בס"ד
תיאטרון
הבובות החדשות של ניר ברקת / הרב אליהו קאופמן
למעלה
מאחד עשרה שנה פועלת "רבנות ירושלים" ללא דופי. זו ה"רבנות"
המובילה בישראל בכל הנוגע לכשרות, לקידושין, גיטין ולכל עניין שבקדושה. שחיטת החוץ
של ה"רבנות" הזו מופרדת מזו של ה"רבנות הראשית לישראל", בכל
הנוגע לצוות העצמאי שלה בשחיטת מהדרין (יש לציין שהדבר אינו עפ"י ה"חוק
הישראלי" אבל משום מה ה"רבנות הראשית" מעלימה עיניה מהעקיפה
הזו...), אבל משום כך דווקא הצוות הזה הוא המוצלח ביותר מכל ציוותי ה"רבנות
הראשית" לדורותיהם. במשך כל שנות המדינה נודע מערך בתי הדין של
ה"רבנות" בי"ם כמוביל מכל שאר עמיתיו במדינה ברמתו ובכשרות דייניו,
בפעילותו הסדירה והארגונית וברישומי הנישואין , ולהבדיל הגיטין שלו. ענייני
מלונות, מקוואות, עירובין וכו' הם מהמוצלחים ביותר מצד "רבנות י"ם"
מול שאר ה"רבנויות" במדינה. וכל זאת המשיך – כמו ללא רבב, גם באחד עשרה השנים האחרונות,
שירושלים נותרה ללא "רבנים ראשיים". עצם היוותרותה של ירושלים ללא
"רבנים ראשיים" במשך למעלה מעשור שלם, אך עם מערכת תפקודית מהמעולות
בישראל בפרט ובעולם היהודי בכלל – בנושאי
דת, היו צריכים מזמן להעלות ספק בצורך לבחירת "רבנים ראשיים", שבחירתם
ומחלוקותיהם שלא לשמה רק יכולים להרוס את אותו תפקוד יוצא מהכלל. ובכלל, אולי כל
מוסד ה"רבנות הראשית" בכל עיר ובמדינה מיותר, ורק גורם לבעיות?...
ירושלים היא העיר מספר אחת בעולם עם כל כך הרבה יהודיים דתיים וחרדים שגם צורכים
כל כך הרבה שרותי דת. בירושלים חיים החוגים הרדיקליים ביותר ביהדות החרדית בהנהגת
ה"עדה החרדית". ומכאן , גם מובן שצרכני שירותי הדת בירושלים ירצו להעמיד
מעליהם את הטובים ביותר בכל נושאי הדת היהודית, מתוך תחרות לשמה וקנאת סופרים
שמרבה חוכמה. והנה זה לא פלא, והיהדות בי"ם – חרדית כדתית לאומית, העמידה לרשותה את טובי
הרבנים, המוהלים, השוחטים , הבלנים והבלניות, ושאר משרתי הדת. והסיבה פשוטה: זוהי
מערכת הצרכים שלהם באמת ובתמים, ולא עוד עמודה של "תקנים" שצריך לאייש
אותם ב"פקידי דת". כך עובדת המערכת הזו בכל העולם היהודי – קהילות שחפצות בשרותי דת וכלי קודש מזמינות אותם
עפ"י הרמה הדרושה שלהם ומממנת אותם בעצמם. וכאשר הצרכנים הם דתיים והם משלמים
על כך הרי שלא פלא שהמכהנים יהיו ברמה הרצויה, ואמנם תהיה להם תעסוקה. בירושלים
אמנם המימון – ב"רבנות"
המקומית, הוא ממלכתי אך האוכלוסייה הנצרכת לשרותי הדת היא אמיתית, ולכן משרתיה
יהיו אף הם ברמה הרצויה. כך זה לגבי רבני הכשרות, רישום הנישואין, העירובין וכו'.
חלק גדול מאותם כלי קודש מגיעים מהקהילות החרדיות וחלקם מהדתיות לאומיות , וכל אלה
משתדלים לשרת את הציבור הדתי, החרדי ואפילו המסורתי באופן המהודר ביותר, כי
"משרת הדת" איננה עוד משרה בתקן של עיר חילונית שרק מיעוט מתושביה נזקק
לשרותי דת אמיתיים. והנה זה לא פלא שבעיר כזו מוסד ה"רבנים הראשיים" הוא
פשוט יותר ממיותר.
לכל קהילה בי"ם, וגם לחילוניות – המסורתיות, יש רבנים משלה, ובכללם רבני בית כנסת
ורבני שכונות, עפ"י הצורך. השאלה איננה אשכנזים וספרדים כ"סמל
ייצוגי" – כמו בחלוקה של "רבני
ערים" ו/או "ראשיים. מנהגי אבות לא מבטלים עד בוא משיח צדקנו, ורק בורים
ושונאי דת יכולים לטעון שיש לבטל כל הבדל של מנהגי אבות למשהו שהוא יותר מחילוני
תחת השם "ישראלי". אבל מנגד החלוקה בשטח – זו הקיימת ממש, חייבת להיות עפ"י הצרכים
ולא עפ"י התקנים הפיקטיביים. בחו"ל היו וישנם רבנים לעיר זו או אחרת – אבל הם רבני העיר הבלעדיים, כשהקהילה או הקהילות
שם מחליטים לקבלם כשליטים בלעדיים. אבל קיימות גם ערים ומדינות בחו"ל שלכל
קהילה יש רב אחר ואין "רב רשמי" מסוכם , וכאלה קיימות לא מעט , וכל זאת
אינו מפריע לתפקודן של אותן קהילות , ערים ומדינות בנוגע לדת ישראל , והשוני
ואיחוד הפדרטיבי רק מחזק את האחדות שלהן ואת
הרב גוניות הדתית כאחד, לצרכי הדת. ירושלים של האחד עשר השנים האחרונות
הוכיחה כי קיומם של עשרות רבני הקהילות אינו מפריע לתפקוד הדתי ואף ההשקפתי אלא רק
מפרה אותו, ללא צורך ב"רבנים ראשיים", שמהוים רק שני תקנים מכנים
למשכורות, לכבוד ולפרנסת כמה שיותר מלחכי פנכא תחת תוארי "יועצים",
עוזרים", "שמשים" וכו' וכו'. אז מה פתאום עכשיו התעוררו כולם
לבחירת שני האנשים המיותרים הללו?
הסיבה העיקרית היא רצונו של ראש העיר
החילוני והימני של ירושלים – ניר ברקת, למנות רב מעמו וכלבבו שיפסוק לו
"קולות" בענייני דת כדי להוריד את הכוח החרדי בעיר, ומנגד רב כזה שיפסוק
לו פסיקות לאומניות במסוות של דת (כמו בעניין הר הבית למשל...). ואמנם – בדרך ובשיטה שברקת משמש, הרי שברור לכל
שהחילוניים הם אלה השולטים בדת ולא שהדתיים שולטים בה, כשהדת היא כמובן תחת מסווה ה"ממלכתיות". לאחר
שנתיים לאחר הבחירות לפרלמנט ושנה אחרי הבחירות העירוניות הנה גילה ברקת כי בידיו
ובידי בנט הדתי לאומי הכוח לכפוף שני רבנים "רעיוניים" כרצונם. וכדי
שנראה לאיזה תיאטרון אבסורד מגיעה "נקיות הכפיים" של אלה שהאשימו את
החרדים בעבר ב"אי נקיות כפיים", הרי שברקת מציב מועמד משלו על תקן
ה"רב האשכנזי" של העיר (שאף חוג אשכנזי אינו זקוק לו...) שאינו אלא רב
קהילה אפורה בירושלים וכבן שבעים (חודש לפני ה"פנסיה"...). ולרב הזה – אריה שטרן שמו, סוגיה של שאלות מתמיהות ביחס
לכושרו כרב, לאחר שלפני מספר שנים נבחן רב זה בע"פ בלהד , ולאחר שה"תוקף"
של ה"כושר לרב עיר" פג, ואשר מעולם לא זכה לתואר "גדול
בתורה". גם אם איננו מסכים עם הקריטריונים ה"ממלכתיים" בבחירת
"רבנים ראשיים" כלשהם, הרי שאנו מצפים מראש עיר שיכבד את החוק והנוהל
ולא ינסה ל"תכמן" כהווייתו החילונית בצרכים הדתיים. והנה בא מר ברקת,
וללא שום בושה, מבקש שהבג"צים ידונו
במהירות על כל הבעיות המשפטיות , משום שבעוד כחודש ימלאו למועמדו שטרן 70 שנה,
ואח"כ ברקת יזדקק לעוד שנים רבות למצוא מועמד אחר כלבבו. ובמקביל מבהיר ראש העיר החילוני
ל"רב הראשי" דוד לאו כי ה"רבנות הראשית" חייבת במהירות לאשר
לאריה שטרן שוב את ה"כושר" שלו כי הוא "גדול בתורה"! דהיינו,
החילוני ברקת יודע יותר טוב מכל הרבנים והדיינים מיהו "גדול בתורה"! מסתבר
שכדי להיות "גדול בתורה" צריך הרב גם לשמש "פיון פוליטי"! והקרקס
הזה נמשך כשה"רבנות הראשית" מאשרת במהירות את ה"כושר" הזה – כמו שלא אושר לאיש קודם לכן, ועוד עם מיעוט של
שישה חברי "מועצת הרבנות הראשית", לעומת שישה עשר החברים בה באמת!
ומן העבר השני (בתחרות על ה"רב הספרדי
הראשי") בוקה ומבולקה – המלחמות שם,
ללא קשר לדת ואפילו להבדלים פוליטיים של ימין ושמאל או בין חרדים לדתיים, מרקיעות
שחקים על בסיס מלחמות שבטיות ברמת ה"משפחות (מושג המוכר גם מדרום איטליה
ומארה"ב...). משפחת יוסף נגד משפחת עמר – שנתמכת במשפחת מאשש, אריה דרעי מתלבט אם לתמוך
באחיו יהודה דרעי, וכל אחד עורך "סולחה" עם השני כשמאחוריו מישהו מנאמניו
שאוחז בשבריה מושחזת , כדי לתקעה ברגע הנכון באויב שעימו ערך את
ה"סולחה". והנה אותו הרב שלמה עמר – שכ"רב הראשי" של ת"א וישראל נבחר
כמועמדה החרדי של ש"ס, הפך הפעם למועמדה הספרדי של ה"ציונות הדתית"
ול"בד האדום" שכנגד ש"ס, ואילו הסמן הימני של הציונות הדתית , הרב
שמואל אליהו, הפך לפתע למועמד החרדים האשכנזים, ובמקביל גם למועמדם של אנשי שמאל,
בזכות ביקורו בבית התועבה בי"ם, לפני מספר שנים. אם זה לא קרקס, אזי, מהו
באמת קרקס אמיתי?!
לאור מלחמות ה"דיאכדוכים" הללו
מסתבר כי מה שמצפה לנו בעתיד בהספקת שירותי הדת בירושלים – לאחר בחירת שני ה"רבנים הראשיים" שם,
זו מערכת של תככים ומריטת עצבים (עם ה"ניסיון" וה"עובדות המעשיות"
שהביא הרב עמר מימי "רבנותו הראשית"...) שתוריד לבירא עמיקא את ההתנהלות
הדתית וההלכתית למופת, ששררה ב"רבנות ירושלים" באחת עשרה השנים האחרונות
– כשה"רבנים הראשיים" נעדרו
ממנה. אנו צפויים לגל של מינויים פיקטיביים ולא מקצועיים, תקנים באינפלציה, ירידת
המקצועיות ע"י הכנסת מלחכי פינכא לתפקידים רבניים וניהוליים, התערבות בענייני
דת וניהול שלא לצורך ולא בתום לב , ועוד מיני "מחלות תורשתיות" כאלה יהיו
שוב התוצאות של בחירת "רבנים" עפ"י צרכים פוליטיים, ולא עפ"י
הצרכים הדתיים.
ולסיום, בכל מערכת הבחירות הזו נדם קולה של
"מיסיס קלין" – גב' ציפי ליבני,
שרת המשפטים. גם קולו של ה"פודל הדתי" שלה – ח"כ אלעזר שטרן, נדם כלא היה. עד לא מכבר
הם העבירו חוק נגד "שני רבנים ראשיים" במדינה. גב' לבני התיזה נאומי
מופת מדוע לא צריך יותר "רבנים עדתיים" ואילו שטרן העלה את התיקון
ל"רב ראשי אחד לישראל" להצבעה. והנה הפעם – בבחירות ל"רבנות
י"ם" (אך גם בעתיד גם ל"רבנים ראשיים" בערים אחרות) הרי שקולם
של השניים נדם. מדוע יש להסיר מחיצות עדתיות רק ל"רבנות הראשית לישראל ולא
לכל ה"רבניות העירוניות"? התשובה מאוד פשוטה: ליבני ושטרן מתאמים את כל
מהלכיהם עם אדון בנט מה"בית היהודי" , המשמש גם כ"שר הדתות"
הרשמי, ואילו בנט וה"בית היהודי" אינם מעוניינים כלל בביטול שני תקני
ה"רבנים הראשיים" לכל עיר, ל"רב עיר" אחד בלבד, משום שבנט
ומפלגתו חפצים לאייש יותר ויותר תקנים כאלה לחברי מפלגתם, ואילו ביטול התקנים הללו לחצי רק יפחית
מה"כופתאות" המוצעות שיהיו להם עבור נאמניהם , ולכן שטרן לא כרך את
ביטול ה"רב השני" ברשויות המוניציפאליות בחוק שבו ביטל את ה"רב
השני" ב"רבנות הראשית לישראל". מכאן שכנגד עיניה של "מיסיס
קלין" ושל נושא כליה שטרן, לא עומדת דווקא ה"אחדות הלאומית" ו"ביטול
העדתיות" אלא אינטרסים כיסאולוגיים אפורים, לבין שסוכמו בינם לבין נפתלי בנט ועסקני ה"בית
היהודי".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה