בס"ד
סוף החלום / הרב אליהו קאופמן
רעיון סיפוח בקעת הירדן – לצד סיפוח עתידי של "אזור סי", בגדה המערבית, הוא בעצם המסמר
האחרון בארון "המדינה הפלשתינאית". הסיסמא של "שתי מדינות לשני
עמים" מתה מזמן, ולו גם שבארץ ישראל – פלסטין אין יותר רק שני עמים, כבר קרוב לשלושים שנה. מסתבר שמאז שהימין
אימץ את סיסמת "המחנה הפועלי": "דונם פה ודונם שם" הרי
שהסיפוח הזוחל – בן למעלה מיובל,
הצליח, ולא מעט משום שהמרכז והשמאל הישראלי המשיכו גם הם באימוץ הסיסמא הזו.
להבדיל ממדינות כמו רודזיה לשעבר, דרום אפריקה , אלגי'ריה ועוד הרי ש"מחנה
השלום" הישראלי לא היה נאמן אך ורק ללחימה על זכויתיו של העם הפלשתינאי
להגדרה עצמית, אלא הביא גם את הנימוק הגזעני שצריך להפרד משום "הפחד
הדמוגרפי" מפני הפלשתינאים. ובנקודה האחרונה הזו הצליח הימין הישראלי להוכיח
כי "הפחד הדמוגרפי" נעלם אט,אט ולא מעט בזכות "חוק השבות"
הגזעני, שרוב "מחנה השלום" לא התנגד לו. גם הניסיון לערב את ארה"ב
כגורם מחליט עבור תושבי הארץ הפך לבומרנג. השלטון האמריקאי כיום נשלט בידי אוונגליסט
נוצרי קיצוני והזוי, ומסביבו חבורת לאומנים יהודים עם ובלי "כיפות
סרוגות". וכמובן שמי שטען ב"מחנה השלום" כי צריך להישמע לאמריקאים
נותר עם המכנסיים למטה...
כיום המצב הוא ש"מחנה השלום"
מורכב מלא מעט סיפוחיסטים שחברו לנתניהו
לאחר משהמורא "הדמוגרפי" נפל, וכאשר המעצמה ששמה ארה"ב היא בעצם
התומכת הגדולה ביותר בהנצחת הכיבוש. "המפלגה שהקימה את המדינה" – שהתפרקה מעשית, היא זו שהוליכה שולל, במשך עשרות שנים, את העולם ואת
הציבור הישראלי שהיא צד השלום ולא צד הכיבוש, כפי שהייתה באמת. גם בין 1992 – ל-1996
נמשכה תנופת ההתנחלויות, ואף תחת מפלגת מר"צ מ"השמאל". בארץ ישראל –
פלסטין יש כרגע כארבע עשר מיליון נפשות שרק תשעה מהם חיים תחת משטר דמוקרטי
בע"מ. חמישה מיליון אחרים חיים תיחת כיבוש. הסיפור הגזעני על תשעה מיליון
שחיים "בגבולות הקו הירוק" הוא פשוט עוד אגדה לסתימת פיות ולסמא עיניים.
למעשה מתוך הארבעה עשר מיליון איש (כשהדמוגרפיה עוד יכולה להמשיך להשתנות תחת
"חוק השבות" הגזעני, שאין לו קשר לדת היהודית...) הרי שהעם הגדול בין
הירדן לים התיכון הוא העם הפלשתינאי המונה שבעה מיליון איש. "העם
היהודי" – ברוטו, בלי לסווג את היהדות רק כדת, מונה בקושי חמש וחצי מיליון,
ועוד מיליון וחצי הם סלאבים שמקורם מלפחות עשרה עמעמים נוספים. החיבור בין היהודים
לסלאבים וכינויים יחד כ"יהודים" היא עוד מניפולציה של הכיבוש ושל דיכוי
העם הפלשתינאי. אין מנוס לאדם דמוקרטי מלתמוך ב"מדינת כול אזרחיה"
מבחינת העתיד בארץ הזו, ללא סממני כיבוש, תוך חקיקת "חוק האזרחות" במקום
"חוק השבות".
לחולמי הרעיון של "שתי מדינות
לשלושה עמים" יש סיכוי אחד בלבד עוד לשרוד, אם אמנם ארה"ב שלאחר טרמפ
תכפה את רעיון שתי המדינות ללא סיפוח של אף מילימטר מגבולות ה-4 ביוני 1967,
ובמקום פינוי המתנחלים בכוח (שכיום הוא בבחינת דמיון פורה...) יאלצו המתנחלים להסכים
לחיות תחת המשטר הפלשתינאי שיוקם, או לחילופין יהגרו בעצמם, ויקבלו פיצויים, מכספי
ארה"ב למשל, עבור הגירתם. כאשר המספר של המתנחלים כבר דוהר למיליון, וכאשר
הסיכוי שהם יסכימו להיות תחת משטר פלשתינאי שואף לפחות מאחוז, הרי שהצלת רעיון
"שתי המדינות" הוא כמעט אפסי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה