בס"ד
כי מצפון תפתח הטובה / הרב אליהו קאופמן
החלטת הסנט של אוניברסיטת חיפה - להפוך
את חגי המוסלמים, הנוצרים והדרוזים לפגרות אוניברסיטאיות רשמיות היא לא רק החלטה
ליברלית ודמוקרטית עם הפנים לזכויות המיעוט אלא משמעותה היא אף החיזוק לשמירת
זכויות הדת היהודית באקדמיה העולמית ובמה
דברים אמורים? קשירת היהדות עם לימודים אוניברסיטאיים היא מלאכותית ובבחינת תרתי
דסתרי. אבל במדינה הזו כל עניין לאומני נקשר לדת היהודית אך כמובן אך ורק היכן כשהוא
נוח לשימוש לאומני במומנטום הדתי. בחיים האקדמאיים הקשר הזה הביא עד כה רק צרות ואחת מהצרות הללו היתה ההסתכלות
על המוסד האקדמאי בישראל כ"אוניברסיטה
יהודית" , שבה רק במועדים היהודיים מתקיימות פגרות אקדמיות ואוניברסיטאיות. מחד
גיסא, ל"יהדות" הנלמדת שם זה לא הוסיף דבר ומנגד לא רק שהמיעוטים חשו
עצמם מקופחים אלא שזו היתה צביעות לדרוש בעולם הכרה - באוניברסיטאות השונות , לחגי ישראל כזכות של
מיעוט דתי אך מנגד למנוע את אותה זכות בישראל. החלטת סנט אוניברסיטת חיפה גאלה
אותנו מדמות ה"כובש הלאומני" שמשתמש בדת היהודית כ"קרדום לחפור
בה" ועל כך חזק וברוך לאקדמאיים של חיפה. לא במקרה היתה זו חיפה - החלוץ
הצעיר לפני המחנה, למרות היותה אוניברסיטה ישראלית צעירה יחסית. בחיפה לומדים כל
הלאומים והדתות ובמספר גבוה של מיעוטים, וזאת לא מעט משום שמדינת ישראל לא השכילה
לתת זכות לערבים להקים אוניברסיטה משלהם, כפי שבעולם זה קיים, ובין השאר גם
היהודים נהנים מכך ("ישיבה יוניברסיטי" בניו יורק ושאר קולג'ים יהודיים
ברחבי העולם).
מאחר והיהדות איננה - חס ושלום, מיסיונרית,
הרי שאין שום בעיה אם יתווספו עוד כמה ימי חופש ומיעוטים דתיים יחזקו את אמונתם
בקב"ה ויחוגו את חגיהם בנפרד מאיתנו. כמו שליהודי בניו יורק או בבוקרשט מותר
לעשות זאת בנפרד מהציבור הכללי - וברשות המוסד האקדמי שלו, הרי שהגיע הזמן שזה
יקרה גם בישראל. קראתי על "חששם" של גורמים מסוימים שמא אחרי הצעד הזה
תבואנה דרישות של נוצרים לכנסיות ושל מוסלמים למסגדים באקדמיות. ואם כן, מדוע שלא?
לא רק שגם כאן עולה שוב משקל השיויון מחו"ל - שם יהודים זוכים, בלא מעט
מוסדות אקדמיים, לבית כנסת עם רב, אלא שאני וחברי באמת לא איכפת לנו שהנוכרי יקים
לעצמו בית תפילה משלו , שהרי שוב – איננו
מיסיונרים. יתרה מכך, לא מעט מעולי חבר העמים הם כלל וכלל אינם יהודים וברובם
נוצרים, אזי, טוב יעשו אם יופנו לכנסיה משלהם במקום להתחיל שוב ל"זמר"
במושג האוילי "חסרי דת", שמוביל למסיונריות של ול"גיורים",
שלא פעם הם מאולצים (בצבא למשל...).
כבוגר אוניברסיטת חיפה ומראשי אגודת
הסטודנטים שלה לשעבר, אני גאה בהחלטה הזו ואני בטוח שהחלטה זו תסייע ותשרת כל קן
יהודי בחו"ל לזכות באוטונומיה דתית ותרבותית במוסדות האקדמאיים שבהם הם
לומדים. הייתי מאוד שמח אילו דווקא תנועת חב"ד היתה יוצאת בקריאה חיובית
להחלטה זו. ומדוע דווקא הם? התשובה היא פשוטה, תנועת חב"ד היא האוונגרד הדתי
היהודי והמבורך הפעילה (כמעט ביחידות...) במוסדות אקדמאיים בעולם לשם הבטחת הקמת בתי כנסת , הקניית רבנים (שרובם – במוסדות
האקדמאיים העולמים, באים ממנה) וכמובן קיומם של שיעורי תורה ויהדות לאקדמאיים
היהודים. שם. למרות העמדות הניציות של חסידות זו (בעניין הסכסוך עם הפלשתינאים ) הרי שעלייה להקיש
"קל וחומר" מההיבט הדתי בלבד - בה היא פעילה בחו"ל, ונאה דורש
בחו"ל , אזי, גם נאה דורש ומקיים בישראל, למיעוטים אחרים. אין לי ספק שאם
חב"ד תפעל בכיוון החיובי הזה הרי שעמדתה תהיה לה לעזר בפעולותיה הברוכות בקרב
האקדמאיים היהודיים בעולם, ובקרב העמים שם הם יושבים.
מי כמותי יכול להבין את מה שעשתה האוניברסיטה
שלי לשעבר. שבע שנים שימשתי כרב ברומניה, ובמיוחד למאות סטודנטים ישראלים בעיר
יאסי , שבצפון המדינה. עד לבואי ממש - בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20, סבלו לא מעט
מהסטודנטים הישראלים שומרי הדת והמסורת מבעיות של התחשבות בהם ולא בגלל הרומנים
דווקא. הפדרציה היהודית ברומניה שרצה (ושורצת עדיין...) מתבוללים קומוניסטים לשעבר
שממותו של הרב משה דוד רוזן (ב-1995) התייחסו ליהדות כאל בדיחה ודאגו שהרומנים לא
יאשרו הקלות בנושאי דת לישראלים הללו משום ש"הם זרים" ומשום ש"זה
יביא לאנטישמיות". בשנת 1998 יצרתי קשר פעיל בין הסטודנטים הללו לבין מי שהפך
לימים לרקטור אוניברסיטת יאסי - פר' ואסילי בורלוי . האיש הלך לקראתנו מעל ומעבר.
לבד מהקצאת חדר ללימודי תורה ולתפילה באוניברסיטה לסטודנטים הישראלים (רובם בני
העדה הבוכרית) הוא גם פטר מבחינות בשבת ובמועדי ישראל כל סטודנט יהודי שביקש זאת
(בזמן שמרצים רומנים ממוצא יהודי סרבו בעבר לכך!) ותוך כדי הענקת חופשות בחגי
ישראל לסטודנטים היהודים (הישגים שעד היום הוא קיימים). אני שמח שקם בישראל אדם
פתוח ומבין למען הסובלנות הדתית, בדמותו של ידידי הטוב פר' ואסילי בורלוי מאוניברסיטת יאסי , ושמו
בישראל פר' עמוס שפירא – נשיא אוניברסיטת חיפה. ושוב – חזק וברוך!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה