יום שני, 30 בספטמבר 2013

הסוד האפל והכמוס של עליית יהודי רומניה

בס"ד
הסוד האפל והכמוס של עליית יהודי רומניה / הרב אליהו קאופמן
    השבוע שוב עסקה התקשורת בפרשת עלייתם של יהודי רומניה  לארץ ישראל –  בשנות ה-  50 וה-60 של המאה ה-20, תמורת שלמוני "דמי לא יחרץ" עבורם, לשלטון הקומוניסטי ששרר שם, באותן שנים. העיסוק הפעם –  סביב פרשה זו, היה משום הקרנת הבכורה בישראל של סרט חצי דוקומנטארי ורבע עלילתי על כל אותה פרשה, בבימויו של במאי רומני בן 75. הרבה עובדות חדשות עולות בסרט הזה כמו מחירים מדויקים לכל "ראש" של עולה – משלושת אלפי דולר לאקדמאי ועד 497 דולר לפועל פשוט. בין השאר גם נחשף שיתוף הפעולה הישראלי –  רומני , בהברחת חזירונים מדנמרק לרומניה, ע"י ה"מוסד" הישראלי. גם בסרט הזה –  כמו בסיפורים הקודמים על העלייה הרומנית, טופלים את רוב ההתעשרות מכספי השוחד הללו על הרודן הרומני ניקולאי צ'אושסקו, למרות שרוב היהודים (יותר משמונים אחוז) עלו לפני  עלייתו לשלטןן , ב-1965. את רוב הכספים גרף הרודן שהיה לפניו –  גו'רגו דש, אבל מאז דצמבר 1989 הרומנים והעולם מטילים את כל האשמות על הרודנות הקומוניסטית ברומניה רק על צ'אושסקו ועל אשתו הלנה. אבל כל הסיפורים הללו- כולל הסרט הזה, אינם עונים על שאלת עומק שאותה היה צריך לחקור: מדוע היתה מוכנה ישראל לשלם כל כך הרבה כסף על יהודי רומניה, וכיצד התורמים הסכימו על מחירים כאלה , שגם עפ"י הלכה ספק אם יש לערוך פדיון שבויים בעטיים?
   השאלה הזו לא נדונה מעולם באופן היסטורי ולא במקרה. העיתונאי היחיד שנתן את דעתו –  לפני מספר שנים, לשולי הפרשה הזו היה אהוד עין גיל ממוסף עיתון "הארץ" כאשר נגע בנקודה מסוימת בפרשה, לצד פרשת הנחת הפצצות בבית הכנסת ע"ש מסעודה שם טוב בבגדד, בירת עירק, בראשית שנות ה-50. השאלה הזו –  על ההסכמה הישראלית והיהודית העולמית , לשלם סכומי עתק כאלה על יותר מחצי מיליון יהודים , בימים שהצנע והרעב שררו בארץ, ואילו העולם עדיין לא נרגע כלכלית מהמלחמה העולמית השנייה, מנקרת חזק ולפי כל היגיון מינימאלי בריא הרי שהיסטוריונים היו צריכים לתת דעתם על כך. אבל כולנו יודעים שאין "מקרה" , ועוד ב"מעשה המרכבה" הציוני שאת סודותיו מעדיפים לשמור גם לאחר קץ הימין. ובאמת , ישנן סיבות מספיק טובות לשמור על ה"שקט התעשייתי" הזה, שעלה כאמור הון תועפות.
   לאחר מלחמת העולם השנייה הושמדה רוב יהדות אירופה ובמיוחד במזרחה ובמרכזה. זו היתה היהדות האשכנזית –  בשר מבשרם של "בוני הארץ החלוצים", שבאו להצמיח ישות מערבית בברברייה המזרחית. יהדות פולין- הגדולה ביהדויות העולם, היתה הנפגעת העיקרית בנפש, מהאסון הנאצי. אך גם יהדויות גרמניה, צרפת , הונגריה, אוסטריה , צ'כוסלובקיה , מדינות השפלה (הולנד ובלגיה) , ליטא ולטבייה סבלו אבידות קשות. הניצולים שעוד הגיעו לארץ –  לאחר השואה, היו ממש אודים אומללים שניצלו מאש התופת ובקרבם מחלות ודיכאונות. בריה"מ, למרות היותה התומכת העיקרית בתקומה המדינית – ציונית, לא היתה מוכנה לאפשר ליהודייה לעלות לישראל, מסיבות קומוניסטיות פנימיות מובנות לטעמה. רובם של יהודי הונגריה – למרות השואה המרה שעברו גם הם, לא שמו פעמיהם לישראל ורק בשנת 1956 נמלטו רבים מהם (לאחר המאורעות ההונגרים נגד הסובייטים ופלישת האחרונים לארצם) לבריטניה ולארה"ב (בעיקר החרדים שבתוכם) ואילו לא מעט אחרים העדיפו להיוותר בהונגריה למרות המאורעות נגד הסובייטים. היהדות החילונית ההונגרית לא היתה ציונית כמו שהיתה משכילה ומתבוללת ואילו החרדים בתוכה היו אנטי ציונים אף יותר מאחיהם שחיו בפולין. וכך נותרה ישראל של ימי שנות ה-50, ואפילו עד אמצע שנות ה-60, עם מצב שבו יהודי ארצות המזרח החלו להציף אותה , והפעם לא היו יכולים הציונים לערוך "בקרה" על המספרים, כפי שעשו זאת בימי עליות התימנים , ובמיוחד "עליית יבנאלי". את א"י החלו "להציף" עשרות ומאות אלפי עולי עדות המזרח ןהבלקן הספרדי.
   מי שנבר בארכיונים הציוניים של אותה תקופה גילה כיצד אנשי השלטון –  ובראשם העסקן יצחק גרינבוים, מבקשים לתת עדיפות בעלייה ובתנאי העלייה לעולי אירופה על פני עדות המזרח והבלקן. מי יודע אם חטיפת ילדי תימן לא התבצעה על רקע זה. אבל כשאין יותר את מי להעלות מאירופה העשנה , הרי שבכל זאת חייבים להעלות מהמזרח ולו משום ה"איזון הדמוגראפי" מול הערבים שנותרו בארץ ישראל לאחר מלחמת 1948. וכן החל  מבצע "מרבד הקסמים" מתימן ולאחריו הבאת עולי עירק ותכנון הבאת עולי צפון אפיקה , ואולי גם מפרס והודו. אבל אז הביטו קברניטי הישוב – בני יהדות אירופה ברובם המכריע,  בהביטם שוב אל גיא ההריגה האירופאי, וגילו שתי מדינות אירופאיות שאוכלוסייתן היהודית נצלה ברובה מהחיה הנאצית: בולגריה ורומניה (בעיקר אלה שחיו ב"רומניה הישנה" ולא בטרנסילבניה שסופחה מהונגריה ושם רבים הוצאו להורג בסוף השואה, יחד עם אחיהם מהונגריה). יהדות בולגריה הועלתה בקלות יתרה –  על אף שגם שם כבר השתרר הקומוניזם, אך יהדות זו היתה בקונטקס של "יהדות ספרדית", כאחיהם בני תורכיה ומה שנותר מיהדות יוון. וכך נותרה יהדות רומניה – כאוד אירופאי ואשכנזי ברובו, שאפשר להעלותם לארץ מול ה"הצפה" מהמזרח ולימים מה"מאגרב". היהודים הרומנים היוו עבור השליטים בארץ "מכרה זהב אנושי". יהודי "רומניה הישנה" (ללא טרנסילבניה) היו כולם חילוניים לגמרי ורובם בוגרי התנועות הציוניות. בקרב יהודי "רומניה הישנה" נמצאו בעלי מקצועות חופשיים כמו עו"דים ובעיקר רופאים שאותם אפשר היה לשלוח לאזורי הפיתוח כדי שיהיו הרופאים והאקדמאים של אוכלוסיית עדות המזרח בעיירות הפיתוח ובשכונות העממיות. גם הנטייה הלאומנית-דתית של בני עדות המזרח שעלו לארץ העיבה על השלטון משום הפיכתם אח"כ למצביעי הימין הרויזיוניסטי של מנחם בגין. היהודים הרומנים לעומתם ידעו להסתגל לשלטון ולהפוך לתומכי השלטון של מפא"י רק משום ההשתייכות העתית – אשכנזית המשותפת. אבל מנגד הרומנים לא כל כך היו "ליברלים" ביחס ל"עליה חופשית" מארצם. ואז הגיעה לשלטון –  היישר מהגלות אצל הפטרון סטאלין, "גב' הברזל" היהודייה הרומנייה, גב' אנה פאוקר, בת השוחט. לגב' פאוקר היה אינטרס לא קטן בסילוק בני עמה –  היא ידעה שכל עוד יהודי טרנסילבניה החרדים ויהודי "רומניה הישנה" הציונים, ישארו בארצה הרי שאי נאמנותם לקומוניזם יקרין אנטישמיות כנגדה. וכך נולדה "עליית אנה פאוקר". הגב' הזו –שרת החוץ דאז ומספר שתיים אחר השליט גו'רג'ו דש שהרודן  העל סטאלין מאחוריה, יזמה את עניין "טראנספר" היהודים מרומניה תמורת "דמי לא יחרץ", ואת המו"מ עם ישראל ניהל אז אחיה זלמן  ןהשוחט , שחי אז בחיפה. ציד אח"כ הוא הובא לרומניה וה"עליה" הזו תפסה מיאוץ. יהודי "רומניה הישנה" החילוניים הועלו לישראל ואילו האודים הניצולים שנותרו חרדים בטראנסילבניה יצאו לארה"ב ולבריטניה בעיקרץןכאן הופיעה ההתנגשות הראשונה בין עליה אשכנזית – רומנית מצויה לבין בעיית העליה מעירק, נקודה שכאמור נגע בה אהוד עין גיל.
    לפני שהיה ברור כי יהודי רומניה יעלו בהמוניהם לישראל הצליחו יוצאי עירק במפא"י לשכנע את הסוכנות הציונית בהעלאה מסיבית של עשרות אלפי יהודי עירק. ואז הגיעה ה"בשורה הרומנית" ובסוכנות עיכבו את עליית חהודי עירק. במצב זה ראו את עצמם נפגעים בני הקבוצה יוצאת עירק במפא"י. הללו הבינו שאי העלאת אחיהם לארץ תביא גם להתמוטטות דמוגראפית ואלקטוראלית שלהם עצמם במפלגה. ואז – עפ"י תאוריית עין גיל, פעלו יוצאי עירק המפא"יניקים באופן עצמאי ונתנו דור לרעיון הבאת אחיהם בכוח לישראל- גם כנגד דעת ראשי מפלגתם, מהנימוק כי האנטישמיות השתלטה על עירק ויש להעלות את אחיהם. ואומנם כך היה, הפצצה בבית הכנסת מסעודה שם טוב זירזה כהוגם את העלייה ומוסדות השלטון בישראל נאלצו להסכים לעליה זאת בעל כורחם,. אך בשנת 1953 נאלצו שוב ראשי הישוב להילחץ מבעיית רומניה.
    בשנת 1953 כשל כוחה הפוליטי של אנה פאוקר והיא הודחה ואף נאסרה, לאחר שרשי השלטון הרומני ביררו ומצאו כי סר חינה בעיני הרודן סטאלין. גם אחיה של פאוקר זלמן , נאסר ולאחר שחרורו גורש לישראל. בישראל עשו את כל המאמצים להמשיך ולעלות את עולי רומניה בכל דרך, ואז  , מאמצע שנות ה-50 , החלו להגיע לישראל עולי צפון אפריקה, ובראשם בני עדת יוצאי מרוקו. או- אז אירע ה"נס הרומני" השני עבור קברניטי הישוב האשכנזים בארץ. שערי רומניה נפתחו שוב בסביבות שנת 1958 והפעם בזכות ביקורו של הנשיא הרומני גו'רג'ו דש בארה"ב והתחייבותו לשחרר את היהודים. את העצה להיענות לעליות הללו העניק הרב משה דוד רוזן (רבה של רומניה מאז הקומוניזם ועד מותו ב-1994) בטוענו לפני דש כי ע"י "מדיניות ליבראלית" תוכל רומניה לקבל עזרה מהמערב בעזרת השדולה היהודית בניו יורק האמריקאית. הרעיון עבד והסובייטים אישרוהו. משנת 1958 ואילך זרמו מאות אלפי יהודי "רומניה הישנה" לישראל ושובצו בעיירות פיתוח וישובי ספר תוך כדי מלאו את תפקיד ה"אקדמאי" וה"עסקן המפאי"ניקי" בריכוזי עולי מרוקו, שבעיירות הפיתוח , עיירות הספר ובשכונות המצוקה.
    לא לחינם הסכימו קברניטי הציונות בארץ ובעולם לשלם את אותם כספים אדירים לרומנים ולחטוף עבורם מאות חזירונים בכל פעם שהרומנים חפצו, כי בכך שמר הישוב האשכנזי- חילוני על עליונותו הדמוגרפית , הפוליטית והכלכלי, עד לימים שהקומוניזם קרס בבריה"מ והחלו להגיע המוני היהודים והסלאבים מבריה"מ.לא לחינם נעלמו ההטבות המיוחדות לעולי רומניה רק לאחר שנת 1992 , לאחר שיהודי בריה"מ לשעבר החליפו את יהודי רומניה. את הסיפור הרומני- העדתי הזה לא מספרים בסיפרי ההיסטוריה ודואגים גם לא להיכנס ל"שאלה המיותרת" כאשר מדברים על העלייה הרומנית ועלותה היקרה מפאת ה"רשע הרומני".

    

נשפך הגלאון מן השק

 בס"ד
  נשפך הגלאון מן השק / הרב אליהו קאופמן
    "הברקתה" האחרונה של ח"כ זהבה גלאון –  בנושא האירני, לא הפתיעה אותי ואפילו צפיתי אותה במאמרי הקודם על אירן. למרות כל הביקורת הנוקבת שלי כנגד נתניהו – בעניין התנגדותו לאירן לעומת התנהגותו בעניין הפלשתינאי, הרי שבכל זאת נתניהו הוא איש ימין שדגל הויתורים, ה"שלום בכל מחיר" וכו' איננו הדגל שלו בדיוק ולכן גם צפוי שאיש כזה יתעקש בנושא היד המושטת לשלום מצד אירן . אבל מה ל"כוהנת הגדולה" של השלום ולבית הקברות של המשך ההסלמה עם אירן?! מגברת הצורחת כנגד כל "פספוס" לשלום במזה"ת הייתי מצפה שתקפוץ בשמחה על ברכת ה"שנה הטובה" ליהודים של רוחאני (על אף שלגב' גלאון התאריך הזה לא כל כך משמעותי...) ותיזעק בשמחה על נכונותו של אותו רוחאני להתפרק מהגרעין שלו. אבל פתאום ה"סמן השמאלי" של ה"ציונות השפויה" מאגפת מימין גם את יועציו  של נתניהו וטוענת כמותו בדיוק כי היא איננה סומכת על אירן. איש שמאל –  ויהיה ספקני כאשר יהיה לגבי נכונות השלום של היריב, צריך לדעת כיצד לא לדחות שום מחווה לשלום ואילו את ספקנותו להשאיר לרגע האמת , ולא לחמש את הימין העיקש בעוד סירוב דוגמתי,  ועוד כאשר  העולם כולו נוטה להתפייס (אבל לא להתאבד כמו שרבים אחרים חושבים...). אבל כמו שכתבתי קודם לכן, הגב' ממר"צ לא הפתיעה אותי בתגובתה, ומדוע?
   באחרונה –  בשיחות ובהרצאות , אני טוען שלא תמיד שמאל הוא שלום ולא תמיד כוחות השלום חייבים לבוא משמאל. את הצרות הלאומניות בארצנו הביא ה"שמאל" ואילו החרדיםדאז ו"ברית שלום" של דר' מגנס – שלחמו נגד הלאומנות וההסלמה האנטי ערבית, לא היו אנשי שמאל. עבור גב' גלאון "שמאל" משמעותו פרוק התא המשפחתי – הנורמטיבי, אצל גב' גלאון "שמאל" פירושו נשים מעורטלות, אצל גב' גלאון "שמאל" פירושו מצעדי תועבה וכו'. אם באמת ישרור שקט בין אירן לישראל עלולה המעצמה המוסלמית הזו להשפיע ב"דרכי שלום" על החברה הערבית בארץ ובמדינה הפלשתינאית העתידית, לכיוון דתי-מוסלמי, ואולי גם תיתכן התחברות בין דתיים יהודים לחברה דתית- מוסלמית. שלום עתידי עם אירן הנוכחית פירושו- עבור גב' גלאון, המשך קיומה של אירן כמעצמה שבחלונות הראווה שלה מוצגות רעלות ואילו ברחוב צועדות נשים מכוסות ראש. גב' גלאון יודעת שבאירן הנוכחית לא יצעדו לעולם מצעדי התועבה ושם לא יפרקו לעולם את התא המשפחתי הנורמאלי. אז באמת , בשביל מה – לכל הרוחות, צריכים ללכת לקראת שלום שישמר מעצמה "קלריקאלית" כזו?!
   זוהי האמת ה"שמאלית" של זהבה גלאון ושל חבריה ממר"צ. אבל האמת  הזו סותרת את הרצון לשלום ולחיים פלוריאליסטיים עם כל דת ועם כל עם ללא קשר מהי דתו , תרבותו ועקרונותיו בביתו שלו. הסוד של יהודי האסלאם-  בימים שחיו בשלום עם שכניהם המוסלמים היה, שאם כבר חיים ביחד אז רק לחוד. ההתבוללות וההתמזגות – כביטול דתי ותרבותי כמו שהתרחשו באירופה, לא היו קיימים במדינות שלא מרדו ב- ה' ובתורתו . השלום האמיתי איננו בא בעירבון חילוני מוגבל ובתנאי ש"האויב יחיה חיי תרבות מתקדמים". זוהי גזענות והתנשאות אימפריאליסטית כלפי עמי ה"עולם השלישי". תלמד גב' גלאון פרק ב"הלכות שלום" מאורי אבנרי – דווקא בפרשה האירנית , כיצד אדם חילוני כאבנרי (ומי שבאמת הרים ראשון את הדגל האנטי דתי בישראל) מבכר את המתינות ואת ההתפייסות עם אירן , גם אם זו תישאר ממלכת ה"בורקות" וגם אם חבריו של ניצן הורבי'ץ ממר"צ לא יצעדו לעולם ברחובות טהרן. תלמד הגב' גלאון מהנשיא הישראלי המנוח –  עזר ויצמן, שטבע את המשפט שהוא מוכן לחבוש "שריימל" על ראשו עבור השלום, ועוד פרושה לפני רשימת אנשי שלום לא מעטים שגב' גלאון צריכה ללמוד מהם פרק בלכות "פיקוח נפש" באמת.
    אין לי ויכוח עם גב' גלאון על היותה אשת שמאל אבל את דגל השלום אבקש ממנה לקפל. 


עושים מעשה זמרי ודורשים שכר כפינחס

בס"ד
    עושים מעשה זמרי ודורשים שכר כפינחס / הרב אליהו קאופמן
     מידי מערכת בחירות מוניציפאלית אחת לשנייה –  במערכת הציונית, צצים שוב ושוב "קרנפים" המעוניינים לפסוח על שני הסעיפים. מדובר בכאלה הרואים עצמם כ"רבני העדה החרדית" ו/או "חסידי סאטמר" שזו ההזדמנות שלהם לזכות במעט "קריירה ציונית" וללגיטימציה אצל החרדים הציונים , ואולי גם בדרך זו לקדם לעצמם תקציבים ציוניים בדרך שאינה דרך ולא  מה שהתווה עפ"י במורשת שלומי אמוני ישראל הרבי מסאטמר זצקו"ל.
      מערכת הבחירות המוניציפאלית איננה שונה במהותה הציונית מזו הכללית. אין מדובר רק ב"ענייני ביוב" ו"מים". אין זו מערכת בחירות מקומית כמו בחו"ל - לצורכי ביתך היהודיים ותו לא. זו בדיוק אותה התמודדות פוליטית-ציונית כמו בבחירות לפרלמנט הציוני, שאותן אסרן הרבי מסאטמר זצקו"ל. גם כאן –  בבחירות המקומיות, מדובר בהשתלבות בתוך המערכת הציונית שחפצה להכרית את דת ישראל. גם כאן מדובר בכספי הציונות הבאים ללחוץ על שינוי תכני היהדות –  ולא רק בתחום הביוב והמים, אלא בתחומי החינוך, חטיפת הילדים החרדיים ("עבודה סוציאלית") , ה"תרבות" הבהמית של הפוקרים וכו'. רק בשנים האחרונות – וגם תחת "ראשי עיר חרדים", מתנהלים לחצים על מוסדות תורה- במיוחד לבנות , לשנות את תכניהם ל"ליברלים" יותר ולהכניס יותר ויותר מקצועות פוקרים וכוזבים. הדברים באים מכיוון "מחלקות החינוך" בערים ירושלים, בית שמש ורחובות. גם בערים החרדיות הפכו ה"מחלקות הסוציאליות" ואגפי ה"חינוך" וה"תרבות" לסוכני ההטמעה הציונית. את הדברים האלה חזה ברוח קדשו הרבי הקדוש זצקו"ל מסאטמר ואסר כל מגע גם בבחירות הללו. הבחירות הללו מפוררות – אף יותר מאלה הכלליות , את המחנה החרדי וכל מפלגה חרדית מתפצלת לכמה חלקים וחוברת לחילוניים אלו או אחרים כדי להילחם ברעותה ה"חרדית".
    אבל אותם תאבי ממון ואופורטוניסטים פתאום מצאו להם "תירוץ" : הללו טוענים כי הרבי מסאטמר זצקו"ל התיר את הבחירות המוניציפאליות בבני ברק ומדמיונם הפורה הזה הם גם בנו לעצמם "בנין אב" עם התרים בכל הארץ , לרבות צידוד בראשי עיר "חרדים" גם בערים חילוניות! ראשית דבר יש לציין שסיפור "התרת הבחירות המוניציפאליות בבני ברק" איננו כפי שאותם אופורטוניסטים מפיצים. הסיפור אירע בראשית המדינה ושם היה מדובר ברשימה חרדית מאוחדת לעיריית בני ברק החרדית –  במטרה לעצור את רשימות ה"מזרחי" והחילוניים" מלהשפיע על העיר. לאחר שהרבי זצקו"ל נשאל ע"י חסידי סאטמר בעיר האם יורשו להצביע לרשימה המאוחדת הוא לא אישר זאת ממש אך טען כי "כל עוד זאת רשימה חרדית מאוחדת ונגד רשימות ה"מזרחי" והחילוניים, הרי  שאינני יכול להתנגד אך תשובתי תקפה כל עוד הרשימה מאוחדת בלבד". מאז ועד היום עברו תהפוכות ולא רק שהחרדים הציונים בבני ברק מתחרים איש נגד רעהו בבחירות המקומיות שם אלא שמשנת 2003 נכנסה גזירה אחרת שהרבי מסאטמר  זצקו"ל כתב עלייה השתי והערב בספרו הקדוש "ויואל משה". משנת 2003 עבר חוק בפרלמנט הציוני שלאחר הבחירות המוניציפאליות חייב כל "נבחר ציבור" לעירייה ולמועצות המקומיות והאזוריות ל"הישבע אמונים" לתפקידו ולמדינה , כפי שכל חבר פרלמנט עושה זאת. ב"שבועה" זו עסק הרבי הקדוש מסאטמר זצקו"ל בספרו "ויואל משה" כאשר הגדיר אותה כ"שבועה לעבודה זרה" ואף אסר את הכניסה לפרלמנט הציוני לא מעט משום אותה "שבועה". מכאן יש ללמוד "קל וחומר" האם כיום -  יותר מעשור מאז כניסת אותה "שבועה", מותר ליהודי חרדי אמיתי להיכנס לראשות מוניציפאלית כלשהי. לפני הבחירות המוניציפאליות של 2008 פרסם האדמו"ר מסאטמר הוראת איסור להשתתף בבחירות הללו והזכיר במרכזה את אותה "שבועה" לעבודה הזרה הציונית. מנגד, האדמו"ר ממונרו לא פרסם דבר וחצי דבר בנושא באותה עת ויום לאחר הבחירות המוניציפאליות הללו נחת בישראל כאילו לא אירע דבר.
    אבל לאופורטוניסטים הללו -  שמציגים את  עצמם כממשיכי פינחס הקנאי בשורות ה"עדה החרדית" עם דברי האדמו"ר מסאטמר זצקו"ל (שה"עדה החרדית" התחייבה ללכת לאורו כבר משנת 1948), לא מפריע להתעלם מכל ה"שקלא וטרייה" הזו ולנקוט בדרכו של זמרי בן סלוא הרשע ולהתיר לעצמם את כל האסורים ב"היתר משה רבנו". אותם אופורטוניסטים אף עולים לדרגה "גבוהה" יותר בנבזותם. חלק מהם יוצא ומצדד –  חצי בגלוי ורבע בהיחבא, בבחירת ראשי ערים "חרדיים" לערים חילוניות, דבר שלא שיערום אבותינו. ראש עיר "חרדי" לעיר שבה כמחצית עד שליש האוכלוסייה חילונית פירושו של דבר לתמוך בכך שליהודי שומר מצוות מותר להחטיא את בני ישראל בספקו להם שירותי חילול שבת וחג, "תרבות" פוקרת ו"חינוך" לעבודה זרה ולכפירה ועוד אמצעים למרוד ב- ה' ובתורתו , ולבסוף להופיע עימם על אותה במה ולהתפאר ב"ליברליות" שלו. כאילו אין עניין של "ישראל ערבים זה בזה" ו/או "ישראל ערבים זה לזה". ראש עיר כזה משמש אמצעי לציונים הפוקרים להנציח "סטאטוס קוו" שבו החרדים מסכימים –  רחמנא לצלן, כי ליהודי מותר למרוד ב - ה' בגלוי ויש לחיות עימו ב"שלום". אותם ראש ערים "חרדיים"-  בבואם לשלטון השררה בעיר מעורבת, "מקררים" את כל האיסורים שחרדים עמדו עליהם בימי ראשי הערים שהיו חילוניים כמו דריכה על קדושת השבת בנסיעות ובמוסדות ציבור, כמו בנייה על קברי קדמונינו , כמו הענקת "תרבות" תועבה וכפירה שלא היו בעיר הזו קודם לכן ובעיקר שינוי תכני הלימוד והטיפול הסוציאלי גם ביהדות החרית, ואף פגיעה בצרכי הצדקה של עניי העיר הנדונה.
    אב כל הדוגמאות השליליות הללו  כדוגמא  ל"חרדי" שהופך לראש עיר מעורבת , אפשר בעיקר למצוא במיוחד  באורי לופוליאנסקי מירושלים. האיש הזה הפר את כל הכללים היהודיים והתורתיים שאמורים להפריד בין איש ציבור חרדי לבין השאר –  "מיזרוחניק", חילוני וגוי. לופליאנסקי חצה את כל ה"קווים האדומים" שאמורים להפריד בין איש ציבור ועסקן חרדי לכל שאר סוגי העסקנים הפוקרים וה"דתיים" למחצה. האיש הזה התיר בניה על קברי אבות , האיש הזה שימש דוגמא להיתרי חילול שבת וחג במקומות ציבור עירוניים עבור ראשי ערים חילוניות , כמו למשל בבאר שבע.  בבאר שבע החליט  ראש העיר דנילובי'ץ, לפתוח את המוזיאון בשבת וכשבאו החרדים והדתיים להלין על כך הוא טען כי התקדים שלו הוא לופליאנסקי שפתח בשבתות  ובחגים את "מוזיאון ישראל" בעיר ירושלים. לופוליאנסקי שלח בעירו את המשטרה להכות באכזריות את מפגיני השבת בכביש בר אילן , דבר שאפילו אולמרט הכופר והפוקר  וקולק הגוי (ראשי העיר לפניו) לא העזו לעשות בגלוי ולעמוד על כך באופן רשמי. לופוליאנסקי תמך במצעד התועבה הראשון –  מה שקולק ואולמרט לא העזו לפניו. אותו לופוליאנסקי לא התבייש ל"כבד" בנוכחותו כל מופע של נשים בעירו ואח"כ גם לברך על ה"מוצר". הוא האיש שבכל מוסד הסכלתי הילל ושיבח את ההסכלה הכופרת והביע רצונו שזו תיכנס גם ליהדות החרדית . הוא האיש שרצה להרוס חלק מהשכונות החרדיות –  ובראשן "מאה שערים", ולבנות במקומן "אזורים מודרניים" של שחץ. הוא האיש שהילל את הגוי הרשע טדי קולק וקראו "מורי ורבי".  זהו האיש שרצה לגזור על עניי י"ם לא לפשוט ידם לצדקה ואם יעשו זאת ישלחם לכלא! ואפשר להמשיך ולמצוא עוד ועוד "הילולים" טרפים שבהם אותו לופוליאנסקי עבר בטומאתו את הפוקרים שבראשי הערים החילוניות.
    אבל גם אותו פרחח חצר בשם משה אבוטבול מבית שמש איננו קוטל קנים בכל הנוגע להחטאת הרבים. מאז כהונתו כ"ראש עיריית בית שמש" הוא הספיק ליזום ניסיונות לבנות מרכזים ל"קורס שוטרים" ושאר מיני מינות בצמוד לאזורים החרדיים. האיש ממשיך לפתח את "תרבות" הכפירה ומחלקות ה"חינוך" וה"רווחה" פועלות גם בקרב האוכלוסייה החרדית עפ"י תוכניות חילוניות לכל דבר. וכמובן עוד ידו נטויה. ברחובות מכהן ח"כ לשעבר מש"ס כ"ראש העיר" ושמו רחמים מלול. האיש בכלל נבחר לתפקיד כראש רשימת הליכוד החילונית ומנהגו כראש העיר הוא כחילוני לכל דבר. גם בקרית מלאכי נבחר זמנית "ראש עיר חרדי" מש"ס המטפח את כל "תרבות" הזוהמה החילונית. כך נוצר לאט, לאט מצב תודעתי ביהדות החרדית כי אין פסול ב"תרבות" החילונית ובהשרשתה ועוד ע"י חרדים! אם זה איננו חילול ה', אזי, מהו חילול ה'?!
     אבל את האופורטוניסטים וה"קרנפים" זה לא מדאיג. להיפך , הם –  המצהירים על שייכותם ל"עדה החרדית" ו/או סאטמר , ממשיכים ל"רקוד על שתי החתונות". ב"עדה החרדית" ובסאטמר הם מציגים את עצמם כ"קנאים" ו"אנטי ציונים" (במיוחד לענייני ממון אישי...) ומשמשים רבנים , מוצי"ם ו"עסקנים נאמנים" ואילו "מתחת לשולחן" הם מנהלים חיים דתיים עפ"י אגו"י , "דגל התורה" ואפילו עפ"י ש"ס הרפורמיסטית. ונתחיל בעיר בית שמש ברב מהשכונה החרדית המשמש כמו"צ וחבר בד"ץ ה"עדה החרדית" ושמו בישראל נתן קופשי'ץ.
     יודע אנוכי היטב כי לאחר מה שאכתוב כאן אחטוף מבול על ראשי וישאלוני כיצד העזתי פנים נגד "רב חשוב כזה" אבל כותב שורות אלה אינו בונה את ביקורתו מהאויר אלא בעיקר מתורתו הכתובה של ה"יואל משה" בספריו "דברי יואל", "ויואל משה" ו"על הגאולה והתמורה". הרבי הקדוש מסאטמר זצקו"ל לימדני בכתביו כי גם תלמידי חכמים עצומים וידענים מופלגים עלולים לסטות מדרך המלך ההשקפתית מפחד הלמות ואלמות הרחוב, ובמיוחד בדור עלוב כשלנו , כאשר הציונים השתלטו כמעט על כל באר מים תורתית נקייה והעמידו שם צלם בהיכל בדמות "תלמיד חכם", "רב" ועוד מיני פרפרזות נבובות. הרבי הקדוש מסאטמר זצקו"ל המשיל ללמד אותי-  מידי יום ביומו ממש, כי יש לקום ולהתריע בשער בבחינת "במקום שאין איש הייה אתה האיש". ואת זאת אני עושה כרגע. ובשורות אלה ממש. אינני חושב ש"וותק" בחברה החרדית –  וגם זו הירושלמית, הוא המתכון ליראת שמים והצטרפות למחרימי הציונים אלא המעשים ממש וכל מי ש- ה' בליבו ובדמו חייב להחרים את הציונים וגם לשלם על כך בפרנסתו ובנפשו . כמו כן חייב האיש חייב להוקיע את אלה הפוסחים על שני הסעיפים  גם לאחר שהללו נתפסים במעשה זמרי ומיד אח"כ מגינים על עצמם ב"ייחוס אבות" לפינחס.
     כבר שנים שהרב קופשי'ץ מבית שמש אוהב להראות את פרצופו גם כשווה לאותם אגודאים , "דגלונים" וש"סניקים. לא מכבר –  לפני שנים ספורות ממש, עלה עניין חלוקתו של העיתון "חדש" – מקומון חרדי- ציוני שעיריית בית שמש וחלק מחסידי גור מאחריו, בתיבות הדואר של הקריות החרדיות. מאחר והיו אלה הימים שלאחר  בחירות 2008 (שאליהן אגיע מיד אח"כ) הרי שהרב נתן קופשי'ץ- רשמית איש ה"עדה החרדית",  כבר הפך ל"מקורבו" של ראש עיריית בית שמש בפרט (אבוטבול ה"חרדי") ולמקורבם בכלל של שאר עסקני ה"קש" ה"חרדים" של העירייה הזו, ולכן הוא חש חייב להגן על המשך חלוקת העיתון בשכונות "רמת בית שמש ב'" וב"קריה החרדית" בעיר, לנוכח הזעם ופעולות הנגד של ציבור היראים שם. יתכן אף שה"חברים החדשים" של הרב קופשי'ץ –  מאבוטבול ועד גור, הם אלה שביקשוהו להתערב לטובתם. ולכן הוציא הרב קופשי'ץ גילוי דעת אישי שבו הוא מתיר לקרא את העיתון הזה –  שמלא בציונות ובזוהמה ממסדית ואנטי תורתית נקייה. כאן יצא עליו זעם היראים בעיר היהדות המתעוררת והללו ביקשו הסבר לכרוז שהוציא. מיד נבהל הרב קופשי'ץ ופסח שוב על שני הסעיפים בהוציאו כרוז חדש  שאינו מתיר לקרא את העיתון השנוי במחלוקת. אך אז חזרו אליו זבי החוטם מש"ס, מגולחי הפנים מהזרם המתחזה ל"ליטאי" ועושי הצרות מגור והפעם הם דרשו הסבר לגילוי דעת החדש והסותר שהוציא. או- אז הוציא הרב קופשי'ץ חוזר שלישי והפעם עשה מעצמו סופית חוחא והיטלולא כמי שפוסח על שני הסעיפים ב"אופן עקבי". בגילוי דעת הזה הוא שוב טען כי אסור לקרוא את העיתון אך תחם את האיסור אך ורק לאלה שהינם "ירושלמים" ואילו לשאר החרדים התמימים הוא התיר לקרוא זוהמת רחוב, ציונות ועוד מיני גועל נפש שבין "מזרחי" לחילוני ממש...
    לא לחינם נקלע הרב קופשי'ץ למבוך זה. בשנת 2008 הוביל הלה את שבירת החרם של שלומי אמוני ישראל על הבחירות המוניציפאליות בבית שמש. הרב קופשי'ץ עשה זאת כגנב בלילה ובצורה של מוג לב ותו לא. לפני מערכת הבחירות של  2008- לנוכח כהונתו של לופוליאנסקי כ"ראש עיר חרדי" בירושלים, ולאחר שעסקני החרדים הציונים התקנאו בחבריהם מהערים החרדיות שכבשו את "ראשות העיר", הנה עלה בשקט הרעיון לבחור ב"ראש עיר חרדי" לבית שמש. עקב היותה של העיר החילונית הוותיקה בבית שמש מלאה ברוב של יוצאי צפון אפריקה – חילוניים, מסורתיים, דתיים ואפילו גם חרדים, הרי שהעסקנים החרדים - ציונים מהשכונות החרדיות הבינו שרק מועמד של ש"ס יתאים לנצח בחירות כאלה, משום שרק הוא יוכל להביא קולות מ"העיר החילונית".  כך נולד הרעיון של "משה אבוטבול לראשות בית שמש". והנה החלו מנשבות רוחות רעות מכיוון ה"קריה החרדית" –  שם מתגוררים הרב קופשי'ץ ומשה אבוטבול גם יחד. אט, אט הסתבר כי השניים משתפים פעולה "זמן רב" ומקורביו של הרב קופשי'ץ החלו להשמיע שמועות מגמתיות כי "משה אבוטבול נשמע לרב קופשי'ץ". הכל היה מתוכנן במטרה לגרור יראים ותמימים לחטא הבחירות ועוד לטובת ש"סניק נעדר השקפה מינימאלית! ככל שקרבו ימי הבחירות כך גדלו השמועות כי שומעי לקחו של הרב קופשי'ץ עמלים עבור הצבעת המחנה הטהור למשה אבוטבול , לראשות העיר. מהמקורבים של הרב קופשי'ץ נימקו כי "חייב להיבחר ראש עיר חרדי , משום שאחרת חרדי בית שמש צפויים לגירוש". מאחר ורוב רובם של בני המחנה הטהור הם תמימים וחונכו על דרך "עשה לך רב" ולהאמין לכל מו"צ ב"עדה החרדית" גם אם אמר שמאל ברור במקום ימין  , הרי שרבים האמינו בתמימותם לשקרים הללו. אך הרב קופשי'ץ עצמו לא הודה בפעילותו החתרנית –  נגד הוראות הבד"ץ שאליו הוא משתייך. באופן ערמומי ונפתולי הוא בנה את שיתוף הפעולה עם החרדים הציונים ותכנן עבור אלה שהעבירם על דעתם להצביע בקלפי בחירות בשכונה החרדית – ציונית- מודרנית ששמה "רמת בית שמש א'", רחוק מעין הבישא של חוג היראים שמקורו בירושלים הטהורה ובמיוחד מ"מאה שערים". ביום הבחירות הובל הצאן התמים לטווח את ההצבעה שלו בקלפי מרוחקת ביותר ב"רמת בית שמש א'". והנה , במהלך יום הבחירות נפל יהודי תמים לביתו של הרב דניאל ביטון מ"רמת בית שמש ב'" ובתום ליבו השיח כי הוא "ממהר להצביע". הרב ביטון נדהם, בהכירו כי האיש שייך לחוגי ה"עשה החרדית". מששאלו הרב ביטון לפשר ה"בהלה" טען הלה כי "הרב קופשי'ץ הורה לנו להצביע למשה אבוטבול, לראשות העיר". הרב ביטון השתומם ומיד כשהאיש עזב את ביתו הוא התקשר אישית לרב קופשי'ץ. האחרון כמובן שהכחיש את הסיפור וטען "להד"ם". הסוף ידוע. לימים מנסה הרב קופשי'ץ לטייח את הדברים למקורביו בטענו כי "אני בעל השפעה על אבוטבול" וכי "הוא באמת לא ש"סניק, הוא ספרדי משלנו אבל זקוק לפרנסה". הסיפור הבא יבהיר לכם מי "עובד" על מי ולמי יש השפעה על מי – לרב קופשי'ץ על אבוטבול או אולי אבוטבול הוא בעל ההשפעה על הרב קופשי'ץ...
      כשנתיים לפני הבחירות המוניציפאליות של שנת 2008 התרחשו מהומות משטרתיות קשות בבית שמש נגד מודעות הצניעות שנתלו שם, כשבמהלכן נפצע קשה ברגלו הרב דניאל ביטון "מרמת בית שמש ב'" , לאחר שבסה"כ רצה להציל שלמות של מודעת צניעות מפני המשטרה. השוטרים בעטו בו באכזריות גם כששכב כבר חסר אונים על הרצפה. באותם ימים ממש לא נוכח אבוטבול בארץ. הלה אז היה חבר אופוזיציה בלבד –  יחד עם סיעתו ש"ס, במועצת עיריית בית שמש. באותם ימים נחשב האיש ל"סוס מת" מבחינה פוליטית עבור מפלגתו, ש"ס. בש"ס כבר חיפשו הרבה קודם לכן מי יעמוד בראש רשימתם בשנת 2008 ועל מועמדות לראשות העיר הם כלל לא חלמו. כשנה קודם לכן ניסו בש"ס לפנות לאדם בשם נצח בורי –  האיש שבאותה תקופה העמיד את "מרפאות מהדרין" בי"ם ובבית שמש מטעם קופ"ח הכללית , ועקב כך היה קרוב לרבני ה"עדה החרדית". בש"ס קיוו שאולי בגללו יזכו לקולות ממחנה שלומי אמוני ישראל, שאינם מצביעים עקרונית בבחירות הציוניות. לאחר שנצח בורי קיבל מש"ס את הפנייה הוא הבטיח להם תשובה לאחר שישאל את פיו של רבו , הרב אלעזר אבו חצירה המנוח מב"ש ( ה"בבא אלעזר"). התשובה של רבי אלעזר אבו חצירה לא איחרה לבוא:"תתרחק מפוליטיקה ומש"ס כמו מאש"! בורי הבין את התשובה היטב ומיד התנתק מש"ס וממה שהוצע לו. אבוטבול נשם לרווחה. והנה לאחר שחזר ארצה עדיין הדי מהומות המשטרה נמשכו. הוא –  כחבר מועצת העיר, לא עשה דבר לבדיקת בריונות המשטרה אבל בסתר הוא איחל "יישר כוח" ו"חזק וברוך" לרב ביטון. עוד התנהגות "קרנפית" המתאימה ל"צלופחי" ש"ס. ימים מספר לאחר שחזר לארץ הרמתי אליו טלפון ושוחחתי עימו. אני חייב לומר שהוא דווקא היה לבבי ועוד כמי שלא הכיר אותי קודם לכן, ואף לאחר ש"הלמתי" ועקצתי אותו באותה שיחה הוא נשאר פתוח ולבבי. בין השאר הוא לא ניסה להכחיש כי ש"ס מאסה בו וכי אומנם היתה פרשת נצח בורי ואף הוסיף ש"אעשה מה שיחליטו במפלגתי". בהמשך הוא דווקא הזכיר את עניין רצונו לרוץ לראשות העיר וכשהשתוממתי על העזתו – הן בגלל שש"ס עדיין חיפשה לו מחליף והן משום שספק אם החרדים האשכנזים יסכימו למועמד של ש"ס לראשות העיר, הנה פצח אבוטבול במספר משפטי הבהרה כי "הכל פתוח" ו"עד הבחירות יש עוד הרבה זמן" ובין השאר הדגים את האופטימיות שלו במשפט:"ולפני הבחירות שוב נחזור לדבר עם כולם, ולהיראות ולהסביר לרב קופשי'ץ שצריך לתמוך בי, והוא שוב ישתכנע וישכנע גם את העדה החרדית". ואומנם כעבור שנתיים הסתבר שלא ה"גאון הגדול", נתן קופשי'ץ, הוא זה ש"מסובב" ו"משפיע" אלא הוא זה ש"מסובב" ע"י הפרחח מושיקו אבוטבול.
   ומדוע נזעקתי שוב בעניינו של הרב נתן קופשי'ץ דווקא עכשיו? זאת משום שהלה שוב פצח ב"זמירות של בחירות" כשלפני מספר ימים הוא קיבל –  כ"גאון", משלחת של "דגל התורה" שמתמודדת לעיריית בית שמש בבחירות המוניציפאליות הקרובות. והנה אותו "איש העדה החרדית" – הרב קופשי'ץ, הפליג עימם בשיחה ובעצה לגבי העתיד ובין השאר טען כי "מי שמצביע לרשימת "טוב" לעיריית בית שמש הוא כמו מי שמצביע ליאיר לפיד". לא לחינם הלכו זרזירי "דגל התורה" לעורב" קופשי'ץ ולא לחינם ענה להם האיש הזה את תשובתו. לפני למעלה מארבעים שנה כתב הרב המנוח ישראל יצחק ירחמיאל דאמב את ספרו "העתקות" והעיר שם כי המושג "גדולים" הפך בימינו לתוית בחירות וכי אותם ה"גדולים" יודעים היטב כי כל תפקידם הוא לאשר את הבחירות ל"גדולי הדור" האמיתיים בדורנו- לעסקנים החרדים-ציונים, ולכן האחרונים כל כך "מכבדים" את ה"גדולים" ערב הבחירות ויום אח"כ שוכחים אותם. ואת זאת מפנימים – כנורמת התנהגות, גם ה"גדולים" (שיודעים שרק זהו תפקידם כ"גדולים") והעסקנים. מאחר וב"עדה החרדית" אין את ה"אקשן" והטירוף הזה –  של הפיכת כל רב שכונה ל"גדול הדור"  משום ערב הבחירות, הרי שהרב קופשי'ץ החל לאמץ את הרעיון האגודאי והש"סי הזה , ומנגד הרי שאנשי "דגל התורה" מחפשים רבנים שנמנים גם על "חוגים אחרים" כדי להתגבר על בעייתם האלקטוראלית בבית שמש. וכך נפגשו שני הצדדים כדי שזה יספק למשנהו סחורה רקובה אחרת. להבדיל ממערכת הבחירות המוניציפאלית הקודמת הרי שהפעם "יהדות התורה" בבית שמש התפצלה לשלוש ראשי אמבה. חלק אחד ירוץ כ"שלומי אמונים" – עפ"י הוראתו של מלך הפלגנים ב"יהדות התורה", מאיר פרוש שאת כוחו הפלגני כבר הוכיח נגד ליצמן בחלוקת ה"שלל" בפרלמנט, נגד פינדרוס בביתר, בהקמת ה"פלגון" "המבשר", בריצת הכשל  לעיריית י"ם , בהרצת בנו באלעד ועכשיו גם בבית שמש , ועוד ידו הפלגנית נטויה. הרשימה השנייה תהיה זו של חסידויות גור וויזני'ץ – המעוניינות "לחלוב" כספים ממקומות שהחרדים האחרים לא חלבו משם, קרי – מהחילוניים. ומשום כך תהיה גם רשימה נפרדת של "גדל התורה" , ששאר החרדים  מאסו בהנחתת ההוראות של הפוליטרוקים שלה במסווה של "גדולי התורה", ובראשם האמריקאי המודרני , מוטל'ה גודשטיין. והנה מסתבר שרשימת ה"שבבניקי'ם" ששמה משום מה הוא "טוב" (ואליה אגיע בהמשך...) תפריע בעיקר ל"דגל התורה" משום שמדובר ב"שבבניקי'ם" וב"שבבניקיות" מהם בשר מבשרה של "דגל התורה" ומסתבר שהרבה מ"רבני" ו"עסקני" "דגל התורה" בבית שמש אינם שונים מאלה שב"טוב" ולכן יתכן שעד הבחירות הם עוד יעברו לתמוך ב"רשימת הבת" של "דגל התורה" – ב"טוב". בבחירות ב-2008  הובא לבית שמש הרב שטיינמן ומאחר ורשימת "יהדות התורה" היתה מאוחדת הרי ש"טוב" נפגעה מדבריו ורק מנדט אחד היא הצליחה להכניס למועצת העיר בית שמש. אבל כיום המצב קשה יותר מאחר וכל קורסי ההסכלה ה"חרדיים" גדלו, העיתונות ה"חרדית" הצליחה עוד יותר לכרסם בצניעות וביהדות המשפחה החרדית ול"טוב" נוספו חברים חדשים אך מנגד הרב שטיינמן לא יגיע לחזק רשימה מפולגת של "דגל התורה" כשקהל התפאורה של שאר "יהדות התורה" ייעדר משם. ואז פונים לפרה שרוצה יותר להניק מאשר העגל רוצה לינוק, וכך נולדה "בירכתו" של הרב קופשי'ץ ל"דגלונים" הקרועים ומנגד יצאה הצהרתו שמשווה בין "טוב" ל"יש עתיד". מכאן שבבחירות הקרובות בבית שמש מתכוון הרב קופשי'ץ לא רק להחטיא בבחירות ל"ראשות העיר" אלא הוא מתכוון להחטיא גם ב"המלצתו" לבחור למועצת העיר! אך האם "דגל התורה" כל כך שונה מ"טוב" , שרב המתיימר לחסות בכנפי ההשקפה של הגר"ח זוננפלד והרבי הקדוש זצקו"ל מסאטמר צריך לכוון את "בירכתו" אליה?
    ובכן אותה "דגל התורה" היא זו שרבניה ועסקניה הביאו את ה"נח"ל החרדי" לתוכנו ופרצו פרץ לגיוס הממאיר של ..."יש עתיד". זוהי "דגל התורה" שבעניין השטחים הכבושים ביקשה "משאל עם". זוהי "דגל התורה" של הרפורמיסט משה גפני – מעריצן של שתי הטומאות השמאלניות ששמן מירב מיכאלי ושלי יחימובי'ץ. זוהי "דגל התורה" של הלאומן ואיש הצבא המנוח, אברהם רבי'ץ וזוהי "דגל התורה" של לא מעט מודרניים שצניעות נשותיהם מהם והלאה. אבל מה לעשות והרב קופשי'ץ זוכה ליתר "הערצה" ו"כבוד" מדומה שאותם "דגלונים" מודרניים ומאנשי ש""ס מאשר משלומי אמוני ישראל שמקורם בהררי הקודש? שלומי אמוני ישראל שואלים את הרב קופשי'ץ – ללא מורא, על מעלליו בעוד שהמודרניים והש"סניקים קמים לכבודו ומפילים את כיסאותיהם בדרך, וכל זאת משמחה שעוד "רב מה"עדה" נחשף בקרירותו ואפשר לשים ללעג ולקלס את ה"קנאות" של הישוב הישן ושל חסידות סאטמר. עלעול קטן ב"רבני" ו"עסקני" "דגל התורה" בבית שמש יבהיר לנו היטב כי רשימתם איננה כל כך רחוקה ב"טובה" מאנשי "טוב", שהם בשר מבשרם. קח למשל אותו עסקן –  שה"דגלונים" שמוהו ל"רבם" בידיעה שיעשה מה שיאמרו לו, מוטל'ה גולדשטיין, הרי שלא רק שהלה אינו מוחה על חילול שבת וחג שמתרחש בפניו אלא שהוא אף עוצר ומשוחח עם הנהג החילוני המחלל שבת! בתוך "דגל התורה" בבית שמש מצוי עסקן מרכזי-  שלא מכבר ראה את עצמו מועמד ל"ראשות העיר", בשם בצלצאל קאהן. זהו יצור "רב מעללים" מהימים שלפני חופתו (שהיתה ב"שידוך" מעניין...) ועד ליום שנאלץ לעזוב את "יתד נאמן" מסיבות שלא כאן המקום לפרטן , מטעמי "צניעות" , תרתי משמע , גורר עימו סיפורים "צבעוניים". הוא זה המסית נגד כל דבר שבקדושה ובין השאר מוציא שם רע לרבנים גדולים ויראי שמים. עליו כבר הוצאו כרוזים ברורים ומעולם הוא לא תבע את המוציאים לאור את חרפתו. האיש הזה היה אחראי על כתבות השקר וההשמצה –  ב"יתד נאמן" , נגד לוחמי ה' על קדושת השבת ונגד הלוחמים נגד "חיטוטי השכבי". גם עסקנים אחרים של ה"דגל" הזה –  שאינו אלא סמרטוט ריצפה, לא חסרים בבית שמש ובמיוחד בשכונה "רמת בית שמש א'", מעוזם של ה"דגלונים" ועושי ה"טוב" שאינם אלא ממשיכי פא"י המקוללת ע"י גדולי ישראל כהרב אלחנן ווסרמן הי"ד והגרי"ז מבריסק. לכן, על היהודים יראי השם –  ממחנה "שלומי אמוני ישראל" שבבית שמש", להיזהר ולעקוב היטב אחר הרב נתן קופשי'ץ, שלא יגרור שוב  לדבר עבירה את עקבי הצאן , לעבר קלפיות בחירות רחוקות מעין הבישא, בהרי בית שמש.
     ונישאר עוד מעט זמן בבית שמש. בשכונת "רמת בית שמש ב'" ישנו מוסד ספרדי "על טהרת הקודש" של יהודי מתושבי הקריה ששמו הרב סומך. הגיע הזמן שרבני ועסקני חסידות סאטמר יחקרו האם באמת רוב "מוסדות החינוך הספרדים" שתחתם בא"י הם אומנם הולכים בדרך ההשקפה של חסידות סאטמר או שמא מדובר במרמה לא קטנה כדי "לחלוב" כספים מעשירי החסידות. האיש סומך מתפאר בכל מקום שהוא "חסיד סאטמר" ולמען כספיו הוא מצהיר אמונים לשני האדמו"רים. המוסד שלו בבית שמש (כמו רוב מוסדות החסידות ל"בני הספרדים" בא"י) איננו משלב לימוד אנטי ציוני וגם ביום אידם של הציונים –  "יום העצמאות", הוא אינו דורש לפני תלמידיו נגד היום ונגד המדינה בטענה כי "ההורים שלהם ייקחו לי את התלמידים אם אדבר נגד המדינה". יתרה מכך, ב"מוסד הקנאי" הזה "מתחנכים" גם ילדי העדה האתיופית שיהדותם יותר ממוטלת בספק. יש גבול לכל הנימוקים המטופשים ש"עם הספרדים אפשר להקל". זהו נימוק אנטישמי וגזעני שהרי האם אפשר היה להקל עם הרי"ף , עם הרמב"ם ועם אימו של האר"י הקדוש במצוות, חס ושלום?! בסאטמר צריכים לבדוק פעם אחת ולתמיד כמה מילדי הספרדים שמתחנכים ב"מוסדות עצמאיים" שלהם בישראל ,  תחת חסידות סאטמר, נותרים אחר סיום לימודיהם במחנה "שלומי ישראל". האשמה איננה בילדים הטהורים אלא באותם רמאים העומדים בראש המוסדות הללו וכל מטרתם היא "לינוק" כספים מחסידות סאטמר ותו לא. חלקם של ראשי המוסדות  הללו הם ספרדים אך גם לא מעט אשכנזים נמצאים במעל זה. אם בן עדת האתיופים אינו מוגדר כיהודי, אזי, כיצד ניתן לקבלו למוסד שנתמך ע"י ה"עדה החרדית" וסאטמר, וזאת רק משום שהמוסד הוא "ספרדי"? מאחז עיניים לא קטן הוא הסומך הזה. כך למשל באנטוורפן הוא גייס כספים למוסדו באולם "בית יעקב" ובעזרת "אגודת ישראל" בעיר. במונטריאול שבקנדה הוא הציג את תמונות ה"מלמדים" של ה"חיידר" וכתב כי כולם ספרדים שאינם מצביעים בבחירות. ההיפך היה הנכון –  בתמונה נכחו ספרדים ציונים ובראשם בעל בית כנסת מטעם ש"ס ומעסקניה הבולטים בשכונת "רמת בית שמש א'".  אותו מלמד סיפר לימים כי בידו הוכחות כתובות על כספים ציוניים הנכנסים למוסדו של סומך ממשרדי הממשלה. סומך הוא עוד אחד מה"זמרים" שמבקשים מ"שלומי אמוני ישראל" שכר כפינחס הצדיק.
    ונדרים מב"ש לב"ש והפעם לעסקן אשכנזי המכנה את עצמו "סאטמר" אך כל מכורתו בשקר אגודיסטי. לאיש קוראים יעקב ישראל לנדאו מבאר שבע והוא מציג את עצמו כ"חסיד סאטמר" שנמנה על אנשי הרב אהרון טיטלבאום ממונרו. אשתו של הלנדאו הזה עובדת שנים רבות במוסדות החינוך של ה"חינוך העצמאי" ושל "בית יעקב". לנדאו הזה לא רק שמתגאה שהוא "חסיד סאטמר" אלא אף טען שוב ושוב כי  "הייתי צריך להתמנות לדיין ב"עדה החרדית" אבל עדיין לא נתתי להם תשובה". בבאר שבע מכירים אותו "קצת" אחרת. מעבר לכך שאשתו עובדת ופעילה באגו"י הרי שבעניין הכשרות מדובר ב"קל שבקלים". יש לאיש "נקודות כשרות" –  גם לרמה בשרית, שגם הרבנות המקומית נמנעת מלתת להם תעודת כשרות מינימאלית. אבל ללנדאו לא מפריע לרשום בתעודה שלהם כי זו היא "תעודה למהדרין" וכי הבשר הוא "חלק" וגלאט" בזמן שאותם מקומות אינם קונים בשר משום בד"ץ ואין להם משגיח מעשי אלא כאלה הרשומים אצל לנדאו כ"משגיחים", אך למעשה הם רק "נתמכי הסעד" של בעל העסק ומקבלים ממנו פעם בכמה ימים אוכל חינם , ואילו לנדאו מדווח על אותם אומללים כ"משגיחים".                                         לאחרונה נפל בפח הזה גם "ועד הכשרות של ה"עדה החרדית". הללו החליפו בבאר שבע את הכשר "חוג חת"ם סופר" מבני ברק באחת הקונדיטוריות בעיר, שנתפסה לא פעם מחללת שבת ע"י רבני העיר אבל "חוג חת"ם סופר" בני ברק סירב להוריד את ההכשר וכך גם "רבנות באר שבע". גם לאחר כניסת  הבד"ץ של ה"עדה החרדית", ממשיך המשגיח מטעם ה"רבנות" הבאר שבעית להיות המשגיח המרכזי. העניין הגיע לאנשי ה"עדה החרדית" בי"ם והם פנו בתמיהה לבד"ץ ה"עדה החרדית" בשאלה כיצד הבד"ץ מסתמך על משגיח "רבנות" בלבד? התשובה של הבד"ץ היתה כי "לבד"ץ ה"עדה החרדית" יש משגיח משלה בשם יפרח שהרב לנדאו, חסיד סאטמר, המליץ עליו". ובכן, אותו "משגיח" של לנדאו איננו כלל משגיח אלא מדובר באדם מבוגר וחלוש שבעל הקונדיטוריה תומך בו בעוגות ולחמים ואותו האיש יושב בקונדיטוריה הזו מספר שעות בשבוע לשיחות "ברומו של עולם" עם בעל המקום ואח"כ מסתלק הביתה עם הסחורה כשלאיש הזה אין מושג בהשגחה, אין לאיש הזה לו את המפתחות של המקום ושל המקררים וכו'. מי שירצה יפנה אלי ואני אפנה אותו לרבנים בבאר שבע שיעידו על כך.
    והנה במערכת הבחירות הזו החליט הלנדאו הזה שהוא יוכל גם לההנות מהכספים הציוניים מעיריית ב"ש מתחת לשולחן, וכיצד? ברשימת "יהדות התורה" שובץ –  במקום השלישי, אדם בשם נגר שהוא קרובו ומקורבו של לנדאו והנגר הזה יהיה האיש שיוציא את כספי העירייה עבור לנדאו ה"סאטמריסט".
    לפני מספר שנים היה גם בחולון אדם שחי בבני ברק תחת החזות של "חסיד סאטמר" ומידי בחירות עירוניות הוא היה מתמודד –  בלא הצלחה כמובן, למועצת עיריית חולון, כ"נציג השכונות".
    בשכונת רמת אליהו בראשון לציון כיהן בעבר "רב שכונה" נשוא פנים בשם הרב יהודה יעקב. האיש אומנם היה חסיד סאטמר ומתוך אילוצי פרנסה הוא כיהן כ"רב שכונה" באישורו השנתי של הרב ווזנר מבני ברק. מנגד הוא מעולם לא דרך בבנין ה"מועצה הדתית" בראשל"צ למרות שלא פעם איימו    לפטרו –  בעיקר מצד איש מדון בשם ישעיהו מלכה , שמכהן גם כיום שם כ"ראש המועצה הדתית" מטעם ש"ס. הרב יהודה יעקב מעולם לא התערב בבחירות פוליטיות ולא ביקש מעולם עזרה וטובות מעסקני המפלגות השונות בראשל"צ. לאחר מותו החל להגיע לשכונת רמת אליהו בנו –  אליהו יעקב, תושב בני ברק וכמובן "חסיד סאטמר". האיש כפה את עצמו על עסקני המפלגות בעיר וביקשם להכתירו כ"הבן יורש". לכל מפלגה הוא הבטיח כי יקרא לתמוך בה בבחירות המוניציפאליות. פעילי המפלגות – שהכירו את האב ושמעו על השקפת חסידות סאטמר, הופתעו מדרכו האופורטוניסטית של הבן אך לבסוף  הכתירוהו , כל זאת ללא קבלת תקן ומשכורת מה"מועצה הדתית" בראשל"צ. בבחירות 2003 הגיעו לאותו אברך יעקב אליהו מספר עסקנים פוליטיים –  ממפלגות שונות בעיר, וביקשו ממנו שיפרע לפניהם את "שוטר ההתחייבות" שהבטיח , קר, תמיכה במפלגתם. הליצן נבהל וברח מהם כמאש והם כ"תמורה" הבאישו את ריחו וגרמו סופית ש"רב העיר" – הרב יהודה דוד וולפה, יתנגד להעברת תקן ומשכורת לאותו "חסיד סאטמר", שביקש גם לקבל תקציב עירוני לבנות מקווה בבית אביו המנוח, מקום שהפכו לבית מדרש (ללא שום פעילות כמובן...) ולימים הסתבר שהמקום היה גזול (לפחות בחציו...) מאחיו הגדול הגר בארה"ב והשייך לירושה הזו. כשאליהו יעקב העלה את תמיהתו לפני –  מדוע מבקשים ממנו עסקני המפלגות השונות לעשות דברים שאביו לא עשה, הסברתי לו כי בעוד אביו מעולם לא התחנף ולא הזדקק למפלגות הרי שהוא "הוכתר" על ידן ולכן עכשיו הם מבקשים את ה"תמורה" כסיוע פוליטי. אותו אליהו יעקב הוכיח את קלות הליכותיו גם בהסכמתו להופיע בערב של "כתיבת אותיות לספר תורה" על שם אביו ועל שם הרב הספרדי של השכונה הזו, במועדון ה"כיפות הסרוגות" ב"יום ירושלים" ולצד נואמים חילוניים – ציוניים. , וכל זאת בהאמינו כי במחווה כזה הוא יצליח להשיג את המשכורת והתקן מאנשי ה"כיפות הסרוגות" בראשל"צ. רק לאחר שהסיפור פורסם בעיתון "העדה" של ה"עדה החרדית" ולאליהו יעקב הובהר כי הסיפור יפורסם במודעות ביהדות החרדית בארץ ובעולם עם תצלום המודעה בה הוא מופיע כורח ב"יום ירושלים", אזי, הוא ביטל את הופעתו שם.
   עד כאן רק כמה מאלה העושים מעשה זמרי הציוני ומבקשים שכר כפינחס מסאטמר. לפני הבחירות המוניציפאליות עולים שוב ושוב ה"צלופחים" האופורטוניסטים הללו ובלי בושה מבקשים להסתופף בצל הציונות ולהיוותר בתחפושת ה"קנאית". אין לשמוע ל"רבנים" הללו משום שמי שמשקר בהשקפה בודאי שבהלכה ישנה את טעמו לפי האינטרס הרגעי.
                           "גדול הדור" עפ"י "סקרים" חילוניים
      עד לאן הדרדר דורנו למדנו באחרונה מכך שאתר אינטרנט בחזות "חרדית" , שלא מכבר הואשם בפלילים ואשר שורצים בו "מיטב" ה"שבבניקים" וה"שבבניקיות" ה"חרדים", ערך לפתע "סקר" מי יהיו "גדולי הדור" הבאים. זהו המחיר של הדור העלוב שלנו. תמו רגעי הקדושה והעמידה על הדת של כאלה שרק ה' יודע מתי יצמחו להושיע את ישראל, תם הדור שגדול הדור הקודם היה ממליך את ממשיכו ותם הדור שהמושגים "גדול הדור" לצד "קדושה" ו"יראת שמים" חופפים זה את זה. והנה הגענו לדור שבו ערוץ אינטרנט של צואת היהדות החרדית –  בבעלות וניהול של פרחחי דור חילוניים, הוא זה שמחליט וקובע מי יהיו "גדולי הדור" הבאים בערך כמו שמדור ספורט מגלה את "כישרונות הכדורגל" של ה"דורות הבאים" על מגרשי הכדורגל של קבוצות הילדים, הנערים והנוער. ואלה שהתפרסמו כבר אצל לבלרי הטומאה בטח כבר סירקו את בלוריתם וסידרו את זקנם לקראת היוםבו יהיו  "גדולי הדור הבאים". זו זוהמה שאין כמותה וזו תוצאת ה"תקשורת החרדית" שהיא מפקחת על "עולם התורה" במקום שהסדר יהיה להיפך".
                על פא"י ועל פופאי שנקראים "טוב" והם רק רע ומר
    לפני עשרות שנים מצחה צרה בישראל החרדית ששמה פא"י. היו אלה עסקנים קלי דעת שנטו לאידיאולוגיות הפוקרות של אירופה עפ"י רוח התקופה. פעם הם הלכו עם השמאל כשהאחרונים היו בראש התנועה הציונית ולימים הם פנו לימין הציוני ול"כיפות הסרוגות" כשהללו הפכו לדומיננטים בציונות. לא מעט יהודים תמימים טעו אחר אותם אופורטוניסטים וקונפורמיסטים שהתלבשו כמו "חרדים" לכל דבר. הם העלו אתת זעמם של גדולי ישראל ובין השאר הגה"צ ווסרמן הי"ד יצא נגדם ולימים הגרי"ז מבריסק המשיך במלחמה זו ומנע את צירופם לאגו"י. הם בנו קיבוצים בנוסח השמאלני כשהיו עם השמאל וכשפנו לימין הם בנו התנחלויות , הם ביטלו לא מעט מגדרי הצניעות החרדיים של נשות ישראל. הם פעלו ללא רבנים ולא פעם הגדירו עצמם בהגדרות פוקרות כמו "סוציאליסים". הם חפצו להתפשר ולהסכים ל"שרות לאומי" של בנות חרדיות ולא פעם שיתפו פעולה עם ה"ממזרחי" נגד החרדים. לימים הם התאחדו עם ה"כיפות הסרוגות" נגד החרדים, בדרך לפרלמנט הציוני ונגד אחד מראשיהם גם יצאו רבני ישראל ב"פולסא דנורא". לבסוף הם התאדו. רובם התמזגו באגו"י ומיעוטם ערקו ל"מזרחי". זה היה גורלה של פא"י – "פועלי אגודת ישראל". אבל כמו בסיפור של אגג העמלקי הרי שמספיק שאחד מצאצאי העסקנים של מפלגת "שעטנז" זו חי , אזי,  שסכנת המשך צמיחת העמלקים הרוחניים קיימת. כתבות תחקיר לא קטנות נערכו לאן נעלמו נכסי המפלגה הזו ומה הקשר בין היעלמותם למשפחת ורדיגר מי"ם – שאברהם ורדיגר היה אחרון הח"כים שלה (עד 1996). והנה לפני מספר שנים החלו לצוץ טומאות חדשות בציבור החרדי שמטרתן לקרר את עבודת ה' ולסחוף את היהדות החרדית לעבר הציונות. הטומאות הללו הופיעו בדמות רשימת ה"שבבניקים" שנקראת משום מה "טוב" וראשיתה במועצת ביתר ואח"כ גם בבית שמש ועכשיו ה"אמבה" הזו מתמודדת לעיריית י"ם. אז מה הקשר בינה לבין הצירעה והצרעת ההיסטורית ששמה פא"י? לקשר הזה קוראים חנוך ורדיגר.
     בשנים האחרונות התגלה כי ה"שבבניקים" של "טוב" –  פרחחים בלי השקפה חרדית וללא הנהגה רבנית ועם צניעות נשים פחותה מה"מזרחי", לא "צמחו" באויר אלא שאדם בשם חנוך ורדיגר הוא הכוח שמאחורי הטומאה הזו. חנוך ורדיגר הוא כמובן בנו של הישיש אברהם ורדיגר, הח"כ האחרון של פא"י ואותו חנוך ורדיגר מנסה כיום להחיות ולהעלות באוב את "פא"י ההיסטורית" וההיסטרית באדרת חדשה ו"מודרנית" שמתאימה להסכלה האנטי תורתית של המאה ה-21. זו אותה גברת עם אדרת שונה. שוב המרד ב"השקפות התורתיות הישנות". שוב הזזת הרועים והרבנים הצידה. שוב ההיצמדות להשקפות הגויים ולחילוניות הציונית ושוב הפלגנות כדי להחליש את היהדות החרדית. אייך אמר שלמה המלך – החכם באדם? אין חדש תחת השמש.
                                  עמר המר
    לאיש הזה –  שלמה עמר , אין שום בושה. גם כשהגר"ע יוסף מוטל בין חיים למוות הרי שהוא ממשיך כאיש רע את תככנותו וזאת כדי להפוך ל"גדול הדור" בחסות הציונים ולמוטט סופית את עם ישראל בהכנסת גויים ערלים ואנטישמים לתוכו. "רב המעללים" הזה אינו נרתע לרגע והמפלה שנחל בבחירות ל"רבנים הראשיים" היא רק מערכה קטנה בקרב גדול שהאיש הזה מנהל כדי להכניע סופית את ה"חרדיות" בישראל, ובמיוחד בקרב בני עדות המזרח. אין ספק שהוא אינו לבד וכי מנגנון שלם עומד מאחוריו. זהו מנגנון פוליטי אנטי דתי החפץ דרך ה"אורתודוכסיה" להנחיל "שולחן ערוך חדש" לעם ישראל והפוך את היהדות מ"דת אש למו" ל"ככל הגויים מחנה ישראל" – דהיינו, כעם נוכרי עפ"י "לאומניותו" ועפ"י "נוהלי המדינה" ולא עפ"י התורה. יש להיזהר מהאיש הזה –  שאלימות ושקר הן אמות המידה שלו.
  


ללחוץ את היד המושטת לשלום מאירן

בס"ד
     ללחוץ את היד המושטת לשלום מאירן / הרב אליהו קאופמן
       צריך להיות ב"עור של פיל" כדי להבליג על התוקפנות התמוהה של נתניהו נגד נאומי השלום האירנים. גם מי שאינו מאמין או מאמין ב"עירבון מוגבל" ל"זמירות השלום" מאירן , חייב לתת סיכוי לבחינת האמירות של הנשיא האירני, חסן רוחאני, שעוד לפני היבחרו ידעו בוחריו כי דרכו לפיוס ולכן נתנו לו את קולם. רוחאני בהחלט מייצג את מה שהעם האירני בחר – פיוס ושלום עם העולם ובכלל זאת עם ישראל ועם היהודים. אבל נתניהו שהפך את עצמו לחרש ועיוור  עדיין ממשיך לדבר ועוד אייך... את ה"שנה טובה" של רוחאני –  לעם היהודי כולו , הוא דחה בשתי ידיים כפי שמעליב מקצועי עושה זאת בגסות, ואילו על כל אמירה של רוחאני ומוכנותו להתפייסות עם המערב הרי שנתניהו שוב ושוב מזהיר כי "זהו תרגיל הסחה", כולל הנכונות של רוחאני לפיקוח גרעיני של באו"ם וארה"ב על אירן.  לנתניהו לא צריכות להיות טענות על כך שאירן דורשת גם פיקוח גרעיני על מדינות אחרות – כולל ישראל, וזאת משום שרק בשבועיים האחרונים הסתבר שאחד ממנהיגי ה"דמוקרטיה היחידה במזה"ת", דרש כבר לפני 40 שנה להשתמש ב"נשק לא קונבציונאלי" נגד מדינות אחרות במזה"ת (במסגרת התאבדות ששמה "תמות נפשי עם פלישתים") כשתוצאות המלחמה דאז לא ענו על ציפיותיו. גם אם כל ההתנצלויות האירניות הן עדיין בבחינת "כבדהו וחשדהו" הרי שדבריו של נתניהו צריכים היו להיאמר בשקט ומתחת לשולחן. ישראל כיום מוצגת כמחרחרת השלום מספר אחת ואי הסכמתו של נתניהו לנוכחות ישראלית בנאומי אירן באו"ם מזכירה את הימים החשוכים ביותר   של העולם המוסלמי כאשר הללו החרימו את ישראל באו"ם, רק שהפעם השחקנים התחלפו בתפקידים. גם ברגעים שהנשיא האירני יוצא נגד מכחישי השואה הרי שנתניהו לא רק סותם את אוזניו אלא ממשיך לכנות את אירן "מכחישת שואה".
    נתניהו איננו טיפש –  על זה אני מוכן להודות. הסירוב שלו ללחוץ את היד המושטת לשלום של אירן נראה לי תמוה. נתניהו יודע כי גם כאלה שבעבר חשדו   בהם  כ"רמאיי שלום" –  ובראשם אנואר אל סאדאת , הנשיא המצרי (זוכרים את החשדות של הרמטכ"ל דאז, מרדכי גור המנוח , כנגד סאדאת?), התגלו לא פעם כאנשי אמת שרצו פשוט להוריד את מדינתם מעץ הסירוב הגבוה שמנהיגים דוגמתיים וקיצוניים לפניהם  תלו אותה שם. נתניהו שינה בעבר את מדיניותו כלפי יאסר עראפאת וכיום הוא על תקן "יונה" בשיחות השלום עם אבו מאזן גם לאחר רצח החיילים הישראלים ותגובת הנגד של  האופוזיציה במפלגתו. ולכן מאוד יתכן כי נתניהו איננו משרת כאן – בפרשה האירנית,  רק "אינטרסים ישראליים גלובליים" אלא מדובר ברוח של מפלגה אפורה בארה"ב –  הנושבת בגבו של הנשיא אובמה (בתיאום עם מתנגדיו של אובמה מבית), וכל ההתנגדות לאירן איננה "ביטחונית" או פוליטית אלא יותר אנטי דתית , נגד האסלאם ונגד מה שהוא מייצג תרבותית. יתכן גם שנתניהו אמור להיות ה"רע" של המערב נגד אירן כדי שאח"כ ארה"ב והמערב יתנערו מכך שהן היו אלה שדחו את היד המושטת לשלום, כל זאת עד לשינוי המשטר האסלאמי של אירן. אם זו באמת התשובה הרי שעם ישראל – זה שנביאיו  המשילוהו ל"כבשה אחת בין שבעים זאבים", הוא זה שמונח על כף הסכנה בגלל אותה מדיניות של נתניהו  וטוב יהיה אם בישראל ובעולם יקומו ארגונים יהודיים – בעיקר של יוצאי אירן, וידרשו מנתניהו להפסיק עם הפרובוקציות המילוליות נגד דברי הפיוס של הנשיא האירני.
    וכמה מילים אחרונות לגבי צביעות השמאל הישראלי ו"כוחות השלום" שלו. כאשר בגזרה הפלשתינאית עולה ניצוץ של סיכוי להידברות מדינית מיד אותם "אנשי שלום מקצועיים" משמאל – ובראשם הידוענית גב' ציפי ליבני ופליטי פליטיה, קמים מרבצם ומרעישים עולם (ואולי מעט בצדק...) אבל כאשר מדינה שלימה –  באמצעות נשיאה, חוזרת בה ממהמורות נשיאה הקודם וקוראת לפירוזה הגרעיני תמורת שלום, ואף יוצאת נגד הכחשת השואה, הרי ש"מחנה השלום" כאילו נדם קולו. איש אינו יוצא נגד נתניהו ומפלגת הימין שלו ומ"הפגנות שלום" הס מלהזכיר. מסתמא שגם כאן התשובה היא בתוכנו ה"תרבותי" וה"רוחני" השונה של המשטר באירן לעומת המדינה הפלשתינאית שאותה הם היו חולמים לראות כ"מדינה חילונית ודמוקראטית". מכאן שאפשר ללמוד "קל וחומר" גם על השמאל הישראלי – שלום בעירבון חילוני בלבד.

    

הפרדת הדת מהמדינה – תרתי משמע

בס"ד
  הפרדת הדת מהמדינה – תרתי משמע / הרב אליהו קאופמן
     לכל מונח ומשפט רעיוני או פוליטי ישנן גם מספר שונה של כוונות מעשיות ו/או רעיוניות. למשפט שנקרא "הפרדת הדת מהמדינה"  יש הסבר כללי ומקובל כי מדובר בהפרדת האמונה הדתית מהמערכת של חיי המדינה לטובת שני הצדדים: אי כפיפותם של אזרחי המדינה לדת זו או אחרת –  גם אם נדמה שזו דת הרוב, ומנגד מתן חופש לאמונה הדתית לא להיות מוטרדת ע"י אלה שאינם מאמינים באמונה דתית אך הם המה קברניטי המדינה. אבל מסתבר שבעשור האחרון מסתמן הסבר אחר ל"הפרדת הדת מהמדינה", בארצות המערב ופירושו לא פחות ולא יותר: הפרדתה של כל אמונה דתית ומנהגיה מהמדינה, במטרה שלעתיד המדינה תתקיים ללא אמונות וסמלים דתיים אוטונומיים בתוכה אלא כפוקרת וכופרת בלבד. על כוונת הפירוש החדש הזה עומדות בעיקר דתות היהדות והאסלאם.
    מאז ומתמיד ניסו מדינות מערביות פוקרות לצמצם כמה שיותר את עניין האמונה הדתית בארצן אן להתאימה ל"אמונה הדתית" החילונית. להבדיל מהקומוניזם - שהכריז מלחמה בגלוי בדת באשר היא במסגרת "כולה שלי" , הרי שהמדינות המערביות עשו (ועושות זאת...) בשיטת "דונם פה ודונם שם". אותן מדינות אינן יוצאות בגלוי נגד הדת אך כאשר ניתן לערוך "תיקונים" בדת ובאמונת האחר הן עושות זאת בשמחה תחת כותרת של "חוקים הומאניים". כך למשל אפשר לאסור על השחיטה היהודית או להכריח לערוך ברית מילה תחת "פיקוח רפואי" , וכך אפשר ל"דאוג לחרותן" של הנשים המוסלמיות ובעזרת חוק להסיר את הרעלה מפניהן ללא הסכמתן. מאבק המאמינים ומחויבותם לאמונה האלוקית לבין המורדים בשלטון האל היחיד נמשך מאז ימי ההבל של דור אנוש, האלילים היוונים וה"אל האדום" שהכזיב לאחר נפילת הקומוניזם בשנת 1990. פעם המלחמה הזו היתה ממוקדת גם כנגד הנצרות אבל בעשור האחרון הקרב נגד הנצרות קופל, האפיפיור הפך לפופולארי וגם במדינות נוצריות – קתוליות , כפולין למשל, נמשכת המלחמה ביהדות והאסלאם ללא התערבות נגד אמיתית ורצינית מצד הכנסייה הקתולית, וראה זאת בפרשת איסור השחיטה היהודית שם.
      בעשור האחרון הפכה צרפת (עוד מדינה קתולית מובהקת...) לנושאת דגל המלחמה ב"סממנים הדתיים" וככזו הרי שלגבייה פירוש המושג "הפרדת הדת מהמדינה" הוא במחיקת הסובלנות כלפי דתות האסלאם והיהדות ברחוב, ובכל מקום ציבורי. הגזירה הצרפתית על הרעלה איננה היחידה שבגזירות , אלא קיומו של המשב הצרפתי להסיר כיסוי ראש כ"סמל דתי" הוא עוד סופרלטיב קיצוני מטעמה. לרבים נדמה שמדינה זו הביאה את החופש ל"עולם המודרני" אך מיד לאחריו היא גם הביאה את הדיכוי הנאפוליוני ואת המשך הקולוניאליזם באסיה , באפריקה  ובאוקייאנה. צרפת ה"תרבותית" היא זו שיצרה תקדים לשריפת ספרי קודש (שריפת התלמוד במאה ה-13 לסה"נ) והיא זו שבמאות ה-19 ה-20 ואף כיום מוליכה את "תרבות החטאים" ואת דגל התועבה בעולם ושבירתה (פריס) הוא ה"דובדבן שבקצפת" ב"תרבות" זו. ולכן לא פלא שסמלים שמרניים ודתיים יהיו בעיניה כצנינים. והנה בימים אלה התוודענו לכך שגם בחבל ארץ צרפתי ובדלני בקנדה –  בשם קוויבק, הגיעה ה"בשורה" להפריד ולהכחיד את הדת מהמדינה בעזרת חוק שמתגבש לאסור את כיסוי הראש בפומבי מיהודים , מוסלמים , סיקים וכו'. כיסוי הראש באמונתן של  הדתות הללו הוא סימן למורא שמים , ולכן לא פלא שמי שמתהדר  בתרבות ה"בשרים" , התועבות ופריקת העול ינסה בעזרת "חוקים דמוקרטים" לחסל כל שביב של אמונה ויראת שמים אצל האחרים וזאת כדי שגילוי הראש יהפוך למוחלט וייתן לגיטימציה לעוד מעשי הוללות ולפריקת עול "ממלכתית".
     אבל צרפת וקוויבק אינן לבד. הפשע הזה הגיע גם לארה"ב ה"סובלנית" , כך זה קורה בניסיון להצר את ברית המילה שם. וכך זה ממשיך ב"אירופה הנאורה" כמו  בשוויץ, הולנד ופולין ששם השחיטה הכשרה אסורה ואילו בשוויץ גם קיצרו את גובה המסגדים. בגרמניה –  אם כל הפורעניות והגזירות כנגד כל עולל וזקן, נזכרו ב"רחמים" כאשר מדובר בברית מילה יהודית או מוסלמית. גם אם היהדות הדתית והחרדית המערבית מדמיינת לעצמה שהיא חלק מ"העולם המערבי" הרי שגזרות המדינות הנוצריות והחילוניות אינן פוסחות גם עלייה. לצד הפחד המערבי- נוצרי מההתפשטות הדמוגרפית של האסלאם קיים גם הפחד החילוני –  יהודי מהדמוגרפיה העולה של היהדות הדתית והחרדית ומהדמוגרפיה היורדת מהתבוללות היהודית החילונית , ולשם כך לא ייפלא מעיני אם לגזירות האנטי דתיות החדשות בעשור האחרון יש גם יד "חילונית – יהודית" ו"ישראלית" מכוונת, כמו למשל בנאומה ה"דאגני" לא מכבר בישראל של גב' קלינטון על עניין "הדרת נשים" בחברה החרדית בפרט והישראלית בכלל.

     לאלה שבאמת חפצים בהמשך קיומן של הדתות ולא בהשלטת האנדרלמוסיה הכופרת בעיקר מוצע להלחם על "הפרדת הדת מהמדינה" במובן של חקיקה ברורה שאין למדינה זכות להתערב בחיי האדם הדתי, במראהו ובתוכן המעשי של אמונתו. לגורמים הדתיים והחרדים היהודים מוצע להסיר את ה"אחדות המערבית" ומנגד להתעלם מהקונפליקטים הפוליטיים וליישר קו מאבק וסולידאריות עם האסלאם, שהרי אם שתי הדתות לא תהיינה תלויות זו בזו , במאבקן לעצמאות האמונה, הרי שהן - חס ושלום, תהיינה תלויות זו לצד זו.

יום שישי, 20 בספטמבר 2013

האלימות והטרור בבית שמש יועברו לחקירה

בס"ד
האלימות והטרור בבית שמש יועברו לחקירה / הרב אליהו קאופמן
    אירועי הכאתם של האברכים המוחים נגד חיטוטי השכבי של אתר הבניה בבית שמש, עוררו הדים נרחבים. בסרטי וידיאו שצולמו ע"י ארגוני זכויות האדם מסתבר שהחברות הפרטיות של מנהלי האתר ובתוספת "משמר הגבול" והמשטרה הכו במפגנים באכזריות קשה יותר מאשר מכים אותם "גורמי חוק" בצבורים אחרים בישראל ובשטחים הכבושים. בין המכים – גם במוטות ברזל על ראשי המפגינים (ללא שום פרובוקציה!...) היו לא מעט אינטרסנטים בלבוש "חרדי". גם יעקב פלאי (אחיו של בעליו של עיתון "משפחה") ובני משפחת הקבלנים צולמו כשהם משתתפים בהכאה האכזרית.
   האלימות הזו מתאפשרת ב"זכות" חבירתם של גורמים "חרדים" ל"עליהום" הזה מתוך אינטרסים זהים לבעלי האתר. אותם "גורמים חרדים" יודעים למשוך לצידם את העסקנים החרדים ואת התקשורת החרדית ולהסית ולשקר נגד המפגינים ונגד "אתרא קדישא". מי שמנצח על ה"חגיגה" מאחור הוא הרב אליקים שלזינגר מלונדון. האיש הזה מרושת היטב בעוברי עבירה , בתקשורת הממון ה"חרדית" ובעושי דברו האכזריים. לאחר שהזקן הזה – מלונדון, השתלט על בתי העלמין באירופה הוא לוטש את עיניו לארץ הקודש כדי להמשיך את ה"עסקאות האירופאיות" גם על חשבון ישני העפר בארה"ק. רק לאחרונה ויתר אותו זקן על בית העלמין היהודי בעיר הרומנית פטרושן לטובת העמדת תחנת שידור עירונית – נוכרית במקומו , כאשר הפדרציה המתבוללת ברומניה ביקשה זאת מאותו שלזינגלד. לשם כך בונה אותו זקן את ההסתה ואת האלימות נגד "אתרא קדישא" ולאחר ביזויים והחלשתם הוא חושב לבוא במקומם ואח"כ לגרוף את ממונו מה"התפשרות" עם אלה שיחפצו לבנות על רברי אבותינו.

    אבל מנגד החלו פעולות המנע. ארגוני זכויות האדם החלו להעביר את צילומי מה שמתחולל במחאות לגורמי פנים וחוץ. הארגון "עדללה" –  לסיוע משפטי לנפגעי האלימות הממסדית בישראל (בראשות עו"ד חסן גאברין), נכנס לפעולה ובקרוב תוגשנה בשמו תלונות משפטיות בעניין. גם ח"כ שי'ח איברהים צרצור – יו"ר התנועה האיסלמית בישראל ויו"ר רע"מ- תע"ל, נרתם לעזרת האברכים המוכים והבאטיח שידאג שמקרי האלימות יחקרו ויפסקו. קיימת גם דרישה להעביר את החקירות ל"איחוד האירופאי" וגופי זכויות האדם שע"י האו"ם.

רעלת הגזענות של אריה קינג

  בס"ד
 רעלת הגזענות של אריה קינג / הרב אליהו קאופמן
     הצעתו של איש הימין הקיצוני מירושלים – אריה קינג, לחייב נשים ערביות להסיר את רעלתן לפני הצבעתן בקלפי הבחירות, איננה רק הצעה גענית גרידא אלא בומרנג אנטי דתי להמשך גזירות הדת על יהודים בעולם ואף בארץ. מאחורי ה"צדק" של מר קינג מסתתרת הצביעות, שהרי לא לחינם איש ימין קיצוני כמותו מבקש דווקא מהנשים הערביות להסיר את רעלתן. ומה עם הנשים היהודיות שרעולות (ויש גם כאלה...) שתגענה לקלפיות בירושלים ובבית שמש? האם הרעלה שלהן יותר שקופה ומבעדה אפשר לראות אם האישה הזו כבר הצביעה קודם לכן או לא? בודאי שקינג לא חשב על זה משום שאותו מעניינת רק הפליית הערבים וההתגרות בהם.
      אבל האיש הזה –  החבוש כיפה סרוגה ומתיימר לאחוזז בדת היהודית, אינו רק גזען אנטי ערבי אלא כל עניין כיבוד האמונה הדתית באשר היא וראיית הסכנה לדת ישראל בגזירה נגד דת אחרת , איננה לנגד עיניו. דווקא בימים שבגרמניה וארה"ב מואיימת המשך קיום ברית המילה היהודית , בימים שבהם בפולין , בהולנד ובשוויץ הוצאה השחיטה היהודית מחוץ לחוק , בימים שבהם צרפת וחבל קוויבק בקנדה (צרפתי אף הוא...) מאיימים על המשך כיסוי הראש היהודי ואילו בישראל נלחמים נגד מנהג הכפרות , הרי שכל יהודי חייב להינזר מנתינת יד לגזירות אנטי דתיות על דת אחרת שמא הפוסל במומו הוא פוסל וע"י כך ייתן יד אח"כ להרס בכרם ישראל. אבל את קינג - חובש כיפה סרוגה, הרי שהראייה הדתית המעמיקה איננה מחייבת אותו. עבור קינג הכיפה שעל ראשו היא אמצעי להגיע למטרות לאומניות ובמיוחד אנטי ערביות תוך גירוש ונישול מתוחכמים, גם אם זה יהיה כרוך , חס ושלום, בסכנות לפגיעה ביהודי העולם. והרי כבר לפני יותר ממאה שנה  כבר סימנה הציונות את המטרה:"האנטישמיות היא הידיד הטוב ביותר לעלייה לארץ ישראל". לא לחינם התאחדו פורשי ה"בית היהודי" בי"ם עם האיש הזה, שהרי אין זרזיר בלא עורב. הכיפה הסרוגה שמעל הראש שוב מכה בפטיש הימיני והלאומי ולא ברצון לשמר את עיקרי הדת היהודית ולמנוע כפירה והתבוללות. אישים כמו קינג ומרעיו נותנים יד לטענות האנטי דתיות של כל החוגים האנטי דתיים בעולם כי הסכסוכים הפוליטיים - ובמיוחד זה שבמזרח התיכון, הם תוצאה של מלחמת דתות. ולכן , לא מקרה שאנשים כמו קינג -  בפעולותיהם, מסכנים את חיי היהודים הדתיים בעולם ההופכים לקורבן פגיעה ישיר של העולם המוסלמי שכנגדו מתגרה קינג ללא סיבה.
     תארו לעצמכם אילו בחו"ל היה קם לאומן מקומי ומבקש - תמורת תשלום נאה לרכוש את כל הנדל"ן היהודי, בטענה ברורה כי עניינו לגרש את יהודי ארצו. תארו לעצמכם שערבי בישראל היה מקים ארגון מקביל לקינג –  אך מבקש לנשל את היהודים מאדמותיהם. בודאי שכולם היו צורחים גזענות ומבקשים להוציא מחוץ לחוק את הארגון הזה ואת מקימו. אבל במקרה של קינג הכל מותר ואפילו "חוקי"!
    אם את מר קינג כל כך מדאיגה העובדה שישנם זיופי בחירות אשמח אם הלה יגיש הצעה לבדוק מדוע מתעכבת העברת תעודות הזהות של המתים ע"י "חברות קדישא" השונות – למשרד הפנים, רק לאחר הבחירות שאח"כ.


!באבוד רשעים ברינה

בס"ד
    באבוד רשעים ברינה ! / הרב אליהו קאופמן
      התפגרותו של החוטא והמחמיא –  פייבל ברג, אולי תעצור את המשך החטאת הרבים וביזוי תורת הקבלה. האיש – עם הארץ מדאורייתא ומדרבנן, "לימד" את הקבלה הקדושה כמקצוע  חול לכל דבר ואף הורה לשומעיו החילוניים והנוכרים לזלזל ביהדות הקדושה. ה"לימוד" היה מסחרי לחלוטין והלה – עם בני משפחתו ובני ההכת שלו, גבו סכומי עתק על רמאויות כמו "החלפת שמות",  "ברכות" ועוד מיני שטויות והבלים. באחד ה"שיעורים" הללו (בת"א) קם אדם חילוני –  ששמע מברג כי החלפת שם עולה (דרך ברג...) כשמונת אלפים ₪, וטען כי "אפשר לסדר החלפת שם בחינם דרך משרד הפנים". אין לשער את הנזק שפוקר זה גרם בעשרות שנות פעילותן –  כולל הכנסת נוכרים לקהל ישראל. והנה לא מצאו אנשיו היכן לקברו אלא ב"אוהל" יקר (180 אלף דולר!) בבית העלמין העתיק בצפת, שם קבורים קדושי עולם ובראשם האר"י הקדוש וה"בית יוסף".
     האשם העיקרי בביזיון ישני צפת ובקבורתו של החמור הזה לידם הוא החמוץ בן יין ובן יין. שמולי'ק אליהו –  ה"רב הראשי" של צפת, זהו האיש שהתיר לקבור את החמור הפוקר הזה ע"י קדושי ישראל, ועכשיו ה"שייגץ" הזה עוד מיתמם ש"לא ידע" מיהו הנקבר, אך באותה נשימה הוא משבח את מעלליו של הרשע ברג כ"דברים גדולים ויפים שעשה בחייו". זהו פרצופו של רב שזנח את תורת אבותיו (במיוחד זו של סבו הגדול, סלמן אליהו זצ"ל) ופנה ללאומנות החילונית השדופה. האיש מזלזל בכל דבר קדוש כעירוב, כשרות , נישואין ועוד אך כמובן שם דגש על גירוש ערבים מהעיר בזמן שאינו מונע התבוללות יהודים עם פרוצות חבר העמים. גם מרדכי ביסטריצקי (האיש על ה"כשרות" של צפת...) –  בנו של ה"רב הראשי " הקודם (לוי ביסטריצקי) גמגם לטובת קבורת החמור אם כי הוא ( להבדיל מאליהו הליצן...) בכל זאת מנה מספר חילולי שמים שאותו "שייגיץ" ברג) עןלל. זו צורתן של ההלכה והיהדות כאשר הן נמסרות לידי ה"רבנויות" הציוניות וה"מועצות הדתיות" מטעם. תארו לכם מה היה קורה אילו אותו חומץ בן יין היה נבחר ל"רב הראשי לישראל"...

       

הכהן הגדול

בס"ד
       הכהן הגדול / הרב אליהו קאופמן
    יציאתו הרמה של הרה"ג שלום כהן - מ"מועצת חכמי התורה" של ש"ס, נגד ה"בית היהודי"  איננה השתלחות פוליטית ואין מדובר ב"בבכיר בש"ס" כפי שכמה "צוציקים" חסרי כבוד ולימוד תורה מינימאלי -  ובראשם עקיבא נוביק מ"ידיעות אחרונות", מנסים להציגו. הרב שלום כהן הוא מראשי הישיבה הספרדית הגדולה והמפורסמת בעולם - "ישיבת פורת יוס:ף",  ולאחר מותו של הרב יהודה צדקא זצ"ל הוא לקח על עצמו את האחריות להרבצת התורה בעולם הספרדי. להבדיל מהגר"ע יוסף יבדל"א והמנוח הגרי"מ אליהו, הרי שהרב שלום כהן לא גדל ולא שימש בתפקידי "רבנות רשמיים" כמותם. הרב כהן –  כמו הרבנים יהודה ומשה צדקא, בן ציון  ואליהו אבא שאול ואחרים גדל בעולם תורתי – חרדי נטו וינק את התורה וההלכה מגדולי עולם ובראשם הרב עזרא עטיה, אף הוא ראש ישיבת "פורת יוסף". רובם של הרבנים הספרדים הללו –  כולל משפחות מוצפי , מועלם ואחרות כלל לא השתתפו או אינם משתתפים בבחירות בישראל. הרב שלום כהן הוא בשסע שבין אלה שאמנם משתתפים  בבחירות לבין אך הם ובני משפחותיהם אינם משמשים בתפקידי ה"רבנות" מטעם. מעין "משבצת" תורתית כמו הרב שך זצ"ל ורוב הרבנים הגדולים של  "יהדות התורה". לרב כהן אין ולא היה שום שיח "מינהלי" או נגיעה פוליטית נגד המחנה ה"דתי לאומי". כל דבריו הם תורשה ומורשה כנגד שיטת ה"מזרחי" , מורשה שגדולי עולם כהגר"ח זוננפלד, בית בריסק, ה"סבא קדישא" אלפנדרי, ה"כף החיים" , הרב יעקב מוצפי ואחרים עומדים מאחוריה. לא במקרה נלחצים עסקני ש"ס מהרב כהן. לרב כהן אין "דילים" עתידיים על מינויי בניו ונכדיו ל"רבנות הרשמית" ולכן גם לא זקוק להגיע ל"שלום פוליטי"  עם ה"בית היהודי". הרב כהן הוא בנו של הגאון אפרים הכהן ששימש כרבה  שכונת קטמון הישנה  בירושלים – וכשהיה רבם של תושבי השכונה הירושלמית  הוא לא מונה ע"י המדינה . הרב אפרים הכהן חי אשר חי מיגיע כפיו ומעולם לא הזדקק אפילו ל"בעלי הבתים" שלו , בבית הכנסת ("זעקת הדל") שבשכונה. בניו ונכדיו של הרב כהן אינם משוועים לתפקידים ו"ג'ובים" אלא הם תלמידי חכמים הממיתים את עצמם באוהלה של תורה. אחד מהם – אפרים (על שם סבו הגדול) היה שכני לפני כ-16  שנה בירושלים והקרין מהודו וכעדינותו על כולנו. הוא דחה "רבנות" אחת אחר השנייה וברח מה"גו'בים" של ש"ס ו"יהדות התורה" כמאש. כאלה הם אחיו , ילדיו ואחייניו.  
    לא לחינם צורח הרב שלום כהן ככרוכייא. מול עיניו מתייבשת אפילו המפד"ל ההיסטורית – שגדולי ישראל מהדורותץ הקודמים, ביקשו להתרחק ממנה כמאש, ובמקום הרב מימון –פישמן , דר' יוסף בורג, דר' יצחק רפאל ואהרון אבו חצירה עלו כאלה שאפילו "קלים שבקלים" אי אפשר לכנותם, ופתאום הללו מחליטים מהי ה"יהדות" שתימסר לעם ישראל על ידם. הנה למשל יו"ר סיעת ה"בית היהודי" בפרלמנט - גב' איילת שקד, מחללת שבת צפון תל אביבית שהחליטה להקים "מסגרות ליהדות" שהן רק בליל של קשקושי לאומנות וריקניות וללא תוכן הילכתי ותורתי. הנה למשל נפתלי בנט עם הכיפה של השקל –  שרק לאחר שנבחר לפרלמנט הוא בכלל ראה כיצד ניראת ישיבה מבפנים , ואשר מעולם לא ידע מה לומדים בה, אבל מנגד  הוא גדוש ברעיונות להרס עולם התורה והישיבות. ויש את אליהו בן דהן - משמש רבני לשכבר ופקיד בכיר לשעבר, שפתאום צריך לקרוא לו "רב" כי הוא יושב על ה"ברז" הכספי כ"סגן שר הדתות". הרב שלום בהן –  כתלמיד חכם גדול שמנותק מהפוליטיקה , הוא אינו יכול לשתוק ולהחשות ויפה שהוא עושה זאת ללא מורא וללא משוא פנים גם כעסקני ורבני ש"ס מתחננים אליו שיפסיק.
    בכלל, כדאי למחנה ה"דתי לאומי" להוריד את אוקטאבות הזעקות כי איש אינו מסית נגדם אלא פשוט הרב כהן חושף את פרצופם הלא דתי. ובכלל, ייטלו הללו קורותיהם מעל עיניהם ויוציאו את קסמיהם מבין שיניהם , שהרי הציבור החרדי שתק די והותר על חיבורם לקשים שבאנשי השמאל נגד דת ישראל, על התלהמותם נגד היהדות החרדית ובסוף עוד זכו להגנת חינם מהיהדות החרדית על הפרובוקציות שלהם בהתגרותם באומות העולם. ח"כ המתלהם לשעבר של המפד"ל- שאול יהלום, בנה את ה"קריירה" שלו בהסתתו נגד החרדים. אורי אורבך (זה עם השפם...) – ה"שר לענייני  מושב זקנים" , היה בקדנציה הקודמת המסית הראשי נגד החרדים ונגד השלטת ההלכה ב"כותל המערבי".  גב' שקד – החילונית  התורנית של ה"כיפות הסרוגות", מסיתה מבוקר עד ערב בנוגע לשקריה על "אי תעסוקת חרדים". המפד"ל חברה בעבר ל"שינוי" האנטי דתית כדי לפגוע בעולם התורה ואילו בנט וחבריו חברו ללפיד הצעיר בכל הנוגע לפגיעה בתורה ובילדי ישראל. ולצד כל אלה הרי שכל ה"לבלרים" העיתונות ה"דתית לאומית" משבחים מבוקר עד ערב את ההסתה החילונית והשמאלנית נגד החרדים. אז על מה מתרעמים שם - ב"בית היהודי", כשרב גדול ואמיתי בישראל מוריד מהם את המסכה ה"דתית" וקורא לקלים שבקלים הללו בשמם האמיתי?!


משחק ה"בונקר" הפוליטי של אריה דרעי

בס"ד
     משחק ה"בונקר" הפוליטי של אריה דרעי / הרב אליהו קאופמן
    התבססותו המחודשת של אריה דרעי בראש ש"ס , לצד הזמן הרב שעומד לרשותו  לבנות מערכת פוליטית חדשה ומוצקה באופוזיציה- ללא תלאות ולחץ קואליציוני, היו אמורים להניב מערכת מנהלית, פוליטית ורעיונית חדשה בש"ס. דרעי אינו טיפש ולו ניסיון עצום בבניית מערכות וגיבוש פעילים ומנהיגים. חזרתו לאחר ימי הכלא, והרצון לשינוי תדמיתו ותדמיתה של ש"ס היו אמורים להניב שידוד מערכות חדש, לבנות "קאדר" של אישי מופת ולהשכיח מהציבור את אותה ש"ס האפורה עם ראשייה המושחתים ועם לא מעט עברייני ממון ואף עברייני צניעות ומעשי תועבה. לזה היו קוראים בשפת הכדורגל "משחק פתוח עם העלאת שחקני נוער נמרצים לצד רכש מבריק" שישכיח את אותה "ש"ס מהבונקר". אבל דרעי – ערב הבחירות המוניציפאליות הקרובות, מעדיף את משחק ה"בונקר" עם אותם שחקנים אפורים וללא ברק והתחדשות.
   מאחר וכבר אמרנו שדרעי איננו טיפש הרי שמסתבר שהוא הולך על "בטוח". הוא חזר למפלגה שבה השליטה כבר איננה מוחלטת בידיו - למרות הדחתו המוחלטת של אלי ישי, ובמפלגה זו שולטת גב' יהודית יוסף כ"מפקחת על". בבחירות האחרונות לפרלמנט הרי שדרעי לא סיפק את הסחורה הדרושה ולא מעט משום ריבוי פעילים בכירים שלא כולם היו ממש מזוהים אך ורק עימו. לכן דרעי החליט ללכת על בטוח. במשחק התקפי מבקיעים שערים רבים אך עלולים לספוג יותר ולכן דרעי החליט קודם כל לא לספוג שערים ורק אח"כ  אולי לבצע שידוד מערכות, וגם זאת לאחר מספר עונות בלבד. אבל ההימור הישן על הסגל האנכרוניסטי עלול להיות בעוכריו ובעוכרי ש"ס. ההפגנות נגדו – מנתיבות ועד י"ם, צריכות להוכיח לדרעי כי הימים שבש"ס רעדו ממנו הפעילים שהודחו על ידו עברו. יתרה מכך, הגר"ע יוסף הזדקן בשנים רבות  ולאחר 120 מעמדו של דרעי לא יהיה עוד מוחלט כפי שהיה ערב כניסתו לכלא. אבל כאמור דרעי החליט על "בונקר" כשיטה הטובה ביותר  לדרעי על חשבון השיטה הטובה  לש"ס.
  ה"בונקר" הזה מחזיר את ש"ס לימייה הנמהרים והפעם תדמיתה המושחתת איננה באה מתוך אילוץ אלא מתוך בחירה. אבל דרעי מצפצף על התדמית הדתית ועל הבריחה מחילול ה' ובירושלים- "ספינת הדגל" של היהדות החרדית, הוא מציב חשוד בפלילים בראש הרשימה. דרעי בונה על כך שמצביעי ש"ט הולכים עם המפלגה הזו גם לירח. אלי שימחיוף – עסקן אפור ובינוני , הוא חוד החנית ברשימת ש"ס לעיריית י"ם. גם חזרתו של אבנר עמר- עוד נאמן "עיוור" ואפור של דרעי מימי המבול והכלא, אף הוא חוזר לזנק ועוד לעיר החרדית  המורכבת ביותר ביחסי אשכנזים וספרדים, למודיעין עילית. בראשל"צ שולח דרעי הביתה את ג'מילי - נאמנו של אלי ישי, ומחזיר את אריה כהן רב המעללים ואשר הואשם לא פעם באלימות , בניבול פה  וב"אי סדרים". באלעד חוזר לשורות צוריאל קריספל הוותיק שכמעט שכחו ממנו וכך הלאה וכך הלאה. אריה דרעי חפץ בשמירה על הקיים- משמע דרעי ראש לעולמים, ולא בהפתעות וחידושים של בני תורה ועסקנים חדשים ומבריקים. מאחר ודרעי עדיין מקווה לחזור לקואליציה אי פעם הרי שהוא מעדיף לחזור אליה עם הרכב שרים וסגני שרים אפורים אך נאמנים ולא עם שרים וסגני שרים מבריקים אך מהפכנים. ובאשר לתדמית של ש"ס ולבריחה מהשחיתות הרי שזה בדיוק הדבר האחרון שהדאיג אותו אי פעם את דרעי וזהו הדבר האחרון שגם מדאיג אותו היום. את הספרדים הוא מעדיף ככנועים ו"דפוקים" ( כהגדרתו שלו.. ) ושמצידו שה"מהפיכה הספרדית" תוכרז בבוא העת רק ע"י אליהו הנביא, טרום בוא משיח צדקנו.



פה קבור הכלב

בס"ד
      פה קבור הכלב / הרב אליהו קאופמן
     ההזיה האנטי דתית האחרונה שוב התפוצצה ברחבת שריד חומת בית מקדשינו. הפעם הקרבן "חף הפשע" שהיהדות פגעה בו הוא לא פחות ולא יותר מאשר...כלב! וכדי להוסיף תבלין מר לעלילה ולבזות את הקדוש בקודשי ישראל מיד מביאים את העיוור כקרבן נוסף , שכמובן הוא וכלבו נפגעו מידי ההלכה, החרדים, הדת , היהדות וכל דבר קדוש ורוחני  שאפשר לצבוע בשחור. אבל על פיתרון ממשי איש אינו חושב.
     עד לפני שני עשורים עוד היה רוב בציבור החילוני לאלה שמקום קדוש היה קדוש עבורם וחובה היתה  לכבדו. הכותל המערבי לא היה אז רק תירוץ לכפיית ריבונות ישראלית על ערביי י"ם ו/או עוד תחום מחקר ארכיאולוגי שבו מופיעים גדנ"עים וחיילים בתוכניות הווי ובידור. גם יהודים לא דתיים היו מתרגשים אז מול האבנים הללו, האבנים שהזכירו כי לפני אלפיים שנה שכן שם הקב"ה בכבודו ובעצמו וכל כהן גדול שנכנס ל"קודש הקודשים" לא ידע אם במוצאי היום הוא ישוב לראות את אור העולם הזה. גם אז – לפני כשני עשורים בלבד, היו עיוורים וגם להם היו כלבים אבל הם לא העזו להעלות על דעתם שהכלב הזה –  ויהיה נאמן שיהיה, יוכל להצטרף אליהם ולהיות עימם במקום ששכינה לא זזה משם אלפיים שנה. אם לכנסיות , למסגדים ולהבדיל – לבתי כנסת, אסור להכניס חיה טמאה , אזי, כמובן שזה כמובן אסור בקודש קודשי בית הכנסת של כל בתי הכנסיות בעולם - לכותל המערבי. באותם ימים אם היית מעלה רעיון הזוי כזה גם החילוני ביותר היה מתנער ממך. ובכל זאת כיצד הסתדרו העיוורים שחיו לפני כשני עשורים, בבואם לכותל המערבי? פה נימצא מתנדב שליווה אותם עם הליכון ושם הסתייעו בשומרי הסדר הציבורי, אבל העיקר העיוורים עצמם ידעו כי מרמס הקודש יבטל את בקשותיהם לפני ה' , שהרי אין נענים ע"י הקדושה בדרך של טומאה. אבל לחשוב על כלב שילווה את היהודי בכניסתו להיכל ה' אף הזוי לא חשב ובודאי לא אותם עיוורים אומללים שבאו להתברך ולא פעם חזר אליהם אח"כ מאור עיניהם בזכות הרגע הקדוש הזה! אבל על "אתנן כלב" איש לא העלה איש על דעתו לבקש זאת  , כי "עם קדוש אתה ל-ה'".
     אך בשני העשורים האחרונים הכל הותר –  ובמיוחד ה"גיהאד" החולני נגד היהדות , "גיהאד" שמקורו מ"בית המדרש" של מר"צ בראשות שומית אלוני , מ"שינוי" של טומי לפיד  ובמיוחד מהרפורמים והקונסרבטיביים שנעזרים כיום בבן יאיר לפיד , בכל הנוגע לאןתו "גי'האד" אנטי דתי. גם המהגרים החדשים והלא יהודיים שהגיעו מחבר העמים יחד עם הנוער האומלל שגדל בארץ הקודש על חינוך שמלחמתו ביהדות , הביאו לדרדור הזה ,  על פי תהום ממש. לא אכנס כאן לפולמוס עם ח"כ קארין אלהרר וזאת משום היותה בעלת ייסורים שאני מאמין שבאמת היא רואה את מאבקה – להכנסת כלבים לרחבת הכותל המערבי, כמלחמה למען צבורים עם  מוגבלויות. אני מאחל לגב' הזו - שמישהו ירא שמים אמיתי  צריך לשבת עימה ולהסביר את עניין הקדושה , רק טוב ואחלמה מייסורייה. אינני מאמין  שמשפחתה של הגב' אלהרר עלתה לארץ הקודש כדי שביתם תהפוך לעוד מחללת קודש  בשרותו של יאיר לפיד - דור שלישי לאפיקורסים וללוחמים אנטי דתיים שמטרתם רק לבזות ולהכעיס. הבעיה שלי היא עם אותו אורי רגב שקורא לעצמו ולחבריו וחברותיו הרפורמים והקונסרבטיביים "רבנים" , ושהאנטי דתי ביותר לא היה יכול להזות את שנאתם לכל מקור יהודי אותנטי.
    לא פעם חברי מאשימים את הרפורמים והקונסרבטיביים בדרדורם לעבר הנצרות. אני מצטער, אבל מתוך היכרותי את הנוצרים ואת כמרייהם הרי שזו פגיעה גסה בהם כאשר מצמידים להם את רגב ושות'. אף נוצרי לא היה מעלה רעיון להכניס כלב טמא ומלא צואה לכנסיה , ובודאי שהללו לא היו ממליצים זאת לפני היהודים בנוגע לבתי כנסת ועוד ביחס לכותל המערבי. בשם "שינויים בדת ברוח התקופה" מרוקנים רגב וחבריו כל קדושה ורגש יהודי ברעיונות הזויים ובביזיונות. הגרועה שבעבודות הזרות לא המציאה עוד רעיונות הזויים כרגב וחבריו. זו איננה רק אנטי דתיות אלא זו השקפה מתוחכמת כיצד לבזות את האמונה בקב"ה וביהדות כדי ששוב איש לא יתקרב אליה.  כואב לחזות כיצד מ"עם הסגולה" עם הדת הבסיסית והקדושה בעולם יוצאים כאלה שמכל כנסיה , מסגד ואפילו בתי העבודה הזרה הקשים ביותר היו זורקים אותם מכל המדרגות על ביזוי הקודש!
     כאשר הוזים ומבזי יהדות כענת הופמן, אורי רגב וחבריהם חיים בתוכנו ובשם ה"דת" מעלים את ביזוייה הקשה ביותר, אזי, אינני מתפלא מדוע חילוניים מוצהרים –  וביניהם ח"כ קארין אלהרר, נסחפים לרעיונות המזוהמים הללו. לא אחדש דבר אם אחזור על בקשתו של הגר"ח זוננפלד זצ"ל (מראשית שנות ה-20  של המאה ה-20 ) בדבר העברת הפיקוח על המקומות המקודשים ליהדות – ובמיוחד בעיר הקודש ירושלים, לוואקף המוסלמי. לשם אורי רגב, ענת הופמן  וחבריהם  ההזויים לא יעזו להגיע ולהפריע.
   


פיקוח גרעיני על ישראל

בס"ד
  פיקוח גרעיני על ישראל / הרב אליהו קאופמן
   שני הנושאים שאינם יורדים מהפרק החדשותי בשבועיים האחרונים הם " מתקפה על סוריה" ו"40 שנה למלחמת יום כיפור". לרוב הציבור הקשר בין שני הנושאים הללו הוא מקרי בהחלט ואולי הוא קיים בעמימות רק  משום שבמלחמת יום כיפור היתה סוריה אחת משתי היריבות של ישראל, אבל לא יותר מכך. בכל זאת הרי שחדי ראייה יבחינו מיד כי באחד מגילויי אותה מלחמה של 1973 עולה קשר אקטואלי לנושא הסורי של היום.  באותו גילוי היסטורי –  מיומניו של השר המנוח חיים בר לב, עולה כי שר הביטחון דאז , משה דיין, רצה להשתמש ב"נשק לא קונבנציונאלי"  במסגרת מה שהוא ראה  כ"כישלון ישראלי" שבו  אפשרי לממש על אזרחים אומללים את הפסוק "תמות נפשי עם פלישתים" . שר הביטחון הלה היה גם ה"מצביא המזהיר" של מלחמת 1967 (כשר ביטחון)  וזהו ה"גנרל המנצח" של מלחמת 1956, ולאחר 1973 הוא הפך ל"אדריכל השלום" עם אותה מצרים בהיותו שר החוץ. אין ספק שזוהי דמות מרכזית ולא שולית בביטחון ובפוליטיקה  הישראלית ולא עוד פוליטיקאי שולי וסהרורי או "איש צבא יוצא דופן". והנה אותה "אישיות מרכזית" כדיין מעלה אפשרות להתאבדות צבאית ב"דרכים לא קונבנציונאליות" , כאשר ישראל עומדת להתחלף עם מצרים וסוריה בתוצאה הצבאית. דיין איננו חושב באותם רגעים על דרך מדינית או אפילו צבאית תחליפית. דיין איננו מעלה רעיונות של פשרה עד כניעה וכו', אלא הוא מציע התאבדות ע"י "נשק לא קונבנציונאלי" שמסתמא שכוונתו לנשק הגרעיני מדימונה. תארו לכם שסאדאם חוסיין, ראספנג'י , אחמד ניג'אד או אסד הבן היו מציעים זאת בימיהם הקשים יותר. מיד ישראל היתה צווחת לפלוש אל מדינותיהן תוך הצגת אותן מדינות כ"בלתי אחראיות לחיי אדם" ואת מנהיגיהן כ"מפלצות".
    לאור המידע הזה –  שהתגלה 40 שנה אחרי , הייתי מעלה את האפשרות שגם אנחנו –  כמי שחיים במדינה עם "נשק לא קונבנציונאלי" ועם פוליטיקאיים שאף הם אינם "קונבנציונאליים" , נבקש מהאו"ם ומהאיחוד האירופאי להטיל על המדינה שבה אנו חיים "פיקוח גרעיני" מבחוץ , שהרי אם דיין הלה –  רב מעללים בפני עצמו, היה מסוגל ברגע של חולשה לאיים בהתאבדות עמו רק משום שהאויב עמד לנצחו הרי שמשוגעים נוספים בישראל שאח"כ ושל היום לא חסרים, וברגע שאיזו החלטה פוליטית מבחוץ או קרב צבאי לא ימצאו חן בעיניהם הרי שהם עלולים שוב לחזור לרעיון ההתאבדות ה"לא קונבנציונאלי" ולא רק לאיים בנשק גרעיני אלא , חס ושלום, לבצע את האיום. ולכן , כמו שדורשים מבאשר אסד לפרק את סוריה מ"נשק לא קונבנציונאלי" כך צריך גם לדרוש את אותה דרישה מנתניהו, ליברמן, אורי אריאל, נפתלי בנט , אורי אורבך , ישראל כץ , צחי הנגבי , משה זלמן פייגלין ושאר חבריהם.


האדרת נשים

בס"ד
     האדרת נשים / הרב אליהו קאופמן
     ה"חגיגה" התקשורתית סביב הארבע – חמש נשים  ה"חרדיות" המתמודדות למועצות המוניציפאליות , מוקדמת. חילוניים "מטעם" ובלי טעם יחד עם "סוציולוגים בגרוש" כבר צופים את ה"שינוי במעמד האישה החרדית" ורואים באותן מתמודדות את ה"סנונית הראשונה" שאמורה לבקוע את היהדות החרדית. אז רבותי ה"מלומדים", השמחה שלכם מוקדמת. כבר היו ניסיונות מרד ביהדות החרדית – כולל הורדת "רף" ההלכה או קביעת מסמרות עפ"י המומנטום החילוני, ובכל זאת הבקע לא בקע וניסיון ה"מרד" בתורה ובהלכה לא הצליח. רובם של ה"מורדים" הללו כבר חצו את קווי היהדות החרדית לפני שיצאו למרד, אך הם –  וכמובן התקשורת והרחוב החילוני שלהכעיס, מתעקשים לראות באותם  חרדים  "חלוצי מהפיכה" שאיננה. כך זו דרכם של עיתונאים רבים, ושל סוציולוגים עוד יותר רבים, ושאר הוזי ה"מהפיכות החברתיות" למיניהם.
       ה"מהפיכה הנשית בחברה החרדית" - לה מצפים ההוזים השונים, לא תתרחש ולא משום שה"מסגרת החרדית נוקשה מדי" או משום שה"גברים החרדים והרבנים בראשם לא יתנו לזה לעבור", אלא פשוט משום שיהודיה המגדירה עצמה חרדית גם רואה את עצמה קשורה להלכה ולפסיקה הרבנית הצמודה לה , מדור לדור. היהודייה החרדית לא הגיעה ל"מצבה" משום "רצון בעלה" ו"ללא בחירה במצבה" אלא משום בחירה דווקא , ולכן כל יהודיה חרדית לומדת היטב כבר בפרשת "בראשית"  על ה"חטא הקדמון" ועל תיקונו. כל אישה חרדית יודעת ומקבלת – מתוך בחירה , את פירוש המשפט "כי תצא" , עפ"י מסכת קידושין בש"ס. במסכת זו מובהר כי נאמר "כי תצא למלחמה" ולא "כי תצאי" משום ש"אין דרכה של אישה לצאת למלחמה". הפירוש התלמודי איננו עוצר רק בכך שאין דרכה של אישה לצאת למלחמה צבאית אלא שבכלל אין זה ראוי וצנוע לגבי אישה לצאת לכל קרב שמוביל למריבה ולפולמוס. גם ה"פמניסטיים" הגדולים ביותר יסלדו בסתר ליבם ממראה ויכוח  בין נשים לבין גברים יותר מאשר לצפות בויכוח דומה בין גברים בלבד. יתרה מכך, האישה היא זו שיולדת ומחנכת את הדור הבא ולכן צאצאי אישה "לוחמת" טבעם להפוך סוררים ומורדים. היהודייה החרדית יודעת –  כמובן מתוך בחירה, כי בת מלך היא וכל כבודה פנימה הוא ולכן צניעות נשית וכבוד יהודי אינם הולכים שכם בצד אגודל עם מלחמות המיאוס הפוליטיות ומריבות הציבור. "חרדית" שחושבת אחרת היא כבר איננה בגדר "חרדית"...
   הרמב"ן מפרש את הפסוק "אל אישך תשוקתך" בניגוד לרש"י ולמפרשים אחרים. הרמב"ן מסביר בפירושו כי בפסוק זה נאמר שהאישה תהיה תלויה – בענייני הניהול הציבוריים, בגבר. למרות הניסיונות בימינו לבטל את משמעות ה"עונש" הזה הרי שבכל זאת זהו המצב העיקרי בעולם וכל הניסיונות לשנותו אינם ברי ביצוע. למעשה אין זה כלל עונש כנגד האישה. העסקנות והפוליטיקה מהולים ברפש ובמאבקים קשים מזוהמים שרק נשים יוצאות דופן יכולות להשתלב בהם, וגם זאת לאחר שהסירו את "נשיותן" . עולם העסקנות "מוכר" אומנם סיפורים על "שינויים" ו"מעורבות ציבורית" אך תחת הכותרות הללו מסתתרים תככים אפלים, שקרים, אלימות ועוד מיני דברים מכוערים שהגבר קיבל מהם תשעה קבים והאישה בקושי קיבלה קב אחד. התורה והיהדות מנווטות את בת המלך היהודי מחוץ למה שהנפש הבהמית יכולה לה. האישה קיבלה אמנם בינה יתרה אך היא קיבלה זאת כדי לעוץ לבעלה ואילו הגבר הוא זה שקיבל את "עור הפיל" ביחסי האנוש והמוסר. ה"נשים החרדיות" שמתמודדות כיום לאותן מועצות מוניציפאליות סופן לחזור הביתה ולהבין מהי האמת התורתית, אך אם הן תשתלבנה באותה מועצת תככים ושקרים הרי שהן כבר לא תימננה על הייחוס של "אישה חרדית". כמו ש"בן סורר ומורה" הוא מושג קיים אך יוצא דופן ביהדות כך גם המושג של "אישה סוררת ומורדת". אבל בכל זאת אני תמה על מישהו שמעודד את הסוררות הללו להחטיא את חברותיהן.
     התמיהה שלי יוצאת על רבי דוד אבוחצירה מנהריה – ה"רב הראשי" לשעבר של העיר הבינונית הזו. רק משום חזקת אבותיו היה אסור לאיש הזה לתת "ברכה" לגב' רחל והב ה"חרדית" להתמודד לעיריית טבריה, עירייה הידועה במדנים אגרסיביים במיוחד. סבו של רבי דוד אבוחצירה - ה"בבא סאלי" הקדוש זצקו"ל מנתיבות, הוא האיש שהפך סמל להרמת דגל הצניעות היהודי , ממרוקו ועד ארץ הקודש. כך הוא חינך את בניו ונכדיו ל"שמירת עיניים" מנשים, כך הוא בנה את מורשת הצניעות וההתרחקות של נשים צנועות מענייני ציבור לא צנועים והוא זה שעמד על משמר ההפרדה בין גברים לנשים. בנו הקדוש – רבע מאיר אבו חצירה, אביו של רבי דוד אבוחצירה, הלך בדרכי אביו עד יום מותו. כולם הכירוהו כסגפן וכמי שדרך בראשית היהודית היתה דרכו. והנה שנים רבות מצפים שרבי דוד ימשיך בדרך זו אך מסתבר שהעגלה שלו חורקת לעומת הסב והאב. להויי ידוע כי ה"בבא סאלי" ברח למרוקו לאחר מות הרב חי עוזיאל , וזאת כדי שלא ימנוהו ל"רב ראשי" במקומו , והוא חזר לארץ רק כאשר הרב יצחק ניסים הוכתר לתפקיד זה. גם רבי מאיר ברח מהשררה ה"רבנית" של הממסד וסירב לקבל תפקידי "רבנות" רשמיים. אבל רבי דוד הפך עם הימים ל"רב הראשי של נהרייה", סוג תפקיד ממסדי שאבותיו סלדו ממנו. תחת שרביטו של רבע דוד לא נודעה ה"רבנות" בעיר כ"מהודרת" ממש וגם הכשרות שם לא הרקיעה שחקים. כשרבי דוד הפך ל"בבא" ועזב את תפקידו כ"רב ראשי" שמחו רבים וטובים אבל מסתבר שה"ברכה" האחרונה שלו איננה בדיוק המשך של "דרכי אבות" . אינני יודע מהי הסיבה שבעטייה רבי דוד נתן את ברכתו לאישה הזו , שהתמודד לתפקיד שההשקפה וההלכה היהודית הם כנגדו, ושאבותיו נלחמו נגד דרך זו, אך בטוחני כי הישיבה המשותפת של גב' והב עם לא מעט אגרסיביים סביב שולחן העירייה לא תוסיף לצניעותה שלה, ה"ברכה" הזו רק תדרדר נשים חרדיות אחרות לעזוב מסגרות יראות השמים ולעבור לדרכי זוהמה ציבוריים ,  וכי ביהדות ה"ברכה" הזו איננה ברכה להאדרת האישה היהודייה אלא להדרתה מקו התורה והמצוות עפ"י מה שטווה "ישראל סבא" , תרתי משמע.   
     




?הלנצח תאכל חרב

בס"ד
  הלנצח תאכל חרב? / הרב אליהו קאופמן
      הסיפור הבא אירע באמצע שנות ה- 90 של המאה הקודמת. בנימין נתניהו היה התקווה המרחפת של הליכוד לחזרתו לשלטון. בשלטון אחז אז בגאון  יצחק רבין ("אני אנווט","אני אחליט", "אני" ו"אני"...) ועימו מפלגות העבודה , מר"צ וכמובן ש"ס. מימין ייהום הסער –  הימין עמד במתקפה על השלום ונתניהו הוביל את המתקפה. משה ארנס-  מטפחו של נתניהו, כבר נחשב ל"סוס פוליטי מת", יצחק שמיר הפך להיסטוריה , דוד לוי פרש- נזרק לכלבים ואריאל שרון נשאר קטן וצעקני. ביבי נתניהו הצעיר וה"ירוק" כבר היה חנוט בחליפת "ראש הממשלה הבא" ואילו עוזריו הצעירים-  שי בזק ואייל ארד, רק חנטו אותו בעניבה המתאימה. ועל תקן "ראש הממשלה הבא" הוא יצא לפגוש את מי שעתידים- עלולים להיות שותפיו לקואליציה- גועליציה. אחד מהם היה אדמו"ר צעיר עם חסידות לא קטנה אך בעיקר עצמאית שנעה כמו ירח סביב שלושת כוכבי הלכת החרדים - "אגודת ישראל", "דגל התורה" וש"ס. זו היתה חסידות בלזא (בבחירות 1996 היא נחתה בסופו של דבר ב"יהדות התורה" –  בקטע- קרע ה"מאחד" שבין אגו"י ל"דגל התורה") ואדמו"רה הצעיר היה ראשון המנהיגים החרדים שקיבלו את נתניהו לשיחה. לא לחינם הלך נתניהו דווקא לאדמו"ר מבלזא , שהרי חסידות היתה ידועה אז כ"יונה צחורה" (להבדיל מלאומנותה דהיום...) וקשורה למפלגת העבודה ולש"ס, יותר מכל גוף חרדי אחר. נתניהו הנץ נשאל ע"י האדמו"ר מבלזא – מיד עם היכנסו לפגישה, בזו הלשון:"הלנצח תאכל חרב"? נתניהו –  חילוני מושבע עם עבר רפורמי, לא הבין את העוקץ התורתי ואת הדרש שבשאלה הרבנית , ולכן ענה בערך כמו תינוק דבית רבן שעוד לא מצאו לו מוסד לימודי:"מה זה שייך לתקופתנו, נדמה לי שזה היה מזמן, משהו שלקוח מהתנ"ך, לא? לאדמו"ר מבלזא היתה אז סבלנות ברזל ולאחר שהבליע את חיוכו הוא הסביר לח"כ היומרני בשלווה את הפסוק התורתי על פי הדרש המתאים לו בימינו אנו. דקות לאחר שנתניהו יצא מעם האדמו"ר הפך נתניהו לבדיחה החדשה של חסידות בלזא.
   כמעט שני עשורים עברו מאז אותה פגישה אך בטוחני כי נתניהו לא הפנים עד היום את השאלה הרבנית של האדמו"ר מבלזא, ובמיוחד לא נתן את דעתו על תשובתה. האיש הזה –  המברבר על "שלום" וכו', עוד לא מבין ש"לאכול חרב" פירושו לשפוך דמים רק משום שאינו מוכן ללחוץ את היד המושטת של היריב. תשובתו הקרה וחסרת רגש השלום והפיוס לאירנים היא הדוגמא לכך שהאיש הזה רוצה להמשיך ולאכול חרבות אבל חבל שאזרחי המדינה ישלמו עבור תאוותו בדם. הרגע שבו הנשיא האירני ושר החוץ שלו שלחו את ה"שנה טובה" לעם היהודי בכלל וליוצאי אירן היהודים בפרט היה הרגע שמנהיג ימני מנוח כמו מנחם בגין למשל היה מנצל לערוך עוד צעד לפיוס ולשלום. ובכלל, בתרבות המזרח העתיקה והמעטירה (שהיהדות היא החלק המוביל שלה) עניין אי הענקת היד והברכה לזה שהושיטה הוא עניין של יותר מעלבון צורב (ראה פרשת מלחמת בני עמון בדוד המלך). ברגע שמושיט היד לברכה מושיט את ידו אמורים להישכח אותם "פכים קטנים"-  או אולי גם גדולים, שהעיבו על השלום בין הצדדים. לנתניהו היה אח"כ מספיק זמן-  בחדרי חדרים, לשאול את האירנים למה ומדוע איימו על ישראל ומה יהיה בעתיד. אבל את היד ואת הברכה המושטת הוא היה חייב ללחוץ , לקבל ולהחזיר. נהפוך הוא, הוא עצמו היה צריך להכות על חטא כי לא שלח ברכה לצום הראמדאן ואח"כ ל"עיד אל פיטר", לכל עשרות מיליוני האירנים. אבל נתניהו נותר בשלו-  מנהיג מערבי מכופתר ללא הבנת תרבות המזרח ובעיקר ללא מוטיבציה למצות מחווה שלום דתי ותרבותי עד תומו.
     בשנים האחרונות הפכה אירן –  בעיני ישראלים ויהודים (כמו טורקיה למשל...) ל"אויבת עם ישראל מאז ומעולם ולעד" , אבל למעשה מדובר במדינה מוסלמית שיהודייה תמיד נהנו מחופש דתי וכלכלי – ולא רק בימי השא הפרסי, אלא גם מימיו של הייטואללה חומייני ועד ימים אלה ממש. יהודים מאירן נוחתים לביקורי משפחה בארץ ואילו מכאן נוסעים לשם. יהודים פרסים עשירים מבריטניה וארה"ב מנהלים עסקים אדירים באירן ואיש אינו מצר את רגליהם. היהדות פורחת באירן ללא שום מחסום ורדיפה (לעומת חוקים אנטי דתיים יהודים בהולנד, ארה"ב וגרמניה...). ברכת "שנה טובה" של נשיא אירני חדש –  מול העבר הלא רחוק, הוא בעצם משב רוח רענן להחזיר נשכחות חיוביות. אבל לנתניהו יש עיקרון אחד שאותו ירש מהפילוסופיה של הרצל וז'בוטינסקי –  להיות המחסום האירופאי והאמריקאי הלבן מול הברברייה במזרח, גם במחיר דמים ומלחמה.
    אינני יודע מה ילד יום אך בטוחני שהאיש הזה – נתניהו שמו, אטום לרחשי השלום המזרחיים על גינוניהם וכאיש מערבי וחילוני הוא גם אינו רגיש לתוצאות הרות אסון שיכולות לנבוע ממדיניות זו. כבר בשנות האלפיים המוקדמות – עת כיהן הלה כשר החוץ, הוא סירב להניח לשגריר ישראל דאז בבלגיה – שאול עמור המנוח (יוצא מרוקו), לנהל מו"מ ישיר עם מנהיגי הערבים המרוקאים בבלגיה עפ"י המנהגים ה"מאגרבים", כדי להביא לרגיעה בין יהודי בלגיה לערבים המרוקאים. נתניהו הבהיר לעמור כי "רק בדרך מדינית- מערבית ננקוט, גם במחיר הסלמה ולא נרקוד עפ"י החליל הערבי והמזרחי".
     היה טוב אילו יוצאי אירן בישראל ובעולם היו יוצאים מהתקרנפותם והתבטלותם ויוזמים הבנה ודיאלוג עם ראשי המדינה בה גדלו וגידלו את עושרם, אושרם ודתם. לפני פחות מעשור הובילו במדינת ישראל מספר אישים יוצאי אירן שאפילו הביעו רצון לתווך בין ישראל לארץ מכורתם , אירן. היו אלה הנשיא לשעבר – משה קצב , הרב הראשי לשעבר- הרב אליהו בקשי דורון, שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר – שאול מופז והרמטכ"ל הנוסף לשעבר –  דן חלוץ. מאז הנשיא לשעבר נמק בכלא, הרב הראשי לשעבר אף הוא חי בחשש לביקור ממושך בכלא , דן חלוץ התנדף פוליטית מאז "מלחמת לבנון השנייה" ואילו שאול מופז הוא ח"כ שולי באופוזיציה ותו לא. אבל ליהודים יוצאי אירן –  גם בעולם , מנהיגים משכילים ופיקחים ועליהם להבין שאם עתיד עמם היהודי (בישראל, בעולם ובאירן עצמה) ופרנסתם גם יחד יקרים להם הרי שהם חייבים לא להותיר את נתניהו ואת ההנהגה בישראל בודדים בניהול המו"מ האפשרי לשלום עם אירן.