בס"ד
היום המר והנמהר/
הרב אליהו קאופמן
לא מעט מילים הוכבדו על אותו היום שהציונים בדו מליבם ועל דמם של הרפתקנים
או ניצולי שואה אומללים , שמהחזית נגד החיה הנאצית עברו ללחום על חייהם בחזית הציונית.
מעבר לכל לנקודות הכאב וההשקפה הטהורה דהרי שהבעיה הגדולה ביותר המתהווית בדורנו
איננה רק חגי באשר לחגיגות הציונים על
מדינת השמד שהקימו אלא הצטרפותם של חוגים "חרדים" לחגיגות אלה.
השררה הציונית העבירה את ראשי החרדים
הציונים על דתם. אך הסמוי גרוע מהגלוי. כאשר הללו - כחברי שלטון ציוני, מסייעים
בהנפת דגלים ושמחות ראוותניות בספירת העומר , אפשר לראות בכך אונס של מושחתים
וללעוג להם אך הבעיה מתחילה כאשר החרדים הציונים- על רבניהם, הופכים את היום המר
הזה ל"יום של תורה". כאן הפח עמוק יותר ופתלתל. בחסות המילה "תורה"
קל להם יותר לגייס יהודים תמימים לעבודה הזרה הציונית ועוד ביום אידם. כל מה שלא
מצליחים המחטיאים לעשות בעזרת הדגל הציוני, הוללות הבשרים והיין ושאר
"תוכניות החגיגה" הציונית ביום הארור הזה הרי שהחרדים הציונים מצליחים
בהחטאה הזו דרך השימוש במילה "תורה" , והרי מי יכול להתנגד למילה קדושה
זו כשמזמינים אותו ל"יום שכולו תורה"?!
ה"יום שכולו תורה" הוא האמצעי
לצרף אברכים וחרדים תמימים למעגל הכפירה הציוני במסגרת "אנחנו לומדים והם
מצליחים" . זוהי הונאה שרק השטן ה"חרדי - ציוני" יכול היה להמציא.
מחד גיסא זהו יום של שיעורי תורה שכל אברך - ובמיוחד "בעל בית", יכול
ל"החכים" מהם אך מנגד אין תורה אלא שמחה וממתי מותר לשמוח ביום שקמה
מלכות ממוסדת לעקירת מצוות מהיהדות בשם ה"יהודים"?! יש כאלה הטוענים
ש"אם לא יתקיימו שיעורי תורה הרי שהרבה "בעלי בתים" יחגגו את אותו
היום באמת ובתמים". ההרגשה של הלומד תורה לכבוד היום המחפיר הזה היא
שגם אם הציונים עוללו זוועות ליהדות וליהודים הרי ש"לימוד התורה"
שלהם כיפר על עוונות הציונים ובעצם אותו ה"לימוד" הפכו הציונים את ה"לומדים" ל"נקיי דעת",
והמלחמות שלהם הופכות ל"מלחמות מצווה". מן הסתם היה עדיף שאותו
"בעל בית" "יחגוג" עם צלי על האש ביום בזוי זה מאשר יחשוב כי
התורה הופכת את היום ל"קדוש" ו"חשוב".
אין ספק כי סיפור "יום התורה"
הזה נחוץ לעסקני הציונים כדי להוכיח למטיביהם הפוקרים כי הנה גם הם עושים ל"כבודה" של ממלכת הרשעה ,
וזאת כדי שהציבור התמים יצביע עבורם גם בבחירות הבאות ואילו שלמוני הציונים ימשיכו
לזרום לכיסם התפוח בעבירות. לא מעט אברכים תמימים ו"בעלי בתים" מחכים
לאותו "יום לימוד תורה" בכיליון עיניים - מה שהופך את היום המר הזה
ל"יום גדול לישראל". ובצד כל אלה נערכות סעודות חג אדירות באותם
"ימי תורה" כאילו היו אלה ימי חג ומשתה. סיפור "סעודת
אחוורוש" אינו אלא בדל עלוב לעומת יום כפירה והוללות זהה במסגרת "הנבל
הציוני ברשות התורה" ובערים רבות מוזמנים ראשי העיר הפוקרים לשאת מגיבובי
השטויות שלהם וה"רבנים" המארגנים תולים בהם עיני עגל שמחות. אוי לאותה
בושה ואוי לאותה כלימה שחילול השם עוטף אותן!
שמעתי לא מעט "חכמי חלם"
ו"בנות יענה" העושים עצמם טיפשים ואינם מבינים מדוע יראי השם כל כך
חורדים מהיום הזה. אותם "חרדים" המכורים לשטן הציוני טוענים כי
"אין להתייחס ליום הזה" וכי ההתייחסות אליו רק מרוממת אותו. הללו אינם כלל
מבינים מה קרה ביום זה. להבדיל מתשעה באב הרי שלאחר אותו יום מר ומנהר לא נותרה
עוד מלכות תורה בעוד שלאחר תשעה באב נותרו חכמי ישראל באצטלתם ובגדולתם והסנהדרין
המשיכה לתת פריה. לאחר הקמת מדינת הציונים הצלבנית הפכו ה"רבנים" למדרס
תחתם ואילו בנייני התורה עברו לשליטתם ללא
קרב וכל דבר שבקדושה נשלט ומשונה על ידם ועל ידי כנסת המינים שלהם , כנגד אבינו
שבשמים. והנה אותם "חרדים"
אומללים מדעת חפצים שניוותר אדישים למראה ההפקרות הזו! אין זאת כי אם רשעים הם
הללו ומחביאים את אינטרסיהם מתחת לכנף בגדם שנקנתה בשלמוני הציונים.
"תורה" זו הנקנית ביום אידם
של הציונים לא רק שאיננה מזכה את לומדיה בזכויות אלא החובות גדלים ואילו עבור
ה"רבנים" המחטיאים זהו כרטיס טיסה ישיר לגהינום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה