בס"ד
נפלה על הראש / הרב אליהו קאופמן
ח"כ עאידה
תומא – סלימן מ"הרשימה הערבית המשותפת" הפכה בחות מקדנציית כהונה
בפרלמנט הישראלי מייללת נגד קיפוח המיעוט שלה, לזו שמובילה את ההתקפה הברוטאלית על
מיעוט אחר. זו שיטה ששותפים לה בישראל הכהניסטים ומר"צ, ושצצה בשנות ה-30 של
המאה ה-20 במרכז אירופה.
ביום ראשון – ה-24 לדצמבר 2017, היה יום
שעטת הפרובוקציה של "וועד הכנסת לקידום מעמד האישה". עוד פונקציה של
פרובוקאטורים "לשם שמים". חבורה של חברות וחברי הוועדה – בצירוף הרפורמים,
שעטה לכיוון שכונת רמת בית שמש ב', בעיר בית שמש, כי להוכיח נוכחות אלימה ולהשפיל
שוב את תושבי השכונה החרדים, כדי שהאחרונים לא יקיימו את אורח החיים שלהם, בו הם
חיים בארץ הקודש יותר ממניין דורות. מה שהרגיז את יושבי מזנון הפרלמנט הישראלי ואת
יושבי בתי הקפה העלובים של קיצוני החילונים, היו שלטי הצניעות שמוקמו בעיר בית
שמש. אבל הפעם היה חידוש קטן, בפרובוקציה הזו. בראש הפרובוקציה עמדה ה"כוכבת
העולה" (רק בעיני עצמה...) של עולם ההזויות במלחמת "מעמד הנשים
בישראל" : ח"כ עאידה תומא – סלימן, מ"הרשימה הערבית המשותפת",
ממפלגת חד"ש שברשימה. כנראה שלגב' תומא - סלימן נגמרו כבר כל המאבקים
האפשריים על מעמדו של האזרח הערבי בישראל, והנה היא כבר יכולה ומזומנת לעבור צד,
והפעם להופיע בראש חנית "קונצנזואלית" לדיכוי מיעוט אחר ששמו
ה"חרדים". השיטה הזו – שלבוא בכוחניות ולהוכיח לציבור של מיעוט כי הוא
אינו השליט אלא אלה הם "חוקי המדינה הציונית האליטיסטית" שמכתיבים את
התנאים לכל חי, נרשמה כשיטתם של שני זרמים בציונות : הכהניזם ושיטת מר"צ.
לבוא – כבריון לאור יום, ולהראות למיעוט, בביתו של האחרון, כי גם שם זה אינו ביתו,
זו הייתה השיטה של מאיר כהנא לגבי תושבי אום אל פחם בפרט והציבור הערבי בישראל
בכלל, ושאותה הוריש למפלגות הבת שלו כ"עוצמה לישראל" ו"יחד".
אך השיטה הזו גם אומצה ע"י בריוני מר"צ, שהחלו להגיע שוב ושוב לשכונת
"מאה שערים" כדי להגן, כביכול, על "כבוד האישה החרדית" שמעולם
לא ביקשה מהם עזרה ורק התנגדה לעזרה הזו.
אבל למעשה גם כהנא וגם מר"צ לא המציאו את גלגל הבריונות הזה – שמטרתו להשפיל
בכוח את החלש והמיטוט בביתו. כבר בשנות השלושים של המאה העשרים זה החל להתרחש
במדינה מרכזית באירופה, שם פלוגות סער החלו לתקוף יהודים בבתי הכנסת שלהם וברחובותיהם,
עד לתוך ביתם. מה צמח מכל הבריונות הזו אנו למדנו די והותר בהיסטוריה הקרובה שלנו.
והנה גב' תומא סלימן – זו שהחלה את הקדנציה שלה בפרלמנט כמי שמיללת על היותה קרבן
לאומי לשיטה הבריונית הזו הפכה בן יום ליו"ר של אלה שמפעילים את השיטה הזו על
יהודים חרדים בשכונתם. וגב' תומא – סלימן לא מצאה על מי לשפוך את חמתה המעוותות
אלא דווקא על אלה מבין החרדים שמתנגדים בקיצוניות הכי גדולה לגזענות נגד הערבים,
ואף מניפים את דגל פלסטין! אחד מראשי הציבור הערבי אמר לי השבוע כי "מלחמתה
המזויפת והעקומה של תומא – סלימן על מעמד האישה המדומה שלה הביא אותה למצב שבו היא
כבר איננה יודעת מה טוב ומה רע, במיוחד לציבור הערבי - ששלח אותה לייצג אותו
כמיעוט ולא כעוף דורס, שיביא את תרבות הבאושים שלה גם למגזר הערבי.
להניף את האיומים כנגד החרדים הסובלניים ביותר
ולא לסתם חנות חרסינה שעטה הפילה הזו.
רמת בית שמש ב' הוקמה בסוף המאה ה-20 עבור יוצאי "מאה שערים" מירושלים
שסירבו להתגורר מעבר ל"קו הירוק", בביתר ושכונת "מנחת יצחק",
שבמודיעין עילית. האזור המדובר – שם הונפו שלטי הצניעות שניקרו את עיניהם ועיניהן
של הזויי בתי הקפה, הוא מבצרם של אלה שאינם מצביעים לפרלמנט הישראלי ולעירייה
הציונית, ואשר ב"ימי העצמאות" הם צועדים במחאות כשבידי רבים מהם דגלים
פלשתינאים. את העיקרון הזה – שככל שאתה חרדי יותר כך אתה פחות לאומני, מצליחים
להסתיר יפה אנשי השמאל האנטי דתי מהערבים, באמנות של כזב ורמייה, כשועלים מנוסים.
וגב' תומא – סלימן נפלה בפח הזה ויצאה נגד אלה שהם היו יכולים להיות בני בריתה
הטובים ביותר ברחוב היהודי – הרבה יותר טובים מלאומני "יש עתיד",
ה"מחנה הציוני" ואלה החפצות כרפורמיות לעלות, ביום מן הימים, להר הבית
כקבוצת נשים, כפי שהן עושות זאת בכותל המערבי. אבל את גב' תומא – סלימן זה לא כל
כך עניין. היא פיתחה לעצמה קריירה חדשה – להפוך לחיל החלוץ של ה"פמניזם
הערבי", גם אם זה יהיה על חשבון ויתור בסדר העדיפויות לרעת הרחוב הערבי.
אבל מסתבר שגב' זו איננה מייצגת ממש את
ה"רשימה הערבית המשותפת" – ולא רק בפרשת בית שמש. גם עמיתיה לסיעת
חד"ש הסתייגו ממה שהיא עוללה בבית שמש. הח"כים איימן עודה, דב חינין
ויוסף ג'ברין לא היו נכנסים לעימות עם ציבור שאינו בעייתי לציבור הערבי. גם
ח"כית לשעבר כתמר גוז'נסקי - יהודיה קומוניסטית, לא הייתה מגיעה לשם
פרובוקציה בבית שמש. בכלל, למרות ההשקפה הקומוניסטית האנטי דתית של הקומוניסטים
הישראלים הרי שבמאבק האנטי דתי היהודי בישראל הם לא הובילו מעולם. סדרי העדיפויות שלהם
היו מדיניים ומעמדיים. גוז'נסקי הגנה גם פועלים דתיים וחרדים, מאיר וילנר פתח את
שערי בריה"מ לשעבר לפני חסידות ברסלב ואילו תאופיק טובי סייע להגנת בתי עלמין
יהודים. איימן עודה מנסה שוב ושוב לפתח קשרים עם העולם החרדי ואילו דב חינין מקדם
הצעות חוק לא מעטות עם "יהדות התורה" ועם ש"ס. בתנועה האסלאמית
הדרומית למדו לעבוד עם ה"עדה החרדית" ואילו בבל"ד ובסיעת אחמד טיבי
הכול פתוח לברית עם החרדים. אין ספק שמה שעוללה ח"כ תומא – סלימן הוא בגדר
רגרסיה בכיוון של של יחסים פוליטיים קורקטיים עם מי שלא עוין את הציבור הערבי. המעללים
הללו – של ח"כ תומא – סלימן, חייבים להדליק נורה אדומה לשותפיה, ערב הקדנציה
הבאה בפרלמנט הישראלי. תומא – סלימן אמנם פגעה בציבור חרדי עדין נפש, שהאלימות
והנקמה בערבים רחוקה ממנו, אבל מקרא מעלליה ע"י גורמים לאומניים בשוליים של
הרחוב החרדי עלולים להיות נמהרים. חלק מה"טוקבקים" – בכתבות שפורסמו על
מעלליה בבית שמש, החלו בתגובות זעם של "ביקור גומלין" כהניסטי באום אל
פחם. למרות שוליות הסכנה הרי שעדיף היה להימנע מהתנהגות פרובוקטיבית כזו.
הפוזה של
ה"פמניסטית הערבייה הראשונה"
ברחוב המוסלמי צריכים להבין כי תומא –
סלימן היא גם בבחינת "אור אדום" עבורם. כבר ביום השנה השישים לטבח כפר
קאסם ניסתה הגב' הזו לעמוד במרד נגד החלטת נשות כפר קאסם להפריד באירועים ובצעדת
המחאה בין גברים לנשים. לאחרונה ארגנה הח"כית הזו, ממוצא נוצרי, מסע של מאבק
לבחירת "קאדית" מוסלמית. כנראה שהעמדתה בראש וועדת הנשים נותנת לה תחושת
שביעות רצון מ"השתלבותה" בקדמת מהפיכת הסחי של התפרקות הנורמות והערכים
החברתיים והדתיים בישראל. ברור לחלוטין כי גם מצביע חד"ש הנוצרים לא בחרו
אותה כדי שהפוך ל"שולמית אלוני של הסקטור הערבי". בהזדמנות הזו – כשראשי
הציבור הערבי החלו להבין לאן תלותם בשמאל האנטי דתי יכול להגיע, עליהם ללמוד, פעם
אחת ולתמיד, מהי האמת על הרחוב החרדי, על ההשקפה החרדית – שאיננה רק "חיים של
קהילה" ותו' לא, ועל הפסיפס הפוליטי שבו. כך למד גם ח"כ עיסאווי פרג',
בביקורו לא מכבר בבני ברק. כך הם גם יבינו עד כמה השמאל האנטי דתי מתעתע בהם לא
פעם בשקריו.
כאן זה לא צפון
קוריאה
ולגב' תומא – סלימן הייתי מציע לחשוב שוב
על הפרובוקציה שבראשה היא עמדה ועל המודעות שחברותיה מהשמאל ההזוי קרעו מול בתי
החרדים, בערך כמו שאירע בימים האפלים של שנות השלושים של המאה העשרים, במדינה
ידועה במרכז אירופה. טוב תעשה הגב' תומא – סלימן אם היא תחליט על ביקור נוסף בעיר
בית שמש, והפעם כדי לבקש סליחה מהנשים היהודיות האמיתיות שבאמת מתנגדות לכיבוש
ומחנכות את צאצאיהן לדו קיום אמיתי. תומא – סלימן והחברות החדשות שלה רחוקות עדיין
מללמד נשים דתיות וחרדיות ערכים ומה מותר ומה אסור, ועוד כשהנשים עצמן מתנגדות לכל
הפריצות שנאסרות במודעות הללו. חלום המהפכה ה"מתקדמת" – בו כופים על דתיות
יהודיות ומוסלמיות מה ללבוש וכיצד להתנהג, נמוג כבר עם קריסת הקומוניזם הדוגמטי
והאפל. אבל מסתבר שתומא – סלימן צריכה עדיין ללמוד את מה שכבר הבינו קומוניסטים
וותיקים כתמר גוז'נסקי ודובי חינין. אם את שיח ראד סלח ממשילים לנציגה של אירן
השיעית בישראל, אזי, תומא – סלימן היא נציגת צפון קוריאה וה"חמר רוז' הקמבודי
לשעבר בסקטור הערבי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה