בס"ד
פסטיבל ההסתות / הרב אליהו קאופמן
בשבוע הקרוב- מיד לאחר חג הפסח, היהדות
החרדית עומדת שוב להיכנס למעגל "פסטיבל ההסתות" השנתי. שלושה "ימים
נוראים" אנו אמורים לחוות בתוך פחות משבועיים עם סמלים נוכריים ומחללי שמים
ובשלושתם אנו מצווים ע"י ה"גדולים" מהעיתונים לשתוק ולהרכין ראשינו
בפני הנהגת ה"ערב רב" כדי שמשפך המזומנים ימשיך לממן את
ה"ישיבות" מטעם וכו'.
הפוך על הפוך. עד סוף חודש ניסן אסור לנו
להיות באבל או בצער אך הציונים המציאו יום שקראו לו "יום השואה" רק משום
שקבוצת מופקרים בגטו ורשא - בשואה המרה,
החליטה להתאבד ולסחוף עימהם עוד יהודים לא מעטים. הציונים - שאצלם "כללות עם
ישראל" פירושו החילוניים והחילוניות בלבד, החליטו לעשות מיום זה אות ומופת
לדורות כדי להסתיר גם את מקומם שלהם בשואה המרה. את היהדות החרדית -שרוב הנספים
היו בנייה, הם בכלל לא שאלו למועד ולזמן וגם הוסיפו סמלים נוכרים לאירוע כמו
"צפירה" ו"עמידת דום". ביום הזה מגויסים כל הרשעים והכופרים -
ובראשם השופר הציוני "יד ושם" (שבראשו עומד משת"ף בתלבושת
"דתית" ועם תואר "רב ראשי לשעבר" שבאמתחתו מלוא החופן עבירות
בערך "אבו העזר" של ה"שולחן ערוך"), ומתגייסים להכפיש את
הקב"ה ולהכחיש את קיומה של ההשגחה העליונה שקיימה את הפסוק מפרשת
"וילך":"וביום ההוא הסתר אסתיר פני ואמרת אין אלוקים בקרבי והיית
לאכול".
לא מספיק שרשעים ארורים אלה מורדים ב- ה'
ובמשיחו וקובעים אבל ביום שמחה ו"מתקשטים" בסמלי הנוכרים אלא שהם כופים
זאת עלינו ועוד שולחים "מעקב עיתונאי" לבדוק אם יהודים חרדים אינם
עומדים ב"צפירה הנוכרית" ומנגד הם "פוטרים הלכתית" את צלמיהם
ועיתונאיהם מאותה "עמידת דום" אם הם עסוקים ב"פיקוח הנפש"
ששמו תפיסת חרדים שאינם עומדים באותה "צפירה" נוכרית. ואילו החרדים
מתקפלים משנה לשנה וה"רבנים" מטעם ובלי טעם מורים להם "לקדש שם
שמים" ולשתף פעולה עם אותו יום מר ונמהר שהפוקרים מכחישים את קיומו של ה'
הטוב ושואלים שאלות אפיקורסיות בגלל השואה המרה, שכבר לפני שלושת אלפי שנה נובאה
בתורה הקדושה שלנו , והוזהרנו עלייה כי
תחולל אם לא נקיים, חס ושלום, תורה ומצוות
כפי שציוונו ה' הטוב.
אילו היה מדובר בשלטון גויי העושה זאת אולי
בנקודה זו או אחרת היינו מתלבטים מה לעשות שהרי גזירת מלכות היא. אך כשמדובר
בשלטון הקורא לעמו "יהודי" ויהודים הם אלה המלעיזים על הבריאה, מכחישים
את התורה ומכניסים סמלי נוכרים , אזי, עלינו לקום עם חנית וכידון ולצאת נגדם ולא
לעמוד כעלובי נפש מולם. אבל הדורות נפלו ואת ה"נכבות" שרשעים אלה חוללו
בשואה המרה נגד הצלת היהודים מסתירים אותם משת"פים "חרדים" ועוד
קוראים ל"סטאטוס קוו" שאינו אלא השפלת עם ישראל. ספרות שלימה של
אפיקורסות "עם כיפה" - ע"י סופרי "קליפה", מוגשת ב"חנויות הספר החרדי" אך על
הציונות והנאצים שעבדו יחדיו איש לא יעז לכתוב ואם כבר מישהו כתב, אזי, החנויות
הללו יחרימוהו מפחד הציונים.
לאותם "יפי הנפש" שמבקשים שוב ושוב
להתחשב ב"רגשות החילוניים" באשר ל"צפירה" ול"עמידת
הדום" הרי שברשותי דוגמא כמה הללו "מתחשבים" ברגשות של יהודים
דתיים- גם כשה"דתיים" הללו הם סה"כ ציונים. בשנות ה-90 כיהנה גב'
בשם מלי בר כסגנית ראש עירית רחובות. בהגיע אותו "יום הזיכרון לחללי
צה"ל" הוסכם על דעת העירייה כי ישלבו יחדיו את ה"צפירה"
הנוכרית ועמידת הדום העכו"מית עם קריאת פרקי תהילים מאחר שכמעט מחצית המשפחות
השכולות היו דתיות. גב' בר-שהיתה אחראית על הטכס, הבטיחה לקיים את ההחלטה ללא
עורערין. ואמנם הגיע הטקס וכל ה"צפירות" המשונות נישמעו וכולם עמדו דום
מספר פעמים והנה לקראת סיום הטקס צעדו קדימה הרב שמחה הכהן קוק (ה"רב
הראשי" של רחובות) וקבוצת בחורים מתנועת "בני עקיבא" לומר את
ה"אל מלא רחמים" עם פירקי התהילים ואז אותה מר"צניקית עצרה בעדם וסיימה
את הטכס בטענה ש"אין מספיק זמן לתוספות". לא עזרו התחינות של אנשי
"בני עקיבא" או זעקותיו של הרב קוק. גם בכיות המשפחות השכולות לא הועילו
, לב האבן של האישה האנטי דתית הזו לא נישבר והיא וכמותה לעגו ולועגים עד היום
ליפי הנפש ה"דתיים" וה"חרדים".
ולאחר שעוברים איכשהו את "מסע הצלב"
הציוני האנטי חרדי באותו "יום השואה" - אשר בדו מליבם, הרי שמגיעים שני ימים נוספים:
"יום הזיכרון" ו"יום העצמאות" הסמוכים זה לזה. ב"יום
הזיכרון" לחללי מלחמות השמד והשווא - שבאמת קורבנותיהם מתו לשווא ורק רחמים
על נשמתם יועילו להוציאם מן הגהינום שנגזר עליהם, הרי שהציונים מודיעים לחרדים כי
האחרונים הם אורחים בארצם שלהם וגם לטקסים הללו הם מכניסים את הבלי הנוכרים של
"צפירה" וכו' ועורכים את טכסיהם בחילול מקומות קדושים ובראשם הכותל
המערבי שלא זזה ממנו שכינה. ואילו החרדים - על "רבניהם", מולכים כצאן לטבח
ומחויבים להזדהות עם הקמתה והמשך קיומה של המדינה הציונית במתכונת יוון של
"מכבי ת"א".
וממש בסיום היום הצורם הזה מגיע שיא השפלות -
מה שלא הצליח לעשות המלך אחשוורוש לעם ישראל (לשמוח על ביטול גאולתם) , מצליחים
הציונים לעשות לעם ישראל במשך 64 שנה. דהיינו, לשמוח על הקמת מדינת כפירה שמטרתה
להכחיש ולעקור את היהדות. ליום הזה קוראים "יום העצמאות" ומטרתו לשמוח
שליהודים הפוקרים והכופרים מדינה משלהם שבה אפשר להתהולל כגויים הנאלחים ביותר
ועוד לעלות עליהם.
וכמו "ביום השואה" כך גם
ב"יום העצמאות": הפוך על הפוך. מלאחר ראש חודש אייר זהו זמן התאבלותנו
על 24 אלף תלמידיו של רבי עקיבא אבל הרשע בן גוריון ימ"ש קבע ב- ה' באייר יום
שמחה וה"חרדים" מטעם אפילו לא כשכשו בזנבם החנפני ומאז מבלבלים את המוח
לכולנו על "הלל" ביום יגוננו.
עצם נפילת התאריך הלה - של היום המר והנמהר, בזמן אבלותנו מוכיח מעל לכל כי
משמים מורים לנו שבחטא קדמון הוקמה המדינה הציונית. אך לא מעט "רבנים" מטעם מתירים שטות זו
בבתי הכנסת שלהם בערים חילוניות ובורחים לעיר חרדית "כדי למצוא מניין של
תחנון". אחרים בכלל נשארים בבית הכנסת שלהם ומפחד המימון הציוני מחטיאים את
ציבורם. "יום העצמאות" שלהם - ממצוות
ומדרך "ישראל סבא", הוא יום האסון שלנו. ביום הזה הציונים שולחים
לריכוזים החרדים אנשי תשחורת לבלוש אחר מי שאינו שמח בשמחתם ואילו
ה"רבנים" המשוחדים קוראים ל"קדש שם שמים" ו"ללמוד
תורה".
לאחר תשעה באב נותרו חכמים בישראל וישראל
שעוד נותרו המשיכו לדבוק בתורה הקדושה אך יום מספד נקרא לנו לדורות על אשר נשרף
בית ה' וגלתה שכינה מישראל. אסור ביום זה ללמוד תורה משמחת וצריך לצום בו ולקרא
מגילת אבל כמגילת איכה. והנה, ביום שהציונים לא רק שהקימו מלכות מינות אלא העבידו
את רוב חכמי ישראל תחתיהם וכמעט מחקו את התורה האמיתית מישראל ומבוללים בנו נוכרים
אנטישמים מחבר העמים לשעבר , הרי שאנו מצווים ע"י "רבני הצעצוע"
ללמוד תורה ולשמוח ביום חרפתנו!
לא לחינם נאמר ב"זוהר" הקדוש כי
"גדולי ישראל" ילחמו בצבא גוג ומגוג נגד מלך המשיח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה