בס"ד
האדרת נשים / הרב אליהו קאופמן
ה"חגיגה" התקשורתית סביב הארבע – חמש
נשים ה"חרדיות" המתמודדות
למועצות המוניציפאליות , מוקדמת. חילוניים "מטעם" ובלי טעם יחד עם
"סוציולוגים בגרוש" כבר צופים את ה"שינוי במעמד האישה החרדית"
ורואים באותן מתמודדות את ה"סנונית הראשונה" שאמורה לבקוע את היהדות
החרדית. אז רבותי ה"מלומדים", השמחה שלכם מוקדמת. כבר היו ניסיונות מרד
ביהדות החרדית – כולל הורדת "רף" ההלכה או קביעת מסמרות עפ"י
המומנטום החילוני, ובכל זאת הבקע לא בקע וניסיון ה"מרד" בתורה ובהלכה לא
הצליח. רובם של ה"מורדים" הללו כבר חצו את קווי היהדות החרדית לפני
שיצאו למרד, אך הם – וכמובן התקשורת
והרחוב החילוני שלהכעיס, מתעקשים לראות באותם חרדים "חלוצי מהפיכה" שאיננה. כך זו דרכם של
עיתונאים רבים, ושל סוציולוגים עוד יותר רבים, ושאר הוזי ה"מהפיכות החברתיות"
למיניהם.
ה"מהפיכה הנשית בחברה החרדית" - לה מצפים ההוזים השונים, לא
תתרחש ולא משום שה"מסגרת החרדית נוקשה מדי" או משום שה"גברים
החרדים והרבנים בראשם לא יתנו לזה לעבור", אלא פשוט משום שיהודיה המגדירה
עצמה חרדית גם רואה את עצמה קשורה להלכה ולפסיקה הרבנית הצמודה לה , מדור לדור.
היהודייה החרדית לא הגיעה ל"מצבה" משום "רצון בעלה"
ו"ללא בחירה במצבה" אלא משום בחירה דווקא , ולכן כל יהודיה חרדית לומדת
היטב כבר בפרשת "בראשית" על
ה"חטא הקדמון" ועל תיקונו. כל אישה חרדית יודעת ומקבלת – מתוך בחירה ,
את פירוש המשפט "כי תצא" , עפ"י מסכת קידושין בש"ס. במסכת זו
מובהר כי נאמר "כי תצא למלחמה" ולא "כי תצאי" משום ש"אין
דרכה של אישה לצאת למלחמה". הפירוש התלמודי איננו עוצר רק בכך שאין דרכה של
אישה לצאת למלחמה צבאית אלא שבכלל אין זה ראוי וצנוע לגבי אישה לצאת לכל קרב שמוביל
למריבה ולפולמוס. גם ה"פמניסטיים" הגדולים ביותר יסלדו בסתר ליבם ממראה
ויכוח בין נשים לבין גברים יותר מאשר
לצפות בויכוח דומה בין גברים בלבד. יתרה מכך, האישה היא זו שיולדת ומחנכת את הדור
הבא ולכן צאצאי אישה "לוחמת" טבעם להפוך סוררים ומורדים. היהודייה החרדית
יודעת – כמובן מתוך בחירה, כי בת מלך היא
וכל כבודה פנימה הוא ולכן צניעות נשית וכבוד יהודי אינם הולכים שכם בצד אגודל עם
מלחמות המיאוס הפוליטיות ומריבות הציבור. "חרדית" שחושבת אחרת היא כבר
איננה בגדר "חרדית"...
הרמב"ן מפרש את הפסוק "אל אישך תשוקתך" בניגוד לרש"י
ולמפרשים אחרים. הרמב"ן מסביר בפירושו כי בפסוק זה נאמר שהאישה תהיה תלויה –
בענייני הניהול הציבוריים, בגבר. למרות הניסיונות בימינו לבטל את משמעות ה"עונש"
הזה הרי שבכל זאת זהו המצב העיקרי בעולם וכל הניסיונות לשנותו אינם ברי ביצוע.
למעשה אין זה כלל עונש כנגד האישה. העסקנות והפוליטיקה מהולים ברפש ובמאבקים קשים
מזוהמים שרק נשים יוצאות דופן יכולות להשתלב בהם, וגם זאת לאחר שהסירו את
"נשיותן" . עולם העסקנות "מוכר" אומנם סיפורים על
"שינויים" ו"מעורבות ציבורית" אך תחת הכותרות הללו מסתתרים
תככים אפלים, שקרים, אלימות ועוד מיני דברים מכוערים שהגבר קיבל מהם תשעה קבים
והאישה בקושי קיבלה קב אחד. התורה והיהדות מנווטות את בת המלך היהודי מחוץ למה
שהנפש הבהמית יכולה לה. האישה קיבלה אמנם בינה יתרה אך היא קיבלה זאת כדי לעוץ
לבעלה ואילו הגבר הוא זה שקיבל את "עור הפיל" ביחסי האנוש והמוסר.
ה"נשים החרדיות" שמתמודדות כיום לאותן מועצות מוניציפאליות סופן לחזור
הביתה ולהבין מהי האמת התורתית, אך אם הן תשתלבנה באותה מועצת תככים ושקרים הרי
שהן כבר לא תימננה על הייחוס של "אישה חרדית". כמו ש"בן סורר
ומורה" הוא מושג קיים אך יוצא דופן ביהדות כך גם המושג של "אישה סוררת
ומורדת". אבל בכל זאת אני תמה על מישהו שמעודד את הסוררות הללו להחטיא את
חברותיהן.
התמיהה שלי יוצאת על רבי דוד אבוחצירה מנהריה – ה"רב הראשי"
לשעבר של העיר הבינונית הזו. רק משום חזקת אבותיו היה אסור לאיש הזה לתת
"ברכה" לגב' רחל והב ה"חרדית" להתמודד לעיריית טבריה, עירייה
הידועה במדנים אגרסיביים במיוחד. סבו של רבי דוד אבוחצירה - ה"בבא סאלי"
הקדוש זצקו"ל מנתיבות, הוא האיש שהפך סמל להרמת דגל הצניעות היהודי , ממרוקו
ועד ארץ הקודש. כך הוא חינך את בניו ונכדיו ל"שמירת עיניים" מנשים, כך
הוא בנה את מורשת הצניעות וההתרחקות של נשים צנועות מענייני ציבור לא צנועים והוא זה
שעמד על משמר ההפרדה בין גברים לנשים. בנו הקדוש – רבע מאיר אבו חצירה, אביו של
רבי דוד אבוחצירה, הלך בדרכי אביו עד יום מותו. כולם הכירוהו כסגפן וכמי שדרך
בראשית היהודית היתה דרכו. והנה שנים רבות מצפים שרבי דוד ימשיך בדרך זו אך מסתבר
שהעגלה שלו חורקת לעומת הסב והאב. להויי ידוע כי ה"בבא סאלי" ברח למרוקו
לאחר מות הרב חי עוזיאל , וזאת כדי שלא ימנוהו ל"רב ראשי" במקומו , והוא
חזר לארץ רק כאשר הרב יצחק ניסים הוכתר לתפקיד זה. גם רבי מאיר ברח מהשררה
ה"רבנית" של הממסד וסירב לקבל תפקידי "רבנות" רשמיים. אבל רבי
דוד הפך עם הימים ל"רב הראשי של נהרייה", סוג תפקיד ממסדי שאבותיו סלדו
ממנו. תחת שרביטו של רבע דוד לא נודעה ה"רבנות" בעיר
כ"מהודרת" ממש וגם הכשרות שם לא הרקיעה שחקים. כשרבי דוד הפך
ל"בבא" ועזב את תפקידו כ"רב ראשי" שמחו רבים וטובים אבל מסתבר
שה"ברכה" האחרונה שלו איננה בדיוק המשך של "דרכי אבות" . אינני
יודע מהי הסיבה שבעטייה רבי דוד נתן את ברכתו לאישה הזו , שהתמודד לתפקיד שההשקפה
וההלכה היהודית הם כנגדו, ושאבותיו נלחמו נגד דרך זו, אך בטוחני כי הישיבה המשותפת
של גב' והב עם לא מעט אגרסיביים סביב שולחן העירייה לא תוסיף לצניעותה שלה,
ה"ברכה" הזו רק תדרדר נשים חרדיות אחרות לעזוב מסגרות יראות השמים
ולעבור לדרכי זוהמה ציבוריים , וכי ביהדות
ה"ברכה" הזו איננה ברכה להאדרת האישה היהודייה אלא להדרתה מקו התורה
והמצוות עפ"י מה שטווה "ישראל סבא" , תרתי משמע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה