בס"ד
לא למדו לקח / הרב אליהו קאופמן
מפלגת "יהדות התורה" – ובמיוחד הפלג הליטאי ששמו "דגל
התורה", לא למדה לקח מהבחירות הקודמות ל"רבנות הראשית"
לישראל", בשנת 2003. את הלקח הזה הם היו צריכים ללמוד במשך העשור האחרון
ובמיוחד בחודש האחרון – עת פרצה לכותרות הרב יונה מצגר. הקו ה"עקרוני"
של המפלגה הזו ( במיוחד של "דגל התורה") – המתעטרת בנשיאת דגל ה"השקפה", הוא לא
להתנגד למוסד ה"רבנות הראשית לישראל" אך מנגד לדאוג לבזות את המוסד הזה בכך
שיבחר לפחות לאחד מתפקידי ה"רב הראשי לישראל", אדם שמבייש את התואר רב.
זהו עיקרון של אותם חרדים הפוסחים על שני הסעיפים ומקיימים היטב את הפסוק
"עושה מעשה זמרי ודורש שכר כפינחס". בכך יצליחו הללו שוב ושוב להוכיח לבוחריהם
כי משרת ה"רב הראשי לישראל" היא רק בדיחה אך מנגד הם יהיו חלק מאותו
"מוסד בזוי", בכל הנוגע והקשור
לתפקידי שררה , עובדים לרוב , משרות של "דיינות ציונית" , תפקידי
"כשרות בינונית ומטה" וכמובן תקציבי ענק לאותם בוחרים. אבל כשאותו
"רב מעטם" נבחר לבסוף וזורע חילול ה' הרי שהבושה איננה רק של
ה"רבנות הציונית" אלא של כל מושג הדת והיהדות בעיני יהודים חילוניים , מסורתיים
ואף בעיני הגויים. לא לחינם אמרו רבותינו כי אין כפרה אלא למחלל שם שמים בפרהסיה.
ה"חוכמולוגים" הללו חושבים שחילול שם השמים שלהם הוא בסתר אך שוב ושוב
הם נוכחים לדעת כי "מי שמחלל שם שמים בסתר נפרעים ממנו בפרהסיה". ואת
הלקח הזה "מפלגת ההשקפה הטהורה" - של "דגל התורה", לא מוכנים
ללמוד ולהפנים.
ההיגיון הבריא מניח שלאחר כל מה שנכתב ונאמר על הרב יונה מצגר -
ש"הומלך" בחסות "דגל התורה" ולאחר שכמה עובדות יסוד הועלמו
מהגרי"ש אלישיב על האיש (לפני שנתן למצגר את הסכמתו), היה סביר שלפני הבחירה
הנוכחית לא יכשילו עוד עסקני ולבלרי "דגל התורה" את רבניהם ולא יניחום
להיכשל עוד פעם בבחירת רב "מודרני" שיפגע בדת כבובמרג. מפלגה בעלת
"השקפה תורתית" היתה צריכה להבין שגם אם השקפתה איננה פוסלת על הסף את
ה"רבנות הראשית לישראל" - כמו שהגר"ח זוננפלד גרס וה"עדה
החרדית" עושה זאת בימינו, הרי שקיימים בשני העשורים האחרונים מצבים שבהם יאה
ונאה יותר ליהודים חרדים לנקוט ב"שב ואל תעשה", ולא להתערב בבחירת רב מסוג
זה, שה"ריקושטים" יחזרו אליהם מיד לאחר בחירתו. אבל כאשר רבני המפלגה
הזו ממשיכים להיות ספונים בארבע אמות תורתם הרי ש"משמשיהם" ממשיכים
להעלים מהם פרטים ודואגים להמשך חיבורם למשרות ה"רבנות המאוסה" ע"י
אנשים מאוסים. ההודעה של מפלגת "יהדות התורה" על תמיכתה ברב דוד לאו היא
הדוגמא לכך שהחרדים של "יהדות התורה" לא למדו לקח. כמו בפרשת יונה מצגר –
ש"רבני ההשקפה הטהורה" רקדו
הלומי יין בליל היבחרו ל"רב הראשי האשכנזי", הרי שגם כאן יש לנו הפעם
שוב עסק ברב (דוד לאו ממודיעין) שמכריז כי השקפתו היא דתית לאומית והוא מוכיח זאת
מהודאתו על כך בש"יום העצמאות" הוא עורך הלל עם ברכה אבל ב"אמצע
השנה" הוא חובש כיפה שחורה(...). כמו בפרשת הרב מצגר ( וגם כמו בפרשת הרב לאו האב...) הרי שגם כאן מתלווים
ל"מועמד" סיפורי "סרח עודף" כמו קשר ל"כת עבודה
זרה" מיפן ועוד עניינים שהצנעה יפה להם. כמו בפרשת מצגר גם כאן התירוצים
שמכריעים לתמוך באיש הם שאם הוא לא יבחר יחזרו הדתיים לאומיים לשלוט ברבנות" ,
וכן כי "הרב דוד לאו יעשה מה שנאמר לו בעניין השמיטה ולא יעניק היתר
מחירה". בדיוק כמו במקרה של מצגר – ששמע לרבנים בנושא השמיטה ובשאר הנושאים צפצף
עליהם ועל כל עם ישראל בקשת.
נושא ה"שמיטה" קיבל כל כך מרכזיות עד שאותם עסקנים מעלימים
מרבניהם את שאר ה"מעלות" של המועמדים ומנגד מסתירים את שאר המעלות
האמיתיות של אלה מהרבנים שכן מתירים "היתר מכירה" בשנת שמיטה אך שומרים
תורה ומצוות בדיוק כמו שפיהם והופעתם מוכיחה. וכך מגיע המצב שהגר"ח קנייאבסקי
אינו מוכן לשמוע על תמיכה או שיחה אפילו
עם בניו של הגר"ע יוסף אבל מוכן להיפגש עם הרב יהודה דרעי מב"ש – שאף
הוא מתיר "היתר מכירה" ואף גרוע מכך בנושאים אחרים, ועם הרב שמואל אליהו
מצפת, שלא התבייש לבקר ב"בית
הפתוח" בי"ם ועוד עם ביתו הצעירה (שלא לדבר על התגרויותיו הפרובוקטיביות
בערבים)!
רבני "יהדות התורה" מוזמנים ללמוד לקח מהגאב"ד הנוכחי של
ה"עדה החרדית", הגרי"ט וויס, שבימי רבנותו באנטוורפן הבלגית סירב
לקבל אליו את הרב מצגר( לאחר בחירתו הטרייה של האחרון). הרב וויס ביטל "סעודה
שלישית" בשבת כדי שמצגר לא יגיע לבית מדרשו , ואף לאחר ה"הבדלה"
במושב"ק בביתו סירב הרב וויס ללחוץ
את ידו של מצגר. אז חשבוהו תושביה החרדים של אנטוורפן
ל"קיצוני" אבל היום הם לומדים את חוכמתו. וכאן יש להוסיף ולציין כי לרב
וויס לא היו אז (וגם היום...) "יועצים" שהעלימו ממנו את האמת ודאגו
ל"יחסי ציבור" לאלה שביקשו להיפגש עימו.
למרות כל קולות הרעם שמסביב לירידת קרנה של ה"רבנות הראשית
לישראל" הרי שאיש לא למד את הלקח - לא החילוניים, לא הדתיים הלאומיים ובטח לא
החרדים של "יהדות התורה"
וש"ס. לכולם נוחה השיטה הזו - שבה ממשיכים לסתום את האף עבור
"פרנסה" למקורבים, ושמירת ה"רבנות"
כ"רדודה" על חשבון האמת והצדק. אם היו כולם באמת רוצים לערוך סדר כבר
עכשיו הרי שמיד היה עובר למשל חוק פרלמנטארי שאין צורך עוד בשני רבנים בכל עיר
וב"ארצית" , שהרי בין שיריון משרות בתירוץ עדתי לבין התורה, ההשקפה וההלכה
אין ולא דבר. בחו"ל – לפני ואחרי השואה, הרב נבחר ע"י קהילתו בבית הכנסת
או בשכונה שבה זקוקים לו ואם הללו חפצים במסורת אבות זו או אחרת הם ממנים
עפ"י המסורה שברצונם (אשכנזית , ספרדית או תימנית)אך כאשר בוחרים שם לרבני עיר גדולה (דבר נדיר בחו"ל) ו/או "לרב
מדינה" הרי שנבחר שם רק אחד אף אם
בעיר או במדינה קיימות מספר עדות. כך זה היה גם בארץ ישראל בימי הטורקים כאשר
ה"ראשון לציון" ייצג את כלל היהודים בפני השלטון. באותם ימים (לפני כמאה
שנה) התנגד המהרי"ל דיסקין לרעיון שהישוב האשכנזי דאז יבחר רב ייצוגי-עדתי
משלו. בערים רבות בארץ קיימים כיום שני רבנים - אחד ממונה על הקידושין והשני על
הכשרות, ובערים אחרות (לפעמים גדולות יותר) קיים רק רב אחד וישנה עיר העיר הגדולה
ביותר עם ריכוז שומרי הדת הרבים ביותר -
כירושלים, ששם שנים רבות אין אפילו אב אחד! אין כאן כללים דתיים, אין כאן כללים אדמיניסטרטיביים
, אין כאן אמות מידה תחוקתיות , אלא ישנה כאן אנדרלמוסיה שכנראה היא נוחה לכולם.
לפני כעשרים שנה – לאחר שהרבנים
לאו ובקשי דורון נבחרו ל"רבנים הראשיים בישראל", קם מי שהיה עד אז סמל
ה"רבנות הממלכתית" של ה"מזרחי" וסמל ה"רבנות הצבאית הממלכתית",
הרב שלמה גורן המנוח (שהיה גם תלמידו של הרב אברהם יצחק קוק – מייסדה של ה"רבנות הראשית לישראל" ) ,
וצווח ככרוכייה (גם בעיתונות הכללית של אז)
ש"הגיע הזמן לבטל את הרבנות הראשית לישראל משום שהפעם לא נבחרו תלמידי חכמים
וזה יהיה המצב גם הלאה משום ירידת הדורות". הרב גורן היה שייך באמת לאלה
שהאמינו בצורך קיומה של "רבנות ממלכתית" אבל כשהוא נוכח שהמשך קיומה
אינו לכבודה הוא לא שם ליבו להמשך ה"משרות" למקורבים או ל"המשך
ההגמוניה" ולכן הוא קרא לפירוקה , לשם כבודה בלבד.
ממראה ימים אלה וממה שמתרחש ויתרחש הלאה במוסד הזה אני מצטרף לקריאתו של
הרב שלמה גורן המנוח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה