בס"ד
השב"כ מזוית
אחרת / הרב אליהו קאופמן
קול הייסורים העולה מימין למפה הפוליטית –
על עינויי השב"כ ועל רמיסת קטינים וזכויותיהם, איננו עולה מאום של שקר בהוייה
הישראלית, אבל משמעיו הם שקרנים וצבועים. כאשר אותו שב"כ – שכיום אף נשלט
ע"י אנשיהם גופא, עינה ומענה קטינים פלשתינאים ומכה ערבים – גם
"ישראלים", שלא עפ"י החוק, הרי שהם שותקים שם, באגף הימני של המשחק
הפוליטי. לא פעם הם אפילו טוענים שהברוטאליות השב"כית נגד הערבים "איננה
מספיקה". אין לי ספק שאריאל, מועלם – רפאלי, בן גביר – שמבריון נטו הפך לעו"ד
של בריונים, וחבריהם הם צבועים ללא בושה ואפילו חבל על התוכחה שיש לשגר להם, כי
היא תיפול על אוזניים ערלות וגזעניות שמחייבות התרת דם ערבי והגנה על דם יהודי. אבל
פטור ללא כלום אי אפשר, כי השב"כ ושיטותיו הם באמת חייתיות, בלשון המעטה.
השב"כ נהנה מהפילוג הזה שבין הימין לשמאל
כי הוא יודע היטב שכאשר הוא מפעיל "יד קשה" מעבר למותר על הערבים, הרי
שהוא קבל את כל הגיבוי מראשי השלטון בישראל שהם אנשי ימין גזעניים ואנטי ערבים.
ומנגד, כשהוא מפעיל את אותן שיטות ברוטאליות על מתנגדיו מהימין הרי שעמותות
"זכויות האדם" וזכויות האזרח" תידומנה מעצם אי רצונן לסייע לגזענים
באשר הם. אבל בזכות ה"דום שתיקה" הזו אנו עלולים מחר להידרדר למדינה
פשיסטית באמת, שעוד נתגעגע לשלטון הימין של היום.
עינויים ועבירות על החוק אינן רק שיטות של
השב"כ אלא גם במשטרה ובצבא משתמשים בהן. השיטות הללו מופעלות כשרמת החוקרים
נמוכה והאינטליגנציה שלהם איננה יכולה להוכיח את אשמת החשודים, ולשם כך הם מפעילים
"כוח סביר" – שברוב הנקרים איננו סביר, וכך הם גם מרשיעים חשודים שלא
הוכחה אשמתם. כך למשל הורשעו עמוס ברנס וחבורת מע"ץ בשנות ה-70 של המאה ה-20 וכך
מורשעים כיום אסירים פלשתינאים יום, יום. "ישראל ללא מצוות הם העזים
שבאומות", אומר המדרש ולכן אני בהחלט יכול להאמין שהמצב בארץ – באלימות
ה"חוק - צחוק", הוא מבין הגרועים בעולם. לפני שנים מספר העיד בפני
עבריין ישראלי לשעבר – שנתפס בבריטניה בפשעים קשים בעיר מנצ'סטר, כי הכלא האנגלי
בו ישב היה "בית הבראה" לעומת בתי הכלא הישראלים. יש כבר לא מעטים
שטוענים כי "השב"כ מנהל את המדינה", ובשנה האחרונה למדנו לא מעט על
"מוסריות" קציני המשטרה. נכון שזה כמעט בלתי אפשרי לאחד את הימין ואת השמאל
על זכויות האדם והאזרח בישראל, אבל האלטרנטיבה היא המשך עינויי החושך והסלמתם,
כשהציבור ואף שופטיו הם הקורבן למניפולציות "ביטחוניות".
ישנו לדעתי רק איש אחד בחברה הישראלית שיכול –
בפתיחת פיהו, לשפוך אור עד כמה מצב העינויים וההתעללות בחשודים הוא קשה. לאיש הזה
קוראים יובל דיסקין, כי הוא היה פעם בעבר השני של הרי החושך. אבל כנראה
שמ"סיבות ביטחוניות" הוא חושש לומר את האמת.
לפני כשנתיים – בדרכנו מחיפה לאירוע השנתי
לזכר נרצחי כפר קאסם, שאלני ח"כ איימן עודה – ראש ה"רשימה
המשותפת", מהי הסיבה שרבים מראשי השב"כ וה"מוסד" פונים למחנה
השלום, עם השתחררותם מהשירות. תשובתי הייתה פשוטה:"מסתמא שרק הם יודעים כי
הפלשתינאים והערבים בישראל הם מתונים יותר ממה שמיחסים להם, וזאת משום שרק ראשי
שירותי הביטחון הישראלים יכולים לדעת כי הקיצוניות הערבית היא לא פעם תוצאה של
פרובוקציות חיצוניות המגיעות מהביטחון הישראלי". מי שמחפש עדות מסייעת לדברי
שיקרא את הספר "בן החמאס". ולכן הייתי מצפה ממר דיסקין ללכת עד הסוף
במאבקו לשלום, וכנגד השיטה שלה היה אחראי מאונס בעצמו, ולומר את הידוע לו. ולכן גם
יש להתנגד לכל עבירה על החוק נגד חשודים, גם כשהם באים מהימין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה