בס"ד
על זכותייא דרבי שמעון בר יוחאי / הרב אליהו קאופמן
יש
דברים שצריכים להיאמר ולהיכתב גם אם הם אינם פופולאריים, וגם אם יותר מדי
"אנשים חשובים" יפגעו מהדברים הללו. רבי שמעון בר יוחאי זכה לכתוב את
"הזוהר" הקדוש, ובעצם לגלות ולהאיר את תורת הסוד. הוא עשה זאת לא בסתם
לימוד תורה – ואפילו לא בבתי המדרש הקדושים ביותר בתקופתו. שלוש עשרה שנה הוא עשה
זאת במערה – יחד עם בנו, תוך הסתתרות הרואית מפני קלגסי רומי האכזריים. "סודו
ליראיו". אלה הן מילות המפתח כדי להבין את גודל מה שנכתב, ובמיוחד כיצד נכתב והיכן
זה נכתב ובמה נכתב. מי שמגלה מסירות נפש מתוך יראת ה' זוכה לגילוי סודות,
ואח"כ להפצתם. זה היה רבי שמעון בר יוחאי, וכך הוא חינך את צאצאו.
רבי שמעון בר יוחאי הגיע למערה הזו –
שהמסורת היא שהיא הייתה בכפר פקיעין שבגליל, כתוצאה של מסירות נפש ועמידה על דברי תורה
ללא חשש. הוא היה קנאי לאלוקיו ולתורה הקדושה ולא חשש לחלוק על דברי חברו, יהודה
בר אילעאי, באשר למטרה האמיתית של מלכות רומי הרשעה, בכול הנוגע לתפוקת הפאר שלה
בבנייניה, בתחבורה ובפיתוחה הגשמי של ארץ ישראל. רבי שמעון לא שתק – כרבי יוסי, על
דבריו של רבי יהודה בר אלעאי, משום "כבוד מלכות". הרומאים היו רשעים
ארורים גם במובן הרוחני. הם גזרו גזרות שמד על עם ישראל, אסרו שיעורי תורה ורצחו את
חכמי ישראל אך ורק משום שחפצו להעביר כול אמונה מהארץ. במצב כזה הרי שכול מעשה
גשמי שיעשה ע"י ממלכת השמד הזו יהיה בבחינת האדרת האמצעיים הגשמיים לביצוע
השמד הרוחני. את זאת הבין רבי שמעון בר יוחאי וסיכן את חייו כדי להתנצח גם עם חכמי
ישראל, שראה אותם עומדים וטועים במגמת הרשעים מרומי. במסכת חולין ישנו סיפור דומה
ובו הקב"ה שולח מעל פניו את אומות העולם הטוענות כי כול מה שהן עשו ופתחו
גשמית היה למען עם ישראל ותורתו. הקב"ה חושף את פניהן, שכול מה שהן עשו היה
אך ורק כדי לענג ולפתח את עצמן, ואח"כ כדי להזיק דרך זאת לעם ישראל ולתורת
ה'. לצערי הרב, ראשי העולים והמהללים את רבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעומר
רחוקים מלהיות אפילו כמה פירורים שנפלו ממנו.
להווי ידוע לכולנו שצדיק מקיים ועונה
בזכות קדושת הבאים אליו, ובמיוחד בזכות שמירת הציוויון הקדוש במקום קבורתו. תמהני
כיצד כול כך הרבה יהודים חרדים – שיום, יום הם יושבים עם צוררי ישראל הציונים,
מעזים עוד להגיע לקבר הקנאי רבי שמעון בר יוחאי, ועוד לבקש ממנו בקשות עבור עצמם.
ישנם שם ח"כים ושרים ציונים שמאשרים את העברת הכספים לתועבות ולחינוך כפרני.
ישנם שם ראשי "מוסדות תורה" שבעבור השלמונים הציונים הם מרעילים את
הילדים החרדים התמימים בתוכניות לימוד ציוניות וכפרניות. תמהני כיצד אלה שהפקירו
את הציון הקדוש ל"רבני השמאל" ולמדינה – שהפכה את המקום ל"אתר
תיירות" והביאו לשם "שוטרות" ו"חיילות" מופקרות, עוד
מעזים לבוא לציון הקדוש ולרקוד ולשמוח! זה מזכיר את האפיקורסים החילוניים -
המתיוונים שחוגגים את חנוכה, בזמן שאם היו חיים בימי מתתיהו ובניו הם היו הראשונים
שבני חשמונאי היו משפדים אותם בחרב חדה. הדלקת האבוקה בל"ג בעומר איננה יכולה
להיעשות ע"י כאלה שנהנים מהכסף של הציונים ושתוכניות הלימוד של צאצאיהם
מבוקרות ע"י "שרי חינוך" כופרים ופוקרים. אם הם היו חיים בימים
שרבי שמעון יצא מהמערה – אחרי שנים עשר שנה, הרי שרבי שמעון, ובנו – רבי אלעזר,
היו שורפים אותם חיים בדיוק כמו שהם שרפו את אלה שראו אותם ביציאתם מהמערה.
אין שום זכות לאלה המחופשים
ל"חרדים" לארגן את הנסיעות הללו, לקבר רשב"י במירון. אין להם זכות –
לכול אלה שהצביעו בעד גיוס חרדים לצבא השמד והפריצות, לאחוז את האבונה ולהדליק את
האש שם. אין להם זכות – לאותם "חרדים" מחופשים – שבנתיים הפכו לאנשי הצבא
הציוני ו/או למשטרה הציונית, לעלות לקבר הקדוש, ועוד לפזז בשירים ובריקודים, שרבי
שמעון בר יוחאי היה מוחק אותם אם היה לידם. העליות הללו – של הטמאים ומלכחי הפנכא
לציונים, על הקבר הקדוש, לא רק שאינן מסייעות לטובה ולקדושה אלא שהן רק נותנות כוח
לשטן לקטרג על צביעותם, ואילו הצדיק הקנאי ובנו בוודאי שאינם שובעים נחת מאלה, מהחרדים
הציונים, שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס, ובראשם אותם אדמו"רים ציונים
שמה שנשאר מחסידותיהם נותר בדמות של פשטידת ה"קיגל", ואיזה סיר של צ'ולנט
ותו' לא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה