בס"ד
פרשת
וייגש תשע"ד / הרב אליהו קאופמן
שני
מסרים מרכזיים מעבירה לנו הפרשה ואתחיל דווקא בזה הרחוק יותר בפרשה. נאמר שם
"וירץ לפניו יהודה גשנה". מפרש רש"י הקדוש כי "להקים מקום
תורה" רץ יהודה לפני המחנה שירד מצרימה , בראשות יעקב אבינו. מסביר הרבי מסאטמר
זצ"ל – בפירושו "דברי
יואל" על הפרשה הזו, כי לומדים מהרש"י הזה שבעצם ארץ גשן לא היתה
טריטוריה גשמית של חבל ארץ ממשי אלא זו היתה
ארצם הרוחנית של בני ישראל בגלותם מארץ הקודש ומכאן שלבית כנסת , לבית מדרש
ולישיבה קדושה בחו"ל יש את קדושת ארץ ישראל. עפ"י ההסבר הזה הרי שנס מכת
החושך היה גדול ממה שהוא נראה בחבל ארץ נפרד , משום שעפ"י פירושי רש"י
והרבי מסאטמר הרי שהיהודים גרו בין הגוייםולאוו דווקא במקום מרוכז ושכבה האור למצרים היה האור דלוק לבני ישראל
בדירה שלידם ממש. והוסיף הגאון הי"ד אלחנן ווסרמן לפני בעלי ממון ציונים כי
ההבדל בין עם ישראל לאומות העולם שכל חיותם של הללו בקיומה של טריטוריה עבורם עם
עצמאות מדינית אך קיומו של עם ישראל איננו תלוי בריכוזו בטריטוריה גשמית או בשלטון
מדינה אלא בתורתו אמונתו, ועפ"י הסברו של הגר"א ווסרמן היה שמעשה יהודה
היה בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים". באה הגמרא במסכת גיטין ומדגישה את
הצד השני של העניין. במסכת זו נאמר כי מקום בארץ ישראל שאין בו בית כנסת הרי אין
לו קדושת ארץ ישראל. מכאן ש"קדושת ארץ ישראל" איננה תלויה רק בגשמיות
אלא בלימוד התורה וקיום המצוות.
המסר השני – המובא בפרשה זו, נאמר
בתשובת יוסף ליהודה ואחיו. לאחר דברים הקשים והכואבים של יהודה , בבקשתו להישאר
בעבדות במצרים במקומו של בנימין כדי שלא יקרה המוות לאביו, הרי שיוסף עונה לו
ולאחיו קצרות: "אני יוסף, הוד אבי חי"?! לא לחינם נאמר אח"כ אחיו
לא ידעו מה לענות לו. עומד לו יוסף הצדיק – במסכתו של המשנה לפרעה, ושומע את הכאב
של יהודה ואחיו ואח"כ הוא אותם כיצד יתכן שבמקרה של מכירתו יןסף והעלמו לאביו
, אביו בכל זאת נותר בחיים על אף שהיה קשור ליוסף יותר מאשר לבנימין אחריו? וכאן
האחים אינם יודעים לענותו. תשובת יוסף מביאה את סדר העדיפויות של היהודי לביצוע:
קודם כל יש לכאוב והיאבק על אדני היהדות הבסיסיים ואח"כ על נושאים יהודיים בעלי
סדר עדיפויות נמוך יותר. נכון אמנם ששיש להתייחס למצווה הקלה ביותר כאל החמורה
ביותר אבל בכל זאת נאמר "קלה" ונאמר "חמורה" ולא במרה. הנושא
בא לדיון שוב בפרשת "פילגש בגבעה" , כאשר הקב"ה מוכיח את ישראל על
כמה דם שפכו – וכמעט שמחקו שבט שלם מישראל (בנימין) , על כבודה של פילגש בעוד שעל
כבודו של הקב"ה (בהחטאת פסל מיכה) הם מחלו. שתי הדוגמאות אינן מוחקות את צערו
של יעקב על בנימין או את הנבלה שעשתו בפילגש בגבעת בנימין, אבל צערו של יעקב היה
גדול יותר על יוסף וכבודו של הקב"ה גדול יותר מכבודה של פילגש.
לא לחינם הדברים הללו חוזרים ונשנים – המלחמה על הטפל במקום על העיקר, שהרי
הטפל גשמי יותר וקרוב יותר ללב לרגש האנושי בעוד שהעיקר מחייב להעלות רמה עד הנשמה
היהודית וקישור הלב בעזרת המוח לאמונה ולמסירות הנפש למען הקב"ה ודת אש למו.
בשבוע שעבר שוב נוכחנו במצב כזה שבו החברה החרדית – שהיום לא תמיד מלחמתה היא
מלחמת הדת, מעדיפה להילחם על הטפל ושוכחת את העיקר. לכנסת המינים הציונית הגיעו
כמה בחורי ישיבה וצפו משועשעים ב"אירוע" הזה. לא אחזור כאן על כך שזהו
מנהג של שנים שבחורים וסתם יהודים חרדים
מגיעים למקום שהרבי מפונובי'ז חשש מקריאת חליפותיו והרבי מסאטמר קבע כי זהו בית עבודה זרה לכל דבר. אבל הכאב הוא שהבחורים
כלל לא הבינו מדוע אסור להגיע בסוף יום לימודי קודש למקום טמא, שמבטל את כל לימוד
התורה היומי. הם גם לא הבינו מדוע למבוגר חילוני אסור לבקר בפרלמנט היחיד בעולם
שבו מחרפים את ה' מבוקר עד לילה. וכל זאת משום שהעסקנים החרדים – עם
ה"רבנים" מטעם ועם "ראשי הישיבות" (חלק לא מבוטל מהם הפכו
ל"בעלי עסקים" ולא עוד רועים רוחניים כלפני השואה, וכל זאת
ב"זכות" הכסף הציוני שמאחוריו אין ביקורת רוחנית על "ראשי הישיבות"),
שמים דגש על "עצמאות חרדית" אחרת. ה"חרדים החדשים" אינם רק
אנשי "טוב" , לבלרי התשחורת החרדית ה"חדשה" או הרב חיים
אמסלם, אלא אלה היום כל העסקונה של "יהדות התורה" ובטח של ש"ס והרבה
, הרבה "רבנים חשובים וגאונים" בתוך כך. כל תלמיד חכם הופך לימים לרב אך
ההבדל בין העבר להווה הוא שאותו תלמיד חכם הופך ל"רב קהילה" לא ע"י
וועד קהילה יהודית החפץ ברב – כפי שהיה
בעבר, אלא ע"י עסקן מפלגתי רדוד המעוניין לבנות בית כנסת ל"תפארתו"
, ובעיקר לכיסו. ברור גם שלרב אין הרבה מה לומר בכל הנוגע לקול התורה אלא הוא
מנווט בנושא ע"י העסקן הרדוד. לימים "יעלה" הרב הזה בדרגתו
ל"רב שכונה" ואף ל"רב עיר" והפעם הוא כבר לא יהיה תלוי בעסקן
דתי ירוד אלא באוכלי שפנים וחזירים, שיאמרו מה ואייך לנהוג ומתי "לשנות"
את ה"שולחן ערוך". ולכן לא פלא שמלחמתם של ה"חרדים"
ו"רבניהם" – על עסקניהם, בפרשת
הביקור בפרלמנט הציוני לא היתה נגד הבחורים והחרדים המחללים שם שם שמים אלא נגד
הח"כית החילונית שנזפה בהם. בהיעדר ביקורת עצמית הקב"ה שולח שליחים מחוץ
למחנה להתריע על מכשלה , וירא השמים חייב להבין זאת. אך גם הפעם התקשו
ה"מנהיגים" להבין זאת עד שלא קמה סערה של ממש.
וכמו בפרשת הביקורים בפרלמנט כך גם בעניין הגיוס לצבא. החרדים הציונים אינם
מתקוממים על עצם הגיוס לצבא – מנקודת
טומאתו התורתית, אלא על כך שהם מפסיקים להיות טפילים שנהנים חינם מתוקפנותו
המסוכנת של צבא הנשים והנבלות הזה , ואמורים להשתלב גם בחובותיו. הגיוס לצבא בא
להאיר את עיני החרדים שיבינו כי שנים הם העניקו לגיטימציה לצבא זה בתוקפנותו מול
אומות העולם בזמן שצבא זה היה צבא זנות, צבא שבו לא היה כהן גדול ומפקדיו היו
נכרים ועוברי כל העבירות שבעולם , צבא שאסור לבטוח בו לרגע ובטח לא לשסות אותו
באחרים ולהביע ביטחון יהודי בו. ה' הטוב רצה בעניין הגיוס הזה לעורר את היהודים
החרדים לכך שאין לבטוח בצבא זה להפעלת כוח נגד הנכרים בדיוק כמו שהחרדים יתנגדו
לגיוס צאצאיהם לצבא שיקלקל אותם. ואם זהו צבא מקולקל הרי שאין לצפות ממנו להצלחה
ב"הגנה" על החיים היום יומיים, ואין לתלות את המבטח ב"מדינה"
שהצבא הזה הוא "פרי עמלה". אבל החרדים לא הבינו גם הפעם את האות מהשמים
ומעדיפים לחיות תחת העבודה הזרה הציונית כשהשקר הוא למראשותם. החרדים הציונים לא
יתנערו מהעבודה הזרה שלהם – השמה את מבטחה
בצבא הטמא הזה, אלא יעשו רעש וימשיכו לרצות לחיות על דם רעיהם החילוניים, הסלאבים
והדרוזים עם הנימוק הכפרני ש"לימוד התורה" של החרדים הוא זה שמצליח את
דרכו של צבא הזנות והניאוף. עם השקפה כזו של "לומדי תורה" ו"רבניהם"
עדיף להחרים מהם את הגמרות. העסקנים וה"רבנים" הצבועים הללו
מסכימים להקריב את "נוער
השוליים" ואת "פליטי הישיבות" לצבא – כמו ש"מוייסרים" יהודים הקריבו ברוסיה
את הקנטוניסטים, וכל זאת כדי שרוב הציבור החרדי הציוני ימשיך לפסוח על שני הסעיפים
ולההנות מפטור לצבא הטמא בו בזמן שח"כים ולבלרים חרדים מסיתים את אותו צבא
טמא להמשיך להרוג ולהיהרג על העבודה הזרה הציונית.
הסיפורים הללו מזכירים את העבר היהודי – שגם שם הקב"ה שלח אזהרות אבל עם ישראל לא
הבין , ובמקום זאת הבינו היהודים את ההיפך עד שיצאו לגיא ההריגה, רחמנא לצלן. זה
היה בשנת 1933 וקראו לזה "חוקי נירנברג". הרב שמשון פינקוס זצ"ל
טען לימים כי בעצם החוקים הללו – שנגזרו ע"י הנאצים ימ"ש, היו חוקים
טובים והם פשוט נגזרו ע"י הנאצים ימ"ש משום שהיהודים כל כך סרו מהדרך
שלא היו יותר נשמעים לרועי דרך יהודיים בנושא ולכן היו צריכים חיוב של שונאיהם
הגדולים ביותר באותם חוקים חיוביים. החוקים הגרמנים באו לעצור את ההתבוללות ,
החוקים הגרמנים באו לעצור את ההליכה להסכלה הפוקרת, החוקים הגרמניים באו לעצור את
ההשתלבות היהודית בהבלי הגויים והחוקים הגרמניים באו להאיר לכל יהודי אירופה כי
עליהם לעצור במדרון. הרב פינקוס הוסיף וטען כי אילו היהודים היו מבינים את הרמז
ומקבלים את החורקים הללו בהבנה, כתשובה למה שעוללו הרי שהשואה המרה היתה נמנעת,
אבל היהודים דרשו "שיויון זכויות" ו"אמנסיפציה" להמשך
ההתבוללות שלהם וכמו כן דרשו הציונים מדינה מיוחדת לקיים את ההבלים הללו -
שהגרמנים אסרום בגרמניה, וכך באה השואה המרה.
מי שממשיך להילחם על ה"זכות" של כל בחור חרדי לבטל את מה שלמד
בביקורי התופת בפרלמנט הציוני ומי שממשיך להילחם להצלחת הצבא הציוני הטמא ומדינתו
הכופרת (וכמובן שוכח מ"כל ישראל ערבים זה לזה" ו"זה בזה") –
ותולה זאת ב"זכות" לימוד
התורה" , הריהו כמכין , חס ושלום, את האפר והעפר לשואה הבאה!
בני
בליעל
כבר בפעם הקודמת כתבתי כאן שקבוצה של
"שקוצים" מתחזה ל"בני העדה החרדית" ומפיצה שקרים על
"אתרא קדישא" ועל אברכים לוחמי ה'. הייתי רוצה להרחיב מעט כי ללבלרים
הללו לא רק שאין שום קשר ל"עדה החרדית" ולארץ הקודש וכי הם שליחי הזקן
הממרה מלונדון – אליקים שלזינגר, אלא שלפי
מידע שקיבלתי מדובר בכאלה שכל כולם עסוקים בישיבה מזוהמת מול האינטרנט ותפקידם הוא
להגיב בדברי שיקוץ נגד גדולי ישראל ויראי ה', עפ"י הוראות שהם מקבלים מאותו
זקן ממרה מלונדון , שבין נאמניו ואנשי סודו נמנים מנחם כהן השמאלני, שודריך
הרפורמי ועוד "רעים" כאלה. יש כאן להזכיר שוב כי לשלזינגר הזקן מלונדון
אין יותר ישיבה בשם ה"רמ"א" וכי אותה ישיבה שהיתה לו בלונדון נסגרה
על ידו לאחר שבחורים אומללים, שנעשו בהם מעשי תועבה וסדום עד לנכות נפשית ממש , ע"י
בחורים אחרים מקורבי משפחת שלזינגר, איימו לפנות למשטרה לאחר שהזקן הממרה ובניו
סרבו לזרוק את הפושעים מהישיבה בטענה כי "המשפחות שלהם מחזיקות אותנו ואת
הישיבה".
בין
כסיף לכסף
העסקנים החרדים – וקבלני הבניין
שלצידם, מוליכים שוב את הציבור החרדי , הצמא לדיור זול, לאסון של עברי פי פחת. העיר "כסיף"
עומדת להיבנות בנגב השומם והצחיח עבור יהודים חרדים שאמורים לשמש למדינה הציונית
"שפני ניסיון" ביחס ל"התיישבות יהודית בנגב הצחיח" ולמול
ה"סכנה הבדווית". לאחר שהמדינה הבעירה את הבעיה הבדווית חזק יותר ועומדת
לגרש עשרות אלפים מהם מעל אדמתם בנגב הרי היא בונה על אדמות כפרם כוסייפה דירות
לחרדים כדי שהללו שוב ישמשו "חלוץ ציוני" בכפייה מול הזעם הערבי כפי
שתוכנן בחריש שבואדי ערה (ו- ה' הטוב הפר את עצתם הנלוזה) וכפי שמתכנן ראש עיריית
נצרת עילית (האיש שנאשם בפלילים...) לעשות זאת לחסידות ויזניץ בנצרת עילית
(והמזימה מוסתרת גם תחת השם "העיר החרדית הר יונה", שהרי אין עיר עצמאית
כזו ברקע אלא "הר יונה ג'" זו השכונה החרדית המתוכננת בעיר הבעייתית בין
יהודים לערבים, ששמה נצרת עילית).
הצעתי לכל בר דעת היא לברוח כמאש מלגור בעיר העתידית "כסיף" שרק
סכנות , פשע ואפילו סכנת התבוללות ורציחה אורבות שם עם "תעסוקה מדברית"
שרק תגדיל את ההבטלה בציבור החרדי. המהומות הבדוויות האחרונות היו רק "אור
אדום" למי ששומר את נפשו מהרפתקאות ומסכנות.
"עובדי עבודה זרה היו אבותינו בעבר
הנהר"
בקוב עומד כנראה להגיע ראש העבודה הזרה הקתולית ועימו נציגי התיפלה של שתי
הנהגות של כנסיות שבעבר ביצעו את האינקויזיציה באנוסי ספרד ופורטוגל. עם הגיעם הם
יקבלו מהציונים בין השאר את "בית הכנסת דוד המלך" על הר ציון, שבשטחי
הכיבוש הציונים. את החתימה להעברת בית הכנסת הזה – שבימי הטורקים , הבריטים והירדנים שרד ולא הועבר
למיסיונרים הקתולים, חתם לא פחות ולא יותר מאשר אלי ישי מש"ס, זה שהיה אז שר
הפנים הציוני וראש ש"ס. יתכן שהנבלה הזו נעשתה על ידו משום השמועה המטופשת
שהוא מפיץ , כי הוא צאצא ישיר לדוד המלך(!) ולכן הטיפש שבשרים ה"חרדים"
אי פעם חושב שיש לו "טאבו" על המקום. בכל אופן , אולי עכשיו קיבלנו
הוכחה נוספת לטענתו של הגר"ח זוננפלד זצ"ל מדוע מקומות קדושים יהודים
חייבים לא להיות בידי הציונים ומש"תפיהם ה"דתיים"
וה"חרדים" אלא להישאר בידי הוואקף המוסלמי , עד ביאת גואל צדק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה