בס"ד
ה"ערב רב" בהשקפת
גדולי ישראל / הרב אליהו קאופמן
המושג "ערב רב"
נמצא בימים אלה בשימוש מסיבי בפי כל מחנה דתי וחרדי כדי לנגח את החילוניים – ובמיוחד
את השמאל, אך גם כדי לנגח איש את רעהו. בעבר עניין ה"ערב רב" לא היה
נמצא בשימוש כל כך תדיר ורק גדולי ישראל קבעו מסמרות לגביו, אבל כשקבעום הדבר היה
תורתי, חד וברור וחייב את עמך ישראל ללכת לאורו. "וערב רב עלה עימם", כך
דורש הפסוק ביציאת מצרים. הרקע הוא "התגיירותם" של המיעוטים השונים
במצרים – שגם הם חיו תחת שלטון הדיכוי המצרי, המעצמה הראשונה במעלת העולם העתיק
דאז. רבים מהמיעוטים הללו בכלל לא היו עמעמים ו/או שבטים מוגדרים אלא ערב של
התבוללויות עממיות ולאומיות שאפילו זהות ממשית לא הייתה להם. זהו בעצם מצב הדיוטה
התחתונה – מבחינה גשמית, אך בעיקר מבחינה רוחנית.
ההתבוללות לא נאסרה רק על
עם ישראל אלא נאסרה על כל עמי תבל. פרשת דור ההפלגה היא הדוגמא לכך. כאשר
הקב"ה בלבל את האומות הוא בלל להם את השפות והכריתם לשבעים אומות עולם עם
שבעים שפות. עניין קיומו של העולם בהפלגה הפך לטבע ולעובדה, ולראיה הרי שכל ניסיון
ליצור מערכות אימפריאליות, מדינות רבות לאומים ואינטרנאציונאליזם נידון לכישלון.
מרידות ופירוק מערכות רב לאומיות הפך למטבע היסטורי. הקב"ה החליט לאחר מרד
דור ההפלגה כי איחודי עמים הינם נזק לבריאה וביחד יצרו הרס למעשה המרכבה. אי לכך
טבע הקב"ה – מאז דור ההפלגה, נוגדני התחברות בין הלאומים שיפרצו מעת לעת
ויפלגו שוב ושוב – כטבע העולם, את אלה שהחליטו לאחד מפרשי הרס. כדי ליצור מגדלור
הכוונה לאומות העולם, כי רק הפילוג הוא דרך ה', הרי שבא לעולם עם ישראל בברכת
"עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". המטרה ביצירת עם הסגולה שלנו היא להוכיח
לעולם כי לא ההתבוללות וה"אוניברסאליות" הן דרכי הפיתוח וההצלחה העולמית
אלא דווקא הדרך שבה עם הסגולה מתבודד לבד היא הדרך להצלחתו. על עם ישראל מצווה לא
רק לא להתבולל גשמית בעמי העולם – התבוללות שתעביר לו תכונות ומחשבות נחותות מגויי
תבל עד ירידתו ברמה השכלית ובקדושתו, אלא שעליו גם לא לאכול כגויים האחרים אלא
לשמור כשרות מהודרת, על עם ישראל לחנך באופן שונה את צאצאיו, על עם ישראל לסגל לעצמו
התנהגות שונה בכל דרכי החיים מגויי הארצות, וכל זאת כדי ליצור מקסימום מחסומים לאי
התערבות בתוכם, וכך דוגמת העם הסגולה הופכת למוחשית יותר לעיני הגויים, הרואים את
העם המבודד מהם מצליח דווקא בשל בדידותו, ובכך מעניק עם ישראל זרקור לעמי תבל
לשמור על דרך ההפלגה.
לא לחינם נאמר ש"אין
פורענות באה לעולם אלא בשל ישראל". כשישראל מועלים בתפקידם הרי שהעולם אינו
מודרך נכון וכל מעשה המרכבה עובר טלטלה שלילית ולכן הפורענות נופלת לעולם כדי שישראל
יתעוררו ואם – חס ושלום, ישראל אינם מתעוררים הרי שהפורענות הבאה באה עליהם. כך זה
היה משנות דור בכל העולם וכך זה היה במאה השנה האחרונות, ולראיה מרכזית ניתן להביא
את מלחמת העולם הראשונה כפורענות לעולם בשל מגמת ההתבוללות של עם ישראל שיצאה
מגרמניה ואח"כ מרוסיה, ואח"כ – משלא למדו ישראל את הלקח, באה פורענות
מלחמת העולם השנייה בעיקר על עם ישראל. בין המלחמות הללו – בשנת 1935, ניתנה לעם
ישראל הזכות לערער על הגזירה ולחזור בתשובה. הרב שמשון פינקוס כותב בספרו "נפש
שמשון" כי "חוקי נירנברג" היו הרגע לתשובה בדמות
"גזרות". החוקים הללו – אם עם ישראל היה מבין את כוונתם, היו מונעים את
השואה המרה. החוקים הללו באו למדר את עם ישראל – והפעם עמלק הגרמני היה שליח ה'
שהביא את החוקים הללו כגזירת ה', מכל ההטמעות שלו בעמי העולם ובראשם ההתבוללות
שמקורה היה גרמני. אבל עמידתם העקשנית של היהודים על רצונם להמשיך להתערבב בגויים
ובתרבותם, הביאה את השואה המרה.
בפרשת "ראה"
מסביר ה"אור החיים" הקדוש כי הברכה והקללה הינם דבר אחד: החוכמה
והגאונות היהודית. ומסביר ה"אור החיים" הקדוש, הוא רבנו חיים בן עטר, כי
כאשר יהודים שומרים מצוות הרי שגאונותם היא בבחינת ברכה לעצמם וברכה לעולם אבל
כאשר יהודים סוטים מדרך הישר הרי שגאונותם אמנם נשמרת אבל הופכת לרועץ ובה הם מחטיאים
את העולם עד שצומחת נגדם שנאת יהודים בקרב הגויים. ואמנם כמו שהיהדות והתורה האירו
את העולם והערכת הגויים לישראל היא בשל היותם עם הסגולה ו"עם הספר" הרי
שכך גם בהיפכא מיסתברא. כל הטומאות שירדו לעולם ירדו ע"י יהודים פוקרים
ולימים סבל כל עם ישראל מאנטישמיות גויית בשל הנפקת אותם ערכים פוקרים. קרל מרכס,
רוזה לוכסמבורג, לאון טרוצקי, בוכרין, קמינייב, זיגנובייב,לאון בלום, אנה פאוקר ,
דני "בנדיט" כהן הם רק ממעט השמות שהביאו לעולם את צרת הקומוניזם כנגד
הציווי התורתי "כי לא יחדל אביון מהארץ", והללו מילאו באנטי דת ובכפירה
כל פינה בעולם. ימים ספורים אח"כ סבלו יהודים ככלל מאותן אומות שהקומוניזם פגע
בהן וזוהה כ"רעיון יהודי". בנדיקוס שפינוזה, אוריאל דה קוסטה, חואן דה
פרדו ואנשים אחרים בנו את החילוניות המודרנית בטרם פרצה והיוו השראה חילונית ללוק,
מונטסקייה וולטר. דרווין יצר את תיאוריית הכפירה במוצא האדם והיינה הפך למוביל
הכפירה בהגות וברוח העולמית. את הארס וההרס שיצר יש"ו קטנה היריעה מלהזכיר
וגם הנביא המוסלמי מוחמד היה בן לאם יהודיה בשם פטמה, משבטי חייבר שבערב הסעודית. "אטה
טורק" הטורקי היה מצאצאי כת ה"דונמה" של שבתאי צבי ימ"ש, והוא
הביא לטורקיה את האנטי דת ואת הרצון להתנער מכלל אמונת ה'. ועוד הרשימה ארוכה. לא
לחינם נאמר "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו" כתרתי משמע – ממך יצאו ויחריבו
בכפירה את העולם, והם יהיו אלה שגם יהיו הראשונים שיפגעו בעם ישראל.
דהיינו, המושג
"ערב רב" איננו רק פיזי או גלגול נשמות אלא גם רצון רוחני וגשמי להתערבב
במה שהקב"ה אסר לא רק על ישראל אלא גם על אומות העולם. מכאן שמושג ה"ערב
רב" יכול בהחלט לכלול לא רק עמי ארצות, "גרים" מפוקפקים וכו' אלא
גם תלמידי חכמים, רבנים גדולים ואדמו"רים. כל מי שסוטה מדרך "עם לבדד
ישכון" הינו בגדר "ערב
רב" – תכונה שהוטבעה בתוך עם ישראל לאחר יציאת מצרים והצטרפות העמעמים הללו.
החיים לצד ה"ערב רב" ממצרים הביאו להתעברות מחשבות ותאוות שאח"כ
עברו לכל עם ישראל, וברגע שעמינו בא במגע עם גויי הארצות, אזי, התכונות החבויות
הללו שוב מכרסמות בכל איש ואישה מבני ישראל.
אבל לא רק גויי הארצות הם
בבחינת מחלה ממארת שיש לגדור את היהודי ממנה אלא גם כל מי שיצא מכלל שומרי התורה
והמצוות. יתרה מכך, כפי שה"ערב רב" ממצרים היה קשה לישראל מהמצרים עצמם,
משום היותם זרועים בו ומשום שכוונתם הייתה להוציא לשמד את ישראל כדי לקיים עם ככל
הגויים במקומו, כך הם הדברים לגבי פורקי העול שחפצים לעקור תורה מישראל, ובמיוחד
הציונים, שקמים עלינו לכלותינו כדי לרשתנו, ובסיס יניקתם הטמאה היא מקדושת ישראל
והפיכתה לחולין. ומי שטוען לקירוב גופות ולבבות עם הציונות, עם ראשייה ובמיוחד
לשלב חרדים ויראים במוסדות החינוך ובצבא שלהם הוא מן ה"ערב רב" גם אם
מדובר בגדולי ישראל למראית עין, שהרי גדול בישראל הוא זה שהופך את לימוד התורה
למסר העברת קודש, וכל כולו אש ושרעפים להמשיל את מגמת ההפלגה שאותה הטביע
הקב"ה בעולם והעניק לנו את שרביט קיומה. אבל כאלה ה"מלאים מצוות
כרימון" ובעזרת אותו לימוד תורה ומצוות שוברים את מגמת ההפלגה בינינו לפוקרים
ולעולם הגויי שלהם, הרי הם כנבלים ברשות התורה וכל תורתם וידיעותיהם כחמורים נושאי
ספרים ההופכים ספרי רוח יהודיים לחומריות של התעשרות ושררה על חשבונם.
הגאון מוילנא הרהיב עוז –
בימים שההסכלה הברלינאית נתנה אותותיה, וטען כי מי שמחטיא את ישראל אינו אלא מזרע
עמלק. והרי ממתי עמלק הפך לחלק מישראל? בהחלט ישנו ההסבר שעמלק היא גם ההתעברות של
גלגולים, אבל המפגש הגשמי עם עמלק היה לראשונה ביציאה ממצרים, במדבר סיני. נאמר שם
כי עמלק פגע במזדנבים והפירוש של ב"קרך בדרך" הוא שעמלק קירר את עבודת
ה' של אותם "מזדנבים", שלא היו אלא ה"ערב רב" שיצא ממצרים רק
למען הצלחות גשמיות ולא לשם סיבולת והתעלות רוחנית. לא במקרה ישנו ציווי ברור על ישראל
להשמיד את עמלק , משום שהאויב הזה הכניס קרירות רוחנית בעם ישראל דרך ה"ערב
רב". מאז אותו קרב – במדבר סיני, העביר עמלק לחלק מה"ערב רב" לא רק
תכונות גוייות של היטמעות שהיו בהם קודם לכן אלא גם את הרצון להעביר את ישראל על
דתו, דבר המיוחד רק לעמלק. מכאן טבע ה"גאון מוילנא" את ההבנה שיהודים
המחטיאים את ישראל "זכו" לכך לא רק מהיותם שרידי ה"ערב רב" אלא
משום היותם חלק מגלגול המלחמה של החטאת ישראל לשמה, אותה קיבלו מאלה שמקור יניקתם
מעמלק. ולכן לא פלא הדבר שעד היום שום ח"כ חילוני, שום שר וסגן שר חילוני,
שום שופט חילוני, שום ראש עיר חילוני ושום חבר מועצת עיר חילוני לא חזרו מעולם
בתשובה ולא הפכו ליראים ושמים בעוד שאפילו אנשי תועבות הפכו ליראים ושלמים. ואילו
אותם אישי ציבור חרדים – על ח"כיהם, סגני שריהם, שריהם ואנשי המערכת החרדית
המוניציפאלית הינם מגולגלי ה"ערב רב" שרק עימו עמלק חייב להתחבר מקרב עם
ישראל.
הרבי הקדוש מסאטמר כבר ציין
כי לא פלא הוא שרבנים ותלמידי חכמים יכולים להיות חלק מה"סיטרא אחרא"
ביונקם תורה שאיננה לשם שמים וכוחם – בממון לרכישת התורה הזו, מגיע מכוחות השאול
של הכפירה. פרשת דתן ואבירם – אנשי ההנהגה הפרו – פרעונית במצרים, היא הדוגמא כיצד
ה"סיטרא אחרא" הופכת פנייה ובניסיון של "נביא שקר ו"חולם
חלום" היא הופכת להנהגת עם ישראל,
ולא רק בידע המצוות והתורה אלא בהידורים כמו הצניעות, כשהללו לא הביטו בפני גב' בן
פלת. המונח האמיתי למבחנו של רב בישראל היא היפרדותו מהרשע ומהעולם בו הרשע חי את
חייו.
פרשת "כי תישא"
מלאה מעשים טובים ומצוות לדורות כמו פיטום הקטורת, כיור הברזל, מחצית השקל, שמירת
השבת ועוד אבל בסיומה בא חטא העגל ועוד ע"י אהרון הכהן. מכאן שאם לא נפרדים
באופן ברור וחד כתער מרשעים הרי שכל צדיק יכול לקיים את כל המצוות אבל לבסוף לרדת
לדרגת עבודה זרה.
ולכן אין להזדעזע אם נתפסים תלמידים חכמים
וכאלה המוחזקים כ"גדולים" ע"י אחרים כ"ערב רב" למרות
"גאונות" הנתפסים, שהרי כאלה המכשילים יראים ושלמים ומנסים לפרוץ את
גזירת ההפלגה של הקב"ה בהקימם "מכללות ליראי ה' ולנשותיהם לפגוש את
הכופרים, והפותחים את שורות הצבא הטמא לילדי החמד, הריהם צאצאי ה"ערב
רב" גם אם הם יודעים בע"פ את הש"ס ושומרים את "שמירת
העיניים" ההדוקה ביותר בעולם.
ולימינו אנו הרי שאלה
שרבניהם , עסקניהם ולבלרי עיתוניהם הביעו ומביעים תמיכה באחד כמו שמואל אליהו מצפת
שפתח פתח תועבה למאמינים כשרים, או שמביעים תמיכה בדוד לאו – דור שני לקלים וארחי פרחים, הרי שהם
בבחינת ה"ערב רב" בימינו, וככל שתורתם ניראת מרובה כך גם יש לברוח מהם
כמאש חיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה