בס"ד
מעשיות ירושלמיות / הרב אליהו קאופמן
כבר
מספר לא מעט של קדנציות "ממלכתיות" ומוניציפאליות מדדה משפחת פרוש עם
המנדט המשוריין שלה באגו"י על גבי רצפה של שקרים ומעשיות. ב"יהדות
התורה" – ובמיוחד באגו"י חיים
הנציגים הפוליטים על "שריון מפלגתי". ה"כישורים",
ה"עשייה" ושאר הסופרלטיבים כבר מזמן אינם מדד מי יהיה הנציג. ישנה קבוצה
– בדרך כלל ממחנה חסידי עם אדמו"ר אחד
שמחליט מי ישלח לשררה , וישנם גם "חוגים ליטאיים" עם גדול" אחד ועוד
שניים קטנים ששולחים לשררה את מי שחפץ ליבם. אבל ישנו חוג אחד שהוא יוצא מהכלל. אם
לשאר החוגים יש לפחות "חיילים בשטח" עם רבנים ואדמו"רים ועם מוסדות
חינוך ותורה הרי שלחוג הזה אין רבנים , אין אדמו"רים, אין "חיילים",
אין מוסדות חינוך ותורה ואפילו ספק אם המשפחה הקרובה שלהם תומכת בם. לא במקרה
קוראים לחוג הזה ה"פרושים" והם מתעקשים לקרא לעצמם "שלומי אמוני
ישראל". זהו החוג שכבר מימי מיצגו הקודם – מנחם פרוש המנוח, ובמיוחד היום , בימי מאיר פרוש
ובנו ישראל פרוש, אין לו מחנה ולא קהל אלא יש שם את ראש המחנה ששמו מאיר פרוש עם
עיתון "המבשר" הממומן מכספי אינטרסנטים קטנים שפרוש מסייע לארנקם לתפוח
ותו לא. אבל כל אלה ששמם פרוש מזמן שייכים למחנות אחרים ב"יהדות התורה".
ה"פרושים" הירושלמיים האמיתיים – שמאיר פרוש ואביו מנחם התחזו ומתחזים בשמם, כבר
מזמן אינם עומדים מאחוריהם ורוב רובם שייכם ל"עדה החרדית" ובכלל אינם
משתתפים בבחירות כלשהן. אבל למאיר פרוש – כמו לאביו מנחם וכמו לישראל בנו מאלעד לא מפריע
לספר שהם בעצם "נציגי הציבור הירושלמי" וכי "גדולי תורה"
תומכים ומנווטים אותם.
אבל בשנים האחרונות – ובמיוחד בגלל סגנונו האגרסיבי והמניפולטיבי של
מאיר פרוש, החל הלוט להיות מוסר מעל השקר הגס הזה עד כדי הרוטציה שמאיר פרוש אולץ
לקיים עם חסידות בלזא בקדנציה ה"ממלכתית" הקודמת. אבל פרוש לא למד לקח
והוא ממשיך בתחבולותיו ופילוגיו בפוליטיקה החרדית של ה"שטיבל". מנגד הוא
מודע לכך שמצבו האלקטוראלי מתחיל להיות בבחינה ולכן הוא מנסה "בלוף"
חדש. הניסיון החדש שלו- בעזרת סיוע פרטי
לאי אלו עסקנים מה"עדה החרדית", הוא להציג את הציבור ה"ירושלמי"
האמיתי, של ה"עדה החרדית", כהציבור ה"אלקטוראלי" שלו. זה
התחיל כבר לפני הבחירות לפרלמנט – בינואר
2013, כשבתחילה הוא גייס "משת"ף" מתוך ה"עדה החרדית"
בדמות הלץ המתלוצץ אברהם סלונים והבטיח את העיר חריש ל"תולדות אהרון"
ושאר אנשי ה"עדה החרדית". כמיטב מסורתו ומסורת אבותיו בשקר , הוא סיפר
ל"ירושלמים האמיתיים" כי העיר חריש נמצאת ב"מרכז הארץ" וכי
האדמות שם לא הופקעו מהערבים אלא אלה "אדמות מדינה מ-1948". כמו כן
הבטיח פרוש – דרך סלונים , כי הוא
כ"סגן שר שיכון לשעבר" ואריאל אטיאס כ"שר השיכון בפועל",
מבטיחים כי התוכנית תעבור את כל הדרגים בלי בעיות וכי למתנגדים אין כוח אלא רק ב"צעקנות".
אח"כ לחש הגזען לבית פרוש כי "זו תהיה שכונה שלכם בלי פרענקים".
הוא גם שיקר וטען כי "אין קברי אבות בחריש" אבל האמת טפחה על פני כולם
והסתבר להם כי העיר חריש מלאה בקברי אבות, והאמת יצאה לאור רק לאחר שהחרדים הפסידו
את העיר ופתאום פרוש ביקש מכולם "להגן על קברי אבות". כש"אתרא
קדישא" גילו קודם לכן את הקברים- מכותב
שורות אלה, פרוש טען ש"אם יהיו קברים אני אגן עליהם". אבל לימים הסתבר
כי האדמות נגזלו מהערבים בואדי ערה ממש עם רעיון הקמת העיר וכי העיר המתוכננת
איננה ב"מרכז הארץ" בדיוק אלא בין למעלה מארבעים כפרים ערבים ופחות משני
ק"מ מהאוטונומיה. ולבסוף גם המכרז נפל ועימו כספי המקדמות שיהודים תמימים
הפקידו בידיו. ואז –משדרשו הקונים המרומים מהרמאי פרוד את המקדמות בחזרה, הוא ניסה
לשקרם וטען שאם אותם אנשי ה"עדה החרדית" יצביעו עבורו לפרלמנט הציוני
הרי שאז הוא יחזיר להם את הכסף מכוח כוחו הפוליטי הדמיוני. הסוף היה שגם המרומים
לא נתנו לו לרמותם פעם נוספת וגם ש"יהדות התורה" מלקקת את פצעיה באופוזיציה
וביניהם פרוש עצמו.
ערב הבחירות המוניציפאליות הנוכחיות מנסה שוב הרמאי פרוש להטות את ליבם של
ה"ירושלמים" האמיתיים להצביע בבחירות הללו, בעיקר לעיריית בית שמש. בבית
שמש פרוש נמצא בבעיה קשה באמת מבחינה אלקטוראלית. שם אנשיו יצטרכו להתמודד לבד
וללא שאר פלגי "יהדות התורה". הנחש הירושלמי הזה שרד רבות בזכות
פעלוליו. בביתר הוא הביס את הליטאים בזכות התבססותו על חסידי ברסלב של ראש העיר
רובינשטיין. בירושלים הוא הפך למועמד ל"ראש העיר" לאחר שאילץ את הליטאים
ואת החסידויות השונות (להוציא את חסידות גור ששלחו אותו הביתה חבול ומוכה תרתי
משמע...) להעמידו בראש. באלעד הוא הצליח –
"בזכות" השנאה לש"ס, להעמיד את בנו הינוקא הודות לכוח
האלקטוראלי של חסידי ויזני'ץ ושאר החרדים
האשכנזים שם. אבל בבית שמש התפלגה "יהדות התורה" והפעם גור וויזני'ץ
ילכו בנפרד, הליטאים אף הם ירוצו בנפרד וה"שבבניקים" של
"טוב"- פא"י ממשיכים לרוץ בנפרד, ולכן לפרוש יש שם רשימה נפרדת של סיעתו
הדמיונית. אי לכך הוא מתייחס לאי הבחירה של הציבור החרדי הירושלמי כאל
"מסורת" בלבד שאפשר להפר ולא כציווי דורות של גדולי ישראל מהגר"ח
זוננפלד זצ"ל ועד האדמו"ר מסאטמר זצקו"ל. ולא פלא הדבר שהרי במומו
ובמום אבותיו הוא פוסל, שהרי אצל הפרושים הללו ההשקפה היא רק מסיכה לשררה.
הציבור ה"ירושלמי" בבית שמש – שלו הוראת דורות לא להצביע, צריך להיזהר מהנוכל
הזה. זהו פרוש הציוני והלאומני שבשקט הוא "סוגר" עם הצבא הציוני את מי
לגייס ואילו בפרהסיה ומנגד הוא קובל את עצמו למיקרופונים. זהו פרוש השקרן שמנסה
להדיח את ה"ירושלמים" האמיתיים להצטרף לציונות דרכו , וכל זאת בתיאום עם
הפוליטיקאים החילוניים של הציונות. סורו מאוהלו של ה"שייגץ" הזה ואל
תצביעו כלל בבחירות הקרובות, וכך הוא יוותר בבית שמש "עם המכנסיים
למטה".
אוי וואי , וי איז מיין שטיטולה
בלזא?
מי אני ומה אני – הדל שבאלפי מנשה,
שאחווה דעתי על דברי התורה של האדמו"ר מבלזא, ביום חג שמחת התורה האחרון, אבל
פטור ללא כלום אין. שמעתי – כמו כולם, את
זעקת הכאב האמיתית של האדמו"ר מבלזא לגבירי חסידותו כי יתרמו לעולם התורה
לאחר הקיצוץ הציוני הנוסף בעולם זה ,
בארץ הקודש. אין ספק שזהו כאב אמיתי שבו שרויים כולנו אבל זהו גם הזמן לחשבון נפש
אמיתי.
לפני לא מכבר שלח האדמו"ר מבלזא מניין לבקש מחילה על קברו של האדמו"ר
מסאטמר זצקו"ל – הרב יואל טיטלבאום זי"ע, וכל זאת כדי
שחסידי בלזא ישלימו עם האדמו"רות של מונרו, שם מכהן כאדמו"ר , גיסו של
האדמו"ר מבלזא, הרב אהרון טיטלבאום שליט"א. אבל לא לחינם
ה"סולחה" הזו זכתה לביקורת בקרב רוב חסידי סאטמר וכל קהל היראים ה'. היה
זה בדיוק כאשר בלזא התקרבה לציונים, היה זה כאשר עיתונאי סמרטוט אנטי דתי הוזמן
להעביר "הרצאות" זדון על ה"מוסד" הציוני לבחורי החמד התמימים
של בלזא, היה זה כאשר חסידי בלזא הפכו לשוטרים ציונים והושבו "אחר כבוד"
(שגלה...) על יד שוטרות מופקרות וחילוניות , והיה זה אחר תקומתה של "בלזא
החדשה" שהמהרי"ד מבלזא ורבי אהרון מבלזא מתאבלים בשמים על "תקומה"
זו. לא במקרה אף אחד לא האמין לחרטה השלימה ולא במקרה לא התגאו ב"סולחה"
הזו חסידי מונרו. אבל עכשיו אולי המקום לחדש את החרטה, מצד האדמו"ר מבלזא
ומצד חסידיו.
אל לנו לקלל את אלה שמצרים את החינוך החרדי כ"כלבים" , שהרי זו
היתה מטרתם ולא לחינם רבי חיים מבריסק טען כי מטרת הציונים איננה הקמת מדינה אלא
הקמת המדינה הזו היא אמצעי למטרה האמיתית של הציונות" : לעקור את התורה
מישראל. על כך לא היתה למהרי"ד מבלזא שום מחלוקת עם בית בריסק ושני החוגים גם
יחד – ועוד חוגים נאמנים אחרים לא הצטרפו ל"אגודת ישראל", קשה לי להאמין
שהאדמו"ר מבלזא לא קיבל כקבלה את הדברים מרבותיו. אבל לאחר השואה המרה ולאחר
הקמת המדינה הציונית רבים וטובים התבלבלו ומתבלבלים ומתוך תמימות יהודית מאמינים
כי ב"דרכי שלום" כל הסכסוך עם הציונים יסתדר. אבל הכל הוכח אחרת ומידי
זמן בעתו שולח הקדוש ברוך סופה כדי להוכיח ליראי ה' שעליהם לסור מעל אוהלי
ה"אנשים הרעים הללו".
ולכן טוב היה עושה האדמו"ר מבלזא אם היה סר – יחד עם כמה מניינים מחסידיו לקברו של
האדמו"ר מסאטמר זצקו"ל והפעם מבקשים ממנו מחילה לא על הפגיעה בכבודו
(משנת 1981) , משום שעבור ה"סאטמר רוף" זצ"ל ה"עניין
האישי" לא משנה , אלא יבקשו מחילה וחזרה מהשקפתם הנוראה על כל הטעות הרעיונית
שלהם כתוצאה מכך שלא שמעו ללקחו של אותו אדמו"ר קדוש (שזה בלבד מה שעניין
אותו וכאב לו) ושהתחברו למדינה הציונית. טוב היה עושה האדמו"ר מבלזא אילו היה
מביא לשם את ה"צלופח" ששמו ישראל אייכלר כדי שהאחרון יבקש סליחה על
שהעלה ושיתף פעולה עם הרשעים טומי ויאיר לפיד , על כך שחבר לרשעים אחרים כמו אמנון
דנקנר ואורי אורבך ועל שהקים עימם את "קול חי" הציוני ובמיוחד על על כל
דברי הבלע וההסתה שאייכלר מסית ומרכל באוזני חבריו הפוקרים נגד ה"עדה
החרדית", נגד חסידות סאטמר המהוללה ונגד "נטורי קרתא", ואפילו נגד זכרו של הרב שך המנוח. אח"כ
היה טוב אילו בלזא היתה סרה מאוהלי הרשעים הציונים, עורכת קריעה על כך שהם משרתים
במשטרה ועל הבאתם של מסיתים חילוניים בשרי ישיבותיהם. קוראים לכך "תשובת
המשקל".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה