יום שני, 18 באפריל 2016

הרצוג הבייתה

בס"ד
                    הרצוג הביתה! / הרב אליהו קאופמן
       התנהגותו של יצחק הרצוג – יו"ר מפלגת העבודה, הפכה להיות בלי נסבלת מאז ששמו נקשר לחשד בעבירות פליליות. אילו ח"כ או שר אחר היו מתלהמים נגד "חשודים בהלשנה", כפי שהוא התלהם הרי שמזמן הם היו מואשמים על "ניסיון לשבש חקירה". אילו מישהו אחר היה מתריס בזעם נגד "חשודים בהלשנה", כי אם הוא רגוע וכדאי שגם הם יירגעו, אזי, אותו אחד היה מואשם ב"איומים". אבל הילדון הזה ששמו יצחק הרצוג – ושכל "תפארתו" הפינוקית באה לו מסבו ואביו, מרשה לעצמו מה שבכירים וחכמים ממנו לא הרשו לעצמם, והוא עוד לא מבין כי היחס הסלחני אליו נובע מהרחמים והזלזול ששאר הפוליטיקאים רוחשים לו.
     מפלגת העבודה של היום איננה בנויה על אוסף של "יסמנים" ו/או קטני שכל, אבל למרות כל זאת עוד לא קם שם אחד שיראה להרצוג את הדלת החוצה. הסיבה לכך היא מאוד פשוטה, הרצוג הוא ברירת מחדל. ישנם במפלגת העבודה לא מעט אישים בכירים שיודעים כי סיכוייהם להיבחר ליו"ר אינם גבוהים, וכדי שיריביהם לא יבחרו וכך הם ימשיכו לבחוש בקדירה, הרי שהם מעדיפים שבראש המפלגה יעמוד דחליל פוליטי ולא יעמוד מישהו שידחק אותם הצידה.
      אחד מהחוצפנים מח"כי העבודה הוא ח"כ נחמן שי. עוד איש תקשורת מהספסלים האחוריים שגם בפרלמנט הישראלי הוא עדיין לא הגיע לקרבת הספסלים הקדמיים, למרות שלושת הקדנציות שלו כטרמפיסט על גלגלי מפלגת "קדימה" המנוחה ומפלגת העבודה של היום. לאיש הזה הייתה לא מכבר עזות וחוצפה לטעון כי הרצוג לא צריך להתפטר למרות החקירה נגדו משום ש"הוא אינו נושא בתפקיד רשמי". לא מתאים לשי להיות כל כך "תמים" ו/או טיפש, ולכן יש להניח כי הוא חושב שהציבור טיפש. הרצוג הוא ראש מפלגה שמבקשת להחליף את השלטון והוא גם ראש האופוזיציה. ככזה הוא האיש העיקרי העומד ומטיף מוסר למפלגת השלטון, ובין השאר בנושאי השחיתות וניקיון הכפיים. לאחר החשדות שעלו נגדו – ובמיוחד לאחר חקירתו ב"אזהרה", הרי שעליו להבין כי איש כמותו אינו רשאי עוד להוכיח בשער אחרים, כשזנבו בוער מעשן חשדות פליליות. ואילו על נחמן שי להבין כי כל יום שהרצוג שלו ימשיך כיו"ר האופוזיציה ה"מטיפה" וינהיג את מפלגת העבודה הריהו כעוד יום של חוסר אמון גדל והולך נגד מפלגתו שלו, מכיוון ציבור הבוחרים.

       הרצוג – כעו"ד וכפנסיונר עתידי מהפרלמנט והממשלה, לא ירעב ללחם אם יחזור לביתו ויפרוש מהפוליטיקה. אבל כנראה ששנאת עסקן וח"כ לרעהו גוברים במפלגת העבודה על ההיגיון והרצון להצליח קולקטיבית.

יום שישי, 15 באפריל 2016

יש עובדה ויש גם עובדות

בס"ד
               יש עובדה ויש גם עובדות / הרב אליהו קאופמן
      פרשת הקרנת הסרט כנגד מעלליו של רחבעם זאבי המנוח היא די מוזרה. לא שכותב שורות אלה מיחס לשר לשעבר "צדיקות" יתר אבל ההתרכזות של גב' אילנה דיין אך ורק בדמותו ובמעלליו של גנדי היא די מוזרה. מי שחפץ לערוך סרט כנגד התעללויות מיניות של בכירי עבר חייב היה לא לרכז את כל תחמושת היריות על איש אחד בלבד, מהעבר הלא רחוק אלא לערוך תחקיר שיתבטא בכתבה על דמויות רבות יותר של אלה שנצלו את משרתם לשררה, או לערוך סדרת תחקירים בהמשכים, כדי לזעזע את אמות הסיפים על מה ואייך משפיעה השררה כשהיא מנוצלת לשלילה. אבל במקרהו של רחבעם זאבי האש נורתה אך ורק על אדם אחד, שכבר קבור 15 שנה, ושאינו יכול להגיב.
    מתוך היכרותי את רחבעם זאבי הרי שאני בטוח כי גב' דיין לא הייתה מעזה לערוך עליו תחקיר אילו היה חי. זו יותר מפחדנות לירות אש אוטומטית על גופת מת ועוד להסתיר את אלה שיצאו נגדו והאשימוהו בפשעים. זוהי בעצם פחדנות כפולה. ומנגד, למרות עוצמתו של גנדי בחייו ולמרות כל הפגנות ה"מורשת" שלו הרי שדווקא כנגדו קל יותר לצלוף ואת זה הבינה גב דיין. ומדוע?
    כדי להזהיר ולפרסם את מה שבכירים עשו ועלולים לעשות – ובמיוחד בטרור המיני, הרי שאפשר היה למצוא דמויות קונצנזואליות יותר במדינת ישראל, שעוללו לא פחות צרות לפיקודיהם. קחו לדוגמא למשל איה כתבות עסיסיות אפשר היה להכין על צמד הגיסים משה דיין ועזר ויצמן. גם סביב מהלכיו של ה"אגדה במותו" – יצחק רבין, אפשר היה להכין תשדיר "עובדתי" מעניין. וכך הלאה וכך הלאה. אבל לא גב' כאילנה דיין תהיה זאת ש"תישחט" "פרים קדושים" מקרב ה"אצולה" והמרכז הפוליטי הישראלי. היא לא תעיז ולא תחפוץ להוקיע "גיבורי שלום", ובמכה אחת לחסל את יוקרתם. וגם אם הייתה רוצה בכך הרי שהיא יודעת היטב את המחיר שהייתה אח"כ צריכה לשלם מבחינה ציבורית ותקשורתית. אבל על רחבעם זאבי – איש עם רקוד בעייתי ודמות פוליטית קיצונית עד הזויה ממש, קל יותר לערוך "מטווח של צדק". אצלו מקסימום תתקומם המשפחה הקרובה עם ציבור כהניסטי בעיקר, ואולי איזה שלושה עד ארבעה "יפי נפש" שאינם נמנים על הימין הקיצוני. את הדמות של זאבי לא צריך כל כך לשבור רעיונית, כי הוא בלאו הכי היה שנוי במחלוקת עוד בחייו. אבל רבין, ויצמן ודיין הם שמות שמאחוריהם עומדים כוחות תקשורתיים, מפלגתיים ופוליטיים שאילנה דיין הייתה חשה, לאחר כתבה עליהם, כיצד הקריירה שלה מגיעה לסיומה. את זה המשפחה של זאבי לא יכולה לעולל לדיין. ובכלל, עבור אילמה דיין זו גם חוויה פוליטית ל"שפד" איש כ"גנדי", שהשקפתו הפוליטית כל כך שנואה עלייה.
     אבל הפחדנות של דיין ומפיקיה עומדת מעל לכול דמיון. אילו רחבעם זאבי היה בחיים הרי שגם אם היו מגיעים לגב' דיין פרטים אינפורמטיביים קשים יותר עליו, הרי שהיא לא הייתה מעזה לעשות איתם כתבה בחייו של רחבעם זאבי, וכולנו כמובן יודעים למה. חבל מאוד שאשת תקשורת כה וותיקה ומרכזית צריכה להתבזות רק משום שאת  הלחי של "גנדי" קל יותר לגלח בסימן ה"סולידריות" עם נשות ישראל, נגד "הטרדות מיניות".

    בכלל, הייתי שמח אם מישהו היה מכין תחקיר על נשים פוליטיות שנסקו מעלה, מעלה בזכות העזתן לשלם בגופן – תרתי משמע, עבור קידומן הפוליטי ועבור כניעת אחרים לעמדותיהן. האם מצב כזה איננו סוג של ניצול ושל "הטרדה מינית", שיש לבערה מכלל קיומה?...

יום רביעי, 13 באפריל 2016

יצא הליכוד מהשק

בס"ד
                   יצא הליכוד מהשק / הרב אליהו קאופמן
       ביקורו של כריסטיאן שטראכה – יו"ר המפלגה הניאו נאצית באוסטריה ויורשו של הניאו נאצי היידר, בישראל, הוא עוד סימן דרך לאינטגרציה הלא כל כך סימפאטית בין הליכוד למפלגות הניאו נאציות והפשיסטיות בעולם. עד לפני שנים לא רבות גינו בליכוד – באופן תקיף ונמרץ, כל השוואה בין הימין הישראלי לימין העולמי. הליכודניקים טענו אז כי הימין הישראלי נוקט בעמדותיו הרדיקליות משום "מחויבותו לביטחון ישראל" ולא משום גזענותו נגד הערבים. בשאט נפש דחו ראשי הליכוד – בעבר הרחוק וגם הלא רחוק, את טענות השמאל כי הימין הישראלי הוא חלק מהפשיזצייה של הימין העולמי, ובמיוחד זה האירופאי. אבל בשנים האחרונות התמונה השתנתה וביקורו של הניאו נאצי האוסטרי היא ההוכחה שהימין הישראלי, ובמיוחד מפלגת הליכוד, הם חלק בלתי נפרד מהימין הפשיסטי והניאו נאצי העולמי.
      הרבה מים – וגם ביוב, עברו מאז אותם ימים שמנחם בגין נלחם נגד כספי השילומים ממערב גרמניה ההיסטורית, שהייתה בעלת קו מתון ואנטי נאצי. מאז אותם ימים הספיק מנחם בגין ללכת לעולמו – לא מעט מתוסכל, ובטוחני שהוא מתהפך בקברו כאשר הוא רואה את יורשיו בליכוד מארגנים לניאו נאצי האוסטרי ביקור של כבוד ב"יד ושם"! אבל לא רק בגין איננו עוד איתנו אלא עוד רבים וטובים מראשי הרויזיוניסטים, שעברו את השואה המרה או שהתנערו מכל דמיון בינם לימין אירופאי ניאו נאצי. דב שילנסקי, חיים לנדאו, מאיר כהן – אבידוב, שמואל תמיר ועוד רבים וטובים אחרים היו מצטמררים אילו רק הוצע להם להיפגש עם אלה שממשיכים להסית נגד יהודי אירופה, אך מבקשים מחילה בשל שנאתם לאסלאם. מעין אנטישמיות כפולה. אבל בליכוד גדל דור אחר – וכנראה לא מעט ב"זכותו" של בנימין נתניהו, שלא ידע ולא רוצה לדעת את עומקה של שנאת עמלק הניאו נאצי לעם ישראל. זהו דור של אנשי ימין שקיצוניותם איננה נובעת עוד מאהבת ישראל אלא משנאת ישמעאל, וההבדל בין שני המושגים הללו הוא גדול. זהו ה"ריאל פוליטיק" של הימין הישראלי, שמבקש להיות חלק מהימין הלאומני והאלים של אירופה.
       מזה למעלה מעשור נפגשים בהיחבא ובגלוי אישי ימין ישראליים – מבית היוצר של ה"ליכוד החדש", עם ראשי המפלגות הגזעניות והניאו נאציות של הימין האירופאי. כך עשה למשל בעבר מי שהיה שגריר ישראל בבריטניה ובאו"ם – רוני פרושאור, כאשר נפגש למעלה מחצי שעה עם גב' לה פן הניאו נאצית מצרפת, ואח"כ הוא עוד טען כי "טעה בחדר". כך עשה בעבר ח"כ איוב קרא, כשנפגש עם גורמים ניאו נאצים באירופה – ובראשם אותו ניאו נאצי שטראכה, ומבלי לגלות רגישות כדרוזי, לקרבנות הנאציזם החיים עדיין בקרבינו. כך דוחפים שני חובשי כיפות כפר' הלל וויס וניסים זאב את העגלה הנאצית לתוך הלגיטימציה הישראלית, רק משום שנאתם לאסלאם. כך בעבר כמעט שאותם ניאו נאצים היו אורחי הכבוד של הפרלמנט הישראלי אלמלא השר לשעבר, בנימין בן אליעזר, שמנע זאת מהם. וכך הגענו לביזיון הזה – שניאו נאצי פעיל כשטראכה, מתקבל בפרחים ב"יד ושם". אין ספק שהצביעות חוגגת ובראשה זו של יו"ר "יד ושם" – הרב ישראל מאיר לאו, שכאשר הוא נתפס בקלקלתו הוא נזכר ביתמותו מהשואה אבל כשמגיעים למוסד אותו הוא מנהיג ממשיכי דרכם של רוצחי הוריו הרי שהוא פשוט נאלם לדום ומאפשר לפתוח לאיש הדמים מאוסטריה "שטיח אדום" ב"יד ושם".
     אבל האסטרטגיה החדשה של הליכוד – להתאחד עם הניאו נאציזם העולה באירופה, היא חלק ממסע מאורגן לכרות ברית עם הנצרות בכלל ועם האוונגליסטים והמיסיונרים האנטי יהודיים בכלל, נגד האסלאם, ולהסכים בשתיקה להיותו "בשר תותחים" לבן נגד עמי המזרח התיכון. זוהי השקפה ציונית שעלייה הרצל וז'בוטינסקי סמכו את ידיהם ורק עלייתם של יהודים מסורתיים לראשות הימין הרויזיוניסטי דחו את יישום הרעיון עד שנתניהו השתלט על הליכוד ונקם בנערי בגין את נקמת אביו וערי ז'בוטינסקי, שנאלצו לעזוב את תנועת ה"חירות" עם קום המדינה מפני דומיננטיותו של מנחם בגין המנוח. הקו החדש הזה – של נתניהו, דנון וחבריהם מוכן גם לערב התבוללות והתנצרות בקרב עם ישראל על בסיס ה"עם הישראלי – היהודי החדש".
    כדי לסבר אוזניים יש לדעת כי גב' לה פן היא זו שממשיכה להלחם בכל סמל יהודי בצרפת – כולל מניעת ארוחות כשרות בבתיה"ס לילדים יהודיים. שטראכה ממשיך לפזר קריקטורות ארסיות על היהודי הנהנתן והשמן שאוכל את בשר האוסטרי הרזה, וכך עושים גם שאר ראשי הנאצים האירופאים נגד היהודים במדינותיהם. בליכוד יודעים זאת ולכן יתכן ש"הברית החדשה" הזו איננה רק נגד האסלאם אלא אולי בעיקר היא באה כדי לקדם עליית יהודים אירופאים לארץ ישראל בעל כרחם, רק משום האנטישמיות של מפלגות הימין הניאו נאציות. ועל זה הרצל כבר כתב כי הידיד הטוב ביותר לציונות היא האנטישמיות, שתגרום ליהודי אירופה לעזוב את ארצותיהם לכוון המדינה הציונית העתידית (אז עדיין לא היה ברור להרצל כי לארץ ישראל מועדות פניו...).
    בטוחני שלא לדרך הזו ולא למפגשים ובריתות כאלה פיללו מנחם בגין, אלימלך רימלט, מאיר כהן אבידוב, דב שילנסקי, שמחה ארליך וחבריהם לפני שנות דור.
      כאשר ב"יד ושם" מתקבל ניאו נאצי כשטראכה – ועוד ע"י מפלגת השלטון הישראלית, הרי שחבל על כל "מורשת השואה" שאותה מלמדים וחבל אפילו להקשיב ל"ציידי הנאצים", כי הרי הכול צביעות וסחר בדמי ששת המיליונים. גם המסעות לאושווי'ץ מיותרים. במסכת "מגילה" שבתלמוד הבבלי נרשם כי "גרממיה של אדום" היא עמלק, וכי זהו האויב הקשה ביותר שהיה ויהיה לעם ישראל עד בוא גואל צדק, ולראיה שגם רש"י הקדוש פירש לפני יותר מאלף שנה כי אלה הם שבטי הגרמנים דאז. מי שמתחבר ליורשי עמלק ולמפיצי דברו הריהו דורך על תורת ישראל ועושה מעשה אנטישמי בעצמו, ולכן אל לו להסתתר מאחורי תורת ה' כשהוא מנהל כיבוש חד צדדי על הערבים בארץ ישראל. הדרום אפריקאים והרודזים היו לפחות כנים יותר ולא השתמשו בשום ספר דתי כשהם כבשו את דרום אפריקה ורודזיה, ושלטו שם על המוני השחורים עשרות שנים.
      הייתי מצפה לפחות מבנימין זאב בגין ודוד לוי – שחיו והכירו ליכוד וימין רויזיוניסטי אחר, לקום ולמחות נגד הנבלים והמנוולים שארגנו לשטראכה – ניאו נאצי מוחרם במדינתו האוסטרית, את הביקור המתועב ב"יד ושם".

   

יום שבת, 9 באפריל 2016

מקדמי האנטישמיות

בס"ד
                מקדמי האנטישמיות / הרב אליהו קאופמן
       מעצרם של שני סוכני ה"מוסד" לשעבר – בפרשת האיומים על הלוחמת נגד השחיתות ברומניה, איננה פרשה יוצאת דופן בהשתוללות ישראלים מפוקפקים עם "צווארון לבן" במדינה זו. מאז נפילתו של הרודן צ'אושסקו (בסוף שנת 1989) החלה ההשתוללות של ישראלים מפוקפקים על עמדות כלכליות וחברתיות מפוקפקות במדינה שחיפשה את דרכה ושהפכה מדיקטטורה מפחידה ל"רפובליקת בננות". לצד עבריינים רגילים החלו להופיע גם "אנשי ביטחון" ישראלים לשעבר – וכמו סוכני הקג"ב שנותרו ללא מדינה ומסגרת עבודה אפילה, כך גם הם הציעו את שירותיהם לכל המרבה במחיר. ברומניה – ערש אנטישמי בעבר, זוהי יותר מפצצת זמן אנטישמית מתקתקת.
      בראשית העשור הראשון של שנות האלפיים שמעתי כמה משפטים מצמררים מראש מפלגת הימין הרומנית, "רומניה הגדולה" – ואדים טודור, שבשנה האחרונה הלך לעולמו: "אבותיכם – לפני המלחמה העולמית השנייה, הלוו לנו סחורות שונות והבטיחו לחכות לתשלום שלנו בנחת, אבל הם עבדו בתעשייה, במסחר, בחנוונות ובטקסטיל. אנחנו לא הכרנו אז מקצועות "יהודיים" כהימורים, זנות, סרסרות ומסחר בנשק. להם היו משפחות מסודרות שבהן גדלתם אתם, ולא החזיקו בנערות ליווי רומניות כחלק מה"סטאטוס החברתי" שלהם". לומר את האמת, לא היה לי מה לענות לו, הוא פשוט צדק. למעלה מעשרים וחמש שנים שלצד הצלחתן של חברות ישראליות ברומניה הרי שחלק אחר של אותם ישראלים רק מפריחים את האנטישמיות וגורמים בושה למושג יהודי. בנתיים רומניה אכולה בבעיותיה וסופגת בנשיכת שפתיים את ההתנשאות הפרובוקטיבית של הישראלים הללו, אבל כמו שבהונגריה ובפולין זה כבר התפרץ כך זה עלול להיות, חס ושלום, גם ברומניה, ומעלליהם של שני הישראלים שנעצרו עכשיו רק יכולה להחיש את האנטישמיות הזו, כפי שאירע בימי הדודן הרומני, המרשל אנטונסקו, בראשית שנות הארבעים של המאה העשרים.
     כל ישראלי היה מגיב בפראות יתר אילו שני אמריקאים או בריטים – ובמיוחד רוסים, היו נעצרים בחשד כי נשכרו ע"י האופוזיציה בישראל לחבל במאבק שחיתות מטעם ממשלת ישראל. כל ישראלי היה רותח מזעם אילו כל בתי הבושת וההימורים בישראל היו שייכים לכנופיה אירופאית שהייתה מעבידה בהם רק יהודיות. כל יהודי היה רותח אילו סוכני החרש האמריקאים היו מוצעים למכירה בפעילות ישראלית – פנימית, בענייני עובר ושב. אז מדוע שברומניה לא יכעסו על ישראלים – עם "עבר ביטחוני", שמפרים להם שם את השקט והחוק לטובת המשך השחיתות והאנדרלמוסיה?!

      השתוללותם של ישראלים לא מעטים – מעולם הפשע השחור ומעולם הפשע האפור, ברחבי אירופה, אינה אלא פצצת זמן מתקתקת. הקולניות הישראלית, הפרחחות הישראלית והאמונה כי הכול יעבור להם בשלום עלולים להתנפץ מול פגיעות ברכוש ובנפש שעלולים אח"כ לסבול יהודים מקומיים חפים מפשע ו/או מוסדות ונציגות ישראלית מהשורה. אבל בישראל קיימים לא רק כאלה ש"עיוורון מדיני" אופף אותם אלא שה"פטריוטיזם" שלהם זהה למימרתו של ברטולד ברכט:"הפטריוטיזם הוא מפלטו האחרון של הנבל". כאלה הם שני ליצני התקשורת שי ודרור, שאפילו צלצלו למשטרה הרומנית ובקשו לשחרר את העצירים הישראלים רק משום היותם "ישראלים"! זה בערך כמו שיפאנים היו מתקשרים למשטרת ישראל – לפני שנים, ומבקשים שלחרר את הטרוריסט קוזו אוקמוטו, רק משום היותו יפאני. אין ספק שמישהו במשרד החוק הלא מאויש של ישראל צריך לתת את הדעת על השחצנות הישראלית בחו"ל – שהיא מקדם האנטישמיות הגדול ביותר, ולא רק נגד ישראלים אלא במיוחד נגד היהדות המקומית בכל מדינה אירופאית שעושי הצרות מישראל עושים כבשלהם. צריך גם לבדוק אם מישהו בישראל היה מעורב רשמית במעללי שני העצירים הללו ברומניה, או שמא אולי הפדרציה היהודית ברומניה בחשה בעניין...

יום רביעי, 6 באפריל 2016

להשעות אותו

בס"ד
                              להשעות אותו ! / הרב אליהו קאופמן
        דברי ההבל ורעות הרוח של "תואם כהנא" החדש (לעניים כמובן...) החזירו אותי אל זיכרונות לא כל כך נעימים – בהם אני ובני משפחתי, נזקקנו לשרות רפואי. צריך יותר מרשעות כדי לבוא ולפסול את הקהילייה הרפואית של ערביי ישראל – שמעולם לא נתפסה אפילו בחוסר אחריות רפואית (דבר שרופאים יהודים וסלאבים כבר הפגינו למגינת ליבנו...), רק משום מוצאה! אבל לבצלאל סמורטבי'ץ – האיש שמתחרה בברוך מרזל ובבנצי גופשטיין, מתוך הפרלמנט הישראלי, אין גבול למרוץ הגזעני שלו. 
    באותם רגעים ששמעתי את רעיונותיו הגזעניים של אותו ח"כ סורר ומורד – על הפרדה בין יולדות יהודיות לערביות בפרט ובין יהודים לערבים ברפואה בכלל, עלו לעיני הרגעים שבהם אימי המנוחה טופלה בידי אח ערבי בביה"ח "קפלן" ברחובות. נזכרתי בימים שאבי גסס בבית החולים "אסף הרופא" בצריפין והאח הערבי עמד לצידו כל העת. נזכרתי בכל אותן פעמים בהן יהודים לא מעטים – שחלקם אנשי ימין מובהקים, היללו את היחס המיוחד והאנושי שבני משפחותיהם זוכים לו בבתי החולים "דווקא" ע"י הצוות הרפואי הערבי. נזכרתי כיצד לפני יותר משנה פנינו – אני ואשתי, לרעייתו הרופאה של ח"כ איימן עודה לייעוץ בענייני הריון וזו עמדה לרשותנו בהתנדבות. נזכרתי כיצד – בעת שאשתי ילדה בביה"ח "כרמל בחיפה, הסתובבו רופאים, רופאות, אחים ואחיות יהודים, ערבים ודרוזים יחדיו וזכינו מכולם ליחס נפלא. נזכרתי במנהל המרפאה שהיה לי לפני כשנה בחיפה – דר' מהכפר הערבי אבו סנאן, שהיהודים שיחרו לפתחו, ללא הבדל של השקפה פוליטית. נזכרתי בטיפול הרפואי לעיני שקיבלתי ממכון ערבי בחיפה. נזכרתי ברוקח הערבי מסכנין – מאזן גנאים, ששירת באמונה את כל השכונה החרדית הגדולה של חיפה. נזכרתי במראה המרהיב שראיתי לפני מספר חודשים בכפר קאסם, כאשר חרדים מהעיר אלעד סייעו ובנו את "איחוד הצלה" הערבי הראשון, בכפר קאסם. ונזכרתי שרק לפני פחות מחודש הגעתי לרומניה עם רגל שמאלית סבוכה ומי שטיפל בי במסירות, ואף העניק לי תרופות נדירות להחלמה מהירה, היה רופא ערבי – פלשתינאי בשם מאזן, שמקורו מהעיר חאן יונס ברצועת עזה. והנה בא איזה ינוקא פרובוקטיבי עם אג'נדה של שנאה לאומנית ומנסה לנפץ את כל המושג היהודי של "פיקוח נפש עומד מעל לכל". מאחר ואני מאמין כי דברי השטות של הח"כ הקיצוני וההזוי הזה אינם אלא עוד נדבך של תחרות בקיצוניות לאומנית לשם קיצוניות ואג'נדת שנאה לשמה, הרי שבכלל לא אכנס כאן להשוואה בין הטיפול של אותם רופאים, שאותם רוצה משפחת סמורטבי'ץ להחרים, לבין הרופאים והאחיות שאינם ערבים. היגיון ועובדות מעולם לא היו החלק החזק של הזויי המתנחלים כדוגמת הסמורטבי'ץ הזה, חבריו הכהניסטים ואפרוחי "נוער הגבעות". אבל מנגד, האמירות הללו הן אלה שיכולות להפוך אנשי רפואה ערבים לגורמים שליליים, וזו כנראה מטרתם של הסמורטביצי'ם למיניהם הגזענים.
     יאמר לזכות קהיליית הרפואה הערבית בישראל – רופאים, אחים ואחיות ורוקחים, כי אין לך במדינה קהילייה שמתעלה מעל כל רגש ואפקט פוליטי ומטפלת באוכלוסיה היהודית במיטב הרגישות, האנושיות והאתיקה הרפואית, מעל כל הציפיות, ודווקא כדי להוכיח כי הערבים אינם מערבבים חיים ומוות עם פוליטיקה. נהפוך הוא, דווקא אנשי רפואה יהודים – לאומנים הם אלה שסירבו פעמים לא מעטות לטפל באוכלוסיה הערבית, אבל הצוות הרפואי הערבי לא הגיב במלחמה שערה.
      קשקושי ההבל של הסמורטבי'ץ הזה – כי "מדובר באויבים ולא בגזענות", הם לדידי שקרים והסחת הדעת. את ההשקפה הגזענית הזו יש לח"כ מה"בית היהודי" מחבריו החיים והמתים בימין הקיצוני, של המתנחלים ההזויים שמעבר לסמבטיון הלאומני של בנט ושקד. זוהי איננה לאומנות שיש בה משהו – חס ושלום, מדת ישראל. זוהי שנאה לזר וליליד הבאה מגזעני
אירופה, אמריקה ודרום אפריקה. זוהי גזענות שגם דורכת על הכרת הטוב שאנו מצווים ל"גר תושב" המציל את חיינו, ובוודאי של חסידי אומות העולם. לפני שנים – כשברוך גולדשטיין ומאיר כהנא הגזענים היו בחיים, למדנו היטב מאיזה "בית מדרש" גזעני שואבים בני משפחת סמורטבי'ץ את משנתם ושנאתם. זה היה בימים שגולדשטיין שירת במילואים כחובש וסירב לטפל בפצועים דרוזים שמסרו נשמתם כ"חסידי אומות העולם", עבור העם היהודי (לא מזמן זה היה בשכונת "הר נוף" בי"ם...). כאשר הוענש החובש הגזעני הזה ע"י מפקדו הרי שכהנא הגזען שלח מכתב איום על חיי אותו המפקד וביקש לפטור את גולדשטיין מטיפול בדרוזים ובצ'רקסים. שני הסוררים הללו בודאי לא היו מסרבים לטפל בחייל לא יהודי מחבר העמים למשל. אם זו איננה גזענות ואנטי יהדות, אזי, מהי גזענות ואנטי יהדות בכלל?!

    לא לחינם נלחמו ב"בית היהודי" – וסמורטבי'ץ בראשו, לקצץ את המילה "גזענות" כסיבה להחלת "חוק ההשעיה" על "ח"כים סוררים". אם "חוק ההשעיה" היה קיים גם במתכונת אנטי גזענית – ולא רק אנטי ערבית, הרי שאת הגזען הזה, מה"בית היהודי", היו צריכים להשעות לאלתר ובבעיטה חד כיוונית החוצה מהפרלמנט הישראלי.

יום שלישי, 5 באפריל 2016

הטעות הפוליטית וההיסטורית של ההנהגה הערבית

בס"ד
   הטעות הפוליטית ההיסטורית של ההנהגה הערבית /                              הרב אליהו קאופמן
       כאשר עולה שוב ושוב עניין "חופש הפולחן" בישראל – מצד הרפורמים והקונסרבטיביים, הרי שמיד נצמדים אליהם, באקטיביות ובפסיביות גם יחד, נציגי הציבור הערבי בישראל, כהמשך ל"ברית עם גורמי הקדמה והשלום". כל זאת גם כשעניין ה"גיורים" עולה על הפרק, כמו למשל הצטרפותו של השופט הערבי – נוצרי, סאלים גו'בראן, להחלטת בית המשפט העליון לאפשר "פלוריאליזם של גיור". אבל אותם נציגים ערבים יורים לעצמם בראש כאשר הם תומכים ב"פלוריאליזם הגיור" הזה. ומדוע?
    עיקר היותה של ישראל מדינה גזענית – ובמידה מסוימת גם מתוחכמת יותר מדרום אפריקה ורודזיה המנוחות, הוא בעניין קיומו של "חוק שבות" גזעני שהופך כל "רבע יהודי" לאזרח תוך 24 שעות ומותיר את הערבים כמיעוט נצחי לדורות. ה"מפעל הציוני" – של בניית "עם חדש", גם מלא יהודים אירופאים ואמריקאים, היה ראשית ואחרית אסונה של האומה הערבית הארץ ישראל. "גיור ליבראלי" הוא רק קטליזאטור גזעני נוסף ל"רוב יהודי" כזה, גם אם מדובר בסלאבים טהורים. זו עוד דרך למחוק את הערבים כמיעוט. היהדות הדתית והחרדית נפגעות פחות מגזענות זו מאשר הקרבן העיקרי: הציבור הערבי. אבל זה עשרות שנים שהצליחו קברניטי הציונות להערים על ראשי הציבור הערבי והפכם לבוגדים בעמם בעל כרחם, דרך האגף השמאלי של הציונות, הנלחם ל"זכויות שוות" לאוכלוסיה הערבית כשבידו השנייה הוא מפעיל את "גרדום חוק השבות" עם סכין ה"גיורים הליבראליים", המותיר את הערבים כמיעוט נצחי. גם נכרי מחבר העמים או "גר ליבראל" יכול להפוך לימים ליהודי אורתודוכסי, אבל לערבי הוא יהפוך רק כשהכושי ישנה את עורו והנמר את חברבורותיו.
    לפני מספר שנים הציע יו"ר מר"צ דאז – ח"כ לשעבר חיים אורון, חוק שעל פיו כל מי שיחפוץ להיות יהודי יוכל להגדיר עצמו ברגע אחד ככזה ויהפוך לאזרח ישראלי, שממנו כמובן יולדו לאומנים וגזענים אנטי ערבים. אנשים כח"כ דב חינין כבר הביעו תמיכתם בחוק הזה, שלשמחת הערבים נפל ברוב של חרדים, דתיים לאומנים ולאומנים חילוניים! עם כאלה "ידידים" – כחיים אורון וחבריו, הרי שהערבים אינם זקוקים לאויבים של ממש.
     הגיע הזמן שה"רשימה המשותפת" והתקשורת הערבית ידונו שוב בכל הפרדוקס הפוליטי הזה – שבו ההנהגה הערבית נקשרה לעץ הגזענות של "חוק השבות" וסעיפי ה"גיור" שלו, בעבותות של ה"שמאל הליבראלי" ושל "כוחות השלום והקדמה", המנציחים את היותם של הערבים מיעוט מבוטל בארצם לעד עולמי עולמים. שותפות חכמה יותר בין הערבים לחרדים בעניין הקטנת ה"גיורים" והגבלה כמה שיותר ל"חוק השבות", הייתה צריכה להיות התשובה המיידית של ה"רשימה המשותפת". אבל כשבראשה של הרשימה המשותפת עומד אדם שהחרים את גורמי השלום היהודים בארה"ב משום היותם חרדים, ואשר הוא עצמו היה למנהיג המוסלמי הראשון שאכל בפרהסיה לעיני המצלמות ברמדאן האחרון, הרי שבאמת יהיה קשה למצוא תזוזה רדיקאלית לטובת הציבור הערבי מול הפוליטיקה השמרנית מבית אלה ש"מתקדמים יהודים" פרו ציונים מוליכים אותם שולל.


יום שני, 4 באפריל 2016

מפלתו השנייה של אריה דרעי מיד ה'

בס"ד
       מפלתו השנייה של דרעי מיד ה' / הרב אליהו קאופמן
    כיהודים מאמינים אנחנו מצווים להאמין באופן מוחלט למשפט כי "אין נוקפין אצבע אלא אם מכריזין עלייה משמים". בנוסף לזאת אנו יודעים היטב כי כל צרה שבאה על האדם היא בהשגחה עליונה. הבעיה היא שאנשי מפלגת ש"ס – על רבניהם, בורחים מבסיס האמונה הזה כאשר מדובר ביו"ר תנועתם, אריה דרעי. במשך למעלה מעשרים ושש שנים עולה הצחנה הפלילית מהאיש הזה אך בש"ס מסרבים להודות בפרהסיה כי "יד ה' בדבר". יתרה מכך, במצב של שחיתות ועוונות הרי שהיהדות מורה על הכלל "ובערת הרע מקרבך". אבל בש"ס עשו ועושים את ההיפך. את הטובים – כיעקב יוסף, יצחק פרץ, יוסף עזרן ואחרים הם שלחו לעזעזל אבל את הרע במיטבו הם מחזירים בגדול, ועוד מתגאים בכותרת של "הוא חזר"! והרע במיטבו הוא אריה דרעי.
   זו הפעם השנייה שחקירות פליליות נפתחות נגד איש הציבור היחיד במדינת ישראל ששב לכהן ציבורית באותו תפקיד לאחר שנתפס בקלקלתו. אבל לרבנים מש"ס – עטורי הזקן והפאות, זה עדיין לא מספיק ברור שיד ה' הייתה בדבר, ובפעם השנייה. מילא, אם הדרעי הזה היה איש מידות נעלה ושומר מצוות אדוק, אזי, אולי אפשר היה להאמין כי מעשה שטן הוא זה אבל כאשר האיש הזה חבר וחובר לכל מרשיעי ישראל מהאגפים האנטי דתיים, כאשר האיש הזה הקים ברית בלתי קדושה בין ש"ס למר"צ, כאשר האיש הזה הקים – כמנהג הרפורמים, "הנהגה רוחנית" של נשים בראשות אשתו, כאשר האיש הזה מצטלם בפוזה צמודה לאשת איש וכאשר האיש הזה מבזה רבנים ותלמידי חכמים הרי שאין שום סיבה שהשטן ינסה להכשילו, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו הוא זה ששולחו כעכבר עלוב שוב ושוב לחקירות משטרה, בעניינים של "דברים בטלים" ולא כפי שש"ס מציגה זאת, ב"ענייני תורה".
   מאז שובו של דרעי לש"ס הרי שקלונו מתגלה שוב ושוב. האיש שכול ש"ס תלתה בו את אמונה כי לאחר בחירות 2013 הוא יגדיל את כוחה, הרי שרק כשל ועימו ועם הגר"ע יוסף ואלי ישי נתקעו כולם שוב עם 11 מנדטים בלבד. והנה, בבחירות 2015 – ללא הגר"ע יוסף וללא אלי ישי הפורש, נחלה ש"ס של דרעי מפלה ומ-11 מנדטים היא ירדה לשבע בלבד, אחד יותר מאשר קיבלה בשנת 1988, ארבע שנים לאחר הקמתה! וכל זאת כאשר דרעי עושה בה כבשלו. דרעי קבע את רשימות הח"כים והעיף משם את הח"כ לשעבר ניסים זאב. כאשר משולם נהרי התפטר מהפרלמנט – בעקבות ה"חוק הנורבגי", אילץ דרעי את אברהם מיכאלי (ח"כ נמרץ לשעבר) ואת חיים ביטון לפנות את מקומם ל"יסמן" הצבעוני שלו, ליגאל גואטה. את בנו מינה דרעי  ל"מבקר התנועה" של ש"ס ובכך סתם כל גולל לביקורת כלשהי. האם לרבני ועסקני ש"ס לא ברור עדיין כי האיש הזה הוא כישלון והוא עלול לחסל את מפעל חייו של הגר"ע יוסף במו פשעיו?!
    ואם בגר"ע יוסף עסקינן, הרי שלפני בחירות 2015 הובהר לכולם כי הגר"ע יוסף ראה בדרעי רק צרה צרורה ואף כינהו "רשע" ו"גנב". אבל לפתע פתאום נעלמה "אמונת החכמים" מרבני ועסקני ש"ס כאשר דובר באריה דרעי. אין זה סוד שכבר בימיו של הגר"ע יוסף הרי שדרעי הקים מפלגת צללים שתגרום להחזרתו לש"ס על אפו וחמתו של הגר"ע יוסף. כבר עשרות שנים שדרעי הואשם ע"י הגר"ע יוסף שאינטרסי היהדות הספרדית אינם בראש מעייניו של דרעי אלא שהוא מעדיף את האינטרסים הכלכליים שלו והשזורים באילי הון ועסקנים אשכנזים וחילוניים. בבחירות האחרונות הוא כפה ממש על הרב ראובן אלבז להיכנס ל"מועצת חכמי ש"ס" לאחר ששוב ושוב שלח פרחחים להפריע לו בשיעוריו ואף על הגאון שלום כהן לא חס דרעי אלא שלחו להפריע לרב אלבז בשיעורו, עד שהרב אלבז נכנע. על כל אלה ועל עוד מיני תחבולות שאינן מדרך התורה הרי שהקב"ה פתח לדרעי שוב פעם את תיבתו הפלילית.
    יתכן בהחלט שמי שיש לו לא מעט קרדיט בפתיחת התיק הזה הוא הליכוד, ויתכן בהחלט שגם לעומד בראש הליכוד יש חלק מכריע בעניין, מתוך צפייה לטווח ארוך. בל נשכח שפרשת דרעי הראשונה נפתחה בראשית שנות ה-90 של המאה העשרים לאחר שדרעי בגד בשותפיו מהליכוד ב"תרגיל המסריח" של 1990. קודם לכן נישל דרעי – אז עדיין מנכ"ל משרד הפנים, את השר רוני מילוא מכל התערבות במשרד הפנים, כשר שהיה ממונה על דרעי, לאחר התפטרותו של הרב יצחק פרץ מהתפקיד. לאחר 1990 הפך מילוא לשר המשטרה ומיד אח"כ צפה פרשת דרעי. האם היה כאן קשר בעניין הדברים הללו, הרי שרק הקורא יחליט. אבל לכל עניין ש"ס קדמו עוד הרהורים וערעורים רבים קודם לכן בליכוד.
     הקמתה של ש"ס – בשנת 1984, ע"י החרדים האשכנזים הליטאים הביאו ללא מעט "פרפורי בטן" לליכוד. חלק גדול מקהל הבוחרים של ש"ס היה למעשה פוטנציאל הבוחרים של הליכוד, ולאחר שתמ"י המסורתית נעלמה בליכוד הרי שבליכוד ראו בזעם את הקמתה של מפלגה חדשה שתגנוב מהם את בני עדות המזרח. אבל בליכוד גם ניסו להתנחם בכך שש"ס תישאר "מפלגת לווין" ימנית הקשורה למפלגת האם ששמה הליכוד. אבל ההמשך הדליק לליכוד את כל הנורות האדומות.
    ש"ס החלה להיות מפלגה חרדית ממש. בליכוד לא הבינו בתחילה את ההבדל בין תמ"י המסורתית לבין מפלגה חרדית ממש, שהרב שך הוא המנהיג המעשי שלה. עם הזמן למדו בליכוד שש"ס מונעת גם לכיווני שמאל – ע"י אותו אריה דרעי, פקיד שהפך לשר ואח"כ ליו"ר המפלגה. ה"תרגיל המסריח" היה ה"קו האדום" שממנו למדו בליכוד כי יש לעצור את הצרה החדשה ויהי מה. אח"כ בא לעולם "משפט דרעי". בימיו של אלי ישי כיו"ר ש"ס הייתה לליכוד עדנה בכל הנוגע ללויליותה של ש"ס עד ש...אריה דרעי חזר לש"ס בשנת 2013. לא מן הנמנע שמה שאירע בשנת 1990 אירע גם 26 שנה אח"כ, אולי אפילו מסיבות זהות.

     באחרונה שמענו על הקמתה של מפלגה חדשה בשם "תור הזהב". לכאורה זו מפלגתם של אינטלקטואלים מזרחיים החפצים לחדש את ה"פנתרים השחורים". הפלגה הזו מוצגת כמפלגה שתילחם על קולות של הליכוד, העבודה, "כולנו", "יש עתיד" ויש גם האומרים של ש"ס. אבל מבט מעמיק מגלה כי חלק הארי של ראשי המפלגה הזו תמכו בשנת 2015 ב...ש"ס! מנהיגי המפלגה הזו אינם אלא "טירונים פוליטיים" שמישהו ממולח יותר עומד מאחרויהם, ויש הטוענים ששמו : אריה דרעי. דרעי תמיד התלונן כי החרדים של ש"ס "קטנים עליו". דרעי תמיד פזל ל"צבורים אחרים" כי משם הוא חלם להיות ראש ממשלה. כבר בשנת 1996 הוא תכנן לבנות בעתיד ש"ס חילונית ושמאלית אבל הכלא טרפד לו זמנית את התוכנית. כשחזר לש"ס – בשנת 2013, הוא שוב החל בחלום הזה ובבחירות 2015, כשהרב עובדיה יוסף כבר לא היה בחיים, הוא החליט לממש את תוכניתו החילונית – שמאלית והקים קבוצה של מזרחיים מהשמאל כחלק מהחלום ל"ש"ס האחרת". ירידת ש"ס לשבעה מנדטים חרדים בלבד הביאה את דרעי לטקטיקת בחירות חדשה לעתיד: הקמת מפלגת לווין שמאלית – חילונית – מזרחית, שבבחירות הבאות תגנוב קולות מהליכוד ומהעבודה בעיקר ותאסוף גם לא מעט ממאוכזבי "כולנו" ו"יש עתיד". דרעי ידע שמש"ס החרדית כבר אי אפשר יהיה לגנוב קולות למפלגה שמאלית – חילונית. בכך אימץ דרעי את הטקטיקה של מפלגת העבודה משנות השמונים של המאה העשרים: העמדת שברי ה"פנתרים השחורים" לבחירות הכלליות כדי שיגנבו קולות ממצביע הליכוד. כך קיווה דרעי לגמד בבחירות הבאות את הליכוד ואת העבודה ולחזור להפוך לפחות לכוח השלישי בגודלו, אם וכאשר יכנסו אנשי "תור הזהב" לפרלמנט ויקימו את ה"רשימה המשותפת" לעדות המזרח והספרדים עם ש"ס של דרעי. אבל מסתבר שבליכוד ואצל נתניהו עלו על הרעיון המבעית הזה ומי יודע אם חשיפת החשדות השנייה נגד דרעי איננה השבת אש מתוחכמת מצד הליכוד כנגד ה"רשימה המשותפת" העתידית ליוצאי המזרח ועדות ספרד...

יום ראשון, 3 באפריל 2016

גרי החלומות בלבוש אורתודוכסי

בס"ד
  "גרי החלומות" בלבוש "אורתודוכסי" / הרב אליהו קאופמן
    ראשית, עלי לציין כי עמדותיי לא השתנו בכל הנוגע לאי קבלת ה"רבנות הראשית לישראל" כראש מוחלט לדת בישראל, ובמיוחד בנושאי כשרות וגרות. יתרה מכך, לדעתי – עפ"י עובדות שאני עוסק בהם כמעט יום יומית, הרי שרמת הכשרות של רוב ה"רבנויות" היא מתחת לנדרש ואף בגדר פיגולים ואילו ענייני ה"גרות" שלה אינם רחוקים מאלו של הרפורמים. אני עדיין יושב וחושב בהשקפה שיש להפריד את הדת מהמדינה כצורך תורתי ולכן ה"רבנות הראשית לישראל" היא המכשול הגדול ביותר לכך. אבל...
    אישורו של הבג"ץ את בית הדין בבני ברק – של משפחת קרלי'ץ, להיות סוברני לגייר היה נמהר מדי וההתייחסות לעניין הייתה עקרונית מדי מאשר נקודתית, וזאת למרות שאני יודע היטב כי כל מעללי "בית הדין" הזה נמסרו בפרוטרוט לערכאות המשפטיות ע"י נציגי הרה"ר ו"מנהל הגיור". אינני תמים ולכן אני בהחלט מניח שכל החלטה שיפוטית נובעת גם מההשקפות הרעיוניות של צוות השופטים, ועוד בסוגיית ה"דת והמדינה". אחריות שיפוטית הייתה לבוא ולהתעלות מעל ה"השקפות העקרוניות" ולבדוק לגופו של עניין את נקודת הפעילות של "בית הדין" הזה בעבר, ומה תהיינה ההשלכות אם ל"בית הדין" הזה תינתן יד חופשית ורשמית ל"גיורים". לצערי הרב נכונה הנחת היסוד הגורסת שאם באמת בית משפט ישראלי מעדיף גורם חרדי על פני גורמי ה"רבנות" הרי שאותו גורם "חרדי" אינו אלא ברמה דתית נמוכה יותר מזו המסורתית. וכך היו פני הדברים גם כאן. בית המשפט החליט לעודד כמה שיותר "פתיחות" בנושאי ה"גיור" גם כאשר היה מדובר בסכנה לאנדרלמוסיה אזרחית אח"כ, שתגרום למשרד הפנים להיוותר חסר אונים מול "גלי הגירה" מבוימים של גורמים בעייתיים ופליליים כאחד, תחת מסווה "חוק השבות".
   ההיסטוריה הארוכה של בית הדין הזה – שעד לפני שלוש שנים לערך עמד בראשו הפוסק הליטאי מבני ברק, הרב ניסים קרלי'ץ, איננה סוגה בשושנים. בניו השתלטו על בית הדין הזה ועקפו את אביהם בהחלטות ובעיוותי דין, עד שלפני שלוש שנים פרש האב מראשות בית הדין והעביר את השליטה בו לרב שריאל רוזנברג, חתנו לשעבר. אבל באופן מעשי השליטה נותרה בידי האחים שמואל קרלי'ץ ומוטל'ה קרלי'ץ (השני כיהן בעבר כראש עיריית בני ברק). מאות משפחות ויותר ניסו בעבר לפנות לערכאות נגד בית הדין הזה – בטענה כי נעשו בו מעשים פליליים כמו העלמת תיקים ועדויות. לבסוף – תוך טרור ממש, הפניות בוטלו. אם בעזרת מקל הטרור, אם בעזרת גזר ההשתקה ואם ע"י שניהם גם יחד. מאחר ו"רבנות" בני ברק הרשמית כמעט שאיננה מוכרת ע"י תושבי העיר הרי שרובם הגיעו לבסוף לבית דינו של רב העיר, הרב משה לייב לנדא, ובשנים האחרונות גם לבית הדין שפתח הרב שלמה מחפוד. אבל עיקר הזעקה עלתה זה עשרות שנים מ"בית הדין לגיורים" של בית דין זה.
   לפני מספר שנים העיד בפני דיין בכיר ב"בית הדין לממונות" של בית דין זה כי "נושא הגיורים הוא אמנם בעייתי בבית הדין שלנו". עד להחלטת בג"ץ האחרונה למשל הרי ששנים רבות הסתיר בית הדין הזה מרבים שבאו ל"התגייר" אצלו כי אין בסמכותו לערוך "גיורים" מוכרים וכי אחרי שה"מתגיירים" ישלמו הון עתק הרי שהם יאלצו לחזור על ה"גיור" ב"רבנות" מוכרת זו או אחרת. כך למשל הגיע לידי סיפור (שאח"כ הועבר גם ל"מנהל הגיור הממשלתי" וגם לרבני בני ברק) של אישה אוקראינית מאור יהודה שבמשך שנתיים למדה ב"קורס לגיור של בית הדין" הזה ושילמה על כך מאות ₪ בחודש, כי לאחר שאחד מהרבנים בבית הדין (הרב ויזל) השיאה לחברה לחיים היא גילתה כי תיאלץ לעבור את הקורס מחדש ב"רבנות" כלשהי. מששאלה מדוע לא הוברר לה ולחברותיה על כך היא נענתה כי "לא שאלתן", ואח"כ גם הסבירו לה כי "זה היה לשם שמים". את הילדה שלה אמנם "גייר" בית הדין אך כאמור, ה"גיור" היה "לשם שמים" ולא הוכר ע"י משרד הפנים. באור יהודה למשל ניהלה את ה"גיורים" הללו מזכירתו של ראש העירייה שלימים נפל לפלילים, דוד יוסף. עבירה אחרת על החוק בוצעה ע"י בית הדין הזה שוב ושב כאשר ה"מתגיירים" לא היו תושבי המדינה, ועפ"י החוק אסור היה גם ל"רבנויות" ל"גייר" כאלה. כך "גוירו" אינדיאנים מדרום אמריקה, פועלים רומנים וסתם נכרים מחו"ל – כאשר בתחילת ה"גיור" נאמר להם כי "גיורם" יבטיח להם את האזרחות הישראלית, ורק כאשר סיימו את ההליך הם הבינו כי כספם היה לריק. "כסף" – זה היה וזה הינו שם המשחק של בית הדין הזה, שעוד בימים שלא הייתה לו לגיטימציה הוא עבר מידי יום ביומו על החוק, והנה עכשיו מי יודע מה יעשה כאשר הפך בית הדין הזה ל"רשמי".
   כדי להמחיש את סכנות העתיד די אם אכתוב כאן כי לפני שנים ספורות הגיע ל"רבנות הראשית לישראל" ידיעה כי יום אח"כ עומדות להגיע לישראל עשרות פרוצות מאוקראינה ל"גיור מזורז" באמצעות בלדרי וסרסורי ה"מאפיה". ה"רב הראשי" הרים בשעה שתיים בלילה טלפון לרב ניסים קרלי'ץ וכך בוטל העניין. במקרים אחרים היו אלה אזרחי מדינות זרות ש"גוירו" בבית הדין הזה על כתובת פיקטיבית בישראל. לאחים קרלי'ץ יש אח בבאר שבע ששמו נחום קרלי'ץ והוא חסיד חב"ד, האיש הוא אדם מבריק ובמיוחד בתחום המשפט. לאחר שבעבר הוא התגורר בבני ברק וגילה את מעללי אחיו, ואף איים בערכאות נגדם, הרי שהוא סולק בברוטאליות מבני ברק ואוים שאם יחזור מבאר שבע לבני ברק ידאגו אחיו לאשפזו בבית החולים לחולי נפש בגהה... אותם שופטים "עקרוניים" שאישרו את בית הדין הזה התעלמו נקודתית כי אישור בית הדין הזה יביא בעתיד ל"הלבנת" מסתננים, פרוצות ועוד מיני אנשי דלא מעליי. והכול כמובן בשם הזכות ה"עקרונית" ל"ליבראליזם" ול"חופש הגיור" וה"פולחן"...
     מזה מספר שנים מנסים ראשי בית הדין הזה לקבל לגיטימציה מבית המשפט כאשר היחצ"נות שלהם נסובה סביב היותם "ליבראלים" ו"מתקדמים" יותר מה"רבנות הראשית". מסתבר שהניסיונות הללו צלחו והרשות השופטת לא התייחסה כמו שצריך באמת ל"תיבת הפנדורה" הפלילית של בית הדין הזה, שלא רק שאינו "מהודר" אלא שהוא רחוק מכל אמת מידה של חוק דתי או חוק מדינה.
      אבל בכך לא סיימנו את המבט לעומק הבעיה והצביעות. ראשי הציבור החרדי – ובמיוחד הליטאי, לצד ה"רבנות הראשית", לוקים אף הם בצביעות ובשקר. במקום לצאת נגד בית הדין המושחת הזה – שנמצא בתוך היהדות החרדית כאיבר ממאיר, הרי שכל העסקנים והרבנים פתאום תוקפים את אלה שבכלל לא הגישו את הבג"ץ בנושא: את הרפורמים והקונסרבטיביים. כך מחפשים את האבידה – על יד הפנס המואר ולא במקום האבידה האפל של בני ברק, "עיר התורה והחסידות". אילו באמת הרפורמים היו נגשים לבג"ץ נגד ה"רבנות הראשית" הרי שספק אם היו זוכים אבל ה"פתח האורתודוכסי" של אנשי הפלילים מבני ברק היה טוב יותר לפריצה במערך ה"גיור", ולעתיד יהווה תקדים לכל "בית דין" שיוקם אראית ל"גייר" כל מה שזז. אבל משפחת קרלי'ץ – השולטת ב"יתד נאמן" ובמחנה הרב שטיינמן ואשר אריה דרעי הוא ממקורביה הבולטים, מטילה מוראה על כולם עד שעל ימין החרדים אומרים שמאל ועל שמאל הם אומרים ימין.
   ולסיום עוד נקודה לעניין האתיקה בהחלטת בית המשפט. השופט סלים ג'וברן הוא אמנם – כשופט, סוברני להחליט על פי החוק כל החלטה שיפוטית אבל היה נאה מצידו של אדם כזה, שהינו בן לדת הנוצרית, לא להיכנס לתחום שיפוט שהינו דתי – הילכתי – יהודי טהור. אבל מסתמא שרק הפרדת הדת מהמדינה תביא לכך שנכרים – ועוד מהזרמים ההסכלתיים של הנצרות, לא יתערבו בענייני היהדות.
   
  


יום שבת, 2 באפריל 2016

המזרח הכפול של בנט

בס"ד
            המזרח הכפול של בנט / הרב אליהו קאופמן
    באחרונה החל השר נפתלי בנט לזמר – מכובעו כשר החינוך, זמירות פרו – מזרחיות יהודיות, ובמיוחד בכל הקשור להנצחת ההיסטוריה של יהודי המזרח. אבל אליה וקוץ ממאיר בה. אצל בנט עידוד המורשת וההיסטוריה של יהודי המזרח הוא אלמנט חיובי כאשר מדובר בלאומנות אבל כאשר מדובר בעוצמת המורשת היהודית בהיסטוריה של יהודי המזרח ובגילויי אמת בה הרי שהדברים נותרים בקיפאון. את השיטה הזו למד בנט מהשר המנוח של ה"בית היהודי", אורי אורבך. גם הלה נזכר ביהדות המזרח כאשר היה צריך על גבה לדרוש פיצויים מארצות ערב וממדינה מוסלמית שמעולם לא הייתה שם בעיה כזו, מאירן.
    זה בהחלט חשוב להביא את שירי משוררי המזרח לספר הלימוד אבל חשוב גם לציין ששירת משוררי המזרח כללה אך ורק שירי הלל ושבח לבורא, ובודאי שלא כללה בתוכה שירת חול עם גסויות ואפיקורסות, כשירת משוררי אירופה החילונית. חשוב מאוד להביא סיפורת של סופרים יהודים מהמזרח אבל גם חשוב ללמד את התלמידים שמלבד ספרות תורתית לא הייתה ליהדות המזרח ספרות אחרת. חשוב מאוד לדבר על הערגה לציון של יהודי המזרח ועל עליותיהם לארץ למען שמירת התורה והמצוות אבל גם חשוב להסביר שציון שלהם לא הייתה הציונות שבאה לארץ כדי להעביר את העם היהודי על דתו. עמוד האש היא אמנם פעילותם של יהודי המזרח למען חיים בארץ הקודש אבל זהו איננו עמוד הענן של התנועה הציונית החילונית, שהביא "חלוצים" סוציאליסטים אנטי דתיים כדי ליצור "עם חדש" ש"עולם ישן נחריבה".
    והעיקר להיסטוריה. נכון אמנם שבתוניסיה היה חכם יהודי – בשם משה חלפון, שהיה פרו ציוני אבל האם בנט יסייע לפרסומם של חכמי המזרח ומורשתם ההשקפתית שנלחמו בהסכלה ובציונות כמו הרב עבדאללה סומך, ה"בן איש חי" , הרב שאול הכהן דוויק, ה"כף החיים", ה"סבא קדישא" אלפנדרי, הרב צדקא חוצין, ה"בבא סאלי" וה"בבא מאיר", הרב יעקב מוצפי והרבה, הרבה אחרים? האם בחומר הלימוד החדש של בנט תיכלל גם פרשת גניבת ילדי תימן, המזרח והבלקן, וכיצד נפטר בייסורים הרב עוזי משולם? האם תלמידי ישראל ילמדו על גזיזת הפאות לילדי המזרח והעברתם על הדת? האם פרשת הנחת הפצצות בבתי הכנסת בעירק – בחשד שהיו אלה פעילי התנועה הציונית, גם תדון שם? האם אפלייתם של שומרי מצוות מהמזרח ע"י אחיהם הדתיים והחרדים מאירופה גם תובא עם עובדות, לפני התלמידים התמימים? האם יספרו הספרים החדשים לתלמידים גם על הבאתם של יהודי תימן בראשית המאה העשרים לצורך עבדות ועם גושפנקא "רבנית" לכך, ע"י הרב קוק? האם פרשיות גרושי יהודי תימן מהמושבה כנרת והקמת כפר חב"ד במקום מושב תוחלת התימני, גם תסופר שם? והאם ידובר בתוכנית הזו על תקופות מפוארות של יהודי המזרח בזכות הסובלנות של המשטרים הערביים בפרט, כ"בית אומייה" ו"בית עבאס", והמוסלמים בכלל, כהאימפריה הע'ותמנית?
     אני מאוד מקווה שמהעז הזה יצא מתוק אבל אני גם חושש שמה שמכינים שלא מן הטהור יצא לבסוף שכרו בהפסדו.

    

ריבלין קפץ מהעץ

בס"ד
                ריבלין קפץ מהעץ / הרב אליהו קאופמן
      פרשיית הרחקתו של ח"כ זחלקה ממשכן הנשיא – בכנס עם ראשי הציבור הערבי, הייתה בעצם ההזדמנות של הנשיא רובי ריבלין לחזור ל"חיק החם" של ה"קונצנזוס הלאומי" של הליכוד, ממנה נשר מאז שנבחר לנשיא. הרבה גובה איבד ריבלין בתנועה שבא צמח, גדל וכיכב פוליטית, עד שהגיע למשכן הנשיא. בליכוד כמעט שכחו שהוא נבחר לנשיאות כמועמדם, ומתוך שורותיהם. ביקורו של ריבלין בכפר קאסם, השתתפותו בארה"ב בכנס ראווה פוליטי לצד הפלשתינאים, ביקורתו הרמה על נתניהו בנוגע לאי דמוקרטיה של האחרון, וכמובן שיציאתו נגד אנשי הימין הקיצוניים הביאו נגדו גל של שנאה מימין שהתבטא גם ב"פוסטים" וב"פייסבוק", עד שריבלין עצמו חש כי טיפס על עץ פוליטי אנטי ימני גבוה מדי. הוא ידע כי הנשיאות איננה מלכות וכי יאלץ בעוד מספר שנים לפנות את הכס שעליו לא חלם עד לא מכבר. אי לכך הוא הבין שהבייתה – כלומר לליכוד, הוא כבר לא יוכל לחזור כשיפרוש, ואילו במפלגת העבודה ובשמאל הוא יהיה נטע רויזיוניסטי זר. ולכן הוא חיכה להזמנות שתוריד אותו מהעץ ושוב תיתן לו מקום של כבוד בליבות הגוורדיה הלוחמת שבימין. ופרשת זחלקה הייתה ההזדמנות הזו, לעשות מעשה לאומני ולנסות לטהר את עצמו מה"תבוסתנות".
     ריבלין הוא אדם חכם ומאוזן ולכן הוא יודע היטב כי בישראל הכול בנוי על בסיס גזעני. מה שמותר ליהודי או לסלאבי – להזדהות עם שכול של בני משפחות טרוריסטיות, אסור לערבי. אם סטומרי'ץ למשל יבקר את אלמנת ברוך גולדשטיין הרי שריבלין לעולם לא יסגור לפניו את שערי משכנו אבל כשזחלקה עשה זאת, והסתייג מהרצח עצמו, הרי שזה נאסר עליו משום ערביותו. מנגד, כשריבלין יסלק רק את זחלקה הרי שהימין עשוי לשכוח לו את כל מה שעולל להם מתחילת נשיאותו, ואף מימיו בפרלמנט. ולכן ריבלין היה כל כך "נחרץ" בפרשת זחלקה.
    יתכן כי גם מהלך פוליטי ישראלי עמד מאחורי הצעד הזה. לאור סילוקו של ח"כ זחלקה מהכנס הרי שגם שלושת חבריו של הח"כ – הח"כים טיבי, עודה וגנאים, החרימו את הכנס וכך נותר ריבלין עם ראשי הרשויות הערביות מבלי לתת כוח פוליטי לראשי ה"רשימה המשותפת". זהו עוד סדק פוליטי כדי לבקוע את האחדות הערבית שתוצאותיה בבחירות האחרונות לפרלמנט הולידו פיק ברכיים בליכוד, אך גם ב"יש עתיד" וב"עבודה". יתכן שזה היה צעד מחושב מראש ויתכן שלא , אבל ריבלין הצליח איכשהו לקפוץ מהעץ ה"שמאלני" שעליו טיפס עפ"י גרסת לאומני הליכוד. זה כבר לא כל כך מזכיר "נשיא ממלכתי" אלא שזה מזכיר יותר את יו"ר בית"ר י"ם של שנות ה-70...


השעיית ההיגיון

בס"ד
                     השעיית ההיגיון / הרב אליהו קאופמן
      כאשר הימין מעלה חוק מקארתיסטי כמו "חוק ההשעיה שתפור נגד הח"כים הערבים , אזי, אני מבין למה. זהו הימין, זוהי השקפתו והוא נהנה מבסיס פוליטי ואלקטוראלי כה מוצק שהוא יכול להרשות לעצמו להעלות חוק אנטי דמוקראטי ללא המורא כי מחר יפעילו אחרים חוק כזה נגדו. הימין בישראל – במתכונתו המקארתיסטית, איננו שונה ממפלגות ימין קיצוניות בעולם של היום ובעולם הפוליטי של הבעבר, ובמיוחד כשהן הגיעו לשלטון. אבל מה לחרדים ולחוק כזה?!
       כאשר ח"כ אורי מקלב מ"יהדות התורה" ניסה להציג את עמדתו ועמדת חבריו החרדים, ב"וועדת החוקה" של הפרלמנט הישראלי, הרי שלא במקרה הסברו נשמע מבולבל , שיניו נקשו, משפטיו לא היו ברורים ובסיום דבריו איש לא הבין את עמדתו עד.....שהעלו את הנושא להצבעה ומקלב הצביע עם הימין. לא לחינם מקלב היה מבולבל. אנשי "יהדות התורה" – ואף אנשי ש"ס, יודעים היטב שחוק כזה יכול להיחקק מחר נגדם. היהדות החרדית היא לא פעם נמצאת במצבים מבודדים יותר מאשר הערבים, ובעיתות שנאה אנטי חרדית – שאינן נדירות בארץ הקודש, הרי שרק מתי מעט בימין החילוני ובקרב ה"סרוגים" יעזו להגן על החרדי המושמץ. במשך כמעט שבעים שנת קיום המדינה הזו לא חסרו רגעים שמסיתים ושונאים הביאו ללינץ' ציבורי אנטי חרדי, ואם היה מישהו מעלה איזה חוק השעייה נגד החרדים, הרי שגם הוא היה עובר בקונסטלציה זו או אחרת. סיבות לכך לא אינן חסרות, וכך גם עיתויים להסתה לא חסרו. בבראשית שנות ה-60 זו הייתה פרשת יוסל'ה שוחכמכר, ואלמלא אגו"י לא הייתה עוברת צד ומגלה את מחבואו של יוסל'ה בארה"ב, הרי שאו-אז היה כבר עובר "חוק ליברמן" שהעלה לפני הבחירות האחרונות את אחוז החסימה לארבעה מנדטים. מסוף שנות השמונים של המאה העשרים החלו גלי שנאה אנטי חרדיים ואנטי דתיים לשטוף שוב ושוב את הרחוב החילוני. העלייה בדמוגרפיה החרדית לצד אי השרות בצבא והפיכת החרדים ל"לשון מאזניים" פוליטית, העמידו את היהדות החרדית במרכז של גלי שנאה בלתי פוסקים עד אלימות פיזית ממש. ה"תרגיל המסריח" של ראשית שנות ה-90 הפך את הימין והשמאל יחדיו לאויבי החרדים ואילו משפט דרעי רק הוסיף שמן למדורה הזו (ומי יודע אם להשעיית דרעי של אז לא היה נמצא רוב מוחץ בפרלמנט הישראלי...). באותם ימים הובילו את השנאה הזו רבים, משמאל ומימין גם יחד, כמו שולמית אלוני, יוסי שריד, רפאל איתן, אברם בורג, אברהם פורז, יוסי פריצקי,טומי לפיד, ועד לפני הבחירות האחרונות היו אלה לפיד הגו'ניור, שאחז בלפיד השנאה, ולצידו איווט ליברמן וציפי לבני. עשרות אנשי ציבור הובילו ומובילים שוב ושוב את השנאה האנטי חרדית ומזמנים למחוק את הייצוג החרדי הציבורי. כפסע היה יכול להיות שאילו חוק כזה כבר היה קיים נגד הערבים בימי ההסתה האנטי חרדית, אזי, היה כבר נמצא איזה שונא דת תורן שהיה תופר מספר סעיפים לחוק האנטי ערבי, ואז גם הח"כים החרדים היו טמונים בו. מספיק למשל שיהיה "רוב ציוני" לזריקת ח"כים שלא יגדירו עצמם "ציונים"...
    לא לחינם – בארצות אירופה, כאשר המשטרים האירופאים מחוקקים חוקים אנטי מוסלמיים הרי שהיהודים אינם מצטרפים אליהם משום שהם יודעים כי הבאים בתור המקארתסטי – לאחר המוסלמים, יהיו היהודים. כך למשל הצביעו יהודי שוויץ נגד הגבלת הגובה למסגדים המוסלמים. היום זה מסגד ומחר זה יהיה בית כנסת. אבל הפוליטיקאים החרדים אינם בעלי מעוף והשקפה פוליטית, ומנגד את הוראותיהם הם מקבלים מהימין החילוני, תוך הפחד שאם ילחמו נגדו, אזי, חלק מהציבור שלהם יזנח אותם בבחירות לטובת אותו ימין חילוני. החרדים היו אומנם צריכים להיות הראשונים שיסרבו למשמעת הקואליציונית של נתניהו, האיש של הרפורמים בישראל, אבל הפחד האלקטוראלי גורם להם להמשיך לשמש סמרטוט רצפה פוליטי לימין.
     כשההצבעות על החוק הזה תעלינה מעניין מה יצביע מכלוף דרעי יחד עם ששת גוריו מש"ס. בסקטור הערבי – עד ל"תנועה האסלאמית" מחוז הצפון (כולל...), לדרעי יש תדמית של יהודי שרק פסע בינו להתאסלמות אבל מכלוף דרעי יודע שאם הוא יתנגד לחוק הזה הרי שהימין יצא נגדו בהתקפות רצחניות וספק אם ש"ס תעבור את אחוז החסימה בבחירות הבאות. קשה לי להאמין שהפעם שוב יצליחו שבעת העכברים מש"ס להפוך את חדר השירותים בפרלמנט הישראלי למקלט זמני שלהם כדי לא להיות מעורבים בהצבעות על ההצעה הזו.

     ומה בעניין ה"גדולים"? הם כבר יחכו - שהרי כל תפקידם הוא אך ורק להצהיר מבחירות לבחירות על ה"מצווה" הגדולה ששמה "הבחירות לפרלמנט הישראלי"...

ועכשיו זה הזקן

בס"ד
                        והפעם זה הזקן... / הרב אליהו קאופמן
     בהרבה מאוד נושאים אני חלוק על הזרם הדתי – לאומי, וחושבני שאין בכלל טעם לנסות להתווכח עימם, כי התהום הפעורה בינינו היא עמוקה מדי מכדי שנגיע לפשרות השקפתיות.. אבל ישנו נושא אחד שבו אני חושב שאני עוד יכול לנסות להוכיחם, ואף לבקש מהם הודאה בטעותם ההיסטורית. מדובר בנוגע לטענה ההיסטורית של הדתיים הלאומיים, כי השתלבותם בחברה הציונית – חילונית תהיה טבעית ואינטגרטיבית. ואם הצבא הוא הבסיס העממי המשקף ביותר של ישראל הרי שהצבא הוא גם הראי לכישלון האינטגרציה הזו, שהדתיים הלאומיים כל כך רצו שתקרה.
      מאז תחילת שנות האלפיים מתחילים לחוש בצבא הישראלי כי ה"סרוגים" גונבים לחילוניים את ההגמוניה בצבא. הימין והשמאל החילוני כאחד מרגישים חוסר נוחות כשעוד ועוד קצינים – ועוד בכירים, מסתובבים עם כיפות לראשם. ירידת מספר ואחוז הקיבוצניקים בתפקידי הלוחמה והפיקוד היוקרתיים הביאה במקומה את הזינוק בחובשי הכיפות, כשזה נוגע להשתלבותם בקונה הצביאית. ולכן, משנות האלפיים מנסים הגורמים החילוניים במדינה ובצבא לשנות את מבנה ה"סטאטוס קוו" בתכני הצבא, כדי שיותר ויותר חובשי כיפה יוותרו על חלום הקצונה שלהם ויסיימו כחוגרים בלבד את השרות הצבאי. הדתיים הלאומיים נלחמים שוב ושוב – על בהונות רגליהם האחוריות ממש, כדי לחסום בגופם שינויים רדיקאליים אנטי דתיים אך פעם אחר פעם הם לבסוף מרימים ידיים וממשיכים הלאה.
   בתחילת שנות האלפיים זה החל בשילוב לוחמות בצבא הישראלי, ואח"כ זה המשיך במגורים משותפים לצד שירותים נוספים משותפים בין חיילים לחיילות. לא מכבר זה עלה שלב בניסיון לאלץ חיילים דתיים לשמוע זמרות במסגרת "שירת נשים" ועכשיו זה הגיע לכך שחיילים דתיים אינם מקבלים אישור לא לגלח את זקנם. כל העניינים הללו – מגורים משותפים, "שירת נשים" והזקן אינם בדיוק ענייני לחימה וביטחון שבלעדיהם הצבא יקרוס. להיפך, "נשים לוחמות" ומגורים משותפים הם רק עול לצבא לוחם ופעיל, כצבא הישראלי, ואילו "שירת נשים" זהו פולקלור שגם בלעדיו הצבא יכול לתפקד בקרב. להיפך, מידורם של לוחמים דתיים בגלל הסיבות הללו רק יכולה להזיק לאחדות הצבא וליכולתו אבל כנראה של"חונטה" החילונית יש אינטרס חשוב יותר מאשר "ביטחון ישראל".
     בכל שלב של לחץ ניסו הדתיים הלאומיים לעמוד על רגליהם האחוריות אבל פעם אחר פעם הם נכנעו לכרסום החילוני ב"סטאטוס קוו", שהרי בצד החילוני ידעו היטב כי הדתיים הלאומיים לא ישברו לעולם את הכלים הצבאיים והפוליטיים. החילוניים פשוט חפצים שהתקדמות הכיפות הסרוגות לרוב מטכ"לי תיעצר ביתר שאת. בצבא יודעים שהדתי הלאומי ימשיך לשרת, אבל שינוי פני הצניעות בצבא תוציא את הלהט מהחיילים הדתיים לאומיים להפוך אח"כ לקצינים בכירים, ואת זה הם בדיוק חפצים להשיג, האנטי דתיים.
     ונשאלת כאן שאלה קטנה: כיצד מצליחים האנטי דתיים לגזור שוב ושוב גזירות אנטי דתיות בצבא כשמספר הקצונה הדתית עולה? מסתבר שלא מעט חובשי כיפה – בקצונה הצבאית, הם על תקן "אלעזר שטרן". כאלה שדווקא בגלל כיפתם נראה שהם יעשו הכול כדי להוכיח את "יפייפיות הנפש" שלהם, ולכן הם יהפכו לחילוניים יותר מהחילוניים. וכהרבנים דרורי, ליאור ודרוקמן שואגים הרי ש"תואמי שטרן"  יהיו הראשונים לצנן את הצעקות הללו ולהעניק את כיפתם כסככה לאנטי דתיים לשנות את ה"סטאטוס קוו".
     הדתיים הלאומיים חייבים להודות כי ה"אינטגרציה הלאומית" כבר מזמן פשטה את הרגל והצבא הוא הראי הטוב ביותר לכך. חבל רק שהרבנים החרדים אינם רואים את התבוסה הדתית שעליה הזהירו גדולי ישראל. הרבנים החרדים – ציונים הם אפילו אינם מעזים לצאת בגלוי נגד הכפירה החילונית בצבא כפי שעושים זאת הרבנים ה"סרוגים", כמו למשל הרבנים דרוקמן ודרורי. ומנגד נשלחים מאות ואלפי חרדים לצבא הזה, שנגדו לחמו גדולי ישראל בדור הקודם.

       הדתיים הלאומיים צריכים להודות כי "לאומיותם" איננה מעניינת עוד את הציונות החילונית מימין ומשמאל גם יחד.  הדתיים הלאומיים חייבים להודות כי היחס החילוני אליהם נותר בבחינת "סוס ורוכבו". הדתיים הלאומיים חייבים גם להודות כי כל מה שהרבנים ריינס וקוק חלמו הופך שוב ושוב לחלום אוטופי, אבל אלה שממטירים עליהם רק יריקות תוצרת "כחול – לבן" ממשיכים לטעון בלהט כי היריקות הללו הן "גשמי ברכה".

ועכשיו הגיע הזמן לשיר

בס"ד
         ועכשיו הגיע הזמן לשיר... / הרב אליהו קאופמן
      למעלה משני עשורים הרי שלמדתי על בשרי ממש – במעורבותי הדתית והרבנית ברומניה, כי ככל שאתה מצליח במלחמתך לזרוק מההנהגה התורתית מזיק זה או אחר הרי שהיורש שבא אחריו הוא גרוע פי כמה. מעין אמבה, שככל שאתה גודע אותה כך החלק השולי שלה הופך למסוכן יותר. כמו כן למדתי כי ברומניה הכול הפוך – ובמיוחד כשמדובר ביהדות. ככל ש"כלי הקודש" נראה "חרדי" יותר כך הוא "שייגיץ" גדול יותר. הליצן ששמו רפאל ושמכהן כ"רבה של רומניה", הפך להיות "יס מן" מסוכן יותר גם מהשמאלני ששמו מנחם הכהן, ושכיהן לפניו כ"הרב של רומניה".
    לאחר ששפר כבר מינה משגיחים ומשגיחות נכרים ולאחר שהוא עצמו זולל טריפות ונבלות, כדי שלא יפוטר מתפקידו, ולאחר שניסה לפתוח בגיורים סיטונאים הרי שהנה הליצן הזה עומד בקרוב לפתוח "קורס לחזנים" על "טהרת" הנכרים הרומנים, ואולי גם איזה יהודי מחלל שבת שימצא שם על משבצת ה"קוריוז". הפדרציה המתבוללת של יהודי רומניה מעוניינת שכל עובדיה, "כלי הקודש" שלה וכו' יהיו "מקומיים" ללא קשר להלכה מכמה סיבות:1) קלות הדעת של המקומיים הללו בענייני דת ויהדות.2) מחיר זול של עבודתם.3) שנאה לכל "זר" באשר הוא אם לא היה אזרח רומני עד שנת 1989, וגם אם כיום הוא בעל תעודת זהות רומנית. שפר אמור לבצע עבורם את ה"עדפה המתקנת" הזו.
    הבעיה היא כי בעתיד הגויים הללו יהיו "שליחי הציבור" – ואולי גם "מורי ההוראה", של הקהילות ברומניה, ועוד בהיותם אנלפבתים ביהדות ואף בקרוא וכתוב בלשון הקודש. הסכנה עלולה להיות קשה יותר אם נכרים צעירים יוכשרו לתפקיד כזה ואח"כ יהגרו לישראל ולחו"ל וישולבו בקהילות יהודיות אורתודוכסיות – מודרניות.

    יש לציין שאת השפר הזה הביא לתפקיד הלזה הזה אדון ישעיהו אהרון רויטר , ששנים הוא משמש משת"ף נגד היהדות עם הפדרציה המתבוללת הזו וסייע לה למכור בתי עלמין יהודים ולהסתיר את מעלליה מיהדות העולם.