בס"ד
להחזיר את החנוכייה ליהודים/ הרב אליהו קאופמן
חג החנוכה אמנם עבר אבל
דווקא עכשיו – לאחר שהחג עבר ויש לנו לפחות שנה תמימה אחת להסתכל קדימה על העתיד,
הרי שזהו הזמן לנסות לעצור ולשאול את עצמינו אם לקראת חג החנוכה הבא בע"ה אין
כאן מקום לשנות את חגיגות החג הרוחני ביותר בתולדות עם ישראל ולהחזירו לימי תפארתו.
בפירוש רש"י לפרשת
"בעלותך" ( הפרשה השלישית בספר "במדבר") נאמר כי הקב"ה
העניק לשבט לוי פיצוי עתידי בכיר יותר, כאשר מקומו נפקד במדבר סיני מלהדליק נר
במשכן ה', כמו שאר שבטי ישראל. הפיצוי הבכיר והגבוה יותר – לדעת רש"י, היה
בהדלקת נרות חנוכה ע"י החשמונאים הכוהנים בחג החנוכה. בא הרמב"ן ומקשה
בפירושו על פירוש רש"י ושואל הכיצד יתכן שמצוות חג החנוכה – שהיא מדרבנן,
גבוהה יותר מהדלקת הנר במשכן, שהיא מצווה מדאורייתא? ועל כך עונה הרמב"ן
בעצמו. הרמב"ן מדגיש כי הדלקת נרות החנוכה ע"י כהני החשמונאים הייתה
גדולה יותר למרות היותה רק מדרבנן משום שגדולה אמיתית היא לקיים את מצוות התורה
ולהלחם על קיומן דווקא כאשר זרים מנסים לגזור על ביטולן, בעוד שהדלקת נרות המשכן
והמקדש נעשים בימים שאין כנגדם גזירות ולחץ שלילי, וכן קיומן אז קל יותר. זוהי
בעצם כל התפיסה מדוע חג החנוכה – של שמונת ימי ההלל המלא
שלו – גבוה במדרגתו מכל שאר חגי ישראל. ולראיה, אם לא היה מתרחש נס
חנוכה הרי, שחס ושלום, לא היה עם ישראל ממשיך להתקיים כעם ומקומו היה כמבולל בין
אומות העולם, וממילא שום חג יהודי אחר לא היה נחוג.
יתרה מכך, בעוד שכל יהודי –
ולו החילוני והמתבולל ביותר, יכול למצוא את עצמו קשור לכל חגי ומועדי ישראל הרי
שתכני חג החנוכה ממדרים באופן ברור חלק מהעם היהודי ממנו, לפחות מצפונית. יהודי
חילוני באשר הוא, תמיד יחוש קרבה לראש השנה היהודי, לעשרת ימי התשובה והניצוץ
היהודי יבער בו במיוחד כאשר יגיע יום הכיפורים. כך זה גם בחג הסוכות ובשמחת תורה.
המורשת ההיסטורית של חיי העם היהודי במשך 40 שנה במדבר וקבלת התורה כדרך חיים
חדשה, יקשרו את רוב רובו של העם היהודי לסוכות ולשמחת תורה, ואף לחג השבועות.
אפילו האוכלים חמץ בפסח נאחזים בקצות אצבעותיהם ביציאת מצרים, שלגבי רוב רובם זו
היציאה של עמם מעבדות לחופשי. אבל חג החנוכה העלה ערכים חדשים ויצר קרב חדש, שברוח
המודרנה של היום יש בו תרתי וסתרי לרוב רובם של החילוניים, ואפילו לחלק
מה"סרוגים" ומה"חרדים החדשים".
בחג החנוכה אמורים אנו
לחגוג את הניצחון הדתי של המשך קיום המצוות ללא שום שינוי חיצוני ופנימי.
החשמונאים פתחו במרד לא משום שחפצו בעצמאות לאומית, שהרי קודם לכן הם חיו בשלום
כמאתיים שנה תחת שלטון ההלניסטים התלמים ממצרים, כל זאת כאשר אותם תלמים לא ניסו
לשנות ולחדש את היהדות. הפרושים עמדו מאחורי המרד החשמונאי עד לשחרור המקדש והחזרת
העצמאות הדתית תוך כדי ביטול הגזירות ההלניסטיות בנוגע לדת ישראל. אי לכך גם נקבע
לדורות נס חנוכה על פח השמן, והמלחמה בהלניסטים הסורים קודשה אך ורק על השחרור הדתי. ואמנם לימים
הסירו הפרושים את תמיכתם ממלכי החשמונאים, ואף ביקשו מפומפיוס הרומאי לבטלאת ממלכת
החשמונאים, ואילו לדורות קבעו חכמי ישראל רק שלושה עמודים במסכת שבת על חג החנוכה
ולא קבעו מסכת שלימה כמו בשטר חגי ישראל. המרד נגד ההלניסטים כלל הרג המתייוונים
קודם הרג ההלניסטים, המרד כלל הרג אוכלי חזיר, המרד הביא לשריפת אצטדיוני ספורט
ולהרס גימנסיות של לימודי חול, שחלק מעם ישראל כבר אימץ אותן. דהיינו, חנוכה בהחלט
יכול להיות מקוטלג אצל החילוניים וה"סרוגים" כ"חג
פונדמנטליסטי", שאירן לידו נחשבת מודרנית. אבל החילוניים דבקו בחג הזה, וכדי להצדיק את קיומו בקרבם הם שמים דגש על
המלחמה בשלטון הזר – למרות שמלחמה זו לא הייתה לשם עצמאות, ומנגד הם הוסיפו לו
תכנים אשר בדו מליבם.
בדורות הקודמים נחוג חג
החנוכה עפ"י מסורת הדת בלבד, ולראיה הרי שכאשר אליעזר בן יהודה קרא – בימי
שלוט הטורקים בארץ ישראל, למרד נגדם עפ"י "מסורת החשמונאים
בחנוכה", הרי שרבני הישוב הישן (הראשל"צ ה"יש"א ברכה"
והרב שמואל סלנט) הסגירוהו לטורקים כ"מורד במלכות", ולא מעט משום שסילף
את תוכנו הדתי של חג החנוכה. עד להקמת מדינת ישראל חגג העולם היהודי הדתי את חג
החנוכה עפ"י התכנים הדתיים שלו, ומעורבותם של גורמים לא דתיים, ובמיוחד
נכרים, שאפה לאפס. הקמת המדינה חיברה בין התכנים החדשים וההזויים של אלה מבין
החילוניים ש"חגגו" את חג החנוכה עפ"י ה"מתכון הלאומי"
ושאר דמיונות, לבין הציבור הדתי, ואף רוב הציבור החרדי. אבל למרות כל זאת הרי שאת
נרות החנוכה – בפומבי, הדליקו שומרי שבת ומסורת, ובודאי שלנוכרים לא הייתה גישה
לכך. הפיכת חג החנוכה – סמל הדת היהודית, ל"הפנינג" נוסח חגיגות נכריות
החלה דווקא מכיוון חרדי, משנות השישים של המאה העשרים והלאה. מכיוונה של חסידות
חב"ד.
משנות השישים של המאה
העשרים – מתוך כוונה ורצון להחדיר את היהדות דרך חג החנוכה ליהודים רחוקים, הרי
שחסידות חב"ד החלה את "פרסומי הניסא" שלה גם במקומות ציבוריים
והנרות לא רק שהודלקו ע"י כאלה שלא היו שומרי תורה ומצוות אלא שהם הודלקו ע"י
נכרים ופוליטיקאים זרים. עד אז "פרסומי הניסא" כוונו לחברה היהודית,
כשהבסיס היה דתי בלבד. הפיכת חג החנוכה ל"חג לכולם" כמובן שהביאה בתוכה
ירידה בתכנים הדתיים, הנס החל לקבל סיפורים שונים ומשונים רק כדי לרצות נכרים ואילו
תכני החג החלו לכלול- במקומות ציבוריים, "הופעות אומנותיות", כשלמעשה הן
נגדו את השקפת היהדות, והיו בבחינת ההיפך הגמור ל"מלחמת בני האור בבני
החושך". אילו המכבים היו חיים בימינו הם בודאי שהיו שולפים את חרבותיהם
בחנוכה כנגד ה"פסטיבלים" הפומביים הללו, ובמיוחד כאשר בלא מעט מקומות
בעולם (אך גם בישראל) מדובר גם בהדלקת נר החנוכה (שבא להבדילנו מהגויים רוחנית)
לאורות המרצדים של חג המולד הנוצרי, סמל העבודה הזרה וההתבוללות! בראשית כהונתו
הראשונה – באמצע שנות ה-90 של המאה העשרים, יזם ראש העיר החדש של רמלה דאז, יואל
לביא מהליכוד, הדלקת נר חנוכה לצד אורות האשוח של ערביי רמלה הנוצרים. בעשור
האחרון מצליח יונה יהב – ראש עיריית חיפה, להרגיז שוב ושוב את היהדות שומרת
המצוות, כאשר הוא נתן את גיבויו לרפורמים ולקונסרבטיביים בעיר להוביל את פרויקט
"חג החגים". במסגרת הרעיון הנואל הזה הציבה העירייה חנוכיות לצד אשוחי
חג המולד הנוצרי והדבר גרם רק לאנדרלמוסיה מיותרת בעיר שלווה, שבעיקרון קיים בה דו
קיום אתני ודתי במשך כל השנה.
יאמרו אנשי חב"ד
שבודאי שאין הם – חס ושלום, שותפים ללזות כזו, שמאחדת את חג החנוכה ההרואי והדתי לחג
העבודה הזרה הגדול בעולם, אבל מי שמקרר את קדושת חג החנוכה עוזר בעקיפין למי שמחבל
בתכניו כדי להוסיף דמיון על חשבון האמת ולדרדר את החג במורד הטומאה. הדלקת נרות
חנוכה בבתי הימורים – שחלקם הם בתי בושת, הדלקת נרות חנוכה בכל בית מרזח ובכל במה
פוליטית נכרית אינם מוסיפים לקדושת החג ואם אנשי חב"ד מדליקים את נרות החנוכה
בכל מקום טומאתי מדוע שחילוניים אנטי דתיים לא ימזגו אותם עם העבודה הזרה
הנוצרית?! הדלקת הנרות הזו – של רבים משליחי חב"ד, נעשית בחג החנוכה לא פעם
ולא פעמיים ע"י לא רק יהודים חילוניים שעיסוקם יותר ממפוקפק אלא ע"י
נכרים ואח"כ גם נערכות "מסיבות חנוכה" ברמה החילונית והנכרית ובמרכזן
זמרים כושים, ליצנים נכרים ושירת עגבים. הכול כדי למשוך קליינטורה יהודית ונכרית,
אבל שיווקו של החג בצורה כה זולה איננה משאירה טעם קדוש לחג גם בפיות אותם יהודים
שהיו רחוקים מיהדות והגיעו למופע ההפנינג של חב"ד. זוהי תרבות הלניסטית
הלועגת לחשמונאים ומשתמשת בהם בציוניות כדי להכניס את ההלניזם המודרני לעם ישראל, ועל
גבם, בדיוק כמו שקבוצות הכדורגל והכדורסל של איגוד "מכבי" עושות זאת 365
יום בשנה.
ומסתבר שהמחלה הזו –שהחלה
בחב"ד, גוררת לתוכה חוגים דתיים וחרדים אחרים שכבוד וממון בצידם, כאשר הם
מחקים את תנועת חב"ד ומזמינים להדליק בחג החנוכה נכרים שכל כוונתם להכניס
הלניסטיות בעם ישראל ולקרב את הידות להתבוללות. בהונגריה למשל התקנא בפסטיבל הזה בעל
עסקים חרדי שמקורו בארה"ב, בשם ברקובי'ץ (שגם מגדיר את עצמו כ"חסיד
סאטמר"!...), ולאחר ששליח חב"ד בבודפשט (יוסף אוברלנדר) ערך שנה בשנה
"הדלקת נר חנוכה" עם ראשי השלטון ההונגרי הרי שאותו ברקובי'ץ ארגן הדלקת
נר חנוכה עם השגריר הפלשתינאי בהונגריה. כמעשה של "דרכי שלום" הרי שצעדו
של ברקובי'ץ היה כמובן ראוי אך מה לכך ולחג החנוכה הקדוש, שכל כולו "עם לבדד
ישכון ובגויים לא יתחשב"?! כאשר שליחי חב"ד באירופה עורכים הדלקות נר
חנוכה – דרך ארגון "מרכז רבני אירופה", שבשליטתם, עם כל נציגי הנכרים שם,
ומספרים בדיות "אוניברסאליות" ולאומניות על החג (כפי שהנכרים רוצים
לשמוע...) הרי שלא ייפלא שבחג החנוכה האחרון (תשע"ו) הרחיקו אנשי הארגון
המתחרה ("ועידת רבני אירופה") עד בחריין הרחוקה במפרץ הפרסי כדי להדליק
שם עם מלך בחריין.
ולכן לא התפלאתי עד לאן
הגענו השנה – תשע"ו, בזילות החג הזה ב"בבית הלבן" בוושינגטון, בירת
ארה"ב. מחג יהודי דתי – שבו אנו נבדלים רוחנית מהנכרים, הרי שהחג הזה הפך
להיות החג של הנשיא האמריקאי והוא פתח בהדלקת ובהנחיית ה"אירוע" כאילו
שחנוכה הוא חג נכרי והיהודים מוזמנים אליו רק כאורחים(!), ואילו מי שמתיימר להיות
ה"נשיא הישראלי" רק נגרר אחריו וביצע את מה שהנשיא האמריקאי הנחה אותו
לעשות (שספק אם היה בטקס כיסוי ראש לראשו של מר ריבלין...) כשהכוכבת המרכזית היא
"רבאית" רפורמית שגם שינתה את נוסח הברכות בהדלקת הנרות, ובכלל שילבה שם
שפות זרות לנוסח ה"מחודש", ואילו בקהל ישבו יהודיים דתיים ואף חרדים ופיותיהם
נאלמו ונעלמו. את פסטיבל הבושה והפגיעה הזו צריך להפסיק ובקול רם לומר כי אמנם
ההנהגה הגשמית היא בידי הנכרים אבל הרוחניות הא של היהודים, ומדור לדור. את
החנוכייה יש להחזיר ליהודים – ובמיוחד ליהדות.
ואסיים בסיפור אישי שבו
ברצוני להוכיח כי יהודים באשר הם מתעלים לקודש החנוכה כאשר החג נחגג כהלכתו
התורתית, ואילו הנכרים מתייחסים אליו בכבוד יתר כאשר הם מבינים שזהו חג קדוש ולא
עוד פסטיבל מבולבל בנושאים חילוניים ו"אוניברסאליים". זה קרה בערך לפני
כארבע עשרה שנה בעיר יאסי שבצפון רומניה. הנר השלישי של חנוכה נפל בליל חג המולד
הנוצרי. באוניברסיטת "אפולוניה" בעיר התכנסו יותר ממאה חמישים יהודים –
רובם סטודנטים ישראליים צעירים אך לצידם גם עשרות יהודים מקומיים, צעירים ומבוגרים
גם יחד, ועם כמה אנשי עסקים ישראלים שחיו שם. על דלת החדר – שהוקצה ע"י נשיא
האוניברסיטה, כבית כנסת לסטודנטים הישראלים בעיר, הייתה תלויה מזוזה מפוארת
ומגולפת להפליא מעץ, עם פיתוחים נאים. הגעתי לשם – כרבם של הסטודנטים הישראלים,
בזמן שיועד להדלקת נר החנוכה והופתעתי מהציבור הגדול שהיה שם, לעומת השנים
הקודמות. במיוחד הופתעתי מעשרות בני הקהילה היהודית המקומית, שהדלקת הנר שלהם
הרשמית שלהם הייתה יומיים קודם לכן ואילו יום קודם לכן הגיעה אליהם – לבית הכנסת
בעיר, המשלחת השנתית של הפדרציה היהודית במסגרת ה"חנוכיידה" שהטביע בהם
עשרות שנים קודם לכן הרב האגדי של רומניה בימי הקומוניזם, הרב משה רוזן. למרות פליאתי
לא שאלתי שאלות אלא שמחתי על מסירות הנפש שלהם – ליל חנוכה ציבורי שלישי ברציפות,
ובמינוס עשר מעלות קור, אבל עם הרבה חום יהודי בליבם! נשיא האוניברסיטה- פר'
ואסילי בורלוי, קידם את פני בשמחה ולפני שנכנסנו הוא פלט לעברי כי "אם צריך
שלא אהיה נוכח, כי זה חג שלכם, אני מוכן לצאת". ביקשתי ממנו רק לברך רשמית את
הקהל והוא נכנס לחדר ובנאום קצר ברך אך את כולנו והדגיש כי "ללא ניצחון
החשמונאים שלכם על היוונים והיוונות לא היו קמות לימים דתות מונוטאיסטיות אלא
כולנו היינו נשארים עובדי אלילים פולותאיסטיים ופגאנים" (את זה בלבד צריך
לומר לנכרים על מהות חג החנוכה...). פר' בורלוי יצא והחגיגה הדתית החלה. את הנרות
הדליקו שלושה סטודנטים ישראלים שומרי שבת ומקיימי מצוות ולכל הקהל היה ברור שאלה
צריכים להיות המדליקים ולא כאלה שעדיין אינם שומרי מצוות ממש. הקהל זרח, לחלקם
עמדו דמעות בעניים – ובמיוחד למבוגרים שבין היהודים המקומיים. ואז הגיע מזמור
"מעוז צור ישועתי". לעולם לא אשכח את הרגע המרגש הזה – יותר מכל הדלקות
נרות החנוכה שערכתי, עברתי וראיתי בחיי. הקהל – בניצוחם של הסטודנטים הישראליים,
פתח בשירת "מעוז צור ישועתי", ממש מתוך הלבבות החמים של אלה שנותרו אלפי
ק"מ רחוקים מבני משפחותיהם ושל אלה שרק פחות מעשור גילו את יהדותם. לימים
סיפר לי פר' בורלוי כי השירה הזו הוציאה מכיתות הלימוד את הסטודנטים והמרצים
הרומנים שכרו אוזנם לשמוע את קדושת המזמור של היהודים, כשחיוך רחב על פניהם ודמעות
ההתרגשות בעיניהם. בסיום הטקס הדתי נכנס שוב נשיא האוניברסיטה וסיכם בדבריו כי מה
ש"יש היום לנו כנוצרים ולעמיתינו המוסלמים כתרבות וערכים, זה הגיע בזכות הדת
של הדתות:היהדות שלכם והתורה הקדושה שלה".
אבל את התשובה לקהל
היהודי המקומי הרב שהגיע קיבלתי בערב שאח"כ. בדירתי - ביאסי, התארח סטודנט
יהודי מקומי (לימים רופא גריאטרי בארץ הקודש) וסיפר לי כי ה"תכנית
האמנותית" של הקהילה המקומית – לחג החנוכה, כללה כיומיים רצוצים מופע מעורטל
של רקדניות אוקראיניות באולם מפואר ביאסי, ובנוכחות ראשי הקהילה
וה"רבנים" שלהם מבוקרשט הבירה. הלה הציג בפני בחטף את התמונות הנוראות
הללו. לאחר כמה שניות פנה אלי ואמר – שאל - ענה: "עכשיו אתה מבין למה היו לך
כל כך הרבה יהודים מקומיים בהדלקת הנר שלך? הם פשוט רצו לראות ולחוש מהי הדלקת נר
חנוכה אמיתית ויהודית"...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה