בס"ד
שלום לשלום / הרב אליהו קאופמן
גם אני הייתי במשלחת שיצאה בשבוע שעבר
לרמאללה אבל להבדיל מרובם של החברים בה הרי שאינני אופטימי. לומר את האמת, כבר
באוקטובר 2013 לא הייתי כזה , כששיחות השלום החלו. באוקטובר 2013 ישבנו בביתו של
אחד הח"כים הערבים לרגל אירוע שנתי בסקטור הערבי. הלה פנה אלי בלחש ושאלני
לדעתי על שיחות השלום שהחלו. עניתי לו בשקט כי אני לא מאמין בהצלחתן. הוא חייך אלי
במרירות של הסכמה. אינני נביא אלא מי שמשתדל להשתמש בשכלו מפעם לפעם. לרגע לא עלה
בדעתי כי הממשלה הימנית ביותר שקמה בישראל תקים מדינה פלשתינאית בגבולות 1967, ובעיקר שתוריד
את התנחלויות. אביו של נתניהו כבר העיד עליו שנתניהו הבן מציע לערבים בדיוק מה
שהוא בטוח כי הם לא יסכימו לו. אורי אריאל – נץ עוקף מימין, לא יסכים להפוך לשר השיכון שייזכר בהיסטוריה כ"מקפיא
הבנייה בשטחים". נפתלי בנט – עם
הגברות סיטרוק ומועלם , לא יפנה אפילו אבן אחת מההתנחלויות. וכמובן כל שאר הניצים
הטורפים כישראל כץ, צחי הנגבי, גדעון סער , איווט ליברמן, ציפי חוטובלי, אופיר
אוקניס, יריב לוין וחבריהם אינם חולמים לחקות את מנחם בגין ב"סרט
הפלשתינאי". הם החלו "שיחות שלום" כדי לבזבז עוד זמן. משהו הרויזיוניסטים
של היום למדו ממפא"י ומפ"ם של
פעם – "דונם פה ודונם שם".
הטעות הגדולה של הסכם אוסלו היתה פרשת
"שטח c".
אלה שחתמו את ההסכם חשבו בתמימות כי
בשלבים יעבור השטח למדינה הפלשתינאית כסיום תהליך השלום אבל הם לא חשבו שממשלת
רבין יכולה פעם ליפול ובמקומה תבואנה ממשלות ימין שתקרענה מעשית את השטח מהחלום
הפלשתינאי ותשארנה לו מרק של עצמות ללא בשר. הטעות הזו היתה בהחלט טרגית לפשלתינאים
במיוחד, אך גם לשוחרי השלום בישראל ובעולם.
היום, אחרי ששיחות השלום קרסו אפשר לומר
קדיש על ה"שתי מדינות". אלה שהצביעו ל"יש עתיד" ול"התנועה"
צריכים גם לעשות "קריעה". ראיתי את האנשים הרבים מישראל שבאו להמשיך
ולחזק את תהליך השלום ברמאללה אבל הם יותר מדי "יפי נפש" ונאיביים.
ממשלת הימין הולכת בצעדי ענק לקראת החל הריבונות הישראלית בכל שטחי הכיבוש
עפ"י "דונם פה ודונם שם". בנט מקווה להתחיל ב"גוש עציון"
ואיאל מקווה לסיים זאת לאחר בנייה מסיבית בכמה שיותר התנחלויות עד פתחי שכם וג'נין
ממש.
אינני אופטימי משום שאני ריאלי. בדרכינו
מת"א לרמאללה עברנו מחסומים על מחסומים – ולהבדיל מביקורי בין גבולות של מדינות אחרות
בעולם, הרי שהפעם כבר לא ידעתי, אחרי כל מחסום, אם אנחנו נכנסים או יוצאים מישראל
לפלסטין העתידית. ההתנחלות עשתה פשוט "עבודה
בשטח" - תרתי משמע, והיא
הקימה יותר ויתר איים שחיסלו את הרצף הפלשתינאי למדינה עתידית. עכשיו לך ותפנה
אותם ב"עזרת" שרים וח"כים , מהקיצוניים שבמתנחלים. אני הגעתי לשם
כדי להוכיח כי לא מעט יהודים חרדים מוכנים גם הם לתת יד לשלום , כנגד ההסתה ה"אקדמית"
והתקשורתית שמחפשת את התירוץ לכיבוש החילוני ב"אשמת הדתות". צריך לשאת
הרבה תפילות ולשנס מתנים כדי שבאמת תקום מדינה פלשתינאית. רצון טוב לא יספיק לכך.
הפלשתינאים החלו לא מכבר בניסיון לנסות
חדור לכל הצבורים בישראל ולא רק לשמאל, ובניסיון הזה הם חייבים להמשיך למרות
הקושי. "הדרך הארוכה היא הקצרה והקצרה היא הארוכה". עם השמאל בלבד וללא
חבירה לרבדים העממים בישראל, וכמובן לציבור החרדי , הרי שבני הברית מוגבלים
והליכוד ימשיל לזמר כי הוא "בדרך הנכונה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה