בס"ד
ענק הענקים הלך מאיתנו!
האיש שכל כך פחדנו ממנו / הרב אליהו קאופמן
מותו של הרב ירחמיאל ישראל דאמב - ערב
חודש ניסן תשע"ג, סיים מסכת של מות קדושים שהיו שייכים בהווייתם לדור שקדם
לשואה המרה. לאותו הדור שהיה משופע בחכמי וצדיקי ישראל שלא כרעו לבעל הציוני ולא
התחברו למרעי ה"מזרחי". זה היה דור שבו ה"בריסקר רוב"
וה"חפץ חיים" היו סוקלים באבנים עלוב פוליטי כנפתלי בנט. כמו נח ובניו
שעברו את המבול וידעו מהו דור המבול בימי ההפלגה כך גם הרב דאמב ודומיו ידעו מהם
קדושי עליון שקדמו לדור שהעיתונים החרדים הם אלה המכריזים מיהו גדול הדור ומהי
ההשקפה החרדית. האיש הזה ניצל מהשואה המרה משום שנשלח כחיל חלוץ מפולין התורתית של אז לבנות
ישיבה אמיתית בבריטניה בנידחת. והנה, תוך שנים מועטות הכל התהפך. השקפת התורה
במזרח ובמרכז אירופה עלתה בלהבות ואילו
בריטניה הנידחת הפכה לאוד המוצל מאש שבה צמחה חזרה תפארת תורת ישראל. וגם על זאת
ניצח הרב דאמב. כמו פליטים חרדים אחרים - ובראשם הגה"צ שמלק'ה פינטר, הוא עמד
וזרע את היהדות שהכיר מפולין באדמת השממה הרוחנית של בריטניה. כך צמחו
ה"חיידרים" "יסודי התורה" ו"חיידר גטר" וכך נבנו
ישיבות מפוארות כמו "שניידר", "עץ חיים", ישיבת "שערי
תורה" במנשסתר וכמובן ישיבת גייסהד המהוללה. את הונו ועיתותיו השקיע האיש הזה
- אחרון תלמידיו של המהרי"ם מלובלין, בבנייתה של היהדות החרדית בבריטניה. אבל
כוחו ופרסומו של האיש באו לו מכיוון אחר לגמרי.
זהו האיש שבמשך 98 שנותיו שינן ולמד - מבוקר
עד ערב, את המשפט:"לא תגורו מפני איש" ובמיוחד אם ה"איש" לא
היה בכלל "איש" אלא סתם פרחח שהפך ל"צדיק" וכו' בזכות האות
הכתובה של כמה לבלרים מודרניים. . הוא לא פחד מחרמות ונידויים, הוא לא פחד
מ"דעת הקהל" ובודאי שלא פחד מהציונים. הקנאות ל- ה' ולתורתו היתה בראש
מעיין דאגותיו. בפרשת יוסל'ה שוחכמכר הוא נלחם כארי למען הילד הזה נגד הציונים ואלמלא
אותו מלשין עלוב בעל ביטויי הגועל והתועבה
בשם אריה שכטר - שמשום מה נותנים לו היום
במות "תורתיות" כ"מגיד משרים" , הרי ששבוע לאחר לכידת הילד
היה האחרון הופך לאזרח אמריקאי וישראל לא היה יכולה לצוד אותו. בשנות ה-70 היה זה
הרב דאמב האיש שעמד מאחורי ההפגנות החרדיות בלונדון נגד ראש ממשלת הציונים דאז -
הפוקרת והכופרת גולדה מאיר. ספריו - "העתקות" ו"עת ניסיון",
צפו בעומקה של תורה את מה שיתחולל עשרות שנים אח"כ. הוא צפה את עלייתם ל"כסהרבנות" את
אותם קטני קומה שבעזרת התפתחות הדפוס והכסף הציוני יוציאו "ספרי הגות
יהודית" לרוב, ספרים שאינם אלא כפירה בעיקר. עשרות שנים קודם לימנו צפה הרב
דאמב - בספרו "העתקות" (בפרק "הגדולים והעיתונים") כיצד
לבלרים משועממים ימציאו "גדולי דור" על פי הווייתם וכיצד כל מי שיחפוץ
להיות "גדול הדור" יזדקק לעיתון "חרדי" שיכריז עליו זאת.
אם האדמו"ר ממונקאש היה האיש שהתריע
רוחנית על הסכנה ששמה "אגודת ישראל" הרי שהרב דאמב נתן את הניתוח מדוע
ההתראה הזו כל כך מוחשית. הרב דאמב הציג כיצד שכונה מודרנית מעיר מתבוללת - יהודית
כפרנקפורט בגרמניה הנדחת, משתלטת על השקפת התורה ודרך היהדות של היהדות החרדית
האותנטית של מזרח אירופה בכלל ומדינת פולין בפרט. כיצד הדוקטורים ברוייער
ורוזנהיים מוליכים שולל נאמנים וחשובים עד ש"אגודת ישראל" הופכת
ל"מזרחי" ביהדות החרדית ומסייעת ככלי משחית לציונות להרוס כל חלקה טובה
בשדמות ישראל. הניתוח המבריק הזה היא הדרך היחידה להבין את ההשקפה המונקשרית ושאר
אותם גדולי ישראל הרבים (ובמיוחד
החסידיים) שהתנגדו להקמת "אגודת ישראל", וכמו כן להבין את תפקידן הציוני
של "יהדות התורה" וש"ס בימינו אנו.
התנגדותו של הרב דאמב לכל עסקי הלבלרים -
העיתונאים ה"חרדים" על עיתוניהם ועל מערכות הרדיו וכו' שלהם היתה
אולטימטיבית. יתרה מכך, קיומה של מערכת זו מעיד יותר מאלף עדים על כך שלבלרים
ויח"צנים פוקרים ומודרניים הם אלה המכתיבים כיום את ההשקפה הגויית והציונית
ליהדות החרדית ועל היעדרם של גדולי ישראל
אמיתיים לבער מחלה ממארת זו. גם הנימוק של "הצלה" לא תפס בהתנגדותו של
הרב דאמב לכל הזבים והמצורעים המכונים "אנשי תקשורת חרדים" ואשר כל
פועלם הוא לסייע לשטן הציוני ולכפירה
הנוכרית להיכנס לבתי היראים שרבים מהם ומנשותיהם וצאצאיהם הפסיקו ללמוד ולקרא
תהילים בשבתות ועסוקים בעיון תמידי בלבלרות החרדית- ציונית סביב פוקרים ושונאי דת
ה' למו שה"תקשורת החרדית" מביאה להם יומית ובמיוחד שבועית, בתוספת
מוספים לקלקול הילדים והנשים.
הרב דאמב ראה בחייו גם דור חמישי לצאצאיו
וברוך ה' אפילו אחד לא סטה לדרך ה"חרדים המודרניים"! בניו הם מחשובי
תלמידי החכמים, הקנאים ואנשי החסד בלונדון ובבריטניה ונכדיו הם מהעילית של מרביצי
התורה בשכונת וילהמבסבורג בניו יורק שבארה"ב. עד יום מותו ממש היה האיש צלול
מחד גיסא ולא זז מאדמת הקודש שלפני השואה, מאידך גיסא. כל מה שהאיש הזה הזהיר ממנו
התקיים. בני אדמו"רים ניצלו את קדושת אבותיהם למסחר ולליצנות. כל מגיד שיעור
בארה"ק ובעולם הפך למכניס הכפירה ולסוכן הציונות. אותם קדושי עליון פינו את מקומם למלחכי פנכא שהדורות הקודמים היו
יורקים עליהם אש בעיניהם הבוערות. בדור שלבלרים ויח"צנים חילוניים קובעים
מיהם "גדולי הדור" ומהי ה"השקפה האמיתית" הרי שהרב דאמב נותר
זיכרון אחרון לדור שבו השמות "נטורי קרתא" ו"שומרי החומות" לא
היו כינויי גנאי ל"הזויים". עד יומו האחרון ידעו בבריטניה ובלונדון כי
סוחר הזהב התורתי היה בעצם היהלום הרוחני האמיתי שרק תורה ויראה התעברו בו ורבנים
גדולים ו"מפורסמים" עוד צריכים ללמוד מדרכו השקפה מהי ויראת שמים
אמיתית.
אבל מששקעה שימשו של זה חייבת לזרוח המשך
שימשו של זה. צוואתו של הרב דאמב היתה מאוד פשוטה - להמשיך בדרך ה' ובשלשלת הדורות
שכבר אינם תוך הבנה שיותר ויותר קליפות עם מגבעות ושטריימלים הפכו ויהפכו לבובות
העשייה של הנוכרים והציונים ולכן אין להתלהב מכל תואר לבלרי שמוענק למגיד שיעור
ההופך ל"גדול הדור" או ל"קדושת אדמו"רים" שאינם אלא
צאצאי אדמו"רים הנהנים מהוד קדומים של כבוד אבותיהם כדי לעשות לביתם ותו' לא.
ה"אמת נעדרת" היא סיסמת הדור האחרון והאמונה במילים הללו היתה צוואת הרב דאמב לדורנו. החיבור לשועי העולם -
שהאחרון שבהם עלה בסערה לשמים ב-1979, האדמו"ר מסאטמר זצקו"ל, הוא
האמצעי לשרוד כיהודי אמיתי בדורנו עפ"י הרב דאמב. לא לחינם הספיד הרב דאמב את
האדמו"ר מסאטמר במילים "מותו של האדמו"ר מסאטמר הוא בבחינת סיום
מסכת גדולי הדור". בודאי שישנם בישראל ענקי יהדות בכל דור ודור אך מאחר וכיום
השטן עוזר במלוא כוחו ללבלרים ולטומאה לבלבל היוצרות הרי שצריך לחפש את אותם
גדולים עם נרות ממש שהרי הימצאותם בודאי איננה בין שורות ה"תקשורת
החרדית" הטמאה בה עובדים שאבבניקים ונשים מפוקפקות או מאלה שהוכתרו ע"י
הציונים כ"רבנים ראשיים", "רבנים עירוניים" או אותם
"דייני בתי הדין הרבניים" של הציונות הטמאה..
הרב דאמב היה אדם פשוט יותר ממה שחושבים.
אבל לא פשוט להיות פשוט כמותו. סך הכל צריכים להתמיד כמותו בתורה ולא בשאר מרעין
שרבותינו לא כתבום והעיקר לא להתפעל ולא לפחד מאיש ותמיד ללחום את מלחמת ה' - גם
נגד אלה שה"פראק" והשריימל יושבים על ראשם דורות לא מעטים. אבל כמו
שאמרנו, זה לא פשוט להיות פשוט. יהי זכרו ברוך ונשמתו צרורה בצרור החיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה