יום שלישי, 5 באפריל 2016

הטעות הפוליטית וההיסטורית של ההנהגה הערבית

בס"ד
   הטעות הפוליטית ההיסטורית של ההנהגה הערבית /                              הרב אליהו קאופמן
       כאשר עולה שוב ושוב עניין "חופש הפולחן" בישראל – מצד הרפורמים והקונסרבטיביים, הרי שמיד נצמדים אליהם, באקטיביות ובפסיביות גם יחד, נציגי הציבור הערבי בישראל, כהמשך ל"ברית עם גורמי הקדמה והשלום". כל זאת גם כשעניין ה"גיורים" עולה על הפרק, כמו למשל הצטרפותו של השופט הערבי – נוצרי, סאלים גו'בראן, להחלטת בית המשפט העליון לאפשר "פלוריאליזם של גיור". אבל אותם נציגים ערבים יורים לעצמם בראש כאשר הם תומכים ב"פלוריאליזם הגיור" הזה. ומדוע?
    עיקר היותה של ישראל מדינה גזענית – ובמידה מסוימת גם מתוחכמת יותר מדרום אפריקה ורודזיה המנוחות, הוא בעניין קיומו של "חוק שבות" גזעני שהופך כל "רבע יהודי" לאזרח תוך 24 שעות ומותיר את הערבים כמיעוט נצחי לדורות. ה"מפעל הציוני" – של בניית "עם חדש", גם מלא יהודים אירופאים ואמריקאים, היה ראשית ואחרית אסונה של האומה הערבית הארץ ישראל. "גיור ליבראלי" הוא רק קטליזאטור גזעני נוסף ל"רוב יהודי" כזה, גם אם מדובר בסלאבים טהורים. זו עוד דרך למחוק את הערבים כמיעוט. היהדות הדתית והחרדית נפגעות פחות מגזענות זו מאשר הקרבן העיקרי: הציבור הערבי. אבל זה עשרות שנים שהצליחו קברניטי הציונות להערים על ראשי הציבור הערבי והפכם לבוגדים בעמם בעל כרחם, דרך האגף השמאלי של הציונות, הנלחם ל"זכויות שוות" לאוכלוסיה הערבית כשבידו השנייה הוא מפעיל את "גרדום חוק השבות" עם סכין ה"גיורים הליבראליים", המותיר את הערבים כמיעוט נצחי. גם נכרי מחבר העמים או "גר ליבראל" יכול להפוך לימים ליהודי אורתודוכסי, אבל לערבי הוא יהפוך רק כשהכושי ישנה את עורו והנמר את חברבורותיו.
    לפני מספר שנים הציע יו"ר מר"צ דאז – ח"כ לשעבר חיים אורון, חוק שעל פיו כל מי שיחפוץ להיות יהודי יוכל להגדיר עצמו ברגע אחד ככזה ויהפוך לאזרח ישראלי, שממנו כמובן יולדו לאומנים וגזענים אנטי ערבים. אנשים כח"כ דב חינין כבר הביעו תמיכתם בחוק הזה, שלשמחת הערבים נפל ברוב של חרדים, דתיים לאומנים ולאומנים חילוניים! עם כאלה "ידידים" – כחיים אורון וחבריו, הרי שהערבים אינם זקוקים לאויבים של ממש.
     הגיע הזמן שה"רשימה המשותפת" והתקשורת הערבית ידונו שוב בכל הפרדוקס הפוליטי הזה – שבו ההנהגה הערבית נקשרה לעץ הגזענות של "חוק השבות" וסעיפי ה"גיור" שלו, בעבותות של ה"שמאל הליבראלי" ושל "כוחות השלום והקדמה", המנציחים את היותם של הערבים מיעוט מבוטל בארצם לעד עולמי עולמים. שותפות חכמה יותר בין הערבים לחרדים בעניין הקטנת ה"גיורים" והגבלה כמה שיותר ל"חוק השבות", הייתה צריכה להיות התשובה המיידית של ה"רשימה המשותפת". אבל כשבראשה של הרשימה המשותפת עומד אדם שהחרים את גורמי השלום היהודים בארה"ב משום היותם חרדים, ואשר הוא עצמו היה למנהיג המוסלמי הראשון שאכל בפרהסיה לעיני המצלמות ברמדאן האחרון, הרי שבאמת יהיה קשה למצוא תזוזה רדיקאלית לטובת הציבור הערבי מול הפוליטיקה השמרנית מבית אלה ש"מתקדמים יהודים" פרו ציונים מוליכים אותם שולל.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה