פרשת "ויחי" תשע"ד

בס"ד

     פרשת "ויחי" תשע"ד / הרב אליהו קאופמן

       שמעון ולוי הם שני האחים שיעקב אבינו מוכיחם ואף מנבא להם -  ברוח קדשו, עונש פרוד. עפ"י מה שיעקב אבינו מנבא להם הרי שהשניים יהיו מפורדים ומפוזרים בין שבטי ישראל כמאמרו "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל". והנה בפרשת "זאת הברכה" -  בפרשייה האחרונה של ספר "דברים" ושל החומש, שמו של שמעון איננו מוזכר כלל ואילו לוי הופך למבורך ביותר מפי משה. מסתבר כי מה שאירע בין "ויחי" ל"זאת הברכה" היתה התשובה הגדולה של לוי שהפך מאחד שננזף לשבט היחיד שבענייני אמונה זכה למדרגת "איש  אשר את אביו ואת אימו לא הכיר". כבר בתחילת גלות מצרים החל לוי לנהל את בית המדרש התורתי ובזכות זאת  לא נפלו בניו לעבדות הקשה. אח"כ  היה זה השבט היחיד שלא רק שלא השתתף בחטא העגל אלא גם נקם בשארי בשרו מיתר השבטים שהשתתפו בתועבה. לשבט לוי לא היה נציג שחטא בפרשת המרגלים ושבט לוי הוא השבט שהוציא מתוכו את פינחס הכהן שהרג את זמרי בן סלוא ואת המדיינית. ומכאן שלא לחינם זכה לוי ללוייה ולכהונה והוגדר כשבט הקודש ביותר של עם ישראל, עם הברכה המרשימה ביותר משאר שבטי ישראל, שניתנה ע"י משה רבנו -  בשם ה', בפרשת "זאת הברכה". מה שעשה את השינוי היתה התשובה האדירה של שבט לוי - מרגע התוכחה של יעקב אבינו ועד הכניסה לארץ הקודש. זו כוחה של תשובה -  לעלות  מעלה , מעלה אפילו מעל שאר אלה שלא היו זקוקים לתשובה. לימים נותרו חלק מבני לוי -  לווים וכוהנים ביהודה ובבנימין, בין אלה שזכו להישרד עם מלכות יהודה ולא לגלות עם עשרת השבטים.

    והיכן היה שמעון בכל אותה תקופה? שמעון הוכנס לכלא המצרי ע"י יוסף , שמעון היה בשעבוד המצרי, שמעון היה במעשה עוון העגל, לשמעון היה נשיא שחטא בחטא המרגלים ושמעון הידרדר לשיא השפל במעשה המדיינית, שבו שיכל 24 אלף איש מתוכו, ולכן שמו של שמעון נפקד מברכת משה , במצוות ה'. המפגש בין  לוי -  בעל התשובה, לשמעון המדרדר היה קשה וטראומטי. בפרשת המדיינית פוגע הכהן המובחר משבט לוי בנשיא השימעוני. זו התוצאה של שניים שננזפו -  זה שעשה תשובה מלאה וזה שלא זכה לכך אלא החטיא בעריות. זו גם תוצאת זה שלא זכה לתשובה מלאה.

     אבל מתוכחת יעקב לא סרה נבואתו לגבי שני השבטים גם יחד:" אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל". מה שנאמר לשניים ע"י יעקב אבינו לא משתנה ורק התוכן הוא שונה. וכיצד? לוי אמנם חולק ביעקב והופץ בישראל אך בזכות התשובה שלו זכה שההפצה הזו תהיה לשם קודש בלבד -  כלווים וכוהנים עובדי משמרת הקודש של ה', ואילו שמעון הופץ אף הוא בין שבטי ישראל אך ללא ברק ונחלה לעתיד לבוא ( ואילו לוי יקבל את נחלתו בימי משיח צדקנו) ושהה בתחילה בדרום יהודה (במדבר הצחיח) ולימים הופצו משפחותיו בכל שבטי ישראל, ללא נחלה והוגלה עם עשרת השבטים. מה שיוצא מפי הנבואה אמנם לא משתנה כפשט אך תשובה או אי תשובה יכולים לשנות את תוכן העובדה שאיננה משתנית מרע לטוב.              

   אבל לפירוש "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" יש עוד משמעות: שניים ששהייתם יחדיו מולידה צרות הרי שיש לחלקם ולהפיצם כדי שלא ימשיכו להתרועע יחד. וכך לוי ושמעון הוזזו זה מזה עד לפרשת המדיינית , ששם ההתנגשות ביניהם הביאה להפצה הסופית ביניהם. 

                                           אישה  הורסת                  

        בשבועות האחרונים שוב עלה נושא "הדרת הנשים בחברה הדתית" על הפרק הציוני, והפעם דרך המשת"פיות ה"דתיות". בפיק ברכיים "התבשרנו" כי בעיר פתח תקווה –  אותה מושבה חרדית ראשונה לשעבר בארץ קודשינו , שהרב עקיבא שלזינגר זצ"ל היה רבה הראשון, החליטו נשים סוררות לדרוש אולם משלהם ובצמוד למניין הגברים, עבור "מנין נשים לפילת שחרית". כעסן של הסוררות יצא נגד "עזרת הנשים" ש"מונעת" מהן לראות מה קורה בבית הכנסת ובעצם "מפלה אותן לרעה". אינני נביא ולא בן נביא ואני יודע בדיוק למי אמרו חכמינו זצ"ל שנתנה הנבואה לאחר חורבן הבית, אבל בניסיון ובלימוד ההשקפתי שלי מגדולי ישראל מהדור הקודם ידעתי שנגיע לרגע הזה , בו נשים סוררות תדרושנה "שיויון" וביטול "עזרת הנשים". יותר נכון צפיתי שזה יהיה מהלך של ה"יועץ המשפטי לממשלה", לאחר שכבר לפני מיותר מחצי שנה הוא הודיע שילחם נגד "הדרת הנשים". אבל מדוע שהשטן עצמו ירד לנסות אותנו כשהוא יכול למצוא את שליחיו מבין ה"נשים הדתיות" של ה"קליפות הסרוגות"?

       כבר מימי אותן הפגנות חילוניות –  מלפני כשנתיים בבית שמש, היה יכול כל בר דעת וירא שמים להבחין כי הדרך הציונית –  חילונית סלולה אל עבר פי הפחת של גזירות נגד צניעות האישה. כמו מילים זהות רבות שיש להן פרוש הפוך בלשון הקודש מן העברית הטמאה של בן יהודה שר"י, כך גם לצמד המילים "הדרת נשים" יש מובן שונה בשפתינו ובשפתם. מה שאצלנו מכונה "צניעות האישה" אצלם זה מכונה "הדרת נשים"בדיוק כמו שמושג ה"אהבה" אצל הפוקרים פירושו כרת אצלנו. כל זאת משום שהרכבות הרוחניות שלנו נוסעות בכיוונים הפוכים לגמרי. וכשהם יוצאים נגד "הדרת האישה" הם בעצם מניפים את הגרזן על המשך צניעות האישה היהודייה. והפעם לא מדובר רק בכוונת הפוקרים לטמא את חברתם הנלוזה אלא בכוונתם לעשות זאת בקרב נשות ישראל הדתיות והחרדיות. הם לא הקימו את המדינה הזו עבור נשים שתלכנה למקווה, ועובדה היא שכל שכונה שנבנית בערים החילוניות נבנית עם כל התשתית הציבורית, חוץ מהמקווה. הם לא בנו מדינה עבור נשים שתלדנה יותר משלושה עד ארבעה ילדים. והם לא בנו את המדינה הזו עבור נשים שתכסנה את שערן ותעלינה בצניעות ל"עזרת הנשים" בבית הכנסת הסמוך. וכשזה קורה –  והצניעות הנשית רק גוברת , הרי שלזה הם יקראו "הדרת נשים". ולכן, רק ברגע שהללו מזכירים לנו "הדרת נשים", מיד היינו צריכים לצאת למלחמת קודש נגד המושג הזה ולהודיע בשער בת רבים משום קדושת נשותינו , בנותינו וכלותינו ולמענן נקדש שם שמים גם בתוך בתי הכלא, לפחות כמו שהיהדות החרדית הנאמנה החליטה לעשות זאת בנוגע לצבא הציוני. הרבי מבריסק כבר הותיר לנו ירושה השקפתית כי גזירות הציונים נגד הנשים גרועות יותר מגזרותיהם נגד בחורי הישיבות וגיוסם לצבא הטמא. כאשר היהדות החרדית שומעת את הבטחתם "להילחם נגד הדרת נשים" ומחרישה הרי ש"דין שתיקה כהודאה" באוזני הציונים האפיקורסים והם משחיזים את גזירותיהם חזק יותר.

     לא לחינם עולה עניין טימוא האישה החרדית – שוב ושוב,  בראשם הכפרני והאפיקורסי של הציונים. "אישה בונה ואישה הורסת". ומה שהוא בבחינת "בנייה" בתורתנו הקדושה הרי שהוא בבחינת הרס, עפ"י אמות המידה התאוותניות שלהם, וגם להיפך. האישה היהודייה היא האחראית האחרונה על טהרת המשפחה , על הילודה הברוכה , על הפיקוח בכשרות המאכלים ועל העמידה על חינוך הילדים. הציונים –  נשמות רשעי ישראל ובעלי השקפות ותאוות הגרועים שבאומות, מעוניינים להרוס בדיוק את אותם אדני הבית שאנו מעוניינים לשמר ושנשותינו הן החלוץ המעשי בכך. לא מקרה הוא שחוקי ה"ליבראליזם" הציוני מותאמים בדיוק נגד המשך בניית הבית היהודי על כתפי האישה היהודייה הטהורה. האפיקורסים הללו אינם רוצים "הדרת נשים" אלא מצווים על תערובת שתביא לפריצות. הם אינם רוצים "הדרת נשים" משום שהם רוצים שנשותינו לא תתעסקנה בבניית הבית היהודי ובגידול הצאצאים,  אלא "תצאנה לעבודה" , שכל מגמתה להשתלב בעבודה הזרה הציונית ולהעביר את זמנן מטהרה לדברים בטלים. הם אינם רוצים ב"הדרת נשים" כדי להסיר הקדושה מבתי הכנסיות ומהישיבות הקדושות ולהפכם ל"מקומות מפגש תרבותיים", בין אנשים לנשים , רחמנא לצלן. ומי ששותק כאשר הם מרימים ראש בתורת ישראל ומדברים על המלחמה נגד "הקדרת נשים", הריהו כמסייע לדבר עבירה.

     פירוק "עזרת הנשים" והתייחסות שווה לתפילת הגברים והנשים היא עוד עלייה במדרגה הרפורמית של ה"אורתודוכסיה" החדשה של הציונים ומשת"פיהם ה"סרוגים". ההמשך עלול להיות הנחת התפילין ע"י הנשים הללו. ומה יקרה כאשר תהייה התנגדות של הגברים? על כך יש כבר תקדים –  ילדים שמתלוננים למשטרה נגד הוריהם המכים. הפסע בין הזמנת משטרה והליכה לבג"ץ נגד הבעל או הרב כבר מהדהד מאחורינו.

      ממש בסמוך לפרשת הנשים הסוררות מפ"ת "התבשרנו" גם על צו משפטי שאילץ את ה"רבנים הראשיים" להסכים למושג ששמו "משגיחות כשרות". וכמו שהציונים מצאו את הנשים הסוררות שהקימו "מנין שחרית" צמוד ל"עזרת הגברים" כך הם גם מצאו "דתייה" סוררת שפנתה למשפטי העכו"ם הציוניים כדי לאלץ את ה"רבנויות" הציוניות להעסיק אותה ואת שאר הסוררות שתבואנה אחריה. ועכשיו צריך לדעת כי כל השרות בסכנה. לא  רק הצניעות תיעלם ממקומות ההכשרה והמזון אלא גם הכשרות עצמה תיפגע ואף עלולה להיעלם. בעלי ההכשר ירמו על שמאל ועל ימין ואילו הנשים – שדעתן קלה (שהרי מי תלך להיות "משגיחת בשרות" אם לא טיפוס מפוקפק...), תפקרנה את ענייני הכשרות לאנחות. ה"שולחן ערוך" –  ב"יורה דעה", פוסל השגחת אישה בהיותה עצלה בבדיקת תולעים. והעיקר –  אותן נשים שתעבודנה כ"משגיחות כשרות". או שהן תפקרנה את הכשרות או שהצניעות תירמס עד הפקרות, או ששני הדברים גם יחד יקרו.

     אחת הסיבות העיקריות להצלחת הכופרים בהרס היהדות היא עובדת הקשר בין הדת היהודית למדינה הציונית. אותם רבנים ועסקנים שהסכימו לאי ההפרדה בין המדינה הציונית לדת היהודית הם היו אלה שהמיטו עלינו את השואה הזו ובראשם אותו ה"רב קוק" שהאדמו"ר הקדוש מסאטמר קראו "איש צר ואויב לדת אש תורתנו הקדושה". בן גוריון שר"י היה פיקח כשקשר את הדת היהודית בעבותות בתי המשפט הציוניים למדינה המופקרת שהקימו. כשמפ"ם ניסתה להציע "נישואין אזרחיים" לא היו אלה ה"דתיים" וה"חרדים" הציונים שהורידו זאת מהפרק אלא היה זה בן גוריון עצמו. למפ"ם הוא הסביר את הסיבה:"אני רוצה שהדתיים ישנו את חוקיהם ויתאימו אותם לזמנינו, ואם נפריד את הדת מהמדינה, הרי שהדת תישאר כשהיתה". מפ"ט כמובן שהבינו את העניין ואילו הרבי מבריסק קרא לכך "שולחן ערוך חדש". וכמו שקוק ו"רבניו" נכשלו בעניין הרי שכך נכשלו גם החרדים הציונים שאט, אט נבלעו לתוך דיני העכו"ם של "בתי הדין הרבניים" ולתוך "מערכת הכשרות" של הטריפות והנבלות של ה"רבנויות" השונות והמשונות. וקשירתה של היהדות לבתי המשפט ולכנסת המינים מביאה לכך שהזדים הללו משנים את חוקותינו ביום ובלילה ומי שהפכו לאחרונה "כוהני הדת" החדשים הם ה"יועץ המשפטי לממשלה", "שרת המשפטים" האנטי דתית , ח"כ אלעזר שטרן מסיעתה של האחרונה ומר בנט שהוא חילוני מחופש לדתי,  ועימו אותה חילונית שמנהלת כיום את מפלגת ה"קליפות הסרוגות".

     אני מצרף לכם שבעה מאמרים נוספים שבהם התרעתי כי מטרת אלה הזועקים נגד "הדרת נשים" היא להביא למחיקת האישה החרדית מיהדותה. אחד המאמרים פורסם מיד לאחר שה"יועץ המשפטי לממשלה" דיבר (לפני כחצי שנה לערך) על מלחמתו העתידית נגד "הדרת הנשים", כשבמאמר הזה הזהרתי שההמשך יהיה לפרק את "עזרת הנשים" בבתי הכנסת. וכמו שאמרתי , אינני נביא...

     הכלים הציונים –  של ה"רבנות הראשית" , "בתי הדין הרבניים" ובודאי של כנסת המינים הם כלים טרפים וכל "חוק" שמתבשל בו דינו טריפה ותו' לא. כל הכוח הציוני מופנה בימים אלה להעביר –  דרך הכלים הטרפים הנ"ל, חוקי רשע לשינוי האישה היהודייה. כך הם בונים "מכללות לנשים", כך הם שולחים "מרצים אקדמאיים דתיים" להחדיר את ההסכלה ולנער את האישה היהודייה משיעורי התורה, וכך הם מאלצים את בתי הספר של "בית יעקב" ללמד מקצועות תאווה כ"אומנות", "דרמה" לצד מקצועת כפירה כהיסטוריה ציונית ועוד מיני מקצועות אחרים , כדי לשמד את בנותינו. מי שנותן לכך יד ומכשיר את השרץ הציוני הזה –  עבור שלמונים, הינו בבחינת חוטא ומחטיא.  לשם ההתגוננות אסור לשבת בשקט ולהאמין כי "הגזירה תחלוף", כמו במשטר של גוי. הגוי מטיל גזירות מתוך בורות אך אין מטרתו לשמד את ישראל מתוך כוונת זדון, שהרי היהדות גם בעיניו היא עניין של "סגולה". אבל הציונים מטרתם שמד יהודי כי בלעדיו אין להם תקומה. מה שנאמר בפרשת עמלק –  "לא שלם כסא יה"... הוא בדיוק מה שיש לכוונו כנגד הציונים, שהם העמלק של דורנו. רק מסירות נפש רוחנית –  כמו בימי מתתיהו ובניו, יעבירו את ממשלת הזדון הזו מן הארץ והאליל הציוני כרות ייכרת.

                                          עניין של פרופורציות                                                                                                                                                                                                             כותב שורות אלה היה הראשון שחשף –  לפני למעלה מחמש עשרה שנה את פרצופה האמיתי של הכת ששמה "לב טהור" בראשות ארז אלברנס (ולא בהטיה אשכנזית "אלברנץ"...). היה זה בכתבה שפורסמה ערב פסח תחת הכותרת "וכאן הבן שואל". שם חשפתי כיצד חבורה של פרחחים משחקת את ה"אדמו"ר וחסידיו", כיצד נער חילוני שלמד לבר מצווה נחטף על ידם ולבסוף הפך לחילוני בגללם, וכיצד מכריחים את הספרדים המצטרפים לנהוג ולהתחפש כאשכנזים. כמו כן סופרו שם סיפורי האלימות של ה"חסידות" המוזרה  ועוד מיני רשמים מאוד מוזרים. לאורך השנים הם סימנו אותי כאויב שלהם אבל זה באמת שולי. ביקרתי –  לאורך השנים, גם את הלגיטימציה שכנופיה זו קיבלה מרבנים שונים שחלקם התנער אח"כ מהם ואחרים נתנו להם לגיטימציה לכל תועבותיהם, ובראשם אותו מוציא שם רע מלונדון ששמו אליקים שלזינגר . לאורך השנים שמעתי עשרות יהודים שהם או בני משפחותיהם נפלו טרף לאלברנס וכנופייתו וכאלה שממש בשניות האחרונות נמלטו מהכת הזו. לפני כשבועיים -  כשהנושא הגיע גם לכנסת המינים, לא הופתעתי מעוצמת הבעיה.  לצערי הרב יש מקום לבוא בטענות גם לרבנים וליהודים טובים שטיפוסים מפוקפקים כאלברנס, אליאור חן ורבי אליעזר (מזימבוואה...) שמושך בגזר מקבלים מהם גושפנקא על דרך הרחמים מה"שלטון הציוני הצורר". בעוד שאלברנס מנסה להציג קו "קנאי" (אבל עם הרבה שיגעונות) הרי שחן - ובמיוחד רבי אליעזר , הם שני לאומנים שחיו בהתנחלויות. אבל...

       כאשר מתנגדים לתופעה ונלחמים בה אסור לאבד את הפרופורציות ולהתחבר לשטן גדול יותר. בדיון בכנסת המינים ירו החילוניים אש וגופרית על אלברנס וכנופייתו ואילו "ח"כים חרדים" – ובראשם אנשי ש"ס, שוב מצאו את הדרך ל"מה יפית" נבזה והיו בין הקיצוניים שבמחמירי העונשים על אלברנס ושות'. עם כל התיעוב והסלידה מחילול ה' של אלברנס ואנשיו הרי שבודאי שלא הוועדות של כנסת המינים הן אלה שצריכות  להטיף מוסר נגד אלברנס. כאשר אחד כמו ח"כ מרגי מש"ס  יצא באופן סוער נגד אלברנס ושות' הוא היה צריך להזכיר לח"כים החילוניים כי הם הרבה יותר מתועבים כשהם מאשרים העברת ילדים לאימוץ לזוגות התועבה ממין אחד.  כאשר האשימו את הכת הזו ב"התעללות בילדים" , אזי, היו אמנם צריכים מרגי וחבריו ה"חרדים" לגנות את התופעה אבל באותה נשימה להזכיר את מעללי ההורים החילוניים המוסרים את בנותיהם הרכות לצילומי תועבה ולהזכיר את ההורים החילוניים שמשתפים בכל פריצות וזוהמה את ילדיהם ומנגד לספר על המצב שילדים חילוניים מכים את הוריהם ומסלקים אותם מבתיהם.  מרגי וחבריו מהחרדים הציונים היו צריכים להסתייג באופן קשה גם מחטיפות הילדים שעורכים ה"עובדים הסוציאליים" וממצעדי התועבה שהפכו את ארץ הקודש לבדיחה בעיני כל העולם.

      בעולם קיימים עוד הרבה מקרים של בעיות מצד ישראלים שמסתבכים בהן –  מפשע ועד רשע, אבל לכנסת המינים הגיעה רק הבכייה של ה"ישראלים מהכת של לב טהור", ולא במקרה זה קרה כך וזת משום של"לב טהור" יש חזות חרדית ואנשיה הם אנטי ציונים. הוועדות של כנסת המינים לא היו מעיזות לטפל בנפגעים הישראלים מהסמים, מהפשע ומהנוכלויות שפקדו אותם ב"קטמנדו הרוחנית" (ציטוט ממודעה ציונית של "משרד התיירות" הציוני בנמל התעופה לוד...) , בגואה ההודית, בערבות הפמפס בארגנטינה, ביערות העד של ברזיל וקולומביה, בתאילנד המושחתת , בהולנד הרקובה , בגרמניה הסוררת ועוד ועוד.

     האמינו לי שהחטאים של אלברנס וכנופייתו הם עדיין כאין וכאפס לעומת התועבות וההתנהלות של משרדי ושרותי המדינה הציונית ותוצאות פירות ה"חינוך" שלה.    

                                                     פה מפיק מרגליות  

        יש גם דברים יפים מעת לעת –  כלומר, רבנים ואדמו"רים שעדיין לא מפחדים לומר את האמת ולחשוף את עלמא דשיקרא. הם אמנם מעטים אבל ברוך ה' שיש עוד כאלה. אחד מהם הוא האדמו"ר מטאלנא. השבוע הגיעה אלי הקלטה מדבריו (ואני מצרף לכם אותה...) ובה הוא מוכיח, באידיש עסיסית, את כל אותם "אדמו"רונים" שהפכו את פרסום תמונותיהם לעיקר ובלי פרסום זול או יקר אין טעם לחייהם, וכאילו שלא פעלו (כדוגמת ההשקפה הפוקרת של הפרסום החילוני והחולני שחדר ליהדות החרדית, והיא טובעת בו כמו בתוך צואה רותחת). בקלטת הזה הוא לועג לכל אותם אלה שהאדמו"רות שלהם מתבטאת במגוון חלוקים צבעוניים ובמודעות שבסכום פרסומן אפשר לקנות דירה בירושלים. האדמו"ר מטלנא גם שואל רטורית, באיזה עולם אנחנו חיים?

     טוב שישנם עוד יהודים שאצלם "לא תגורו מפני איש" איננו עוד ציטוט מהתורה על מנת לומר "דבר תיירה" בין הדגים לזמירות.

                            בין גיוס בחורי הישיבות לגיוס החרדים

        הפגנות התמיכה הסוערות שהתקיימו השבוע לטובת סרבני הגיוס החרדים, מול הכלא הצבאי –  כלא שש, החלה מעשית תקופה חדשה שנקווה שתצליח לעצור את גל הגזרות. ברור כשמש שרק סירובים ממשים והפגנות גדולות יבהירו כי הציונים לא יצליחו לשמד את החרדים הצעירים. המטרה שלהם איננה לגייס לשם "הגנה", "ביטחון" ושאר הסיסמאות הנבובות אלא לשם העברה על הדת בלבד. אי לכך הרי שגם המשך המאבק צריך לשאת אופי וסיסמאות ברורות יותר מאשר "נגד גיוס בני הישיבות".

      כאשר האדמו"ר מסאטמר – הגאון יואל טיטלבאום זצקו"ל , דן בחינוך הבנות הוא טען כי יש לשמרן חזק יותר מחדירת  הסכלה  "חיצונית" מאשר את הבחורים, משום שלהן אין תורה שיכולה להיות להם למגן בנושא , נגד אותם "חיצוניים". על משקל השקפה זו טען הרבי מבריסק כי גזירת ה"שרות הלאומי" לבנות היא קשה יותר מגזירת הגיוס לבני הישיבות. ועל משקל זה צריך להבין שגיוס הנער החרדי –  זה שכבר נפלט ממערכת החינוך החרדית, יהיה קשה יותר מהבחור הטרי שעלול , חס ושלום, להתגייס. בעוד שלבחור הישיבתי יש את התורה שתשמש מגן וצינה עליו בימי שביו בצבא הציוני , הרי שלנער העובד אין את זאת ויום לאחר גיוסו הוא נמצא בסכנת הישמדות. גם הסיפור החרדי –  ציוני, כי "עדיף שבחור ישרת מאשר יסתובב ברחוב", הוא שקר ציוני וכזב של מתיוונים בשחור לבן. מהרחוב הקשה ומתאוותיו אפשר עוד להציל את הנער אך מכפירת הצבא הציוני הסיכוי הוא נמוך ביותר. כוונת הציונים -  בגיוס החרדים, היא ל"חנכם" לחיים פוקרים. לא לחינם הצבא הציוני מציג את עצמו כ"כור היתוך" וכ"מערכת חינוך אלטרנטיבית". הרבנים שקוראים לאותו בחור עובד - שלא מתגייס, אחד ש"עומד על דם רעהו", אינם אלא שיקוץ ורשעים. לא לחינם סירב הרבי מבריסק –  עם הקמת המדינה הטמאה , לאשר גיוס חרדים לצבא בטוענו אז כי "הם –  החילוניים, יצרו את הבעיה עם הערבים, ולכן שהם ילחמו ולא אנחנו".

     ולאור כל זאת לא פלא הוא שבהפגנות הללו אין אנו רואים את אנשי אגו"י , דגה"ת ובטח לא את אנשי ש"ס הרפורמיסטית. הללו אינם מוכנים למסור נפש נגד הטומאה הציונית אלא רואים אותה כ"אתחלתא דגאולה" שמגנה עליהם , אבל את עצמם הם רוצים לפטור מהצבא מתוך פחדנות , בדיוק כמו שישנם גם חילוניים לאומניים כמותם. הסיסמא של החרדים הציונים היא "המלחמה היא חיינו אך לא בשבילנו". אותן מפלגות חרדיות –  ציוניות הן אלה שמוכנות ורוצות להגיע להסכמים עם הציונים עפ"י שיטת ה"קנטוניסטים" הרוסית, ולמסור לידיהם בחורים לגיוס דרך שיטות של פטור תמורת שוחד ל"קומיסר" המפלגתי כדי לספק "פרנסה" לעוד כמה עסקנים מושחתים ותאבי בצע וממון.

     לא לחינם מתלוננים רבים כי "התקשורת החרדית איננה מסקרת את ההתנגדות לצבא במעצרים". התקשורת הזו מחולקת בין עיתוני המפלגות הציוניות – חרדיות שפועלות לגייס חרדים לצבא, אבל ב"מינון נמוך יותר" , לבין התקשורת של ה"שבועונים" שחילונים ציוניים עומדת מאחריהם כדי להטיף ארס והרס ליהדות החרדית הסכלה , גיוס לצבא , הכנסת תועבות "כשרות" ועוד.מי שמצפה שהתקשורת ה"חרדית" – השייכת לבעלי מניות חילוניים וציוניים, תתמוך במרי חרדי הריהו כטיפש ותו' לא.

     ומנגד יש להיזהר גם עם הברית שנוצרה ל"עדה החרדית" עם מפלגת "בני תורה". נכון אמנם שעצם הפילוג מרבני ה"נח"ל החרדי" הוא מעשה מתקדם כשלעצמו אך מנגד יש לזכור כי עדיין מפלגה זו איננה רואה בציונים אויב דת אמיתי כפי שה"עדה החרדית" של הגר"ח זוננפלד זצקו"ל והאדמו"רים מסאטמר וממונקאש ראו בהם. במפלגה זו יושבים עדיין מספר עסקנים מרכזיים שדעתם ההשקפתית רחוקה מהקו של הגר"ש אוירבך ורק סיבות פוליטיות צרות הנחיתו אותם ב"בני תורה" . את כל זאת אני כותב לאחר שהשבוע שוחחתי עם כמה ממשב"קי הקודש של ה"עדה החרדית" וכששאלתים מדוע יהודים משלומי אמוני ישראל , הגרים מחוץ לבית שמש , י"ם, אלעד ובני ברק, לא ידעו על ההפגנה הגדולה של ה"עדה החרדית" הרי שהללו טענו כי "בעיתון ה"פלס" זה היה רשום". כששאלתים אותם אם הם מפנים אותי לקרוא על התארגנות ה"עדה החרדית" בעיתון הציוני "הפלס" (של "בני תורה"), הרי שהם התעשתו והתנצלו. עיתון "הפלס" –  בכתבותיו ובמאמריו, הוא עדיין לא עיתונה של היהדות החרדית באמת , זו המשוועת להתמוטטות המדינה הציונית. בעיתון הזה מופיעים מאמרים "מדיניים" ו"ביטחוניים" העומדים מאחורי ההתגרות הציונית באומות העולם –  ולא רק באומה הערבית. העיתון הזה מנוהל וערוך כיום בידי אלה שלחמו רק תמול שלשום להסתרת חילולי השבת של לופוליאנסקי בי"ם ונגד הלוחמים על קברות הקדמונים. עסקני "בני תורה" הם הידידים הקרובים ביותר לראש העיר הציוני והלאומני של ירושלים –  ניר ברקת, המעוניין להפוך את ירושלים יותר ויותר חילונית. אין שום  סיבה שלא יתבצעו כמה מהלכים טקטיים בין ה"עדה החרדית" ל"בני תורה" - כמו בנושא הגיוס, אבל מכאן  ועד לאמץ את דרכם הציונים ואת ביטאונם הציוני, הרי שהדרך צריכה להיות ארוכה מאוד.

                             כך מעלימים את האמת מה"גדולים"

         השבוע התוודעתי שוב כיצד נחשי העסקנים החרדים –  ציונים מעלימים את האמת מגדוליהם ומספרים  להם שקרים בנופת צופים כדי לפאר את מעלליהם ובגידתם בדרך היהדות כ"היפכא מיסתברא". הדוגמא הראשונה קשורה לעיר באר שבע. לפני כשנה לערך ערכו פעילי "לב לאחים" יחד עם אנשי "יד לאחים" ועם ה"רבנות" בעיר סעודת הודיה בשיתוף עם מחריבי הקרתא של קבוצת הכדורגל של הפועל באר שבע. לאחר אותה סעודה דשנה יצאו ה"חרדים" בהודעה כי הפועל ב"ש לקחה על עצמה לא לשחק עוד כדורגל בשבת. את ה"בשורה" הזו רצו אנשי "לב לאחים" לספר לגראי"ל שטיינמן ובבני ברק כבר שרו "כי מדרום תיפתח הטובה". אבל הכל –  כמו שהערבים נוהגים לומר, "קלאם פאדי". המשחקים בשבת ממשיכים להיערך , התערובת של נשים וגברים הופכת שם לפריצות מאורגנת ושפת הקללות עומדת להם בפה כמו שיניים.

       והאם רק "בעיית השבת" היא הבעיה היחידה עם העבודה הזרה ששמה כדורגל? האומנם אין זו "תרבות יוון" שחשמונאי ובניו מסרו נגדה את נפשם? האומנם אפשר לטהר –  בהדלקת נר חנוכה באצטדיון ההפקרות בב"ש, שרץ שכל כולו ניבול פה, אלימות, פריצות וכו'? מה שלא הכשירו ה"מזרחי" במקום הציונות, מכשירים ה"חרדים" הציונים כיום. וכמובן שאי אפשר בלי לשקר ובלי להתפאר ב"הצלחתם" ההולכת מדחי אל דחי.

      המקרה השני קשור להולל ולסובא יונה מצגר. השבוע העיד בפני עד שמיעה מהימים שאנשי "דגל התורה" – ובראשם ה"ירקן" אפרתי, העמידו את מצגר כצלם בהיכל העבודה הזרה של הרבנות הציונית, כי במו אוזניו שמע הלה את אפרתי משקר לב אלישיב ומצביע על מצגר כ"החברותא שלי בישיבת כרם דיבנה , הוא היה המתמיד שבמתמידים". מישהו אחר אישר לי את הסיפור מכיוון מצגר – לאחר שהאחרון סיפר לו את אותו דבר, ואח"כ הוא התפקע מצחוק כיצד הם "עבדו" על הרב אלישיב. אז מה הפלא שהקב"ה הוציא את העגל הזה במערומיו לפני כולם? שהרי כבר נאמר שמי שמחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בפרהסיה.

                                    בני ה"עדה הרעה הזו"

        השבוע שוב שלחו אותם גונבי דעת הדעות משוכתבות והפעם –  כביכול , היתה זו הודעת תמיכה בלוחמים נגד הגיוס לצבא ובעד ה"עדה החרדית". היו אלה שוב אותם ליצנים בשרות הרבאיי אליקים שלזינגר מלונדון ותחת שם הכזב "נאמני  העדה החרדית" , המעוניינים להסית את גאוני הבד"ץ נגד המלחמה על קברי ישראל ולתת כוח לשלזינגר ולשותפיו הרפורמיים להגיע לארץ ולהתפשר על קברי רבותינו , כפי שהם עושים זאת באירופה ולאחר שגויי אירופה מינו אותם לכך. אבל בידי אימייל מלפני כשבוע שבו הללו ( ה"נאמנים"...) חתומים על פגיעה וזלזול בכבוד גאב"ד ה"עדה החרדית". האימייל הזה התקבל אצלי באופן פרטי כשביקשתי מהם לא לבלבל לי את המוח יותר בענייני שקריהם. באימייל הזה עוד שקרים שבימים אלה יונחו על שולחנו של עו"ד ומשם יש רק דרך אחת עם נציגי הסוררים הללו, לשלחם לבית המשפט החילוני, ששם דרכם ומקומם.

                                "מרן התועבות" והאריה השואג

        לפני כשבוע הלך לעולמו אחד מ"אבירי התרבות" החילוניים שכל כולו שירה פוקרת , האשמות בתועבות וכמובן סרטי פריצות ותועבה. יתכן שהאיש אולי היה נחבא אל הכלים ועוד כמה מידות טובות כאדם אבל מכאן ועד להפוך את ההלוויה שלו ל"טרגדיה לאומית" הדרך ארוכה. לאחר ההלוויה הגדולה שלה זכה הגר"ע יוסף החלו הפוקרים לקנא במתי ישראל הישרים ולכן היו לא מעט עיתונאים וסתם לבלרים שהדביקו ללץ הזה את הכינוי "מרן של החילוניים". ישנם לא מעטים מבינינו שבשמיעה ראשונה הם יתרגזו ויטענו בצדק כיצד מעיזים אותם פוקרים לחלל את התואר הקדוש "מרן" על ההתבהמות הזה. אבל במחשבה שנייה הרי שהתואר כאן יכול גם לשחק את ההיפך. זו דווקא הנאה לא קטנה לראות כיצד ה"קדושה" וה"גדולה" החילונית מתבטית בזמר וליצן שכל מה שחידש הם דברי תועבה וליצנות,  וזאת מול "מרני" היהדות העשירה. אם ה"חזו"ן אי"ש" המשיל בשעתו לבן גוריון את משל שתי העגלות (החילונית הריקה והתורתית המלאה) הרי שמה שהושאר אחרי מותו של האומלל הזה לא היתה אפילה עגלה ריקה עם השקפות פסולות אלא סתם קופסא קטנה וריקה. לעומת הפוקרים הראשונים של הציונות –  שניסו למלא בהבל את עגלותיהם הריקות, הרי שהפעם המתים החדשים שלהם אפילו את המעט הזה הם אינם משאירים לעדר החילוני העלוב הזה. הגדיל את השחוק החילוני –  יותר מכולם, ראש הממשלה הציוני, בנימין נתניהו. הלה עוד ההין לקרא למת בשם "הגדול מכולם"! ימים אח"כ נפטר עוד לץ לעולמו ושוב חזרו הבכיות והשבחים (אם כי במינון נמוך יותר) וגם שם ריקד הנתניהו הזה.

    אבל במקרה של הזמר והלץ הראשון –  ה"מרן של הטומאה", אירע תקר קטן ולא מעט אנשים הקוראים לעצמם חרדים לא עמדו בניסיון. התמזל מזלו של אותו לץ ו-ה' הטוב היטיב עם שתיים מבנותיו ועם אשתו המנוחה ואף עם חבר ילדות שהיה שותף לכל התעלולים הללו. אשתו ובנותיו שבו ליהדות לאחר שחבר הנעורים שב ליהדות עם אשתו ובניו. לימים התחתנו שתי בנותיו של אותו זמר עם שני בניו של החבר שחזר מהליצנות ליהדות. הזמר הלה חש שבר ואף כתב על כך שיר ולימים הסתגר למשך קרוב לשני עשורים –  ממש עד יום מותו. לכולם לא היה ספק שההסתגרות באה כתוצאה מאותם יקירים שחזרו בתשובה והותירו אותו בדד. אבל העולם החולני והחילוני לא רצה –  כמו תמיד , לקרוא את הכתובת על הקיר ולאחר ההלוויה עוד דיברו הריקנים הללו על ה"אבידה התרבותית הגדולה שהלכה מאיתנו". אולי בגלל כבודו של מחותנו ואולי בגלל סתם פחדים הרי שהפעם העסקנים החרדים העדיפו להחמיא לליצן האומלל ול"תרבות שהותיר". אבל יותר מכולם מעד ה"צלופח" הפוליטי ששמו אריה דרעי –  יו"ר ש"ס הרפורמיסטית.

     יום לאחר ההלוויה ישב אותו דרעון באולפני הטמבלויזיה הציונית ו"ביכה את השריפה" עם שאר החילונים הטיפשים. הרפורמט הזה לא התבייש ל"להתפאר" כי בהיותו בחור ישיבה סגדו הוא וחבריו (מסתמא ש'בבניקים של אז...) לשיריו העלובים ומלאי הכפירה והטינופת של אותו זמר.זהו חילול ה' מכוער המעמיד מול המראה החילונית את בחורי הישיבות בצד אוהדי הלעג והצחוק הזול , שלימים גם הטובים מהחילוניים מאסו בו. אם קוראי השורות היו יודעים את מילות השיר ואת התנועות באותם שירים הם היו יורקים ישר לתוך פיו של ה"אריה השואג" הזה. אח"כ התמוגג הדרעון הזה על ה"יופי" שבהתכנסות ההלוויה הזו , שתחת כנפיה צעדו חילוניים טמאים בצד ישרי דרך ממשפחת המת. דרעי גם איחל שכל יהיה תמיד –  חילוניים , דתיים וחרדים. לתפארת עם ישראל לדורותיו! לא פלא הוא שהאיש שאיים על הגר"ע יוסף ועל ש"ס שאם לא יחזירוהו יערוק למחנה החילוני (בין השאר גם לגברת האנטי דתית – ציפי ליבני, שהיתה בין האפשרויות שלו), שכח כבר מהו משיח צדקנו, ביאת גואל צדק והערבות במלחמת הקודש להילחם נגד רשעי ומחטיאי ישראל. לדרעי נוח יותר להיות במחנה אחד עם אותם חילוניים עזי פנים כמו ליברמן, ליבני, נתניהו, רמון ואחרים מאשר לחכות לגואל צדק.