חיים ולא מוות

בס"ד

                              חיים ולא מוות / הרב אליהו קאופמן

      תהיינה דעותיו ואמירותיו של יאיר נתניהו אשר תהיינה אבל אין שום סיבה לאיים על האיש ברצח או בדקירת אחד מאבריו. המאיימים צריכים להיות מטופלים פלילית, ואולי גם להדירם לצמיתות מהשתתפות בכול מחאה פוליטית.

       לדידי יאיר נתניהו הוא אחד הטיפוסים המפוקפקים ביותר שהפוליטיקה הישראלית הוציאה מתוכה. הבעיה איתו היא שלולא אביו המפורסם הרי שאיש לא היה מתייחס אליו ברצינות, ואביו הוא גם כנראה ה"סולם" שדרכו מגיע יאיר נתניהו לבמות בינלאומיות חשובות - כמו התקשורת האמריקאית, ושם הוא ממשיך לגלגל את הבליו, ומצטייר כאחד מראשי השלטון בישראל. הויכוח עימו חייב להיות ברור וקשה, ויש להקיאו מהמערכת הפוליטית והתקשורתית. האיש הוא פרובוקאטור ירוד שניבול הפה יושב לו בין שיניו כדייר קבע. אבל מכאן ועד איומים על חייו הדרך חייבת להיות חסומה. הבליו השונים אינם עדיין בבחינת איומי פיקוח נפש על מתנגדיו. חיים שדמי – ואף עיתונאי הפלילים, בוקי נאה, עברו את הגבול המותר בהסתות לרצח ולפגיעה פיזית ולדעתי הם צריכים לשלם על כך במישור הפלילי, ואף התעסוקתי. הדרתם המשפטית מהפגנות למשל מחויבת המציאות, לטווח ארוך.

                                          האיומים המילוליים

      אני בכלל מתפלא שלקח זמן מה עד שחיים שדמי הוזמן לחקירה משטרתית. אם באמת רוצים להסיק מסקנות אופרטיביות מרצח רבין הרי שכול מי שמאיים באופן כלשהו היה צריך להזמינו לבירור משטרתי. לשם כך המשטרה – בהפגנות ובמחאות השונות, צריכה להיות קשובה לכול משפט שמהווה איום  ברצח, ושנאמר במהך המחאה. אמירות פרובוקטיביות של איש זה או אחר, במישור הפוליטי, ותהיינה אשר תהיינה, אינן עילה לאיים על משמיע הפרובוקציה איומים ברצח. דבריו של שדמי נגד נתניהו הצעיר, באשר לרגע שהאחרון יהיה ללא מאבטחים, אינם משתמעים לשתי פנים. מנגד, תנו לי להרהר בתוך עצמי ובשקט כיצד מעיז איש כמו שדמי לומר שוב ושוב את איומי הרצח שלו בפרהסיה מבלי לפחד שיעצרוהו. באמת שאינני רוצה להתחיל ב"קונספירציות" אבל לכול "תעלול ביטחוני" יש גם גבול הגיוני. אמרתי ולא פרשתי.

                                           עיתונאי חייב מחסום לפיו

       עיתונאי וותיק – ועוד של נושא הפלילים, כבוקי נאה, שעבד ועובד במרכז העיתונות הישראלית, היה צריך לדעת כיצד לשמור את פיו, ובוודאי שלא לאיים במושגים שהוא למד אותם משפת "העולם התחתון", אותו סיקר, שאותו הוא אמור לסקר ולא להתערות בו. אתר תקשורתי אחראי היה מזמן מפטר עובד שהשתמש במילה "סכין" כהצעה לדקור דרכו מישהו אחר. זו איננה יכולה להיות "פרפרזה" משום שמישהו עלול בהחלט להבין אותה כפשט ולא כדרש. אני זוכר את בוקי נאה עוד מימי אירועי יהודי של שנת 1995 ואני חושב שהיה טוב אם מעורבותו הייתה נתחמת לעניין הסיקור העיתונאי בלבד. בימים שבמשטרה עדיין אין מפכ"ל ממשי הרי שלטובת התדמית המשטרתית טוב יהיה אם ראשי המשטרה יגיבו באופן נחרץ על חציית קוים אדומים כגון אלה.

                                              מלחמת בריונות

         הביקורת נגד משפחת נתניהו צריכה להיות במישור המילולי והפוליטי – שהרי יש בהחלט מה לצאת נגד המשפחה הזו במובנים הרעיוניים והחברתיים, אבל אסור שהיא תיגרר לאיומי שנאה, לאיומי סכינאות, לאיומים בבקבוקי תבערה ואפילו לא לסנוט בילדי המשפחה ולהפריע לחייהם הפרטיים כפי שנעשה הדבר לא מכבר לבנו השני של ראש הממשלה, לאבנר נתניהו. כנראה שבשמאל התקנאו בתדמית הבריונית שמחיחסים לימין ואז הם רוצים להוכיח את אי פחדנותם ואת הנסיקה הבריונית שלהם. זהו הדיוק המתכון להרוס את שלטון החוק ולהחזיר את אוירת האימים מאמצע שנות התשעים של המאה העשרים.

                                 הזכות לומר את העמדה הפוליטית

          ההיסטוריה של האלימות בישראל – בין הפלילית ובין הפוליטית, מוכיחה שלא פעם משהקלו ראש באזהרות ובטיפול באיומים מילויים לאלימות הרי שהאלימות התרחשה למרות ה"קולות המרגיעים" שטענו שאין להתייחס כול כך בחומרה. בעבר היו גם גילויי אלימות כתובה – של עיתונאים לא מעטים, על רקע ויכוחים פוליטיים, והדברים עברו לסדר היום. כמו כן אין להגן על איומים אלימים "בגלל דעתו או ביטוייו הפרובוקטיביים של המאוים". עמדה פוליטית – תהיה הקיצונית אשר תהיה, זכותה להיאמר אם אין בה סימן לאיומי חיים ואלימות. דבריו הפרובוקטיביים ופיו הלא נקי של יאיר נתניהו אינם יכולים להיות עדיין סיבה להצדקה באיום על חייו או באיום לדקור את אחד מאבריו, כנוהג העולם התחתון.