יום חמישי, 30 באוקטובר 2014

ראובן הנשיאים

בס"ד
     ראובן הנשיאים / הרב אליהו קאופמן
      לא פלא בעיני שדווקא מר ראובן ריבלין-הנשיא העשירי של המדינה,הפך את יום ראשון ה-26 לאוקטובר 2014,ליום היסטורי,כאשר הגיע לכפר קאסם וניסה לאחר 58 שנה להסיר את החרפה שרבצה על כל יהודי בישראל בגלל מעשה שבהחלט הייתה לו "השראה ממלכתית",ואשר טויח לאורך השנים הרבות כלא היה.מר ריבלין הוא בן לישוב הישן שחי בארץ הקודש מאות בשנים ללא פוגרומים ומטעני נפץ,ואשר בית הדין השרעי היה משותף להם,הרבה לפני שהישוב החדש בכלל ידע על  יהדותו.אבי סבו של מר ריבלין היה האיש שסחר בקרקעות וקנה אותן טבילין וטקילין מערבים עבור הישוב היהודי בי"ם. אותו ישוב שנע מחוץ לחומות העיר העתיקה,לשם ישוב ולא לשם התנחלות.אביו של ריבלין– פר' יוסף ריבלין,שימש גשר תרבותי חי בין יהודים לערבים,ובמיוחד למוסלמים.לאחר שנים כל כך רבות– ודווקא בימי המתח הנוכחיים בי"ם,אזר מר ריבלין עוז ויצא ללוע הארי השכול של כפר קאסם,להודות ולהתנצל על מה שעוללו פראי האדם– בהנחיית מפא"י ובשתיקת מפ"ם,לאנשים פשוטים שרק רצו לחזור הביתה בשלום.ריבלין– כאיש ליכוד שלא סר ממפלגה זו גם בימיה הפחות טובים,ידע כי "חבריו לנשק" שבעים ממנו די והותר בכל הנוגע לעודף הליבראליות שהוא מפגין,אבל גם הפעם צלח האיש הזה את נהר השנאה ואת חומת ההפרדה ושבר את הקרח לרסיסים.
    אבל ברצוני להיות באמת הגון,ולכן עלי להוסיף עוד סיבה שהיא לדעתי הייתה מקדם חיובי– בנוסף למוצאו של ריבלין מהישוב הישן,ואף היא קשורה  ל"דע מאין באת".ריבלין הגיע מתנועת ה"חרות" הרויזיוניסטית,שראשה דאז(גם בשנת הטבח – 1956)–מר מנחם בגין,התנגד בחריפות לממשל הצבאי שהושם על ערביי ישראל(עד 1966).מאחר ו"אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים",הרי שלא במקרה היה קשה לכל שאר הנשיאים(שמקורם במפא"י וב"תנועת העבודה")לעשות את הצעד שעשה ריבלין,שמפלגתו לא הייתה נגועה בממשל הצבאי ובבן האיום שלו,שנקרא:"הטבח בכפר קאסם".גם משה קצב– הנשיא היחיד הנוסף שלא נמנה על "תנועת העבודה" אלא על הימין הרויזיוניסטי,ניסה(בימים ששימש כ"שר לענייני מיעוטים")לבוא ולהתנצל בפני הנפגעים אך ברוב הססנותו הוא כרך את הטבח הנפשע בפוליטיקה האזורית ועורר את חמת צאצאי הנפגעים,עד שכנשיא הוא כבר לא הרהיב עוז לחזור לעיר הזו.והעיר הזו,למרות כל מה שעבר עלייה,היא עיר ערבית מכניסת אורחים שאין רבות כדוגמתה.
      ישבתי בכנס הזה וחשבתי לעצמי על עוד כמה עוולות של ממש חייבים ראשי המדינה הזו להתנצל – ודווקא בגלל מפא"י ההיסטורית ותנועת העבודה, ולא משום ה"ימין הפשיסטי",אך עד כה הם לא לקחו אחריות על עצמם.עד היום עוד לא שמעתי שהמדינה תתנצל על רצח פר' יעקב ישראל דה האן– להפך, סרטי תחקיר על הרצח דווקא נגנזים.עד היום איש עוד לא התנצל בשם אותה "תנועת העבודה" על העלמת העין מרצח יהודי אירופה בשואה המרה.איש משלטון מפא"י ומפ"ם לא התנצל על גניבת ילדי תימן ועל עקירת המצוות ליהודי המזרח ול"ילדי טהרן" שעלו מפולין.איש לא התנצל בשם אנשי מפא"י על גרוש הערבים בשנת 1948,ובכללם ערביי שיח מוני'ס בצפון ת"א,שדווקא סייעו לארגון ה"הגנה".ומעל לכל,את כל ה"נכבות" הללו איש לא הכניס לדפי ההיסטוריה של בתי הספר.במזרח ובמערב אירופה כותבים מזמן על מה ששלטון הרוב ביצע "מחוץ לקופסה" האנושית,בארה"ב ובאמריקה כבר כתוב בתוכניות הלימודים על מה שאירע לאינדיאנים.אבל בישראל אין עדיין זכר כתוב לה שעוללה "תנועת העבודה" הלאומנית–סוציאליסטית לשאר אלה שאותם הביאה,קלטה או שמצאה אותם כאן והתעללה בהם.התיעוד ההיסטורי איננו מתרחש לא משום שהימין הפך לדומיננטי באופן פוליטי בישראל, אלא משום שליטתם של אנשי תנועת העבודה ב"אקדמיה" הציונית בתחפושת "ליבראלית". ה"ליבראליות" הזו קיימת עד שזה מגיע להנצחת מעללי ראשיהם ומוריהם ואז ה"ליבראליזם" הציוני סוציאליסטי מחליף פניו לסטאליניזם.החלום של אנשי כפר קאסם– על תיעודו ההיסטורי של הטבח בהיסטוריוגרפיה הישראלית,הוא עדיין חלום בהקיץ.
     אנשי הימין שסביב הליכוד חייבים להתנער מהדחפים הרגשיים נגד הערבים,ולהפסיק לנטור טינה לבשר מבשרם,לנשיא העשירי ששמו ראובן ריבלין,בשל המעשה ההיסטורי הזה שעשה.נהפוך הוא,שאו ראשיכם בגאווה שהרי רק מר ריבלין עשה את מה שניתן היה להיעשות  בידי נציגי אלה שמשטרם שפך דם נקי,ואשר כיהנו אח"כ כנשיאים. ליצחק בן צבי,זלמן שז"ר,אפרים קציר,יצחק נבון ,חיים הרצוג , עזר ויצמן ושמעון פרס הייתה את ההזדמנות למחוק את החרפה שמפלגתם המיטה על עם ישראל,אבל הם לא עשו זאת.לא במקרה שמעון פרס– "חתן פרס השלום",לא עשה זאת בהיותו נשיא,וגם ביום ראשון האמור הוא לא הגיע לכפר קאסם.פרס הוא השריד האחרון למדיניות שנתנה את הוראת הטבח וקיוותה להמשיך אח"כ בגרוש 1948,בעקבות החרפה הזו.אתם– אנשי הימין שבליכוד,חייבים לזקוף את קומתכם ולומר את מה שהנשיא ריבלין "שכח" לומר בכפר קאסם:"ידינו לא שפכו את הדם הזה".יהודי הוא קודם כל "גב"ר":גומל חסדים, ביישן ורחמן.התנועה שלכם– ומנחם בגין בראשה,היו הרבה יותר צמודים לתואר הזה בשעה שהתרחש הטבח שמפא"י יזמה,שמפ"ם ניסתה להשתיק ושאת הפושעים בעטו למרומי תפקידים יוקרתיים יותר למרות מעלליהם.אתם צריכים להיות גאים בנשיא שהוצאתם מקרבכם,שביום ראשון האמור הוא עשה את מה שברברני השמאל לא עשו כל השנים ובמיוחד בין השנים 1992 ל-1996,ב"ממשלת השמאל והשלום" שלהם:להכיר באחריות  המדינה לטבח של ה-29 באוקטובר   1956.לא פרס,לא רבין ולא עזר ויצמן,לא הגיעו להתנצל בכפר קאסם וגם מר"צ,שישבה אז בגועליציה,לא העמידה להם "קו אדום" לשם כך.לתשומת ליבם של ח"כ עיסאווי פר'ג ממר"צ(שהוא דור שני לנפגעי הטבח)ולתשומת ליבה של ח"כ מיכל רוזי'ן שהגיעה לכבד את האירוע.
    לא במקרה האירוע הזה נפל בפרשת "לך לך".זו הפרשה בה הגר בורחת למדבר עם ישמעאל בנה הקטן והילד כמעט מת מצמא.והנה הקב"ה שולח מלאך להצילה ולהחזירה להתענות תחת שרה אימנו, וכך ניצל הילד ממוות ודאי.עומדים כל המלאכים בשמים ומקטרגים בפני הקב"ה על מה עלול בעתיד ישמעאל לעולל לצאצאי יצחק בן אברהם ושרה,שעדיין לא נולד אז,ושואלים מדוע יש להצילו?אבל הקב"ה מבהיר להם את דרך הנהגתו את העולם:כל דבר בעיתו.באותם רגעים ישמעאל היה בצרה גדולה וחף מפשע,מה שיהיה בעתיד עם צאצאיו משאירים גם לעתיד.ולכן קבע הקב"ה שיש להציל את ישמעאל.וכך זה גם כיום.לא משנה מה החמאס יעשה ומה החיזבאללה עושה אבל ערביי כפר קאסם התמימים שנרצחו לא פשעו ולא עוללו רע כאשר נטבחו בדם קר וב"הוראה מגבוה",ועל כך יש על הנהגת המדינה להתנצל בפני תושבי העיר כפר קאסם,בפני המשפחות השכולות ובפני הפצועים שעוד חיים, ובמיוחד בפנינו,שהפילו עלינו חרפה כזו משום שהשתמשו בשמו הקדוש והרחמן של העם היהודי.ישראל לא קיבל מהקב"ה ברכה של "פרא אדם",ולא של "על חרבך תחיה",אלא ברכתנו היא "אין תולעת יעקב אלא בפיה",ולזאת אנו מחויבים.זקננו היו אמנם אברהם ויצחק אך כולנו בני יעקב אבינו בלבד,ויעקב אבינו סלד בשכם מהתגרות בגויים,ואילו לפני עשיו אחיו הוא השתחווה שבע פעמים וויתר על אדנות גשמית לטובת הבכורה הרוחנית.
     אלה מביניכם– אנשי הליכוד,שעדיין מחויבים לרויזיוניזם של ז'בוטינסקי,צריכים להרים את ראשכם למול מה שמר ריבלין ייצג בכפר קאסם.מר ריבלין ניסה להגשים את המשפט שייחל לו ז'בוטינסקי:ליצור חיים שווים "בין בן ערב ,בן נצרת ובין בני",כל זאת לאחר הקמתו של  "קיר הברזל"(המדינה...).ההשקפה הישירה של ז'בוטינסקי היא הרבה יותר ישרה מאשר של אותם אלה שקראו ל"אחוות עמים" ול"שיויון" ושדדו את אדמות הערבים בנוסח "דונם פה ודונם שם",ואח"כ גם ערכו טרנספר לבעלי האדמות "משום סיבות ביטחוניות".
      בנאומים שהושמעו ביום ראשון בכפר קאסם הרי ששניים מהם צדו את אוזניי,כמובן שלצד נאומו של מר ריבלין עצמו.מייסד התנועה האסלאמית– שי'ח עבדאללה נימר דרוויש,הדגיש באופן ברור כי מרצחים כמו רוצחי הנער משועפת והפעוטה חיה זיסל ברון,אינם יכולים להיקרא דתיים.ואילו נאומו של ראש עיריית ראש העין– מר בן משה,סילק עוד דעה קדומה ,שבני עדות המזרח הם הקיצוניים נגד הערבים.מר בן משה תיאר את שיתוף הפעולה בין הערים ראש העין וכפר קאסם וסיפר על צערו הרב של אביו,בימים שהטבח הנפשע התרחש.כמו הדגיש הלה את מערכת היחסים הטובה ששרה בארץ  מוצאו, תימן,בין יהודים לערבים.
    ויש עוד משהו שחסר למדינה הזו כדי לעלות לדרגת האצילות של גרמניה למשל.הגיע הזמן שהאיש שחשף את הטבח ולחם  נגד השתקתו גם ע"י מפלגתו(מפ"ם)-עד שקול התור נשמע בארצנו,מר לטיף דורי,יקבל באופן רשמי את פרס ישראל לשלום, בטקס מרכזי וממלכתי ושמו יכנס לספרי ההיסטוריה.
   יהי זכרם של הנטבחים ברוך ונשמתם צרורה בצרור החיים, ובא לציון גואל.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה