בס"ד
"כי לא ימוך אחיך" / הרב אליהו קאופמן
נקודת האשמה של חז"ל כנגד אלימלך
מבית לחם יהודה – במגילת רות, היא הטענה שהוא
עזב את עירו, את ארצו ואת אנשיו וברח מאחריותו כגדול הדור וכפרנס עשיר, לסייע בשעת
מצוקה ורעב לבני דורו. הוא העדיף לברוח למדינה נוכרית ולחתן את בניו עם נשים
נוכריות מאשר לדבוק באחריותו כמנהיג בישראל.
אבל עיקר השאלה על חטאו של אבימלך
נעוצה בשאלה היכן היה עוונו חמור יותר – בנוטשו
את ארץ הקודש וירידתו לארץ נוכרית או בנטישת עמו? אילו היה אלימלך בורח עם משפחתו
לעבר הירדן הרי שעניין נטישת ארץ הקודש היתה כבר אז עומד לו לרועץ. אבל אלימלך לא
ברח לעבר הירדן אלא ברח מכל ישוב ישראלי כלשהוא ונחת במדינה שבני ישראל היו מצויים
לשמור ממנה מרחק רוחני. הסיבה היתה ברורה: לא לשאת באחריות הכלכלית לבני עמו.
דהיינו, הוא עבר על "לא ימוך אחיך". בעוד שבעזיבת ארץ ישראל – גם בימים שבית מקדש עמד וסנהדרין כיהנה בה, הרי
ששלושה התרים עמדו ליורד ממנה (תורה, פרנסה ונשיאת אישה) מסתבר כי ל"לא ימוך
אחיך" אין ולו את ההיתר הדל ביותר לא לקיימו. כל ביסוס "ישראל ערבים זה
לזה" ו"זה בזה" עומד על קיום "כי לא ימוך אחיך". עניין
"כי לא ימוך אחיך" איננו תחום רק לארץ ישראל אלא זו הוראת קבע ומצווה
עומדת גם בחו"ל, לדאוג לעניים יהודים במסגרת ערבות העשיר על העני.
עמוד החסד הראשון בעולם היה אברהם אבינו
ורק לאחר שכינס אנשים והאכילם והשקם ניתנה לו ארץ הקודש במתנת עולמים לזרעו.
הקב"ה לא חיכה ליצחק אבינו שיעמיד את עמוד העבודה וליעקב אבינו שיעמיד את
עמוד התורה, הארץ ניתנה לאברהם אבינו בזכות החסד ולכן ארץ ישראל תלויה עבור העם
היהודי בזכות החסד והערבות זה לזה וזה בזה ולא להיפך. החסד של אברהם אבינו לא היה
רק עזרה חומרית אלא בעיקר הארה רוחנית באמונה ב- ה'. כל מי שאכל אצל אברהם אבינו
חויב לברך את ה' ומכאן שהמברך הפך למאמין בדת אש למו משולחן החסד של אברהם אבינו.
זהו ההבדל בין שולחן החסד היהודי שהרוחניות והאמונה ב- ה' נמצאים במרכזו לבין החסד
הנכרי הפוטר את הנהנה ממנו מקשר של ברכה ואמונה בקב"ה. ולכן לא לחינם נאמר כי
"חסד לאומים חטאת".
וישנה נקודה נוספת שבגללה יש להגיש יותר את
"כי לא ימוך אחיך" על פני תוכחת עזיבת ארץ הקודש. כשכל יהודי בדורנו
שומע על עניין עזיבת ארץ ישראל – כתוכחה
נגד אלימלך, הרי שהיהודי אומנם מזדהה עם הטענה ומסכים לה בכל רמ"ח אבריו
ושס"ה גידיו, אבל תוכחה לעצמו הוא לא ייקח מהנושא. אבל כאשר מדגישים כי
אלימלך עבר על "כי לא ימוך אחיך" ונענשו הוא ובניו ואף אשתו בעונש כה
חמור , אזי, רק אז יבין כל יהודי כי מחג השבועות ואילך עליו לאמץ יהודי אחר ובעיקר
לדאוג שבשבתות , בחגים ואף בכל השנה לא יוותר יהודי אחד זנוח, רעב ואומלל.
בארצות לחו"ל עניין החסד בנוי חזק יותר
בקהילות החרדיות ואפילו יהודים דתיים ואף חילוניים עוסקים ב"עניי עירך"
באהבה ואינם מותירים בחגים יהודי אחד רעב. מאוד נדיר למצוא בשבתות ובחגים – ואף באמצע השבוע, יהודי שומר מצוות שלא הוזמן
לסעודות שבת או חג לאחר סיום התפילה בבתי הכנסת התורתיים בבריטניה, בארה"ב,
באירופה , באוסטרליה , בדרום אפריקה , במרכז ובדרום אמריקה. אבל בארץ הקודש – לצערנו הרב, זה לא מראה נדיר משום שבארה"ק
סומכים היהודים החרדים על מוסדות ה"רווחה" הציוניים וגם עמותות החסד
בארה"ק פחות מצליחות לכסות יותר ויותר יהודים אומללים. פרשת אלימלך שברח
מארה"ק מאחיו העניים , והותירם לרחמי שמים וללא השתדלותו, חייבת ללמד לקח את
היהודים החרדים בארה"ק המותירים את אחיהם העניים לחסדי משרדים ומדינה של
פורקי עול מצוות ה'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה