על הטוב ועל הרע

בס"ד

                 על הטוב ועל הרע / הרב אליהו קאופמן

     אירועי השבועות האחרונים מחייבים אותנו לערוך חשבון נפש עמוק.  גם מתוך אפילת האלימות והמלחמה מבצבץ הטוב אך גם מתוך שגרת החיים הרגילה עולה הרע. ונתחיל דווקא בטוב. תנא אגו'ברה היא קרן אור באפילה. זוהי האישה המוסלמית מנצרת שיצאה נגד המשך שפיכות הדמים וגינתה את הרצח של בני הזוג הנקין. עבור רבים – בציבוריות היהודית, הגב' הזו מסמלת אומץ מיוחד. הציבור היהודי – ברובו, בטוח שקריאתה של אישה מוסלמית אדוקה להפסק שפך הדמים היא נדירה וכמעט בלתי אפשרית. רבים בטוחים שהציבור הערבי מזדהה עם הרצח הזה – גם בתחומי ה"קו הירוק". אבל אותי לא הפתיעה טענתה של הגב' אגו'ברה שרבים בסקטור הערבי הצטרפו לדעתה. גב' אגו'ברה הייתה בעצם הנחשול שפתח קריאה להפסק הרציחות, מהרחוב הערבי ומהחלק הארי שבו ולא מזה שמזוהה עם החריגים ה"משת"פים". טוב יעשו עוד ועוד גורמים בסקטור הערבי – ובכללם אנשי ה"רשימה המשותפת", אם יעלו על הגל הזה מבלי כמובן שיצטרכו לוותר על ביקורתם הפוליטית. כמו הגב' אגו'ברה ישנם עוד המוני ערבים בישראל, ובטוחני שהגיע הזמן לערוך שוב דיאלוגים בין יהודים לערבים כדי לשבור את מחסום הבורות ודעות הקדומות מצד שני הצדדים.

    אבל למול התקווה מנצרת הרי שאותי ציערו שני אירועים קשים אחרים שלא התרחשו דווקא בין מזרח י"ם למעבר ל"קו הירוק". אלה אירועים ששוב מוכיחים בעליל כי הקרב על העם היהודי ועל חוסנו הפיזי איננו עובר רק בקו העימות עם עמים אחרים אלא הוא ממשיך לעבור בתוך תוכו הרוחני. ואתחיל בעיר קריית גת. רצח מאור אלמקייס – נער כבן 16, איננו הרצח הראשון שנעשה מתוך תחלואי החברה היהודית, וחולייה הרוחני. אני תיקווה שהוא יהיה האחרון אבל הרבה, הרבה תיקונים כלליים ורוחניים מחייבים אותנו להגיע לסוף הרוע הזה. העיר קריית גת צפויה – בע"ה, לגדול בעשרות אלפי תושבים חדשים וזה דבר ברוך כשלעצמו. אבל לכל מי שיודע הרי שיש סיבות שמביאות לפיתוחה של עיר זו או אחרת בישראל והן בעיקר קשורות ל"סכנה דמוגראפית": או מהחרדים או מהערבים או משניהם גם יחד. בקריית גת חפצים בעיר חילונית יותר. לא אכנס לדיון העתידי וההיסטורי גם יחד – מי היה הרוב והמיעוט ומה יהיה בעתיד, אבל האם כל אלה הדוהרים ל"עתיד חילוני" יותר של כל עיר ועיר חושבים גם מה יהיה עתיד הנוער בעיר שהם חולמים עליה? האם אותם "דמוגרפים" מהוללים מבינים כי החינוך החילוני שלהם פשוט כבר לא קיים? האם הם קולטים שרצח מאור אלמקייס היה חלק מה"תרבות" שאותה הם מנסים לכפות פוליטית על עם ישראל?

      יש לי חבר עו"ד שקרוע בין היהדות לחילוניות וכשהוא פוגש בחרדים הוא מקצין חילונית אבל כשהוא פוגש בחילוניים כמותו הוא לפתע מאמץ את ההשקפה החרדית. יש בשיטה שלו גם הרבה מההומור והלעג. כאשר הוא פוגש את חבריו החילוניים והאחרונים מתלוננים על כך שביתם ו/או בנם חזרו מוכים וסרוטים בליל שבת ממועדון לילה או ממסיבה מופקרת, אזי, הוא מחייך אליהם בלעג וטוען כי "אם הייתם גרים בבי ברק ושומרים שבת אז בטוח שהילדים שלכם לא היו נקלעים לסיטואציות הללו, ועוד בלילות שבת". תשובת החברים החילוניים – לאותו עו"ד, נשמעת באותם רגעים כמו שבמגרש הכדורגל מיחסים את אימו של השופט למקצוע הרבה פחות מכובד...

       נכון שדברי העו"ד נשמעים כמו התגרות אכזרית אבל זו האמת הכאובה. במקום לבלבל את המוח ולעקוב כמה שעות עובד החרדי ביום, במקום לעקוב אחרי האישה החרדית וסדר יומה ובמקום לפחד ולהתקומם שוב ושוב נגד עליית ה"דמוגרפיה החרדית", ומה יהיה בעוד 25 שנה בדמוגרפיה הישראלית, הרי שכדאי שכל ה"דמוגרפים" האולטרא חילוניים הללו יעשו חישובים מה יהיה בעוד לא יותר מחמש שנים עם הבנים והבנות שלהם, וכיצד בתי הספר והמועדונים שלהם יראו אז. אבל כמובן שאף אחד מהם לא קם. ישנה שטיפת מוח אנטי דתית שמכשירה העדפת גידול ילדי פרא מסוממים על פני ילדים חרדים ודתיים. ישנה שטיפת מוח ההופכת את החינוך החילוני – רק מעצם היותו לא דתי, ל"חנוך מעולה", ועוד הללו מעיזים להטיף נגד החינוך החרדי וגם לכפות כל מיני תוכניות ליב"ה" וכו'. בנתיים מסתבר שתוכניות הליב"ה השונות לא הצילו את מאור אלמקייס, לא את דרק רוט ולא את כל הנדקרים והנדקרות במועדוני הרפש הרבים. כאשר נדקרים בכותל או נרצחים ע"י הטרור מיד סוערות הרוחות – ובהחלט בצדק, ועם דרישות ל"יד חזקה". אבל כאשר שוב ושוב בני הנוער החילוני דוקרים זה את זה וגם את מוריהם, ואפילו את הוריהם (!) הרי שאף אחד איננו דורש "וועדת חקירה" ו"יד חזקה" נגד הנגע. קברניטי החברה החילונית מסרבים להכיר שתרבותם היא זו שמביאה לאלימות ולרציחות הללו, והם גם מסרבים לוותר על תאוות ההוללות של החברה וה"תרבות" שהקימו כאלטרנטיבה לדרך "ישראל סבא".

    ומרוע לרוע. הפטיש הזה – שננעץ בראשו של יורי, אוהד הכדורגל של הפועל ת"א, חייב לפתוח לכולנו את הראש שאת כנופיית "לה פמילייה" מבית"ר י"ם צריך להוציא מחוץ לחוק ואילו את בית"ר י"ם בכדורגל צריך להוריד לפחות ליגה אחת פחות. כבר מזמן שאני טוען כי אוהדי בית"ר י"ם, ובמיוחד חבורת "לה פמילייה", אינם רק קבוצה לאומנית וגזענית מקרב ה"עשבים השוטים", וכי מאבקם איננו רק אנטי ערבי ואנטי מוסלמי אלא שזהו מאבק אלים לשמו המקדש את הבריונות באשר היא בריונות אלימה לשמה, ושורשיו נעוצים בהררי החושך כבר עשרות שנים. רק כשבית"ר י"ם תורד לפחות ליגה אחת פחות, ולמשך שנה לפחות תוקפא פעילותה, הרי שרק אז ייקחו ראשיה ושחקניה אחריות על הנעשה ולא יגלגלו עיני עגל לשמים כמסתתרים אחרי קהלם שלא ניתן לריסון. אז גם יתברר שכוח הריסון שלהם – נגד אוהדיהם, היא גדול בהרבה יותר ממה שהם טוענים.

    הנשיא – מר ראובן ריבלין, יודע להגיע לכל מקום שיש בו עימות ולומר את דברו, ובמיוחד להוכיח בשער את כולם. כך הוא עושה בעמרות אבל וכך הוא נוהג כנגד קיצוניים פוליטיים, אבל כשמדובר בבית"ר י"ם – אותה ניהל והנהיג בעבר (שגם בימיו האוהדים שלה לא היו "צדיקי הדור"...), אזי, פתאום הוא הופך ל"וידום אהרון". אז מר ריבלין היקר, גש בבקשה לביה"ח בת"א והבטח לחולה האנוש יורי כי תעשה את הכול מבחינתך כדי ש"לה פמילייה" יהיו מחוץ לחוק וכי המושג "אוהדי בית"ר י"ם" יעבור ניתוח מקיף עד בעתיד לא יעזו עוד הללו להרים את הראש האלים שלהם. ועד אז הימנע בבקשה מלהטיף מוסר לעם, לאזרחים ואל תלמד איש "סובלנות" מהי.