בס"ד
מבשר השקרים / הרב אליהו קאופמן
כנראה שח"כ מאיר פרוש וביטאונו הפרטי
אינם יכולים לקיים מצווה שלימה ולשם שמים, ובמיוחד ללא שקרים השקפתיים וללא סילוף
העובדות. בשבוע שעבר – ימים
ספורים לפני יום הזיכרון התשעים לפר' דה האן (כ"ט סיוון תשע"ד), הוציא
עיתון "המבשר" של פרוש "כתבת תחקיר" על פני כאחד עשר עמודים
במוספו "בקהילות". צעד נדיר וחשוב לכאורה בעיתונות החרדית –
ציונית, שהפכה מזמן לשופרם של הלאומנים הקיצוניים ביותר בחברה הציונית. זו
לא הפעם הראשונה ששופרו הפוליטי של פרוש מוציא כתבות ומאמרים לזכר דה האן, על אף
שאם הלה היה חי כיום הרי שפרוש ולאומנים כמותו היו מזמן יוצאים כנגדו ומכנים אותו
כ"בוגד". אבל ל"מבשר" של פרוש ישנה תכונה דומה לשופר מפלגתי
אחר ששמו "יתד נאמן". העיתונים החרדים שהוקמו תיאורטית להילחם בחילוניות
מזמן עזבו את הדרך הזו ומקסימום הם נלחמים בחילוניים לעוד תשר זה או אחר תמורת
הסכמתם הכתובה לעקור מצוות. אבל פעם בשנה מנסים הללו להוכיח לציבור הרחב כי בעצם הם
נוסדו מ"הררי הקודש", ואז הם מפרסמים איזשהו מאמר המדיף
"קנאות" ואח"כ הם מבוטחים לעוד שנה שלימה כ"מייצגי
החרדיות". "יתד נאמן" למשל מתעורר בין "יום השואה"
הציוני לימי ה"זיכרון" וה"עצמאות" הציוניים ומזכיר לכל קוראיו
כי בעצם הציונים אינם המשיח, אסור לעמוד דום בצפירות הציונים ואפילו מזכירים מעט
מעוללות הציונים בשואה. הם מוכנים לספוג (או אולי הם מזמינים זאת...) את השתלחות
התשחורת החילונית בהם כדי שאח"כ – כשהם
יחזרו לדרך הציונית שלהם, תהיה להם הוכחה כי הם בעצם "חרדים קנאים", כדי
שיוכלו להמשיך לזרוע את הגיוס לצבא ואת ההסכלה ליהדות החרדית, וכמובן "בשם
הגדולים". לעיתון "המבשר" יש רק יום אחד כזה בשנה – ביום הזיכרון לרצח פר' דה האן. אבל להבדיל
מ"יתד נאמן" הרי שלא רק שהזמן מתקצר משבוע פלוס ליום אחד בלבד אלא שלא
כ"יתד נאמן", שבכל התקופה הקצרה הזו מפגין "אנטי ציונות"
לכאורה, הרי שה"מסר" הלאומני של ה"מבשר" לא יכול אפילו יום
אחד להתחפש כהלכה לאנטי ציוני. וזה מה שקרה בכתבה על רצח דה האן.
מי
שמכיר את האמת וקרא גם את ההסכם שחיבר דה האן עם הערבים, ועליו חתם הגר"ח
זוננפלד, יודע שהיה מדובר בקו אנטי ציוני חריף וברור מצד ה"עדה החרדית"
ואגו"י (שהלכו אז יחד). בואו של דה האן לארץ הקודש בעצם היה שליחת שליח ה'
להציל את היהדות החרדית מלהשתמד מוסדית , חס ושלום. בשנת 1918 – עם הכיבוש הבריטי, הגיעו על כידוניו , הציונים ,
ועוד לפני שחשבו האחרונים לנשל את הערבים הם חשבו לחסל את היהדות החרדית ואת בסיס
כוחם של הספרדים. לצורך זאת הם הקימו את "משרד הרבנות" ומינו את הרב
אברהם יצחק הכהן קוק ל"רב הראשי". באמצעות המשרד החדש הם קבעו
"מיסי מצה" ו"מיסי שחיטה" כשכוונתם היא להשליט תוכני דת
רדודים לשם העלמת היהדות. למרות שהציונים היו מיעוט הם לא היססו להשליט את רצונם
משום ביטחונם בפקידים הבריטים העליונים בארץ שלא היו בריטים בלבד אלא יהודים
בריטים ציונים ובראשם הנציב העליון הרברט סמואל והפקיד הבכיר בנטובי'ץ. הפקידים
הללו אישרו לציונים (כלומר לעצמם...) גם את ההתגרות בערבים, אך בעיקר את הניסיון
לחסל את ה"ישוב הישן". הפקידים הללו נאלצו למתן את התנהגותם כלפי הערבים
אך נגד החרדים הם נותרו עקשנים ורשעים. אלמלא בואו של דה האן מי יודע אם ליהדות
החרדית היתה נותרת מאורגנת והמשמעות לטווח ארוך היתה ממאירה.
בואו של פר' דה האן – למוד
מדינאות ומכיר פתחי עולם, פתח לנקיי הדעת של ירושלים צינורות אל השלטון הבריטי
בלונדון ובכך עקפו הללו את סמואל ובנטובי'ץ, שסירבו להעניק לחרדים אוטונומיה דתית
וארגונית. דה האן השתמש בכל ההסברים כנגד הציונות והשקפתה והגר"ח זוננפלד סמך
ידו על כך. התוצאה היתה מהירה והבריטים אילצו את פקידיהם להעניק אוטונומיה לישוב
החרדי בי"ם וכך הוקמה ה"עדה החרדית" שבמשך עשרות שנים שרדה לבדה
ככתובת החרדית של כשרות ודת בארץ ישראל. מכאן ואילך המשיך דה האן – בהסכנמת הגר"ח זוננפלד, להתוות דרך עצמאית
גם בייצוג היהדות החרדית בפני המדינאות העולמית.
בין השנים 1921 ל-1924 התלקחה מלחמה חדשה בין
ה"ישוב הישן" האשכנזי לציונים. התקוממות הערבים נגד הגזל הציוני הביאו לסכנה כי החרדים והספרדים
הוותיקים יזוהו אף הם , אצל הערבים, כאויבים וכך יפגעו פיזית ראשונים, משום מראם
היהודי. מנגד הרי שהמיעוט הציוני עשה הכל כדי לתת את ההרגשה לעולם שהם בלבד מיצגים
את היהודים וכי אין כלל התנגדות לציונות בקרב היהודים. המעשה הראשון של דה האן היה
לקבוע פגישה בין משלחת ה"עדה החרדית" – באישורו של הגר"ח זוננפלד, לאישיות בריטית
בכירה שביקרה בא"י לאחר ההתקוממות הערבית בשנת 1921. האישיות הבריטית היתה
אייל העיתונות הבריטית דאז – לורד
נודטקליף. לפגישה הזו הגיעו דה האן – כיו"ר המשלחת החרדית, והרבנים ראובן שלמה
יונגרייז ומשה לייב ברנשטיין. הללו הבהירו ללורד כי היהדות האורתודוכסית בא"י
ובעולם היא אנטי ציונית ומתנגדת לכל עניין ה"בית הלאומי", ואף חותרת
לביטול הצהרת בלפור משום שהציונות רוצה להקים מדינה שתעקור את היהדות, ובכלל
ליהודים אסור להקים מדינה עד בוא המשיח. עבור הלורד הבריטי היתה הפגישה הפתעה משום
שרק דרכה הוא הבין כי הציונות איננה מייצגת את היהודים, והוא אץ ללונדון לספר זאת
לחוגי הממשל ולפרסם זאת בעיתונות הבריטית, כולל מאמר של דה האן בנושא. ע"י כך
ירד כוחם של הציונים והם החלו במסעות של ניסיונות לרצח כמו פציעתו הקשה (במוטות
ובברזלים!) של הרב ברנשטיין וניסיונות רציחתם של הרבנים זוננפלד, ירוחם דיסקין
ושלמה יונגרייז, ושל דה האן עצמו. בכל השיחות וההתכתבויות נאמר במפורש כי היהדות
החרדית מתנגדת לדרך הציונית ולהנהגה הציונית ולא פלא שהציונים נכנסו ללחץ, ובמיוחד
כאשר הבריטים והעולם החלו לפקפק בכוחם הבלעדי של הציונים בקרב היהודים.
עפ"י עדותו של הרב עמרם בלויא הרי
שהשקפתו של דה האן – שהתקבלה ע"י
הגר"ח זוננפלד, טענה כי הציונים מעוניינים יותר בסילוק החרדיות מעל דרכם אף
מרצונם לנשל את הערבים. אי לכך גרסה היהדות החרדית – ובראשה הגר"ח זוננפלד, כי הליכה עם העולם
הערבי תגן עלייה מפני השמד הציוני. יתרה מכך, דעתם של הגר"ח זוננפלד ודה האן
היתה להתחבר לפלג ה"חוסייני" בקרב הפלשתינאים ולא ל"נאששיבים",
משום שהראשונים היו אדוקים יותר בדת האסלאם ובהתנגדותם הקשה למערב , וכי השקפה זו היא
לטובת האינטרס החרדי שלא להתמזג ולהתבולל בקרב המערב הפרוץ. ואומנם עד מותו של דה
האן הצביעו חרדי י"ם ל"חוסיינים" לעיריית י"ם, ולא
ל"נאששיבים".
העלאת רמת ההתנגשות בין הציונים לחרדים באה
לאחר המפגש שארגן דה האן ליהדות החרדית בירדן ובה נפגשו המלך חוסיין , מלך חיגאז'
, ובניו עבדאללה מירדן ופייסל מעירק
והמופתי הירושלמי חוסייני עם הגר"ח זוננפלד והרבנים יפה ויונגרייז ועם דה הרן
כמובן. ההסכם שנחתם בינם (והוא מצוי בידי ובידי אחרים...) היה אנטי ציוני וראה את
הצדדים שותפים להרחקת הציונות משליטה בא"י ואף להגבלת ההשפעה המערבית המאיימת
להרוס את הדתות ואת התרבות המזרח תיכונית השמרנית. בפגישה הזו הביעו החרדים
התנגדות לתביעות המדיניות הציוניות וטענו כי ליהודים אסורה מדינה לפני בוא המשיח.
על יסוד זה הסכימו הערבים להתיישבות חרדית בעבר הירדן (לה התנגדו עד אז מפחד
תביעות ציוניות שעלו בראשית המנדט גם על עבר הירדן). ההסכם נשלח ע"י
הגר"ח זוננפלד לאירופה ואושר ע"י אגודת ישראל וע"י ה"חפץ
חיים". מהסכם זה נקבעה ל"עדה החרדית" פגישה בלונדון לתחילת יולי,
שבעקבות עליית ה"לייבור" לשלטון בבריטניה הרי שה"עדה החרדית"
ביקשה את ביטול "הצהרת בלפור", וה"לייבור" אומנם טענו שהם
אינם מחויבים לה. הירצחו של דה האן היה על רקע זה ונפל יום לפני הנסיעה ללונדון.
והנה בא ה"מבשר" ומספר שקרים ויוד
הופך את דה האן האנטי ציוני ל"ציוני"! למאיר פרוש יש בעיה – הוא
אומנם בן הישוב הישן אבל השקפותיו השתנו מהקצה ה אל הקצה. פרוש הוא הסמן הלאומני
והציוני ביותר ב"יהדות התורה" וככזה הוא אינו מוכן שקוראיו השפוטים
(בנוסח קוראי העיתונות הצפון קוריאנית...) ללאומנות שלו ידעו את האמת על מורשת
האבות. אי לכך אומנם תיאר לבלר ה"מבשר" במפורט את הרצח, את תולדותיו
העובדתיים ואת האכזריות הציונית אך את הסיבות הפך ושינה. במקום לכתוב את כל
ההיסטוריה האנטי ציונית של ה"עדה החרדית" הרי שהלבלר הצפון קוריאני של
פרוש טוען בכלל שהמשלחת החרדית לא התנגדה לציונות אלא בסה"כ רצתה גם היא
להיות שותפה לניהול ההסתדרות הציונית
בארץ! יתרה מכך, הלבלר של פרוש מספר שם שכאילו התוכנית המדינית של המשלחת החרדית
היתה שהערבים יחיו במדינה משלהם בעבר הירדן ואילו ליהודים (בהנהגת הציונות...!)
תהיה מדינה בעבר הירדן המערבי! מעין "אופציה ירדנית" של שרון וגנדי ,
ועוד משקר הלבלר כי הערבים הסכימו לכך! לא לחינם משקרים ב"מבשר" בצורה
כזו מטומטמת, שהרי יש להם קהל הנע בין תמימות לטמטום ואשר מאמין לכל שקר צפון
קוריאני של פרוש. כיצד יכולים היו הערבים להסכים לויתור על ארץ ישראל המערבית בזמן
שהם עצמם נתנו הוראות להתחלת מרד ערבי בארץ ישראל המערבית, באותן שנים ממש?! יתרה
מכך, עניין העברת הגדה המזרחית של הירדן לציונים ירד אז מהפרק וגם לתנועה הציונית
לא היתה דרישה על חבל ארץ זה, ומכאן שמה הטעם להעלות נושא שמזמן מוסכם על כולם?! כמו
כן שיקר הלבלר כי האשמת דה האן וה"עדה החרדית" בנסיעה ללונדון לביטול
המנדט היתה שקר. ישנם תיעודים ברורים –
ועם לוח זמנים, לאותה פגישה ולהעלאת אותה דרישה. אם כן למה לכתוב שמשום כך – בגלל ה"אופציה" הירדנית, רצחו את דה
האן?
הסיבה ברורה: פרוש מנסה לפסוח על שני
הסעיפים. הוא חפץ להמשיך לקשור את עצמו לציבור ולהשקפה הירושלמית בזכות פרסום
המאמר נגד הרצח כדי שכוחו הפוליטי האוזל ממנו יוותר לכל עת ומנגד הוא לא מוכן
לוותר על ציונותו העכשווית ולכן הוא פשוט מורה ללבלרו לשקר בעובדות , לשנות את
ההיסטוריה ולהפוך את היהודים יראי שמים והאנטי ציוניים האלה לציונים, ואילו את ההנהגה
הערבית דאז הוא הופך לאנשי הצד"ל ו"אגודות הכפריים". הלבלר של פרוש
גם מטשטש את היותה של המשלחת על טהרת ה"עדה החרדית", שלימים התנתקה
מהציוניזציה של אגו"י, ובמקום זאת מועלית על נס אגו"י ובמיוחד משה
בלויא, שלא היה שותף במשלחות הללו והיה אז פקיד זוטר בלבד. העובדות מוכיחות – שחור
על גבי לבן, כי המשלחת החרדית דיברה וכתבה נגד הציונות.
זו איננה הפעם היחידה שפרוש משקר ומציג שמאל
כימין וימין כשמאל. רק לפני פחות משנתיים הוא ניסה להונות את הציבור הירושלמי
התמים ולהסתיר ממנו כי העיר חריש (שהיתה אמורה להיות חרדית...) תיבנה על קברי
יהודים ועל אדמות ערבים מופקעות לפרויקט הזה. כמו כן הוא הסתיר מאלה שחפצו להתיישב
שם כי העיר הזו עומדת להיות מוקמת בתוך למעלה מארבעים וארבע כפרים ערביים בואדי
ערה וכשני ק"מ בלבד מהרשות הפלשתינאית, אלא שהוא טען שמדובר באזור שליד
כ"ס ופ"ת. אך עד מהרה פורסמו מודעות ברחבי י"ם החרדית עם עובדות
האמת ועם מפות מדויקות ואז ביקשו ממנו הירושלמים את הכסף בחזרה. משגילו הללו את
האמת ניסה פרוש לשקרם שוב וטען שאם יבחרו (כי רוב הירושלמים הללו היו מאלה שאינם
בוחרים לכנסת המינים...) הללו ב"יהדות התורה" והוא יהיה ח"כ , אזי,
יהיה לו מאין לחלק להם כסף. מישהו כבר דאג להבהיר לתמימים שבכנסת המינים אין קופת
צדקה פרטית, שממנה פרוש יכול לשלם למי שירצה אם יבחר כח"כ, ובלי קבלות...
פרוש איננו האיש הנכון השקפתית לייצג מלחמה
אנטי ציונית טהורה ולהרים את שמו של מנהיג בעל תשובה זכה כפר' דה האו. פרוש אפילו
איננו האיש הנכון לקשור את עצמו ליהודי מתון ומחושב כמשה בלויא. לכל השקרים של
פרוש יש פתיל קצר והם נחשפים מהר מאוד. עיתון "המבשר" הוא עוד עיתון
מטעם ובלי טעם שלקוח מהתקשורת הצפון קוריאנית, שכמותה לא נותרו בעולם אלא בקרב
התקשורת החרדית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה