בס"ד
פלשתינאים יהודים /
הרב אליהו קאופמן
לפני שאתחיל במאמרי הריני מבהיר מילולית שני
מושגים שטעות בהבחנתם תקשה על הבנת תוכן המאמר. ראשית דבר הרי שהמושג
"פלשתינאי" היה מושג של מיקום גיאוגרפי זמן רב לפני שהפך למושג לאומי.
המושג הלאומי הזה מבטא כיום את מוצא הגיאוגרפי של חלק מבני האומה הערבית אבל עד
לפני כמה שנה הוא ביטא לא רק את מקורו הגיאוגרפי של הערבי בלבד אלא גם של אחרים,
ובכללם יהודים. "פלשתינה" היה שמה הלועזי של ארץ ישראל ואפילו הורי –
בשנות השישים של המאה העשרים, קראו כך לארץ ישראל לפני שעמדנו לעלות אליה. מכאן
שלא יראה מוזר אם בהמשך המאמר אקרא לקבוצת יהודים בארץ – וחלק שגלו בנתיים ממנה,
בשם פלשתינאים. הנקודה השנייה היא העובדה שעם ישראל איננו עם אלא דת ועל כך כבר
קבע רבינו סעדיה גאון – לפני לעלה מאלף שנה, כי "אין אומתנו אומה אלא בתורתה".
מכאן שלא יהיה לזרא כי אתייחס במאמר לדתיים היהודים בלבד כעם ולא אכיר בכללות המושג
"יהודים" בהקשר אתני.
כיבושה של ארץ ישראל ע"י הציונות –
מיום דרוך המנדט הבריטי בשנת 1918, יצר מצב חדש שבו הישוב החרדי התפצל לימים לכאלה
שקיבלו אט, אט את הכיבוש הציוני כעובדה והסכימו להיכלל ב"עם החדש",
ואח"כ במדינה החדשה", ומנגד נותרה קבוצה של ה"ישוב הישן"
שהמשיכה ללחום נגד ההשתחברות מחדש של היהדות החרדית להוויה הציונית -
הקולוניאליסטית. בראשית שנות העשרים של המאה העשרים קיבלה הקבוצה הזו עצמאות כעדה
דתית – לאחר שראשייה ורבניה לא הסכימו להיכלל תחת האוטונומיה הציונית ותחת מוסדות
הדת מעטם הציונים, ובראשם ה"רבנות הראשית לישראל". העדה העצמאית הזו נקראה
ה"עדה החרדית" ובה נכללו כל חוגי החרדים שלא הסכימו לחסות הציונות. בראש
העדה הזו עמד אז הרב יוסף חיים זוננפלד זצקו"ל. במישור המדיני והפוליטי שילמו
אנשי ה"עדה החרדית" מחיר דמים על מלחמתם להמשך החיים התקינים עם שכניהם
הערבים.
בשנת 1924 יזם פר' יעקב דה האן – נציגה של
ה"עדה החרדית", פגישת שלום ראשונה מאז הכיבוש הבריטי, בין יהודים
לערבים. המשלחת החרדית נפגשה בעבר הירדן עם האמירים פייסל וחוסיין וסיכמה בכתב
להתנגד להמשך ההתנחלות הציונית. את האישור הסופי וההסכמה למסמך העניק הרב יוסף
חיים זוננפלד. באותם ימים היה הישוב החרדי והדתי הרוב. בסוף חודש יוני 1924 נרצח
פר' דה האן ע"י הציונים – בהוראתו של יצחק בן צבי. יום לאחר הרצח היה אמור דה
האן לטוס ללונדון ולייצג שם את ה"עדה החרדית", את "ברית
השלום" ואף את ה-פ.ק.פ., בדרך לביטולה של "הצהרת בלפור" ע"י
שלטון ה"לייבור" שעלה אז בבריטניה, במקומם של השמרנים. באותה תקופה תמכה
גם "אגודת ישראל" העולמית בהסכם עם הערבים. לאחר הרצח נכנס הישוב החרדי
לפחד של יומות שלום מפני הטרור הציוני ובשנת 1937 אף אירע פילוג ב"אגודת
ישראל", כשרוב הארגון קיבל עליו את מסקנות "וועדת פיל", לשתי
מדינות בארץ ישראל. הפלג הפורש התאחד עם ה"עדה החרדית" ומאז נותרו
כאופוזיציה לשלטון הציוני ולדתיים ולחרדים שקבלו את השלטון הזה בהסכמה מעשית.
הקבוצה הרדיקלית יותר בגוש ה"ישוב הישן" של ה"עדה החרדית"
הוקמה כבר בשנת 1935 ונקראה "נטורי קרתא". זו גם הקבוצה היחידה בגוש הזה
שהמשיכה את הקשר הגלוי והישיר עם הערבים גם לאחר רצח דה האן.
בשנת 1948 – משהוקמה המדינה הציונית, קיבלה
על עצמה ה"עדה החרדית" את פסיקותיו של האדמו"ר מסאטמר ובין השאר
היא איננה משתתפת בבחירות לפרלמנט הציוני ולרשויות המקומיות, היא איננה מקבלת כספי
ציבור מהציונים וחלק גדול ממנה איננו נהנה מכספי ה"ביטוח הלאומי". אלה
הם היהודים הפלשתינאים שמאז ומתמיד סירבו גם לשרת בצבא הציוני. הם אינם מכירים בשלטון
יהודי כלשהו טרם בוא המשיח ונלחמים נגד הלאומנות החרדית המתרגשת עלינו כל יום. עד
לפרשיות "חוק טל" ו"גיוס החרדים" גם המדינה לא הטרידה את בני
הנוער של אותם חרדים, בידעם כי את הללו עדיף בכלל לא לגייס. אבל בעשור וחצי האחרון
חל שינוי בעניין.
במסגרת העסקאות בין החרדים הציונים –
"יהדות התורה" וש"ס, לממסד הציוני בנוגע לגיוס החרדים, הרי שמדובר
בעסקה של העברת אלפי חרדים כל שנה לצבא הציוני כדי ששאר החרדים הציונים ימשיכו לא
לשרת בו ואילו שתי המפלגות הנ"ל יוכלו להמשיך לקבל דמי לא יחרץ על שירותם
עבור הציונים. מכאן שכל הויכוח בין יאיר לפיד לליצמן הוא האם ישרתו כל שנה עוד ששת
אלפים חרדים נוספים או רק שלושת אלפים. העסקה הזו היא גלגול היסטורי של העסקה
מלפני כמאתיים שנה, עת הקהילה היהודית של רוסיה העבירה מכסות של "קנטוניסטים"
לצבא הצאר הרוסי כדי ששאר ילדי ישראל לא יגויסו. אי לכך – ממש כמו אז, הרי שהמכסות
מעבירות את הצעירים החרדים שאינם מאוגדים בחוגים החרדים המרכזיים כמו החסידויות,
חוגי הליטאים סביב "דגל התורה" וחוגי עילית של הספרדים מש"ס. שאר
החרדים הלא מאורגנים – במיוחד מקרב בני עדות המזרח ועולים חדשים חרדים, חשופים
לסכנת הגיוס. ועימם אלה אשר מעולם לא השתתפו בבחירות, בלאומנות נגד הערבים, והצבא
בעבר שחרר אותם ראשונים: הפלשתינאים היהודים.
מאחר ולאנשי ה"עדה החרדית"
וסביבותיה אין ייצוג בפרלמנט הציוני הרי שאנשיה הפכו הפקר ויום, יום אפשר למצוא
שלושים איש ממנה ומה"פלג הירושלמי" שפרש מ"דגל התורה", אשר
נעצרים על אי מוכנותם לשרת, ללא קשר ללימוד התורה ולשאר סיפורי התירוצים החרדים –
ציונים. הממסד הציוני קפץ על המציאה הזו מסיבה נוספת. ע"י גיוסם של הללו
מנסים בממסד הציוני להקטין את מספרם של האנטי ציונים האחרונים שנשארו ביהדות החרדית,
בתקווה שהמתגייסים החרדים מקרב ה"עדה החרדית" יהפכו בצבא ללאומנים. כך
הם למשל מנופפים בגיוסו של נכדו של האדמו"ר מסאטמר וכך הם משתמשים בשניים
שבעבר הציגו את עצמם כ"דוברי ה"עדה החרדית" והפכו ללוחמים נגד
השקפתה כיהודה משי זהב ושמואל חיים פפנהיים. אבל רוב הפלשתינאים היהודים מגלים
מסירות נפש ונכנסים בזה אחר זה לכלא כנגד המזימה הציונית. בשבועות האחרונים הם פנו
– גם דרך כותב שורות אלה, לח"כים הערבים והאחרונים הבטיחום לסייע בעדם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה