבחירות. למרות שמעשי זה נובע ממורשת רבות הרי שמה
שמתרחש מול עיני – בימים אלה , ש"בין
המצרים ", אינו נותן לי דחף להתלבטות על החלטתי זו. והנה מספר דוגמאות מדוע
אני גורס כך.
אדון ליאון
כמי שחי בעבר למעלה משש שנים בירושלים
ועד היום חוזר אליה מפעם לפעם בחדווה ובאהבה, הרי שזו העיר האחרונה בעולם שאפשר
לטעון כי "חוברה לה יחדיו". יש בעולם – וגם בארץ, ערים אחרות שחוברו יחדיו ו"צלקות"
החיבור כבר מזמן הגלידו. כך זה בבודפשט שבהונגריה, כך זה בברלין שחזרה להיות מרכז
גרמניה , כך זה אפילו בתל אביב – יפו שלנו, וכך זה גם בערים שלא חוברו מוניציפאלית
אבל הסמיכות ביניהן מותירה רושם של עיר אחת כמו בת ים – חולון, רמת גן – גבעתיים , הקריות שמצפון לחיפה ואיסטמבול –
איסקידר שבטורקיה. אבל את המתח בין שלושת חלקי ירושלים אפשר לחתוך בסכין – גם ביום
ובמיוחד בלילה. בעבר כבר כתבתי על "ירושלים שלי" – שעד 1918 היתה באמת
עיר רב גונית ומחוברת כמו שצריך, אבל מאז ה"מנדט הבריטי" הרי שרק המתח והמריבות
בה רבו מעל למשוער בעולם כולו, וחבל.
בעיר כזו – כמו ירושלים, שהיא העיניים והלב של היהודים ושל
העולם, צריך היה להיבחר ראש עיר עצמאי שגדל בה ויודע לפשר בין כל שלושת חלקיה (
חילוניים – דתיים, חרדים - חרד"לים וערבים נוצרים, ערבים מוסלמים ואפילו
ארמנים). השורות שבהמשך אינן המלצה שלילית על האיש שהגיע לעיר מחדר השינה מספר אחד
בגוש דן – גבעתיים הישנונית, אבל הם
צריכים לעורר מחשבה אצל אלה שחושבים שאפשר לשלב מוניציפאליות עם תיאטרון בובות. עד
ששמעתי את מה שאריה דרעי פלט ב"המלצתו" על משה ליאון, הרי שעדין חשתי לא
שייך להחוות דעה - כלא מצביע עקרוני, אבל
דבריו של דרעי פשוט הרתיחו אותי והחלטתי בכל זאת לפעור את פי.
דרעי – בלי בושה, פנה לציבור החרדי בירושלים , וביקש
ממנו את תמיכתו באדון ליאון רק משום שזה הסיכוי היחיד לפרק את הקואליציה של לפיד –
בנט בעזרת פטרונו של אדון ליאון, מר
אביגדור ליברמן, שבית המשפט עוד לא אמר עליו את המילה האחרונה. דרעי כלל לא מתייחס
לשאלה האם אדון ליאון מספיק מוכשר לנהל עיר כזו – אלא אם אחרי בחירתו הדמיונית של הלה , ינהלו לו את העיר
(הכל כך מורכבת ומסובסכת) מר אביגדור ליברמן החילוני והימני ואריה דרעי החרדי
והשמאלי. ובכלל, כיצד אדון דרעי מעיז להציג את ליברמן (האיש כפה "גרות"
דמיונית ו"חיול" כפוי על החרדים) לפני הציבור החרדי, כ"חברנו
הטוב"?! לא לחינם דרעי צוחק על הציבור שלו – על בוחרי ש"ס(רחוק מהכיכר החרדית) ומבטיח בטלויזיה
החילונית כי "הציבור של ש"ס יצביע ימין או שמאל עפ"י מה שיגידו
לו". כנראה שכך הוא מקטלג את כל היהדות החרדית. ולכן, רק משום החוצפה והשרלטנות הזו – של דרעי, אני
מקווה שאדון ליאון יחזור לגבעתיים אפילו במחיר בחירתו של חילוני וימני כמו ניר
ברקת.
ה"עבודה הזרה" של יונה יהב
לפני כשלושים שנה בדיוק הייתי תושב חיפה. מאז ועד היום
הצליחה אשדוד לנסוק מעשרות אלפי תושבים לכרך של יותר ממאתיים אלף איש. ראשון לציון
"גרדה" אז מתחת למאה אלף תושב והיום היא עולה על מאתיים חמישים אלף איש.
ירושלים בדרך למעבר לשמונה מאות אלף ובית שמש קפצה מפחות מחמש עשרה אלף איש עד
לקרוב לשמונים אלף, ובע"ה ידה עוד נטויה. כך צמחו ערים לגובה , עיירות הפכו
לערים ואף ניבנו ערים חדשות שנסקו למעלה. אבל חיפה לעולם נשארת על ה-350 אלף תושבים שמלפני יותר משלושים שנה. רובע אחר
רובע הופכים בעיר הזו לשכונות רפאים ואין משקם. לא פלא בעיני הדבר משום שראשי העיר
שעמדו לה, ובמיוחד זה האחרון – שעסוק יותר בפרוד מאשר באיחוד, ידם ב"מעל".
עוד לא יבש כאב הפרידה מהגר"ע יוסף , שאפילו העיתונאים החילוניים
ביותר חלקו לו כבוד אחרון והנה מר יונה יהב – ראש העיר של חיפה , מביט בלוויית ה- 850
אלף איש, ומישהו כבר טוען ששמע ממנו כי "זו היתה הלוויה של עובדי אלילים".
אני מקווה שיהב יתנער ממה שמיחסים לו כי אחרת הוא באמת לא יכול להיות ראש העיר של
כל חיפה – ולא רק זו החרדית , אלא גם של
אותם יהודים מסורתיים מכל המפלגות שהגר"ע יוסף היה רועם הדתי.
ואם עסקינן ב"עובדי אלילים" עסקינן , הרי אין מי שיותר מיהב עצמו
יודע למה הכוונה במונח הזה. הרי הוא זה שהעמיד
פסל עירום – בעשרות מיליוני ₪ , בפתח עירו ואצטדיונו החדש, בדיוק כמו
בימייה הגדולים והמופקרים של קיסרות רומי. ומאיפה הפסל? ממולדת "עבודת
האלילים": מסין הבודהיסטית! כל זאת בלי להוסיף עוד כמה "עבודות
אלילים" שיהב בטח יכנה אותן כ"תרבות לשמה". אם ארצה אם או אם לאוו
הרי שיהב כנראה שיבחר שוב אבל אם הוא ימשיך ברהב הזה אני בטוח שחיפה הרגועה תחזור
לימים של פעם.
עבריינים
בע"מ
אם החלטת בית המשפט לא היתה עצובה וקריטית ללא מעט תושבי ערים בישראל, אז,
הייתי מתגלגל מצחוק. מצד אחד מתבקשים השופטים הנכבדים משני ראשי ערים להתפטר מיד
ומצד שני השופטים מתירים להם להתמודד שוב
על המשרה ממנה הודחו כי עפ"י אותו בית משפט בדיוק הרי שהם סרחו, והנה מצד שלישי מאוימים ראשי הערים
הללו ע"י אותם השופטים כי אם יבחרו
שוב הרי שבהחלט יתכן כי מיד הם שוב יודחו. זה לא בית משפט זה פשוט "קרקס
מדרנו" שעושה מהחוק רק צחוק.
צדיקים נחשבים חיים במיתתם
סמיכות מותו של הגר"ע יוסף נתן כוח ודמיון סוריאליסטי ליחצ"נים
הציניקנים. מסתבר שדווקא לאחר מותו של הגר"ע יוסף גדל האיחוד סביב החובה
להצביע לש"ס – ואף לרשימות של
ש"סג (עם "יהדות התורה") במקומות רבים, והנה מופיעות תמונותיו של הגר"ע יוסף כשדמותו קוראת להצביע בלשון
הווה- כאילו הוא עדיין חי עימנו. הרב עובדיה יוסף לא היה מעולם
"משיחיסט" ובודאי שהוא לא היה נותן את ידו לתעמולה אבסורדית שכזו. אסור
להוריד את ערך הזכר רק בשביל איזו הצלחה פוליטית רגעית.
אחדות שהיא פרוד
לפני הבחירות לפרלמנט בישראל- בשנת
2009, הודיע האדמו"ר מואסלוי למשפחתו כי לא יצביע באותן בחירות לאף מפלגה,
כולל מפלגתו הבלעדית, "יהדות התורה". מאחר והאדמו"ר מואסלוי הינו
אדמו"ר שמקורו ברומניה הישנה והציונית, הרי שחסידיו , ובמיוחד בני משפחתו,
השתוממו כי הלה בחר בדרך של הקנאים האנטי ציונים. אבל לאיש היה נימוק שבפניו לא
עמד איש ושלא היה שייך לנימוקי חסידות סאטמר. האדמו"ר הסביר שכל השנים הנימוק
ששמע מגדולי ישראל בעד ההצבעה היה ה"אחדות החרדית". והנה בבחירות 2008 –בבחירות לרשויות המקומיות, עשו חסידי גור בירושלים
ובבית שמש כל אשר לאיל ידם כדי להפריח את הטיעון הזה , ש"אחדות חרדית"
בבחירות השונות בישראל היא הסיבה להצבעה בהן. בירושלים הם לא רק שהצביעו לניר ברקת
החילוני מול מאיר פרוש החרדי אלא שאף ידעו לבזות , לקלל ולהכות את מחנה פרוש מול
התקשורת הישראלית והעולמית וגרמו לחילו ה' גדול. גם בבית שמש הם תמכו במועמד שזוהה
עם הליכוד – שלום לרנר, ולא בראש העיר
החרדי דהיום, משה אבוטבול, וגם שם הם היכו וביזו ברעש עצום ובמיוחד את אשתו של מר
אבוטבול. מכאן הסיק האדמו"ר מואסלוי כי עניין ה"אחדות החרדית"
איננו זה שבעטיו החרדים מתמודדים בבחירות ומכים זה את זה, ולכן , עד שיוכיחו לו
באמת מהי הסיבה האמיתית לצורך בהצבעה בבחירות, הוא החליט לא להצביע יותר בשום
מערכת בחירות.
ובאמת , במערכות הבחירות המקומיות אין שום היגיון "רעיוני"
במאבקים בין הרשימות השונות – לא אצל
הדתיים והחרדים ולא אצל החילוניים או הערבים. זו מלחמת עולם של זה בזה וזו בזו עד
שכל היריבים הרעיוניים חוברים ליריביהם מאתמול נגד בני בריתם משלשום. חרדים עם
רוסים נגד דתיים וישראלים וותיקים, ימנים עם שמאלנים נגד שמאלנים עם ימנים,
"משיחיסטים" מחב"ד עם ליטאים קיצוניים, רשימה אחת של ש"ס עם
"דגל התורה" ורשימה אחרת של ש"ס (באותה העיר ממש...) עם "אגודת
ישראל". איש ליכוד רץ ברשימה של השמאל נגד הליכוד ואיש השמאל שובץ ב"רשימה
עצמאית" נגד רשימות השמאל. בל"ד עם חד"ש נגד התנועה האיסלאמית ובעיר
אחרת זה בדיוק הפוך, התנועה האיסלמית עם בל"ד נגד חד"ש. ושלא נשכח, לכל
ההבדלים והחיבורים המוזרים הללו אין שום קשר לטיפוחה העתידי של הרשות המקומית.
והאמינו לי שה"צו'לנט" הגס הזה לא מעורר בי לעולם תיאבון להצביע בסתר...
מה אוכלים
"פושטאקים" חרדים?
אין ספק שמפלגת "דגל התורה" – ובמיוחד ביטאונה "יתד נאמן" , איבדו
מזמן את ה"צפון" הערכי של תורת ישראל. פעם – לפני עשרות שנים, חי בתוכנו מלאך אלוקים ממש
שרוב סדריו והנהגותיו היו לחומרה. שם האיש הזה היה הרבי מבריסק . אבל בשלושה
נושאים הוא נהג לקולא: 1) הוא התנגד לרוב ההפגנות של הציבור החרדי בטענה כי
"זו שיטה נוכרית" וכי "השלטון בישראל חשוד על פיקוח נפש ויציאה
להפגנה היא בבחינת התרת דמים ממש". 2) הוא הקל בתרופות ובחולים בשבתות ובחגים
יותר מכל הפוסקים המקלים ביותר שהיו עד אז וטען כי הוא "מחמיר בפיקוח נפש".
3) הוא אמנם לא הצביע בבחירות השונות אך שמר קשר של פעילות ועבודה ישירה עם החרדים
שהצביעו בבחירות הללו כשלימים הוא נימק את מעשיו ואת עמדתו זו בכך ש"ההצבעה
בבחירות איננה העבירה הכי גדולה אך גם לא המצווה הכי מהודרת". בנימוק הלה הוא
רצה לרמוז ליהדות החרדית כי "מסירות הנפש" לויכוח סביב הבחירות עלולה
להביא את החרדים לכך שישכחו מצוות חשובות ומהודרות יותר ביהדות. וזה קרה השבוע
למפלגת "דגל התורה" – על עיתונה
ועל ראשייה.
הקרב הקשה שיש ל"יהדות התורה" נגד הפלג הפורש של הליטאים – "בני התורה" בראשות הרב שמואל אוירבך
מירושלים, גרם לפלג הליטאי המרכזי ("דגל התורה") שב"יהדות
התורה" להחציף פנים ולבזות אחרים בשפה של שוק וברמה של פח אשפה – וכשזה מפורסם ב"עיתון חרדי" ומצוטט
מפי "גדולים", זה באמת כואב ועצוב עד כדי חילול ה' שאין כדוגמתו. יבושו
אלה שקראו לאחיהם בשפת הרחוב "פושטאקים שאוכלים פיצה". הרי רק לפני מספר
חודשים עורכי ה"פלס" של "בני התורה" הם היו "יתד נאמן" הרשמי והם
"ייחצ"נו" את "גדולי הדור" של אותה "דגל
התורה" המקללת אותם כיום, כמו את הרב שך והרב אלישיב! מכאן עלינו להבין כי את
הרב שך ואת הרב אלישיב "ייחצ"נו" "פושטאקים שאוכלים
פיצה". ויותר מכך, המשמיצים של "דגל התורה" טענו כי "אלה
צעירים שהשתלטו על זקן תמים". ה"זקן התמים" הוא הרב שמואל אוירבך –
בנו של הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך. ומכאן
שלא יתפלאו אותם אנשי "דגל התורה" אם הצד השני ("שאוכל
פיצה"...) יטען מחר שבעצם אלה המקיפים את הרב שטיינמן הם "צעירים פוחזים
שאוכלים שאוורמה והשתלטו על זקן תמים בן למעלה מתשעים". לא כאן המקום להרחיב
על כמה מעסקני "דגל התורה" שאינם נופלים ב"פושטאקות" שלהם
מ"אוכלי הפיצה". ובכלל, מדוע אסור ל"בני התורה" להתמודד באופן
עצמאי כמו שאנשי "דגל התורה" עושים זאת בבית שמש, נגד "יהדות
התורה"?
ןהערה אחרונה דווקא ל"בני התורה" המתייחסים לרב שך ורואים את
עצמם כממשיכיו. הללו "מריצים" בירושלים מועמד חרדי מטעמם לראשות העיר, אבל כל חייו הרב שך התנגד לכהונת ראש עיר חרדי
בעיר מעורבת עם חילוניים. כנראה שמרוב מלחמה גם "בני התורה"
"מזגזגים" לפעמים...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה