בס"ד
פרשת "שמות" / הרב אליהו קאופמן
"מלך אשר לא ידע את יוסף". הרבה הסברים לפסוק
אך אחד מהם זועק לעיניים מדי דור ודור משום שבני ישראל אינם לומדים לקח, ובמיוחד
"פרנסי הציבור" שבמקום "לשמה" בוחרים בקופת השרצים הידועה.
דרש חסידי מסביר את הפסוק הנ"ל
בכך שאי זכירתו של יוסף - האיש שהציל את מצרים מרעבון והגדיל את מעמדה העולמי, לא
היתה עניין של "שיכחון" מקרי או התעמרות לאומנית מכוונת של המצרים אלא לימוד
לדורות. זהו הלימוד שמה שלא יעשה יהודי למען הנוכרי - בהגיעו לשררה בקרב השלטון הנוכרי, לא יעזור לו
ולעם ישראל לעתיד והנוכרים לא יזכרו חסדים ופעולות אלה. אם כך עולה המסקנה שאל לו,
ליהודי, לרומם עצמו להיררכיה הנוכרית אלא להישאר ספון ב"גטו" שלו ולחיות
את התורה והמצוות עד 120. הדרש אמנם מסכים עם המסקנה הכללית הזו אך בכל זאת מסייג
אותה ופותח פתח ל"ציבוריות" יהודית על תנאי. ומהו התנאי ? התנאי הוא שכל
עלייתו של יהודי לגדולה מבוססת על כך שפירות התפקיד והגדולה הם למען אחיו היהודיים
(ובמיוחד עזרה רוחנית ליהדות) ולא למען כבודו ואף לא למען המדינה אותה הוא משרת , כי
אחרת לא רק שתישכח הפעולה אלא שצרות - חס ושלום, ינחתו על עם ישראל ועל משפחתו
וזכרונו של אותו יהודי.
ואומנם ההיסטוריה הישראלית - יהודית
רצופה בדוגמאות כאלה , לחיוב ולשלילה, מיוסף הצדיק במצרים ועד ימינו אנו. כמו שאת
יוסף הצדיק לא זכרו המצרים - דור אחד בלבד אח"כ (!), כך זכרו אותו בני ישראל
לעולמים בזכות הבאת משפחתו מארץ כנען המורעבת למצרים השבעה ועד הפיכת 70 בני
המשפחה לעם "אשר כחול אשר על שפת הים". לימים לא מעט מלכי גויים התגיירו
וניצלו השפעתם למען עם ישראל אך ההיסטוריה בקושי הקדישה להם כמה שורות בעוד שעל
לוח ליבו של היהודי הם חקוקים עד היום כמו המלך מונבז ואימו הלני המלכה, כמו
הנסיכים חסינאי וחנילאי וכמו מלכי הכוזרים . אך הדוגמא השנייה אחר יוסף הצדיק ,
כלקח היסטורי נורא מהפסוק - ואולי אף קיצונית ממנו, היא פרשת השר דון יצחק אברבנל
מספרד. האיש הגיע להיות משנה למלך פרדיננד ואיש הכספים שלו שעל פיו נשק דבר אך
אפילו באותו דור ממש התנכרו המלך והמלכה לתרומתו וגרוש ספרד יצא לדרך. אברבנל
העדיף לצאת לגלות בראש אחיו ולא לנצל את זכותו להישאר בתפקיד הרם, ומי בעצם -
מהספרדים, זוכר היום מי היה אברבנל... אך את אברבנל זוכר כל עם ישראל - גם אלה שלא
היה להם קשר לספרד, בזכות פירושו על התורה וכתביו הקדושים. גם גדולתם של קדושי
ספרד האחרים- חיסדאי אבן שיפרוט, שלמה איבן גבירול ויהודה הלוי, אינם חקוקים
בתולדות ימי ספרד או תולדות החליפויות האסלאמיות אך הם חקוקים לעד עולמי עולמים במורשת היהודית. וכמובן אייך
אפשר לשכוח את הרמב"ם הגדול במצרים-
גלגול של יוסף הצדיק במצרים?! גם אם העולם זוכר אותו היום זה בזכות היהדות
הגדולה שכתב והרביץ ולא בזכות היותו ראשון למלכות במצרים. והיה גם השר משה
מונטיפיורי מבריטניה הגדולה שלמרות גדולתו דאז בשלטון הבריטי הרי שנגידותו לעמו
היא שמעלה את זכרו ופועלו ושומרת את קיברו.
וישנם גם אלה שהיפכא מיסתברא. אלה שפעלו
למען עצמם או למען "רעיונות נעלים" עבור הנוכרים וכדי להצליח ברחו
מיהדותם. הללו הוכו לבסוף ע"י עמי הארצות שלהם וככל שרעיונותיהם היו פוקרים
יותר כך גם היהודים בארצותיהם ובעולם נפגעו מ"הצלחתם". כך היה גורלם של
"יהודי החצר" בגרמניה - שחיפשו את עושרם וכבודם, כמו ה"יהודי
זיס", אך לבסוף נפגעו קשות ועימם יהודי סביבתם. כך היה עם הקצין היהודי
דרייפוס בצרפת, כך אירע לאותם "יהודים בני דת משה" בגרמניה ולמומר
היהודי - גרמני קרל זייס יינה. קרל מרכס המומר אמנם הפך ל"דרך כוכב"
באדום אך הסבל מהשקפותיו - ליהודים, ממשיך לחלחל עד היום , וכך גם לגבי מרעיו
היהודים הקומוניסטים כליאון טרוצקי, זיגנוייב, קמינייב ובוכרין וכל שאר
הקומוניסטים היהודים שהביאו סבל ואנטישמיות לעם ישראל בגלל התבלטותם בגויים . את
אנה פאוקר ("בת השוחט") מרומניה שרת החוץ הקומוניסטית, זוכרים בארצה רק לשמצה
ואילו את המומר היהודי בנג'מין ד'יזרעלי -
שהיה ראש מממשלת בריטניה , כולם שכחו (איזה הבדל בינו לבין משה מונטיפיורי !).
ובימינו צריך כל שתדלן יהודי אצל הנוכרים
לזכור כי בא למען היהדות ואליה ישוב ולא כדי להוכיח "כישורים" כמו
הגויים ולהראות להם כי גם היהודי הוא
"מצליחן". המצב אצל הציונים הוא זהה לדרש זה שהרי לא רק לנוכרים נמשלו הללו
, אלא שאף גרוע מכך ואותם עסקנים "חרדים" ציונים המחניפים להם וחפצים
לרצותם דינם כמומרי ישראל אצל הגויים ונזקינם ניכרים אח"כ ברדיפת היהדות
החרדית. מול יהודים קדושים וטהורים - שגם הציונים הרשעים הוקירום מפחד, כהרב עמרם
בלויא , הגרי"ז מבריסק , האדמו"ר מסאטמר וכיום הרה"ג דוד שמידל הרי
שאנו יודעים היטב איזה עונש קיבלו החנפנים אברהם שפירא מאגו"י, אריה דרעי
מש"ס, ה"רב הראשי" יונה מצגר , השורר שלמה בניזרי, הפרלמנטרים
חוגי, יאיר לוי, יאיר פרץ , הרש"ע אורי לופוליאנסקי וסגן הרש"ע שמחיוף, ועוד לא מעט סוררים
וחנפנים בלבוש "חרדי".
חבל שאנו
לא לומדים לקח דורות מאבותינו , שהרי עם קשה עורף אנחנו.
פרפראות
הלאה הכיבוש!!!
המשך מלחמת הפוקרים
- נגד היהדות הנאמנה, נמשכת במלוא עוצמתה.
כדי לקיים את הפסוק "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" צריכים אנו את
אותה מסירות נפש של גולי מצרים אך בדורנו "שוטרי בני ישראל" מ"בלזא
החדשה" נעדרים כל מסירות נפש להצלת אחיהם. להבדיל משוטרי בני ישראל במצרים
הרי ששוטרי "בלזא החדשה" אין להם דין "אנוס" אלא מתוך התנדבות
הם עושים מלאכתם, ולהבדיל משוטרי בני ישראל במצרים הם עושים זו במסירות נפש - נגד
אחיהם החרדים, הבאה מהשטן.
אך לא רק ב"בלזא החדשה" נעזרים
הציונים אלא בעוד משתפי"ם "חרדים" הכוללים בין השאר את
ה"רבנות הראשית", לבלרים ו"יחצני"ם חרדים , תשקורת
"חרדית" , ח"כ חיים אמסלם שפרש מש"ס וכל ה"מסבירנים
החרדים" החושבים ש"דברי נועם" ישככו את זעמו של פרעה הציוני
וימשיכו את ה"סטאטוס קוו" המנוגד ל"ישראל ערבים זה בזה".
ובמיוחד בעיר בית שמש מחפשים המבוללים הציונים את ה"חרדים האותנטיים" כדי ש"יכו על חטא". אין שום סיבה לערוך
"חשבונות נפש". הם - הכובשים
הציונים ומדירי היהדות, הם אלה שצריכים
לערוך חשבונות נפש על מה שעוללו ומעוללים ליהדות. אין להתנצל לפני בני הנוער הציונים - הריקניים , ולנהוג עימם "דרכי
פיוס" אלא להוכיחם כי מישהו שוטף את מוחם בשקרים. הפוקרים לא ינוחו ולא ישקטו
עד אשר לא יגלחו את הזקן החרדי האחרון. לשם כך הם הקימו מדינה ואין הם עצמאיים
להחליט אחרת אלא שלוחי השטן הם. כל מגננה חרדית תיסוך בפוקרים ביטחון בדרכם
וה"תינוקות שנישבו" יאמינו בשבים כבית מבטחים. לא לחינם התריע
האדמו"ר מסאטמר כי יש להודיע לאומות העולם ולאומה הערבית שאין הם מיצגים את
היהדות. לא לחינם ציווה הבעל "ויואל משה" מסאטמר כי כאשר הם רודפים את
היהדות יש לפנות לאומות העולם נגדם ולגרום לציונים בושות. אין בכך "מוייסר" אלא מצווה
מהודרת. על ה"עדה החרדית" ומי שסביבה לבנות מערכת מלחמה בחילוניים
והסברה לנוכרים על מה שקורה באמת ולכלול בקו הראשון יהודים נאמנים וחרדים לה' ולא
לבלרים חרדים של "שליש ולרביע" או מנגד לסמוך על כאלה שאינם מבינים בזאת
דבר אבל נולדו עם האידיש וה"גפילטע פיש" בין שיניהם.
מראשית הקמתה של הציונות היתה הבעיה הציבורית
אצל יראי ה' במציאת עסקנים בעלי מסירות נפש שלא יראו ולא יחתו
מהציונים ומנגד שלא יסחפו בנכליהם ובשוחד שלהם , ואח"כ ישרתו ברמייה את גדולי
ישראל. מיום שקמה תנועה ארורה זו היה ברור כי השטן הוא היוזם שלה ומי שעיניו וראשו
במדרשי חז"ל , בש"ס וב"זוהר הקדוש" יודע כי שם מוסברים כל
התהליכים ההופכים את הסיטרא אחרא למצליחה אך שם גם ההסברים כיצד לזהות אותה
ולהתנגד לה. גדולי ישראל לחמו מראשית תקומתם של אותם פושעים ודוחקי קץ כנגדם ובעוז
אך אלה שהיו שלוחיהם לא הרהיבו עוז לקיים את מצוותם במסירות, התפשרו עם הרשעים וכך
הגענו עד הלום.
אין זה הרגע להרחיב בהיסטוריה אך רק ר' פר'
יעקב ישראל דה האן היה העסקן היחיד שהוציא את מלחמת ה' של הגר"ח זוננפלד לפועל ואם לא היה נרצח הרי ש"הצהרת
בלפור" היתה מבוטלת והמרוץ הציוני לדחיקת הקץ היה נעצר. במקום זאת מקימי
אגו"י - העסקנים מפרנקפורט המודרנית (רוזנהיים וברוייאר), וממשיכיהם (משה
בלויא, משה פרוש ועד היום) נפלו בפח הציוני ובמקום לצאת במלחמה נגד הציונים סילפו
הוראת גדולי ישראל ונתנו לציונים חיזוק כמייצגי היהודים והיהדות בפני אומות העולם
ונגד האומה הערבית . ואמנם כאן עומדת
הנקודה ההיסטורית בהעצמת רשעי ישראל והפיכתם למנהיגי היהדות, כביכול. כשקמה
הציונות יצאו נגדה כל גדולי ישראל . משלקחו הציונים את סמל ה"מגן דוד"
לעצמם הבינו גדולי עולם מה מטרתם והטעייתם וקראו להחרים הסמל. הגדיל מכולם הגאון
שלמה הלברשטאם - האדמו"ר הראשון לבית באבוב, שקרא לנתץ את כל סמלי ה"מגן
דוד" שאף קדמו לציונים משום "תרעומת המינים". הרבנים לבית בריסק,
האדמו"רים מבלזא, מונקאש ולובאביטש, ה"חפץ חיים",ה"כף
החיים", הגר"ח זוננפלד, ה"בן איש חי" וה"סבא קדישא"
אלפנדרי לחמו ללא ליאות בציונות עוד בימים שהציונים היו מיעוט מבוטל בקרב עמינו אך
הציונים הצליחו כבר אז לנצח בקרב על ייצוג עמינו ולתקוע יתד בא"י הקדושה
ע"י יחפנים עמארצים. הכיצד?
הסיבה נעוצה בכך שכל העסקנים - שהיו אמורים להוביל את המלחמה
הדיפלומטית אצל אומות העולם נגד הציונות, לא רק שלא מילאו את הוראת גדולי ישראל אלא שבסתר חתרו נגדה ושיתפו פעולה
עם הציונים. הנימוקים של "אהבת ישראל", "תינוקות שנישבו" או
לא להיות "מוייסרים" מנעו את מחיקת הרשעים הללו שלימים לא מעטים מהם היו
(והינם...) נוכרים ממש. כאמור, רק פר' דה האן הלך במשעול האמת וכמעט הצליח לחסל את
מגמת השטן הציוני, אך לאחר הירצחו חזרו הפרושים, הבלויים והרוזנהימים לסורם.
בימים אלה - כאשר בית שמש בוערת, "מאה
שערים" מותקפת והיהדות בסכנה צריך להיזכר כי בשנות ה-60 של המאה ה-20 כתב
הגאון מסאטמר כי אין לציונים דין של יהודים אלא מדובר ב"שדין , רוחין ולילין"
שהתעברו בנשמות ישראל". הרבי מסאטמר
השאיר לנו צוואה שיש לומר לאומות העולם ולאומה הערבית שהציונים אינם מיצגים את
היהדות ואת היהודים ויש להפגין נגד מנהיגיהם בכל מקום אפשרי ולביישם מול אומות
העולם. את כוחם הם שואבים מכך שהעולם מכיר בהם כמיצגי היהודים ומי שמאפשר להם זאת
הם החרדים השותקים מפחד "חילול ה'". מילא אנשי אגו"י וש"ס אך
מה עם ה"עדה החרדית" וסאטמר ? אתמול היו מתנגדי ה"עדה החרדית"
- מימין, מכונים "סיקריקים", אך כיום גם ה"עדה החרדית" ואפילו
ח"כ משה גפני ועיתון "יתד נאמן" מכונים כך. הדה לגיטימיצזיה
הציונית נגדינו היא להתיר דמינו. יש לצאת לאומות העולם ולומר שאין הם מיצגי
היהדות, יש לשתף פעולה בארה"ק עם הגורמים הערבים במטרה לא להמשיך בקיומה של
ממלכת כפירה זו, לעצור את המשך "חוק השבות" לייבוא נוכרים וערלים
מיסיונרים וכן לעצור את דחיקת הקץ. מי
שחושב שהציונים יסתפקו בהדרת הערבים טועה - המלחמה האמיתית שלהם היא נגד היהדות. את הערבים הם רוצים לגרש ואותנו
לשמד ובמקום הערבים ובמקומנו הם חפצים
לייבא נוצרים נוכרים ומיסיונרים. במקום לנהל מגננה על "זכויותינו" יש
לנהל מלחמה נגד הכיבוש הציוני עד לביטול ממלכת הרשעה הציונית. הדרך שהותירו לנו
הרבי מסאטמר - רוחנית, והדרך של פר' דה האן, מעשית, היא הדרך היחידה למנוע עוד
שואה נוסח "ישראל ערבים זה בזה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה