בס"ד
התרת דם רעיונית / הרב אליהו קאופמן
הניסיון לקשר בין
החינוך הדתי לבין כל האפשרויות האלימות והוונדליות שבעולם שוב זכה בשבוע האחרון
ל"קמבק" מצד אלה שטבעו על "דיגלם" את המלחמה בדת בכלל ובדת
היהודית בפרט, והם אלה שמשתדלים בכל פעם להעלות את הטיעון כי ה"דת היא המכשול
לשלום ולחיים טובים". המסיתים הללו – שועלים קטנים מחבלים כרמים, פורצים בכל
פעם שאיזה בעל כיפה ו/או זקן ביצע מעשה טירוף פרטי, ובמיוחד רצח. או – אז, מיד הם
מקשרים את המטורף הזה עם חזותו הדתית ועם משוואת הזדון של אחד ועוד אחד הרי שהם
מציגים את משוואת הטיפשות שלהם לכך שהתהליך השחור נמשך בשל היותו של החינוך דתי במהותו
חינוך לשנאה, לאלימות ולרצח. אבל כל המשוואה הזו היא כול כולה רק מחשבת זדון עם
הרבה הכללות ועם התעלמות מהסטריוטיפיצזייה שהם מנהלים. כל זה אינו מפריע לאנשי תקשורת
ואקדמיה להמשיך בדמוניזציה שלהם, ממש באותם רגעים שהם יוצאים להניף דגלי חרות
וסובלנות עבור מיעוטים אחרים, שאינם מפריעים להם "אידיאולוגית".
תהליך השנאה לדת היהודית
מקיף לא מעט גורמים שבאותם רגעים ממש הם יושבים במפלגות משותפות עם בני דתות
אחרות, מתוך "סובלנות" ו"אחוות עמים" ו"שוכחים" כי
"הדת היא המכשול לשלום". ישנם לאומנים יהודים שמיד יקפצו על דברי ויטענו
כי ה"ליבראלים" הללו הם "אוהבי ערבים". לא כך הם הדברים.
ה"ליבראלים" הללו אינם "אוהבי ערבים" או "אוהבי
הנצרות" אלא שהם שונאי היהדות, ולשם כך הם הגיעו לארץ ישראל, כדי למגר את
היהדות, עם כל שותף פוטנציאלי ובכל רגע אפשרי. לשם כך הם הקימו "מכוני
מחקר" באוניברסיטאות ולשם כך הם משווקים כל אירוע דמים כאנטי דתי מהצד היהודי.
דר' ישראל שחק, עו"ד פליציה לנגר, שולמית אלוני, אורי אבנרי, זהבה גלאון, פר'
סמי סמוכה וחבריהם ישבו ויושבים במפלגות
ובחזיתות עם גורמים דתיים מדתות אחרות אבל את "שפוך חמתך" הם עשו ועושים
זאת רק על היהדות. הניתוחים ה"רעיוניים" שלהם על היהדות הם
"מדעיים" להפליא בנוגע להכללה אולטימטיבית אבל כהם שמגיעים לדתות אחרות
הם לפתע יודעים לסווג בין קיצוניות למתינות ובין פונדמנטליזם לתרבות רצויה. וכך הם
פעלו גם בשבוע האחרון.
אבל אם הם לא היו אכולי
שנאה רעיונית ליהדות, ואם הם היו באמת בודקים ב"כלים אמפיריים" בין דת
לחילוניות ובין יחיד למסגרת האתנית או התרבותית שאליה הוא משתייך, הרי שודאי שהם היו
מגיעים לתוצאות אחרות לגמרי. אם באמת הדת היהודית – באשר היא דת, גורמת בחינוכה
לאלימות ולרציחות הרי שמוזר הוא כיצד בתי הכלא מאוכלסים בקרוב לתשעים וחמש אחוז של
עבריינים חילוניים במישור הפלילי. אם האלימות היא תולדת החינוך הדתי, אזי, מדוע
דקירות וסחיטה הם דבר שכמעט ואינו קיים בחינוך הדתי והחרדי אבל בסקטור החילוני
העקומה רק עולה? אם באמת אפשר להקיש מהרצח של הנערה האומללה, שירה בנקי שמה, על כל
החברה החרדית – רק בגלל אותו רוצח מטורף ששמו ישי שליסל, אזי, מדוע אי אפשר להקיש
על כל העדה האתיופית שגבריה הם מעני ורוצחי נשים, כאשר כמעט פעם בשבועיים אישה
אתיופית אחרת נרצחת ע"י בעלה? מדוע למשל אי אפשר להקיש על עולי חבר העמים את
כל הדברים השליליים שקשורים בסחר נשים ואפילו ברצח, לאחר שקוראים ושומעים על עוד
אחד ועוד אחד מתוכם שרצח או סרסר בנשים? אבל את אלה שהדת היהודית היא מושא השנאה
שלהם מבחינה פוליטית וחברתית לא מעניין באמת ה"מחקר האובייקטיבי" או
בדיקת העניינים האמיתית. אותם מעניין לדעת רק אם הרוצח, האנס והמשוגע חבשו כיפה,
כדי להוכיח "מדעית" שהדת היהודית היא אם כל הצרות. בדרך הזו הם גם מנסים
לכפות
בכל פרשת האלימות והרצח
של שירה בנקי על המדינה לערוך את הבדיקה האמיתית בין מערכת השיפוט למשטרת ישראל.
כיצד יתכן שעבריין מועד כשליסל שוחרר שלושה לפני קיומו של המצעד ששימש לו זירת
הפשע לפני כעשור? האם כך הם היו נוהגים גם באסיר פלשתינאי לשעבר או באיש ימין
ישראלי ששוחרר מהכלא בגין פגיעה בערבים? ויותר מכך, כיצד יתכן שהמטורף השני – זה ששמו
קליינר והוא מקריית גת, ממשיך להסית לרצח יהודים וערבים וכל עונשו מסתכם
ב"מעצר בית" ממנו הוא ממשיך להסית בתר שאת? משהו כאן מסריח ולא מכיוון
האמונה הדתית של ציבור שלם שי דיו מגואלות רק בדם של ארגוני הצלה וחסד המצילים
חיים באשר הם, ולא בדם נרצחים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה