יום ראשון, 26 בפברואר 2012

המלחמה היא חיינו אבל לא בשבילנו


בס"ד
           המלחמה היא חיינו אבל לא בשבילנו / הרב אליהו קאופמן
      ההתנגדות התורתית לגיוס הצבאי בישראל נובעת מנימוקים שמבוססים על כך שאין זה צבא ה' , אין לו כהן גדול ואורים ותומים המנחים אותו , הפריצות שוררת בו וכולו מנוגד להלכות ה"שולחן ערוך" היהודי. משום כך הגיוס אליו מסוכן משתי סיבות עיקריות:1) מאחר והמסגרת המנחה אותו היא פרוצת גדר דתית, אזי, המתגייס אליו יכול בקלות להתיר תורה ומצוות , להידרדר מוסרית ורק ה' ישורנו את התוצאות.2) על צבא שאינו צבא ה'  לא ניתן לסמוך בעת קרב ומלחמה והשם בו מבטחו עובר על הלכות פיקוח נפש.
      עניין "לימוד התורה" אינו נימוק אמיתי לכלל שומרי המצוות לא להתגייס לצבא  משום שאם מדובר בצבא כשר , אזי, חייבים שומרי המצוות להצטרף אליו כפי שהיה תמיד נהוג מימי משה רבנו ועד אחרון מלכי יהודה. לימוד התורה היה נעשה בזמן ההפסקות מהקרבות כפי שנאמר "לן בעומקה של הלכה". לעומת זאת ההלכה מורה שאם הצבא טמא ואי אפשר לבטוח בו, אזי, יש להרים דגל לבן ולא להיות חלק ממנו ובודאי לא לקרא לתמיכה בהתגרות באומות העולם דרכו. בשיטה השנייה כבר נהגו הפרושים בימי מלכי החשמונאים. מכאן שניצול המושג "לימוד התורה" ע"י "יהדות התורה" וש"ס -  לאי גיוס לצבא שלו הם נותנים גיבוי ועצות מלחמה לאומניות, הוא נימוק צבוע שגובל בהסתה לשפיכות דמים ממש.
     ובאמת אלה הרואים -  מבין החרדים, בצבא הציוני סכנה רוחנית וגשמית אמיתית לא רק שאינם מצטרפים אליו אלא גם שוללים את כל ההרפתקאה הציונית שתולה את עצמה בצבא הזה. מדובר בחוגים שסביב ה"עדה החרדית". חסידויות סאטמר , מונקאש ועוד כמה חוגים כאלה בחו"ל ותלמידי "בית בריסק". לעומתם ה"כיפות הסרוגות" רואות בהרפתקאה הציונית "אתחלתא דגאולה"  והם אומנם מתגייסים לצבא זה. האיום כיום -  ל"גייס חרדים" ללא "וועדות עזר"  למיניהן,  איננו מתמקד על אותם חוגים חרדים רדיקליים שלא מכירים בצבא הלה , אך גם לא מטיפים ללאומנות ציונית - חרדית ולא נהנים מהמדינה. הבעיה היא עם אלה הפוסחים על שני הסעיפים ומביאים את ה"סעיף" לרוב החילוניים והנוכרים מחבר העמים.
     הרב יעקב מרגי - שר הדתות, הוא אולי אחד היחידים מבין ה"עסקונה" החרדית - ציונית שמכוון דבריו לאמת. לא במקרה הודה הלה שבנושא הזה אין לו תשובה לחילוניים ושהוא ובנו שירתו ומשרתים בצבא. "יהדות התורה" וש"ס למדו לחיות על זכויות ולא על חובות. נכון שהם משלמי מיסים כמו כולם ומגיעות  להם זכויות שוות אבל ב"חוויה הישראלית" שהנחילו לנו הציונים יש גם שפך דם. להבדיל מהערבים ומהחרדים של ה"עדה החרדית" הרי שהחרדים הציונים אינם יכולים לומר כי הצבא הציוני אינו מיצג אותם או שהוא מנוגד להם מצפונית. לאמיתו של דבר אותם חרדים ציונים חוששים -  ובצדק, שילדיהם יתקלקלו ויתירו מצוות בצבא זה ולכן הם דואגים לשחרור  ילדיהם (גם כאלה שמפסיקים ללמוד תורה...) , אך מנגד לא רק שהם סומכים על מעללי ה"צבא הטמא" , אלא שהם משיאים לו עצות של קרב, מגנים כל מחנה של שמאל היוצא נגד הצבא ואף מכנים אותם כ"בוגדים" ומי שרוצה להיווכח בגו'נגל הצביעות הזה שיפתח את ה"עיתונות החרדית" ביום חמישי כל שבוע. ביהדות אחת העבירות הקשות היא "לא תעמוד על דם רעך" ועל כך עוברים אנשי "יהדות התורה" וחלק גדול מש"ס יום,יום.
     לא פעם יצא לי לשמוע ולרתוח כאשר משוחררים "חרדים" כאלה - שנפלטו מעולם התורה, דיברו בקיצוניות מה לעשות לערבים וכיצד לא לוותר על שטחים, להתנחל בכל מקום ובעיקר על כל ש"הצבא רכרוכי מדי". כששאלתי אותם מדוע לא יתגייסו, הם חייכו אלי בחיוך מטומטם וענו כי "אנחנו לא פריירים.יש מספיק חילוניים בשביל זה". אין ספק שלא דעת תורה עומדת מאחורי  הפרזיטים הללו ואני בהחלט מבין את החילוניים והסלבים שלהם ילד או שניים בסיכון חיים , כאשר הם כועסים על כך ש"ציונים" אחרים משמטים בין חמישה לשישה ילדים בממוצע  למשפחה.
     אחת הסיבות ללאומנות הקיצונית היא גם באי השתתפות אותם לאומנים וצאצאיהם במאמץ המלחמתי. כאלה יש לא רק חרדים אלא גם לא מעט חילוניים ואפילו עדות שלימות. מי שלא שירת מול אש או סכנה ומי שאפילו אינו יודע מהי הקרבת שנות נעורים או ימי מילואים בודאי שיאהב את המלחמה כשאחרים שופכים דמם עלייה.
    הרבנים הליטאים הכבודים באמת והמתנגדים לצבא הקלוקל הזה חייבים להבין שאת החבל לא אוחזים בשני קצוותיו. אם מגמתם "ללכת עד הסוף" נגד הגיוס לצבא ולמלא את בתי הכלא בלומדי תורה שיישר כוחם לאורייתא, אך בתנאי אחד: שיעברו צד לגמרי ויוותרו על התקציבים הציוניים לישיבות ולעולם התורה,  ובעיקר שיפסיקו לתמוך בכיבוש הציוני ויפנו את ההתנחלויות שלהם בביתר, עמנואל , מודיעין עילית -  שם הם נהנים מגזילת  אדמות ערביות  בזכות כידוני ה"צבא הטמא" שהם קוראים לא להתגייס אליו. וכמו כן שיהפכו למובילים בשיחות השלום עם הערבים.
    ועד שהחרדים הציונים יחליטו לאן דרכם אני אהיה האחרון שיצא להגנתם נגד הגיוס לצבא, למרות שמעומק נשמתי וניסיוני  הצבאי אני יודע שליהודי דתי אסור לדרוך בו.

3 תגובות:

  1. תודה על שכתבת.
    הנה וידיאו שאולי תרצה לראות, משום שהוא מקיף כמה נושאים שעליהם אתה דן - גיור, ציונות, צביעות, כיבוש...
    http://www.youtube.com/watch?v=mHP_KS5FenU&feature=g-all-lik&context=G2c14a3dFAAAAAAAAAAA

    השבמחק
  2. רציתי גם לשאול את הרב שאלה...
    במקרה ויוקם צבא חתרני שיעמוד בכל הדרישות ההלכתיות באדיקות, האם תתמוך בו? אם הוא יעשה מעשה יריחו בערביי חברון, האם זה יהיה כשר מבחינתך?

    השבמחק
  3. למה לפנות רק את היישובים מחוץ לקו הירוק?
    כל היישוב היהודי בארץ(למעט אולי יישובים קדומים כמו בירושלים) מבוסס על הצבא הציוני "הטמא" והחלוקה בין מה שבתוך הקו הירוק למה שמחוצה לו איננה מקובלת על הערבים (אולי חלק יסכימו להתפשר אבל לא כולם ובכל מקרה זו פשרה בגלל כוחו של צה"ל).

    השבמחק